Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חירות האדם היא מצב שבו אדם משוחרר ממגבלות דיכוי המוטלות על ידי סמכות על אורח חייו, התנהגותו, דתו או דעותיו הפוליטיות. במשפט החוקתי של ארצות הברית, שהייתה ממייסדות המונח "חירות", המושג מתייחס ליצירת חברה מאוזנת שבה לאנשים יש חופש לפעול ללא הפרעות מיותרות (חירות שלילית) וגישה להזדמנויות ומשאבים להשגת מטרותיהם (חירות חיובית), וכל זאת בתוך מערכת משפט הוגנת. תפיסות אלו מושפעות מרעיונות תנועת הנאורות, שבמהלכה הוגים כג'ון לוֹק הדגישו את זכויות הפרט לחיים, ולרכוש כאבני יסוד של חברה צודקת. לוק הגדיר את הזכות לחירות כזכות טבעית של כל אדם.
| ערך מחפש מקורות | |
במשטרים רבים בעולם, במשך שנים רבות, חלק מבני האדם לא היו בני חורין, אלא נחשבו לרכושם של בני אדם אחרים. שלילת החירות יכולה להיות אבסולוטית (כך שהאנשים שהחירות נשללת מהם הם עבדים), או משתמעת מקיומם של חוקים ותקנות השוללים חירויות ספציפיות, כמו חופש העיסוק, חופש הדת, חופש הביטוי, החופש לבחור ולהיבחר, וזכות הקניין. שלילת חירות משתמעת התקיימה בחברה הפיאודלית.
בעת החדשה, החל מאמצע המאה ה-18, התפתח מושג "הזכויות הטבעיות" ביחס לזכויות שיש לכל אדם באשר הוא אדם. הזכות לחירות נחשבת לאחת מזכויות טבעיות אלה, וחלה חובה מוסרית על כל מדינה, להעניקה לנתיניה. למרות זאת, מדינות רבות (בעיקר דיקטטורות), פוגעות בחירות נתיניהן, לעיתים בניגוד אף לחוק המקומי, המגן דה יורה על זכויות אלו.
לאורך השנים, עקרון חירות האדם בא לידי ביטוי במקורות אחדים:
בישראל מוזכר עקרון חירות האדם כבר במגילת העצמאות כאחד היסודות שעליהם מושתתת המדינה. עיקרון זה עוגן בחקיקה בשנת 1992 בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
בפיתוחיה השונים, יש הכוללים בזכות לחירות מספר סוגי זכויות[דרוש מקור]:
החירות מושג ראשי ביהדות, וחשיבותו מודגשת בסיפור יציאת מצרים, יציאת העם היהודי מעבדות לחרות; ובמצוות השבת, פסח, שמיטה, ויובל. האדם נברא בצלם אלוהים, ונברא יחידי ללמד שכל אדם הוא עולם מלא[1], ולכן האדם מטבעו נועד להיות בן-חורין. מושג החירות מקיף את פריקת עול העבדות שאחרים כופים, את יכולת האדם למשול ברוחו ולכבוש את יצרו:[2] חירות הנפש מעבודה זרה ומעבדות לתאוות ומכבלי אנוכיות, את חירות הדעה והמחשבה משרירותיות-לב ומכל הזיות טפלות ודעות ואמונות כוזבות, את חירות היחיד והלאום תוך שמירת תורת המוסר והחברה, והאמונות והדעות האמיתיות; ואת ההתמסרות לעבודת השם, הנחשבת לחירות האמיתית. החירות מטילה על האדם אחריות כלפי עצמו, כלפי עמו, כלפי עולמו, וכלפי תורת החיים ויוצר האדם, ומחייבת להשכיל ולדעת לסור מרע ולבחור בטוב[3].
את ההבחנה הפילוסופית המודרנית בין "חירות חיובית" לבין "חירות שלילית", או בין "חופש מ-" (במובן של היעדר דיכוי) לבין "חופש ל-" (כלומר האפשרות לממש שאיפה תכליתית[דרושה הבהרה]), ניתן לזהות כבר במשנה בקביעה במסכת פרקי אבות: "וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת", אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה", כלומר תלמוד תורה הוא החירות האמיתית[4].
בקרב תומכי רעיון החירות ישנם וויכוחים סביב הסוגיה של היכן עובר הגבול, ומתי ראוי לשלול את הזכות הזאת מאת האדם. תפיסות קיצוניות יטענו שאין להגביל את הזכות הזאת בכל מצב. בפועל החברה כן מגבילה חירויות מסוימות, כמו אדם שפשע ומוכנס לכליאה. עמדת היהדות שכאשר אדם מזיק לאדם אחר או לחברה באופן פושע, אזי ראוי לשפוט אותו ולצמצם את חירותו - לדוגמה, לפי התורה, גנב עברי שאינו מסוגל להשיב את הרכוש הגנוב או עלותו, נמכר לעבדות לצורך תשלום החוב. למרות זאת, חוקי התורה מעניקים זכויות רבות לעבד עברי לרבות הזכות לצאת לחירות לאחר מספר שנים[4], עד כדי כך שאמרו חז"ל "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו"[5]. במקרי קיצון של אנשים המוגדרים רודפים (כגון מחבלים), עליהם נאמר 'הבא להורגך השכם להורגו', יש להם דין הלכתי שמצמצם את זכויותיהם, עד כדי איבוד הזכות לחירות שמופקעת מהם בגלל רשעותם, על מנת להציל את הנרדפים.
הסופר היהודי-אמריקני הווארד פאסט שחיבר את ספרו אחי גיבורי התהילה בשנת 1948 על רקע מלחמת השחרור, הקדיש את הספר "לאשר הם שם, יהודים ולא יהודים, שחירפו נפשם באותו מאבק עתיק-יומין ובלתי-נשלם על חירות האדם וכבודו"[6].
חירות, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
