Loading AI tools
גאוגרף ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהושע בן אריה (1928 – 25 בדצמבר 2023) היה גאוגרף ישראלי, פרופסור לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית ורקטור האוניברסיטה. בן אריה היה מגדולי חוקריה של ירושלים וארץ ישראל, חתן פרס ביאליק ופרס ישראל בתחום חקר ארץ ישראל לשנת תשנ"ט.
 | |
| לידה |
1928 פתח תקווה, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
25 בדצמבר 2023 (בגיל 95 בערך) ירושלים |
| ענף מדעי | גאוגרפיה, גאוגרפיה היסטורית |
| מקום מגורים | ישראל |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| מנחה לדוקטורט |
יצחק שטנר |
| מוסדות |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| תלמידי דוקטורט |
ריכב רובין, יוסי בן-ארצי, יוסי כץ, רות קרק, גדעון ביגר, רוני אלנבלום, רן אהרנסון |
| פרסים והוקרה | חתן פרס ישראל לחקר ארץ ישראל לשנת תשנ"ט. |
| תרומות עיקריות | |
| גאוגרפיה של ארץ ישראל וירושלים בפרט | |
  | |
יהושע בן אריה נולד בפתח-תקוה למשפחת יהושע שטמפפר ממייסדי המושבה מצד אמו, ומצד אביו למשפחתו של משה צבי לבינסון ממיסדי פתח תקווה ומאה שערים מצד אביו. מקור השם בן אריה הוא עברות של השם לביא סון.
הוא החל את דרכו כמורה בבית ספר תיכון. בשנת הלימודים 1949–1950 התחיל את חוק לימודיו באוניברסיטה העברית בחוגים להיסטוריה של עם ישראל ובחוג החדש לגאוגרפיה שרק נפתח אז על ידי דוד עמירן. במהלך לימודיו נפל בשבי הירדני, לאחר שתעה בדרכו לחקור את אזור בית גוברין, ושוחרר לאחר כחודשיים. בתום לימודיו שב לצבא והיה חוקר במחלקת ההיסטוריה של צה"ל תחת נתנאל לורך. ענף ההיסטוריה עסק באותה תקופה בחקר מלחמת העצמאות. בן אריה הכין חוברות פרקי הסברה המלוות במפות וכוללות 12 שיעורים. החוברת היוותה את התשתית לשיעורים והרצאות של מורים וקצינים בצבא במשך שנים רבות. בהתבסס על החוברת נכתב הספר תולדות מלחמת הקוממיות, שיצא לאור בהוצאת משרד הביטחון. נתנאל לורך, שהסתכסך עם הצבא עקב גישתו ההיסטוריוגרפית, הוציא ספר שהוא גרסה משלו לתולדות מלחמת הקוממיות.
בשנת 1958 שקד בן אריה על עבודת מאסטר אודות הגאוגרפיה של חבל לכיש שהיה אז שטח מוזנח במחקר. הדבר הובילו לחקור את מערות הפעמון בבית גוברין. את הדוקטורט הוא הגיש בשנת תשכ"ג 1962 לאוניברסיטה העברית, בהנחייתו של יצחק שטנר בנושא "הגאוגרפיה האזורית של עמק הירדן התיכון: מהכנרת בצפון ועד נחל תבור בדרום".[1]
בשנת 1966 מונה בן אריה למרצה באוניברסיטה העברית, והפך למרצה בכיר שלוש שנים לאחר מכן. בשנת 1971 מונה לראש המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית, ושימש כפרופסור אורח באוניברסיטת אוטווה, באוניברסיטת לונדון ובמרילנד. ב-1972 היה לפרופסור חבר באוניברסיטה העברית, ושבע שנים לאחר מכן היה לפרופסור מן המניין.
בן אריה שימש כעמית מחקר בלונדון, שם אסף חומר על ספרות הנוסעים לארץ ישראל במאה ה-19. מחקרו יצא לאור בספר בשנת 1970 בשם: ארץ ישראל במאה התשע-עשרה - גילויה מחדש. בשנים 1977 ו-1979 ראו אור שני ספריו על ירושלים תחת הכותר עיר בראי תקופה, שהיו מאז לנכסי צאן ברזל בחקר העיר. הוא הרבה לעסק בחקר ארץ ישראל בראשית העת החדשה, ובין השאר ערך מספר מחקרים שבדקו את כמות והרכב האוכלוסייה לפני ההתיישבות הציונית. ב-2011 השלים בן אריה מפעל, שראה אור בשלשה כרכים תחת הכותרת ירושלים היהודית החדשה בתקופת המנדט: שכונות, בתים אנשים (2011).
לאחר שרכש שם ומעמד בארץ ובעולם, הרבה בן אריה לפעול במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. בין היתר, הוא היה ממקימי אוניברסיטת חיפה ומהמייסדים של המחלקות לגאוגרפיה באוניברסיטאות תל אביב, חיפה ובאר שבע. במקביל פעל גם במוסדות חינוך ותרבות שונים, כמו במשרד החינוך, במועצה לשימור אתרים, וביד יצחק בן-צבי בו היה פעיל במפעלי מחקר גדולים, וביניהם בייסוד "הקתדרה בעל פה" והמשכה – כתב העת קתדרה.
בשנים 1973–1977 כיהן בן אריה כראש וועדת מקצוע הגאוגרפיה במשרד החינוך. בשנים 1974–1977 היה ראש 'המרכז לחקר ארץ ישראל והציונות' (כיום: 'מרכז צ'ריק לחקר הציונות, היישוב ומדינת ישראל') באוניברסיטה העברית, ובשנים 1974–1977 היה יושב ראש הוועדה האקדמית של יד יצחק בן-צבי. בשנים 1981–1985 כיהן כדיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית, ובשנים 1989–1993 ניהל את 'המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה' של יד יצחק בן-צבי. בשנים 1993–1997 כיהן כרקטור האוניברסיטה העברית.
בן אריה התגורר בשכונת רחביה בירושלים.
בן אריה נחשב לאבי האסכולה הגאוגרפית-היסטורית המודרנית בארץ. אסכולה זו משלבת תחומי ידע שונים ובהם היסטוריה, גאוגרפיה וארכאולוגיה לכדי מיקשה אחת. זוהי גישה אינדוקטיבית הדוגלת באיסוף מרבי של מקורות: סקירת השטח, שימוש במפות, ספרות, תעודות, שניתן לבסס מהן מסקנות במסגרת הזמן הנחקרת הרלוונטית. בתחום זה עמד בן אריה בקשרים קרובים עם עמיתיו חוקרי האסכולה ברחבי העולם.
הוא העמיד דור של תלמידים ממשיכי דרכו ברחבי האקדמיה הישראלית, בהם רוני אלנבלום, ריכב (בוני) רובין, רות קרק ורן אהרנסון (האוניברסיטה העברית), גדעון ביגר (אוניברסיטת תל אביב), יוסי בן-ארצי וארנון גולן (אוניברסיטת חיפה), יוסי כץ ועירית עמית-כהן (אוניברסיטת בר-אילן) וחיים גורן (מכללת תל-חי). גם בין תלמידיהם של תלמידיו שלמדו באוניברסיטה העברית למדו אצלו והושפעו ממנו היו לחוקרים ואנשי סגל באוניברסיטאות ובמכללות. ביניהם: נמרוד לוז, דורון בר, קובי כהן-הטב, אסף זלצר, מוטי זהר, מיכל משה ואחרים.
בשנת 1978 זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל על ספרו "עיר בראי תקופה" ובשנת 1999 זכה בן אריה בפרס ישראל בתחום חקר ארץ ישראל. בשנתיים שלאחר מכן יצאו לכבודו שני ספרים: האחד, נוף מולדתו: מחקרים בגאוגרפיה של ארץ-ישראל ובתולדותיה, מוגשים ליהושע בן-אריה (עורכים: יוסי בן-ארצי, ישראל ברטל, אלחנן ריינר, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ס); השני, ארץ בראי עברה: מחקרים בגאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל (בעריכת רן אהרנסון וחגית לבסקי. ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית ירושלים, תשס"א).
בשנים שלאחר מכן העלה תוכנית גאוגרפית-פוליטית רעיונית לקידום פתרון טריטוריאלי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, המבוססת על חילופי שטחים בין ישראל לרשות הפלסטינית ולמצרים; בן-אריה גם פעל רבות במישור המדיני והציבורי למימוש תוכניתו, תוך שהוא מדגיש את היתרונות שכל אחד משלושת הצדדים המעורבים צפוי להפיק מכך. בדצמבר 2008 התערב בן אריה לראשונה באופן פומבי בעניין גאוגרפי-פוליטי אחר, כאשר מחה נגד הקמת מוזיאון הסובלנות בתחומי בית הקברות ממילא בירושלים.[2]
בשנת 2001, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה.[3]
בן אריה היה נשוי לשרה, ארכאולוגית במקצועה, ולהם שלושה ילדים – זאב בן אריה, פרופסור אשר בן-אריה ואורית לייבוביץ'.
של יהושע בן אריה לפלג לוי בערוץ היוטיוב של עמותת "תולדות ישראל" לתיעוד דור תש"ח
יהושע בן אריה, ספרי מסעות: המקור להכרתה של ארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-19, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: ירושלים במאה ה-19 (עורכים: אברהם פלג ויואל רפל), הוצאת משרד הבטחון, 1980
יהושע בן אריה (1928-), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
