Loading AI tools
התפתחות היא תהליך של שינוי המתרחש לאורך זמן[1].
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
ההתפתחות היא חלק ממושגי היסוד של החשיבה האנושית בכלל, ההגות העיונית, הפילוסופית, ובדיסציפלינות מדעיות רבות - ובייחוד במדעי החיים.
פסיכולוגיה התפתחותית היא המחקר של שינוי האדם לאורך החיים.
המושג כמעט שאינו נידון בזכות עצמו וקשה למצוא הגדרה שלו, שתקיף את התחומים הרבים הנעזרים בו, ותבחין אותו מתהליכי שינוי אחרים. במרבית האנציקלופדיות והלכסיקונים אין התייחסות והגדרה למושג עצמו, אלא בהקשרים שונים שלו כמו, 'ביולוגיה התפתחותית', 'התפתחות הילד', 'התפתחות כלכלית' ועוד. העובדה שכמעט ולא מתנהלים דיונים ביחס למושג כה מרכזי, מעידה על קושי למצוא מאפיינים משותפים לכלל התהליכים שמיוחס להם שינוי בכיוון התפתחותי.
הגדרה מילונית
במשמעה הרחב ה'התפתחות' היא: 'כל תהליך השתנות המתחיל מצורות פשוטות, ולא מובחנות והופך בהדרגה לצורות מורכבות ומובחנות יותר'. נהוג להניח, שתהליך התפתחותי מורכב משורת שלבים עוקבים, כאשר כל שלב נובע מהקודם לו ומהווה בסיס לזה שבא אחריו[2]. הנחה נוספת המובלעת בהגדרה היא, שלתהליך ההתפתחותי יש כיוון - מפשוט למורכב יותר. במובן זה נוטים לזהות התפתחות עם התקדמות ותכליתיות.
'התקדמות' היא מושג בעל קונוטציה ערכית: השלבים הגבוהים או המאוחרים של התהליך נחשבים במובן כלשהו 'עדיפים', 'טובים' או 'מוצלחים' יותר מהקודמים להם. החשיבה הפילוסופית והמדעית משתדלת להימנע מפרשנות ערכית לתהליכים התפתחותיים[3] יש לשים לב שהתהליך ההתפתחותי מתייחס לשינויים ביחס עצמו: מה משתנה, מה נשאר קבוע, הקשר בין מרכיבי השינוי ועוד. השיקולים לבחירת הפרמטרים להערכת התהליך מוכתבים על ידי התהליך ההתפתחותי עצמו. בהקשר זה ל'התקדמות' יש משמעות אמפירית ולא ערכית.
'תכליתיות' משמעה, שההתפתחות היא תהליך המכוון ליעד או מטרה כלשהם [4]: התהליך מתחיל מנקודת-מוצא כלשהי ומכוון להגיע לנקודה אחרת 'מפותחת' יותר. ייחוס תכלית לתהליך כלשהו עומד בניגוד לגישה המדעית, המקבלת הסבר סיבתי בלבד. כמו כן מתבקשות כאן שאלות כמו - 'מה מכוון את התהליך?' איך להסביר 'שמטרת התהליך כבר מובלעת ומכוונת מגרעינו?' 'האם כל התהליכים ההתפתחותיים מכוונים מראשיתם למטרה מוכתבת מראש'? 'מהי המטרת התהליך?' ועוד.
מכיוון שמדובר במושג יסוד של החשיבה והשפה יש לזכור, שהשימוש במונח יכול לקבל משמעויות שונות כאשר הוא מיושם בחשיבה הפילוסופית ומדעית לעומת אופני היישום והשימוש בשפת הדיבור של היומיום. בשפת הדיבור המושג משמש לתיאור מגוון רחב של תהליכי שינוי בעלי כיוון 'חיובי': השתפרות, התקדמות, התרחבות, הסתעפות, גדילה, צמיחה, התפשטות ועוד. עם זאת, בשפת הדיבור המונח התפתחות יכול לסמן גם שינויים בעלי מגמה שלילית או רגרסיבית כמו 'התפתח זיהום', 'התפתחה מחלה' ועוד.
מגבלות ההגדרות המילוניות
ההגדרות המילוניות מאפשרות להכליל בתוכן את כל התהליכים שנהוג להתייחס אליהם כהתפתחותיים, אך אינן כוללת בתוכן עקרונות משותפים לכל תהליכי ההתפתחות ואת הגורם או את הגורמים המניעים את התהליך ושומרים על כיוונו. יש לכן להתייחס להגדרות המילוניות כאל אחד ממאפייני המושג ולא כהגדרה שלו.
תהליכי השינוי ההתפתחותיים יכולים להיות איטיים או מהירים[1].
במדעי החיים נהוג להבחין בין שני דפוסים של תהליכים התפתחותיים [5]
- האונטוגנזה (Ontogeny)- היווצרות הצורה הבוגרת של האורגניזם מגרעינו.
האונטוגנזה מהווה את אב-הטיפוס לדיון בתהליך התפתחותי והמאפיין המרכזי של דפוס התפתחותי זה הוא, ששלביו העיקריים מוכתבים על-יד סדר נתון וגבול ידוע מראש: המערך הגנטי של כל מין וכל אורגניזם יחיד מכתיב את סדר ההתפתחות ורמת המורכבות שאותו מין/אורגניזם יחיד יכולים להגיע אליהם. - הפילוגנזה - השתנות המינים בכלל ובתוכם היווצרות המינים המורכבים מהפשוטים יותר (מה שדרווין כינה 'התפתחות מתקדמת').
בדומה לדפוס האונטוגנטי גם הקו ההתפתחותי בפילוגנזה התחיל מנקודת-מוצא כלשהי (התחלת החיים) ויצר בסדרה של צעדים עוקבים אורגניזמים מורכבים יותר ויותר. המונח של 'התפתחות מתקדמת' לא נקלט במדעי החיים והוא נידון תחת שמות אחרים: 'מקרואבולוציה' (Macroevolution), 'הצעדים הגדולים' ועוד. כאן לא ניתן לומר שנקודת-המוצא (ראשית החיים) כבר מכילה בתוכה ומכתיבה את השלבים הבאים וגבול האפשרויות של התהליך אינו נקבע מראשיתו.
את דפוס ההתפתחות השני ניתן להחיל על תחומים רבים אחרים מלבד זה האבולוציוני: ישוב קטן שמתרחב ונהפך לישות חברתית-פוליטית-מדינית בפני עצמה. יצירת מכשיר מסוג חדש, שמהווה נקודת מוצא לטכנולוגיות חדשות, היווצרות חברות-ענק ולשינויים בתרבות. גילוי חומר גלם כלשהו שמהווה בסיס לפיתוח מוצרים חדשים, טכנולוגיות חדשות, ועוד. חיזיון שמקורו באדם יחיד, שמתעצב בהדרגה לכלל אמונה משותפת לרבים (כל הדתות המונותיאיסטיות). מניפסט שמוביל להיווצרות תנועות חברתיות-פוליטיות ועוד. כל אלה הם דוגמה לתהליך התפתחותי מהטיפוס השני. בדומה לדפוס האונטוגנטי גם הדפוס השני משתנה בשורה עוקבת של צעדים, כאשר כל צעד מותנה בצעד קודם לו ומהווה נקודת-מוצא לצעד הבא. גם כאן אפשר לזהות כיוון ברור - מישות פשוטה יחסית למערכת מורכבת יותר ויותר. בשני הדפוסים הגורמים שמעצבים ודוחפים את המערכת להשתנות נמצאים במערכת המתפתחת עצמה.
כל תורה התפתחותית מקיפה צריכה להביא בחשבון את השוני בין שני הדפוסים ומכאן הקושי להציע תורת התפתחות כללית[דרוש מקור]. כל הגדרה שלמה של המושג ותאוריה מקיפה שלו צריכים להביא בחשבון גם את ההיקף העצום של תופעות ותהליכים שניתן לייחס להם מאפיינים התפתחותיים.
התהליך העקבי והמקיף ביותר הפועל בכיוון הפוך למה שמכונה 'חץ הזמן': ייחוס כיוון של שינוי מהמורכב לפשוט יותר היא אחת הדרכים המקובלות לתיאור המסקנות המתבקשות מהחוק השני של התרמודינמיקה הקובע שבאופן כללי כמות חוסר הסדר במערכת סגורה תגדל עם הזמן (העיקרון האנתרופי). בהנחה שתורת 'המפץ הגדול' היא האמינה ביותר מבין אלו המסבירות את היווצרות היקום, אזי בהיקפו הרחב ביותר (היקום כולו) נוצר בכיוון הפוך לזה של עיקרון האנטרופיה. על פי תורה זו היקום נוצר בעקבות מפץ-על של ישות אחידה כלשהי. בסדר צעדים עוקבים ובפרקי זמן שונים יצר המפץ הגדול חלקיקים, אטומים, מולקולות, כוכבים, גלאקסיות וצבירי הגלאקסיות, המרכיבים את היקום כפי שהוא מוכר לנו כיום. במובן זה המאפיינים של 'המפץ הגדול', תואמים לחלוטין את אלה של תהליך התפתחותי: היווצרותו של המורכב והמובחן מהפשוט והאחיד יותר (סינגולריות), כאשר הכוחות הפועלים במערכת הם הגורמים לשינויים המתחוללים בה. מכאן שאת המאפיינים המרכזיים של התהליך התפתחותי אפשר לזהות גם בתהליכים פיזיקליים וכימיים שאינם חלק מתופעות החיים.
התפיסה הפילוסופית המקיפה ביותר בנושא הוצעה על ידי אנרי ברגסון, כשמושג 'התפתחות יוצרת' נמצא במרכז הפילוסופיה שלו ומקיף במשנתו את היקום כולו. את הגורם הדוחף לשינוי והתפתחות הוא מייחס ל"כוח החיים" או "אנרגיה רוחנית" (Élan vital) הפועלת על החומר. אנרגיה זו, היא סוג של כוח פנימי, שבפעולתה על החומר יוצרת בהדרגה את הגופים הדוממים ובהמשך גם את הגופים החיים[6]. הפילוסופיה של ברגסון תואמת בקירוב את העובדות (שלא כולן היו ידועות בזמנו) ביחס לסדר התהוות היקום והחיים, אך הכוח המניע את התהליך, כפי שהוא מתואר על-ידו, אינו ניתן לאפיון אמפירי.
ככל הנראה באופן בלתי תלוי הציע הפיזיקאי דייוויד בוהם להתייחס אל תהליכים פיזיקליים, ככפופים לסדר פנימי (Implicate Order) - סוג של סדר הפועל מתחת לסדר הגלוי המוכר לנו מהחושים ואמצעי המדידה השונים (Explicate Order) והדוחף להיווצרות המורכב מהפשוטים ממנו[7]. הרעיונות של בוהם ממקמים את התהליכים והשינויים בעולם התופעות הפיזיקאלי בתוך הקשר התפתחותי ובדומה לברגסון הוא רואה בתופעת החיים המשך לתהליכי התפתחות שהתרחשו ברמה של הדומם. יש לציין, שלמרות שבוהם נחשב לאחד הפיזיקאים המוערכים, נחשבים רעיונותיו ליוצאי דופן ואינם מקובלים על מרבית הפיזיקאים.
על פי תאוריית המפץ הגדול התפתחות היא תהליך השינוי הבסיסי ביותר המוכר לנו. התפתחות מוגדרת כתהליך הבנייה (construction) ואילו החוק השני של התרמודינמיקה (אנטרופיה) מתאר תהליך של פירוק (deconstruction). מבחינה לוגית כדי שמשהו יוכל להתפרק למרכיביו הוא צריך להיות קודם לכן בנוי מהם. כל הסבר אחר לתהליכי שינוי המתרחשים ברמת היקום כולו מצריך להניח שפועל כאן גורם שאינו מוכר לנו, או שאופי השינויים המוכרים לנו כפוף למקריות ושרירותיות והם אינם ניתנים להסבר לוגי או להבנה מסודרת כלשהי [8].
גם כאשר מצמצמים את הדיון בשאלת ההגדרה והתיחום של ההתפתחות, לתופעות החיים בלבד, יש קושי ליצור שפה מושגית כללית דיה כדי לתאר באמצעותה את מכלול התהליכים ההתפתחותיים (ביולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים ועוד). רק מעטים ניסו להעמיד תפיסות התפתחותיות, המקיפות לפחות כמה תחומי ידע מבין הבולטים שביניהם אפשר למנות את הפילוסוף וילהלם דילתיי (1833-1911 Wilhelm Dilthey) סבר, שניתן למצוא הקבלות בין התפתחות היחיד להתפתחות ההיסטורית של האדם: בשני התהליכים יש מגמה לחדד ולהגיע לביטוי קוהרנטי יותר של העמדות שלנו ביחס לעולם. ההקבלה אינה מקרית ומשקפת יחסי גומלין בין היחיד לתרבות[9]. הביולוג והפיזיולוג צ'ארלס צ'ילד (1869–1954) (Charles Manning Child) ייחד את מחקריו התפתחות מערכת העצבים, וראה בתהליך התפתחות שלהם דגם למודל התפתחותי מקיף יותר: מרשת רופפת של העברת מידע אצל יצורים פרימיטיביים, ליצירת מרכז (מוח) ששלוחותיו פרושות בכל האורגניזם[10].
הפסיכולוג ז'אן פיאז'ה הצביע על הקבלה בין התפתחות האינטליגנציה של הילד ובין התפתחות החשיבה המדעית: התרחקות (decentration-oriented) מנקודת-מבט המעמידה את עצמה כמרכז נראתה לו כמאפיין מרכזי של ההתפתחות הקוגניטיבית של הילד ושל תפיסות העולם המדעיות. התרחקות מנקודת מבט המעמידה את עצמה במרכז, משמעותה יצירת נקודות-מבט אחרות-נוספות, המאפשרות בחינה של התופעות מכמה זוויות[11]. תורת ההתפתחות של היינץ וורנר (1890-1964) (Heinz Werner) היא פסיכולוגית בעיקרה, אך בעלת השלכות על תחומים אחרים כמו הפילוסופיה. הוא הבחין בין אופני החשיבה: ראשוניים-ילדיים-פרימיטיביים, המארגנים את ההתנסויות באופן שונה מאלה המאוחרים יותר. לדעתו מדובר בשתי צורות חשיבה שונות הממשיכות לפעול ולהשפיע גם בחיים הבוגרים. מכאן שבפועל תפיסת המציאות של האדם הבוגר היא שילוב של צורות חשיבה שונות וארגון שונה של התנסויותיו המוקדמות[12]. הבחנה זו מקבילה להבחנה של פרויד בין תהליכים ראשוניים לשניוניים. עיקרון התפתחותי נוסף, שמודגש אצל ורנר, צ'ילד, פיאז'ה, הגל ואחרים, מתאר את התהליך ההתפתחותי כמורכב ממהלכים חוזרים ונשנים של דיפרנציאציה ואינטגראציה: התפצלות לתפקודים, כישורים ויכולות שונות, בעקבותיו מהלך של חיבור ביניהם, שיוצר דרגת סדר גבוהה יותר, ושוב התפצלות נוספת וכן הלאה. כתהליך ההבניה הבסיסי והראשוני ביותר, ההתפתחות מורכבת מהרבה תנועות חלקיות, שניתן לחשוף אותם רק באמצעות מחקרים שיטתיים בתהליכי התפתחות חלקיים ושונים.
את הקושי להציע תורת התפתחות כוללת אפשר לחלק לשתי קבוצות[13]:
1. התורות התפתחותיות מאפיינות ומבליטות אומנם היבטים חשובים של התהליך, אך הן אינן מצליחות להציע הסבר אחיד למכלול התחומים שמיוחס להם תהליך כזה. את העקרונות והמאפיינים שהן משרטטות ניתן למצוא רק בחלק מהתחומים ומהתהליכים שמיוחסים להם שינויים בכיוון התפתחותי.
2. אף אחת מתורות אלה אינה מצליחה להצביע על גורם או כוח דומים, המניעים את התהליכים השונים בכיוון התפתחותי. אין זה הגיוני לזהות תהליך שפועל באופן דומה בהרבה תחומים שונים, ועם זאת להניח, שהכוחות הדוחפים את השינוי ישתנו מתחום לתחום.
הפיזיולוג הצרפתי קלוד ברנאר פיתח רעיון שיכול להצביע על 'הכוח' או המניע העומד ביסוד כל התהליכים ההתפתחותיים. ברנאר טבע את מושג 'הסביבה הפנימית' (Milieu intérieur), המתאר את האורגניזם מערכת, המורכבת מכמה וכמה תת-מערכות, שפעולתן ההדדית מווסתת ושומרת על קביעות הסביבה הפנימית מפני שינויים שמקורם מחוצה לו: לחץ-הדם, רמת הטמפרטורה של הגוף, ריכוז נתון של סוכר בדם ועוד משתנים רבים אחרים, מווסתים ונשמרים בטווח קבוע, על-מנת שהאורגניזם בכללו יוכל להמשיך ולהתקיים בתנאי-סביבה משתנים[14].
המונח עצמו - 'סביבה פנימית' - לא נקלט ואת התופעה שאותה הוא מתאר נהוג לכנות, בעקבות העבודה של ואלטר קאנון (Walter Bradford Cannon), 'הומאוסטזיס'. ברנאר ייחס ל'סביבה הפנימית' תכונה נוספת, שאינה נכללת בדיונים הנוגעים להומיאוסטזיס: הוא טען ש'בכל יצור חי יש סוג של כוח פנימי המנהל את בטויי החיים באופן שהוא יותר ויותר בלתי-תלוי בהשפעות קוסמיות כלליות. אי-תלות זאת היא פרופורציונית לגובה המיקום בסקאלה של האורגאניזמים' (59). משמעות פסקה זו ברורה: הכוח הדוחף את הקו ההתפתחותי באבולוציה הוא חתירת לאוטונומיה מרבית ביחס לסביבה. מנקודת-מוצא שונה לגמרי מזו של דרווין, מגיע ברנאר למסקנה דומה לזו של הראשון: התהליך האבולוציוני הוא פרוגרסיבי, אלא שהכוח הדוחף לפרוגרסיביות הוא שאיפה לאי-תלות או אוטונומיה (ולא הסתגלות, כמו אצל דרווין).
רעיון הסביבה הפנימית מציע מענה עקרוני למרבית הקשיים ביחס לאפשרות ליצור תורת התפתחות כללית. הכוח המניע של תהליך התפתחותי הוא פנימי: הגדלת דרגות החופש של הישות לאזן את עצמה ולפעול בעולם. הפרמטרים להערכת התהליך מובנים בתהליך עצמו: היבטים של הקיום שבהם הושגו יותר דרגות חופש, באילה מהם לא חל שינוי ובאילה מהם אפשר לזהות אפילו צמצום בדרגות החופש. התכליתיות והמטרה של התהליך מובנית בתוכו - השגת יותר דרגות חופש. עם זאת אין לומר, שהאפשרות להשיג יותר דרגות חופש והדרגה שאליה תגיע הישות בהתפתחותה מובנות בה מראש.
אין כיום מחקר שיטתי, הבוחן את רעיון ה'סביבה הפנימית' והדחף שלה להשיג לעצמה יותר דרגות חופש[דרוש מקור]. לכן קשה להעריך, עד כמה תובנה זו יכולה לעמוד בבסיס ההסבר לתהליכים התפתחותיים מתחומים שונים. עם זאת נראה שהמאמץ להשיג יותר אוטונומיה, פחות תלות ויותר חופש פעולה ביחס לסביבה נראה נכון ותואם את האינטואיציות העמוקות ביותר שלנו[דרוש מקור].
הגדרת התהליך ההתפתחותי כ'מכלול המשתנה ביחס למצבים קודמים של עצמו ומונע על ידי שיקולים פנימיים משלו' מציבה כמה קשיים מתודולוגיים. המרכזיים שבהם הם:
- חקירת מכלול המורכב 'מאיברים' או חלקים רבים כשלמות משתנה. מרבית מתודות המחקר המקובלות כיום אינן מסוגלות להתמודד חקירתו של מכלול בהשתנות. יצירתן של מתודות מתאימות יותר מצריכה קודם כל מודעות לסוג החקירה הנדרשת, כדי לאסוף נתונים על תהליכים התפתחותיים.
- שיקולים פנימיים של ישות כלשהי נתפסים כשייכים לקטגוריה של שיקולים סובייקטיביים, שאינם מאפשרים חקירה בלתי תלויה או אובייקטיבית. מכאן, שכדי לאסוף נתונים על השיקולים של מערכת מתפתחת כלשהי, יש צורך ליצור מתודות המסוגלות להצטרף לשיקולים הפנימיים שלה.
הקשיים המתודיים אינם בהכרח בלתי עבירים, אך התמודדות איתם מצריכה רביזיה עמוקה בחשיבה המתודולוגית השולטת. חקירת ההתפתחות כמושג וכתהליך רב-ממדי ורב-תחומי נמצאים רק בתחילת דרכם. יש כמה קבוצות בעולם שפועלות לקדם את המחקר והתאוריה של תורת התפתחות כללית, אך בעיקרו של דבר נושא ההתפתחות, בהקשרו הרחב, אינו נתפס בעולם האקדמי והמדעי כמושא למחקר בפני עצמו[15].
- ליבוביץ, י, הערך 'התפתחות', אנציקלופדיה עברית, כרך ט'ו, עמ. 703-739
- פיאז'ה, ז', (1972), הסטרוקטורליזם, ספרית פועלים, תל אביב
- Booner, J.T. (1988), The Evolution of Complexity, Princeton Uni. Pres, New Jersey.
- Haaften, A.W.; Korthals, Michiel; Wren, T.E. (Eds.), (1997), Philosophy of Development, Reconstructing the Foundations of Human Development and Education
- Series: Philosophy and Education, Vol. 8, Kluwer, Dordrecht
- Heylghen, F. (2000), Evolutionary Transitions: how do levels of complexity
- emerge?, Complexity, Vol. 6, Issue 1
- Adolescence: Crash Course Psychology #20 – סרטון הסבר על התבגרות והתפתחות לאורך החיים מתוך CrashCourse (באנגלית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
