רחוב ברובע היהודי בירושלים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
רחוב היהודים הוא רחוב מרכזי ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים. הוא רחוב שתוואו קדום, ונבנה מדרום לצפון לאורך הקארדו הרומי הקדום.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | יהודים |
| מיקום | |
| עיר |
ירושלים  |
| רובע | הרובע היהודי |
| קואורדינטות | 31°46′32″N 35°13′52″E |
  | |
ברחוב הוקמו בתי הכנסת "החורבה" ובית הכנסת הרמב"ן. לאחר מלחמת ששת הימים, הוקמו בו (ובקארדו שלצידו) אתרי הנצחה אחדים: אתר על מאבק הרובע על שרידתו עד נפילתו, אתר הנצחה למשה רוסנק ואתר הנצחה ללוחמי הרובע היהודים בתש"ח 1948. בבתי המגורים, החדשים ברובם מתגוררות משפחות יהודיות, וכן פועלות בו חנויות וסדנאות אחדות.
תוואי הרחוב הוא לאורך הקארדו, שהוקם בירושלים בתקופה הרומאית. ונבנה מעליו על תילי הריסות.
במאה ה-19, התגוררו ברחוב לרוב יהודים (כפי שנהג גם ברחוב הנוצרים שבו היו לרוב נוצרים, או בשוק הבשר שבו היו לרוב מוסלמים), וזאת לעומת שווקים מרכזיים אחרים, בעיר העתיקה, שבהם נפגשו בני שלוש הדתות.[1] החוקר פרופ' יהושע בן-אריה מציין, כי בני קהילות הספרדים התגוררו בעיקר בסביבות בתי הכנסת הספרדים, ומשם התפשטו צפונה ומזרחה, הרי שחברי כוללי ההאשכנזים פנו להתיישב ברחוב היהודים וסביבתו, ומשם התפשטו לכיוון צפונה ומערבה.[2] בשנת 1860, הקים הרב מאיר אויערבך מהעיר קאליש, בית כנסת בקצה הרחוב, אשר השתייך לכולל ורשה, שהיה ממנהיגיו.
בתארו את התפתחות הרובע היהודי במפנה המאות ה-18 - ה-19, מציין בן-אריה, כי בראשית המאה ה-19 אפשר אולי לאתר את גלעינו הראשוני של הרובע בקטע שמרחוב-היהודים מזרחה בכיוון לכותל. ... גם נוסעים אחרים במחצית הראשונה של המאה מציינים כמקומות-מגורים של היהודים את רחוב המידאן ורחוב היהודים".[3]
בשלהי המאה ה-19, ובעשורים הראשונים של המאה ה-20 התגוררה ועבדה ברחוב אוכלוסייה יהודית. ולצד בתי המגורים פעלו ברחוב חנויות רבות, סדנאות ובתי מלאכה; דוד ילין כתב בזיכרונותיו:
"ובסעיפיו [הסמטאות היוצאות ממנו] כמאתיים וחמישים חנויות קטנות וצפופות, כי כולו קודש [יהודים], ורוב חנווניו מאחינו האשכנזים, כי פה בתוך עמם הם יושבים, ובשפתם [יידיש] אשר העלו אתם מארץ גלותם ידברו ויצעקו ולא יהסס. גם הספרדי גם בן הנכר [לא-יהודי] אשר עֶסק לו ברחוב הזה למוד ילמד לדבר אשכנזית [יידיש]
— דוד ילין, כתבי דוד ילין, א, ירושלים תשמ"ג-1983, עמ' 16-15.
במלחמת העצמאות נכבש הרובע היהודי על ידי הלגיון הירדני אשר הרס חלק מבתי הרחוב. תושביו היהודים היו לפליטים. חלקם נמלטו אל מערב ירושלים, וחלקם נשבו עם שאר תושבי הרובע היהודי וכוחות המגן של ההגנה ואצ"ל, ונלקחו למחנה בממלכת ירדן, ואחר כך נשלחו לישראל.
לאחר מלחמת ששת הימים, ובמסגרת פיתוח הרובע היהודי ואכלוסו על ידי יהודים, חלק מהמבנים נהרסו, וחלקם שומרו, ולצדם בוצעה בנייה חדשה על ידי "החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בירושלים".
