בעקבות מהפכת אוקטובר (1917) אימץ שטיינמן אידאולוגיהקומוניסטית, וביקש לפתח תרבות עברית ברוח זו. הוא עבר לחיות במוסקבה, החל לעבוד בהוצאה לאור "שטיבל", והוציא לאור את הרומן הראשון פרי עטו, "סחור סחור". בשנת 1919 עבר לאודסה, והוציא לאור את העלון "הקומוניסט העברי". משנת 1920 נמנה שטיינמן עם הכותבים הקבועים של העיתונים "הצפירה" ו"דער מאָמענט" (יידיש "הרגע"), ובשנים 1923–1924 הוציא לאור את הירחון "קולות". מעגליו החברתיים כללו את שלמה צמח וסופרים בני הדור הצעיר.
בשנת 1924עלה עם משפחתו לארץ ישראל והחל לפעול באגודת הסופרים ומשנת 1926 לערוך את ביטאונה הספרותי "כתובים". קבוצת "כתובים", שעל שמה נקרא העיתון, נוסדה על ידיו במשותף עם אברהם שלונסקי ואחרים במטרה לחתור לחידוש הספרות העברית. בשנים 1932–1933 היה שטיינמן העורך הבלעדי של הביטאון, אשר בשלב זה איבד את תמיכת אגודת הסופרים. בשנים אלו הוא המשיך בכתיבתו ופרסם ספרים רבים, בהם ספרי מסות, רומאנים, ספרי ילדים ואנתולוגיות.
אחד ממעגלי הפעילות העיקריים שלו היה כתיבה מחדש של המסורותהחסידיות באופן שיתאים לבן התקופה; במסגרת פעילותו זו כתב את סדרת הספרים "באר החסידות".
בשנותיו האחרונות עמד בקשר הדוק עם הרבי מלובביץ'[2], שאף עודד אותו בכתיבת הספרים "באר החסידות", והתקרב לשמירת תורה ומצוות חלקית על ידי הרב אברהם חנוך גליצנשטיין[3].
מדור אל דור: פרקי שיחות וזכרונות, תל אביב: מ’ ניומן, תשי"א.[4]
ספר באר החסידות: ובו תורות ושיחות, פרקי-תולדות ושבחי הנהגות ומצורפים קו לקו שרטוטים מדיוקנאות... המורים לחסידות, 10 כרכים, תל אביב: כנסת, תשי"א–תשכ"ב:[5]
כרך א: כתבי רבי נחמן, תשי"א;
כרך ב: רבי פנחס מקוריץ, הסבא משפולה, רבי ר’ ברוך ממזיבוז. ר’ נחמן מברסלב, ר’ ישראל מריזין, ר’ מנחם מנדיל מקוצק, ר’ זאב וולף מסטריקוב: ונלוה אליו קונטרס "טיולים בפרדס החסידות", תשי"ח;[6]
כרך ג: בית קרלין לדורותיו, רבי שמחה בונם, ר’ צבי מרימנוב, גנזי-שיחות וספורי-מעשיות, מפי חסידים וצדיקים, מילואים, תשי"ח;[7]
חנוך גליצנשטיין, הרבי מליובאוויטש והסופר אליעזר שטיינמן (אורכב 17.08.2017 בארכיון Wayback Machine), אתר "בית חב"ד"
