Loading AI tools
משטר צבאי ששלט בארגנטינה בין השנים 1976 - 1983 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המשטר הצבאי בארגנטינה (כונה על ידי ראשיו "תהליך הארגון-מחדש של האומה"; בספרדית: Proceso de Reorganización Nacional, ובקיצור: "התהליך"; בספרדית: el Proceso) היה משטר צבאי שהתנהל בארגנטינה בין השנים 1976 ל-1983. המשטר מכונה גם "החונטה הצבאית האחרונה" (בספרדית: la última junta militar) או "הדיקטטורה האחרונה" (בספרדית: la última dictadura), בהיותו האחרון בסדרת משטרים צבאיים ששלטו בארגנטינה, המשטר החל ב-24 במרץ 1976 והסתיים ב-30 באוקטובר 1983.
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
ערך מורחב – היסטוריה של ארגנטינההצבא היה מאז ומתמיד בעל השפעה רבה על הפוליטיקה הארגנטינאית וההיסטוריה הארגנטינאית משולבת תקופות תכופות וארוכות של משטר צבאי. המנהיג הארגנטינאי האהוד, חואן פרון, שכיהן שלוש תקופות כנשיא ארגנטינה, היה אף הוא קולונל בצבא אשר צבר כוח פוליטי בעקבות הפיכה צבאית ב-1943. הוא הוביל מדיניות חדשה, בראשות "מפלגת הצדק" (Partido Justicialista), מדיניות לאומנית שכונתה על ידו "הדרך השלישית", חלופה הן לקפיטליזם והן לקומוניזם. ב-1955, בעת כהונתו השנייה כנשיא, הודח והוגלה פרון על ידי התקוממות צבאית שכונתה "המהפכה המשחררת" (Revolución Libertadora).
בשנים הבאות שלטו בארגנטינה סדרת ממשלות חלשות ולאחריהן שבע שנות משטר צבאי, בין 1966 ל-1973. פרון חזר לארגנטינה ב-1973, לאחר 18 שנות גלות, בתקופה של הסלמה בתסיסה הפוליטית, התפלגויות בתנועה הפרוניסטית והתפרצויות של אלימות פוליטית. טבח אסייסה, שהתרחש בנמל התעופה אסייסה בעת חזרתו, סימן את ההתפצלות הסופית של התנועה הפרוניסטית ואת השתלטותו של האגף הימני של התנועה.
פרון נבחר כנשיא בבחירות דמוקרטיות ב-1973 אך נפטר ב-1974. סגניתו של פרון, אשתו השלישית איסבל פרון ירשה את הנשיאות, אך הייתה שליטה חלשה וחסרת השפעה. קבוצות מהפכניות, בהן המונטונרוס, קבוצת גרילה מהאגף השמאלי של התנועה הפרוניסטית, הסלימו את מאבקם האלים (שכלל חטיפות והנחת פצצות) כנגד הדיכוי הקשה של הצבא, המשטרה וקבוצות צבאיות-למחצה מהאגף הימני. ההסלמה גברה עד להדחתה של איסבל פרון, ב-24 במרץ 1976 ועלייתה לשלטון של חונטה צבאית בראשות חורחה רפאל וידלה.
ערך מורחב – המלחמה המלוכלכתהשם "תהליך הארגון-מחדש של האומה" נועד לרמוז על אכיפת סדר ושליטה על הסיטואציה הפוליטית-חברתית הקריטית ששררה באותה עת בארגנטינה. באותה עת נפוצו תופעות של היעלמויות כפויות על רקע אידאולוגי ומאסרים בלתי חוקיים, שהיו מבוססים לעיתים קרובות על אישומים חסרי בסיס.
הצבא הארגנטיני תפס את השלטון בהפיכה שהתרחשה במרץ 1976, תוך עימותים אלימים עם תומכי הנשיא המנוח חואן פרון והדחת איסבל פרון[1]. החונטה המשיכה במלחמה המלוכלכת והגבירה אותה, והעלימה בין 9,000 ל-30,000 איש בתקופת שלטונה. הנעדרים, ברובם, היו אנשים מארגוני השמאל שהיוו כמתנגדים לשלטון הצבאי. השאר היו בעיקרם יהודים, ואנשי שמאל אחרים אשר לא היוו כחלק מארגון. המתנגדים שנחטפו, עונו ורובם נרצחו (חלקם אף נזרק מכלי טיס). נשים יהודיות רבות עברו עינויים ונאנסו באכזריות לפני שנרצחו. האנשים אשר נחטפו במהלך השנים האלה, כונו "נעלמים" (Desaparecidos).
לאחר ההפסד לממלכה המאוחדת במלחמת פוקלנד ב-1982, גברה ההתנגדות הציבורית כלפי החונטה והובילה אותה לוותר על השלטון ב-1983.
מדינת ישראל קיימה יחסים קרובים עם החונטה, למרות שהיא רצחה והעלימה מאות יהודים. ישראל סיפקה נשק רב, אימנה והכשירה את כוחות הביטחון של המשטר[2]. בינואר 1979, ביקר סגן שר הביטחון מרדכי צפורי בארגנטינה כדי לדון במכירת נשק[3]. כ-30% מייצוא הנשק הישראלי באותן השנים נמכר לצבא ארגנטינה, בסכומים המוערכים בכמיליארד דולר. שיתוף הפעולה התבטא גם בביקורים הדדים בין נציגי צה"ל לחיילי המשטר הצבאי הארגנטינאי. ביוני 1981, שהו בישראל 118 קצינים ארגנטינאים לצורך אימונים והדרכה[4].
39 מטוסי נשר תוצרת התעשייה האווירית לישראל נמכרו לחיל האוויר הארגנטינאי בשנים 1978–1982, שם כונו "Dagger" (פגיון) ונטלו חלק במלחמת פוקלנד, שבה הופלו 11 מהם[5]. המטוסים הנותרים שודרגו לגרסה שנקראה Finger והמשיכו לשרת בחיל האוויר הארגנטינאי[6]. ארגנטינה גם ניהלה משא ומתן על ייצור מקומי של המטוסים[7]. מדינת ישראל גם מכרה 4 ספינות דבור לחיל הים של הארגנטינאי[8], וטילי גבריאל[9]. במהלך מלחמת פוקלנד חתמה ישראל על הסכם לאספקת 22 מטוסי כפיר[10]. ההסכם לא מומש לאחר שארגנטינה נקלעה לקשיים כלכליים[11]. כמו כן, על פי דיווחים בעיתונות הזרה, נשלח מישראל ציוד צבאי לארגנטינה, ובריטניה וארצות הברית הגישו מחאה דיפלומטית למשרד החוץ בנושא[12].
נושא הנעדרים והנרצחים היהודים בארגנטינה עלה לראשונה בוועדת הקליטה של הכנסת כבר בשנת 1977, בעקבות דיווחים של עולים חדשים וקרובי משפחה בישראל. הוחלט שהדיונים יהיו חסויים כדי לא לפגוע ביחסים עם החונטה[13]. רק דצמבר 1982, עלה הנושא באופן פומבי בעת ביקורו של שר החוץ יצחק שמיר במדינה[14]. בעת הביקור הוגשה רשימה של 360 נעדרים יהודים לנשיא ארגנטינה[13]. רק ב-29 ביוני 1983, עלה לראשונה נושא הנעדרים היהודים לדיון פומבי בכנסת, בפתיחת הדיון אמר חבר הכנסת יאיר צבן:
כיצד זה קרה, שהפרלמנט שלנו, מקרב כל הפרלמנטים שלמדינותיהם יש זיקה ישירה לנושא הכאוב הזה - הוא הפרלמנט האחרון - והפרלמנט היהודי לא צריך להיות הפרלמנט האחרון - שנזעק להרים קול מחאה ואזהרה?. לאמהות ולבני המשפחה היושבים עמנו היום ביציעים ולאלה שאינם - אני רוצה להביע בפניהם את התקווה שאולי היום במאוחר, במאוחר מאוד, נפתח דף חדש. אולי היום נצליח לשבור את קשר השתיקה
— הישיבה המאתיים-ועשרים של הכנסת העשירית, יום רביעי, י"ח בתמוז התשמ"ג (29 ביוני 1983), ירושלים, הכנסת
.
באוקטובר 1983, עתרו 6 עולים מארגנטינה לבג"ץ בדרישה שממשלת ישראל תדרוש באופן רשמי מידע על הנעדרים היהודים[15].
במרץ 2016 הגישו שורה של פעילים ישראלים שהיגרו מארגנטינה, בקשת לחשיפת מסמכים אשר מתעדים את הקשרים של הממשל הישראלי עם החונטה, על פי חוק חופש המידע. בעקבות הבקשה נחשפו מסמכי משרד החוץ מהתקופה. מהמסמכים עולה כי ישראל קיימה קשרים עם המשטר בידיעה מלאה כי הוא מבצע רצח פוליטי, כולל רצח יהודים בשיעור חריג לעומת חלקם באוכלוסייה[16]. משרד הביטחון טען שאין לו מסמכים המעידים על פעילות המשטר, בנוסף נטען כי חשיפת המסמכים הקשורים לסחר בנשק עם המשטר הארגנטיני באותן שנים תביא לפגיעה בביטחון המדינה וייתכן גם לפגיעה ביחסי החוץ[17].
גילי כהן, יוצאי ארגנטינה דורשים מישראל לחשוף את קשריה עם החונטה הצבאית, באתר הארץ, 18 במרץ 2016Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
