Loading AI tools
חוקר ארצות גרמני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היינריך בארת (בגרמנית: Heinrich Barth; 16 בפברואר 1821 - 25 בנובמבר 1865) היה חוקר גרמני של אפריקה וחוקר וארצות המזרח התיכון.[1][2] בארת נחשב לאחד מגדולי החוקרים האירופיים של אפריקה, שכן הכנותיו הלמדניות, יכולתו לדבר ולכתוב ערבית, ללמוד שפות אפריקאיות, דייקנותו הרבה, סייעו בידו לתעד בקפידה את פרטי התרבויות שבהן ביקר. הוא היה בין הראשונים להבין את השימושים של ההיסטוריה שבעל-פה של עמים, ואסף סיפוריותם של שני חבריו האירופיים למשלחת, הוא סיים את מסעותיו בעזרת אפריקאים. לאחר מכן הוא כתב ופרסם חמישה דוחות על מסעותיו באנגלית ובגרמנית. דוחות יקרי ערך מדעי עד ימינו.
 | |
| פרוטרט של היינריך בארת, 1862 | |
| לידה |
16 בפברואר 1821 המבורג, הקונפדרציה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
25 בנובמבר 1865 (בגיל 44) ברלין, ממלכת פרוסיה |
| מדינה |
המבורג, ממלכת פרוסיה |
| מקום קבורה |
ברלין |
| השכלה |
|
| מעסיק |
אוניברסיטת הומבולדט של ברלין |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
היינריך בארת נולד בהמבורג ב-16 בפברואר 1821. הוא היה הילד השלישי של יוהאן כריסטוף היינריך בארת ואשתו שרלוט קרוליין לבית זאדו. יוהאן בא מרקע חברתי נמוך יחסית, אבל בנה עסק מסחרי מצליח. שני ההורים היו לותרנים אורתודוקסים והם ציפו שילדיהם ימשיכו להאמין ברעיונותיהם הקפדניים על מוסר ומשמעת עצמית.[3] מגיל אחת עשרה בארת למד בבית הספר תיכון יוקרתי, בהמבורג. הוא היה מאוד שקדן אבל לא פופולרי בקרב חבריו לכיתה. הוא הצטיין בלשונות ולימד את עצמו ערבית. בארת עזב את בית הספר בגיל 18 בשנת 1839 ומיד נרשם לאוניברסיטת ברלין, שם השתתף בקורסים שניתנו על ידי הגאוגרף קרל ריטר, החוקר הקלאסי אוגוסט בוש וההיסטוריון יעקוב גרים.[4]
אחרי השנה הראשונה הוא הפסיק את לימודיו והמשיך בסיור באיטליה ביקר בוונציה, בפירנצה, ברומא, בנאפולי ובסיציליה, חזר לגרמניה באמצע מאי 1841.[5] בשנת החופשה של השנה שלאחר מכן הוא ביקר בריין ובשווייץ.[6] הוא הגן על עבודת הדוקטורט שלו על יחסי הסחר של קורינתוס העתיקה ביולי 1844.[7][8]
בארת תכנן תוכנית למסע גדול בצפון אפריקה ובמזרח התיכון שאביו הסכים לממן. הוא עזב את בית הוריו בסוף ינואר 1845, וביקר לראשונה בלונדון, שם בילה חודשיים ללמוד ערבית, ביקר במוזיאון הבריטי והבטיח את הגנת הקונסולים הבריטיים לנסיעתו. בעת שהותו בלונדון פגש את השגריר הפרוסי בבריטניה, כריסטיאן פון בונסן, שהיה עתיד למלא תפקיד חשוב במסעו למרכז אפריקה. הוא עזב את לונדון ונסע ברחבי צרפת וספרד. ב-7 באוגוסט הוא עלה על מעבורת מגיברלטר לטנג'יר לביקור הראשון שלו לאפריקה.[9][10] מטנג'יר הוא עשה את דרכו על פני צפון אפריקה. הוא גם נסע דרך מצרים, עלה לאורך הנילוס אל ואדי ח'לפה וחצה את המדבר לנמל ברניקי שעל הים האדום. במצרים הוא הותקף ונפצע בידי שודדים. חצה את חצי האי סיני, עבר משם אל ארץ ישראל, סוריה, אסיה הקטנה, ויוון, בכל מקום שהגיע בחן את שרידי העתיקות. הוא חזר לבית הוריו בהמבורג ב-27 בדצמבר 1847 לאחר נסיעה של כמעט שלוש שנים.[11] במשך זמן מה הוא היה מרצה מהחוץ באקדמיה. הוא כתב על מסעותיו בכרך הראשון של ספרו ״מסעות דרך מדינות החוף של הים התיכון״ אשר פורסם בשנת 1849.[12] הכרך השני מעולם לא הופיע. [15]
.jpg)
כריסטיאן בונזן, השגריר הפרוסי בווסטמינסטר, עודד את מינויים של חוקרים, ביניהם בארת ואדולף אוברווג, אסטרונום פרוסי, למשלחת של ג'יימס ריצ'רדסון, חוקר הסהרה.[13] הוא נבחר על ידי ממשלת בריטניה לפתח קשרים מסחריים עם מדינות מרכז סודאן ומערבה. חבורת החוקרים עזבה את מרסיי בסוף 1849, ויצאה מטריפולי בתחילת 1850. הם חצו את מדבר סהרה בקושי רב. הוא הגיע לעיר אגדז באוקטובר 1850, שם שהה כמה ימים. קיים שם לוח זיכרון המכבד אותו כאירופאי הראשון שנכנס אי פעם לעיר.
מותם של ריצ'רדסון (מארס 1851) ואוברווג (ספטמבר 1852), ממחלות לא ידועות, הותיר את בארת להמשיך את המשימה המדעית לבדו. בארת היה האירופאי הראשון שהגיע לאזור אדמאווה ב-1851. כשחזר לטריפולי בספטמבר 1855, המסע שלו התקיים לאורך קו רוחב של 24 ° ו-20 מעלות אורך, מטריפולי בצפון ועד אדמאווה וקמרון בדרום, ומשם לאגם צ'אד במזרח ועד טימבוקטו (ספטמבר 1853) במערב - למעלה מ-19,000 קילומטרים. הוא חקר את הטופוגרפיה, ההיסטוריה, הציוויליזציות, השפות והמשאבים של הארצות שבהן ביקר. הצלחתו כחוקר והיסטוריון של אפריקה התבססה הן על אופיו והן על חינוכו הקפדני.
בארת התעניין בהיסטוריה ובתרבות של העמים האפריקאים, ולא הדגיש את חקר האפשרויות לניצול מסחרי. בשל רמת התיעוד שלו, היומן שלו הפך למקור רב ערך לחקר אפריקה הסודנית של המאה ה-19. אמנם בארת לא היה האירופי הראשון ששם לב למסורת הסיפורית המקומית, אבל הוא היה הראשון שקבע ברצינות את המתודולוגיה והשתמש בה למחקר היסטורי. בארת היה החוקר האמיתי הראשון שנסע ללמוד את מערב אפריקה. לחוקרים מוקדמים יותר לא היה רקע ובסיס אקדמי מספיק.
בארת היה דובר ערבית וכמה שפות אפריקאיות (פולאני, האוסה וקנורי) והיה מסוגל לחקור את ההיסטוריה של אזורים מסוימים, ובמיוחד האימפריה של סונגהי. הוא יצר קשר הדוק עם מספר חוקרים אפריקאים ושליטים, כמו עומר בן מוחמד אל-אמין בבורנו, דרך קטסינה וסוקוטו. אזורים שעבר כדי להגיע לטימבוקטו. שם הובילה הידידות שלו עם אחמד אל-בקעי אל-קונטי לביתו. הוא גם קיבל הגנה מאל-קונטי נגד ניסיון לחטוף אותו.
לאחר שובו ללונדון, בארת כתב ופרסם את דיווחיו על מסעותיו בעת ובעונה אחת באנגלית ובגרמנית, תחת הכותרת Reisen and Entdeckungen ב- Nord-und Centralafrika (מסעות וגילויים בצפון אפריקה ובמרכזה, 1857-1858, 5 כרכים, 3,500 עמודים). הכרכים כללו איורים צבעוניים שהופקו על ידי יוהאן מרטין ברנאץ על סמך רישומיו המקוריים של בארת. [16] היצירה נחשבה לאחת הטובות מסוגה, שצוטטה על ידי דרווין. [17] היא עדיין משמשת את ההיסטוריונים של אפריקה, ונשארה כעבודה מדעית חשובה על תרבויות אפריקאיות.
בארת חזר מבריטניה לגרמניה, שם הכין אוסף של אוצר מילים ממרכז אפריקה (גותא, 1862-1866). בשנת 1858 יצא למסע נוסף באסיה הקטנה, וב-1862 ביקר במחוזות העות'מאניים באירופה. חיבורו על מסעותיו אלה פורסם בברלין ב-1864.
ב-1863 השיג משרה של מרצה לגאוגרפיה באוניברסיטת ברלין וירש את מקומו של קרל ריטר כנשיא החברה הגאוגרפית של ברלין (Gesellschaft für Erdkunde zu Berlin). בקשתו להתקבל לאקדמיה הפרוסית למדעים נדחתה, שכן נטען שהוא לא חידש דבר בתחומי ההיסטוריוגרפיה והבלשנות. הישגיו, שאושרו בהמשך על ידי חוקרים, לא הובנו. פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה העניק לו קיצבה שסייעה בפרנסתו.
בארת נפטר בברלין ב-25 בנובמבר 1865 בגיל 44 ונטמן בבית הקברות הפרוטסטנטי של כנסיית ירושלים, בקרויצברג, ברלין.
ב-1856 קיבל את מדליית הפטרון של החברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית על מסעותיו באפריקה,[14] וב-1862 הוענק לו תואר עמית במסדר האמבט הבריטי (CB). המכון ללימודי הארכאולוגיה של אפריקה באוניברסיטת קלן, שנוסד ב-1898, נקרא על שמו.[15]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
