פליט

פליט הוא אדם שעזב את ביתו ונמצא מחוץ לארץ אזרחותו משום שיש לו חשש מבוסס מפני רדיפה על רקע גזע, דת, לאום, השקפתו הפוליטית או השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת (קבוצה חברתית מסוימת היא קטגוריה עמומה במידה מסוימת אך ברוב מדינות העולם נהוג להכניס נשים לקטגוריה זו).^[1]

ערך זה עוסק באדם שנמלט מביתו או מארצו. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פליט (פירושונים).

אטימולוגיה

המילה העברית "פליט" מופיעה מספר פעמים במקורות. לראשונה היא מוזכרת בפרשת לך לך בספר בראשית, פרק י"ד, פסוק י"ג: "ויבוא הפליט ויגד לאברם". על פי רש"י הכוונה היא לעוג מלך הבשן שנקרא כך משום שנפלט (ניצל) מהמבול.

בספר מלכים ב' מורה יהוא: "אִם-יֵשׁ נַפְשְׁכֶם--אַל-יֵצֵא פָלִיט מִן-הָעִיר, לָלֶכֶת לגיד (לְהַגִּיד) בְּיִזְרְעֶאל".

ספר ירמיהו, פרק מ"ד: "וְלֹא יִהְיֶה פָּלִיט וְשָׂרִיד, לִשְׁאֵרִית יְהוּדָה, הַבָּאִים לָגוּר-שָׁם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".

המילה גם מופיעה במקומות נוספים בספרי ירמיהו, עמוס ואיכה.

הפרוש התנ"כי מכוון לפועל "להפלט" ואילו הפרוש המודרני קרוב יותר למשמעות "עיר מפלט", שהיא התוצא של אותה פעולה. בכך הוא חופף למשמעות המילה באנגלית ורוב השפות הרומאניות המבוססת על Refugium הלטיני. בגרמנית (Flüchtling) ובשפות קרובות המילה שבשימוש מבוססת על הפועל "להימלט".

קיים הבדל בין פליט למבקש מקלט, על אף שכיום ההקבלה בין המונחים אוטומטית ברוב המקרים. אדם הוא פליט מעצם העובדה בשטח, בעוד שבקשת מקלט וקבלתה הם מונחים הקשורים בהכרתו ככזה על ידי המדינה המארחת. ברוב השפות המדוברות במערב, המונח המשמש עבור מקלט מדיני מבוסס על המילה הלטינית Asylum.

פירושים והתייחסות פוליטית

האסכולה המצמצמת גורסת כי רדיפה פירושה אך ורק סכנה לחיים ולחירות, ולא סכנה מסוג אחר, אולם כיום הגישה המקובלת במדינות היא שיש לפרש את המונח רדיפה באופן רחב יותר: לפי סעיף 15 ל- hand book של נציבות האו"ם לפליטים, איום על החיים או החירות הוא תמיד רדיפה אולם ייתכנו גם סוגים אחרים של מצבים שיעלו כדי רדיפה (למשל עינויים והשחתת איבר המין הנשי).

פליטים המבקשים הכרה והגנה מהמדינה הבטוחה הראשונה אליה הגיעו במהלך בריחתם ממדינתם, מוגדרים כ"מבקשי מקלט" על פי האמנה. הגדרת מעמד הפליטים לפי האמנה בדבר מעמדם של פליטים איננה חלה על מקרים של אסונות טבע או משברים כלכליים.

לעיתים המדינה מעניקה מעמד של פליט לאדם בודד המבקש מקלט מדיני, או לקבוצה מצומצמת של נמלטים, ובמקרה זה אין קושי לפליט או למדינה הקולטת אותו למצוא מגורים סבירים לפליט. פעמים רבות, בפרט כאשר הפליטים מגיעים למעמדם זה עקב שינוי פתאומי, כגון מלחמה, הם מקבלים מחסה במחנות פליטים, המורכבים מעשרות, מאות ואף אלפי אוהלים, פחונים או בתים מעץ המהווים משכן זמני עבורם עד שייבנו עבורם בתים קבועים.

ואולם ההכרה של המדינה באדם כפליט היא דקלרטיבית, לא קונסטיטוטיבית. אדם שיש לו חשש מבוסס מפני רדיפה על בסיס אחת העילות הבאות: גזע, דת, לאום, השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת או השקפתו הפוליטית - הוא פליט מרגע שיצא ממדינתו. כלומר, אדם לא הופך לפליט רק כי מדינה מסוימת הכירה בו כפליט, כי אם מרגע שיצא ממדינת המוצא שלו.

פליט sur place (מצרפתית=במקום) הוא אדם שנכנס למדינה מסיבות שאינן קשורות לרדיפה (למשל נכנס כדי לנפוש או כדי לעבוד), ובעקבות התרחשות שקרתה אחרי שהוא נכנס למדינה יש לו חשש מבוסס מפני רדיפה על רקע אחת העילות הבאות: גזע, דת, לאום, השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת או השקפתו הפוליטית (למשל בזמן שהוא שהה במדינה התרחשה הפיכה, שינוי פוליטי משמעותי במדינת המוצא שלו).

פעמים רבות עומד העולם בפני בעיית פליטים, שבאה על פתרונה בשתי דרכים עיקריות:

כאשר חולף האיום שבגללו נמלטו הפליטים מארצם, הם חוזרים אליה.
הפליטים משתלבים במדינה שקלטה אותם בעת שנמלטו או במדינה אחרת, ואין להם עניין בחזרה לארצם.

אף שמקובל על הכול שמתן מחסה לפליטים הוא מטרה הומנית נעלה, פעמים רבות מסרבות מדינות לפתוח את שעריהן בפני פליטים, ולמעשה מפקירות אותם לגורלם. דוגמה קיצונית לכך היא גורלם של פליטים יהודים מגרמניה הנאצית, שנאלצו לעיתים לחזור אל ארץ מוצאם, שבה מצאו את מותם. לעיתים מטלטלת ספינת פליטים רעועה ועמוסה במשך זמן רב בים, עד למציאת מדינה המוכנה לקלוט את הפליטים. על-פי אמנת הפליטים שאושרה בוועידת האו"ם בז'נבה בשנת 1951 ועל פי פרוטוקול משלים משנת 1967, על מדינה להעניק מקלט לפליטים, ואסור לה להחזירם למדינה שממנה נמלטו. מדינות רבות מתעלמות מאמנה זו.

כיום פועלת במסגרת האו"ם נציבות האו"ם לפליטים (United Nations High Commissioner for Refugees,‏ UNHCR), שמאז היווסדה בשנת 1950 עוסקת בשמירה על זכויותיהם ועל ביטחונם של פליטים ברחבי העולם, ומסייעת לממשלות בהשגת פתרון של קבע לבעיית פליטים. חריגים מכלל זה הם הפליטים הפלסטינים, הנמצאים בטיפולה של אונר"א (UNRWA), סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים (ראו למטה).

אמנה בדבר מעמדם של פליטים

ערך מורחב – אמנה בדבר מעמדם של פליטים

נושא קביעת נהלים לטיפול בפליטים עלה לדיון ציבורי באירופה של בין שתי מלחמות העולם אולם דיון זה לא גובש לכדי כללים מחייבים. בתום מלחמת העולם השנייה היו באירופה ומחוץ לה מאות אלפי פליטים חסרי מעמד חוקי והנושא עלה מחדש לדיון ציבורי. בין הדוחפים לחתימת אמנה בינלאומית היו ארגונים יהודים שזכרו את השואה והשערים הנעולים בפני הבורחים מאימי המשטר הנאצי ואת גורלם של ניצולי השואה ששהו במחנות עקורים באירופה.

בדברי ההסבר לאמנה צוין שמטרתה למנוע הישנות המצב בו פליטים שעברו רדיפה יאלצו להיות מגורשים למדינה בה נרדפו.

האמנה מגדירה מעמד של "מבקש מקלט" - אדם הטוען שנרדף ומבקש מקלט בהתאם לאמנה. האמנה אף מסדירה את היחס שעל פיו יש לבחון את בקשתו של "מבקש המקלט".

סעיף 31(1) לאמנת הפליטים הבינלאומית קובע כי -

"המדינות בעלות האמנה לא יטילו עונשים על פליטים, שבדרכם ישר מן הארץ שבה רחפה סכנה על חייהם או על חירותם, במשמעות סימן א, נכנסו לשטח ארצן או נמצאים בו בלא הרשאה, בתנאי שעליהם להתייצב בלא דיחוי לפני הרשויות ולתת נימוק מספיק לכניסתם או לשהייתם הבלתי חוקית."

משמעות סעיף זה היא כי פליט שנכנס שלא כדין למדינה בה הוא מבקש מקלט, לא יהיה חשוף לסנקציות דוגמת מעצר אם פנה בהקדם בבקשת מקלט, ואם הגיע ישירות ממדינה בה נשקפת לו סכנה (כשמעבר קצר במדינה אחרת או מעבר במדינה בה לא זכה להגנה נאותה, עדיין ייחשב להגעה ישירות מן המדינה בה נשקפת לו סכנה). הסעיף אינו קובע כי אדם שעבר במדינה אחרת אינו פליט ואינו קובע כי ניתן לגרשו למדינה בה נשקפת לו סכנה רק בשל העובדה שלא הגיע ישירות ממדינת מוצאו.

דוגמאות לבעיות פליטים ופתרונן

בתת-היבשת ההודית היו מספר תנועות פליטים משמעותיות.
- עם חלוקת הודו ב-15 באוגוסט 1947 מיליוני פליטים מהודו התיישבו בפקיסטן, ומיליוני פליטים מפקיסטן התיישבו בהודו.
- אחרי כיבוש טיבט על ידי הרפובליקה העממית של סין נקלטו אלפי פליטים טיבטיים בהודו ואף הקימו בה את הממשלה הטיבטית הגולה. פליטים טיבטיים ממשיכים להגיע להודו.
- בשנות ה-80 קלטה פקיסטן, תוך קבלת עזרה רבה מארצות הברית, מיליוני פליטים אפגנים (בעיקר פשטונים) שברחו מאפגניסטן עקב הפלישה הסובייטית אליה, חלקם חזרו לאפגניסטן וחלקם נמצאים עדיין בפקיסטן.
בתום מלחמת העולם השנייה (1945) נותרו מאות אלפי פליטים יהודים – מהם היו שניסו לחזור למקומות מגוריהם שלפני המלחמה (ונתקלו פעמים רבות באנטישמיות), או רבים אחרים שניסו להגיע לארץ ישראל. שלטון המנדט הבריטי הטיל הגבלות חמורות על כניסת יהודים לארץ ישראל, והתאמץ לעצור ספינות מעפילים שניסו להביא פליטים יהודים ארצה חרף האיסור. נוסעיהן של ספינות שנלכדו סמוך לחופי ישראל הועברו למחנות פליטים שהוקמו עבורם בקפריסין, שהייתה גם היא תחת שלטון בריטי. רק לאחר הקמת המדינה הורשו פליטים אלה לעלות לישראל. מדינת ישראל הצעירה קלטה מספר גדול מאוד של פליטים ומהגרים כחלק מגל העלייה ההמונית: לצד פליטים יהודים ששהו במחנות העקורים באירופה, הגיע מספר רב של יהודים מארצות ערב, וחלק גדול מהקהילות היהודיות שם התחסל. (ראו הפליטים היהודים ממדינות ערב). בסך הכל קלטה ישראל כ-900,000 פליטים ועולים, אשר קיבלו מעמד של אזרח, במהלך העשור הראשון למדינה.
בעקבות מלחמת העצמאות נוצרה בעיית הפליטים הפלסטינים, כשמאות אלפים מערביי ארץ ישראל המנדטורית עזבו את מקום יישובם. מרביתם לא נטמעו ולא זכו למעמד של אזרח במדינות ערב (פרט לירדן) אלא התיישבו במחנות פליטים ומטופלים על ידי אונר"א ולא על ידי נציבות הפליטים. הגדרותיה של אונר"א למעמד הפליטות שונות מזו של נציבות הפליטים ומשמרות את הסטטוס של צאצאיהם. חרף השנים הרבות שחלפו מאז נוצרה, לא נמצא לבעיית הפליטים הפלסטינים פתרון נאות באף אחת מהארצות אליהן הגיעו. פתרון הבעיה נחשב לאחת הסוגיות הקשות ביותר בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
בתום מלחמת וייטנאם (1975) נמלטו מווייטנאם פליטים רבים בספינות, אך התקשו למצוא מדינות שיקלטו אותם. במקרה אחד של פליטים וייטנאמים שספינתם נסחפה בלב ים, שאף מדינה לא הייתה מוכנה לקולטם, החליט ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, שזכר פליטי השואה היהודים המטלטלים בלב ים היה זכור לו, לקולטם בישראל.
מלחמת עיראק (2003) וגל מעשי הדמים ששטף בעקבותיה את עיראק במשך שנים אחדות, יצרו מיליוני פליטים, מהם שנמלטו למדינות הסמוכות – ירדן, סוריה ואף מצרים – ומהם שהפכו לפליטים בארצם. אלה הצטרפו לפליטים שנמלטו מעיראק במהלך מעשי איבה קודמים במדינה זו: מלחמת איראן–עיראק (שבין פליטיה גם כאלה שמצאו מקלט באיראן) ומלחמת המפרץ.
פליטי מלחמת האזרחים בסוריה: במהלך מלחמת האזרחים בסוריה נמלטו מיליוני תושבים מבתיהם, חלקם הפכו לפליטים במדינות הסמוכות (בעיקר טורקיה, ירדן ולבנון), וחלקם הפכו לפליטים בארצם. בשנת 2015 החלה נהירה של מאות אלפי פליטים סורים לאירופה, פעולה שהיוותה מרכיב בולט במשבר ההגירה באירופה.