עמידה

תנוחת העמידה הזקופה היא תנוחה בה גוף האדם מוחזק במנח זקוף כאשר הוא נשען על כפות הרגליים בלבד. יכולת העמידה והתנועה על שתי הרגליים האחוריות יחד עם יכולת אחיזת חפצים ברגליים הקדמיות מאפיינות את המין האנושי והיו מהותיות להתפתחות האדם הנבון.^[1]

ערך זה עוסק במנח בו אדם עומד זקוף ונשען על כפות הרגליים בלבד. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו עמידה (פירושונים).

בני האדם הם היונקים היחידים המסוגלים לשמור על שיווי משקל בעמידה זקופה למשך זמן בלתי מוגבל. בני האדם לומדים לעמוד בגילאים שבין 8 ל-12 חודשים.

יונקים אחרים כגון קופי אדם, קנגורים וסוריקטות מסוגלים לעמוד על רגליהם האחוריות לפרקי זמן קצרים בלבד.

קנגורים זכרים עומדים על רגליהם האחוריות בזמן הקרבות שהם מנהלים עם זכרים אחרים, או כדי להרשים את הנקבות. קנגורים מדלגים על רגליהם האחוריות במהירות שיכולה להגיע ל-40 קמ"ש, אך בשני המקרים הם נעזרים בזנב כדי לשמור על שיווי המשקל.^[2]

שימפנזים נצפו עומדים על שתיים בעיקר בזמן התנועה בין ענפי העצים.^[3]

אחד מסימני ההיכר המפורסמים של הסוריקטות הוא עמידה זקופה על המשמר, בעיקר בנקודות גבוהות בקרקע כדי לאתר טורפים וסכנות בזמן שחברי הקבוצה מחפשים מזון, אך עמידה זאת דומה יותר לישיבה.

Remove ads

העמידה הזקופה דורשת איזון דינמי בו הגוף נע בצורה בלתי נראית לעין קדימה ואחורה על הקרסוליים בדומה לתנועת מטוטלת הפוכה. יציבה זקופה דורשת הפעלת שרירי הליבה והרגליים, שליטה במערכת העצבים ובמערכת שיווי המשקל.

מערכת העצבים והשרירים

מערכת העצבים מפקחת באופן רציף ולא רצוני על כיוון ועוצמת התנודות המעורבות בשמירה על שיווי המשקל ומפעילה את שרירי הירך, השוק והגב התחתון. המאמץ השרירי הנדרש לשמירה על מנח עמידה זקופה הוא מכריע אך מינימלי.

שרירי הליב התומכים בעמוד השדרה. הם מקשרים בין פלג הגוף התחתון לעליון ואחראים ליציבות הגוף.

Remove ads

שמירה על עמידה זקופה חשובה מאוד מבחינה בריאותית. היא מונעת כאבי גב ומקטינה את הסיכון לדלקות ולשינויים מבניים בעמוד השדרה ובמפרקים. יציבה נכונה מקרינה עוצמה וביטחון עצמי ומשדרת לסביבה הרגשה טובה.

יחד עם זאת, אצל אנשים מסוימים, עמידה ממושכת עלולה לגרום להפרעות בריאותיות כגון:

תת-לחץ דם תנוחתי המתאפיין בסחרחורת, כאב ראש, ראייה מטושטשת או עמומה והתעלפות, מכיוון שאספקת הדם למוח אינה תקינה.

הפרעה בזרימת הדם ברגליים אשר גורמת לקרישיות יתר תנוחתית, ורידים בולטים (דליות) ^[4] ודלקת בוורידי הרגליים ובצקת בכפות הרגליים.^[5]

רעד תנוחתי המתבטא בעוויתות בשרירי השוק ותחושה של חוסר יציבות.

לחץ על הסחוסים הבין מפרקיים והבין חולייתיים הגורם לשחיקתם.