Loading AI tools
פרופסור מן המניין במחלקה ללימודי מידע באוניברסיטת בר אילן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שִׁפְרָה בָּרוּכְסוֹן-אָרְבִּיב (נולדה ב-12 בדצמבר 1951) היא פרופסור אמריטה במחלקה ללימודי מידע באוניברסיטת בר-אילן (מ-2008), ומתמחה בחקר ההיסטוריה והסוציולוגיה של אמצעי התקשורת. הייתה ראש המחלקה ללימודי מידע (1990–1998, 2008-2005, 2014-2012), ושימשה כדקאן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת בר-אילן (2015–2016). הישגיה העיקריים כוללים את מחקריה על תרבות הספר וחקר מדעי המידע, הובלת המחלקה ללימודי מידע בבר-אילן, ופיתוח התחום האקדמי של חקר המידע החברתי.
לידה |
12 בדצמבר 1951 (בת 72) תל אביב-יפו, ישראל |
---|---|
שם לידה | צפורה ברוכסון |
ענף מדעי | מדע המדינה, מדעי המידע |
מקום לימודים | אוניברסיטת בר-אילן |
מוסדות | אוניברסיטת בר-אילן |
פרסים והוקרה | פרס שזר לחקר תולדות ישראל (1993) |
שפרה ברוכסון-ארביב נולדה בשם "צפורה ברוכסון" בתל אביב, בדצמבר 1951, למשפחת רבנים ואנשי ספר. היא נשואה לחיים אריק ארביב. סבה מצד אביה, הרב יצחק ברוכסון, היה נצר ל-17 דורות דיינים מאנשי "תנועת המוסר"[1] ומשגיח בישיבת לומז'ה בפתח תקווה. סבה מצד אמה, הרב אברהם סוחובולסקי, היה מסופרי הסת"ם הראשונים בתל אביב בשנות ה-30. אביה, שלמה ברוכסון, בעל הוצאת הספרים "שלום", היה לראשון בישראל שהפך את התנ"ך, הסידור וההגדה למתנה, זאת על ידי שילובי הדפסות מהודרות וכריכות כסף של עבודת בצלאל. דודה יהודה מקבי, בעל "החברה הבינלאומית להוצאה לאור", יזם והדפיס את הפרויקט ההיסטורי-ארכאולוגי הראשון בישראל. פרויקט זה יצא לאור בסדרת הספרים "פני עולם המקרא" בעריכת מיכאל אבי-יונה ואברהם מלמט ו"תורת המלחמה בארצות המקרא" מאת יגאל ידין. הרקע המשפחתי של ברוכסון-ארביב השפיע רבות על עבודתה המחקרית והמדעית.
ברוכסון-ארביב החלה את לימודיה באוניברסיטת בר-אילן בשנת 1970 במחלקות לתנ"ך, לתולדות ישראל וללימודים ביבליוגרפיים וספרנות. את התואר השני והשלישי כתבה בתחום תולדות ישראל, בנושאים הקשורים לכתבי יד, לספרים נדירים ולתרבות הקריאה. בשנת 1974 החלה את עבודתה כעוזרת מחקר באוניברסיטה[2].
בשנת 1990 מונתה לראש המחלקה ללימודים ביבליוגרפיים וספרנות באוניברסיטת בר-אילן. מאחר שמספר המעוניינים בתחום היה מועט, היא שינתה את שם המחלקה ותכניה למחלקה ללימודי מידע[3]. ענף מחקרי בין-תחומי זה ידוע בעולם ועוסק בתאוריה ובפרקטיקה של הפקה, איסוף, ארגון, עיבוד, אחסון, אחזור, ייצוג והפצה של מידע. מטרת הענף היא להבין את התהליך שעובר המידע ממצב של פריט מידע למצב של ידע, בתחום שמכשיר מידענים, מנהלי ידע וספרנים. שינוי שם המחלקה ותכניה הגדיל את מספר תלמידי המחלקה בתוך שנתיים מ-50 ל-500, ואפשר לבוגריה לעסוק במקצוע חדשני[3]. בוגרי המחלקה עובדים בחברות היי-טק, בתעשייה, בבתי חולים, בספריות ובמגזר הפרטי. המחלקה ללימודי מידע היא הגדולה והמרכזית בישראל בתחום זה ומעניקה תעודת בוגר אוניברסיטה, מוסמך אוניברסיטה ודוקטור[3]. ברוכסון-ארביב שימשה כראש המחלקה שנים רבות, הנחתה יותר מ-70 תלמידי מחקר ופיתחה דיסציפלינה חדשה בתחום המידענות בשם המדע למידע חברתי[4], תחום המהווה כלי לאיזון בין עומס המידע וצרכי האדם למידע אמין וזמין בתחומי הרווחה והבריאות.
בשנת 1993 קיבלה ברוכסון-ארביב את פרס שזר למחקר מצטיין במדעי היהדות, על ספרה "ספרים וקוראים: תרבות הקריאה של יהודי איטליה בשלהי הרנסאנס", שיצא לאור באותה שנה. ספר זה התבסס על עבודת הדוקטורט שלה, וזכה לפרס כיוון שהיה חדשני בממצאיו ובמתודולוגיה שלו[2].
לצד עיסוקיה המחקריים למדה היפנוזה לפי שיטת מילטון אריקסון בארצות הברית, והוסמכה לטיפול בהיפנוזה במדינת ניו יורק.
השתתפה בכנסים בינלאומיים רבים והרצתה באוניברסיטאות כמו סורבון ואוניברסיטת קולומביה הבריטית. היא חברה בארגונים דוגמת: ICIE- International center for information Ethics, ו-RSA The Royal Society for Encouragement of Arts, manufactures & Commerce. כמו כן, ברוכסון-ארביב חברה במערכות כתבי עת, בהם כתב העת הישראלי 'עלי ספר – מחקרים בביבליוגרפיה ובתולדות הספר העברי המודפס והדיגיטלי', כתב העת האנגלי 'Journal of Communication & Ethics in Society' וכתב העת הפולני 'Przeglad Biblioteczny Library Review'. היא חברה גם בוועד המנהל של "קרן יהושוע וברכה ברזילי למחקרים ביבליוגרפיים", בוועד המנהל של "המרכז לחקר הלאדינו ע"ש נעימה ויהושע סלטי" ובוועדת המקצוע לבתי ספר תיכוניים "גילוי ואיתור דיגיטלי" במשרד החינוך והתרבות.
בנוסף להיותה דקאן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת בר-אילן, מלמדת ברוכסון-ארביב במחלקה ללימודי מידע קורסים וסמינרים בנושאי אינפו-אתיקה, האדם הדיגיטלי בחברת המידע, מידע חברתי וסביבת היעץ ומיומנויות מידע. בשנת 2013 ייסדה את פרויקט "מידע 21" שבמסגרתו מתקיים מדי שנה כנס בשם "מידע חברה ותעשייה"[5].
לברוכסון-ארביב מספר תחביבים כגון שחייה, ציור וכתיבת שירה. בעקבות מחלת הפוליו שפקדה אותה באמצע שנות ה-50, היא מתמודדת מילדותה עם פגיעה בהליכה. היא חשפה את קשייה בתחום זה בהרצאה בשם "קריירה בלתי שגרתית בתנאים מגבילים", שנשאה ביום האישה הבינלאומי באוניברסיטת בר-אילן[6].
עד שנות ה-90 עסקו מחקריה של ברוכסון-ארביב בעיקר בנושאי חקר הספר העברי, כתבי יד, ספרים נדירים, תרבות הקריאה ומתודולוגיה של חקר הספר הידועה גם בשם "הביבליולוגיה החדשה"[7]. מאז שייסדה את המחלקה ללימודי מידע, מפרסמת ברוכסון-ארביב מחקרים בתחום מידע חברתי, ספריות ציבוריות, התנהגות מידע, ניהול ספריות ומיומנויות מידע.
ברוכסון-ארביב החלה את מחקריה בתחום חקר הספר העברי עם כתיבת תזה על רבי יעקב מרגלית וחיבורו[8]. במחקר זה ובמאמרים שפרסמה בעקבותיו, פתרה את חידת זהותו השנויה במחלוקת של ר' יעקב מרגלית וזיהתה אותו כרב שחי וכיהן בגרמניה בערים נירנברג ורגנסבורג, ונפטר בשנת 1501. ר' יעקב מרגלית היה עורך כתב היד "סדר גיטין וחליצה" שמטרתו ליצור קודקס אחיד לפסיקה בענייני גט ושזכה להיכלל ב'שולחן ערוך'. מתוך כתבי היד של החיבור זיהתה החוקרת גם אגרות לא ידועות של חכמי אשכנז[9].
בעבודת הדוקטורט שלה חקרה את הספריות הפרטיות של יהדות מנטובה בשלהי הרנסאנס[10]. מחקר זה התפרסם בהמשך בספר "ספרים וקוראים"[11], וכן במהדורה מתורגמת לצרפתית עם הקדמה של פרופסור ז'אן פייר רוטשילד[12]. בספר ובמאמרים שנכתבו בעקבותיו קיימים חידושים רבים במחקר על האופק הספרותי ותרבות הספר וההדפסה של היהודים בתקופת שלהי הרנסאנס. הספר מבוסס על אוסף כתבי יד בן 628 עמודים הכולל כ-438 רשימות ספרים שהיו בבתיהם של כ-430 יהודי דוכסות מנטובה, ושהוגשו לבדיקת הצנזורה בשנת 1595. כל רשימת ספרים כתובה בכתב יד אחר, וברובן מוזכר גם שם בעל הספרייה. סה"כ היו באוסף כ-21,142 עותקים המתחלקים ל-1234 כותרים בשפות עברית, יידיש, איטלקית ולטינית. המחקר של ברוכסון-ארביב התבסס על פיענוח וניתוח כל הנתונים תוך התייחסות לרשימות המס של הקהילה, במטרה להגיע להבנת האופק הספרותי של בעלי הספרים והשפעת הרקע הסוציו-אקונומי על הרכב הספריות. הצנזורים שמונו לזיקוק הספרים ולבדיקתם (מחיקת קטעים אסורים כמו המילים גוי, עובד כוכבים, עבודה זרה וכדומה), היו שלושה מומרים ובראשם דומניקו הירושלמי. הצנזורים שקיבלו שכר גבוה מהקהילה היהודית, ביקרו בבתי היהודים, מחקו את הקטעים האסורים בדיו אדומה שעד היום מאפשרת לקרוא מה נכתב מתחת למחיקה, ובסוף הספר חתמו בשמם. מכאן ברוכסון-ארביב מצאה כי היה הסדר להשאיר את הספרים בידי היהודים, כיוון שאלו המשיכו לשבת במנטובה ולשלם מס לדוכס[11]. לימים כתב דומניקו הירושלמי ספר בשם "ספר הזיקוק", מדריך לקטעים האסורים בספרי היהודים. חייו וחיבורו של דומיניקו הירושלמי, שהיה במוצאו רב בארץ ישראל, נחקרו בהרחבה על ידי דוקטורנטית של ברוכסון-ארביב, ד"ר גילה פריבור[13].
מחקרה של ברוכסון-ארביב אפשר לראשונה פתח לניתוח הספריות הפרטיות, בתקופה בה עלות רכישת ספר הייתה גבוהה מאוד. הדבר נכון בעיקר לספרי הפסיקה הגדולים שמחירם היה גבוה במיוחד, מחיר ה"מקראות הגדולות" לדוגמה היה שווה לשכר חודש וחצי של עבודה, מחיר ה"תלמוד" לשכר שלושה וחצי חודשי עבודה, ועבור "סדור תפילה" היה על הקורא לשלם שכר של יום עבודה. בתנאים אלה אין פלא שגודל הספרייה ברוב הקהילה נע בין 26 ל-50 ספרים, ובידי המשפחות העשירות היו בספריות בין 101 ל-350 ספרים. ברוכסון-ארביב מצאה כי הספרים הבולטים ביותר בספריות היו סידורים, חומשים, "מסכת אבות", "משנה תורה לרמב"ם" ו-"משניות". בחברה זו "ספר הזוהר" זכה לתפוצה בספריות של כ-10.5%, ו-"מורה נבוכים" לתפוצה של כ-9.5%, תופעה המלמדת על התעניינות אינטלקטואלית בחקר הנסתר והפילוסופיה. כמו כן נמצאו בספריות יהדות מנטובה עותקים של ספרות בשפות לטינית ואיטלקית, מאת גדולי הוגי הדעות של תרבות יון ורומא, ימי הביניים והרנסאנס, דוגמת ורגיליוס, קיקרו, דאנטה, בוקאצ'ו ואחרים. עם זאת, ברוכסון-ארביב מצאה כי החיבורים הפופולריים ביותר היו ספרו של לודוביקו אריוסטו "אורלנדו המטורף" ואוסף סונטות האהבה של פטרארקה[11].
ברוכסון-ארביב מצאה כי בקהילה המנטובנית ניכרו היטב הבדלי המעמד בתרבות הקריאה. היהודים האמידים, דוגמת הרופאים והרבנים היו בעלי הספריות הגדולות ואילו לחייט, לכובען ולמשרת היו ספריות בעלות מספר מועט של ספרים בודדים. המחקר האיר את העובדה שההתעניינות של הקהילה היהודית בספר הייתה רבה מההתעניינות בספר של החברה הסובבת אותה. המחקר גם העמיק בחקר בתי הדפוס, מחירי הספרים, דרכי הפצת הספרים והיחסים האמביוולנטיים של יהדות מנטובה עם הכנסייה והשליטים המקומיים[11]. חלק מעותקי ספרי יהדות מנטובה נמצאים כיום בספריה הלאומית ובספרית אוניברסיטת בר-אילן. מלבד נתונים חדשים רבים שנחשפו בספר, המחקר בולט בזכות המתודולוגיה שלו הכוללת שילוב דיסציפלינות רבות, כגון היסטוריה, סטטיסטיקה, סוציולוגיה וביבליוגרפיה. בכך מצטרף מחקרה של ברוכסון-ארביב לזרם המודרני של חקר ההיסטוריה, ומיישם את האסכולה הצרפתית "ספר וחברה" במחקר היהודי[14]. תחום מחקרי זה, המכונה גם "הביבליולוגיה החדשה", נדון גם בפרסומים אחרים של המחברת[15]. כתוצר לוואי של מחקר הספריות המנטוביניות התגלו כ-202 פריטי דפוס שניתן להגדירם כבלתי ידועים, מבחינה כמותית חידושים אלו הם החידושים המקיפים ביותר שהתגלו עד כה בתחום זה[16]. ברוכסון-ארביב המשיכה בחקר הספר העברי יחד עם הדוקטורנטית שלה ד"ר אסתר לפון קנדלשיין, בתחומי הספרים המדעיים במאה ה-16 והדפסת ספרות הלאדינו בארץ ישראל[17].
ברוכסון-ארביב החלה את מחקריה בתחום מדעי המידע בראשית שנות ה-90 עם פרסום ספרה Social Information Science: Love, Health and the Information Society[4], שיצא לאור בשנת 1996. בספר זה צפתה ברוכסון-ארביב את היתרונות, הבעיות והאתגרים של העולם הדיגיטלי, והתוותה דרך לשימוש נבון במידע דיגיטלי ומודפס לטובת החברה. הדיסציפלינה החדשה שפיתחה ברוכסון-ארביב נקראה מידע חברתי, ענף מדעי חדש העוסק בחקר פיתוח ויישום כלל ההיבטים הקשורים להעברת ומסירת מידע חברתי ורפואי. היבטים אלו כוללים איתור מידע, עיבודו, חקר צורכי החברה, אתיקה של מסירת מידע ופיתוח כלים ממוחשבים למסירת מידע[18]. כמו כן התחום כולל פיתוח מוסדות ומקצועות מתאימים כדוגמת: בנקים למידע חברתי ורפואי המנוהלים ע”י מידען חברתי, מדורים לעזרה עצמית בספריות, פיתוח שירותי מידע פרטיים אתרי מידע ופורטלים[19]. בעת פיתוח תחום המחקר, ברוכסון-ארביב התבססה על מספר השערות[4]:
ברוכסון-ארביב מתארת את חזונה והאידיאל לתחום המידע החברתי[19]:
כדי שתהיה קבוצה גדולה של אנשים מודעים ומיומנים בחברתנו, וכדי שבני האנוש יבינו מהו מידע ואיזה פוטנציאל אדיר לסיוע מצוי בו, יש לחנך דור חדש, דור שילמד עוד בבתי ספר את המקצוע החדש של מיומנויות מידע ויקבל כלים לפיתוח רגישויות חברתיות... מידענות חברתית, בשלב זה, היא התחלה של חזון, שמימושו תלוי בשילוב הידע הקיים והטכנולוגיה המודרנית בצורה יצירתית ובעלת אחריות.
על פי ברוכסון-ארביב לגישת המידע החברתי השפעה רבה על תפקיד הספריות הציבוריות וספריות בתי הספר בקהילה. הספרן משמש בשמו ובמהותו כמידען חברתי, בונה מדורים לעזרה עצמית בספריות, מכוון לקריאה מתאימה והופך את הספרייה למרכז מידע ותרבות[18]. בעקבות הסמינרים של ברוכסון-ארביב בנושא מידע חברתי, פנו חלק מתלמידיה לעיסוק מעשי בהיבט החברתי של המידע. חלקם בנו מדורי ייעוץ ועזרה עצמית בספריות ציבוריות ואף יזמו פרויקט של "בית ספר קורא" בספריות בתי ספר[20][21]. כמו כן בעקבות מחקרה בתחום המידע החברתי התבקשה ברוכסון-ארביב לערוך שני כרכים בנושא בכתב העת Journal of Information Communication and Ethics in Society[22].
ברוכסון-ארביב המשיכה את מחקריה בתחום הקשר בין החברה לאמצעי המידע המודרני בסדרת מחקרים. המחקרים עסקו בנושאים שונים של התחום כגון מידע חברתי בחברה רב תרבותית, סיוע ותמיכה בעזרת ספרים, הקשר בין ספריות בתי חולים לספריות ציבוריות, אתר המידע של הספרייה הציבורית, מידע קהילתי והספרייה הציבורית, הערכת אתרי בריאות וסדרת מאמרים אודות שי"ל (שרות ייעוץ לאזרח) יחד עם קבוצת חוקרים במימון ה"קרן הלאומית למדע". לצד תחומים חברתיים אלו פרסמה ברוכסון-ארביב מחקרים בתחומים מגוונים של מדעי המידע חלקם יחד עם תלמידיה. מחקרים לדוגמה הם עתיד הספר המודפס בחברת המידע, התנהגות מידע של חוקרים במדעי היהדות ושל סטודנטים באוניברסיטה, הוראת מיומנויות מידע, מידע קהילתי והספרייה הציבורית, פלאגיאריזם בחברת המידע, התנהגות מידע של יזמי סטארט אפ, ניהול ספריות ציבוריות בעידן של שינוי ועתיד מקצוע המידענות (מחקר דלפי). בעשור השני של המאה ה-21, עוסקת ברוכסון ארביב במחקרים אודות מידע בחברות רב תרבותיות, אינפואתיקה ושימוש נבון במידע.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.