מורה רוחני (העידן החדש)

מורה רוחני בעידן החדש הוא אדם בעל יכולות הוראה אשר צורת חייו משמשת דוגמה חיה לדבריו וללימודו. תפקידו המרכזי להכווין את תלמידיו אל הדרך שתוביל לסגנון חיים מאושר ואוהב, ללוותם ולהדריכם כך שיגיעו בסופו של דבר לרמתו הרוחנית של מורם או אף מעבר לכך. המורה הרוחני המודרני מלמד הודות לניסיון שרכש בסוג של חניכה, שהיה עליו לחוותו באופן אישי. אם באמצעות "הארה"^[1] לה זכה, ואם באמצעות לימודיו אצל מורה רוחני אחר.

תכונות המורה הרוחני

בנוסף להגדרת מנטור, האומרת שזהו "אדם המשמש כיועץ או מדריך, לרוב בעל ניסיון עשיר בתחום התמחותו"^[2]. הגדרת המורה הרוחני חייבת להתמקד בדוגמתו האישית בחייו. בעיקרון מדובר באדם החי בצניעות, שכל עיסוקו, כל חייו, כל מעשיו, כל מחשבותיו, כל עולמו הרגשי, כל דבר שיש בחייו מחבר אותו בצורה כזו או אחרת לעולם של אמונה, טוהר, יופי, משמעות לחיים, עזרה רצינית לזולת, הבאת שלום ואחווה לעולם, תיקון עצמי ותיקון העולם^[3].

הוא מביא עמו תורה או פילוסופיה חדשנית. שונה במידה מסוימת מהתורה עליה התחנך. הוא בדרך כלל מתקן אותה או אפילו מוסיף לה מרכיבים שלא היו בה^[4]. יש גם כאלה המביאים דת חדשה. מעטים זוכים ל"הארה" אמיתית^[5].

מראש, יש לומר כי מי שמוגדר בערך הזה, מחויב בפני מאמיניו ובפני עצמו, לתת דוגמה אישית ערכית, להוכיח יושר מוסרי רב, ניקיון כפיים ולמעשה כל חייו הופכים להיות דוגמה לאנושות. אדם כזה נבדק בזכוכית מגדלת על ידי תלמידיו, במיוחד בארצות המערב, משום שבהן הספק האמונתי רב^[6].

במדינות אסיה והמזרח, נהוג לכנותו גורו, אך המונח הזה עלול להשמע במשמעות שלילית. במסורת היהודית כינו אותו "חכם". אך גם תואר זה איננו מדויק לעניין החידוש בתנועות הרוחניות^[7] שקמו במאה ה-19 וה-20.

ביניהם יש המעדיפים דממה על עשייה^[8] מדיטאציה על דיבור, דיבור על כתיבה, וחיי נזירות אלוהיים על חיי זוגיות, על מנת לתעל את האגו כראוי^[9].

המורה (האדם) הוא רק חץ המראה את הדרך אל האל^[10]. את החץ יש לכוון פנימה, לעבודה הפנימית^[11]. מורה רוחני לעד יקדם ערכים של טוב לב, הוגנות, פיוס וסליחה, ולא ערכים של נקמה, שנאה או אלימות.

הבחנה בין מורה רוחני לשרלטן

היו מקרים של "מורים רוחניים" שהטיפו שלא בתום לב, וגרמו אפילו למותם של תלמידיהם^[12], או פגעו בהם, אם בצורה שכלתנית, רגשית ואם בצורה של הטרדה מינית^[13], או אפילו פגיעה פיזית, לקיחת רכושם, בהסכמה או שלא בהסכמה. התנהגותם זו הוכיחה כי אינם ראויים לתואר "מורה רוחני". לעיתים תלמידיהם עזבו אותם, אך לא תמיד. מורים רוחניים "שקריים" הראו שרלטנות בהתנהגותם ובהשפעתם על תלמידיהם. דבר זה הגדיל את הספק במערב לגבי תפקידו של מורה רוחני אמיתי, ולכן כינו את תנועותיהם כתות^[14]. אחרים הצליחו לעורר עליהם את חמת העיתונאים ואמצעי התקשורת השונים, וזכו לביקורות צוננות^[15] עד קטלניות, גם מתוך שנאה או התנגדות לדעותיהם, אך גם כביקורת על דרך החיים שלהם. בישראל ידוע על מספר מורים שנפגעו מהיחס הציבורי, בהם משה קרוי^[16], רינה שני^[17] ושלמה קרליבך^[18].

המורים הרוחניים הכנים שהביאו רוח חדשה, עוררו עליהם לעיתים את המשטר המקומי ואת הכנסייה והאחרונים החלו לחוש מאוימים מנוכחותם המאסיבית. לכן התנכלו להם, פגעו בעבודתם, אפילו בצורה פיזית קשה עד כדי שיתוק גופני (דנוב) ויש טוענים הרעלה (אושו)^[19], ולא רק באיומי-סרק. סילקו אותם מערי ואזורי פעילותם, הכניסו אותם להסגר, או אפילו כלאו אותם למשך מספר שנים, כדי להקטין את השפעתם על העם והחברה, להקטין את פרסומם, את כמות תלמידיהם ולהסיר מהם את הילת המורה המחבר לאלוהים.

בשונה מ"מנהיג רוחני"

בדרך כלל נהוג לציין ליד שמם של אנשי דת (רבנים, כמרים, שייח'ים ועוד) את התואר "מורה רוחני", או "מנהיג רוחני", ויש להבחין הבחנה מדויקת בין שני המונחים. מנהיג רוחני יכול להיות בעל סמכות חוקית, ממסדית, אך נטול כל השפעה רוחנית^[20]. לכן, ככל הנראה יש הבדל מהותי בין אלה השייכים לדת מסורתית כמו יהדות, נצרות, אסלאם, בודהיזם, הינדואיזם וכדומה, ובין אותם מורים רוחניים המביאים עימם רוח חדשה, או תרבות חדשה, או כיווני מחשבה חדשים שלא היו קיימים בדתות המונותאיסטיות האלה ובדתות הלא מונותאיסטיות השונות, הוותיקות והממוסדות, ולכן גם משמעות התואר מורה רוחני שונה מדת לדת ומתנועה רוחנית אחת לרעותה. הדבר דומה במידה מסוימת לאותו תהליך שהתרחש במשך המאות האחרונות, שבו בצד כל דת קמה תנועה חסידית, או תנועה אזוטרית, המאפשרת לאותם מחפשי דרך, למצוא תשובה קולקטיבית למחקרם: ביהדות - קבלה^[21], באסלאם - סופיות, בנצרות - תנועות אזוטריות שונות המחוברות לקבלה הנוצרית ולמיסטיקה נוצרית, וכדומה. אך בהחלט ייתכן, שאדם בעל סמכות דתית, המייצג דת מונותאיסטית ממוסדת כזו או אחרת, ונחשב בעיני מאמיניו גם ל"מנהיג רוחני" וגם למורה רוחני. לדוגמה הבעל-שם טוב^[22] וגם רבי נחמן מברסלב^[23]. לעומת זאת, אהרון דוד גורדון^[24] שזכה לכינוי מורה רוחני וגם מנהיג רוחני, אך הסיר מעליו את כל מוסרות הדת, התנגד לכל צורה ממסדית, ואילו על שמו נרשם המונח "דת העבודה". להלן כמה שמות שהוגדרו כ"מורה רוחני" (לפי סדר אותיות): ימימה אביטל^[25], אושו, פטר דמיינוביץ' אוספנסקי^[26], אומרם מיכאל איבנהוב^[27], הלנה בלבצקי^[28], גיאורג איבאנוביץ' גורדייף, פטר דנוב, אקהרט טולה^[29], טיוהאר, אנדרו כהן, מוג'י, מהרישי מהש יוגי, טנזין פאלמו, דיפאק צ'ופרה, סדגורו ג'גי ואסודב, פרמהנסה יוגאננדה^[30], ביירון קייטי^[31], קרישנמורטי, ראמנה מהארשי, רודולף שטיינר, סוואמי שיבננדה, שלמה קאלו, שרי שרי ראווי שנקר, שרי אנאנדאמאי מא (Sri Anandamayi Ma)...

מורים רוחניים שהקימו מרכזים ללימודי תורתם

כמה מהם הצליחו, במשך השנים להקים מרכזים רוחניים, והפכו להיות "מנהיגים רוחניים", בנוסף להיותם מורים רוחניים. הם החלו לנהל מקומות מפגש ולא רק ללמד בהם. כל אחד בדרכו הוא.

• תלמידיו של איבנהוב הקימו עמו מרכזים בעולם ובהם נהג לקיים את הרצאותיו, במטרה להקים מקום לחיי שיתוף, שישמש דוגמה לחיי אחווה ושלום, המבוססים על התנדבות. המרכז הגדול מביניהם נמצא בדרום צרפת^[32], ובו מתכנסים אלפי תלמידים, בעיקר בקיץ.
• אושו, בנה אשראם בפונה שבהודו ואשראם נוסף בארצות הברית המבוססים על תקציב גדול מאוד. האשראם בפונה הוקם תחילה, כקומונה אך היום פועל כמכללה ללימוד מיסטיקה ומדיטציה בשם "אושו מולטיברסיטי". המקום מושך אליו מאות אלפי מבקרים כל שנה ונחשב ליעד התיירות העיקרי של העיר.
• אנדרו כהן הקים עם תלמידיו, מרכזים ללימוד תורתו באירופה וארצות הברית.
• לגורדייף^[33] יש מרכזים ודוגמה מתממשת לתורתו ביודפת ובנאות סמדר, והמרכז בפריז בהנהגתו של פיטר ברוק^[34], ומרכזים אחרים בעולם כולו.
• טיוהאר הקים מרכז חיים בקרבת חוף הים בקוסטה ריקה, הנקרא "פאצ'ה מאמה".
• סדגורו ג'גי ואסודב, הקים את אשראם הדיאנלינגה, את ארגון "אישה", את "אישה יוגה", פרויקט "ידיים ירוקות" (Project Green Hands) ויוזמות חברתיות ברחבי העולם.
• דיפאק צ'ופרה הקים את מרכז צ'ופרה לריפוי
• פטר דנוב הקים מרכז רוחני בעיקר בבולגריה, הראשון נקרא "איזגרבה" (זריחת שמש) בסופיה, שהוכחד על ידי המשטר והכנסייה, ועד היום קבוצה של כ-3,000 איש מתכנסת בקיץ, בהרי רילה על מנת לחיות חיי שיתוף, אחווה ושלום, ולרקוד את ריקוד הפנוריתמי.
• קרישנמורטי בתחילת דרכו ביטל מסדר שהוקם למענו, אך לאחר מכן הקים מרכזים בארצות הברית, קנדה ואנגליה.
• מרכזים רבים הוקמו סביב תורתו של רודולף שטיינר, כגון היישובים הרדוף וכפר רפאל בהם משלבים ילדים ונוער בסיכון וגם אחרים, הסובלים מפיגור ומהפרעות נפשיות בחיי המשפחות ביישוב. כמו כן הוקמו בתי ספר על פי שיטתו, הנקראים "בתי-הספר וולדורף", המוקמים בהרדוף, קריית טבעון, ירושלים וברחבי העולם.
• שלמה קאלו הקים בסוף שנות ה-80' קבוצת עבודה שיתופיות ("אח"ד"), שהתקיימה במשך כעשור בקולקטיב עירוני, בישראל.
• שרי שרי ראווי שנקר מקים מקומות מפגש, בעולם כולו, ומאפשר שיחות שלום לפתרון סכסוכים^[35].
• שרי אורובינדו הגה את רעיון העיר האוניברסלית אורוויל, עבד בשיתוף עם "האם", מירה אלפסה שיזמה את הקמת העיר החל משנת 1968 והייתה המורה הרוחנית שבהשראתה הוקמו מרכזים לעבודה רוחנית ואקולוגית.

ספרים

• ויליאם ג'יימס, החוויה הדתית לסוגיה (מחקר בטבע האדם), הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, (תשכ"ט).
• אנדרו כהן, הארה למאה ה-21, הוצאת "אנלייטנקסט", (2008).
• אומרם מיכאל איבנהוב, תרבות חדשה שמשית ואוניברסלית, פרק ה' "המורה" וגם "המורה ותלמידיו", עמ' 47–58, כל כתביו, הוצאת פרוזבטה, (1997).ראו גם ספרו: What is a Spiritual Master? Edition Prosveta 1995 France
• שי טובלי, בוקר טוב עולם (הוצאת ידיעות אחרונות), אנתולוגיה של 20 מורים רוחניים מהמאה העשרים, (2003).
• Peter Deunov/ Le Maitre parle, editions "courrier du livre", Paris (1982) pp.90-95, "Le Maitre" et pp. 96-103 "Le Disciple".The Way of the Disciple, 1996
• שלמה קאלו, העצמי כלוחם, הוצאת דע"ת, ת"א, (1979). על יחסי מורה תלמיד והעצמי הנעלה. וכן ספרו מסע אתוס הוצאת דע"ת (1985) שהוא המשך ל"העצמי כלוחם" עם דמויות זהות של המורה מר ש. ותלמידו יצחק.
• עמיר פריימן, מערבולות רוח: סתירות ולבטים ביחסי מורה-תלמיד בדרך הרוחנית, הוצאה עצמית, (2018).
• Amir Freimann, Spiritual Transmission: Paradoxes and Dilemmas on the Spiritual Path, Monkfish Book Publishing, 2018

קישורים חיצוניים

• אורי יריב, האבא של המאסטרים, באתר nrg‏, 8 במרץ 2005
• רודולף שטיינר, הפקולטה למדעי הרוח, באתר nrg‏, 16 בינואר 2006
• יותם יזרעאלי, למה אנשים עדיין נמשכים לגורואים, באתר הארץ, 11 ביולי 2018
• אורלי גולדקלנג, להשתחרר מהמאסטר, באתר מקור ראשון, 5 באוגוסט 2018
• תום בייז, יחסינו לאן? הקסם והעלטה שבקשר בין מורה רוחני לתלמידו, באתר מהות החיים, 29 ביולי 2018