אֶריק הוֹמבּוּרגֶר אֶריקסון (באנגלית: Erik Homburger Erikson; 15 ביוני 1902 - 12 במאי 1994) היה פסיכולוג יהודי אמריקאי, הוגה תאוריית השלבים הפסיכו-חברתית, מהתאוריות החשובות ביותר בפסיכולוגיה ההתפתחותית. זוכה פרס "הרצאת ג'פרסון" לשנת 1973[1].
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
סגירה
התאוריה של אריקסון היא למעשה פיתוח של תאוריית ההתפתחות בשלבים פסיכו-סקסואליים של זיגמונד פרויד ומקובל להעמידן זו מול זו. בעוד פרויד הבליט את המוטיב היצרי והמיני שבאדם, ביכר אריקסון להתייחס לאדם בהקשר החברתי.
אריק אריקסון נולד ביוני 1902 בגרמניה להורים ממוצא דני. אביו נטש את המשפחה עוד בטרם לידתו[2]. אמו קרלה אברמסון הייתה צעירה יהודיה ממשפחה ידועה בקופנהגן. אביה יוסף היה סוחר בסחורה יבשה. אחיה הגדולים של קרלה היו פעילים במפעל הצדקה היהודי המקומי ותיחזקו בית תמחוי שנועד למהגרים יהודיים עניים מרוסיה.
בשנים הראשונות של חייו גידלה אותו אמו לבדה. כשהיה בן שלוש, נישאה לרופא יהודי בשם תיאודור המבורגר, שאימץ אותו רשמית בשנת 1911. כיהודי בדתו ובחינוכו אך כבעל מראה נורדי, סבל אריקסון עוד מילדותו מדחיה חברתית ובעיות זהות, הן בבית הספר הדתי שם לגלגו על מראהו הנורדי והן בבית הספר היסודי שם לגלגו על יהדותו. בתקופת ילדותו ובבגרותו המוקדמת אריקסון נודע בשם אריק המבורגר, והוריו שמרו בסוד את נסיבות הולדתו.
בבגרותו, הגיע אריקסון לווינה שם עבד כמורה לציור בבית ספר של אוהדי פרויד, שם עבר הכשרה לטיפול פסיכואנליטי על ידי אנה פרויד, בתו של זיגמונד פרויד, לאחר שעבר פסיכואנליזה בעצמו והדבר מצא חן בעיניו. בווינה הוא גם הוכשר בשיטת מונטסורי תוך מיקוד בהתפתחות הילד. בשנת 1933 היגר אריקסון לארצות הברית שם עבד, למד והרצה עד יום מותו. את פרסומיו החל להוציא תחת השם אריקסון - שם עט שנטל לעצמו בגלל הגוון הדני שבו.
ב-1973 קיבל אריקסון את הזכות לשאת בוושינגטון את הרצאת ג'פרסון - Jefferson Lecture in the Humanities, הנחשבת לאות הכבוד הגבוה ביותר שמעניק הממשל האמריקני עבור הישגים מחקריים במדעי הרוח. אות זה מוענק מדי שנה, החל מ-1972, לנבחר אחד בלבד, על ידי הקרן הלאומית למדעי הרוח - NEH, סוכנות פדרלית עצמאית שהוקמה ב-1965 במטרה לקדם את המחקר במדעי הרוח.
היה נשוי לג'ואן אריקסון (Joan Erikson).
אריקסון התרכז במשך חייו בשלושה תחומים עיקריים:
- טיפול בחיילים נפגעי הלם קרב: בזמן מלחמת העולם השנייה עסק אריקסון בטיפול נפשי בחיילים אשר סבלו ממה שידוע היום כהלם קרב. חיילים אלו הוגדרו אז כאנשים הסובלים מ- "נוירוזת קרב" - הנפש אשר לא יכלה לשאת את המראות הטראומטיים של המלחמה נכנסה למצב של הלם, והזהות האישית הייתה מתערערת. אריקסון קרא למצב זה "משבר זהות", מושג אשר ביטא לדעתו את השבר החל בנפש האדם.
- טיפול פסיכואנליטי: אריקסון קיבל הכשרה לעסוק בפסיכואנליזה והוא עסק בפרקטיקה במיוחד בעבודה עם ילדים. אריקסון, בניגוד לפרויד, ראה חשיבות בחקר 'האני' (ה- Ego) ובתהליכים המתרחשים בו לצורך הבנה שלמה של הנפש (ראו פירוט בהמשך).
- מחקר אנתרופולוגי בנושא הזהות: אריקסון חקר בשנות ה-50 של המאה ה-20 שבטים אינדיאניים ואת דרכי התמודדותם עם ערכי החברה האמריקאית. במחקריו גילה אריקסון כי בדומה לחיילים שסבלו מהלם הקרב, גם כאן חל משבר זהות בין בני השבט, כאשר הערכים אותם למדו בבתי הספר האמריקאיים היו מנוגדים לערכי השבט. אריקסון טען כי לא ניתן לשבטים אלו פרק זמן סביר להסתגלות.
בניגוד לתורתו של פרויד, האמין אריקסון שיש למרכיב האני תפקיד חשוב יותר מאשר לשמש כמסננת לדחפים הבאים מהסתמי (ה- id) ויצירת פשרות עם האני העליון (ה- Super Ego) ; לדעת אריקסון כל התנהגות אנושית באשר היא, פועלת תחת חסותו של האני כאשר בנייתה ואחזקתה של הזהות היא הפונקציה החשובה ביותר בתפקידו. כאשר לא מושגת תחושה של זהות סובל האדם מתחושה של ערפול ובלבול זהות. תפקידו השני של האני הוא השליטה, מצב של אי-שליטה יכול ליצור רגשות כגון בלבול וזעם. שני התפקידים של האני - גיבוש הזהות והשליטה - הם תלויי סביבה וחברה. ללא תמיכת ועזרת החברה בגיבוש הזהות ויצירת השליטה, עלול אדם להגיע למצבים כרוניים של בלבול וחוסר אונים.
ערך מורחב – תאוריית השלבים של אריקסון
בעוד שבמודל ההתפתחות הפסיכוסקסואלי של פרויד נעצרת התפתחות האדם בגיל ההתבגרות, מתייחס המודל של אריקסון למשך כל אורך חייו של האדם. יתרה מזו, פרויד טען שהאישיות כולה מתפתחת ומתעצבת עד גיל חמש שנים, בעוד שאריקסון הרחיב את היריעה עד הזיקנה. אריקסון שלל את רעיון ה"קבעון" של פרויד, אליו מגיע אדם כתוצאה מהתמודדות בלתי מוצלחת עם בעיה באחד משלבי ההתפתחות. במקום זאת מתאר אריקסון כל שלב התפתחותי כדילמה אשר בה מוצג משבר (Crisis) אותו על האדם לעבור בהצלחה על-מנת לזכות במעלה חיובית. לכל שלב קיימת תוצאה רצויה במקרה בה פתר האדם את המשבר ואז זכה באותה המעלה הייחודית לאותו שלב ותוצאה לא רצויה, בה המשבר אינו נפתר. להלן שמונת השלבים בהתפתחות אישיות האדם לפי אריקסון:
- השלב האוראלי - סנסורי (גיל 0–1) אמון מול חשדנות
- תקופה זו מקבילה לתקופה האורלית סנסורית אצל פרויד: התינוק רואה את איבר הפה (Oral משמעותו בלטינית פה) כמרכז התחושתי והרגשי. דרך הפה הוא מוזן ומשיג עונג ליבידאני. הדילמה במרכזו של שלב הזה הוא האמון שעל התינוק לתת באם, מכיוון שהיא היא המקור המספק את כל צרכיו הקיומיים. כשהאמון ניתן זהו המצב הרצוי, אך כאשר הטיפול בתינוק אינו עקבי מצד האם יכול התינוק לפתח מצב של חוסר אמון, או 'חשדנות בסיסית' - במקרה כזה תיגרם פגיעה בזהותו של התינוק, מה שיגרום להפרעות במשך כל חייו. אריקסון טוען, שהסכיזופרניה מקורה באי פתרון של שלב זה.
- השלב השרירי - אנאלי (גיל 1–3) אוטונומיה מול בושה
- שלב זה מקביל לשלב האנאלי של פרויד: התינוק הגדל מפתח יכולות מוטוריות שונות ובהן גם השליטה על הסוגרים. בשלב זה מתחיל החינוך לנקיון מצד ההורים. כאשר החינוך הוא תומך מחד אך גם נוקשה מאידך, תתפתח אצל הילד תחושה של אוטונומיה, כלומר שליטה בגופו [בצרכים בעיקר] ובסביבה [ריצוי ההורים]. המעלה אותה מקבל האדם מהפתרון הנכון הוא כח הרצון. תוצאה לא רצויה במקרה של חינוך נוקשה מדי תגרום אצל הילד לרגשות של בושה וספק.
- השלב הלוקומוטורי - גניטלי (גיל 3–6) אינטואיטיביות (יוזמה) מול אשמה
- שלב זה מקביל לשלב הפאלי אצל פרויד ולתסביך אדיפוס: בעקבות התסביך מפתח הילד רגשות אשמה. הפתרון החיובי הוא הזדהות עם דמות האב וגיבוש הזהות המינית. המעלה אותה מקבל האדם היא המטרה (purpose) - היכולת לקבוע מטרות ולהתמיד בהן ללא הפרעה של רגשות אשם או פחד מענישה. אריקסון הדגיש את הפן החברתי: בגיל זה הילד כבר הולך ורץ בכוחות עצמו, הוא מתחיל להבין שהוא אינו המרכז בתוך המשפחה. הוא אף לומד את ההיררכיה החברתית בה הוא נמצא. בשלב זה, הילד למעשה הוא "חוקר" המגלה את העולם - הורים שיחנכו את ילדיהם חינוך נוקשה מדי יגרמו לילד לאבד את היזמה.
- שלב החביון (גיל 6–12) יצרנות מול נחיתות
- מקביל לשלב החביון לפי פרויד. זהו שלב הלמידה: הילד מוצא את עצמו בתוך מסגרת חברתית מחוץ למשפחה - הוא מבין את חשיבותה של העבודה היצרנית ותוצאותיה, הוא גם מבין את דרישתה של החברה ליצרנות מצידו. פתרון חיובי הוא פתרון בו הילד מרגיש שהוא פרודוקטיבי, הוא מצליח ליצור את התוצאות הרצויות לו ולחברה ולעמוד במטרות אותן הציב לעצמו. המעלה אותה הוא מרוויח היא היכולת. כישלון בשלב זה יגרום לילד לתחושה של נחיתות (inferiority) ולתחושה של חוסר מקום בחברה.
- שלב ההתבגרות (גיל 12–18) גיבוש זהות מול בלבול תפקידים
- בשלב זה נפרדת התאוריה של אריקסון מהשלבים הפסיכוסקסואליים של פרויד. השלב החמישי הוא שלב מסכם לארבעת השלבים הקודמים אותם עבר הילד. כעת, עליו לעבד ולגבש את כל המידע שצבר מהשלבים האחרים על-מנת לגבש לעצמו את האישיות ואת המיניות הרצויה לו. החברה אשר מכירה בצורך זה של המתבגר ובאנרגיות שהשלב צורך, מאפשרת לו מעין "פסק זמן" בו הוא מורשה להתנסות בתפקידים חברתיים שונים מהם לבסוף יגבש את אישיותו. אותה אישיות צריכה לתאום לפי אריקסון הן את הפנימיות של המתבגר, הן את התפיסה של החברה אותו ואת ההתאמה בין שתיהן בצורה מושלמת. בתום המאבק, ההצלחה פירושה גיבוש זהות סופית כשבצידה נרכשת המעלה של הנאמנות - היכולת לעקביות בזהות העצמית ובתוך המסגרות החברתיות העתידיות אותן יקים האדם. כישלון מאידך, עלול לגרום לבלבול זהות, לחוסר יכולת לגבש זהות, להתחמקות ממחויבויות ומהשתייכות למסגרות חברתיות. אותם אנשים אשר לא פתרו בצורה נאותה את השלב החמישי הם אלו אשר נקראים בפי החברה "הילדים הנצחיים" - אלו אשר גם בגילאים מבוגרים עדיין מתנהגים בצורה ילדותית וחסרת אחריות. סיבוך נוסף אפשרי הוא בחירה מכוונת בזהות שלילית - פניה לעבריינות ולצדדים האפלים של החיים.
- שלב הבגרות המוקדמת (גיל 18–35) אינטימיות מול בדידות
- שלב מזה מתחיל עם תום תקופת ההתבגרות וכניסת האדם הבוגר למעגלי החברה. בשלב זה מתבקש האדם להגיע להחלטות חשובות בחייו הן בבחירת המקצוע והן בבחירת בן הזוג איתו יחלוק את חייו. האילוץ נוצר בשל הצורך להתמודד עם הקונפליקט שבין הרצון להיות ייחודי לבין האיניטימיות והקרבה של הזוגיות. לפי אריקסון, רק אלו אשר זהותם המינית והאישית גובשה עד תום בשלב הקודם, יוכלו להתמודד עם הפחד מאיבוד הזהות אשר גורמת הכנסה של בן זוג לחיים. ההצלחה תזכה את האדם בהכרה של ערך האהבה, אשר לפי אריקסון מחזקת את כישורי האני שנרכשו בשלבים הקודמים; כל אחד מבני הזוג שומר על זהותו בתוך הקשר תוך כדי חיזוק האישיות של האחר. כישלון מצד שני - כאשר הפחד מאיבוד הזהות חזק מהצורך באינטימיות - יגרום לבדידות ולחוסר יכולת ליצור קשר או להתמיד בו לאורך זמן.
- שלב הבגרות (גיל 35–50) פוריות מול קיפאון
- בשלב הזה העיקר הוא הולדת הילדים והדאגה לעתידם. הקונפילקט הנוצר כאן הוא בין הצורך לעיסוק בעצמי לבין הצורך לוויתור על צרכים ורצונות אישיים ושימת הילד במקום הראשון. התוצאה החיובית של השלב מתבטאת בפוריות, ביכולת של האדם ליצור לעצמו את ממשיכיו הגנטיים, את העתיד. המעלה הנרכשת היא הדאגה - היכולת של האדם לקחת אחריות על כל תחומי החיים כולל ילדיו. כישלון יגרום לקיפאון (מה שנקרא לפעמים גם 'משבר אמצע החיים') בו אין לאדם הבוגר עניין עוד במסגרות החברתיות בעיסוקו ואף לא בהולדה וטיפוח של צאצאים.
- שלב הבגרות המאוחרת (גיל 50–המוות) אחדות האני מול ייאוש
- זהו שלב הזיקנה. בשלב זה עורך האדם סיכום של חייו בו הוא בוחן את הצלחותיו מול כישלונותיו. האדם בוחן את המטרות אותן הציב לעצמו מילדות דרך הבגרות ועד למצבו הנוכחי. כאשר הסיכום הוא חיובי מגיע האדם ל- 'אחדות האני' - האדם המבוגר מקבל בהשלמה ובסיפוק את מפעל חייו, חש שחייו היו בעלי ערך ובעלי משמעות לגביו; כשהוא נינוח ומרוצה הוא מסוגל אף להתמודד ביתר קלות עם עובדת מותו ההולך וקרב. המעלה הנרכשת כאן היא התבונה - היכולת לתחושת השלמות של האני. במקרה של כישלון חש האדם יאוש - מחד הוא מרגיש כי החמיץ את חייו ומאידך הידיעה על כך שהוא בערוב ימיו אינה מאפשרת לו לנסות ולתקן את המעוות. ההשלמה עם המוות במקרה הזה היא קשה ואינה אפשרית.
- אריק ה. אריקסון, ילדות וחברה, תרגום: אורי רפ, ספרית פועלים, תל אביב 1976.
פרנקפורט, גרמניה
מסצ'וסטס, ארצות הברית
ערך מורחב – תאוריית השלבים של אריקסון
אריק הומבורגר אריקסון, דף שער בספרייה הלאומית
