שאילת מילים

בבלשנות, במילונאות ובאטימולוגיה, שאילת מילים היא הליך בו דוברי שפה אחת מוסיפים מילים ללקסיקון (אוצר מילים) של שפתם מלקסיקון של שפה אחרת. עקרונית, מילה שמקורה בשפה אחרת מכונה "מילה שאולה". אולם מכיוון ששאילת מילים היא תופעה נפוצה המתרחשת במגע בין קהילות דוברות (או כותבות) שפות שונות, זיהוי כל המילים השאולות בשפה כלשהי דורש מחקר היסטורי מדוקדק ומעמיק, ובלתי אפשרי לדובר השפה שאינו חוקר או בלשן. כבר בעברית המקראית ניתן לזהות מילים שאולות, כגון "אחשדרפן" – מילה שאולה מהשפה הפרסית, או "מס" ו"שֹר", השאולות מהמצרית הקדומה. "מילה שאולה" מכונה לעיתים מילה נודדת, וַנדרווֹרט (מגרמנית: Wanderwort) או מילה תועה.

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

כמעט כל שפה מכילה בלקסיקון שלה מילים שמקורן בשפה אחרת, אך יש תחומים בלקסיקון בהם נפוץ השימוש במילים שאולות ויש תחומים בהם נדיר למצוא מילים שאולות. מילים שאולות נפוצות בעיקר בתחומי הרפואה, הטכנולוגיה והמדע, בהם מתקיימת אינטראקציה נרחבת עם שפות דומיננטיות ועם דוברים מארצות אחרות. לרוב נשאלים מושגי יסוד ומונחים מקצועיים (ז'רגון מקצועי), שמות של טכנולוגיות, שמות של מכשירים מתוחכמים, שמות מכונות ושמות המצאות.

ישנן תופעות דומות לשאילת מילים, המפורטות בהמשך. ישנן גם תופעות מנוגדות לשאילת מילים, כמו תחדיש – יצירת מילה חדשה לגמרי (כמו המילה העברית "פרפר"), הפסקת שימוש במילים ארכאיות (כמו המילים העבריות "תולע" ו"אשכר") ושימור השימוש במילים עתיקות שהתקיימו בשפה האם של השפה בה מדברים (כמו המילה העברית "אב"; דובר השפה המצוי לא יכול לדעת שמילה זו או אחרת הייתה קיימת עוד בשפה האם של שפתו).

הסיבות לשאילת מילים

חוקרי תרגום ציינו מספר גורמים לשאילת מילים:

• מונחים ורעיונות חדשים;
• קרבה גאוגרפית וקשרים הדוקים בין עמים ותרבויות;
• ביטוי מכוון לקרבה תרבותית בין עמים;
• שימוש במילים לועזיות הנתפסות כיוקרתית או ייחודיות;
• תקשורת המונים (בפרט האינטרנט) – הרבה ידיעות בעיתונות הן ידיעות המתורגמות באופן חפוז. למתרגם לא תמיד יש זמן לחפש מילה מתאימה בשפתו עבור מושגים המופיעים בכתבה;
• קשרים חברתיים בין דוברי שפות שונות, בני אותה ארץ ובני ארצות רחוקות.

שאילת מילים באה לרוב כדי להתגבר על חסר בלקסיקון הקיים. יש צורך במילה חדשה כדי לציין במדויק מושג או רעיון חדש, המצאה טכנולוגית, תרופה או מכשיר חדש והדרך הנוחה או המהירה ביותר למלא את הצורך היא אימוץ המילה המתייחסת למושג החדש משפה אחרת. דרכים אחרות להשלמת לקסיקון הם באמצעות תחדיש (נאולוגיזם), כלומר המצאת מילה או צירוף מילים, או באמצעות הרחבת משמעות של מילה קיימת בשפה. שאילת מילה נוחה יותר מסיבות נוספות: טכנולוגיות או רעיונות חדשים מועברים בדרך כלל בתיווך אנשים השולטים הן בשפה המקומית והן בשפת הקהילה בה הומצאו הטכנולוגיה או הרעיון. ציבור החשוף לשפה זרה ומכיר מושג או רעיון בשמו הזר, נוח לו להמשיך להשתמש בו גם בדיבור עליו בשפה המקומית. הרחבת משמעות של מילה קיימת בשפה מקומית מגבירה את עמימות השפה, המכבידה על דובריה.

סיבה אחרת לשאילת מילים או להפסקת שאילת מילים היא תרבותית. נטייה של עם להידמות לעם אחר מגבירה את שאילת המילים משפתו של השני ואילו נטייה להיבדלות מגבילה אותה. דוגמה להליך שאילת מילים תרבותי הוא שאילת מילים מצרפתית לערבית בקרב בני המעמד הערבי הגבוה בימי הקולוניאליזם. אנשי מעמד זה החלו לקרוא לבעלי מקצוע, כמו: סַפָּר, נהג ושֹר, בשמותיהם הצרפתיים במקום בשמותיהם הערביים.

דוגמה הפוכה לנטיית היבדלות שמובילה להפסקת שימוש במילים מושאלות ניתן לראות במהפכת הטורקים הצעירים. כחלק מהשאיפה להפסיק להידמות לעמי המזרח התיכון אימצו הטורקים את האותיות הלטיניות וזנחו את האותיות הערביות וגם הפסיקו להשתמש במילים שאולות מערבית ומפרסית ואף שינו את שמות עריהם.

סיבה נוספת לשאילת מילים היא ששימוש במילים לועזיות תורם ביצירת אווירה שבאה יחד עם השפה הזרה. מסתבר, שהקהל נמשך יותר לשחק "באולינג" מאשר "כדורת" או להצביע למועמד עם "אג'נדה" ולא עם "מדיניות".

החיסרון העיקרי בשאילת מילה הוא הקושי להתאים את המילה הזרה לכללי הפונולוגיה והמורפולוגיה של השפה המקומית. לפעמים, המילה הזרה כוללת הגאים, צירופי הגאים או מבנה הברה שאינו חוקי בשפה המקומית. לפעמים, המילה תהיה קצרה או ארוכה מהרגיל, תכלול הטעמה או טונים שלא קיימים בשפה המקומית, או שתהא בנויה בצורה שאינה מאפשרת הוספת מוספיות או שינויים מורפולוגיים אחרים, שהם הכרחיים בשפה המקומית.

שאילת מילים גלובלית משפות שולטות, לפי תחומים:

• אמנות – רוב המונחים הטכניים במוזיקה קלאסית שאולים מאיטלקית; בתחום הבלט, מצרפתית.
• עסקים – האנגלית, שנחשבת לשפת העסקים הבינלאומית, ייצאה לשפות אחרות מונחים רבים מעולם העסקים והטכנולוגיה.
• פילוסופיה – מונחים רבים, כולל המילה פילוסופיה עצמה, מקורם ביוונית, ובשליטתה הבלתי-מעורערת של יוון העתיקה בפילוסופיה, כמו גם בתחומי המתמטיקה, הבלשנות, הכלכלה, והפוליטיקה בתקופת האימפריה הרומית.
• דת – דתות יצרו אוצר מילים ומונחים קשורים לדת, והושאלו מילולית מהשפה בה נוצרה הדת לשפות אחרות. להלן דוגמאות:
  • ערבית (אסלאם): ח'ליפה, חג', קוראן;
  • יוונית (נצרות): בפטיזם (הטבלה);
  • עברית (יהדות): שבת, בתור "יום מנוחה", הושאל מילולית לכמה שפות;
  • לטינית (נצרות קתולית): מיסה;
  • סנסקריט (הינדואיזם): גורו (מורה רוחני);
• מדע (לטינית): מדעי הרפואה עושים שימוש בלקסיקון לטיני נרחב, כתוצאה מהתפתחות הרפואה בלטינית בימי הביניים.

דרכי העברה בשאילת מילים

ישנן תופעות דומות לשאילת מילים, כגון שאילת משמעות (תרגום שאילה), שאילת שורשים או שאילת מילה תוך שינוי הגייתה ("אצטדיון" היא מילה שהושאלה לעברית תוך שינוי הגייתה). בשונה מתרגום שאילה, בשאילת מילים המילה עוברת פונטית מהשפה התורמת לשפה המקבלת ללא תרגום המילה. שאילת מילים מחייבת הבנה בסיסית של משמעות המילה ונטייה לדו-לשוניות.

שאילת משמעות מילים

תופעה דומה לשאילת מילים היא שאילת משמעות: הוספת משמעויות למילה שיותר משמעויות שלה יתאימו לאלו של המילה המקבילה בשפה הזרה. לדוגמה, המושג "הסלמה" הוא השאלת המשמעות "החמרה" עבור השורש ס.ל.מ. זאת בדומה למושג "escalation", באנגלית.

את תופעת שאילת המשמעות ניתן לראות גם בביטויים. הביטוי "לקח חלק" מושאל מאנגלית במשמעות "השתתף". זוהי משמעות שלא הייתה לצירוף מילים זה בעבר בעברית. הביטויים "מסביב לשעון" ו"עשרים וארבע על שבע" הושאלו מאנגלית ומשמעותם זהה לביטוי העברי הוותיק "יומם ולילה".

שאילת כתיב

מילה שאולה נכתבת בשפה החדשה לפעמים לפי כללי כתיב השפה המקבלת ולפעמים, בהתאם לכללי הכתיב בשפת המקור. לדוגמה, המילה השאולה "פנסיה", נכתבת בעברית בסמ"ך, כי בלשון המקור היא נכתבת ב-S. לעומת זאת, המילה השאולה "פיצה", נכתבת בעברית בהתאם לכללי הכתיב העברי ללא שאילת כתיב המקור. בחיקוי כתיב המקור היינו מאייתים את המילה בזי"ן כפולה ולא בצד"י. האנגלית, שאלה מהאיטלקית הן את המילה "פיצה" והן את הכתיב שלה; באנגלית מאייתים "pizza" ב-z כפולה ולא בצירוף האותיות tz (או לחלופין ts), שתואם את כללי הכתיב באנגלית להגיית צליל האות צ.

שאילת מבנים דקדוקיים

שאילת מבנים דקדוקיים נדירה יותר משאילת מילים. לדוגמה, שם סיפורו של חיים נחמן ביאליק, "החצוצרה נתבישה",^[1] מכיל פועל בבניין "נתפעל". בניין זה, שכיום הוא נדיר, הושאל לעברית מהארמית והיה נפוץ בשפת חז"ל.

דוגמה עברית נוספת לשאילת מבנה דקדוקי היא שאילת הקידומת "re", משפות אירופה, שפירושה הוא "מחדש". וריאציה על השאילה הזו היא חיקוי המשמעות שלה בעזרת אימוץ הבניין "שפעל".

דוגמה קיצונית לשאילת מבנים דקדוקיים, ניתן למצוא בשפה הארמית החדשה הצפון-מזרחית (המכונה גם "כורדית יהודית"). בניבי שפה זו, אבד חלק נכבד ממערכת הטיית הפעלים של השפות השמיות ובמקומו רובו הושאלה דרך ההטייה של השפות ההודו-אירופיות, הנעזרת בפועל הקיום ("להיות", to be) ובפועל השייכות (to have) כפעליי עזר.

שאילת מילים בעברית

שאילת מילים קיימת בשפה העברית לרבדיה השונים, החל מהעברית המקראית ועד ימינו. מילים שאולות קרויות בדרך כלל מילים לועזיות. מקור המונח "לועזית" או "לעז" בפסוק: ”בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; בֵּית יַעֲקֹב, מֵעַם לֹעֵז” (ספר תהילים, פרק קי"ד, פסוק א') והוא נגזר מהשורש לע"ז, שמשמעותו ככל הנראה: "דבר סתום" או "מילים לא ברורות" (השוו לערבית: لغز לע'ז = חידה). בתקופה מאוחרת נדרשה המילה לעז כראשי תיבות בדיעבד: "לשון עם זר".

שפות עיקריות מהן ינקה העברית מילים לועזיות (חלק מהמילים הפסיקו להיות בשימוש):

• עברית מקראית: אכדית, ארמית, מצרית
• עברית משנאית: ארמית בבלית, יוונית קוינה, לטינית, פרסית
• עברית של ימי הביניים: ערבית, לטינית
• תקופת תחיית הלשון העברית: גרמנית, צרפתית, יידיש, פולנית, רוסית, ערבית
• עברית ישראלית: אנגלית, ערבית, יידיש, גרמנית, פולנית, רוסית (יש גם הבדלים בין-דוריים)

מילה לועזית מוגדרת כמילה שמקורה בשפה זרה המתפקדת לצד מילה עברית מקבילה מבחינה סמנטית (לדוגמה: מודל-דגם). חלק מהמילים הלועזיות נטמעו בעברית בתקופות קדומות שלה, ובפי דובר עברית בת זמננו אינן נחשבות ללועזיות. מילים לועזיות שהצטרפו לעברית במאה השנים האחרונות מוצגות ב"מילון לועזי-עברי". גם המילונים העבריים הכלליים כוללים מילים לועזיות רבות, כמו: טלפון, אינדוקטרינציה, ועוד.

האקדמיה ללשון העברית מנסה לתת תחליפים למילים לועזיות. לעיתים התחליף המוצע נקלט בקרב דוברי העברית, ולעיתים הם מעדיפים להמשיך ולהשתמש במונח הלועזי.

יצחק אבינרי תיאר את הגישות השונות ביחס לשימוש במילים לועזיות:

מראשית תחיית הדיבור העברי היה היחס למילה הבינלאומית שנוי במחלוקת נמרצת: בן-יהודה והנוהים אחריו דרשו להכרית מלשוננו את כל המילים הזרות, בלא שריד ופליט; לעומתו היו רבים מן הסופרים מהדרים ומחזרים אחר המילה הזרה וטועמים בה טעם מיוחד. ... למזלה הטוב מהלכת לשוננו בשביל הזהב מבחינה זו. רק אחינו העבריים באמריקה עודם מוסיפים להחזיק בשיטת בן-יהודה, והם כותבים "דעחיות" במקום ביולוגיה, "דעחליות" – במקום פאתולוגיה, "דעחידקות" – במקום בקטריולוגיה... יש בזה משום שכרון אהבה לעברית, ושכרון זה נובע, אולי, מרוחק המקום שבין אוהב לאהובתו. אין ספק שבבוא רופאינו העבריים מאמריקה לארץ-ישראל יתפכחו משכרונם זה וילכו בדרך הטבעית והנכוחה המקובלת בארצנו. הן סוף-סוף מרובות מאוד המילים הזרות בתלמוד ובמדרשים (באופן יחסי – יותר מאשר בעברית החדשה), וקצת מילים זרות (פתגם, פרבר, פסנתר ועוד) נמצאות אף במקרא.

— יצחק אבינרי, יד הלשון, הוצאת יזרעאל, 1964, עמ' 339

מעבר מלועזית לעברית מקובל מאוד בישראל בשמות משפחה ושמות פרטיים, תהליך הקרוי עברות (במקור: שיעבור, שהוא חידוש שלא נקלט בשפה).

שאילת מילים מעברית לשפות אחרות

שמות פרטיים רבים, תנכ"יים, הושאלו מעברית לשפות הרבות אליהן תורגם התנ"ך. לרבים מהשמות האלו יש פירוש רק בעברית. למשל, השמות באנגלית Jerome או John, הם שאילה של השמות העבריים "יהורם" ו"יהוחנן", שפירושיהם העבריים הם "אלוהים גדול" ו"אלוהים חנן", בהתאמה. ישנן גם מילים אחרות שהושאלו דרך תרגום התנ"ך לשפות אחרות, וחלקן באמצעות סדר התפילה הנוצרי שעשה שימוש ליטורגי במזמורי תהילים ובביטויי תפילה עבריים, למשל במילים העבריות "הללויה" ו"אמן". לטענתו של אבשלום קור, המילה האנגלית news, מקורה בפסוק ”שָׁמַעְתָּ חֲזֵה כֻּלָּהּ וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּ” (ספר ישעיה, פרק מ"ח, פסוק ו'). זאת, מכיוון שהמורפולוגיה של המילה news זרה לאנגלית, שהרי אין בה מילים דומות כמו olds.^[2]

שפת היידיש שאלה מן העברית מילים רבות בתחומים לקסיקליים מגוונים. בכך השתנתה היידיש מניבים ושפות אחרות שהתפתחו מגרמנית. חלק מהמילים הללו הושאלו מהיידיש לאנגלית. כך, למשל, המילה "חוצפה" עברה מעברית ליידיש ומשם הגיעה לאנגלית.

עברית הייתה שפת שאילת מילים לשפות רבות, במקום שבהם היו היהודים לחלק מרכזי בחברה.

לא כל דמיון מילולי מובהק בין השפות השונות הוא תוצאה של שאילת מילים. לעיתים המדובר בדמיון הנובע ממוצאן ההיסטורי של השפות השונות השייכות במקורן למשפחה לשונית אחת. כך למשל סדר אותיות הלשון העברית (האלפבית העברי), המזכיר את סדר האותיות ואף את שמות האותיות בשפות נוספות (אלפבית יווני שמקורו הקדום באלפבית פיניקי).

ראו גם

• תרגום שאילה
• מילים ארכאיות או ארכאיזם (אנ') – מילים שדוברי שפה מסוימת חדלו להשתמש בהן ומשמעותן נשכחה
• אִנגלוז
• ליטון של עברית
• הגרמנית והעברית
• מילים שאולות בעברית משפות לועזיות, באתר ויקימילון

לקריאה נוספת

• נורית שובל־דודאי, גלוסר המילים השאולות מן היוונית ומן הרומית במקורות היהודיים הבתר־מקראיים, ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשע"ט. 171 עמ'.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: שאילת מלה

• ח"נ ביאליק, ספרות ישראלית בלשון לועזית, באתר פרויקט בן-יהודה
• מילים שאולות בעברית באתר האקדמיה ללשון העברית
• העברית ולשונות אחרות: לקט מאמרים, לשוננו לעם, מ–מא (תש"ן)
• רפאל ניר, סמאנטיקה עברית משמעות ותקשורת יחידות 7–10, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, בגוגל ספרים
• ברכה לנג, שימוש בלועזית בטקסטים עבריים: מחקר השוואתי בין עברית כשפת מקור לעברית מתורגמת (עבודת מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, 2008)
• רוביק רוזנטל, 11/2/2005, הזירה הלשונית: אם כל הלשונות?' באתר nrg

הערות שוליים

1. החצוצרה נתבישה, אתר גוטנברג
2. ראו הספר "הגיע זמן לשון" מאת אבשלום קור