Loading AI tools
סדרת טלוויזיה בריטית משנת 2021 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החטא (באנגלית: It's a Sin, רפרור לשיר של להקת פט שופ בויז בעל אותו שם) היא סדרת טלוויזיה בריטית מסוגת דרמה המשכית. הסדרה נכתבה ונוצרה על ידי ראסל טי דייוויס ופותחה על ידי חברת ההפקה Red Production Company. הסדרה בת חמשת הפרקים מתרחשת בין השנים 1981 ל-1991 בלונדון, ומגוללת את סיפור חייהם של קבוצה של גברים הומואים וחבריהם שחיו במהלך משבר האיידס בבריטניה. צוות השחקנים הראשיים בסדרה כולל את אולי אלכסנדר בתפקיד ריצ'י טוזר, עומארי דגלאס בתפקיד רוסקו באבטונדה וקאלום סקוט האוולס בתפקיד קולין מוריס-ג'ונס, שעוברים כולם ללונדון. לידיה וסט, נת'ניאל קרטיס ודייוויד קרלייל מגלמים את הדמויות של ג'יל בקסטר, אש מוקהרג'י וגרגורי פינץ' בהתאמה. יחד הם מהווים את ההרכב המרכזי בסדרה. שחקנים נוספים שקיבלו תפקידים ראשיים היו קילי הוז, שון דולי, טרייסי אן אוברמן, ניל פטריק האריס וסטיבן פריי. הסדרה שודרה לראשונה בבריטניה בערוץ 4 ב-22 בינואר 2021.
 | |
| סוגה | דרמה |
|---|---|
| יוצרים | ראסל טי דייוויס |
| כותבים |
ראסל טי דייוויס  |
| בימוי |
פיטר הור |
| שחקנים |
אולי אלכסנדר עומארי דגלאס קאלום סקוט האוולס לידיה וסט נת'ניאל קרטיס |
| ארץ מקור |
 ארצות הברית |
| שפות | אנגלית |
| מספר עונות | 1 |
| מספר פרקים | 5 |
| הפקה | |
| מפיק | פיל קולינסון |
| מפיקים בפועל |
ראסל טי דייוויס ניקולה שינדלר |
| חברת הפקה | Red Production Company |
| הפצה |
All3Media, HBO Max |
| מוזיקה | מוראי גולד[1][2] |
| שידור | |
| רשת שידור | ערוץ 4 |
| רשת שידור בישראל | yes TV DRAMA |
| תקופת שידור מקורית | 22 בינואר – 19 בפברואר 2021 |
| תקופת שידור בישראל | 7 במרץ 2021 |
| קישורים חיצוניים | |
| אתר רשמי | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
נושא הסדרה, HIV ואיידס, הקשה על מכירתה לרשתות השידור. BBC One ו-ITV סירבו לפתח את הסדרה, וערוץ 4 הסכים לקנות אותה רק לאחר שעורך הדרמה שלהם, לי מייסון, נלחם עבור כך. בתחילה תוכננו לסדרה שמונה פרקים, אך לאחר מכן היא קוצרה לחמישה פרקים. שלב הצילומים החל במנצ'סטר ב-7 באוקטובר 2019. אף על פי שעלילת הסדרה מתרחשת בלונדון, היא צולמה בעיקר במנצ'סטר ובאתרי צילומים אחרים בליברפול, בולטון, אקלס, בנגור ורוס-און-סי. המפיקים בפועל של הסדרה הם דייוויס וניקולה שינדלר. פיל קולינסון נשכר כמפיק הסדרה ופיטר הואר כבמאי.
הסדרה זכתה לשבחי הביקורת על הסצנות הרגשיות שלה ועל הכתיבה והתיאור של מחלת האיידס; גם צוות השחקנים זכה לביקורות חיוביות. כל הפרקים הועלו לשירות התוכן של רשת השידור, All 4. לאחר מספר שבועות, הסדרה נצפתה במלואה מעל ל-6.5 מיליון פעמים, מה שהופך אותה לסדרה הכי נצפית בבינג' בפלטפורמה. הפרק הראשון של הסדרה היה גם השקת הדרמה הגדולה ביותר של ערוץ 4.
הסדרה עוקבת אחר קבוצת גברים הומואים שעוברים לגור ביחד בדירה בלונדון בשנת 1981. הם מקימים חבורה, אך משבר האיידס המתפתח במהירות בבריטניה משפיע על חייהם. לאורך חמשת הפרקים החבורה מוצגת לאורך עשור שלם, עד 1991, בעוד הם נחושים לחיות בעוז למרות איום ה-HIV המתהווה מולם.[3][4]
| שם השחקן/נית | שם הדמות | אודות הדמות | הערות |
|---|---|---|---|
| אולי אלכסנדר | ריצ'רד "ריצ'י" טוזר | [5] | |
| עומרי דאגלס | רוסקו באבטונדה | [5] | |
| קאלום סקוט האוולס | קולין מוריס-ג'ונס | [5][6] | |
| לידיה וסט | ג'יל בקסטר | חברתו של ריצ'י | [5] |
| נת'ניאל קרטיס | אש מוקהרג'י | [5] | |
| דייוויד קרלייל | גרגורי פינץ' | [7] | |
| קילי הוז | ואלרי טוזר | אמא של ריצ'י | [5] |
| שון דולי | קלייב טוזר | אבא של ריצ'י | [5] |
| טרייסי אן אוברמן | קרול קרטר | [5] | |
| ניל פטריק האריס | הנרי קולטריין | [5] | |
| סטיבן פריי | ארתור גריסון | [5] | |
| מויה בריידי | מילי | ||
| ניל אשטון | גריזל | ||
| ניקולס בליין | מר הארט | ||
| ויליאם ריצ'רדסון | מר ברוסטר | ||
| אשלי מקגוויר | לוריין פלטשר | ||
| קלווין א. דין | קליפורד | ||
| נת'ניאל הול | דונלד באסט | שחקן, בן-זוגו של ריצ'י | |
| ג'יל נלדר | כריסטין בקסטר | ||
| אנדריה דוהרטי | איילין מוריס-ג'ונס | [5] | |
| ניית'ן סאסקס | פיט | ||
| טוטו ברוין | לוסי טוזר | אחותו של ריצ'י | |
| שניקה אוקוק | סולי באבטונדה | ||
| מישל גרינידג' | רוזה באבטונדה | ||
| דלרוי בראון | אוסקר באבטונדה | ||
| קן כריסטיאנסן | קארל בנינג | [8] |
| מספר הפרק | שם הפרק | בימוי[9] | כתיבה[9] | תאריך שידור מקורי  |
תאריך שידור מקורי  |
צופים בבריטניה (במיליונים) |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | "Episode 1" | פיטר הואר | ראסל טי דייוויס | 22 בינואר 2021 | 7 במרץ 2021 | 5.02[10] |
| ספטמבר 1981. חייהם של חמישה חברים מתכנסים יחד בדירה בלונדון. רוסקו בורח מהבית כשהוא מגלה שאביו מתכוון להחזיר אותו לניגריה. ריצ'י טוזר, שלא יצא מהארון מול הוריו, ממשיך לרדוף אחר חלומותיו להיות שחקן עם חברתו ג'יל. קולין מתחיל התמחות במכירות אצל חייט בסוויל רואו, שם הוא מתיידד עם הנרי קולטריין. קולטריין ובן זוגו חולים באופן מסתורי ומתים מסרטנים נדירים.[11][12] | ||||||
| 2 | "Episode 2" | פיטר הואר | ראסל טי דייוויס | 29 בינואר 2021 | TBA | 5.11[10] |
| דצמבר 1983. למרות ההסברה החינוכית של פעילי איידס, ריצ'י נותר בהכחשה ומפיץ תאוריות קונספירציה והכחשת איידס. חבר ותיק, גרגורי (המכונה גלוריה), מסתתר לאחר שחלה ומבקש מג'יל לקנות בסתר את המצרכים שלו. ג'יל נאבקת כשהיא חוששת שהמחלה מידבקת ומתחילה לנקות ולחטא יותר מדי. מחלתו של גלוריה מחמירה ומשפחתו העוינת מחזירה אותו לגלאזגו, שם הוא נפטר במהרה. קולין הוטרד מינית על ידי הבוס שלו בטיול בניו יורק, ופוטר בהמשך לאחר שהבוס שלו ראה פרסומים על איידס שג'יל ביקשה וחושש שייתכן שיש לו את המחלה. ג'יל מנסה אך לא מצליחה לגרום לגברים להבין את הסיכונים של יחסי מין מזדמנים.[13][14] | ||||||
| 3 | "Episode 3" | פיטר הואר | ראסל טי דייוויס | 5 בפברואר 2021 | TBA | 5.26[10] |
| מרץ 1986. קולין מוצא עבודה בבית דפוס ומתנדב כפעיל איידס יחד עם ג'יל. ריצ'י מתחיל במערכת יחסים עם שחקן אחר אך נאלץ להתמודד עם מציאות האיידס. קולין מאובחן כחולה איידס ומוחזק בבית חולים תחת חוק בריאות הציבור, 1984 (אנ'). אמו וחבריו צופים באימה כשהוא סובל מתופעות נוירולוגיות נדירות הנגרמות על ידי חולי מוח מתקדם רב-מוקדי. סטוץ מוביל את רוסקו למערכת יחסים רווחית עם חבר הפרלמנט השמרן שבארון. בעזרת עורך דין שוחרר קולין מבית החולים הוולשי ומובא ללונדון לטיפול ביחידה בה גברים רבים אחרים סובלים מאיידס. ריצ'י, ג'יל, אש ורוסקו מבקרים את קולין, אך מצבו מחמיר והוא מת. כולם שבורי לב בגלל האובדן, שהניע את אלה שהיו קרובים לקולין לעבור את בדיקת ה-HIV. | ||||||
| 4 | "Episode 4" | פיטר הואר | ראסל טי דייוויס | 12 בפברואר 2021 | TBA | 5.84[10] |
| מרץ 1988. ריצ'י מאובחן כחולה איידס והולך הביתה לאי וייט, שם הוא מתקשה לבטוח במשפחתו. הוא מדבר עם חבר ותיק ומחליט לחזור ללונדון, ונשבע להילחם במחלה. אש התבקש לצנזר את ספריית בית הספר כדי לעמוד בחוקים החדשים האוסרים על האוסרים על מוסדות ציבוריים ליידע ילדים על הומוסקסואליות לפי סעיף 28. רוסקו נוקט עמדה אישית נגד ראש ממשלת הממלכה המאוחדת מרגרט תאצ'ר, כאשר מתחילות הפגנות נגד חברות תרופות שמרוויחות מהמחלה. | ||||||
| 5 | "Episode 5" | פיטר הואר | ראסל טי דייוויס | 19 בפברואר 2021 | TBA | TBD |
| נובמבר 1991. מצבו של ריצ'י מחמיר וחברים אחרים ממשיכים למות. ריצ'י חולם לחזור לבמה ומתעקש על טיפול כימותרפי כאשר הוא מאובחן כחולה לימפומה. אש וריצ'י מתוודים על רגשותיהם אחד כלפי השני, והוריו של ריצ'י מגלים סוף סוף את האמת ומביאים אותו הביתה לאי וייט. ג'יל ורוסקו עוקבים אחריהם, אך נשללת מהם ההזדמנות להיפרד מריצ'י לפני מותו. ג'יל מתעמתת עם אמו של ריצ'י על כך שגרמה לו לחיות בבושה. לאחר חזרתו ללונדון, רוסקו חוזר הביתה לראות את הוריו וג'יל מבקר בבית החולים כדי לתמוך באדם בודד שמת מאיידס. בסיום מופיע פלאשבק לריצ'י וחבריו שנהנים מזמנם יחד, לפני שמגפת האיידס פגעה. | ||||||
.jpg)
דייוויס תכנן לכתוב סדרה המתארת את חייהם של ההומואים בשנות השמונים ומשבר האיידס בבריטניה, בהתבסס על חייו שלו ושל חבריו, ולהנציח את הדור של מי שאיבדו את חייהם בגלל המחלה.[15] דייוויס פרסם לראשונה על עיסוקו ביצירת הסדרה בינואר 2015, ובריאיון לבן דאוול ממגזין רדיו טיימס ב-2016 הוא אמר כי זו "היצירה הכי מבוססת-מחקר שאעשה אי פעם".[16] דייוויס טען כי בתחילה היה קשה למכור את התסריט לרשתות השידור בשל הנושא ה"קשוח". דייוויד נזכר שהתבקש על ידי מפיק להתחיל את עלילת הסדרה במחלקת איידס בשנות התשעים, ואז יופיע פלאשבק חזרה לשנות השמונים. הוא דחה את הרעיון וכינה אותו "בוטה להפליא".[17] במשך שנה שלמה דייוויס ניסה להשיג עסקה, בעוד שתי רשתות שידור סירבו לקנות את הסדרה.[5] הסדרה הוצעה תחילה לערוץ 4, הבחירה הראשונה של דייוויס, אך הם סירבו להזמין אותה. לאחר מכן הסדרה הוצעה גם ל-BBC One, אך גם הם סירבו, ו-ITV החליטו שהם לא מוכנים לשדר סדרה כזו. עורך הדרמה של ערוץ 4, לי מייסון, רצה שהערוץ יזמין את הסדרה. הוא המתין עד שחל שינוי משמעותי בצוות של ערוץ 4, ואז העלה שוב את הרעיון בהצלחה. בתחילה דייוויס הציע את הסדרה כדרמה בת שמונה פרקים, אך צוות ערוץ 4 ביקש להגביל אותה לחמישה פרקים.
ב-22 באוגוסט 2018 פורסם לציבור על האישור של ערוץ 4 לתסריט של דייוויס. באותו הזמן שם הסדרה היה "The Boys", ואושר כי הפקתה תחל בשנת 2019.[18] דייוויס עסק בפיתוח הסדרה יחד עם ניקולה שינדלר, ששימשה גם כמפיקה בפועל, ונעזר בחברת ההפקה Red Production Company שבבעלותה.[19] פיל קולינסון נשכר כמפיק הסדרה ופיטר הואר כבמאי.[20] מוראי גולד נשכר עבור יצירת פסקול הסדרה. בתחילת 2020 נחשף כי שם הסדרה שונה באופן לא סופי ל-"Boys" במקום "The Boys" כפי שדווח בעבר.[21] שם היצירה הראשוני שונה אז מכיוון שהיה זהה לזה של הסדרה של אמזון, "הבנים" (The Boys).[22] בפרק הרביעי, ריצ'י טוזר מופיע בפרק של סדרת המדע הבדיוני "דוקטור הו" בשנת 1988, כמחווה לדרסלי מקלינדן, חבר משותף של נלדר ודייוויס, שהופיע בפרק "Remembrance of the Daleks" של דוקטור הו.[23]
רוב השחקנים שלוהקו לסדרה הוכרזו באוקטובר 2019.[24] אולי אלכסנדר, סולן להקת יירס אנד יירס, לוהק לתפקיד ריצ'י טוזר. דמותו היא נער הומו שעובר ללונדון בשנת 1981 בימי המשבר הראשונים.[25] עומארי דגלאס, בהופעת הבכורה שלו בטלוויזיה, לוהק לתפקיד רוסקו באבטונדה, אדם ממשפחה ניגרית שמתכחשת אליו בגלל מיניותו.[26] השחקן הוולשי קאלום סקוט האוולס לוהק לתפקידו הראשון בטלוויזיה, ומגלם את קולין מוריס-ג'ונס, גבר הומו מוויילס.[27] לידיה וסט מגלמת את ג'יל בקסטר בסדרה. היא מארחת באופן קבוע מפגשים בסגנון שנות השמונים כדי לעזור לשחקנים להתמודד עם הנושא הרגשי של הסדרה.[28] נת'ניאל קרטיס עבר בהצלחה את האודישן לתפקיד של אש מוקהרג'י. הוא עבד בתיאטרון כשגילה את התפקיד לראשונה ואמר שהוא "התאהב מיד" בתסריט.[29] דייוויד קרלייל מגלם את גרגורי פינץ', דמות "תוססת" ו"שובבה", שעובד ככרטיסן באוטובוס.[30]
השחקן האמריקאי ניל פטריק האריס מגלם את הנרי קולטריין, דמות שמתה מאיידס בפרק הראשון. השחקן אמר שהוא מרוצה מהליהוק שלו ו"גאה מאוד" להופיע בסדרה.[24][31] קילי הוז ושון דולי נרשמו לשחק את הוריו של ריצ'י, ולרי וקלייב טוזר. סטיבן פריי לוהק לתפקיד ארתור גריסון, חבר פרלמנט שמרן המסרב להכיר בהומוסקסואליות שלו. פריי היה להוט להופיע בסדרה מכיוון שהוא האמין שזה יהווה מחווה לחבריו שמתו מ-HIV.[32] המפיקים ליהקו את נת'ניאל האל בתפקיד דונלד באסט. האל מגלם דמות נשאית HIV, בעוד גם הוא בעצמו נשא HIV.[33] שחקנים אחרים כללו את אנדריה דוהרטי בתפקיד איילין מוריס-ג'ונס וטרייסי אן אוברמן בתפקיד קרול קרטר, סוכנת שחקנים שרושמת את ריצ'י.[34][35]
צוות השחקנים של "החטא" כולל מספר שחקנים הומוסקסואלים וקווירים מוצהרים, ביניהם אלכסנדר, דאגלס, פריי, האריס, האוולס, הול וקרלייל. הליהוק הזה היה מכוון; דייוויס הצהיר כי "עבור הסדרה האחת שלי, במשך חמש השעות האלה, רציתי ליצור מרחב בטוח שבו שחקנים הומוסקסואלים יכולים לבוא מרצונם ולהיות עצמם."[30][33][36] דמויות מסוימות הושפעו מחבריו האמיתיים של דייוויס. דמותה של וסט, ג'יל בקסטר, מבוססת "בצורה רופפת מאוד" על חברתו של דייוויס, ג'יל נלדר, המופיעה בסדרה בתפקיד אמו של בקסטר.[37]
שלב הצילומים החל במנצ'סטר ב-7 באוקטובר 2019.[38][39] חברת ההפקה Red Production Company נכנסה לשותפות עם Screen Manchester כדי לארח את הצילומים. בובי קוקרן, מנהל הפיתוח ב-Screen Manchester אמר לאדם מיידמנט מהעיתון "מנצ'סטר איבנינג ניוז" ש"עבדנו מקרוב מאוד עם ההפקה על בקשות הצילום השונים שלהם ברחבי מנצ'סטר".[40] הסדרה מתרחשת באנגליה של שנות השמונים, וכדי לשקף את התקופה, שורה של אביזרים מהתקופה הוצגו בפני אתרי צילום חיצוניים. פקידי התחבורה של מנצ'סטר סייעו להפקה להשיג שליטה נדרשת באזורים ספציפיים. הצילומים התקיימו ברחוב פאטון, במרחצאות ויקטוריה, ב"אמבאסי קלאב" ברחוב רוקדייל, בפאב "סטאר אנד גרטר" ברחוב פיירפילד, ב"ת'ירסטי סקולר" ברחוב ניו וייקפילד וב"משרפת מנצ'סטר" ברחוב בארלו מור. צילומים נוספים התקיימו במרכז קניות באקלס וב"לה מאן קרסנט" בבולטון.
הצילומים בינואר 2020 התקיימו במרכז העיר ליברפול. הצילומים במקום החלו ברחוב ווטר עבור הסצנות בניו יורק בסדרה.[41] הרחוב היה סגור לציבור ושורות של מוניות צהובות חנו בו. בנוסף, הוצבו במקום מכוניות וינטג' ועגלת נקניקיות בסגנון ניו יורק. הצילומים בבניין קונארד (אנ') שברחוב ברנזוויק שימשו גם כמלון בלונדון. שורה של טכניקות חזותיות דו-ממדיות בגרפיקה ממוחשבת שימשו כדי להוסיף לאותנטיות של המיקום. חללי פנים נוספים צולמו בבית הספר התיכון אולד וונטוורת' שבעיר אקלס. סצנות בית חולים שהופיעו בסדרה צולמו במקום זה.[42] הצילומים התקיימו גם ברוס-און-סי, ויילס, ששימש בתור האי וייט.[43] סצנות הכוללות חוף ומזח צולמו בעיר הוולשית בנגור.[44][45] צילומי הסדרה הסתיימו ב-31 בינואר 2020.[46]
תמונה ראשונית פורסמה ב-14 בינואר 2020, דרך הודעה לעיתונות שניתנה לנוכחים באירוע עיתונאי בערוץ 4.[21] הסדרה תוכננה במקור לעלות לשידור ב-2020. ב-2 באוקטובר 2020, ערוץ 4 פרסם את הטריילר הרשמי הראשון לסדרה, עם הצהרה כי היא תשודר בשנת 2021.[47] ב-17 בדצמבר 2020 פורסם טריילר מלא.[48]
באירלנד ובבריטניה הסדרה עלתה לשידור ב-22 בינואר 2021 בערוץ 4. זמן קצר לאחר שידור הפרק הראשון, כל הפרקים הועלו לצפייה בחינם בשירות הוידאו על פי דרישה של ערוץ 4, All 4.[49] במקביל לשידור, יירס אנד יירס, הלהקה של אלכסנדר, הוציאה לאור גרסת כיסוי לשיר "It's a Sin" שבוצע במקור על ידי הצמד פט שופ בויז. השיר יצא לאור עבור קידום הסדרה, ושימש גם עבור גיוס תרומות לקרן ג'ורג' האוס, ארגון צדקה התומך באנשים החיים עם HIV.[50] חברת ההפקה, Red Production Company, שיתפה פעולה עם חברת All3Media עבור הפצה בינלאומית של הסדרה.[19] באוסטרליה היא יצאה לאור ב-23 בינואר 2021 בשירות הסטרימינג סטאן[51][52] וכן ב-TVNZ בניו זילנד.[53] פריים וידאו רכשה את הזכויות עבור סטרימינג בקנדה, והיא תשודר בקאנאל+ בצרפת. הדרמה הופצה גם למדינות אחרות, כולל לשירות הסטרימינג Watcha Play בדרום קוריאה, לקרן השידור הציבורי בהולנד, ל-RTBF בבלגיה דוברת הצרפתית ולאמדיה ברוסיה.[54] בדצמבר 2019 הוכרז כי HBO Max רכשה את הזכויות האמריקאיות לסדרה.[55] היא יצאה בארצות הברית ב-18 בפברואר 2021 ב-HBO Max.[56][57] הסדרה יצאה בבריטניה ב-DVD ובלו-ריי ב-22 בפברואר 2021.[58]
בישראל, הסדרה שודרה בערוץ הדרמה של yes הטלוויזיה בלוויין, החל מ-7 במרץ 2021 וזכתה לביקורות נלהבות[59]. היא הועלתה לספריית הוידאו על פי דרישה של הסדרות הבריטיות - yes LONDON, ב-24 בפברואר 2021, עבור צפיית בינג'.
בפרק הראשון של הסדרה, ששודר בערוץ 4, צפו בשידור חי 1.6 מיליון צופים, נקודת ציון להשקת דרמה שהושגה בעבר שנה קודם לכן על ידי Deadwater Fell. זו הייתה הדרמה הטובה ביותר של רשת השידור בקרב צופים צעירים (16–34) מזה שלוש שנים. מספר צפיות ההשלמה (catch-up) הגיע ל-2.5 מיליון תוך שלושה ימים מהשידור החי.[60] על פי נתוני המועצה הבריטית לחקר הקהל, בפרק הראשון צפו 3.48 מיליון צופים לאורך שבעה ימים.[61]
ב-4 בפברואר, ערוץ 4 חשף כי הסדרה צברה 6.5 מיליון צפיות בשירות All 4 עד כה, והעניקה לשירות הסטרימינג את הנתונים החודשיים הגבוהים ביותר עד כה בחודש ינואר, וכמעט הכפילה את הנתון של השנה הקודמת. הסדרה הפכה לשלישית במספר הצפיות בפלטפורמה עד כה ו"הסדרה הכי נצפית בבינג' אי פעם" בפלטפורמה; הפרק הראשון היה השקת הדרמה הגדולה ביותר של הפלטפורמה.[62][63] נכון ל-1 במרץ, המספר עלה ל-18.9 מיליון.[64]
לסדרה מיוחסת העלאת המודעות ל-HIV ויצירת הגידול במספר הבדיקות. ארגון הצדקה קרן טרנס היגינס דיווח כי 8,200 ערכות לבדיקת HIV הוזמנו ביום אחד, בעוד הסכום הגבוה הקודם ליום אחד עמד על 2,800 בלבד.[65][66] פיליפ נורמל ייצר חולצת זיכרון ועליה הסיסמה "La", שהייתה אמרת מפתח בסדרה. החולצה סייעה לגייס 100,000 ליש"ט עבור קרן טרנס היגינס.[67] אלכסנדר הביע תודה על כך שהסדרה שודרה, באומרו "צעירים הומוסקסואלים לא מאמינים שזה קרה".[68]
דייוויד אופי מ"דיגיטל ספיי" דיווח כי הסדרה סייעה לנרמל את התיאור של יחסי המין ההומוסקסואליים בטלוויזיית המיינסטרים.[69] ב-22 בינואר 2021, סיפור שפורסם בעיתון הסאן עורר מחלוקת והעלה חשש כי חדשות של צהובונים מדווחות בצורה לא הוגנת על יחסי מין הומוסקסואליים.[69][70][71] בכותרת המקורית נכתב "כל כך הרבה סקס: צופי 'החטא' מזועזעים ממונטאז' המין המפורש של הדרמה עם שלישייה בוטה ומין אוראלי".[70] הכותרת המסעירה הפכה לוויראלית ברשתות החברתיות וספגה ביקורת מצד הציבור, שטען שהעיתון מעדיף סצנות הטרוסקסואליות. כתבים בעיתון "הסאן" הגיבו בשינוי נוסח המאמר כדי לשבח את הסדרה. הם גם פרסמו התנצלות באתר חדשות הלהט"ב PinkNews.[70]
הסדרה תוארה כ"להיט אותנטי" עם יציאתה בבריטניה.[60] אתר Rotten Tomatoes נתן לסדרה ציון של 98% בהתבסס על 52 ביקורות ודירוג ממוצע של 9.29/10. בקונצנזוס הביקורתי נכתב: "מונע על ידי צוות שחקנים מעודן, כתיבה אמפתית וסגנון חזותי ברור, 'החטא' הוא הישג מדהים של קסם בעל מסך קטן".[72]
הופעות השחקנים זכו לשבחים רבים. הופעתו של אולי אלכסנדר זכתה לביקורת חיובית מצד ג'וש סמית' ממגזין גלמור, שכינה אותו "לב הסדרה".[73] בביקורת אחרת הסבירה סוזי פי מפייננשל טיימס כיצד "ניתן לשחק בקלות בריצ'י קל הדעת וה"ביצ'י" כקריקטורה, אך אולי אלכסנדר מעניק לו קסם מגנטי".[74] הופעתה של קילי הוז בפרק האחרון זכתה לשבחים מצד המבקרים והצופים. לוסי דווין מ-Tyla.com תיארה את הופעתה כ"מעולה ונהדרת".[75] ג'ואל ליבר מ"דיילי פוסט" כינה את הסצנות שלה "הופעה של כיתת אמן".[45] באופן דומה, פלורה קאר מרדיו טיימס תיארה את הופעתה כ"מדהימה" ו"קורעת לב" וציינה כי חלק מהמבקרים הביעו בלבול בתחילה על ליהוקה של הוז לתפקיד הקטן של ולרי, "תושבת האי וייט משעממת, לובשת קרדיגן". קאר הוסיפה כי הופעתה של הוז בפרק החמישי ביטלה כל בלבול כשהיא "התהפכה תוך כדי הפגנת מעשה גבורה כאם שהצער וההכחשה שלה הופכים אותה למרושעת".[76] חלק מהצופים הביעו את רצונם שאלכסנדר והוז יזכו בפרס באפט"א על עבודתם.[75][77]
בינואר 2021 סקרלט ראסל מ"הטיימס" כינתה אותה "הסדרה המדוברת ביותר כרגע".[78] לוסי מנגן מ"הגרדיאן" שיבחה את הסדרה וכינתה אותה "יצירת מופת נוקבת". על פיתוח הדמויות אמרה "(דייוויס יוצר) חבילות אנושיוּת אמיתיות, פגומות ואמינות לחלוטין, ומבהיר, אפילו בלי הטפה רגעית, כמה יש להן להפסיד". מנגן ציירה השוואה למגפת הקורונה, והרחיבה כי בעקבותיה היא חשה שאנשים יכולים "להזדהות קצת יותר עם הפחד, אי הוודאות והתגובות הרציונליות והלא רציונליות להופעה של מחלה חדשה". היא הגיעה למסקנה שכל הצעה על כך שהסדרה לא מתייחסת לנושא מספיק ברצינות הן "שטויות".[79] אדריאן לוב מהעיתון "The Big Issue" שיבח את הסדרה על דמויותיה. הוא ציין כי "המסעות שהדמויות ב'החטא' יוצאות אליהם לאורך העשור סביבו הדרמה נפרשת הם עמוקים באמת". הוא ציין שהאופן שבו הדמויות מתמודדות עם HIV לוקח את הצופים ל"אזורים החיצוניים של הגלקסיה הרגשית".[80]
גם סקירת הפרק הראשון ברדיו טיימס הייתה חיובית באופן כללי, וסיכמה כי "ראסל טי דייוויס מציג את סצנת ההומואים של לונדון בתחילת שנות השמונים כאופטימית בצורה מסחררת – אך מבשרת את משבר האיידס."[81] כתיבתו של דייוויס זכתה לשבחים. אתר דן אוף גיק כתב על הסדרה כי היא "מחווה מרקיעת שחקים" ו"הצפייה חובה", בהצהירו שהיא "הטובה ביותר של דייוויס עד כה; מחווה שמחה לחיים אבודים המספקת פסק דין סוער על בורות ואכזריות".[82] כמו כן, גיא פיוזי ממגזין גרציה תיאר את הסדרה במילים "כתובה בצורה נהדרת עם משחק ללא דופי" וכינה אותה "אחד המסעות הכי יפים בחייו של הומו שראיתי מעודי".[83] ניק לוין ממגזין NME סבר כי "החטא" מפתחת בהדרגה "מעטה עבה של חריפות". הם תיארו את הדמויות כ"חמות, פגומות ולעיתים מתסכלות".[84] ג'יימס דלינגפול מ"הספקטייטור" כינה את הליהוק של דייוויס של שחקנים הומוסקסואלים בעיקר "צביעות בוטה", אך חשב שהסדרה "משעשעת מאוד".[85] הזמר-יוצר האנגלי אלטון ג'ון שיבח את הסדרה כ"ניצחון של יצירתיות ואנושיות", והוסיף כי מדובר ב"עדות מרגשת לרגע מרכזי וחשוב בתולדות הלהט"ב. צוות השחקנים נשגב".[86]
הפסקול של "החטא" כולל שירים רבים של אמנים משנות השמונים כמו פט שופ בויז, קייט בוש, קלי מארי, בלונדי, ארייז'ר ו-Culture Club.[87] אל האנט ממגזין המוזיקה NME ציין כי הסדרה משתמשת "במבחר ללא דופי של המנונים קוויריים ולהיטים היסטריים משנות השמונים שמקבלים תהודה חדשה".[88] אנאבל נוג'נט מהאינדפנדנט שיבחה את הפסקול ואמרה "הוא מצליח לייצר תחושה משמעותית יותר מאותו סוג של נוסטלגיה גנרית ושבלונית".[89]
אתר האינטרנט הרשמי של החטא (באנגלית)
החטא, ברשת החברתית אינסטגרם
"החטא", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"החטא", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"החטא", באתר Metacritic (באנגלית)
"החטא", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
