Loading AI tools
אלבום מאת אלטון ג'ון מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Songs from the West Coast (בתרגום חופשי מאנגלית: שירים מן החוף המערבי) הוא אלבום האולפן ה־26 של המוזיקאי הבריטי אלטון ג'ון, שיצא לאור ב־1 באוקטובר 2001. הוא הוקלט בלונדון ובחמישה אולפנים בלוס אנג'לס[3]. מבקרים רבים ראו באלבום חזרה לצליל מבוסס הפסנתר שאפיין את המוזיקה של ג'ון בשנות ה־70 המוקדמות, צליל שכמה מהם כינו "חזרה לשורשים"[4][5][6][7][8][9] [10][11].
 | ||||||
| אלבום אולפן מאת אלטון ג'ון | ||||||
| יצא לאור | 1 באוקטובר 2001 | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| הוקלט | 18 בספטמבר 2000 – 30 באפריל 2001 | |||||
| מקום הקלטה |
אולפני Townhouse (אנ'), לונדון Cello Studios (אנ'), לוס אנג'לס Sony Music Studios (אנ'), לוס אנג'לס Johnny Yuma Studios, לוס אנג'לס Wonderland Studios[hebrew 1], לוס אנג'לס Ocean Way Studios (אנ') לוס אנג'לס[1][2] | |||||
| סוגה | רוק • פופ רוק | |||||
| שפה | אנגלית | |||||
| אורך | 54:06 | |||||
| חברת תקליטים | רוקט (אנ') • מרקורי (אנ') | |||||
| הפקה | פטריק לאונרד | |||||
| ||||||
| ||||||
האלבום, כמו גם הסינגלים "I Want Love" ו־"Original Sin", היו מועמדים לפרס גראמי[12]. התארחו בו מוזיקאים ונגני אולפן מפורסמים, ובווידאו קליפים של הסינגלים שלו כיכבו שחקנים מפורסמים.
האלבום נוצר בשיתוף פעולה של ג'ון עם הפזמונאי הקבוע שלו, ברני טופין. לראשונה השניים עבדו פנים מול פנים בחדר אחד. החדר היה בלוס אנג'לס (שם גם הוקלט האלבום), ומכאן שם האלבום[13]. פטריק לאונרד הפיק את האלבום וניגן קלידים בכמה שירים. ג'ון ולאונרד שיתפו פעולה גם באלבומו הקודם של ג'ון, פסקול הסרט "הדרך לאל דוראדו", שיצא לאור בשנה הקודמת[hebrew 2]. המתופף הוותיק נייג'ל אולסון (אנ') חזר ללהקה כחבר קבוע באופן מלא. הזמרת טאטה וגה (אנ') ערכה הופעת בכורה כזמרת ליווי. היא הצטרפה כחברה מלאה ללהקה מאוחר יותר. סטיבי וונדר, שעבד עם ג'ון בעבר בשירים I Guess That's Why They Call It the Blues ו־That's What Friends Are For (אנ'), ניגן מפוחית פה וקלווינט (אנ') ב־"Dark Diamond"[3]. שלושת חברי להקתו של ג'ון באותה תקופה, גאי בבילון, בוב בירץ' וג'ון מהון, לא השתתפו באלבום. רופוס ויינרייט שר כזמר רקע בשיר "American Triangle", שנכתב על רצח מת'יו שפרד ב־1998[14]. טופין כתב את השיר לבקשתו של ג'ון. היה זה השיר הראשון באלבום שהשניים כתבו[13].
היה זה אלבומו הראשון של ג'ון שאינו פסקול שיצא מאז מוזגו החברות פוליגרם (אנ') ויוניברסל מיוזיק גרופ בתחילת 1999[15]. כתוצאה מהמיזוג, הזכויות על כל הקטלוג של ג'ון עברו ל"יוניברסל מיוזיק גרופ".
ג'ון אמר שההשראה לשירים רבים באלבום באה מהאזנה ל־"Heartbreaker", אלבומו של ריאן אדמס. ג'ון אף הודה לאדמס בהערות האלבום על כך "שגרמת לי לעשות טוב יותר"[13].
האלבום הוקלט ברשמקול אנלוגי[3]. ג'ון אמר שהוא מאמין שכך "הקול והכלים נשמעים חם יותר". הוא הוסיף שהוא ניסה להתרחק מהטכנולוגיה באלבום זה, ושלראשונה לא השתמש באפקט אקו לשיפור קולו, אף שחשש מכך[3]. ג'ון נתן את הקרדיט לכך למפיק, פטריק לאונרד: ”כשהוא נכנס לאולפן, פט אמר: "פשוט עשה מה שאתה עושה. הפסק להיות מישהו שאתה לא, היה אלטון ונגן הרבה פסנתר"”[16]. בריאיון אחר למגזין "GQ" הרחיב ג'ון:
רציתי לחזור להקליט רק פסנתר, בס, תופים וגיטרה, רק ארבעה כלים, אנלוגי, כמעט ללא אובר-דאבינג. חשבתי גם שזה היה ממש חשוב שהפסנתר ישתתף הרבה יותר מאשר היה בעבר. ברחנו מסינתיסייזרים וחזרנו להיות – אני שונא להשתמש במילה הזאת, אבל מעט יותר אורגניים.
— אלטון ג'ון[13]
ג'ון, שמפורסם בכך שתמיד חשוב לו מאוד להתעדכן במוזיקה העכשווית, הרחיב עוד שבאלבום הזה הפסיק לנסות להידמות ולהתחרות בצעירים בהכנסת להיטים למצעדים. בריאיון ל־VH1 אמר: ”בשנים האחרונות הושפעתי יותר מדי ממה שהאזנתי לו. ניסיתי לעשות מוזיקת אמביינט, או מוזיקת דאנס, וזה לא באמת מה שאני מצטיין בו. [...] אתה יכול להיות רק אתה”[3][17][13][16].
ב־2002 יצאה לאור מהדורה מחודשת מיוחדת של האלבום, שכללה תקליטור בונוס עם רמיקסים, צדדי ב' וסינגלים שהוקלטו בזמן ההוצאה לאור של האלבום, אך לא נכללו בו או באלבומים אחרים.
אף אחד מהסינגלים לא נכנס למצעד בילבורד הוט 100, ובכך נשבר רצף של 31 שנים עם לפחות שיר אחד של ג'ון במצעד (ורצף של 30 שנים עם לפחות סינגל אחד שלו בטופ 40 במצעד)[13].
הסינגל הראשון, "I Want Love", הגיע למקום התשיעי במצעד הסינגלים הבריטי[18], למקום ה־10 במצעד השירים מתחת להוט 100[19], למקום השישי במצעד השירים העכשוויים למבוגרים[20] ולמקום התשיעי בקנדה. בהמשך קיבל הסינגל מועמדות לפרס גראמי[12]. ל־"This Train Don't Stop There Anymore" הייתה הצלחה מתונה במצעדים: הוא הגיע למקום ה־24 במצעד הסינגלים הבריטי ולמקום ה־10 במצעד השירים העכשוויים למבוגרים בארצות הברית. הסינגל "Original Sin" יצא כסינגל פרומו בלבד בארצות הברית והגיע שם למקום ה־18 במצעד השירים העכשוויים למבוגרים. במצעד הסינגלים הבריטי, הוא הגיע למקום ה־39. בהמשך קיבל מועמדות לגראמי[12].
סם טיילור-ווד ביימה את הווידאו קליפ ל־"I Want Love". רוברט דאוני ג'וניור ביצע בו ליפ סינק לשירתו של ג'ון[21][3][22]. בקליפ, שצולם בשוט אחד ארוך, נראה השחקן נע מחדר לחדר בבית גדול וריק, בבית האחוזה (Greystone Mansion).
ג'סטין טימברלייק מגלם את ג'ון הצעיר בקליפ ל־"This Train Don't Stop There Anymore"[6][3].
אליזבת טיילור ומנדי מור (בת ה־17 אז) השתתפו עם ג'ון בקליפ ל־"Original Sin", אותו ביים דייוויד לה-שאפל. ג'ון וטיילור מגלמים את הוריה של מור, המגלמת מעריצה של ג'ון המפליגה על כנפי הדמיון ופוגשת אותו בשנות ה־70 (הידוענים הנוספים הנראים בסצנה בה היא מדמיינת אינם האישים האמיתיים אלא רק נראים כמותם)[23][24][25].
סטיבן תומאס ארלוויין, מבקר "AllMusic", כתב שזאת הפתעה מרעננת להיווכח שבאלבום חזר ג'ון במידה רבה ל"צליל הקלאסי" שלו מראשית שנות ה־70. עם זאת הוא סייג שגם כאן יש אלמנטים ממוזיקה עכשווית למבוגרים: כמה מהבלדות נשמעות מעט מרוסנות מדי. עדיין, זה האלבום הטוב והעשיר ביותר שג'ון הוציא מזה הרבה זמן, אלבום שישנה הרגשה שג'ון כתב אותו מתוך ההנאה הצרופה שביצירה, ושהרצון להשיג להיטים היה משני כאן. עוד כתב ארלוויין שהאלבום "זורם בקלות ובטבעיות". בין השאר ציין ארלוויין את "The Wasteland" ה"בלוזי" ואת "Birds", שיר "הקאנטרי־רוק המצוין, הרזה והמזיז". "הכתיבה של ג'ון לא הייתה כה מובחנת או עקבית מאז ראשית שנות ה־80, והוא לא יצר אלבום טוב מזה שנים רבות". ארלוויין סיכם כי: ”לא, "Songs from the West Coast" לא יגרום לך לשכוח את "Tumbleweed Connection", אך הוא תכופות נזכר בשיאים הללו, מה שלמען האמת הוא די והותר”.
קן טאקר (אנ'), מבקר "אנטרטיינמנט ויקלי", כתב שהאלבום הוא חזרה לעבר[hebrew 3] והתקדמות בעת ובעונה אחת. טאקר הוסיף שכתמיד, מילותיו של ברני טופין "עמוסות וקלישאתיות", שג'ון לדעתו תמיד השתמש בהם רק כ"מחרוזת הברות מדודות לתלות בהן את רגשותיו". טאקר סיכם שהאלבום הוא ”אוסף השירים בעל הניואנסים, גלוי הלב ושראשו קדימה [שהוציא ג'ון] מזה שנים”.
ב"הגרדיאן" נכתב שבאלבום "ג'ון באופן כמעט בלתי נתפס נולד מחדש כאומן רציני". האלבום "פשוט, אבל דרמטי", שג'ון שר בו "מהנשמה" ושהמנגינות שהוא יוצר בעזרת הקלידים "ממריאות" בו למילותיו "החדות והפקחיות" של טופין. מבקר "הגרדיאן" ציין את "Birds" ו־"Mansfield" כבחירה שלו "מתוך אוסף מצוין".
רוברט הילברן (אנ') מ"לוס אנג'לס טיימס" כתב שאומנם ג'ון וטופין ”נתנו לנו דברים בעלי ערך במהלך שני העשורים האחרונים, אבל אף אלבום מזה שנים לא לכד את האינטימיות והלב שהיו בעבודתם המוקדמת המלבבת כמו האלבום הזה. [...] העיבודים יותר פשוטים, נושאי השירים נחקרים יותר לעומק, והזמרה של ג'ון יותר אישית מבכל אחד מאלבומיו האחרונים”.
ב"פיפל" נכתב שבאלבום ג'ון ניסה לתפוס משהו מה"עוקץ" שהיה לו בשנות ה־70. טופין מוסיף קצת "נשיכה" ללחנים היפים מבוססי הפסנתר של ג'ון. [...] עם זאת, מבקרי המגזין כתבו ש"ג'ון לא יכול להתנגד לכל הדחפים השמאלציים בשירים כמו 'The Emperor’s New Clothes'". במגזין סיכמו: "שורה תחתונה, השמש לא שקעה על אלטון ג'ון[hebrew 4].
בארי וולטרס מ"רולינג סטון" כתב שג'ון הצליח בחלק מהשירים לשחזר את אווירת שנות ה־70 באופן מוצלח. הוא שיבח את "I Want Love", הן מבחינת מוזיקה הן מבחינת מילים. הוא שיבח את המוזיקה של "American Triangle", אך ביקר את המילים המפורשות מדי שהן "מביכות ומגושמות ומצמצמות את הלחן רחב היריעה, בעל הנטייה הקלאסית, של ג'ון". על "The Emperor's New Clothes" כתב וולטרס שהוא "נדוש", אך שיבח את "Ballad of the Boy in the Red Shoes". וולטרס סיכם: ”ג'ון לא תמיד יכול להביא את המוזיקה שלו להמריא כמו פעם, אבל הרוח והשאפתנות שלה סוף סוף חזרו הביתה”.
דייוויד קוואנטיק (אנ') מ־BBC כתב שבתחילת המאה ה־21 ג'ון לא נתפס כמוזיקאי פעיל אלא כ"שאריות מן העבר" – מוזיקאי שמופיע עם להיטיו הגדולים מהעבר, לאחר שרגעי השיא שלו משנות ה־70 וה־80 חלפו. על אף המצוינות של "Made in England" שמ־1995, כותב קוואנטיק, רוב האנשים שגילו את ג'ון בשנות ה־90 עשו זאת דרך החידוש שלו ל־"Candle in the Wind" בעקבות מות דיאנה, נסיכת ויילס. על כן היה זה מפתיע במידת מה, כתב, שג'ון "הגיח מהאולפן ב־2001 עם אחד מהאלבומים החזקים בקריירה שלו". האלבום, עם תחושה חזקה של אמריקנה, לקח את הצוות ג'ון־טופין בחזרה לימי התחלת הקריירה שלהם. קוואנטיק שיבח את "This Train Don’t Stop There Anymore" ואת "I Want Love" וציין את החשיבות של הווידאו קליפים שנעשו להם עם רוברט דאוני ג'וניור וג'סטין טימברלייק. לגבי שאר האלבום כתב קוואנטיק (ומציין במיוחד שירים כמו "Look Ma No Hands" ו־"Birds") שהם "מהורהרים ויש בהם הרגשת הרפייה באופן שלא נשמע בעבודה של ג'ון כבר הרבה זמן". ”והתוצאה המשולבת, למרבה הפלא, הייתה אלבום שאף אחד לא חשב שיכול לקרות, וכזה שעדיין שווה האזנה היום[hebrew 5]”.
מילות השירים נכתבו על ידי ברני טופין, המוזיקה לשירים הולחנה על ידי אלטון ג'ון.
| מס' | שם | משך |
|---|---|---|
| 1. | The Emperor's New Clothes |
4:28 |
| 2. | Dark Diamond |
4:26 |
| 3. | Look Ma, No Hands |
4:22 |
| 4. | American Triangle |
4:49 |
| 5. | Original Sin |
4:49 |
| 6. | Birds |
3:51 |
| 7. | I Want Love |
4:35 |
| 8. | The Wasteland |
4:21 |
| 9. | Ballad of the Boy in the Red Shoes |
4:52 |
| 10. | Love Her Like Me |
3:58 |
| 11. | Mansfield |
4:56 |
| 12. | This Train Don't Stop There Anymore |
4:39 |
משך כולל: |
54:06 | |
מילות השירים נכתבו על ידי ברני טופין, המוזיקה לשירים הולחנה על ידי אלטון ג'ון.
| מס' | שם | משך |
|---|---|---|
| 1. | Your Song(עם אלסנדרו סאפינה (אנ')) |
4:21 |
| 2. | Teardrops(עם לולו) |
4:46 |
| 3. | The North Star |
5:32 |
| 4. | Original Sin(Junior's Earth mix) |
3:55 |
| 5. | Your Song(עם אלסנדרו סאפינה, Almighty mix) |
4:31 |
| 6. | I Want Love(וידאו קליפ) |
|
| 7. | This Train Don't Stop There Anymore(וידאו קליפ) |
|
| 8. | Your Song(וידאו קליפ) |
| שנה | עבודה
מועמדת |
קטגוריה | תוצאה |
|---|---|---|---|
| 2002[12] | "Songs from the West Coast" | פרס גראמי לאלבום הפופ הווקאלי הטוב ביותר | מועמדות |
| "I Want Love" | פרס גראמי לביצוע הפופ הקולי הטוב ביותר – גברים | מועמדות | |
| 2003[12] | "Original Sin" | מועמדות |
 | ||
|---|---|---|
| מדינה | מצעד | מיקום שיא |
 אוסטריה |
Ö3 אוסטריה טופ 40 | 15[27] |
 איטליה |
מצעד האלבומים האיטלקי | 13[28] |
 ארצות הברית |
בילבורד 200 | 15[29] |
 גרמניה |
GfK – טופ 100 | 14[30][31] |
 דנמרק |
היטליסטן | 10[32] |
 הולנד |
מצעד 100 האלבומים ההולנדיים | 13[33] |
 הונגריה |
Mahasz | 33 |
 הממלכה המאוחדת |
מצעד האלבומים הבריטי | 2[34] |
 יפן |
אוריקון | 68[35] |
 נורווגיה |
VG-lista | 2[36] |
 ניו זילנד |
המצעד הניו זילנדי הרשמי | 24[37] |
 ספרד |
PROMUSICAE | 21[38] |
 פולין |
ZPAV | 18[39] |
 צרפת |
SNEP | 19[40] |
 קנדה |
מצעד האלבומים הקנדי | 9[41] |
 שוודיה |
סוורייטופליסטן | 8[42] |
 שווייץ |
המצעד השווייצרי | 1[43] |
|
| ||
|---|---|---|
| מדינה | מצעד | מיקום שיא |
 אוסטרליה |
מצעד האלבומים האוסטרלי | 7[44] |
 פינלנד |
המצעדים הפיניים הרשמיים | 22[45] |
|
| ||
|---|---|---|
| מדינה | מצעד | מיקום שיא |
| הממלכה המאוחדת |
מצעד האלבומים הבריטי | 34[46] |
| קנדה |
מצעד האלבומים הקנדי | 174[47] |
| שווייץ |
המצעד השווייצרי | 92[48] |
| מדינה | הסמכה | יחידות מאושרות / מכירות |
|---|---|---|
| אוסטרליה (ARIA)[49] | זהב | 35,000^ |
| איטליה (FIMI) | פלטינה | 100,000* |
| ארצות הברית (RIAA)[50] | זהב | 500,000^ |
| הממלכה המאוחדת (BPI)[51] | פלטינה ×2 | 600,000^ |
| דנמרק (IFPI Denmark)[52] | זהב | 25,000[53] |
| נורווגיה (IFPI נורווגיה)[54] | זהב | 25,000* |
| ניו זילנד (RMNZ)[55] | זהב | 7,500^ |
| ספרד (PROMUSICAE)[56] | פלטינה | 100,000^ |
| פינלנד (Musiikkituottajat)[57] | זהב | 21,006 |
| צרפת (SNEP)[58] | זהב | 142,800[59] |
| קנדה (Music Canada)[60] | זהב | 50,000^ |
| שוודיה (GLF)[61] | זהב | 40,000^ |
| שווייץ (IFPI שווייץ)[62] | זהב | 20,000^ |
| סיכומים | ||
| אירופה (IFPI)[63] | פלטינה | 1,000,000* |
| ^אומדן היחידות המופצות מבוסס על הסמכת האלבום בלבד *אומדן המכירות מבוסס על הסמכת האלבום בלבד | ||
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
.svg){kind=icon}
