Remove ads
שיינדאון (באנגלית: Shinedown) היא להקת רוק אמריקאית מג'קסונוויל, פלורידה. הלהקה הוקמה על ידי ברנט סמית ב-2001 לאחר שלהקתו הקודמת דריב (Dreve) התפרקה. סמית, שהיה עדיין תחת חוזה עם "אטלנטיק רקורדס", גייס את ההרכב הראשון של הלהקה; ג'סין טוד כגיטריסט, בראד סטיוארט כבאסיסט וברי קרץ' כמתופף. ההרכב הקליט את שני אלבומיה הראשונים של הלהקה, אך לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-21 נערכו כמה שינויים, כשהחל מהאלבום הרביעי ההרכב הנוכחי של הלהקה התייצב עם סמית וקרץ' כשלצידם זק מאיירס כגיטריסט ואריק בס כבאסיסט.
 | |
| שיינדאון, 2015 | |
| מקום הקמה |
ג'קסונוויל  |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
מ-2001 |
| סוגה |
הארד רוק, רוק אלטרנטיבי, פוסט-גראנג', מטאל אלטרנטיבי |
| חברת תקליטים |
אטלנטיק רקורדס |
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חברים | |
|
ברנט סמית ברי קרץ' זק מאיירס אריק בס | |
| חברים לשעבר | |
|
ניק פרי ג'סין טוד בראד סטיוארט | |
  | |
עד היום הוציאה הלהקה שבעה אלבומים, שמכרו יותר מעשרה מיליון תקליטים בעולם כולו.[1][2][3] תשעה עשר משיריה הגיעו למקום הראשון במצעד שירי הרוק המיינסטרימי בדירוג הבילבורד, מה שמעמיד את הלהקה במקום הראשון במספר הסינגלים שהגיעו למקום זה בכל הזמנים. בנוסף, כל 31 הסינגלים שהוציאה הלהקה נכון ל-2024 הגיעו לחמישייה הראשונה במצעד, מה שמעמיד אותה במקום הראשון במספר הסינגלים שהגיעו לעשירייה הראשונה.[4][5][6] בחודש יוני 2021 דירג בילבורד את הלהקה במקום הראשון בכל הזמנים במצעד אמני הרוק המיינסטרימי שחגג 40 שנים לקיום מצעד הרוק של המגזין.[7] החל מאוגוסט 2022 החזיקה הלהקה בשיא נוסף במצעד, מספר הסינגלים הרצופים שהגיעו למקום הראשון במצעד (שמונה, עד שפייב פינגר דת' פאנץ' הגיעה לסינגל רצוף תשיעי).
Remove ads
2000–2004: הקמה והאלבום Leave a Whisper
מקורותיה של הלהקה בלהקתו הקודמת של הסולן, ברנט סמית, דריב (Dreve). בשנת 2000 חתמה דריב על חוזה עם חברת התקליטים אטלנטיק רקורדס.[8][9] חברת התקליטים לא הייתה מרוצה מדריב כמכלול, והחליטה להשתחרר מהחוזה לפני שחרור אלבומה הראשון של הלהקה, אבל שמרה על סמית שלתחושתם שווה היה לפתח באופן נפרד כאמן.[10] אטלנטיק החתימה את סמית על חוזה פיתוח במסגרתו יעזרו לו נציגיה עם כישרון כתיבת השירים שלו, ויסייעו לו לגייס חברים ללהקה חדשה שיקים (והפכה לימים לשיינדאון).[10][8][11] ב-2001 עבר סמית לג'קסונוויל שבפלורידה והחל לעבוד על הפרויקט.[12] תחילה גייס סמית את בראד סטיוארט אותו הכיר דרך פיט תורנטון, מפיק מקומי.[12] סמית וסטיוארט החלו להקליט דמואים באולפן מקומי, שבעליו, מלודי ואן זאנט, הציעה להם לפגוש את ארוסה, הגיטריסט ג'סין טוד. סמית גייס את טוד כחבר השלישי בלהקה.[12] ההרכב המקורי של הלהקה הושלם כשהלהקה החליטה לגייס לשורותיה את המתופף השביעי שבחנה, ברי קרץ'.[12] הארבעה המשיכו להקליט דמואים והגישו את העבודות לאטלנטיק, שאישרה את החומר ונתנה אור ירוק להפקת אלבום אולפן ראשון.[12]
התוצר, האלבום Leave a Whisper, יצא לאור ב-27 במאי 2003.[13] האלבום לא הצליח מיד, אך מסע הופעות מאומץ וסינגלים מצליחים הביאו את האלבום למעמד של אלבום פלטינה בארצות הברית, מה שמעיד על מכירת למעלה ממיליון עותקים ממנו.[14] מהאלבום יצאו הסינגלים: "Fly from the Inside", "45", גרסת כיסוי לשיר "Simple Man" של לנרד סקינרד (מלודי ואן זאנט, אשתו של ג'סין טוד, היא גם בתו של רוני ואן זאנט), ו-"Burning Bright".[15][13] כל ארבעת הסינגלים הגיעו לחמישייה הראשונה במצעד הרוק המיינסטרימי של מגזין הבילבורד, והגיעו למקומות החמישי, השלישי, החמישי והשני בהתאמה.[16] הלהקה המשיכה בסיבוב ההופעות המאומץ שלה במטרה לתמוך באלבום, וניגנה בלמעלה מ-400 הופעות חיות במהלך 2003 ו-2004.[17] בסופו של דבר הסתכם מסע ההופעות ב-24 חודשים רצופים במהלכם הופיעה הלהקה עם ואן היילן, סית'ר ו-ת'רי דורז דאון.[18] בעקבות מסע ההופעות הוציאה הלהקה בהמשך את ה-DVD Live from the Inside, המתעד את ההופעות החיות במהלך השנתיים הללו.[19]
2005–2006: Us and Them
העבודה על אלבום ההמשך החלה רק ב-2005, לאחר שהלהקה גילתה שסגנון החיים הנלווה למסע הופעות עמוס מכדי להתמקד בכתיבה והקלטות.[20] חברת התקליטים לחצה על הלהקה להוציא את האלבום תוך חצי שנה, מה שהותיר בידיהם מעט מאוד זמן לכתיבה והקלטות. בעוד שמגבלת הזמן הייתה משמעותית, הרי שחברת התקליטים לא לחצה לגבי כיוונו המוזיקלי של האלבום, לאחר הצלחת האלבום הקודם, Leave a Whisper. הלהקה עבדה עם המפיק המוזיקלי טוני בטאליה, והחליטה להמשיך בכיוון "בוגר" ו"עירום" יותר מבחינת סגנון הסאונד של האלבום, שקרץ' כינה "רוק טהור". במקביל, פנתה חברת התקליטים הוליווד רקורדס ללהקה בהצעה להקליט שיר לאלבום המחווה ללהקת קווין. חברי הלהקה הסכימו מפאת הכבוד שרחשו לקווין. הם הקליטו גרסת כיסוי לשיר "Tie Your Mother Down" שיצא ב-2005 במסגרת האלבום Killer Queen: A Tribute to Queen.[21]
האלבום השני, Us and Them, יצא לאור ב-4 באוקטובר 2005.[22] הוא הגיע למקום ה-23 בדרוג הבילבורד 200 (קודמו הגיע רק למקום ה-53), אך מכר פחות מקודמו.[23] למרות זאת, שלושת הסינגלים מהאלבום,"Save Me", "I Dare You", ו-"Heroes", הצליחו יותר מהסינגלים מהאלבום הקודם,[24][25] הסינגל המוביל, "Save Me", היה לשיר הראשון של הלהקה שמגיע למקום הראשון במצעד הרוק המיינסטרימי של הבילבורד, ונשאר במקום הראשון 12 שבועות רצופים.[16][24] הסינגל השני, "I Dare You", הגיע למקום השני במצעד.[16] שני השירים היו הראשונים של הלהקה שהגיעו למצעד הבילבורד הוט 100, והגיעו למקומות ה-72 וה-88 בהתאמה.[26]
גם הפעם יצאה הלהקה למסע הופעות עמוס במטרה לתמוך באלבום, כולל מסע ה-SnoCore ב-2006, יחד עם סית'ר, פלייליף והיילסטורם,[27] ובהמשך כמופע פתיחה לגודסמאק ולרוב זומבי במסע ההופעות המשותף שלהם בצפון אמריקה.[28] לקידום המכירות של האלבום סייעו גם ערוצים נוספים, כמו גרסת הכיסוי של כריס דוטרי לשיר "I Dare You" במסגרת תוכנית הריאליטי "אמריקן איידול", מה שעזר לו לחצות גבולות גם לקהלים אחרים.[29] אותו השיר שימש גם כנעימה הרשמית של רסלמניה 22.[30] הצלחת הסינגלים הצליחה להגדיל את מכירות האלבום בטווח הרחוק, ובסופו של דבר, ב-19 במרץ 2018 הוא הוכר על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי כתקליט פלטינה, לאחר שנמכרו ממנו למעלה ממיליון עותקים.[31]
2007–2010: The Sound of Madness
העבודה על אלבום האולפן השלישי החלה ב-2007. גם הפעם ביקשה חברת התקליטים שהאלבום יהיה מוכן בתוך חצי שנה, אך הפעם סמית סירב באומרו שלא היה מרוצה מהתוצאה של העבודה תחת לחץ באלבום הקודם, וביקש לעבוד על האלבום בלוח זמנים מרווח יותר.[32] חברת התקליטים אישרה את הבקשה, ונתנה לסמית שנה וחצי לסיים את האלבום.[32] חלק מתהליך הפיתוח הארוך נגע לבעיות פנימיות בלהקה, שכן במהלך התקופה סמית פיטר מהלהקה את סטיוארט ואת טוד.[33] סטיוארט פוטר עקב אי הסכמות לגבי הכיוון שעל הלהקה ללכת בו, ותחושתו של סמית שסטיוארט אינו מרוצה או מחויב ללהקה.[32] טוד פוטר עקב אי הסכמות מהותיות עם סמית, ובעיות אישיות שהפריעו לתפקודה שלך הלהקה.[32][34] זק מאיירס, מי שהיה אז גיטריסט ההופעות של הלהקה, סיפר לאחר מכן שסמית וטוד התמודדו שניהם באותה התקופה עם בעיות של שימוש לרעה בסמים ובאלכוהול, מה שהביא את שניהם למריבות וחיכוכים רבים.[33] הלהקה כמעט התפרקה באותה תקופה, אך פיטוריו של טוד והגמילה של סמית הביאו לדעיכת הבעיות הפנימיות, ואיפשרו ללהקה להמשיך קדימה.[33][34]
סמית בילה את רוב שנת 2007 בכתיבת חומרים חדשים לאלבום, יחד עם המפיק המוזיקלי ריק ביאטו.[34] המפגשים היו פורים וסמית כתב קרוב ל-60 שירים במהלך התקופה, אף על פי שהיעדרם של גיטריסט ובסיסט היוו מקור לדאגה.[32] סמית גייס מספר נגני אולפן לטובת ההקלטות, כשאת רוב קטעי הגיטרות באלבום ניגן דייב בארט, וטים פירס תרם אף הוא מספר קטעי גיטרה נוספים. כריס צ'ייני ניגן את רוב קטעי הבס באלבום.[34] הדמואים נשלחו למפיק רוב קוואלו, שלאחר ששמע אותם הודיע לסמית שהוא מעוניין להפיק את האלבום.[34]
התוצר הסופי, האלבום The Sound of Madness, יצא לאור ב-24 ביוני 2008. הוא נכנס למצעד הבילבורד 200 ישירות למקום השמיני, לאחר שמכר 50,000 עותקים בשבוע הראשון.[35] על מנת לחזור ולהופיע, היה על סמית לגייס הרכב רשמי מלא חדש. ההרכב החדש כלל את ניק פרי מלהקת סילברטייד כגיטריסט מוביל, את אריק בס כבסיסט ואת זק מאיירס, שהיה עד אז גיטריסט הופעות בלבד, כחבר מן המניין בתפקיד גיטריסט הקצב.[34] פרי עזב את הלהקה זמן קצר לאחר תחילת סיבוב ההופעות, במטרה לקדם את קריירת הסולו שלו. סמית הרגיש נוח עם המצב, שכן היה סבור שהלהקה פועלת טוב יותר כרביעייה, וקידם את מאיירס לתפקיד הגיטריסט הראשי.[34]
לאחר מספר סינגלים מוצלחים ומסע הופעות נרחב הפך האלבום לנמכר ביותר של הלהקה, ונשאר במצעד הבילבורד 200 במשך 120 שבועות רצופים. איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי הכיר באלבום כאלבום פלטינה כפול, המעיד על מכירת למעלה משני מיליון עותקים בארצות הברית. מתוך האלבום יצאו שישה סינגלים: "Devour", "Second Chance", "Sound of Madness", "If You Only Knew", "The Crow & the Butterfly", ו-"Diamond Eyes (Boom-Lay Boom-Lay Boom)"; כולם הגיעו למקום הראשון במצעד הרוק המיינסטרימי של הבילבורד, מלבד "If You Only Knew" שהגיע למקום השני.[36][37][36][38][39][40] השיר "Second Chance" הצליח באופן מיוחד, כשהגיע לעשירייה הראשונה במצעד הבילבורד הוט 100, עד למקום השביעי, ואף קיבל בעצמו מעמד של תקליטון פלטינה משולש (מכירת למעלה משלושה מיליון עותקים).[26][37]
הלהקה, בהרכבה החדש, בילתה למעלה משנתיים במסע הופעות שליווה את האלבום.[36] הלהקה עמדה בראש מסע ההופעות שנקרא "Carnival of Madness" במסגרתו הופיעה באתרים שמכילים למעלה מ-10,000 מקומות, ולאחר מכן יצאה למסע ההופעות "Anything and Everything Tour" במסגרתו הופיעה באתרים קטנים יותר בדגש על ביצועים אקוסטיים ושאלות מהקהל.[36] ה-DVD Somewhere in the Stratosphere שיצא במאי 2011 הוא סרט ואלבום הופעה שמתעד ביצועים משני סיבובי ההופעות.[41]
2011–2014: Amaryllis
העבודה על אלבום האולפן הרביעי החלה בפברואר 2011, והלהקה בילתה את חצי השנה הראשונה בכתיבת והקלטת דמואים ל-33 שירים.[36] הלהקה החליטה להמשיך ולעבוד עם המפיק רוב קוואלו גם על האלבום הזה, אך החליטה על כיוון חדש בהקשר של הסאונד ומילות השירים, שהעבירו הפעם מסר של "העצמה, התמדה והשראה", בהשפעת המעבר הטרי של סמית לאורח חיים בריא, לאחר תהליך הגמילה שעבר, והשפעת חברי הלהקה החדשים שתרמו לראשונה לתהליך הכתיבה של האלבום.[1][36][39] ההקלטות הסתיימו כעבור שנה, בפברואר 2012 והאלבום Amaryllis יצא לאור חודש לאחר מכן, ב-27 במרץ 2012 ב-30 מדינות במקביל, בהפצה משולבת של אטלנטיק רקורדס ורואודראנר רקורדס שהפיצה את האלבום בטריטוריות שבהן אטלנטיק לא מחזיקה בזכויות הפצה.[36][42] Amaryllis נכנס למצעד הבילבורד 200 ישירות למקום הרביעי לאחר שמכר 106,000 עותקים בשבוע הראשון להופעתו.[35] אף על פי שהמכירות בשבוע הראשון היו כפולות מאלה של The Sound of Madness, הרי שבסיכום הכללי האלבום מכר פחות ממנו, והגיע למעמד של אלבום זהב בלבד, לאחר שמכר יותר מחצי מיליון עותקים.[35][37]
מהאלבום יצאו לאור חמישה סינגלים: "Bully", "Unity", "Enemies", "I'll Follow You" ו-"Adrenaline".[43][44][45] גם הפעם הסינגלים המצליחו מאוד, אם כי מעט פחות מהסינגלים מהאלבום הקודם. "Bully" ו-"Unity" הגיעו לפסגת מצעד הרוק המיינסטרימי של הבילבורד, "Enemies" ו-"I'll Follow You" הגיעו למקום השני ו-"Adrenaline" למקום הרביעי.[16] רק "Bully" הגיע למצעד ההוט 100 של הבילבורד, במקום ה-94,[26] ואף הגיע למעמד של תקליטון זהב.[37] באותה שנה הופיע סינגל נוסף של הלהקה, "I'm Alive", בפס הקול של הסרט "הנוקמים".[46]
בנובמבר 2012 הודיע סמית בראיון ל-NME שהאלבום הבא של הלהקה כבר הוקלט.[47] סמית ציין שהלהקה הקליטה חומר לאלבום שלם, שלחומר יש את אותו הצליל האפי של האלבומים הקודמים, אך הקצב שלו איטי יותר, ונושאיו מעט שונים, ואף אפלים יותר ושובביים יותר.[48][49] למרות ההודעה, הלהקה המשיכה עם מסע ההופעות שליווה את Amaryllis במהלך 2013, והשלימה בכך שנתיים נוספות של הופעות.[43] שיינדאון ות'רי דייז גרייס יצאו למסע הופעות משותף החל מפברואר 2013,[50] ולאחר מכן המשיכו לסבב נוסף של "Carnival of Madness" יחד עם פאפא רוץ'.[51]
באפריל 2013 הקליטו סמית ומאיירס עשר גרסאות כיסוי לשירים שנבחרו מתוך 4,000 בקשות של מעריצים, שכללו שירים ממגוון רחב של סוגות מוזיקליות, החל מ-"Nothing Else Matters" של מטאליקה ועד ל-"Someone Like You" של אדל.[52][53] השירים יצאו לאור בזוג מיני אלבומים שנקראו Acoustic Sessions. הראשון יצא ב-28 בינואר 2014 והשני ב-28 במרץ באותה שנה, יחד עם סרטונים שמראים את השניים מופיעים עם שירי המיני-אלבום הראשון.[53] הלהקה הייתה בחופשה לאורך רוב שנת 2014, באופן שאינו אופייני להתנהלותה עד אז, שנעה בין הקלטת אלבומים לסיבובי הופעות ברצף.[47] החופשה נדרשה על מנת לתת ללהקה מנוחה, בעיקר לסמית שמיתרי הקול שלו נפגעו משנים רצופות של הופעות, ושלקה במקביל בפטרת.[47]
2015–2016: Threat to Survival
בינואר 2015 החלה הלהקה להקליט את אלבומה החמישי, במטרה להוציאו ביולי-אוגוסט.[54] בהמשך יצאה לסיבוב הופעות קיץ עם להקת Nothing More.[55] הסינגל הראשון מהאלבום, "Cut the Cord", יצא ביוני 2015, לפני יציאת האלבום.[56][57] באוגוסט יצאו שני סינגלים שיווקיים, "Black Cadillac"[58] ו-"State of My Head".[59]
באוגוסט 2015 הכריזה הלהקה ששם האלבום יהיה Threat to Survival, וכי הוא ייצא לאור ב-18 בספטמבר.[60] האלבום נכנס למצעד הבילבורד 200 במקום השישי לאחר שנמכרו ממנו 65,000 עותקים בשבוע הראשון, פחות מ-Amaryllis.[61][62] למרות הירידה במכירות האלבום, הסינגלים מתוכו הצליחו. מהאלבום יצאו לאור ארבעה סינגלים, ושלושה מתוכם; "Cut the Cord", "State of My Head", ו-"How Did You Love" הגיעו למקום הראשון במצעד הרוק המיינסטרימי של הבילבורד,[63] בעוד הסינגל הרביעי, "Asking for It", הגיע למקום השני.[16] עם יציאת האלבום יצאה הלהקה למסע הופעות משותף עם ברייקינג בנג'מין לאורך אוקטובר ונובמבר 2015.[57] ההכנסות מסיבוב ההופעות עמדו על 5.7 מיליון דולר.[64]
במהלך 2016 המשיכה הלהקה להופיע בארצות הברית יחד עם הצמד הבריטי The Virginmarys(אנ').[65] באפריל 2016 הופיעו בתוכניתו של ג'ימי קימל, ובמאי הופיעו במספר פסטיבלי רוק, ביניהם פסטיבל Fort Rock,[66][67] ו-Rock'N Derby.[68] בנוסף הייתה הלהקה המרכזית, יחד עם היילסטורם, ב-Carnival of Madness של שנת 2016 ביולי ואוגוסט.[69][70] בהמשך אותה שנה יצאו למסע הופעות נוסף עם Sixx:A.M(אנ') ועם פייב פינגר דת' פאנץ', שהוארך עד לדצמבר.[71][72]
2017–2020: Attention Attention
בפברואר 2017 הודיע סמית שהלהקה החלה לעבוד על אלבום האולפן השישי שלה.[73] במהלך סיבוב ההופעות של 2016 כתב בס 22 קטעי מוזיקה, כשהוא בנפרד מחברי הלהקה שרצו להתמקד במסע ההופעות.[74] בס הציג את החומרים שהלחין לסמית, שלא היה בטוח כמה מהקטעים ייכנסו לאלבום העתידי, אך התרשם מהם מאוד וציין שהם מתאימים לאלבום קונספט שיהיה הראשון ללהקה.[74] הלהקה הצטרפה לסיבוב ההופעות של איירון מיידן באירופה באפריל ובמאי, ומעט לאחר מכן החלו להקליט.[75] בכוונתם היה לסיים את הקלטת האלבום בסוף 2017, להוציא את הסינגל הראשון בינואר 2018 ואת האלבום כולו באפריל.[76] בינואר 2018 הודיע מאיירס שההקלטות הסתיימו ושבס עובד על שלבי ההפקה האחרונים, והמיקסינג של האלבום.[77] מאיירס ציין שהאלבום יהיה כבד יותר מ-Threat to Survival."[77]
במרץ 2018 הוכרז כי שם האלבום יהיה Attention Attention, והסינגל הראשון מתוכו, "Devil" יצא לאור.[78][79][80] "Devil" הגיע בסופו של דבר למקום הראשון הן במצעד הרוק המיינסטרימי של הבילבורד והן במצעד הרוק הפעיל(אנ') של המגזין.[16][81] האלבום יצא לאור ב-4 במאי 2018, והיה האלבום הראשון של הלהקה שהופק כולו על ידי חבר להקה (אריק בס).[81] האלבום נכנס ישירות למקום הראשון במצעד אלבומי הרוק, אלבומי ההארד רוק ואלבומי הרוק האלטרנטיבי, והיה השני של הלהקה להגיע להישג (האלבום Amaryllis הגיע אף הוא לפסגת שלושת המצעדים). הוא הגיע למקום ה-5 במצעד הבילבורד 200, ובסופו של דבר גם למעמד של אלבום זהב לאחר שנמכרו ממנו למעלה מחצי מיליון עותקים.[82] ב-5 באפריל יצא הסינגל השני, "The Human Radio" שיצא כסינגל שיווקי, במקביל לווידאו קליפ שלו.[83]
מעט אחרי שהאלבום יצא לאור יצאה הלהקה לסיבוב הופעות משותף קצר עם להקת פייב פינגר דת' פאנץ'.[84][85] הלהקה פרסמה סרטון קצר בן 14 דקות המתאר את מאחורי הקלעים של יצירת האלבום Attention Attention.[84][85] ביולי 2018 הצטרפה הלהקה לגודסמאק במסע הופעות משותף.[86]
באוקטובר 2018 הודיעה הלהקה כי היא יוצאת למסע הופעות שיתחיל באסטרו שבפלורידה ב-20 בפברואר 2019.[87] בין השאר השתתפו איתה בסיבוב ההופעות להקות כמו פאפא רוץ' ואסקינג אלכסנדריה.[87] ההופעה האחרונה התקיימה ב-20 במרץ 2019, בלאבלנד שבקולורדו.[87]
בנובמבר 2018 חזרה להקה להחזיק בלעדית במקום הראשון כלהקה עם מספר השירים הרב ביותר בעשרת המקומות הראשונים במצעד ההשמעות של שירי רוק של הבילבורד עם השיר "Get Up", הסינגל השני מתוך האלבום Attention Attention.[88] השיר הגיע ל-5.9 מיליון מאזינים (על פי מדד שמבצע הבילבורד ומתבסס על מספר השמעות וגודל הקהל של התחנה לפי מדד נילסן), עלייה של 5%, בשבוע שהסתיים ב-18 בנובמבר.[89] ב-1 במרץ 2019 יצא השיר "Monsters", הסינגל השלישי מ-Attention Attention ומיד אחריו גם וידאו קליפ.[90][91] ב-2 ביולי 2019 יצא קליפ נוסף, הפעם באנימציה.[92][93] ב-24 בספטמבר 2019 יצא "Attention Attention", הסינגל הרביעי מהאלבום, יחד עם וידאו קליפ.[94]
ב-23 במרץ הוציאה הלהקה שיר בשם "Atlas Falls" שהוקלט עבור האלבום Amaryllis ולא ראה אור עד אז, במטרה לגייס כספים לארגון "Direct Relief" שסייע ברכישת ציוד לצוותים הרפואיים שעמדו בחוד החנית של המאבק במגפת הקורונה ב-2020.[95] השיר היה זמין להורדה למי שרכש חולצת טי,[95] והלהקה גייסה למעלה מ-70,000$ ב-36 השעות הראשון ותרמה עוד 20,000$ בעצמה.[96] ב-22 במאי, לאחר שגויסו יותר מ-300,000$, הוציאה הלהקה את השיר באופן רשמי כסינגל עצמאי והוא יצא לשירותי הסטרימינג השונים ולמכירה דיגיטלית.[97] ב-27 ביוני הפך "Atlas Falls" לסינגל ה-27 של שיינדאון שמגיע לעשרת המקומות הראשונים במצעד הרוק המיינסטרימי של הבילבורד.[98][99] רק לטום פטי מספר גדול יותר של סינגלים שהגיעו להישג (28).[98]
ב-26 במאי 2020 הודיעה הלהקה על דחיית מסע ההופעות שלה, שתוכנן לקיץ של אותה שנה, עקב מגפת הקורונה. חלק מההופעות נקבעו מחדש.[100][101]
2021–הווה: Planet Zero
בחודש פברואר 2021 הודיע סמית כי הלהקה החלה לעבוד על אלבום האולפן השביעי שלה, במטרה להוציאו לאור במחצית השנייה של השנה.[102] ב-3 בספטמבר 2021 יצא לאקרנים הסרט "Attention Attention" בבימויו של ביל יוקיך, שמבוסס על האלבום השישי של הלהקה, Attention Attention.[103] ב-28 באוגוסט הודיע סמית שהסינגל הראשון מתוך האלבום החדש ייצא בינואר 2022, והאלבום כמה חודשים לאחר מכן.[104]
ב-26 בינואר 2022 יצא "Planet Zero", הסינגל המוביל מתוך האלבום השביעי של הלהקה, Planet Zero. האלבום צפוי היה לצאת לאור ב-22 באפריל באותה השנה.[105][106] ב-25 במרץ יצא השיר השני מתוך האלבום, "The Saints of Violence and Innuendo".[107] ב-12 באפריל, הודיעה הלהקה כי נאלצה לדחות את הפצת האלבום ל-1 ביולי 2022,[108] עקב עיכובים בתהליך הדפסת תקליטי הוויניל, ורצונה של הלהקה שכל מעריציהם ייזכו לקבל ולשמוע את האלבום יחד בכל הפורמטים הקיימים.[108]
באפריל 2022 זכתה הלהקה להיכלל בשדרת התהילה (Walk of Fame) של המוהגן סאן(אנ'), אחד מההיכלים המשוכללים והמפוארים בארצות הברית.[109]
ב-1 ביוני 2022 יצא "Daylight" הסינגל השני מתוך האלבום.[110] ב-17 בינואר 2023, לאחר צאת האלבום, יצא הסינגל השלישי מתוכו, "Dead Don't Die", וב-22 בפברואר 2023 יצא הסינגל הרביעי, "A Symptom of Being Human". היה זה הסינגל הראשון של הלהקה מאז הקמתה שיוצא למצעדי הפופ למבוגרים, ולא מושק במצעדי הרוק, אליהם הגיע רק מאוחר יותר, לאחר שצעד והצליח במצעדי הפופ.[111][112] ב-23 ביוני 2023 יצא לשיר רמיקס בעיבוד פופ.
מלבד "Dead Don't Die", שהגיע למקום השני, כל שלושת הסינגלים האחרים מהאלבום הגיעו למקום הראשון במצעד הרוק המיינסטרימי של הבילבורד. במצעד המקביל של מדיהבייס (Active Rock) הגיעו כל הארבעה למקום הראשון.
ב-3 באפריל 2024 הכריזה הלהקה על התאריך כיום שבו יצוין מעתה ואילך "הקשר המיוחד בינה לבין המעריצים". הלהקה הסבירה שהתאריך מתבסס על ציטוט מהשיר "If You Only Knew", ”שיר על כוחו של הקשר האנושי”, שבו נאמר "it's 4:03 and I can't sleep without you next to me" ("השעה היא 04:03 ואני לא יכול לישון בלעדייך לצדי").[113]
במאי 2024 השיקה הלהקה ליין חדש של רטבים חריפים, כשהמוצר הראשון שיצא הוא רוטב שום וצ'יפוטלה שנקרא "Symptom", על שם הסינגל האחרון שלהם דאז, "A Symptom of Being Human".[114] בדצמבר 2024, פורסם כי שיינדאון הם בין המוזיקאים שקיבלו מענקים מתוכנית Shuttered Venue Operations Grant (SVOG), שנועדה לסייע למקומות עצמאיים וקבוצות אמנות שנפגעו במהלך מגפת הקורונה. התוכנית נחתמה כחוק על ידי דונלד טראמפ בשנת 2020, והייתה מיועדת לכיסוי הוצאות "רגילות ונחוצות" עבור חברות ההפקה של האמנים וניתנו רק לאמנים שהראו ירידה בהכנסות של לפחות 25% בין רבעון אחד בשנת 2019 לרבעון המקביל בשנת 2020, ונדרשו להצהיר על כך בתום לב. שלושה חברים מהלהקה חילקו ביניהם 2.5 מיליון דולר מתוך מענק של 8.3 מיליון דולר, בעוד 15 עובדים בצוות ההופעות שלהם קיבלו יחד 650,000 דולר.[115]
Remove ads
סגנונה המוזיקלי של שיינדאון הוגדר כהארד רוק,[19][18][116][117][118][119] מטאל אלטרנטיבי,[120][121][122] פוסט-גראנג',[123][124][125] ורוק אלטרנטיבי.[126][127] באוגוסט 2013 ציין קרץ' כי הוא אינו מסכים עם ההגדרות הספציפיות השונות שיוחסו ללהקה. הוא מסר ש"אנחנו רק להקת רוק אנד רול", אך הסכים שלכל אחד מהאלבומים שיצאו עד אז יש סאונד רוק שונה במהות.[128] עיתונאים מסוימים הגדירו את סגנונם של האלבומים המוקדמים של הלהקה כנו-מטאל,[119] אך הלהקה שללה גם את ההגדרה הזו.[129] אלבומה הראשון של הלהקה, "Leave a Whisper", כמעט ולא הכיל קטעי סולו גיטרה בהמלצת ג'סין טוד, שהיה הגיטריסט באותה תקופה, שהעדיף לוותר על קטעי הסולו בגלל הפופולריות של הנו-מטאל בזמן הקלטות האלבום, אם כי גם הוא לא חשב שהלהקה היא חלק מאותה הסוגה המוזיקלית.[129] באמצע העשור הראשון של המאה ה-21 החל הנו-מטאל לאבד מהפופולריות שלו והלהקה החלה לשלב קטעי סולו גיטרה במוזיקה שלה, החל מאלבומה הבא של הלהקה, "Us and Them".[129]
Remove ads
| 2003 | Leave a Whisper | אטלנטיק |
| 2005 | Us and Them | אטלנטיק |
| 2008 | The Sound of Madness | אטלנטיק |
| 2012 | Amaryllis | אטלנטיק, Roadrunner |
| 2015 | Threat to Survival | אטלנטיק |
| 2018 | Attention Attention | אטלנטיק |
| 2022 | Planet Zero | אטלנטיק |
| 2006 | פרסי המוזיקה של הבילבורד | שיינדאון | אמן הרוק המודרני של השנה[130] | מועמדות |
| אמן הרוק של השנה[130] | מועמדות | |||
| 2009 | פרסי קראנג! | האמן הבינלאומי החדש הטוב ביותר[131] | מועמדות | |
| פרסי המוזיקה האמריקאים | האמן האלטרנטיבי האהוב[132] | מועמדות | ||
| 2016 | פרסי המוזיקה של iHeartRadio | "Cut the Cord" | שיר הרוק של השנה[133] | מועמדות |
| 2017 | שיינדאון | אמן הרוק של השנה[134] | מועמדות | |
| 2019 | אמן הרוק של השנה[135] | מועמדות | ||
| "Devil" | שיר הרוק של השנה[135] | מועמדות | ||
| 2020 | שיינדאון | אמן הרוק של השנה[136] | מועמדות | |
| "Monsters" | שיר הרוק של השנה[136] | מועמדות | ||
| 2021 | שיינדאון | אמן הרוק של השנה[137] | מועמדות | |
| 2022 | פרסי המוזיקה של MTV | "Planet Zero" | שיר הרוק הטוב ביותר[138] | מועמדות |
| 2023 | פרסי המוזיקה של iHeartRadio | שיינדאון | אמן הרוק של השנה[139] | מועמדות |
| "Planet Zero" | שיר הרוק של השנה[139] | מועמדות | ||
| 2024 | שיינדאון | אמן הרוק של השנה[140] | מועמדות | |
| "Dead Don't Die" | שיר הרוק של השנה[140] | מועמדות |
Remove ads
|
חברים |
חברים לשעבר
|
לפי ציר זמן
אתר האינטרנט הרשמי של שיינדאון
שיינדאון, ברשת החברתית פייסבוק
שיינדאון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
שיינדאון, ברשת החברתית אינסטגרם
שיינדאון, ברשת החברתית טיקטוק
שיינדאון, סרטונים בערוץ היוטיוב
שיינדאון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
שיינדאון, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
שיינדאון, באתר ספוטיפיי
שיינדאון, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
שיינדאון, באתר Last.fm (באנגלית)
שיינדאון, באתר AllMusic (באנגלית)
שיינדאון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
שיינדאון, באתר דיזר
שיינדאון, באתר Discogs (באנגלית)
שיינדאון, באתר Songkick (באנגלית)- שיינדאון, באתר Genius
- שיינדאון, באתר SecondHandSongs
שיינדאון, באתר בילבורד (באנגלית)
שיינדאון, באתר טיידל (באנגלית)
שיינדאון, באתר אמזון מיוזיק
.svg){kind=logo}
Remove ads
- Sanneh, K. (2006). In the Wake of Grunge, A Rock Culture Clash. The New York Times, E5-L.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads