הפרעה דלוזיונלית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפרעה דלוזיונלית (באנגלית: Delusional disorder) היא הפרעה נפשית המסוּוגת כסוג של הפרעה פסיכוטית, המתבטאת במחשבת שווא (דלוזיה), למשל מחשבות רדיפה (פרנויה), ארוטומאניות, מחשבות גַדלוּת ("שיגעון גדלות") והזיות וכדומה. זוהי אינה סכיזופרניה, והדלוזיות אינן ביזאריות בתוכנן, כלומר מדובר במחשבות ואמונות שיכולות להתאים למציאות. התפקוד היומיומי אצל מרבית חולים אלו סביר יחסית. כמחצית מן החולים מחלימים בטווח הארוך, 30% נותרים ללא הטבה במצבם. הטיפול המקובל הוא בתרופות אנטי פסיכוטיות, פסיכותרפיה ובמידת הצורך אשפוז.
אבחנה
אבחנה של הפרעה דלוזיונלית מתבססת על ה-DSM-V
A. קיימת אמונת שווא (דלוזיה) אחת לפחות למשך חודש או יותר.
B. קריטריון A במחלת הסכיזופרניה מעולם לא התקיים, אם כי יכולות להיות הלוצינציות הקשורות לחוש המישוש או של חוש הריח, הקשורות לדלוזיה עצמה.
C. למעט השפעתה של הדלוזיה, לא קיימת בעיה משמעותית בתפקוד הכללי וההתנהגות עצמה אינה ביזארית או מוזרה יתר על המידה.
D. אם היו אפיזודות במצב הרוח יחד עם הדלוזיות, המשך הכולל שלהן היה קצר ביחס לתקופה הדלוזיונלית עצמה.
E. ההפרעה איננה כתוצאה מבעיות פיזיולוגיות או שימוש בחומרים או מצב רפואי כללי אחר.
יש לציין את הסוג הספציפי של ההפרעה הדלוזיונלית- למשל, האם מדובר בארוטומאניה, האם דלוזיה גרנדיוזית, האם דלוזיה של קנאה, של יחס, דלוזיות סומטיות, דלוזיות מעורבות או דלוזיות לא ספציפיות.
מאפיינים קליניים נוספים
סכם
פרספקטיבה
מבחינת סטטוס פסיכיאטרי יצוין כי החולים באופן כללי מציגים תמונה של סטטוס מנטלי תקין לחלוטין, למעט אבנורמליות מרשימה הקשורה לדלוזיה עצמה. האפקט והרגש של החולים מושפעים מסוג הדלוזיה- כך למשל, אדם בעל מחשבת שווא של גדלות יהיה באופוריה. ישנן הפרעות בתוכן החשיבה עצמה - לרוב הדלוזיות הן סיסטמטיות, ולמתבונן מהצד אף יראו מציאותיות בחלקן, כגון מחשבת שווא לגבי מעקב, בן זוג שאינו נאמן (סינדרום אותלו) וכן הלאה.
סוגי מחשבות שווא[1]
- מחשבות רדיפה. זה הסוג השכיח ביותר. מטופלים אלו משוכנעים שהם תחת מעקב ושמעוניינים להזיק להם. האמונות ביחס לרדיפה מקושרות לעצבנות, כעס ונרגנות של המטופל, עד כדי גרימת נזק לעצמו או לסביבתו. נושאים שכיחים כוללים קשירת קשר, רמאות, ריגול, מעקב, הרעלה, סימום, פגיעה בזדון והטרדה. בשונה ממחשבות רדיפה הקיימות בסכיזופרניה, בהפרעה זו יש הקשרים לוגיים וברורים של רעיון הרדיפה עצמו, אין הידרדרות של האישיות והידרדרות תפקודית.
- קנאה. גם אלו הן סוג שכיח יחסית של דלוזיות. המונח סינדרום אותלו הוצע כדי לתאר קנאה חולנית שיכולה לנבוע ממספר גורמים. לרוב, דלוזיה זו מופיעה בעיקר אצל גברים, באופן פתאומי, וקיים קושי לטפל בה. יצוין כי קנאה חולנית היא תסמין שמופיע במחלות נפש רבות נוספות, כולל סכיזופרניה, הפרעות במצב רוח, וכן במקרים של שימוש בסמים ובאלכוהול. קיים סיכון של ממש בקיום מחשבת שווא של קנאה בכל הקשור לאלימות ואף רצח של בן הזוג או בת הזוג.
- ארוטומאניה או תסמונת דה קלרמבו; המטופל משוכנע כי אדם אחר, לרוב בעל סטטוס מעמדי גבוה יותר, מאוהב במטופל עצמו. לעיתים מטופלים אלו נוטים להציק לאישי ציבור. למטופלים אלו יש מאפיינים דומים - לרוב מדובר בנשים שאינן מושכות, עובדות בעבודות ברמה נמוכה וחיות לבדן. הן בוחרות מאהבים סודיים במחשבת השווא, השונים מהותית מהן. גם גברים עלולים לסבול ממחשבת שווא ארוטומאנית, והם נוטים להיות אגרסיביים יותר מאשר נשים בכל הקשור לכך.
- מחשבות שווא סומטיות. המטופל משוכנע שיש לו בעיה גופנית כלשהי, למשל, ריחות גוף רעים, חוסר תפקוד של איברים מסוימים, חרקים תחת העור, זיהום או תחושה שחלק מהגוף מכוער או חסר צורה (אף, שדיים וכדומה). מטופלים אלו בדרך כלל לא מגיעים לפסיכיאטר אלא לרופאי עור, פלסטיקאים, אורולוגים ומומחים אחרים.
- מחשבות שווא גרנדיוזיות (שיגעון גדלות). מגלומניה - האמונה שלמטופל יש תובנה או כישרונות מיוחדים.
- הפרעה פסיכוטית משותפת או Folie a'deux: (מוכרת גם בשם הפרעה דלוזיונלית מושרית[2] או 'שיגעון בשניים'[3]) אובחנה לראשונה ב-1877, יחסית נדירה. זהו מצב בו שני אנשים מאמינים בהפרעה משותפת - יש העברה של דלוזיות מאדם אחד (לרוב, הדומיננטי יותר) לאדם אחר, לרוב קרוב משפחה. האדם שהחל בדלוזיה עצמה הוא לרוב חולה כרוני והגורם המשפיע. האדם השני לרוב פסיבי יותר ובעל ביטחון עצמי נמוך יותר. הפרעה זו נפוצה יותר בגיל מבוגר, אינטליגנציה נמוכה, חסרים סנסוריים, שימוש באלכוהול. לעיתים שני האנשים הם בעל ואישה, למרות היעדר גורם גנטי משותף[4]. רק במיעוט מן המקרים תביא הפרדה בין שני החולים להחלמת המושפע, ולכן בנוסף להפרדה יש להשתמש בתרופות אנטי פסיכוטיות ולשלב טיפול משפחתי וטיפול סוציאלי תומך.[2]
- דפוס מעורב - מצב שבו אין דפוס אחד דומיננטי של סוג מחשבות שווא.
- לא מוגדר - דפוס זה ניתן למצב בו לא ניתן לזהות את תוכן הדלוזיות עם אף אחד מהסוגים שתוארו לעיל.
שכיחות ואפידמיולוגיה
שכיחות המחלה לא ידועה במדויק, אם משום שהמחלה נדירה, או משום שאינה מדווחת בחלק מן המקרים. DSM 5 מדווח על שכיחות לאורך החיים של כ 0.2%. ללא הבדל משמעותי בין גברים ונשים[5]. ישנו הבדל בין גברים ונשים בתוכן הדלוזיות: גברים נוטים יותר לפתח דלוזיות פרנואידיות ונשים נוטות לפתח דלוזיות של ארוטומאניה. ישנן עדויות על כך שההפרעה שכיחה יותר בקרב מהגרים, פליטים ובקרב אנשים החיים בעוני ובמצבי מצוקה[6][7]. כמו כן נמצא כי בקרב אסירים יש שכיחות גבוהה מהמוצע של הפרעה זו[8].
סוגיות בין תרבותיות
סוג הדלוזיות יכול להשתנות מתרבות לתרבות. כמו כן יש הבדל בין תרבויות לגבי מה שנחשב לאמונת שווא ומה שנחשב לחשיבה מקובלת באותה חברה[1].
מהלך ופרוגנוזה
להפרעה דלוזיונלית יש מרכיב משפחתי משמעותי המשותף יחד עם סכיזופרניה והפרעה סכיזואפקטיבית. כלומר, קיום אדם במשפחה עם ההפרעה מעלה את הסבירות ללילדת צאצאים שיפתחו גם הם את אחת ההפרעות הללו.[1] הגיל החציוני להופעת פסיכוזה הוא 26. בערך רבע מהאירועים הפסיכוטיים הראשונים מתרחשים עד גיל[9]40. קיימת השערה לפיה סטרס ממלא תפקיד בהתפרצות ההפרעה[10]. בין הגורמים שנמצאו כמעלים את שיעור ההחלמה ואיכותה היו דימוי עצמי חיובי, היעדר רגש שלילי וחוסר תקווה. כמו כן תרמה להחלמה רמת סימפטומים נמוכה[11].
אבחנה מבדלת
הפרעה טורדנית כפייתית: אם אדם עם הפרעה אובססיבית קומפולסיבית מביע אמונות שווא שהוא מאמין לחלוטין בתוקפן ובהיותן אמיתיות, תינתן לו אבחנה של OCD ללא תובנה, ולא אבחנה של הפרעה דלוזיונלית.
דליריום, הפרעה נוירו-קוגניטיבית נרחבת, הפרעה פסיכוטית בעקבות אירוע רפואי ופסיכוזה עקב שימוש בתרופות או סמים. אנשים הנמצאים במצבים רפואיים אלה יפתחו לעיתים הזיות שונות כתוצאה מהמצב הרפואי בו הם נמצאים. במקרה כזה לא תינתן אבחנה של הפרעה דלוזיונלית (אם כי בחלק מהמקרים ייתכן טיפול בנוגדי פסיכוזה).
סכיזופרניה או הפרעה סכיזופורמית: ההבדל בין הפרעות אלה לבין הפרעה דלוזיונלית הוא שבהפרעה דלוזיונלית לא קיימים התסמינים המאפיינים מהלך של סכיזופרניה: הפרעות בארגון החשיבה וכדומה.
דיכאון או הפרעה דו־קוטבית והפרעה סכיזואפקטיבית. נבדלים מהפרעה דלוזיונלית בכך שבהפרעות אלה הופעת הדלוזיות היא במהלך אפיזודה (של דיכאון, או לחלופין של מאניה או היפומאניה). כשהאפיזודה שוכחת נעלמים גם התסמינים הפסיכוטיים.
מצבים רפואיים: מצבים אלו כוללים מגוון של מחלות ומצבים רפואיים שונים: מצבים היכולים לגורם דלוזיות כוללים בין השאר הרעלה מטבולית[12], מחלת הנטינגטון[13], שבץ - בעיקר בהמיספרה ימנית[14], מחסור בוויטמין B12,[15] אנצפלופתיה כבדית, סוכרת[16], תת-פעילות של בלוטת התריס[17] ומחלות אפילפטיות[18] ודמנציה.[19]
מחקר
בין השאר נחקרים שינויים לאורך זמן המתרחשים במוחם של אנשים עם הפרעה דלוזיונלית.[20]
טיפול
הטיפול בהפרעה דלוזיונלית נחשב בעבר לבעייתי בעקבות הידע המועט אודות הסיבות למחלה ומאפייניה
- טיפול תרופתי- ישנה עדות להצלחת הטיפול בתרופות נוגדות פסיכוזה מהדור הראשון והשני[21].
- אשפוז: ישנם מצבים בהם דרוש אשפוז פסיכיאטרי, בעיקר על רקע של סכנה אובדנית ועל רקע של קושי של האדם עם הפרעת אישיות דלוזיונלית לשלוט בעוצמת הדלוזיות שלו ולפעול לפיהן[21][22].
- פסיכותרפיה- קיים ניסיון מוצלח בטיפול באמצעות CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי)[23]. יש מעט מידע איכותי על שיטות פסיכותרפיה יעילות לטיפול באנשים עם הפרעה זו[21].
שיקום
אדם בן 18 ומעלה שנקבעו לו 40% נכות רפואית על ידי המוסד לביטוח לאומי בעקבות הפרעה נפשית זכאי לקבל שירותי סל שיקום[24], ראה ערך מורחב להלן
ערך מורחב – חוק שיקום נכי נפש בקהילה
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
לקריאה נוספת
- Benjamin J Sadock & Virginia A Sadock, "Kaplan and Sadock's Synopsis of Psychiatry: Behavioral Sciences/Clinical Psychiatry", 10th edition, 2007
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.