משמר זכויות האדם (מאנגלית: Human Rights Watch) הוא ארגון בינלאומי עצמאי למחקר, לקידום והגנה על זכויות האדם בעולם. הארגון, שהוקם בשנת 1978, נחשב כיום לאחד הגדולים והחשובים שבארגוני זכויות האדם הבינלאומיים, והארגון הגדול ביותר לזכויות אדם שבסיסו בארצות הברית. הארגון שם לו למטרה לחשוף הפרות זכויות אדם ברחבי העולם, ובדרך זו להעניק כוח למדוכאים ולחייב את המדכאים לתת דין וחשבון על מעשיהם.
 | |
| תחום |
international activities  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| מטה הארגון |
ניו יורק |
| מייסדים |
רוברט ברנשטיין, Aryeh Neier, Jeri Laber |
| חברים |
4 (נכון ל־7 בפברואר 2022) |
| יושב ראש |
James F. Hoge Jr. |
| עובדים |
450 (נכון ל־2018) |
| תקופת הפעילות |
1978–הווה (כ־46 שנים) |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
  | |
המטה המרכזי של הארגון שוכן בניו יורק ויש לו סניפים באמסטרדם, בביירות, בברלין, בבריסל, בשיקגו, בז'נבה, ביוהנסבורג, בלונדון, בלוס אנג'לס, במוסקבה, בניירובי, בפריז, בסן פרנסיסקו, בטוקיו, בטורונטו ובוושינגטון.[1]
היסטוריה
הקמה
הארגון נוסד ב-1978 בארצות הברית כדי לעקוב אחרי הפרות זכויות האדם בברית המועצות ובשאר מדינות מזרח אירופה. הוא החל את דרכו בשם Helsinki Watch במטרה לפקח על יישום הבנות הסכמי הלסינקי במדינות הגוש המזרחי בנושא זכויות האדם. שיטת הארגון הייתה - ועודנה - לחשוף את הפרות זכויות האדם ולהוקיע את האחראים להן באופן פומבי. ההתמקדות הציבורית והתקשורתית בהפרות זכויות האדם בברית המועצות ובמזרח אירופה תרמה משמעותית לשינויים הדרמטיים שהתרחשו באזור בשנות השמונים.[2]
שנות השמונים
בשנת 1981, בעוד מלחמות אזרחים עקובות מדם התפשטו ברחבי מרכז אמריקה, הוקם ארגון 'Americas Watch', שבעזרת מחקר שטח נרחב חשף עבירות זכויות אדם שבוצעו על ידי כוחות ממשלתיים במרכז אמריקה ויישם את עקרונות המשפט ההומניטרי הבינלאומי על מנת לחקור ולהציג עבירות זכויות אדם ביד קבוצות המורדים. 'Americas Watch' קם במטרה להוכיח כי עקרונות זכויות האדם הם אוניברסליים וכי יש להחילם על כל הממשלות, ללא קשר לרגישות פוליטית.
בשנות השמונים קמו הארגונים 'Asia Watch' (בשנת 1985), 'Africa Watch' (בשנת 1988), ו-'Middle East Watch' (בשנת 1989). אלו נוספו למה שהיה ידוע בזמנו בתור 'The Watch Committees', וכל ועדות המשמר חברו בשנת 1988 ליצור את Human Rights Watch.
שנות התשעים
אתגרים שונים בשנות התשעים הובילו לשינויים וחידושים חשובים ב"משמר זכויות האדם". לדוגמה, בדיווחו על מלחמת המפרץ ב-1991 התייחס הארגון לראשונה להפרות חוקי המלחמה בעת מערכות הפצצה. נוסף על כך, הוסיף הארגון שלוחות הסברה לאו"ם ולגופים אזוריים כמו האיחוד האירופי. רצח העם ברואנדה והטיהור האתני בבלקן הובילו לצורך מוחשי בדיווח מהשטח בזמן אמת ובמחקר עומק של מקרי בוחן עבור תביעות בינלאומיות, שהפכו לאפשריות בפעם הראשונה בשנות התשעים. "משמר זכויות האדם" תמך, וגם ביקר, את בתי המשפט הבינלאומיים ביוגוסלביה ורואנדה, לחץ לתביעה של מנהיגים אכזריים כגון אוגוסטו פינושה מצ'ילה, והשתתף בכתיבת אמנת רומא שיצרה את בית הדין הפלילי הבינלאומי הפועל בהאג.
באותו זמן, הרחיב הארגון את פעילותיו והחל להתמקד יותר בזכויות נשים, ילדים, פליטים ועובדים זרים, תוך הכנסת נקודת מבט של זכויות אדם לתחומים כגון אלימות במשפחה, סחר בבני אדם, אונס כפשע מלחמה, ושימוש צבאי בילדים. הארגון מצא דרכים להיכנס לחברות סגורות כמו קוריאה הצפונית וערב הסעודית, והתמקד בדברים שבעבר נתקלו בהתעלמות, כמו זכויות הומוסקסואלים ולסביות. נוסף על כך, החל הארגון לחקור את תפקיד העולם העסקי בזכויות אדם, במיוחד במסחר נשק בינלאומי, ופרסם מחקרים פורצי דרך אודות הפרות זכויות בתעשיות הנפט, הזהב והבשר.
ב-1997 קיבל "משמר זכויות האדם" פרס נובל לשלום עקב חלקו המרכזי כאחד ממקימי המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים. ב-2008 מילא הארגון תפקיד חשוב ביצירת האמנה נגד שימוש בפצצות מצרר.
במאה ה-21
המאה ה-21 הביאה עמה אתגרים חדשים. פיגועי 11 בספטמבר 2001 יצרו צורך למצוא דרכים חדשות להפעיל לחץ על קבוצות טרור ותומכיהם, ולעקוב אחר חקיקה נגד טרוריסטים. נוסף על כך, התפשטות מחלת האיידס הובילה ליצירת מחלקה המוקדשת לבריאות וזכויות אדם.
הדו"חות האחרונים של הארגון כוללים התייחסות לזכויות פליטים ביוון,[3] היעלמויות של עצירים בסין,[4] הפרות זכויות אדם בסודאן,[5] ליקויים חמורים במערכת הבריאות בהודו,[6] מערכת המשפט ברוסיה והתייחסותה למקרים בצ'צ'ניה,,[7] הפליה נגד אזרחים שיעים בערב הסעודית[8] רצח, עינויים ונטיות מיניות בעיראק,[9] הרג של פלסטינים שהחזיקו דגלים לבנים בזמן מבצע עופרת יצוקה,[10] עונש גופני של תלמידים עם נכויות בארצות הברית,[11] ועוד רבים.[12]
ב-27 באפריל 2021 הארגון פרסם דו"ח בשם "הסף נחצה: הרשויות הישראליות ופשעי האפרטהייד והרדיפה" שגורס שישראל מבצעת פשעי אפרטהייד ורדיפה, המהווים פשעים נגד האנושות, כלפי פלסטינים בישראל, בגדה המערבית, ברצועת עזה ובמזרח ירושלים. לפי הדו"ח בשלושת האזורים האחרונים מצטרף לכך דיכוי שיטתי כנגד הפלסטינים ונעשים מעשים לא אנושיים כנגדם, שבמצטבר מהווים את פשע האפרטהייד. הדו"ח טוען שרמת הדיכוי הכולל אכיפת משטר צבאי דרקוני על פלסטינים, שעה שאזרחים ישראלים זוכים למכלול הזכויות של החוק הישראלי, מגיע לכדי הדרגה הנדרשת להגדרתו כאפרטהייד. נוסף על כך, הדו"ח מפרט הגבלות על תנועת הפלסטינים, כגון סגר על רצועת עזה והנהגת משטר היתרים לפלסטינים, כדי לאפשר להם לעבור בין שטחי הגדה והרצועה, הפקעת יותר משליש מאדמות הגדה המערבית, כפיית תנאים קשים בחלקים של הגדה באופן שהוביל להעברה בכפייה של אלפי פלסטינים מבתיהם, ושלילת תושבות מפלסטינים.[13]
פעילות
הארגון מפרסם דו"חות תקופתיים על הפרות זכויות במספר רב של שפות במעל 80 מדינות ברחבי העולם, לרבות לעיתים גם בשפה העברית. עובדי הארגון הם עורכי דין, עיתונאים, אנשי אקדמיה ומומחים למדינות שונות, בני לאומים שונים ובעלי רקעים מגוונים. לעיתים קרובות הארגון משתף פעולה עם ארגונים לזכויות אדם במדינות אחרות על מנת לקדם מטרות משותפות.
אנשי הארגון עורכים חקירות לבירור העובדות בנוגע לפגיעות בזכויות האדם בכל רחבי העולם. מדי שנה מפרסם Human Rights Watch את ממצאי החקירות הללו בעשרות ספרים ודוחות, ומביא לסיקור נרחב בתקשורת המקומית והבינלאומית. הפרסום מסייע לבייש ממשלות המפרות את זכויות האדם בפני אזרחיהן ובפני העולם. אנשי Human Rights Watch נפגשים לאחר הפרסום עם נציגי ממשלות – באומות המאוחדות, באיחוד האירופי, בוושינגטון ובבירות ברחבי העולם – על מנת לשדלם לערוך שינויים במדיניות ובהתנהלות בפועל. במצבים קיצוניים, Human Rights Watch דוחף להסרת התמיכה הצבאית והכלכלית בממשלות המפרות את זכויות תושביהן באורח מחפיר. ברגעי משבר Human Rights Watch מספק מידע עדכני בנוגע לעימותים בשעת התרחשותם. דיווחים שנמסרו על ידי פליטים, ואשר נאספו, הוצלבו ואומתו זה מול זה על ידי חוקרי הארגון, תרמו לעיצוב תגובתה של הקהילה הבינלאומית למלחמות שהתנהלו בקוסובו ובצ'צ'ניה.
Human Rights Watch מאמין כי הסטנדרטים הבינלאומיים של זכויות האדם חלים על כל בני האדם באורח שווה, וכי באמצעות פיקוח עיקש ומחאה המושמעת בעתה ניתן למנוע את הישנות הטרגדיות של המאה העשרים. הארגון מחויב לעקרונות ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם משנת 1948.
מושב הנהלת הארגון הוא בניו יורק, ולארגון משרדים גם בברלין, בבריסל, בשיקגו, בז'נבה, ביוהנסבורג, בלונדון, בלוס אנג'לס, במוסקבה, בפריז, בסן פרנסיסקו, בטוקיו, בטורונטו ובוושינגטון. במקרים רבים מקים הארגון משרדים זמניים באזורים שבהם מתנהלות חקירות מאומצות, וחוקרי הארגון מרבים לבקר במדינות אותן הם סוקרים, אלא אם כן נמנע הדבר משיקולי ביטחון.
כל גוף שהוא צד לעימות, יהא אשר יהא, עשוי למצוא עצמו מושא לפעילותו של Human Rights Watch. במסגרת עבודתו חשף הארגון הפרות שביצעו ממשלות ומורדים; שבט ההוטו ושבט הטוטסי; סרבים, קרואטים, מוסלמים בבוסניה ואלבנים מקוסובו; ישראלים ופלסטינים; נוצרים ומוסלמים באיי אינדונזיה ובמדבריות סודאן, ועוד רבים. הארגון מרבה לקרוא לארצות הברית לתמוך בזכויות האדם במדיניות החוץ שלה – אך גם מדווח על הפרות של זכויות אדם בתוך ארצות הברית, בין היתר בכל הנוגע לתנאי כליאה, לאלימות משטרתית, למעצר של מהגרים ולעונש המוות.
כל שנה מגיש "משמר זכויות האדם" את "פרס מגיני זכויות האדם" לפעילי זכויות אדם ברחבי העולם לכבוד אלו המוכיחים יכולות הנהגה ואומץ בהגנתם על זכויות אדם.
הנושאים העיקריים בהם עוסק הארגון, על פי מצעו הם:
- סחר בנשק קל
- מוקשים
- התרת הפלה חופשית
- זכויות להט"ב
- זכויות חולי איידס
- בטיחות אזרחים בעת לחימה ואיסור השימוש בפצצות מצרר
- עבודת ילדים
- שירות ילדים כחיילים
- השמדת עם ופשעי מלחמה
- עינויים
- הוצאות להורג מחוץ למערכת המשפט
- חטיפת מתנגדים פוליטיים
- העברת עצירים ממדינה למדינה באופן בלתי חוקי (בעיקר על ידי ארצות הברית)
- רדיפת פעילי זכויות אדם
- סחר בנשים
- מלחמה נגד הטלת עונש מוות
ב"משמר זכויות האדם" מועסקים למעלה מ-270 עובדים. ראש הארגון, קנת רות, עומד בראשו מאז 1993. רות בוגר אוניברסיטת ייל ואוניברסיטת בראון. אביו ברח מפני הנאצים ב-1938, דבר שעורר את עניינו של רות בזכויות אדם.
תקציב
"משמר זכויות האדם" מתגאה בהיעדר משוא פנים ובדיווחים מדויקים, ועל מנת לשמור על עצמאותו, מסרב לקבל תמיכה כספית מאף ממשלה ומאף סוכנות הממומנת בכסף ממשלתי. הארגון נתמך אך ורק על ידי תרומות מקרנות פרטיות ומאנשים פרטיים. בשנת 2008 גייס הארגון קרוב ל-44 מיליון דולר.[14] ב-2008 קיבל הארגון 75% מתמיכתו מגורמים בצפון אמריקה, 25% מגורמים במערב אירופה, ופחות מאחוז מתורמים במקומות אחרים בעולם.
ביקורת ביחס לעמדת הארגון למדינת ישראל
כנגד HRW נמתחה ביקורת על הטיה אנטי-ישראלית בדיווחיו, ופרופסור ג'רלד שטיינברג, נשיא העמותה לאחריות ארגונים לא ממשלתיים, טען כי הוא מנצל רטוריקת זכויות האדם כדי לבצע דה-לגיטימציה לישראל.[15]
באוגוסט 2009 חשף העיתונאי בן-דרור ימיני שאחד מחברי הארגון, ג'ו סטורק (אנ'), שחיבר חלק מדוחו"ת הארגון אודות ישראל, הוא פעיל שמאל רדיקלי אנטי-ישראלי שאף הביע תמיכה בעבר בטבח הספורטאים במינכן ובחיסול מדינת ישראל.[16] בתגובה, פרסם סטורק מאמר בו אמר: "הציטוטים שהוא (ימיני) מייחס לי הם מלפני שלושים שנה. את רובם אינני מזהה, והם מנוגדים לדעות שאני מביע כבר עשורים. למשל, ציטוט סלקטיבי מתוך מאמר בלתי חתום מלפני 37 שנים, כאשר הייתי אחד משבעה מתנדבים שעמדו מאחורי הפרסום. כל עבודתי מאז מראה שמעולם לא תמכתי בהתקפה מעין זו. קרוב לארבעים שנה אני מתעד, כותב ומדבר נגד עוולות של ממשלות וארגונים לא מדינתיים חמושים במזרח התיכון... הקדשתי את חיי הבוגרים להגנת זכויות אדם לכל ולמאבק ברעיון שמותר לתקוף אזרחים מסיבות פוליטיות."[17]
בספטמבר 2009 יצא מייסד הארגון רוברט ברנשטיין במאמר ביקורת ב"ניו יורק טיימס" ביחס למדיניותו של הארגון כלפי ישראל. ברנשטיין, שניהל את הארגון עד לשנת 1998, טען כי הארגון מתמקד יתר על המידה בישראל, הוא הוסיף כי הארגון איבד את ההתבוננות הביקורתית שלו להבדיל בין משטר דמוקרטי פתוח שיש בו תקשורת חופשית, לבין משטרים טוטליטריים סגורים, וכן את ההבחנה בין תוקף למגן.[18] הארגון דחה את הביקורת וציין כי ברנשטיין עצמו הציג בדירקטוריון הארגון את עמדתו שעל הארגון לעסוק אך ורק בהפרות זכויות אדם על ידי מדינות שאינן דמוקרטיות, אך עמדתו נדחתה. נקבע במפורש כי גם דמוקרטיות (כמו ארצות הברית וישראל) מבצעות הפרות חמורות של דיני המלחמה, והארגון לא ימנע מלעסוק בהפרות אלה.[19] קנת רות, ראש הארגון הגיב לטענות ברנשטיין על גבי עיתון הארץ.[20]
ב-20 באפריל 2010, פרסם מגזין The New Republic כתבה בנוגע ל-HRW, ובאופן שבו HRW "מקדיש תשומת לב לא מידתית לעבירות שמבצעת ישראל."[21]
בפברואר 2011 צירף HRW את שהואן ג'ברין, לוועדה המייעצת למזרת התיכון של הארגון. ג'ברין, שכונה "דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד" על ידי בית המשפט העליון של ישראל עקב פעילותו הכפולה כטרוריסט בארגון החזית העממית לשחרור פלסטין ובארגון זכויות האדם הפלסטיני אל-חאק, נחשב לדמות מעוררת מחלוקת. החלטה זו בוקרה על ידי רוברט ברנשטיין, מייסד הארגון.[22]
בפברואר 2017 סירבה רשות האוכלוסין וההגירה להעניק אשרת עבודה לפעיל של HRW, בטענה שהארגון פועל בשירות התעמולה הפלסטינית.[23]
שגריר ישראל באו"ם, גלעד ארדן, טען שהדו"ח שפרסם הארגון באפריל 2021 שבו נטען שישראל מבצעת פשעי אפרטהייד הוא "אסופה של שקרים ובדיות אנטישמיות".[24]
בעקבות מעשי הטבח של חמאס בישראל ב-7 באוקטובר 2023 כתבה דניאל האס, שעבדה בארגון במשך 13 שנה, מכתב פרידה ביקורתי נגד הארגון והאשימה אותו בהטיה חד צדדית נגד ישראל. היא כתבה כי "שנים של זחילה ממסדית הגיעו לשיא בתגובות ארגוניות שריסקו את המקצועיות, נטשו את עקרונות הדיוק וההגינות, וויתרו על חובתו לעמוד על זכויות האדם של כולם." האס כתבה בנוסף כי הארגון לא גינה על הסף את מעשי הרצח העינויים והחטיפה של אזרחים ישראלים.[25]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של Human Rights Watch
Human Rights Watch, ברשת החברתית פייסבוק
Human Rights Watch, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
Human Rights Watch, ברשת החברתית אינסטגרם
Human Rights Watch, ברשת החברתית טיקטוק
Human Rights Watch, ברשת החברתית LinkedIn
Human Rights Watch, סרטונים בערוץ היוטיוב- Human Rights Watch, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ארגוני זכויות האדם - התבכיינות מיותרת: רמי נוידרפר על ארגון Human Rights Watch
- Bashing Human Rights Watch - LA Times
- Human Rights Watch: ירי הקסאמים על ישראל הוא פשע מלחמה, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2009
- Human Rights Watch: Hamas targeted Israeli civilians in Gaza war - עיתון הארץ
- 'Better than' is not always good enough - Jerusalem Post
- קנת רות, על ישראל לציית לחוק, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2009
- אמנון רובינשטיין - גינוי והפתעה
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
