Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תרופות אנטי-פסיכוטיות (מכונות גם נוירולפטיות ומרגיעות מז'וריות) הן קבוצה של תרופות פסיכוטרופיות, המשמשות בעיקר, אך לא רק, לטיפול בהפרעות נפשיות המלוות בפסיכוזה כדוגמת סכיזופרניה והפרעה דו-קוטבית. בפסיכיאטריה המודרנית, לתרופות האנטי-פסיכוטיות על שלל סוגיהן חשיבות עליונה בטיפול במצבים פסיכיאטריים רבים ושונים והן מהוות את אחד מכליו התרופתיים העיקריים של הפסיכיאטר. התרופות האנטי-פסיכוטיות מחולקות לשתי קבוצות עיקריות: תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות, המוכרות גם כתרופות "הדור הראשון" או "הדור הישן", ותרופות אנטי-פסיכוטיות לא טיפוסיות, המוכרות גם כתרופות "הדור השני" או "הדור החדש". בדומה לתרופות אחרות, גם התרופות האנטי-פסיכוטיות נבדלות זו מזו באופי השפעתן, במשך ההשפעה, בתופעות הלוואי שלהן ובשלל גורמים אחרים.[1]
בשנות ה-40 של המאה ה-20 החלה חברת התרופות הצרפתית רון-פולנק לערוך ניסויים בקבוצת תרכובות המכונות פנתוזאינים, בניסיון לפתח תרופה יעילה לטיפול במלריה ובמספר מחלות נוספות. המחקר לא הניב תוצאות בתחום זה, אך בשנת 1946 גילו החוקרים שלאחד מהחומרים שנבדקו, פרומתאזין, יש תכונות אנטי-היסטמיניות מסוימות ועל כן ניתן לשלבו בהליכים כירורגיים שונים. לאחר כשלוש שנים, בשנת 1949, נתן אנרי לאבורי פרומתאזין למספר מטופלים בבית החולים בו עבד וגילה כי מלבד תכונותיו האנטי-היסטמיניות של החומר הוא גרם גם לרוגע ולנמנום בלתי-צפויים במטופלים. לאבורי תיאר את ההשפעה של החומר על המטופלים במילים "שקט אופורי".[2]
לאחר שגילה במקרה את השפעותיו המרדימות של הפרומתאזין, הסיק לאבורי שניתן להשתמש בפרומתאזין כתרופת הרדמה. באותה התקופה נהוג היה להשתמש במורפיום ובברביטורטים לטשטוש מטופלים ולשיכוך כאבים, אך הן גרמו במקרים רבים לדיכוי חריף של אזורים חיוניים במערכת העצבים המרכזית ועל כן נחשבו למסוכנות לשימוש. לעומתן, ההשפעה של הפרומתאזין על מערכת העצבים המרכזית הייתה מתונה יותר תוך שמירה על שיכוך הכאב ועל האפקט המרגיע והמטשטש הרצוי. מיד לאחר הגילוי החל ביצוע ניסויים בחולדות, בהם היה על החולדות לטפס על חבל על מנת להימנע משוק חשמלי - תחת השפעתן של תרכובות שונות ממשפחת הפנתוזאינים. מטרת הניסויים הייתה בדיקת השפעתן של התרכובות על תפקודיהן הגופניים והקוגניטיביים של החולדות. אחת מהתרכובות שנבדקו, תרכובת שכונתה אז RP-4560, הניבה תוצאות חריגות במיוחד - מלבד דיכוי קיצוני של יכולותיהן הגופניות, החולדות שקיבלו את התרכובת איבדו עניין בהימנעות מהשוק החשמלי והפגינו אפאתיה מוחלטת. התרכובת החדשה, קיבלה את השם כלורפרומאזין.[2]
ביוני 1951 נוסה הכלורפרומאזין לראשונה על בני אדם, כאשר לאבורי נתן למספר מנותחים תערובת תרופות שהכילה בין השאר את התרכובת. בהתאם לציפיותיו מהניסוי, הכניסה תערובת התרופות את המטופלים למעין "שנת חורף מלאכותית".[2] מנתחים אחרים שניסו את התרופה על מטופליהם דיווחו אף הם על תוצאות דומות. בדצמבר של אותה השנה הציג לאבורי את הכלורפרומאזין בכנס מרדימים בינלאומי בבריסל והעלה את האפשרות לשימוש בו כתרופה פסיכיאטרית, מאחר שהוא גורם ל"לובוטומיה תרופתית" - השפעתו של החומר על המטופלים נשלטת יותר וספציפית יותר מזו של הלובוטומיה, תוך שמירה על האפקט המרדים החזק המבוקש.[2][3]
באביב שנת 1952 הושגה פריצת-דרך בעולם הרפואה ככלל ובעולם הפסיכיאטריה בפרט כאשר החלו ז'אן דלה ועמיתו פייר דניקר, שני פסיכיאטרים צרפתיים, לתת כלורפרומאזין לחולים פסיכוטיים בבית החולים הפסיכיאטרי בו עבדו. תוך זמן קצר החלו מוסדות פסיכיאטריים רבים אחרים ברחבי אירופה וארצות הברית להשתמש אף הם בתרופה, שהפכה בן-לילה מחומר הרדמה ניסיוני ל"כוכב העולה" של עולם הפסיכיאטריה.[4] השפעתו של הכלורפרומאזין על המטופלים הייתה מיידית וחסרת תקדים: המחלקות הפסיכיאטריות הסוערות והאלימות הפכו שקטות; מטופלים פסיכוטיים ואגיטטיביים נצפו "מתיישבים במיטתם ומדברים בהיגיון, אולי בפעם הראשונה מזה חודשים"; התקשורת האמריקאית הכתירה את התרופה בתואר "תרופת פלא", ונכתב בה שבזכותה "חולים שבעבר לא ניתן היה לטפל בהם הפכו תוך שבועות או חודשים ספורים לבני אדם הגיוניים ושפויים".[5] רק בשנת 1963, יותר מעשור לאחר מכן, נטבע לראשונה המושג "תרופות אנטי-פסיכוטיות".[6]
גילויו של הכלורפרומאזין סימן למעשה את תחילתה של המהפכה התרופתית הפסיכיאטרית. תוך זמן קצר פותחו תרופות אנטי-פסיכוטיות חדשות ונפתחו אפיקי מחקר חדשים שהובילו בתורם לפיתוחן של התרופות נוגדות הדיכאון והתרופות נוגדות החרדה הראשונות. בשנת 1972 עבר עולם הפסיכיאטריה שינוי נוסף כאשר החלה להימכר התרופה האנטי-פסיכוטית הלא-טיפוסית הראשונה, קלוזאפין, שמלבד היותה יעילה יותר מהתרופות הטיפוסיות בטיפול בסכיזופרניה גם אופיינה בתופעות לוואי חמורות הרבה פחות שמופיעות בפחות מטופלים.[7] שיווקו של הקלוזאפין סימן את תחילת "הדור החדש" של התרופות האנטי-פסיכוטיות, כינוי שדבק בתרופות הלא-טיפוסיות ונמצא בשימוש גם בימינו. התרופות הלא-טיפוסיות החדשות תפסו בהדרגה את מקומן של התרופות הטיפוסיות הישנות וכיום הן תרופות ברירת-המחדל לטיפול בפסיכוזה ברובם המוחלט של המקרים.[7]
לתרופות האנטי-פסיכוטיות שימושים רבים ומגוונים. עיקר השימוש בתרופות הוא בטיפול בסובלים מהפרעות נפשיות שונות המלוות בפסיכוזה, אך ישנן הפרעות פסיכיאטריות והתנהגותיות רבות אחרות שאינן מלוות בהכרח בפסיכוזה בהן מקובל לנסות ולטפל באמצעות תרופות אנטי-פסיכוטיות, כדוגמת דיכאון מז'ורי שלא מגיב לטיפול תרופתי אחר או חלק מהפרעות האישיות. ככלל, במקרים בהם ההפרעה אינה מלווה בתסמינים פסיכוטיים נהוג להימנע ממתן תרופות אנטי-פסיכוטיות ככל הניתן, ולהשתמש בהן כטיפול קו-שני או שלישי בלבד וזאת רק לאחר שהטיפולים התרופתיים המקובלים יותר לא צלחו.
בפסיכיאטריה המודרנית לפי ה-NICE, הטיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות על מנת למנוע הופעת תסמינים פסיכוטיים במטופלים המועדים במיוחד לפיתוח פסיכוזה או סכיזופרניה הוא שגוי ואין לנקוט בו.[8] להרחיב
לפי ה-NICE, יש לטפל בכל מטופל שחווה אירוע פסיכוטי ראשון באמצעות תרופות אנטי-פסיכוטיות בהקדם (בהוראת פסיכיאטר בלבד) ובשילוב עם טיפולים נוספים שאינם תרופתיים כדוגמת CBT. עבור מטופלים המסרבים ליטול תרופות אנטי-פסיכוטיות אך משתפים פעולה עם שאר הטיפולים המוצעים להם, ההמלצה היא להסביר למטופל ולסביבתו הקרובה על חשיבות הטיפול התרופתי ולהדגיש שברוב המקרים הטיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות משפר משמעותית את יעילותם של טיפולים אחרים שאינם תרופתיים. הן ה-NICE והן איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי ממליצים על התחלת הטיפול התרופתי במינון נמוך יחסית והגדלתו בהדרגה במקרים בהם לא נצפית תגובה לטיפול בתרופה או במקרים בהם התגובה שנצפית אינה מספקת.[9][8]
לאחר ההחלמה מהתקף פסיכוטי, נדרשת המשך לקיחת תרופות אנטי-פסיכוטיות כדי להוריד את הסיכויים לחזרת התקף פסיכוטי חוזר, חלק מהמטופלים מקבלים טיפול תרופתי בהסכמה וברצון אך אחרים מחויבים בכך על ידי צו משפטי המחייב אותם לקבל חומרים כימיים לגופם גם ללא הסכמה. דרך מתן הטיפול התרופתי בכפייה לאחר התקף פסיכוטי קרוי צו מרפאתי.
בפסיכיאטריה המודרנית, השימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות הוא אחד מהאלמנטים החשובים והבסיסיים ביותר בטיפול בסכיזופרניה, זאת על פי גופים בריאותיים רבים, ביניהם איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי וה-NICE.[9][8] השפעתן העיקרית של התרופות האנטי-פסיכוטיות היא הקלה בתסמינים ה"חיוביים" של המחלה, שעשויים לכלול הזיות, מחשבות שווא, פרנויה ועוד. בניגוד ליעילות הטיפול בתסמינים החיוביים, שבוססה היטב בספרות המחקרית,[9][10][11] יעילות טיפולן של התרופות האנטי-פסיכוטיות בתסמינים השליליים של הסכיזופרניה, כדוגמת הפרעות באפקט, אנהדוניה וחוסר עניין חברתי, עודנה שנויה מאוד במחלוקת. מחד גיסא, מחקרים רבים מצאו קשר ישיר בין מתן תרופות אנטי-פסיכוטיות לבין שיפור בתסמינים השליליים,[9][11][12] בעוד שמאידך גיסא מחקרים אחרים לא מצאו קשר כזה.[7][10]
פירוט על השלבים השונים בטיפול - אקוטי יציב וכו'
כל הטיפול, החל מהתאמת המינון למטופל, התדירות בה ייקח את התרופה וכן הבדיקות אותם יצטרך לעבור בזמן הטיפול והטיפול בתופעות לוואי אם ישנם - עובר דרך הפסיכיאטר; ברוב המקרים - זה שרשם את התרופה. לעיתים רופא המשפחה יתערב אף הוא בהליכים להיטיב עם המטופל, אך ברוב המקרים לא יפסיק את הטיפול על דעת עצמו, שאת זה בדרך כלל רשאי לעשות רק הפסיכיאטר. במקרי חירום בהם צריך דחוף התערבות רפואית במצב המטופל (כגון: הופעת תופעות לוואי חמורות או החמרה במצבו הנפשי של המטופל) ואין תור קרוב לפסיכיאטר המטפל - יש לפנות לפסיכיאטר אחר או לחדר מיון של מרפאה פסיכיאטרית או בית חולים; לפעמים תידרש במצבים אלו כניסה לאשפוז, כמו אשפוז יום, אשפוז פתוח או סגור - לפי הצורך - על מנת לטפל בחולה.
חסרונן העיקרי של התרופות האנטי-פסיכוטיות הוא ריבוי תופעות הלוואי שלהן. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר - בעיקר במקרה התרופות מן הדור הראשון - הן הפרעות תנועה (נוירולוגיות) כגון פרקינסוניזם, דיסטוניה, אקתיזיה ודיסקינזיה מאוחרת. ככלל, התרופות הטיפוסיות שהן בעלות פוטנטיות גבוהה יותר או ניתנות במינון גבוה יותר גורמות לתופעות לוואי נוירולוגיות חמורות יותר.
תופעות הלוואי השכיחות ביותר של התרופות האנטי-פסיכוטיות כוללות בין השאר:
תופעות הלוואי הנפוצות פחות של התרופות האנטי-פסיכוטיות כוללות בין השאר:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.