Loading AI tools
להקת רוק כבד בריטית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איירון מיידן (באנגלית: Iron Maiden; בתרגום: בתולת הברזל) היא להקת הבי מטאל בריטית שנוסדה בשנת 1975, ממובילות תנועת הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי. נחשבת לאחת מהלהקות המוערכות והמשפיעות ביותר בתחום המטאל[1].
 | |
| איירון מיידן בהופעה, 2008 | |
| מקום הקמה |
Leyton  |
|---|---|
| מוקד פעילות | מזרח לונדון, אנגליה |
| תקופת הפעילות | מ-1975 |
| זרם | הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי |
| סוגה | הבי מטאל |
| חברת תקליטים |
קולומביה EMI Europe |
| פרסים והוקרה |
פרס גראמי להופעת מטאל (13 בפברואר 2011) |
| האתר הרשמי | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חברים | |
|
ברוס דיקינסון אדריאן סמית' סטיב האריס דייב מארי יאניק גרס ניקו מק'בריין | |
  | |
איירון מיידן הוקמה ביוזמתו של הבסיסט והמלחין סטיב האריס שכתב באופן חלקי או מלא את רוב שירי הלהקה. לאיירון מיידן יש דמות של יצור מפלצתי מצויר הידוע בשם אדי, אשר הופיע על גבי עטיפות כל אלבומיה עד 2009. בשנה זו, יצא הפסקול של סרטם "Iron Maiden: Flight 666", המלווה את מסע ההופעות שלהם מ-2008 ועל העטיפה נראים חברי הלהקה בלבד. אדי עצמו הפך לסמלה של הלהקה.
היקף מכירותיה של איירון מיידן נאמד בלמעלה ב-100 מיליוני עותקים ברחבי העולם[2], מה שהופך אותה לאחת מלהקות הרוק והמטאל המצליחות ביותר בהיסטוריה. הלהקה הוציאה סך כולל של 36 אלבומים, בהם 17 אלבומי אולפן, תשעה אלבומי הופעות, חמישה מיני אלבומים ושמונה אלבומי אוסף. אלבומיהם זכו להגיע מספר פעמים למעמד אלבום זהב ופלטינה.
.jpg)
חברי להקת איירון מיידן יוצרים מוזיקה כבדה, עמוקה ומלודית, הכוללת קטעי סולו אינסטרומנטליים ארוכים והרמוניות מורכבות של גיטרות חשמליות ותופים, עם דגש חזק על גיטרה בס. הגיטריסטים של הלהקה מתחלקים ביניהם בקטעי הסולו. יש לציין גם את אלבומם Seventh Son of a Seventh Son משנות השמונים, שעשה שימוש חדשני לאותה תקופה בקלידים ובסינתיסייזר, שלא היו מקובלים במוזיקת המטאל עד אז (אך בלהקת איירון מיידן מעולם לא נכלל קלידן כחבר להקה קבוע). מאפיין נוסף ביצירתם הוא השימוש הנרחב שעושה סולן הלהקה ברוס דיקינסון בסולם הפנטטוני בשירתו.
המוזיקה של איירון מיידן מגוונת למדי, וסגנון הלהקה עבר שינויים רבים בין אלבומיה השונים, בהתאם לתחלופת חברי ההרכב במשך השנים. הזאנ'ר העיקרי של הלהקה הוא מטאל קלאסי, אך בין הז'אנרים אליהן התקרבה הלהקה נכללים גם הארד רוק, רוק מתקדם, פרוגרסיב מטאל ועוד. סגנונה של הלהקה יכול להיות מחולק לפי השינוי בעמדת הסולן. אם בתקופה המוקדמת של הלהקה, בה פול דיאנו היה הסולן, נטו השירים לסגנון יותר "קופצני" ו"קליל" בתכנים ובמוזיקה, סגנונם העמיק והתבגר עם כניסתו של הסולן ברוס דיקינסון ללהקה. בשנות התשעים, כשבלייז ביילי החליף את דיקנסון כסולן - סגנון הלהקה פנה עוד יותר אל תכנים פילוסופיים ומהורהרים, ואל מוזיקה שקטה יותר ופחות כבדה, סגנון זה נשאר גם לאחר חזרתו של דיקנסון אל הלהקה.
נושאי השירים של איירון מיידן מגוונים, וכוללים מוות ומלחמות, כדוגמת "Run to the Hills", "Hallowed Be "Thy Name", "Die With Your Boots On" ו- "The Trooper" (שנושאו הוא הסתערות הבריגדה הקלה), וכן נושאים היסטוריים ומיתולוגיים, כדוגמת "Alexander the Great", "Flight of Icarus", "Seventh Son of A Seventh Son" ואחרים. שירים נוספים עוסקים בלא מודע, ובחלומותיו הפרועים של סטיב האריס, בסיסט הלהקה. שירים רבים של איירון מיידן הם שירים פוליטיים אשר עוסקים במלחמות ובקרבות היסטוריים. דוגמה אחת ניתן למצוא בשיר "The Trooper" (לפירוט בנושא ראו פוליטיקה במטאל - איירון מיידן והסתערות הבריגדה הקלה). בנוסף, שירים שונים עוסקים בנשים, והבולטים שבהם הם אלה המשתייכים לטרילוגיית שארלוט.
בין הלהקות שהשפיעו על חברי הלהקה נכללות להקות הרוק הכבד הבריטיות דיפ פרפל, בלאק סבאת' ולד זפלין, שנחשבות ל"אבות המטאל".
עם תחילת דרכה איירון מיידן שיווקה עצמה באמצעות יצור מפלצתי מצויר, אשר סטיב האריס אף טרח לתת לו שם: אדי ("Eddie"), או בשמו המלא, אדי הראש ("Eddie the Head"). אף על פי שאדי מתואר מדי פעם כ"דמוי-זומבי"[3][4] או כשלד של זומבי[5] בעיתונות, הוא לובש מסווה שונה הנוגע לנושאים של אלבומים מסוימים ולסיבובי ההופעות העולמיים המקבילים להם, והופיע בין היתר בתור סייבורג (Somewhere in Time), מומיה מצרית (Powerslave) ומתמודד נפש שעבר לובוטומיה (Piece of Mind). אמנם אדי עצמו מכוער בכוונה, אך האיור נעשה ברמה גבוהה בידי המאייר דרק ריגס כאשר הדגש הושם על פרספקטיבה ומשחקי אור וצל, כך שהאיור נראה בעל עומק. אדי הפך לסמל המסחרי של הלהקה, ומטרתו העיקרית הייתה לשאת בלחץ התקשורתי הרב במקום חברי הלהקה עצמם. בובה של אדי מופיעה עם הלהקה בהופעות חיות. כמו כן אדי מופיע על כל אחד ואחד מ-15 אלבומיה, בכל פעם בצורה אחרת.
בהדפסה המחודשת משנת 1999 חולק דיוקנו של אדי מהאלבום הראשון לרצועות צרות אשר התחברו זו לזו כשכל הדיסקים הונחו, זה לצד זה, בסדר כרונולוגי. מארז מהודר של כל הדיסקים בתצוגה תואמת על גבי מעמד בצורת ראשו של אדי יצא במהדורה מוגבלת באותה השנה.
בשנת 1975 נגן הבס סטיב האריס והגיטריסט דייב מארי הקימו להקת הארד רוק. האריס קרא ללהקה איירון מיידן, "בתולת הברזל", על שם מכשיר עינויים מימי הביניים שהופיע בסרט האיש במסכת הברזל, בו צפה. במשך ארבע שנים הופיעה הלהקה הצעירה במועדונים ברחבי אנגליה, אך עדיין לא הוציאה אלבומים.
במשך ארבע שנות קיומה הראשונות, השתנה הרכב הלהקה מספר פעמים, וב-14 באפריל 1980, עם הרכב שונה לגמרי מהמקורי, הוציאה הלהקה אלבום בכורה אשר נקרא כשמה - Iron Maiden. סולן הלהקה היה הזמר פול דיאנו, שהגיע במקור מסצנת להקות הפאנק, אשר נוצרה באנגליה שלוש שנים קודם לכן.
סגנונו של האלבום הוא מטאל קלאסי והארד רוק, אופייני מאוד לתקופה, ומושפע במידה מסוימת מדיפ פרפל. השירים באלבום מתמקדים בשני נושאים: רצח ומין. ברוב השירים הדובר הוא רוצח צמא דם המתרברב במעשיו. אחד השירים הכי מפורסמים מהאלבום הוא "Sanctuary", בו הדובר, הרוצח, מבקש מקלט אצל אישה זרה מפני המשטרה, ובאותה הזדמנות רוצה גם לשכב איתה. שיר מפורסם נוסף מהאלבום הוא "Running Free", שיר שמח, קליל וקליט, בו הדובר הוא נער מופרע המוצא את עצמו במעצר. כמו כן, היצירה "Phantom of the Opera", נבדלת משאר השירים באלבום באורכה ובנגינה המהירה יחסית לשאר האלבום (היצירה מבוססת על סיפור פנטום האופרה). דיאנו משתתף רק בחלק הראשון של היצירה, בעוד החלק השני הוא אינסטרומנטלי.
האלבום "Iron Maiden" זכה להצלחה באנגליה. כבר בשנה השנייה לצאת האלבום, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות אשר הגיע עד יפן, שם כונה "Maiden Japan" - משחק מילים המהווה מחווה לדיפ פרפל, אשר הוציאה ב-1972 אלבום הופעה חיה בשם Made In Japan.
ב-2 בפברואר 1981 הוציאה איירון מיידן אלבום שני, אשר נקרא בהתאם לתדמית הלהקה, Killers ("רוצחים"). על עטיפת האלבום מופיע אדי כשבידו גרזן, ואת חולצתו מושכות מלמטה שתי ידיים אנושיות, ידי הקורבן הגוסס. האלבום "Killers" דומה מאוד לקודמו בסגנון: שמח, מהיר, לא מגוון, ואף כולל שני שירים אינסטרומנטליים. אף על פי כן, נכשל Killers במכירות ומכר הרבה פחות מקודמו. במהלך מסע הופעות עולמי שאחרי צאת האלבום, החליטו חברי הלהקה לפטר את הסולן, פול דיאנו, כיוון שהיה עולה על הבמה כשהוא עייף ומסומם.
את מקומו של דיאנו תפס הזמר ברוס דיקינסון, סולנה של להקת ההבי מטאל האנגלית סאמסון. דיקינסון התגלה כבעל קול חזק ועמוק. החל מאותם השנים ואילך, מפיק הלהקה היה מרטין בירץ'(אנ').
ב-29 במרץ 1982, הוציאה איירון מיידן אלבום שלישי – The Number of the Beast ("המספר של החיה") עם הסולן החדש דיקנסון. הצטרפותו של דיקינסון שינתה את הסגנון של איירון מיידן. עד להצטרפותו, שיריה של איירון מיידן התאפיינו כשירים קלים, קצרים וקופצניים. דיקינסון עצמו העריץ את איירון מיידן של דיאנו בשל דמיונה לאגדת הרוק כבד דיפ פרפל אותה העריץ גם, אך כשהצטרף בעצמו ללהקה הביא עמו רוח חדשה ואחרת לגמרי. דיקינסון, עם קולו הגבוה והמהדהד ועם שירתו העצובה והרצינית הפך את איירון מיידן ללהקה יותר "כבדה" בעלת שירים ארוכים יותר, כבדים יותר ואף מעט מלנכוליים יותר. איירון מיידן ויתרה על תדמית הרחוב השמחה וה"עבריינית" של דיאנו ואימצה במקומה תדמית של להקה כבדה ואף מעט "שטנית".
השיר המפורסם ביותר מהאלבום הוא שיר הנושא. לפני תחילת השיר, מושמעת הקראה של הקטע מהברית החדשה, אשר אומר כי 666 הוא מספר השטן, או כמו שהוא מכונה בספר, המספר של החיה. בפזמון הקליט והסוחף של השיר, דיקינסון צועק: "666 – the number of the beast!". השיר לווה בקליפ, אשר בו מופיע אדם מחופש ל"אדי", אשר הפעם מייצג את השטן. השיר הפך לאחד השירים המוכרים והמזוהים ביותר של הלהקה.
שיר מפורסם נוסף שהפך ללהיט בקרב מעריצי הלהקה היא "Run to The Hills" שמתאר את פלישת האדם הלבן לאמריקה וכיבושה מהאינדיאנים. השיר נחלק לשני חלקים, כאשר הוא מציג את נקודת המבט של שני הצדדים לעניין. שיר זה הוא אחד מהשירים פופולריים של הלהקה, והוא מנוגן, במרבית סיבובי ההופעה שלה, לרוב כהדרן.
שירים מפורסמים נוספים מהאלבום: "The Prisoner" ("האסיר") ו-"Hallowed Be Thy Name", בשניהם הדובר הוא אסיר. הראשון מבוסס על סדרת טלוויזיה האסיר, ואילו האחרון מתאר את ייסוריו הנפשיים של הנידון למוות המחכה להוצאתו להורג. השיר השני "Hallowed Be Thy Name" מנוגן גם הוא ברוב סיבובי ההופעות של הלהקה.
"The Number of the Beast" הוא האלבום הנמכר ביותר של איירון מיידן ונחשב לאלבום שבזכותו קיבלה את מעמדה. על אלבום זה נעשה פרק בתוכנית הדוקומנטרית "האלבומים הקלאסיים" ששודרה בישראל בערוץ 8.
בשל הצלחת "המספר של החיה" החליטו חברי הלהקה "להכות בברזל כל עוד הוא חם". האלבום הבא של הלהקה יצא ב-16 במאי 1983 ונקרא - Piece Of Mind, "חתיכת מוח" (משחק מילים על משקל Peace of mind, "שקט נפשי", ו"דעתי האישית" - Give you a piece of my mind).
זהו האלבום הראשון של הלהקה ביחד עם ניקו מק'בריין. האלבום מכיל מספר שירים בולטים, לדוגמה "Where Eagles Dare" ("היכן שהעיטים מעזים") המבוסס על סרט הפעולה הקלאסי הנשרים פשטו עם שחר, בכיכובו של קלינט איסטווד. הבלדה "Flight of Icarus" ("מעופו של איקרוס"), העוסק במיתוס היווני הטראגי על הנער שבנה לעצמו כנפיים וניסה לעוף. לפי השיר, ובניגוד למיתוס, אביו של איקרוס בגד בו ובכוונה שלח אותו אל מותו. השיר "The Trooper" ("הטוראי") מדבר על הסתערות הבריגדה הקלה. השיר הסוגר את האלבום, שנוטה מעט לסגנון הפרוגרסיב מטאל, הוא "To Tame a Land" ("לאלף ארץ") המבוסס על הרומן הבדיוני חולית של הסופר פרנק הרברט. עקב האשמת חברי הלהקה בשטניזם מצד בגלל האלבום הקודם, "המספר של החיה", בשיר "Still Life", לפני שהשיר מתחיל, ישנו "מסר סמוי" בהילוך אחורי שנאמר על ידי מתופף הלהקה ניקו מק'בריין, ובו הוא עושה חיקוי של אידי אמין, ואומר כתגובה למאשימים "אל תתערבו בדברים שאינכם מבינים", ומסתיים בשיהוק. השיר "Revelations" ("התגלות") כולל סגנון התיפוף מהיר יותר מהשירים הרגילים של איירון מיידן. שיר זה מתאר ממלכה שנמצאת במצב של מלחמה ובצורת ותושביה הגוועים מתפללים לאלוהים.
החל מאלבום זה נשאר הרכב הלהקה קבוע למשך שש השנים הבאות.
ב-3 בספטמבר 1984 הוציאה לאור איירון מיידן את האלבום "Powerslave", אשר על עטיפתו מצויר מקדש מצרי, ודיוקנו של אדי מחליף את פני הספינקס. בשיר הנושא של האלבום, הדובר הוא אל מצרי המביע תסכול על כך שהוא בן תמותה, בדיוק כמו בני האדם.
שניים מהשירים המפורסמים מהאלבום הם השיר המהיר במקצבו "Aces High" וכן השיר "Two Minutes to Midnight" ("שתי דקות לחצות"). שניהם מדברים על מלחמה, בעוד הראשון רק מתאר אותה (הדובר בשיר הוא טייס בעת הקרב על בריטניה), השני מוקיע אותה. שיר נוסף באלבום הוא "Rime of the Ancient Mariner" ("שירת המלח הקדמוני"), המספר על ספינה שאבדה בים משום שרבצה עליה קללה. מילות השיר מבוססות על שירו של המשורר סמואל טיילור קולרידג'. אורכה של יצירה זו הוא מעל ל-13 דקות, וזהו השיר השני הארוך ביותר של איירון מיידן.
בשנת 1985 התקיימה הופעה גדולה של איירון מיידן בלונג ביץ' שבארצות הברית. הופעה זו הוקלטה לאלבום חי בשם "Live After Death", אשר יצא ב-14 באוקטובר באותה שנה.
ב-29 ביוני 1986 הוציאה איירון מיידן את האלבום "Somewhere In Time" ("היכנשהוא בזמן"). השירים הכי מפורסמים מהאלבום הם "Wasted Years" ("שנים מבוזבזות") ו "Heaven Can Wait" ("גן עדן יכול לחכות"), אשר הדובר בו מרגיש כי הוא גוסס אך מסרב לוותר על החיים. השיר האחרון והארוך ביותר באלבום היא "Alexander the Great" ("אלכסנדר הגדול"), המתארת את קורות חייו ומלחמותיו של אלכסנדר מוקדון.
"היכנשהו בזמן" מתאפיין בצליל גיטרות מיוחד במינו שמלווה את השירים השונים באלבום, אפקט Chorus, בשילוב דיסטורשן אשר משרה אווירה מסתורית.
ב-11 באפריל 1988 הוציאה איירון מיידן את האלבום "Seventh Son of a Seventh Son" ("הבן השביעי של הבן השביעי"), אשר עוסק באגדה, לפיה היה מלך ולו שבעה בנים. גם לבנו השביעי היו שבעה בנים, והשביעי שבהם נועד להיות נביא זעם ופורענות עוד לפני שנולד. מבחינה רעיונית, השיר "The Prophecy" ("הנבואה"), אשר ממוקם אחרי שיר הנושא, הוא למעשה שיר המשך לשיר הנושא. הדובר בשיר הוא הבן השביעי, הנביא, אשר זועק לבני עירו שיקשיבו לו. המוטיב של נביא אמת שנוא, המוכיח את בני עירו על חטאיהם ומנבא פורענות, ובני העיר מסרבים להקשיב לו - מקורו בתנ"ך, בסיפורו של הנביא ירמיהו.
השירים המפורסמים ביותר מהאלבום הם "Can I Play With Madness" ("האם אני יכול לשחק בשיגעון"), "The Evil That Men Do" ("הרוע שאנשים עושים") ו-"The Clairvoyant" ("מגדת העתידות"). מבחינה מוזיקלית, "הבן השביעי" הוא אלבום שקט ומורכב יחסית, איטי ועדין בהרבה מקודמיו.
אחרי יציאת "הבן השביעי" עזב הגיטריסט אדריאן סמית' את הלהקה לאחר שמונה שנים של שיתוף פעולה ופנה לקריירת סולו, במסגרתה הוא השתתף בפרויקטים של אומנים אחרים. את מקומו תפס גיטריסט חדש בשם יאניק גרס, שנוהג לקפוץ ולהתפרע על הבמה, תוך כדי פעלולים עם הגיטרה, כגון נגינה בעזרת הרגליים וכדומה. גרס הגיע מלהקת הליווי של איאן גילן, סולנה של דיפ פרפל.
ב-1 באוקטובר 1990 הוציאה איירון את האלבום "No Prayer for the Dying" ("אין תפילה עבור המתים"), לראשונה ללא סמית' מאז אלבום הבכורה. שיר הנושא הוא שיר פילוסופי מבחינת הליריקה, ואיטי ושקט מבחינת המלודיה.
השיר הכי מפורסם מהאלבום הוא השיר "Bring Your Daughter... To The Slaughter" ("הבא את בתך... אל השחיטה"), שהיה לשיר הרוק הכבד הראשון אי פעם שהגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים הבריטי ונכלל בפסקול הסרט "סיוט ברחוב אלם 5". שיר בולט נוסף הוא השיר הסוגר את האלבום, "Mother Russia" (אמא רוסיה), המפאר את עוצמתה האימפריה הרוסית ובשורה האחרונה מברך על שחרור העם מידי השלטון הטוטליטרי של ברית המועצות.
ב-11 במאי 1992 הוציאה איירון מיידן את האלבום "Fear of the Dark" ("פחד מהחושך"). השיר המפורסם ביותר מהאלבום הוא שיר הנושא שהפך לאחד מהשירים המפורסמים ביותר של איירון מיידן. הדובר בשיר הוא פרנואיד הלוקה בפוביה לחושך.
שיר מפורסם נוסף מהאלבום היא השיר "Afraid to Shoot Strangers" ("מפחד לירות בזרים"). השיר נכתב על רקע מלחמת המפרץ והוא מביע סלידה מזוועות המלחמה אך בד בבד את העובדה שלפעמים אין ברירה אלא להילחם ("The reign of terror corruption must end"). חלקה הראשון של היצירה מורכב משירה איטית, שקטה ונוגה של דיקינסון, על רקע ליווי שקט ומינורי. החלק השני הוא אינסטרומנטלי, טכני, מהיר ורועש. שני השירים האלו הם היחידים מהאלבום שמבוצעים בהופעות חיות אחרי 1993. שירים מפורסמים נוספים מתוך האלבום השיר "Be Quick or Be Dead" ("היֵה מהיר או שתהיה מת"), וכן הבלדה רוק "Wasting Love" ("אהבה מבוזבזת").
בשנת 1992 התקיים פסטיבל רוק ליד הטירה דונינגטון שבאנגליה. להקות רבות הגיעו מארצות רבות להופיע בדונינגטון. המופע המרכזי היה ההופעה של איירון מיידן, אשר היווה את גולת הכותרת של הפסטיבל.
בהופעה זו הייתה אחד השיאים בקריירה של איירון מיידן. ההופעה הוקלטה ויצאה לאור בתור אלבום לא רשמי (בוטלג) בשם Live at Donington.
מכאן ואילך חלה ירידה בפופולריות של הלהקה, כחלק מהירידה בפופולריות של הרוק בכלל במהלך שנות ה-90.
אחרי ההצלחה של "פחד מהחושך" ושל ההופעה בדונינגטון, החליטו חברי הלהקה לקחת הפסקה, מה שלא מנע מהם לשחרר אוסף חדש. בשנת 1993 הוציאה הלהקה שני אוספי הופעות אשר נקראים בשם הכולל "A Real Live/Dead One", ואשר כוללים מספר שירים מדונינגטון.
בשנת 1994, אחרי 12 שנים כסולן הלהקה, החליט ברוס דיקינסון לנסות קריית סולו ועזב את הלהקה. לתפקיד הסולן החדש של איירון מיידן נבחר הזמר בלייז ביילי, סולנה של להקת המטאל האנגלית וולפסביין.
ב-2 באוקטובר 1995 הוציאה איירון מיידן אלבום ראשון עם הסולן החדש: "The X Factor". בניגוד לסגנון הקצבי והאנרגטי של דיקינסון, ביילי הביא עמו לאיירון סגנון שקט יחסית, עצוב, מאופק וסולידי. השיר המפורסם ביותר מ-"The X Factor" הוא "Sign of the Cross"("סמל הצלב), שיר בן יותר מ-11 דקות, העוסק ברומן של אומברטו אקו, "שם הוורד". "The X Factor" נכשל במכירות ביחס לקודמיו, אם בשל אי שביעות רצון של המעריצים מהשינוי בסגנון הלהקה, אם בשל ההרגשה כי אין תחליף לדיקינסון, אם בשל ההרגשה שהלהקה מיצתה את עצמה ואם בשל הירידה הכללית בפופולריות של הרוק באמצע שנות התשעים. במהלך סיבוב ההופעות הופיעה הלהקה בישראל כשקיימה שלוש הופעות ברחבי הארץ ואף הקליטה קליפ לשירים "Man on The Edge" ו-"Lord of the Flies" בפסגת מצדה.
בשנת 1996 שחררה איירון מיידן את האוסף הכפול The Best of the Beast, "המיטב של החיה", שכלל 27 שירים של איירון מיידן מכל התקופות. כמות העותקים של דיסק זה הוא כמאה אלף עותקים, מה שהקנה לדיסק הזה את הכינוי "דיסק האוסף הנדיר ביותר".
ב-23 במרץ 1998 הוציאה איירון מיידן אלבום שני עם ביילי- Virtual XI, אשר נעשה גם הוא בסגנונו העצוב והמאופק יחסית של הסולן החדש. אחד השירים הבולטים ביותר באלבום "The Clansman", המגלגל את סיפורו של ויליאם וולאס, מנהיג השבטים הסקוטים שלחמו למען עצמאות סקוטלנד מן הבריטים בסוף המאה ה-14. אחד החלקים הבולטים ביצירה הוא סולו מלודי של גיטרה חשמלית, המנוגן על ידי שני הגיטריסטים, גרס ומאריי, במקביל. בדומה ל-"X Factor", גם "Virtual XI" לא הצליח במכירות.
הזמר דיקינסון והגיטריסט סמית' הלחינו ביחד רבים מהשירים של איירון מיידן, וכאמור, זמן קצר אחרי שסמית' עזב, גם דיקינסון עזב. גם כשדיקינסון החל בקריירת הסולו, אשר זכתה להצלחה פחותה מסולן איירון מיידן, סמית' הלחין ביחד איתו חלק מהשירים, ואף ניגן בהם. בשנת 1999 החליטו שניהם לחזור ללהקת האם שלהם. בלייז ביילי עזב את איירון מיידן, והלהקה הוציאה אלבום חדש ב-29 במאי 2000, בשם "Brave New World". כשחזר דיקנסון ללהקה, הביא איתו את הסגנון בו התמקד בקריירת הסולו - סגנון עצוב ושקט יותר. למרות העובדה שסמית' חזר, יאניק גרס נשאר בלהקה.
הסגנון של "עולם חדש מופלא" (על שם ספר פופולרי מאת אלדוס האקסלי, שחלק מהשירים נכתבו בהשפעתו) שונה בתכלית מכל מה שאיירון מיידן עשו עד אלבום זה. האלבום מכיל 10 שירים, ארוכים במיוחד ומפותחים מבחינה מלודית. האלבום חורג לא רק מהסגנון הכללי של איירון מיידן, אלא אף מסגנון המטאל המסורתי כולו לכיוון הפרוגרסיב מטאל.[דרוש מקור] גם מבחינת התוכן, זהו אלבום קודר ושונה בתכלית מקודמיו: במקום שירים בנושאים היסטוריים ומיתולוגיים, המספרים על גיבורים נועזים וקרבות עקובים מדם - האלבום מכיל שירים פילוסופיים ועמוקים. שיר הנושא של האלבום הוא יצירה ארוכה, מינורית ושקטה יחסית, עם מילים על משמעות החיים. בהתאם, גם העטיפה של האלבום מצוירת בצבעים קרים של כחול-סגול כהה, בניגוד לעטיפות הצבעוניות והססגוניות אשר אפיינו את האלבומים הקודמים. בציור, נראה אדי כשהוא משקיף על לונדון עתידנית מבעד לעננים.
הפופולריות של איירון מיידן החלה לרדת עוד מאז השיא בהופעת דונינגטון, וחזרתם של סמית' ודיקינסון לא שינתה את המצב. גם "Brave New World" לא זכה להצלחה שלה זכו האלבומים משנות השמונים.
ההתעקשות של חברי הלהקה להוציא אלבומים נוספים בסוף שנות התשעים נראתה בעיני רבים כמאולצת ולא במקום, וחלק גדול ממעריצי הלהקה חשו שהלהקה מיצתה את עצמה.
אף על פי כן, בשנת 2001 הוזמנה איירון מיידן להופיע בפסטיבל הרוק השנתי רוק בריו בריו דה ז'ניירו, שבברזיל. בריו הופיעה הלהקה מול קהל גדול של כ-250 אלף איש. ההופעה הוקלטה לאלבום כפול בשם "Rock in Rio".
ב-8 בספטמבר 2003 הוציאה איירון מיידן את האלבום "Dance of Death" ("ריקוד המוות"). בעוד שהאלבום הקודם, "עולם חדש מופלא", היה שונה באופן משמעותי מכל קודמיו ובלט בחוסר המסחור שלו, ובמנגינות הקודרות והמינוריות, הרי שב"ריקוד המוות" ישנה חזרה ברורה אל הסגנון הישן והמוכר של הלהקה. בדומה לאלבומים הקלאסיים שלה, "ריקוד המוות" הוא אלבום מלא אנרגיה, המאופיין במוזיקה מהירה בהרבה מ"עולם אמיץ חדש"; עם זאת, עדיין אפשר לראות באלבום "שאריות" של מלודיות עמוקות מהאלבום הקודם. אחד הדברים שמיוחדים באלבום הזה הוא השינוי העיקרי בסאונד: "הזזת" הבס והתופים לעמדות פחות מרכזיות לטובת שלוש הגיטרות.
אחת היצירות החשובות באלבום הוא שיר הנושא את שם האלבום - "Dance of Death". זהו שיר עם מילים הומוריסטיות המתארות מצב מתוחכם ועצוב: אדם שיכור ומכור לאלכוהול ש"רוקד עם המוות". מבחינה מוזיקלית, היצירה מהווה שילוב בין הסגנון הקלאסי האנרגטי של איירון לסגנון הקודר של "עולם אמיץ חדש". היצירה אמנם ארוכה, מלודית ושקטה יחסית, אך עם זאת מלאת רגש.
ב-28 באוגוסט 2006 הוציאה איירון מיידן את האלבום "A Matter of Life and Death", הדומה בסגנונו העצוב והעמוק ל-"Brave New World". על אף שאין מדובר באלבום קונספט, כל השירים באלבום (וכן עטיפתו) עוסקים בדת ובמלחמות. בסיבוב ההופעות הנלווה האלבום נוגן בשלמותו על הבמה. בדצמבר 2006 השתתפו איירון מיידן בתוכנית "Live from Abbey Road" במהלכה מקליטים אומנים שונים שני שירים באולפני אבי רוד (איירון מיידן ביצעו את "Hallowed Be Thy Name" ואת "Brighter Than a Thousand Suns"). החלק השני של סיבוב ההופעות כונה "A Matter Of The Beast" ונועד לחגוג 25 שנה לצאתו של האלבום "The Number of the Beast". במהלך ההופעות ביצעו איירון מיידן חמישה שירים מ-"A Matter Of Life And Death" וחמישה נוספים מ-"The Number of The Beast". הם הופיעו במספר פסטיבלים גדולים באירופה וכמו כן ביקרו גם בהודו ובמזרח התיכון. הופעה גדולה במסגרת סיבוב ההופעות הייתה בפארק דונינגטון, בפעם הרביעית בקריירה שלהם.
ב-12 במאי 2008 שחררה הלהקה אוסף בשם Somewhere Back in Time שמלקט שירים מ"תקופת הזהב" של הלהקה, כלומר מהשנים 1980–1989. במשך שנה וחודשיים הייתה הלהקה בסיבוב הופעות ברחבי העולם בו ניגנה שירים שלה משנות ה-80 שלא נוגנו בהופעותיה במשך זמן רב.
מטרת סיבוב ההופעות הייתה, לדברי חברי הלהקה, לתת הזדמנות למעריצים הצעירים לשמוע את החומר על הישן של הלהקה אותו היא כבר לא מבצעת בהופעות חיות. סיבוב ההופעות זכה להצלחה ברחבי העולם (למעלה מ-90 הופעות בהם צפו למעלה משני מיליון איש) וחלקו הראשון צולם לסרט שיצא בשם "Flight 666". כמו כן, יצא אלבום הופעה נוסף בשם "Flight 666 – The Original Soundtrack" (אנ') שמכיל שירים מההופעות בחלק הראשון של סיבוב ההופעות.
אלבומם ה-15 במספר של איירון מיידן, "The Final Frontier", יצא ב-16 באוגוסט 2010. ב-9 ביוני יצא הסינגל הראשון מהאלבום, "El Dorado", והיה זמין להורדה בחינם מהאתר האינטרנט של איירון מיידן. שיר זה זכה בפרס גראמי לשנת 2011 על "ביצוע המטאל הטוב ביותר". זהו האלבום הארוך ביותר של איירון מיידן שנעשה עד כה, כאשר אורכו הוא 76 דקות ו-35 שניות.
בשנת 2011 הלהקה הוציאה את האוסף "From Fear to Eternity" שמכיל שירים של הלהקה שנכתבו בשנים 1990–2010 (מ-"No Prayer for the Dying" ועד "The Final Frontier").
ב-2014 יצאה הודעה מטעם הלהקה כי לדיקינסון התגלה גידול סרטני בלשונו, ועכשיו מתאושש. נמסר שהוא קרוב להחלמה ונעשו הקלטות לאלבום חדש. ב-18 ביוני 2015 פורסמו שמו ועטיפתו של האלבום החדש אשר ייקרא "Book of Souls". זהו אלבומה הכפול הראשון של הלהקה, והוא כולל את האפוס "The Empire of Clouds" אשר עולה על אורכו של "Rime of the Ancient Mariner", כשאורכו הוא 18 דקות. השיר "Tears Of a Clown" הוקדש לזכרו של רובין ויליאמס.
באוגוסט 2015 יצא סינגל מהאלבום בשם "Speed Of Light" ("מהירות האור"), שכלל קליפ בו דמותו של אדי מגלמת דמויות ממשחקי מחשב שונים. ב-4 בספטמבר יצא האלבום להפצה.
ב-15 ביולי 2021 יצא לאור הסינגל "The Writing on the Wall" מתוך אלבום האולפן החדש של הלהקה, שצפוי לצאת לאור ב-3 בספטמבר.
איירון מיידן נחשבת לאחת מלהקות הרוק והמטאל המשפיעות ביותר, שהגדירו את המושג "הבי מטאל", ובפרט את ההבי מטאל הקלאסי. הלהקה זוכה להערצה ברחבי העולם, אף בקרב אנשים שטרם נולדו בתקופה בה כתבה את יצירותיה המפורסמות. גם בעשור השני של המאה ה-21 נמכרים מיליוני חולצות, פוסטרים ואביזרים דומים של הלהקה ברחבי העולם. ערוץ המוזיקה VH1 דירג את איירון במקום ה-24 ברשימת "100 הגדולים ברוק הכבד"[6]. הלהקה זכתה במספר פרסים והוקרות במשך שנות קיומה, והם:
לחברי הלהקה השפעות שונות. האריס מציין כהשפעות להקות הבי מטאל, הארד רוק ורוק מתקדם של שנות ה-70: "בלאק סבאת'"[7], "דיפ פרפל"[7], "אמרסון, לייק ופאלמר"[8], "ג'נסיס"[7], "ג'טרו טאל"[7], "לד זפלין"[7], "פינק פלויד"[7], "ת'ין ליזי", "UFO", "Wishbone Ash" ו"ייס"[7].
הגיטריסטים של הלהקה מציינים גיטריסטים שונים כשהשפעות. מארי מציין את ג'ימי הנדריקס. סמית מציין את ג'וני ווינטר ופט טרוורס, גרס מציין את ריצ'י בלקמור.
דיקינסון שידוע כבעל קול אופראי עוצמתי, הושפע מזמרים כמו: ארתור בראון, פיטר האמיל, איאן אנדרסון ואיאן גילן.
האריס מתאר את הסגנון של הלהקה שהפך יותר פרוגרסיבי, כ"לא פרוגרסיבי כמו בסצנה המודרנית, אך יותר כמו "דרים ת'יאטר" בסגנון שנות ה-70".
,_Boeing_747-428,_TF-AAK_(25233518611).jpg)
עדות להשפעה הגדולה של המוזיקה של איירון מיידן על להקות מטאל מכל הסגנונות ניתן למצוא במספר אלבומי המחווה שנעשו לאיירון מיידן. אלבומי המחווה שנעשו לאיירון מיידן באים משלל תת-סגנונות במטאל, מהבי מטאל מלודי (בסגנון המקורי של איירון מיידן) ועד בלאק מטאל אגרסיבי. להקות מפורסמות רבות מקדישות שירים ומצבעים גרסאות כיסוי לשיריהם של איירון מיידן.
|
הרכב נוכחי:
|
חברי הלהקה בעבר: |
אלבומי אולפן
|
אלבומי הופעות
אלבומי אוספים |
אתר האינטרנט הרשמי של איירון מיידן
איירון מיידן, ברשת החברתית פייסבוק
איירון מיידן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
איירון מיידן, ברשת החברתית אינסטגרם
איירון מיידן, ברשת החברתית טיקטוק.svg){kind=icon}
איירון מיידן, סרטונים בערוץ היוטיוב
איירון מיידן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
איירון מיידן, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
איירון מיידן, באתר ספוטיפיי
איירון מיידן, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
איירון מיידן, באתר Last.fm (באנגלית)
איירון מיידן, באתר AllMusic (באנגלית).svg){kind=logo}
איירון מיידן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
איירון מיידן, להקה באתר Encyclopedia Metallum (באנגלית)
איירון מיידן, באתר דיזר
איירון מיידן, באתר Yandex.Music (ברוסית)
איירון מיידן, באתר Discogs (באנגלית)
איירון מיידן, באתר Songkick (באנגלית)
איירון מיידן, באתר בילבורד (באנגלית)
איירון מיידן, באתר טיידל (באנגלית)
איירון מיידן, באתר אמזון מיוזיק
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
