נטיית הפועל

נטיית הפועל היא אופן השינוי של פעלים בחלק מהשפות, כאשר הפועל מתייחס לאחד או יותר ממאפייניו, לדוגמה:

• זמן דקדוקי – כמו עבר, הווה, עתיד;
• אספקט – למשל פעולה מתמשכת, פעולה מושלמת (שהסתיימה), פעולה בלתי מושלמת (שלא הסתיימה עדיין);
• מודוס – למשל חיווי (אמירה רגילה), ציווי, תילוי, זירוז, איסור;
• גוף – למשל גוף ראשון ("מדבר"), גוף שני (נוכח/נמען), גוף שלישי (נסתר);
• מין דקדוקי – למשל נקבה, זכר, סתמי;
• מספר דקדוקי – למשל יחיד, רבים, זוגי.

מאפייני הפועל האלה לא בהכרח מתממשים בנטייה. יש שפות שמביעות רק חלק מהמאפיינים הללו, ושפות אחרות מביעות את כולם, או מאפיינים אחרים נוספים. יתר על כן, המאפיינים הפועליים האלה עשויים להיות מסומנים באמצעות נטייה, כלומר שינוי הפועל העיקרי (לדוגמה "אכלתי" מסומן לזמן עבר או אספקט מושלם, לגוף ראשון, ולמספר יחיד), אך לעיתים המאפיינים ממומשים באמצעים אחרים, למשל בפועל עזר ("בואו נלך" למודוס הזירוז), או בתוארי-פועל ("כבר אכלנו" לאספקט מושלם), ועוד.

ראו גם

• נטיית שם
• הטיה (דקדוק)

ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.