תסביך אדיפוס

תסביך אדיפוס הוא השם שניתן על ידי זיגמונד פרויד לשלב תאורטי בהתפתחות בנים שבו הם מאוהבים באימם ומקנאים באביהם שנתפס על ידם כמתחרה. התסביך נקרא על שם אדיפוס מהמיתולוגיה היוונית, שנשא לאישה את מלכת תבאי מבלי ששניהם ידעו שהיא אימו. פרויד הסתמך על פרשנותו לתיאורי מקרה שטיפל בהם בפסיכואנליזה^[1] ועל סיפורי מיתולוגיה וסיפורים מתחום האנתרופולוגיה.^[2] תסביך אדיפוס הוא חלק מהמודל הפסיכוסקסואלי של פרויד. למרות שהמודל מוכר בפסיכולוגיה הפופולרית, אין לו ביסוס מדעי. מבין המודלים השונים בפסיכואנליזה, זהו המודל הכי שנוי במחלוקת. זהו גם המודל שמתייחסים אליו הכי הרבה כאל פסאודו־מדעי.^[3]

"אדיפוס והספינקס", ציורו של אנגר שהיה אחד הציורים על הקירות בחדר הטיפול של פרויד בביתו בווינה

מאפיינים

פרויד התייחס לראשונה לאדיפוס בהקשר הפסיכולוגי במכתב שכתב ב-1897 על "כוחו המרתק של אדיפוס המלך"; הוא שאל את הדימוי מהטרגדיה היוונית כדי להסביר את הנוירוזה אצל הגבר. את המונח "תסביך אדיפוס" טבע לראשונה פרויד במאמרו "סוג מיוחד של בחירת אובייקט שעושה האדם" משנת 1910. פרויד מייחס לכל זכר תשוקה מינית לאם וקנאה רצחנית כלפי האב.

פרויד האמין כי חולים רבים לא הצליחו להתגבר על רגשות ילדות שרוב האנשים מצליחים לכבוש; אלה הם האהבה לאם והקנאה לאב. לטענתו, האב הוא המתחרה המיני של הילד על אמו, בפועל או בכוח. כשהתחושות המיניות הילדותיות של הילד כלפי אמו מציפות אותו, על פי פרויד - הילד מפתח שאיפה למות האב, ופנטזיות על "הצלתה" של האם מידי אביו ונטילת מקומו. משאלות לא-מודעות אלו מעוררות חרדה בלב הילד שמא אביו יסרס אותו כנקמה על רצונו לסלקו, במה שקרוי חרדת סירוס (אנ'). פחד זה הוא שגורם לו להשלים עם מקומו של אביו בסופו של דבר, ולוותר על אהבתו המינית כלפי אימו. נערים מתגברים בדרך כלל על התסביך על ידי התקת רגשותיהם המיניים לנערות בנות גילם.

לפי המודל הפסיכוסקסואלי ורעיון ה"אזורים הארוגניים" של פרויד, תחושת הריגוש של הילד בתקופה זו מתמקדת באזור הארוגני של איבר מינו. הורי הילד, לדברי פרויד, אינם מרוצים מתשומת הלב המופרזת של הילד לאיברו, ומאיימים "לקחת אותו ממנו" אם לא ירפה. התוצאה היא שהילד לומד לנתב ("לעדן", Sublimate) את הליבידו שלו לתחושות פחות מאיימות, כמו חיבתו העמוקה להוריו. הוא מתגבר על אהבתו לאמו ועל כעסו על אביו, בכך שהוא מזדהה עם שניהם. בדרך זו זוכה הילד באני העליון שלו, ותשוקותיו מודחקות במשך תקופת החביון, וחוזרות בתקופת ההתבגרות המינית.

על פי התאוריה של פרויד, ילד שגדל עם דמות אב מרוחקת או עם אם מפתה, או ילד הגדל במשפחה חד הורית שחסרה בה דמות אב, יחווה קושי גדול יותר להשתחרר מאהבתו הילדותית לאימו. לדעתו של פרויד מאחורי רוב הנוירזות של האדם בבגרותו עומד אי פתרון של התסביך האדיפלי.

המושג המקביל, שמתייחס לבת החושקת באביה, נקרא "תסביך אלקטרה".

ביקורת

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

תסביך אדיפוס הוא חלק מהמודל הפסיכוסקסואלי של פרויד. למרות שהמודל מוכר בפסיכולוגיה הפופולרית, אין לו ביסוס מדעי. מבין המודלים השונים בפסיכואנליזה, זהו המודל הכי שנוי במחלוקת. זהו גם המודל שמתייחסים אליו הכי הרבה כאל פסאודו־מדעי.^[3] באופן כללי, למרות שהתאוריה הפסיכואנליטית מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי היא אינה מבוססת מדעית,^[4] ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע.^[5] קיימת גם ביקורת על האפקטיביות הנמוכה של הטיפול הפסיכואנליטי.^[6][7]

ראו גם

• פסיכואנליזה - מונחים
• תסביך אלקטרה

לקריאה נוספת

• ברוניסלב מלינובסקי (2004), "מין והדחקה בחברה הפראית"', תל אביב, הוצאת רסלינג
• אנדרה גרין (2006),"תסביך הסירוס"', תל אביב, הוצאת רסלינג

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: תסביך אדיפוס
ציטוטים בוויקיציטוט: תסביך אדיפוס

• יגאל, י., פסיכואנליזה ותרבות – בין הגלוי לסמוי: תסביך אדיפוס, באתר פסיכולוגיה עברית, ‏2015
• בטיפולנט - מונח תסביך אדיפוס
• שמעון גלבץ, אדיפוס והספינקס: על תסביך אדיפוס וחשיבותו בהגותו של פרויד, באתר האייל הקורא
• דפנה כצנלסון-בנק, "אבא, תן לילד לפלרטט עם אישתך", באתר ynet, 14 במאי 2009
• דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "אדיפוס/אנטי אדיפוס", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
• topic/oedipal-stage תסביך אדיפוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)