קתדרלת ולס
קתדרלה בסגנון גותי בדרום-מערב אנגליה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כנסיית הקתדרלה של סנט אנדרו (באנגלית: Cathedral Church of Saint Andrew), הידועה בכינוי קתדרלת ולס (Wells Cathedral), היא קתדרלה אנגליקנית בעיר ולס שבמחוז סאמרסט בדרום-מערב אנגליה. הקתדרלה, המוקדשת לאנדראס הקדוש (אחד משנים-עשר השליחים), מקום מושבו של הבישוף של באת' וולס. זו היא כנסיית האם של הדיוקסיה של באת' וולס וכוללת את כס הבישוף (קתדרה). היא נבנתה בין השנים 1175 ו-1490, והחליפה את הכנסייה הקודמת שנבנתה באותו אתר בשנת 705. היא בגודל בינוני בין הקתדרלות של ימי הביניים של אנגליה, בין קתדרלת לינקולן וקתדרלת יורק הגדולות, לבין הקתדרלות הקטנות יותר: קתדרלת כרייסט צ'רץ' באוקספורד וקתדרלת קרלייל (Carlisle Cathedral). החזית המערבית הרחבה והמגדל הגדול המרכזי שלה הפכו לתוואי הדומיננטי של העיר ונקודת ציון באזור הכפרי של סאמרסט. הקתדרלה כונתה "ללא ספק אחת היפות ביותר"[1] ו"הפואטית ביותר" מבין הקתדרלות באנגליה.
 | |
| החזית המערבית של קתדרלת ולס | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | קתדרלה |
| מיקום | ולס בסאמרסט |
| מדינה | הממלכה המאוחדת |
| בעלים | הכנסייה האנגליקנית |
| זרם | הכנסייה האנגליקנית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1176–1490 (כ־314 שנים) |
| תאריך פתיחה רשמי |
המאה ה־12  |
| סגנון אדריכלי | גותי אנגלי |
| מידות | |
| גובה | 55 מטר |
| קואורדינטות | 51°12′37″N 2°38′37″W |
| אתר הקתדרלה | |
  | |
האדריכלות היא לחלוטין גותית ורובה אדריכלות גותית אנגלית של שלהי המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13. היא שונה ממרבית הקתדרלות האנגליות האחרות של ימי הביניים, שבהן משולבים חלקים מסגנון האדריכלות הרומנסקית המוקדמת יותר. הבנייה החלה בשנת 1175 לערך בקצה המזרחי עם בניית בית המקהלה. ההיסטוריון ג'ון הארווי (John Harvey; 1997-1911) טען שהקתדרלה היא המבנה הגותי האמיתי הראשון באירופה, ששבר את המגבלות האחרונות של האדריכלות הרומנסקית. עבודת הסיתות באבן של הארקדות המחודדות והעמודים המחורצים מועשרים בכרכובים מודגשים וכותרות מגולפות בסגנון קישוט של עלים הידוע כ"עלה נוקשה" (Stiff leaf). בחזית מהתקופה האנגלית המוקדמת מוצגים יותר מ-300 דמויות מפוסלות שתוארו על ידי הארווי כ"ניצחון המוחלט של האמנות הפלסטית המשולבת באנגליה". בקצה המזרחי נשמרה כמות נדירה של ויטראז'ים עתיקים.
שלא כבמרבית הקתדרלות האנגליות שנוסדו על ידי מסדרי נזירים יש בקתדרלת ולס כמות רבה של מבנים חילוניים ששרדו, שהיו קשורים למסדר של כוהנים חילוניים (secular canons), כולל ארמון הבישוף (Bishop's Palace) וּויקארס קלוז (Vicars' Close), רחוב מגורים שמור מאז המאה ה-15. הקתדרלה היא בניין רשום מדרגה I.[2][3]
שנים ראשונות
השריד המוקדם ביותר של מבנים באתר הוא מאוזוליאום משלהי התקופה הרומאית בבריטניה, שזוהה בחפירות ב-1980.[3] כנסיית מנזר נבנתה בוולס ב-705 על ידי אלדהיים (Aldhelm), הבישוף הראשון של הדיוקסיה של שרבון, שזה עתה הוקמה, במהלך כהונתו של אינה, מלך וסקס.[4] היא הוקדשה לסנט אנדרו וניצבה במקום בו שוכן כיום הקלויסטר של הקתדרלה, שבו ניתן לראות חלק מהשרידים של החפירות. אגן הטבילה בטרנספט הדרומי של הקתדרלה הוא מכנסייה זו והוא החלק העתיק ביותר בבניין הנוכחי.[5] ב-766 חתם קיינוולף מלך וסקס אמנה ובה העניק לכנסייה 11 הייד[hebrew 1] (בערך 5,400 דונם).[7] ב-909 הועבר מושב הדיוקסיה משרבון לוולס.[3]
הבישוף הראשון של ולס היה אתהלם (Athelm; 909), שהכתיר את אתלסטאן, מלך אנגליה. גם אתהלם וגם בן אחיו דאנסטן מונו לארכיבישוף של קנטרברי.[4] במהלך תקופה זו הוקמה מקהלת נערים במטרה לשיר את הליטורגיה. בית הספר של קתדרלת ולס (Wells Cathedral School) שהוקם במטרה לחנך נערי מקהלה אלו, מתארך את הקמתו לנקודת זמן זו.[8] עם זאת, יש מחלוקת על כך. בעקבות הכיבוש הנורמני של אנגליה העביר ג'ון מטור את מושב הבישופות מוולס לבאת' ב-1090. בכנסייה בוולס, שכבר לא הייתה יותר קתדרלה, פעל גוף של כמורה חילונית.[hebrew 2]
מושב הבישוף
משערים שרעיון הקמת הקתדרלה והתחלת בנייתה ב-1175 היה של רג'ינלד פיץ ג'וסלין (Reginald Fitz Jocelin), שמת ב-1191. אף שברור מגודלה שהכנסייה הייתה מתוכננת להיות הקתדרלה של הדיוקסיה עבר מושב הבישוף בין ולס לגסלטונברי ובאת' לפני שהועבר סופית לוולס. ב-1197 העביר היורש של רג'ינלד, סווריק פיצגלדווין (Savaric FitzGeldewin), את מושבו רשמית למנזר גלסטונברי באישורו הרשמי של האפיפיור סלסטינוס השלישי. התואר הבישוף של באת' וגלסטונברי היה בשימוש עד 1219 ואז ננטש.
יורשו של סווריק, ג'וסלין מוולס, העביר שוב את מושב הבישוף למנזר באת', בתואר בישוף באת'. ג'וסלין היה אחיו של יו מוולס (Hugh of Wells),[9] והיה נוכח בטקס החתימה של המגנה כרטה. ג'וסלין המשיך את קמפיין הבנייה שבו החל רג'ינלד והיה אחראי להקמת ארמון הבישוף, בית הספר של המקהלה, בית ספר ללימוד לטינית (grammar school), בית חולים לנוסעים וקפלה. הוא גם בנה בית אחוזה בווקי (Wookey), סמוך לוולס. ג'וסלין נכח בהקדשה של הכנסייה, אבל למרות שתדלנות נמרץ אצל האפיפיור על ידי נציגיו ברומא, הוא לא חזה בחייו בשינוי מעמד הכנסייה לקתדרלה. העיכוב נבע ככל הנראה מחוסר מעש של פנדולף וראקיו (Pandulf Verraccio), פוליטיקאי כנסייתי מרומא, שליח האפיפיור לאנגליה והבישוף של נורוויץ', שהתבקש על ידי האפיפיור לחקור את המצב, אבל לא הגיב. ג'וסלין מת בוולס ב-19 בנובמבר 1242 ונקבר באזור המקהלה של הקתדרלה,[9] לוחית ההנצחה מפליז על קברו היא אחת הראשונות באנגליה. לאחר מותו ניסו הנזירים של באת' בלא הצלחה לשוב ולקבל מרות על ולס.
ב-1245 נפתר הוויכוח המתמשך על תואר הבישוף באמצעות החלטה של האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי שקבע את התואר כ"הבישוף של באת' וולס", כפי שנשמר עד ימינו, כשוולס היא המושב המרכזי של הבישוף. מאז המאה ה-11 יש בכנסייה מועצת אנשי דת (Cathedral chapter) של כמורה חילונית, בדומה לקתדרלות של צ'יצ'סטר, הרפורד, לינקולן ויורק. עם קבלת מעמד של קתדרלה היו בה, בדומה לקתדרלות דומות ארבעה בעלי משרה בכירים: דיקן (dean), מנצח (precentor), מנהל אדמיניסטרטיבי (Chancellor) ואחראי על כלי הקודש (sacristan), האחראים להשגחה הרוחנית והפיזית של הקתדרלה.[10]
קתדרלת ולס וסביבותיה
מהגנים של ארמון הבישוף
ארמון הבישוף שנבנה על ידי רלף משרוסברי
הקתדרלה וויקאר קלוז (בחלק השמאלי התחתון) במבט מהאוויר
בניית הקתדרלה
תוכנית הבנייה, שהחלה על ידי רג'ינלד פיץ ג'וסלין, הבישוף במאה ה-12, המשיכה תחת ג'וסלין מוולס, שהיה הכומר מ-1200, ואז הבישוף מ-1206. אדם לוק (Adam Locke) היה הבנאי הראשי מ-1192 עד 1230. היא תוכננה בסגנון חדש עם קשתות מחודדות, שנודעו מאוחר יותר בשם גותיות, אשר הוכנסו לשימוש בערך באותו זמן גם בקתדרלת קנטרברי. העבודה נעצרה בין 1209 ל-1213 כאשר המלך ג'ון היה מנודה וג'וסלין היה בגלות, אבל החלקים העיקריים של הכנסייה הושלמו עד שג'וסלין הקדיש אותה בשנת 1239.
כאשר הקתדרלה הושלמה, כולל בית מועצת הקתדרלה (chapter house) ב-1306,[11] היא הייתה כבר היה קטנה מדי לליטורגיה המתפתחת, ולא הייתה מסוגלת להכיל תהלוכות הולכות וגדלות יותר של אנשי כמורה. הבישוף ג'ון דרוקספורד (John Droxford) יזם שלב נוסף של בנייה תחת הבנאי הראשי תומאס מוויטני (Thomas of Whitney),[11] שבמהלכה הוגבה המגדל המרכזי ולקצה המזרחי נוספה קפלת הגבירה[hebrew 3] המתומנת ב-1326.[12] הבישוף הבא רלף משרוסברי (Ralph of Shrewsbury) המשיך בבניית ההרחבה המזרחית של המקהלה והרטרוקווייר[hebrew 4] שמאחוריו. הוא פיקח על בניית רחוב המגורים המכונה וויקארס קלוז (Vicars' Close) ואולם הוויקארס (Vicars' Hall), על מנת לספק לאנשים שהועסקו על מנת לשיר במקהלה מקום מוגן שבו יכלו לחיות ולסעוד, הרחק מהעיירה ופיתוייה.[13] יחסיו עם תושבי ולס היו מעורערים בשל המיסים שהטיל,[13] והוא הקיף את ארמונו בחומות עם שינות, חפיר וגשר מתרומם.[14][15]
הבישוף ג'ון הרוול (John Harewell) גייס כסף להשלמת החזית המערבית על ידי ויליאם ויינפורד (William Wynford) שמונה כבנאי ראשי ב-1365. ויינפורד, שהיה אחד מהאדריכלים הבולטים של תקופתו, עבד בשירות מלך אנגליה בקתדרלת וינצ'סטר ובניו קולג' באוקספורד. בוולס הוא תכנן את המגדלים המערביים שבהם המגדל הצפון-מערבי נבנה רק במאה הבאה. במאה ה-14 נתגלה כי העמודים במקום המצלב[hebrew 5] שוקעים תחת הכובד של המגדל שהוקם מעל למקום המצלב שנפגע מרעידת אדמה במאה הקודמת.[16] קשתות מיוחדות (Strainer arches), שלעיתים קרויות קשתות מספריים (Scissor arches) בשל צורתן, הוכנסו על ידי האדריכל ויליאם ג'וי לחזק ולייצב את העמודים כיחידה אחת.[16][17]
בתקופת שלטונו של הנרי השביעי הייתה הקתדרלה שלמה, ונראתה פחות או יותר בצורתה היום (אם כי הקישוטים בפנים השתנו). בין השנים 1508 ל-1546, היה המלומד ההומניסט האיטלקי הבולט פולידור וורג'יל (Polydore Vergil) פעיל כנציג הקתדרלה בלונדון. הוא תרם סט קישוטים לתלייה עבור בית המקהלה של הקתדרלה.[18] אף שקתדרלת ולס שרדה את פירוק המנזרים באנגליה טוב יותר מקתדרלות שמקורן נזירי, החרמת הנכסים שהתקבלו בתמורה לתפילות לעילוי נשמות (Chantry) גרמה לאובדן הכנסות. נמכרו לוחיות פליז מימי הביניים ודוכן מטיף הוצב בספינה בפעם הראשונה.[19] בין 1551 ל-1568, בשתי תקופות בהן שירת ויליאם טרנר כדיקן הוא יסד גינת תבלינים, שהוקמה מחדש בין 2003 ל-2010.[20]
אליזבת הראשונה העניקה אמנה חדשה למועצת הקתדרלה ב-1591, תוך יצירת גוף מנהל חדש, שכלל דיקן ושמונה כמרים שמושבם בקתדרלה שלהם שליטה על נכסי הכנסייה וסמכות לניהול ענייניה, אבל בלא סמכות לבחור דיקן (סמכות זו השתייכה מכאן ולהבא לכתר האנגלי).[21] היציבות שגרמה האמנה החדשה הסתיימה עם תחילת מלחמת האזרחים האנגלית והוצאתו להורג של צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה. לחימה מקומית גרמה לנזקים לפסלים, לרהיטים ולחלונות. הדיקן, וולטר ראלי (Walter Raleigh), אחיינו של חוקר הארצות וולטר ראלי, הושם במאסר בית לאחר שהעיירה ברידג'ווטר נפלה לידי כוחות הפרלמנט ב-1645, תחילה במשכן הכומר בכפר צ'דוזי (Chedzoy), ואז במשכן הדיקן בוולס. הסוהר שלו, הסנדלר והשוטר העירוני, דייוויד בארט, תפס אותו כותב מכתב לאשתו. כאשר סירב לתת את המכתב, דקר אותו בארט בחרב, והוא מת שישה שבועות אחר-כך ב-10 באוקטובר 1646.[22] הוא נקבר בקבר בלתי מסומן בבית המקהלה לפני תא הדיקן.[23] בתקופת הקומונוולת' של אנגליה תחת אוליבר קרומוול לא מונה דיקן ומצבה של הקתדרלה התדרדר. הבישוף פרש לגמלאות וחלק מכוהני הדת נאלצו לעסוק בעבודות כפיים.[24]
1660–1800
ב-1661, לאחר שצ'ארלס השני הושב לכס המלוכה, התמנה רוברט קרייטון (Robert Creighton), הכומר האישי של המלך בגלות, לדיקן והיה בישוף במשך שנתיים לפני מותו ב-1672. ניתן לראות את הסטנדר עשוי הפליז שלו בקתדרלה. הוא תרם את החלון המערבי הגדול של הספינה בעלות של 140 ליש"ט. לאחר שקרייטון מונה לבישוף, עברה משרת הדיקן לרלף באתהרסט (Ralph Bathurst), שהיה כומר אישי של המלך, נשיא טריניטי קולג' באוקספורד וחבר בחברה המלכותית. במהלך תקופת כהונתו הארוכה של באתהרסט שוקמה הקתדרלה, אבל במרד מונמות' ב-1685 גרמו חיילים פוריטנים לנזק לחזית המערבית, קרעו עופרת מהגג על מנת לייצר כדורים, שברו את החלונות, ניפצו את האורגן והריהוט, ובמשך זמן מה שיכנו את סוסיהם באולם הספינה.
השיקום החל שוב תחת הבישוף תומאס קן (Thomas Ken), שמונה על ידי המלך ב-1685 ושירת עד 1691. הוא היה אחד משבעת הבישופים שנכלאו משום שסירבו לחתום על "הצהרת הסליחה" (Declaration of Indulgence), שהייתה אמורה לאפשר לקתולים לקבל משרות ציבוריות רמות, אבל תמיכה ציבורית הביאה לזיכויים. קן סירב להישבע אמונים לוויליאם השלישי ולמרי השנייה משום שג'יימס השני לא ויתר על כיסאו ויחד עם אחרים, המכונים "שאינם נשבעים אמונים" (Nonjurors), פוטר ממשרתו.[25] יורשו, ריצ'רד קידר (Richard Kidder), נהרג בסופה הגדולה של 1703 כאשר מבנה הארובה שעל הארמון נפל עליו ועל אשתו, בשעה שישנו במיטתם.[26]
אגן הטבילה משנת 705. קדם לקתדרלה ב-400 שנים
החזית המערבית מהמאה ה-13 ניזוקה במהלך מרד מונמות', המורדים הרסו רבים מהדמויות המגולפות והשאירו אחרות, כדוגמת "הכתרת הבתולה", חסרות ראש
לדוכנים של המקהלה יש חופות אבן מהמאה ה-19 ורקמות מודרניות המנציחות בישופים. במאה ה-19 בוצע שיקום לבניין ואביזריו.
"כובד חטאינו", פסל מודרני מאת הפסלת ג'וספינה דה וסקונסלוס (Josefina de Vasconcellos) בחצר ארמון הבישוף
התקופה הוויקטוריאנית עד ימינו
באמצע המאה ה-19 נדרשה תוכנית שיקום מהותית. תחת הדיקן אדמונד גודאנף (Edmund Goodenough) הועברו המונומנטים לקלויסטרים ויתרת הצבע מימי הביניים והסיד שצויר על גבי הקירות הוסרו בפעולה שכונתה "הגירוד הגדול" (the great scrape).[27] האדריכל אנתוני סלווין (Anthony Salvin) לקח על עצמו שיקום נרחב של בית המקהלה. גלריות מעץ שהותקנו במאה ה-16 הוסרו ולדוכנים ניתנו חופות אבן והם הורחקו אחורה אל קו הארקדה. סורג האבן מימי הביניים הורחב במרכז על מנת לתמוך באורגן החדש.
ב-1933 הוקמה אגודת "ידידי קתדרלת ולס" במטרה לתמוך במועצת הקתדרלה בתחזוקה של המארג, החיים והעבודה בקתדרלה.[28]
בסוף המאה ה -20 התבצעה תוכנית שיקום מקיפה, במיוחד בחזית המערבית.[29] הוויטראז'ים הם תחת שיקום במטרה לשמר את חלון אילן ישי הגדול מהמאה ה-14 בקצה המזרחי של בית המקהלה.[30][31]
מאז המאה ה-13 הייתה קתדרלת ולס מקום מושבו של הבישוף של באת' וולס (Bishop of Bath and Wells). הגוף המנהל, מועצת הקתדרלה (Chapter), מורכב מחמישה כמרים (דיקן (dean), מנצח (precentor), מנהל אדמיניסטרטיבי (canon chancellor), גזבר (canon treasurer) הארכידיאקון של ולס (archdeacon of Wells)) וארבעה חברים חילונים: המנהלן (administrator), שומר המרקם (Keeper of the Fabric), משגיח הנכסים (Overseer of the Estate) ויושב הראש של חנות הקתדרלה ובית הקפה.[32] בישוף באת' וולס הנוכחי הוא פיטר הנקוק (Peter Hancock), שהוכתר בטקס בקתדרלה ב-7 ביוני 2014.[33] מאז שהדיקן ג'ון קלארק פרש, ממלא את מקומו אנדרו פדרסון.[34]
צוות המועסקים כולל מנגן בעוגב, מנצח המקהלה, מארגן התפילות, ארכיבר, ספרן והצוותים של החנות, בית הקפה והמסעדה.[35] למועצה מייעצים מומחים כדוגמת אדריכלים, ארכאולוגים ומומחים פיננסיים.[32]
בקתדרלה נערכים יותר מאלף טקסים בשנה. מדי יום נערכים תפילת שחרית (Matins), מיסה ותפילת ערבית (Choral Evensong),[36] כמו גם חגיגות עיקריות של פסטיבלים נוצריים כדוגמת חג המולד, פסחא, פנטקוסט וחגי קדושים נוצרים.[37] הקתדרלה משמשת גם לטבילות, חתונות ולוויות של אלו שיש להם קשרים קרובים לקתדרלה.[38] ביולי 2009 נערכת הלווייתו של הארי פאץ', החייל האחרון של הצבא הבריטי של מלחמת העולם הראשונה, שמת בגיל 111.[39]
שלושה טקסי יום ראשון נערכים על ידי מקהלה קבועה (בתקופת הלימודים) וטקס מושר נערך בשאר ימי השבוע. הקתדרלה מארחת מקהלות ומעורבת בלימודי מוזיקה בבתי ספר מקומיים, כחלק מפרויקט הקרוי "Chorister Outreach Project".[40] היא גם משמשת כאולם לאירועים מוזיקליים כדוגמת קונצרט שנתי של המקהלה הקאמרית של סאמרסט (Somerset Chamber Choir).[41]
כל שנה משתתפים בטקסים כ-150,000 ו-300,000 נוספים מבקרים כתיירים.[42] הכניסה חופשית, אבל המבקרים מוזמנים להרים תרומה במטרה לסייע בעלויות התפעול השנתי שהיו כ-1.5 מיליון ליש"ט ב-2015.[43]
תאריכים, סגנונות ואדריכלים
בניית הקתדרלה החלה בשנת 1175 על פי עיצוב של אדריכל לא ידוע. ולס היא הקתדרלה הראשונה באנגליה שנבנתה מלכתחילה בסגנון גותי. על פי היסטוריון האמנות ג'ון הארווי (John Harvey), זוהי הקתדרלה הגותית האמיתית הראשונה בעולם, שהאדריכלים שלה נפרדו לחלוטין מכל המאפיינים הקושרים את הקצה המזרחי העכשווי של קתדרלת קנטרברי, כמו גם את מבנים מוקדמים יותר בצרפת, כמו הקצה המזרחי של בזיליקת סן-דני לאדריכלות רומנסקית. בניגוד לכנסיות אלו, בוולס יש מקבץ של עמודי תמך במקום עמודים מסיביים ויש בה גלריה של קשתות מחודדות זהות ולא הצורה הרומנסקית הטיפוסית של זוג פתחים. הסגנון, עם הקשתות המחודדות הפשוטות והבלתי מקושטות והכרכובים המפותלים, ידוע כאדריכלות גותית אנגלית.
בין השנים 1192 ל-1230, אדם לוק (Adam Lock), האדריכל המוקדם ביותר בוולס ששמו ידוע לנו, המשיך את הטרנספט והספינה באותה דרך כמו קודמו. לוק היה גם האדריכל של השער הצפוני על פי עיצובו.
בניית החזית המערבית בסגנון גותי אנגלי מוקדם החלה בסביבות 1230 על ידי תומאס נוריס (Thomas Norreys), כאשר הבנייה והפיסול נמשכו כשלושים שנה. המגדל הדרום-מערבי שלה החל מאה שנים לאחר מכן ונבנה בין 1365 ל-1395, והמגדל הצפון-מערבי בין השנים 1425 ו-1435, שניהם בסגנון גותי ניצב על פי התכנון של וליאם ויינפורד (William Wynford) שאף מילא בתחרת חלונות עדינה רבים מהחלונות המחודדים מהסגנון הגותי האנגלי המוקדם של הקתדרלה.
בין השנים 1275 ו-1310 נבנו בית מועצת הקתדרלה והקריפטה על ידי אדריכלים לא ידועים, הקריפטה בסגנון גותי אנגלי מוקדם ובית מועצת הקתדרלה בסגנון הגאומטרי של האדריכלות הגותית המקושטת. ב-1310 החלה העבודה על קפלת הגבירה, על פי תכנונו של תומאס ויטני (Thomas Witney), שגם בנה את המגדל המרכזי בין השנים 1315–1322 בסגנון הגותי המקושט. המגדל חוזק אחר כך פנימית באמצעות קשתות שתכנן ויליאם ג'וי (William Joy). במקביל לעבודה זו, ביצע ג'וי בשנים 45–1329 שינויים והרחבות בבית המקהלה, וחיבר אותו לקפלת הגבירה באמצעות רטרוקווייר, האחרון בסגנון גותי קושט זורם.
שינויים מאוחרים יותר כללו קמרון אנכי של המגדל ובניית קפלת שוגר (Sugar's Chapel) בשנים 90–1475 על ידי ויליאם סמית (William Smyth). כמו כן שיפוצים בסגנון התחייה הגותית נעשו בסורג ובית המקהלה על ידי בנג'מין פרי (Benjamin Ferrey) ואנתוני סלווין (Anthony Salvin) בשנים 57–1842.
התוכנית
אורכה הכללי של קתדרלת ולס הוא 126 מטרים. במשותף עם קתדרלות קנטרברי, לינקולן וסולסברי, יש בה סידור אנגלי מובהק של שני טרנספטים, כשגוף הכנסייה מחולק לחלקים נפרדים: אולם הספינה, בית המקהלה, רטרוקווייר, שמעבר לו קפלת הגבירה. החזית רחבה, שיחד עם המגדלים בצדדיה משתרעת מעבר לטרנספט משני הצדדים. בצד הצפוני של הספינה המרכזית בולטת גזוזטרה גדולה היוצרת כניסה לקתדרלה. בצפון-מזרח נמצא בית מועצת הקתדרלה המתומן הגדול, שהכניסה אליו מבית המקהלה אל מעבר ומדרגות. מדרום לספינה יש קלויסטר גדול, יוצא דופן בכך שהקצה הצפוני, הסמוך לקתדרלה, מעולם לא נבנה.
גובה
בחתך יש לקתדרלה את הסידור הרגיל של כנסייה גדולה: ספינה מרכזית עם ספינות משניות מצדדיה המופרדים על ידי שתי ארקדות. הארקדות בנויות משלושה שלבים: בחלק התחתון ארקדה, מעליה גלריה של טריפוריום, ובחלק העליון קומת תאורה (clerestory). גובה הספינה המרכזית הוא 20 מטרים, נמוך מאוד בהשוואה לקתדרלות הגותיות של צרפת. בספינה יש תחושה של עומק שמקורה בטריפוריום בעל הצורה הייחודית, סדרה של פתחים צרים זהים, במקום צורת הבנייה המקובלת במפרצים. הטריפוריום מופרד מהארקדה על ידי פס אופקי (string course) רצוף לאורך הספינה המרכזית. אין קווים אנכיים המקשרים את שלושת השלבים, כשחצאי העמודים התומכים בקמרון עולים מעל לטריפוריום.
הקתדרלה מדרום-מזרח. בית המקהלה נמצא כשקפלת הגבירה בולטת מעבר לו, ובית מועצת הקתדרלה בצד ימין.
המגדל המרכזי, הספינה והטרנספט הדרומי כפי שהם נראים מגינת הקלויסטר. הספינה המרכזית מתנשאת מעל גג הספינה המשנית. התמיכות דקות.
קירות הספינה המרכזית בנויים בשלושה שלבים: ארקדה, טריפוריום וקומת תאורה. לטריפוריום יש מבנה ייחודי כשהקשתות אינן מחולקות למפרצים.
הצד החיצוני
הצד החיצוני של קתדרלת וולס מציג מראה מסודר יחסית והרמוני שכן רוב הבניין נבנה בסגנון אחד, גותי אנגלי מוקדם. מראה נדיר בין הקתדרלות האנגליות שבהן חלקן החיצוני בדרך כלל מציג שפע של סגנונות.[44] שינויים מאוחרים יותר בקתדרלת ולס בסגנון הניצב ייושמו בכל מקום, כדוגמת מילוי החלונות המחודדים של הסגנון האנגלי המוקדם בתחרת אבן פשוטה, בניית מעקה שמקיף את הגג, ותוספת הצריחונים הממסגרים כל גמלון, דומים לאלו סביב בית מועצת הקתדרלה ועל החזית המערבית. בקצה המזרחי יש שפע של תחרת אבן שבה מוטיבים חוזרים בסגנון המרושת, שלב בין תחרת האבן הגאומטרית לתחרת האבן של הקישוט הזורם.
החזית המערבית
גובה החזית המערבית כ-30 מטרים ורוחבה 45 מטרים והיא בנויה מאבן גיר אואוליתית מיורה התיכון שמקורה במחצבת האבן דולטינג (Doulting Stone Quarry), כ-13 קילומטרים ממזרח לקתדרלה.[45] היסטוריון האדריכלות אלק קליפטון-טיילור כינה אותה "אחת מהמראות הגדולות ביותר של אנגליה".
לחזיתות מערביות יש בדרך כלל שלוש צורות מובחנות: אלו העוקבות אחרי גובה הספינה המרכזית והספינות המשניות, אלו שיש להן זוג מגדלים בקצה כל אחת מהספינות המשניות, הממסגרים את הספינה המרכזית, ואלו המסתירות את צורת המבנה. החזית המערבית של ולס, היא בצורת זוג המגדלים, אבל היא יוצאת דופן בכך שהמגדלים אינם מציינים את מיקומם של הספינות המשניות, אלא מתרחבים מעבר להן, מסווים את הממדים ואת פרופיל המבנה.
החזית המערבית מתרוממת בשלושה שלבים מובחנים, כל אחד מוגדר היטב על ידי פס אופקי. דגש אופקי זה מנוטרל על ידי שש תמיכות עבות בולטות המגדירות את החתך של הספינה המרכזית, הספינות המשניות והמגדלים והן מעוטרות מאוד, בכל אחת יש גומחות מחופות המכילות את הפסלים הגדולים ביותר בחזית.
במפלס התחתון של החזית נמצא בסיס פשוט, המייצב את הארקדות המקושטות המתרוממות מעליו. בבסיס יש שלושה פתחי דלתות, שהם בניגוד מוחלט לשערים המרשימים של הקתדרלות הגותיות הצרפתיות. שתי הדלתות הצדדיות הן בגודל של דלתות ביתיות, והדלת המרכזית מקושטת רק באמצעות עמוד מרכזי, קווטרפויל[hebrew 6] ופסי הקישוט שעל הקשת המחודדת.
מעל הבסיס מתנשאות שתי קומות של ארקדות המקושטות בקווטרפוילים וגומחות שהכילו במקור כארבע מאות פסלים, שכשלוש מאות שרדו עד אמצע המאה ה-20. מאז שופץ חלקם או הוחלף, כולל הדמות ההרוסה של ישו בגמלון.
השלבים השלישים של מגדלים באגפים נבנו בסגנון הניצב של שלהי המאה ה-14, על פי תוכנית של ויליאם וינפורד. בניית המגדל הצפון-מערבי לא החלה לפני 1425. העיצוב משמר את הפרופורציות הכלליות וממשיך את ההבלטה החזקה של התמיכות.
על המוצר המוגמר נמתחה ביקורת שאין בו צריחים, וייתכן שהכוונה הייתה שצריחים, שמעולם לא נבנו, יתנשאו מהמגדלים. למרות היעדר צריחים או צריחונים, תיאר אותה היסטוריון האדריכלות בניסטר פלצ'ר (Banister Fletcher) כ"ההתפתחות העילאית של הסגנון הגותי האנגלי בסוג זה של חזית".
החזית המערבית מהמאה ה-13 בעיצוב תומאס נוריס. לשילוב בין הצורה, הקישוט האדריכלי והפיסול אין מתחרים בבריטניה
"ישו השופט" (שלהי המאה ה-20) שוכן בגמלון. מתחתיו שנים עשר השליחים ותשעה מלאכי עליון
בתמיכות הבולטות יש גומחות לפסלים.
איקונוגרפיה של החזית המערבית
הפסלים בחזית המערבית בוולס כוללים דמויות עומדות, דמויות יושבות, מלאכים בחצי הגובה וסיפורים בתבליט הגבוה. רבות מן הדמויות הן בגודל טבעי או גדול יותר, ויחדיו הן מהוות את התצוגה הטובה ביותר של תגליפים מימי הביניים באנגליה. הדמויות ורבים מהפרטים האדריכליים נצבעו בצבעים בהירים, וניתן להסיק על תכנון הצבעים המקורי מפתיתי צבע שעדיין דבוקים לכמה משטחים. הפסלים מוצבים על פני תשעה אזורים אדריכליים המתפשטים אופקית על פני כל החזית המערבית ומסביבה בצדדים, ובשוליים המזרחיים של המגדלים המשתרעים מעבר לספינות המשניות. בתמיכות החזקות הבולטות יש קומות של גומחות המכילות רבות מהדמויות הגדולות ביותר. דמויות גדולות אחרות, כולל זו של ישו, הוצבו בגמלון. דמות אחת ניצבת באחת משתי גומחות מאוחרות יותר גבוה במגדל הצפוני.
בשנת 1851 פרסם הארכאולוג צ'ארלס רוברט קוקרל (Charles Robert Cockerell) ניתוח של האיקונוגרפיה, שמנה את תשע החטיבות הפיסוליות מהנמוך ביותר לגבוה ביותר. הוא הגדיר את התמה של הפסלים כ"לוח שנה לבורים" הממחיש את הדוקטרינות וההיסטוריה של האמונה הנוצרית, את הגעתה לבריטניה ואת ההגנה עליה על ידי נסיכים ובישופים. הוא משווה את הסידור והאיקונוגרפיה לטה דאום.
על פי קוקרל, הצד של החזית מדרום לדלת המרכזית הוא הקדוש יותר ותוכנית הפיסול מחולקת בהתאם. הגומחות בחלק הנמוך ביותר הכילו דמויות עומדות, וכולן נהרסו מלבד ארבע דמויות, שתיים מכל צד. פסלים נוספים שרדו בצד הצפוני והמזרחי של המגדל הצפוני. קוקרל סבור כי אלה שמדרום לשער מייצגים את הנביאים והאבות של הברית הישנה, ואילו אלה שמצפון לשער ייצגו את המיסיונרים הראשונים שהגיעו לבריטניה, שמתוכם ניתן לזהות את אוגוסטינוס מקנטרברי, בירינוס הקדוש ובנדיקטוס ביסקופ באמצעות סמלי הקדושים שלהם.[hebrew 7] בחטיבה השנייה, מעל כל זוג דמויות, יש קווטרפוילים המכילים תבליטים של מלאך בחצי גובה, שחלקם שרדו. בין גמלוני הגומחות שזורים סדרה של סיפורי עלילה מהביבליה, כשסיפורי התנ"ך בצד הדרומי, מעל הנביאים והאבות, ואלה מן הברית החדשה בצד הצפוני. בין חטיבה זו לבאה אחריה מפריד פס אופקי רצוף לרוחב כל החזית המערבית.
מעל לפס, חטיבות ארבע וחמש, על פי החלוקה של קוקרל, כוללות דמויות המייצגות את הכנסייה הנוצרית בבריטניה. בדרום, באמצעות הרועים הרוחניים כדוגמת בישופים, אבות מנזרים, אימהות מנזרים והמייסדים הקדושים של המנזרים, ובצפון, באמצעות מלכים, מלכות ונסיכים. רבות מן הדמויות שרדו ורובן זוהו באמצעות סמלי הקדושים שלהם. בחלק העליון ביותר הצמוד לפס המפריד העליון יש סדרה של גומחות קטנות המכילות פסלים הקפואים בתנועה של מתים היוצאים מקבריהם ביום הדין. אף שהם עירומים, ניתן לזהות את חלקם כמלכים על פי הכתר שעל ראשם ואחרים כבישופים על פי מצנפת הבישוף. פניהם של חלק מהיוצאים מקבריהם מביעים שמחה ותקווה ואילו אחרים מביעים ייאוש.
הגומחות בחלק התחתון של הגמלון מכילות תשעה מלאכים, שמתוכם זיהה קוקרל את מיכאל, גבריאל, רפאל ואוריאל. בחטיבה הבאה ניצבים הדמויות הגבוהות של שנים עשר השליחים, חלקם כמו יוחנן בן זבדי, אנדראס הקדוש וברתולומאוס הקדוש ניתנים לזיהוי בקלות על פי סמלי הקדושים שלהם. הגומחות העליונות ביותר בגמלון הכילו את דמותו של ישו השופט במרכז, כשהבתולה מרים מימינו ויוחנן המטביל משמאלו. הדמויות נפגעו מאיקונוקלאזם. פסל חדש של ישו גולף עבור הגומחה המרכזית, אבל שתי הגומחות הצדדיות מכילות כיום כרובים. ישו והבתולה מרים מיוצגים גם על ידי הדמויות חסרות הראש כיום בסיפור הכתרת הבתולה בגומחה שמעל לשער המרכזי. תבליט שניזוק של הבתולה וישו הילד נמצאים בקווטרפוילים שבספנדרל[hebrew 8] של הדלת.
בחטיבה הנמוכה ביותר אבדו פסלים רבים, אבל קבוצת קדושים זו שרדה בגב המגדל הצפוני
מעל שער הכניסה לחזית המערבית יש פסל של הבתולה והילד ישו
גלריה של מלכים ממלאה את הגומחות בתמיכות הצפון-מערביות, וכוהני דת בדרום-מערב
מגדל המצלב
בניית המגדל המרכזי מתוארכת לתחילת המאה ה-13. הוא שופץ בצורה משמעותית בתחילת המאה ה-14 במהלך העיצוב מחדש של הקצה המזרחי, מה שחייב לחזק את העמודים התומכים במצלב מתחת למגדל עשור אחר-כך, או מאוחר יותר. במאה ה-14 נוסף למגדל צריח הבנוי מעץ ועופרת שנשרף ב-1439. בעקבות כך עוצבה מחדש החיצוניות של המגדל בסגנון הניצב ונוספו לו המעקות והצריחונים. אלק קליפטון-טיילור מתאר אותו כ"יוצא דופן אפילו בסאמרסט, מחוז המפורסם בהדר של מגדלי כנסיותיו".
השער הצפוני
השער הצפוני תואר על ידי היסטוריון האומנות ניקולאוס פווזנר (Nikolaus Pevsner) כ"מקושט להפליא" (sumptuously decorated), ונועד לשמש ככניסה הראשית. מבחוץ הוא פשוט ומלבני כשקירותיו הצדדים ללא קישוט. הכניסה היא שער קשת מחודדת גבוהה הממוסגר על ידי פסים עשירים של שמונה עמודי תמך עם כותרות בסגנון העלה הנוקשה שכל אחד מוקף בפסים (Annulet) באמצע הגובה. אלו שמשמאל מעוטרים בדמויות המייצגות את המרטיריות של אדמונד, מלך מזרח אנגליה הקירות מרופדים בגומחות עמוקות הממוסגרות על ידי עמודי תמך צרים עם כותרות ופסים כמו אלו של השער.
קלויסטר
הקלויסטר נבנה בשלהי המאה ה-13, ונבנה כמעט לגמרי מחדש בין 1430 ל-1508. ויש בו פתחים רחבים המחולקים על ידי חלונות ביפוריים וטרנסומים[hebrew 9] ותחרת אבן בסגנון הגותי הניצב. התקרה היא קמרון צלעות בסגנון לירן.[hebrew 10] החיבורים בין כל צלע לצלע מעוטרים בקישוט (באנגלית Boss). הקטע המזרחי של הקלויסטר הוא בן שתי קומות, שבהן העליונה היא משכן לספרייה שנבנתה במאה ה-15.
משום שקתדרלת ולס הייתה חילונית ולא מנזרית, לא היה לקלויסטר משמעות מעשית. בקתדרלות חילוניות אחרות לא נבנו קלויסטרים, אבל הם נבנו כאן ובצ'יצ'סטר. ההסברים לבנייתם בשתי הקתדרלות החילוניות נעים מאתר לתהלוכות ועד לסיבה אסתטית. כמו בצ'יצ'סטר, אין לקלויסטר צד צפוני. בקלויסטרים של מנזרים שימש הצד הצפוני של הקלויסטר, שנהנה יותר מהצדדים האחרים מהשמש החורפית, לעיתים קרובות כסקריפטוריום.
הטרנספט הצפוני ובו שעון מימי הביניים, השער הצפוני והמגדל הצפון-מערבי
הכניסה בשער הצפוני מעוטרת בפסים מורכבים וכותרות דמוי עלעלים
מבט לאורך הקלויסטר שבו רואים את קמרון הצלעות מסגנון לירן
הקלויסטר, שנבנה בכמה שלבים מעוטר בתחרת אבן ניצבת
שיקום
ב-1969, כאשר גוש גדול של אבן נפל מפסל בסמוך לדלת הראשית, היה ברור שיש צורך דחוף בשיקום החזית המערבית.[29] בפיקוח האדריכל של הקתדרלה, אלבן קארו (Alban D. R. Caroe), נערכו מחקרים מפורטים של העבודות באבן ושיטות שימור, והוקמה ועדת שימור.[46] השיטות שנבחרו לשימור היו אלו שתוכננו על ידי איב ורוברט בייקר (Eve and Robert Baker). ברט וילר (Bert Wheeler), שפיקח על העבודות בקתדרלה בשנים 1935–1978, ערך ניסויים בעבר בשטיפת התגליפים האדריכליים שעל הבניין ובטיפול בהם והטכניקות שלו היו בין אלו שנוסו על הפסלים.[46]
עבודות השימור נערכו בין 1974 ל-1986, כשהייתה הקפדה להשתמש ככל האפשר בתהליכים שאינם פולשניים כדוגמת שטיפה במים ותמיסת סיד, מילוי הסדקים והמשטחים שניזקו במלט רך כדי למנוע חדירת מים וייצוב הפסלים שסבלו מסדקים בשל קורוזיה של מסמרות מתכת. המשטחים הושלמו באמצעות צביעת שכבה דקה של מלט ו[[סילן] שנועדה לעמוד בפני סחיפה נוספת ופגיעה של מזהמים.[46] השיקום של החזית חשפה צבע רב שעדיין היה דבוק לפסלים ולגומחות בהן ניצבו, מה שמעיד כי פעם הם היו צבועים בצבעים ססגוניים.[29]
פנים הקתדרלה
בית המקהלה, הטרנספט והספינה
האופי הייחודי של פנים הקתדרלה שסגנונו אנגלי גותי מוקדם תלוי בפרופורציות של הקשתות המחודדות הפשוטות. הוא גם תלוי בעידון של הפרטים האדריכליים, בייחוד פסי הקישוט.
הארקדה, שצורתה זהה בספינה, בבית המקהלה ובטרנספט, מתייחדת בעושר של פסי הקישוט והתגליפים. כל עמוד תמך של הארקדה הועשר ב-24 מוטות דקים בשמונה קבוצות של שלושה, המתרוממים מעל הכותרות על מנת ליצור את הפסים הגליים של הקשתות. הכותרות עצמן ראויות לציון בשל החיות של העלווה המסוגננת, בסגנון המכונה "העלה הנוקשה". החיות מנוגדת לרשמיות של המוטות ההופכים לפסים ושל האזורים הרציפים של האבן החלקה בספנדרלים. כל כותרת שונה, וחלקן מכילות דמויות קטנות המדגימות סיפורים.
הקמרון של הספינה המרכזית מתרומם בתלילות בצורת קוודריפרטייט,[hebrew 11], בהרמוניה עם הארקדה של הספינה המרכזית. הקצה המזרחי של בית המקהלה הורחב, וכל החלק העליון שוכלל ברבע השני של המאה ה-14 על ידי ויליאם ג'וי. בקמרון יש צלעות רבות בצורת רשת, שונה מאוד מהקמרון של הספינה המרכזית, וייתכן שהוא שחזור באבן של סוג מקומי של גג עץ מחולק לתאים שממנו יש דוגמאות מהמאה ה-15, כולל אלו בכנסיית סנט קתברט (St Cuthbert's Church) בוולס. גם לקמרונות של המעברים בבית המקהלה יש תבנית ייחודית.
עד תחילת המאה ה-14 היה פנים הקתדרלה בסגנון אחיד, אבל הוא היה עתיד לעבור שני שינויים משמעותיים, במגדל ובקצה המזרחי. בין 1315 ו-1322 הוגבה המגדל מעל למצלב והוצב עליו צריח, מה שגרם לעמודים שתמכו בו להראות סימני לחץ. ב-1338 פיתח האדריכל ויליאם ג'וי פתרון לא שגרתי בכך שהכניס קשתות נמוכות שמעליהן קשתות הפוכות במידות זהות, תוך יצירת מבנים דמויי מספריים. קשתות אלו תומכות בעמודים של המצלב משלושה צדדים, בעוד שהצד המזרחי ביותר נתמך בקיר בית המקהלה.[47] הקשתות התומכות מכונות "הקשתות הצולבות של סנט אנדרו" (St Andrew's Cross arches), בהתייחס לקדוש המגן של הקתדרלה. וים סוואן (Wim Swaan) תיאר אותן, בצדק או שלא בצדק, כ"מסיבים בצורה ברוטאלית" ופולשניים בפנים הקתדרלה המאופק בדרך כלל בכל אמת מידה.
האופי האופקי של הספינה המרכזית מודגש באמצעות הגלריות הרצופות בקירות פסי הרוחב והעלווה הבולטת של הכותרות
הקמרון הקוודריפרטייט של הספינה המרכזית קושט במאה ה-19
הקשתות המצטלבות של סנט אנדרו מתחת למגדל
הקשתות המצטלבות של סנט אנדרו כפי שהן נראות מהטרנספט
לקמרון בית המקהלה יש צורה ייחודית שייתכן שהיא מבוססת על תבניות של גגות עץ.
קפלת הגבירה והרטרוקווייר
בקתדרלת ולס יש קצה מזרחי ריבועי המכיל את בית המקהלה כמקובל, וכמו בכמה קתדרלות אחרות כמו סולסברי ואקסטר בולטת מהחלק המזרחי קפלת הגבירה הנמוכה יותר מבית המקהלה. בנייתה החלה סביב 1310, ייתכן לפני שבית מועצת הקתדרלה הושלם. התאריך שרוי במחלוקת.
לקפלת הגבירה יש קמרון שבו התבנית מורכבת ובמידת מה לא סדירה, כיוון שהקפלה אינה סימטרית בשני הצירים. הצלעות המרכזיות נחתכות על ידי צלעות נוספות שאינן תומכות בקמרון המכונות "צלעות לירן", ושבמקרה זה יוצרות תבנית בצורת כוכב בקדקוד הקמרון. זה היה אחד הקמרונות הראשונים מסגנון לירן באנגליה. בקפלה יש חמישה חלונות גדולים, הממולאים בקטעי זכוכית מימי הביניים. בחלון המזרחי הדמויות כולן הן מהמאה ה-19. תחרת האבן של החלונות היא בסגנון הידוע כמרושת, בתבנית של צורה החוזרת שוב ושוב, במקרה זה טרפויל,[hebrew 12], היוצרת תבנית דמוית רשת. הפתחים מתוארים כקשקשי דגים.
הרטרוקווייר מתחיל בקצה המזרחי של בית המקהלה ולתוך הטרנספט המזרחי. הקמרון נתמך במרכזו באמצעות מבנה יוצא דופן של עמודי תמיכה זוויתיים. שניים מהם ממוקמים כך שהם משלימים את הצורה המתומנת של קפלת הגבירה, פתרון שתואר על ידי פרנסיס בונד (Francis Bond) כ"אינטואיציה של גאון".[48] לעמודי התמך מוצמדים מוטות משיש, ויחד עם הקמרונות בהם הם תומכים, יוצרים מראה של מורכבות גדולה מכל זווית. החלונות ברטרוקווייר הם בסגנון המרושת כמו אלו של קפלת הגבירה, אבל הם מעוטרים בסגנון הזורם בעצם זה שתחרת האבן יוצרת עקומות אוגיביות. התוכנית של אזור זה שבין בית המקהלה לקפלת הגבירה ייחודי, והועלתה השערה שהכישלון לגרום להכרזתו של הבישוף ויליאם ממרץ' (William of March) כקדוש הובילו לקיצור בית המקהלה כיוון שהמרחב כבר לא היה נדרש לקברו המקודש. עקב כך היה צורך למלא את המרחב הנוסף אחרי המזבח. זה נעשה בצורה מתוחכמת ויפה. מצב דומה אירע במנזר סנט אולבנס (St Albans Abbey), שבו הוסר האפסיס הישן תוך השארת מרחב בין קפלת הגבירה והקבר הקדוש של סנט אולבן. עם זאת, בטיפול במרחב שם לא הושקעה אותה מידת דמיון כפי שנעשה בוולס.
- הקצה המזרחי של הקתדרלה, 1310–1345
קפלת הגבירה תוכננה ככל הנראה על ידי תומאס ויטני (1310–1319). בחלונות יש תחרת אבן בתבנית רשת רגילה והם מכילים ויטראז'ים עתיקים
בקמרון הכוכב של קפלת הגבירה יש צלעות לירן היוצרות כוכב בתוך כוכב
המבט מהרטרוקווייר של ויליאם ג'וי לתוך קפלת הגבירה תואר כ"אחד המראות האדריכליים המעודנים והמקסימים ביותר באירופה
הצד המזרחי של בית המקהלה (1329–1345) שבו רואים את הקמרון המרושת וגלריית הקדושים מתחת לחלון המזרחי
.jpg)
בית מועצת הקתדרלה
בניית בית מועצת הקתדרלה החלה בשלהי המאה ה-13, בוצעה בשני שלבים, והושלמה סביב 1310. זהו מבנה בן שתי קומות כשהאולם המרכזי מוגבה מעל קריפטה. הכניסה אליו מגרם מדרגות המתחלק ופונה, כשענף אחד מוביל דרך הקומה העליונה של שער השרשרת לוויקרס קלוז. פנים האולם מקושט גאומטרי תואר על ידי אלק קליפטון-טיילור "כיפה ביותר אדריכלי באנגליה". צורתו מתומנת, קמרון הצלעות שלו נתמך על ידי עמוד מרכזי. העמוד מוקף במוטות של שיש פרבק (Purbeck Marble), המתרוממים אל כותרת עלעלית רציפה בודדת גלית של עלי אלון ואצטרובלים, שונה מאוד מעיטורי העלים הנוקשים של הסגנון האנגלי המוקדם. מעל לפס המקיף את הכותרת מתרוממים 32 צלעות ויוצרים אפקט של "עץ דקל גדול". החלונות גדולים עם תחרת אבן מקושטת גאומטרית שמתחילה להראות התארכות הצורה, ואוגי[hebrew 13] בחלק התחתון של תחרת האבן, מאפיין של תחרת אבן מקושטת זורמת. החלונות עדיין מכילים זכוכית עתיקה. מתחת לחלונות יש 51 גומחות, שהחופות שלהם מקושטות בתגליפי אבן הכוללים ראשים רבים המגולפים בסגנון עליז.
גרם מדרגות מוביל מהקתדרלה (מימין) אל בית מועצת הקתדרלה ושער השרשרת המוביל אל ויקארס קלוז
המדרגות אל בית מועצת הקתדרלה וויקארס קלוז
בית מועצת הקתדרלה מכיוון גרם המדרגות מימין. העמוד המרכזי והקמרון מושווים לעיתים קרובות לעץ דקל. בקירות בית מועצת הקתדרלה יש 51 גומחות ישיבה.
ויטראז'ים
קתדרלת ולס מכילה את אחד האוספים המשמעותיים ביותר של ויטראז'ים באנגליה,[49] למרות נזק שנגרם על ידי כוחות הפרלמנט ב-1642 ו-1643.[50] הזכוכית העתיקה ביותר ששרדה מתוארכת לשלהי המאה ה-13 והיא בשני חלונות בצד המערבי של גרם המדרגות המוביל אל בית מועצת הקתדרלה. שני חלונות במעבר הדרומי של בית המקהלה הם מ-1310–1320.[2]
בקפלת הגבירה יש חמישה חלונות, שמתוכם ארבעה מתוארכים ל-1325–1330 וכוללים דמויות של הקדוש המקומי, דאנסטן.[2][49] החלון המזרחי שוחזר למראה המקורי על ידי תומאס וילמנט (Thomas Willement) ב-1845. בחלונות האחרים יש חופות שלמות, אבל החלקים הציוריים מקוטעים.[2]
החלון המזרחי של בית המקהלה הוא חלון רחב המחולק לשבע רצועות המתוארך ל-1340–1345. הוא מתאר את אילן ישי (הגנאלוגיה של ישו על פי הנצרות) ומדגים את השימוש בכסף, טכניקה חדשה המאפשרת לאמן לצייר פרטים על זכוכית בצהוב, כמו גם בשחור.[51] הצירוף של זכוכית ירוקה וצהובה והוספת כתמי צבע צהוב זוהר הוא המקור לכינוי הנפוץ "חלון מוזהב". צמודים אליו משני הצדדים חלונות של קומת התאורה, ומתחתיו פסלים גדולים של קדושים, שגם הם מתוארכים ל-1340–1345.[52] ב-2010 בוצעה עבודת שימור נרחבת על חלון אילן ישי.[31]
הפנלים בקפלת קתרינה הקדושה מיוחסים לארנולד מניימכן (Arnold of Nijmegen) ומתוארכים סביב 1520.[2] הם נרכשו מהכנסייה החרבה של סנט ז'אן מרואן,[49] כשהפנל האחרון נרכש ב-1953.[2]
הזגוגית בחלון הבנוי משלושה חלקים מחודדים בקצה המערבי של הספינה נרכשה במקור על ידי הדיקן קרייטון במחיר של 140 ליש"ט ב-1664. היא שופצה ב-1813, ורוב החלק המרכזי הוחלף על ידי עיצוב של ארצ'יבלד נייטלי ניקולסון (Archibald Keightley Nicholson) בין 1925 ל-1931. החלונות בקצה הדרומי והצפוני של הטרנספט הם בעיצוב של חברת ג'יימס פאוול ובניו מתחילת המאה ה-20.[2]
_Golden_window_crop.jpg)
תגליפים
מרבית תגליפי האבן בקתדרלת ולס הם בכותרות דמויות העלים בסגנון "העלה הנוקשה". ניתן לראותם מקשטים את העמודים בספינה המרכזית, בבית המקהלה ובשני הטרנספטים. סגנון העלה הנוקשה הוא מופשט מאוד. אף שייתכן כי הושפעו משריגים של עלי אקנתוס או עלי גפן, לא ניתן לשייכם בקלות למין צמח כלשהו. בקתדרלה הגילוף של העלים מגוון וחסון. העלים הבולטים והחללים שנחצבו מתחתיהם מטילים צללים היוצרים ניגוד עם פני השטח של העמודים. בטרנספטים וכלפי המצלב בספינה המרכזית יש בכותרות תגליפים קטנים רבים של דמויות בין העלים. אלו כוללים אדם הסובל מכאב שיניים וסדרה של ארבע סצנות המתארות את מחיר החטא באמצעות סיפור על גונבי פירות הזוחלים לתוך פרדס וחוטפים עקב כך מכות מהאיכר. תגליף אבן ידוע נוסף הוא במעבר של הטרנספט הצפוני: זיז בקיר המקושט בעלים, שעליו מטפסת לטאה, שלעיתים מזוהה כסלמנדרה, שבנצרות היא סמל לחיי נצח.
תגליפי אבן בסגנון הגותי המקושט אפשר לראות בקצה המזרחי של הבניינים, שבהם יש כיסויי מפגש צלעות בקמרונות (באנגלית boss) מגולפים רבים. בבית מועצת הקתדרלה, התגליפים של 51 הגומחות כוללים ראשים קטנים במגוון גדול, רבים מהם מחייכים או צוחקים. דמות מוכרת היטב היא של זיז בדמות נזיר הקוטל דרקון במדרגות של בית מועצת הקתדרלה. הכותרת הרציפה הגדולה המקיפה את העמוד המרכזי של בית מועצת הקתדרלה שונה בצורה בולטת מסגנון העלה הנוקשה של תקופת הסגנון הגותי האנגלי המוקדם. בניגוד לבליטות העזות, ולחיתוכי האבן מתחתיהם של היצירות המוקדמות יותר, יש לתגליפים אלו צורה גלית וניתן לזהותם בוודאות כעלי גפן.
בקמרונות של הקלויסטר מהמאה ה-15 יש כיסויי מפגש צלעות קטנים רבים המקשטים את הקמרון. שניים מתגליפי אבן אלו בפרוזדור המערבי, סמוך לבית הקפה וחנות המזכרות, תוארו כשילה נה גיג, כלומר דמויות נשיות המציגות לראווה את איבר המין שלהן, ונחשבות בדרך כלל כקשורות לתיאורים של תשוקה או עם טקסי פריון קדומים, אם כי יש החולקים על תיאור זה בוולס.[53]
בית תפילה לעילוי נשמת המת בספינה המרכזית, צילום של פרנסיס בדפורד מהמאה ה-19
כותרת בסיפור של "גונבי הפירות" המראה את האיכר חובט בגנב עם קלשון גינה
הסלמנדרה מייצגת את חיי הנצח
כותרת בסגנון העלה הנוקשה
מיזריקורדים
בקתדרלת ולס יש את אחד המקבצים היפים ביותר של מיזריקורד[hebrew 14] בבריטניה. לכמורה בקתדרלה יש מסורת ארוכה של שירה ודקלום מתוך ספר תהילים כל יום, יחד עם התפילות היומיות האחרות (Liturgy of the Hours). בימי הביניים הכמרים והדיאקונים התקבצו בכנסייה שמונה פעמים ביום לתפילה על פי ספר השעות. מכיוון שרוב התפילה נאמרה בעמידה הותקנו בכנסיות רבות תאים שבהם המושבים נטו כלפי מעלה על מנת לייצר מדף נוח לנזיר או לכומר להישען עליו. הם נקראו מיזריקורד משום שהתקנתם הייתה מעשה חסד. למיזריקורד יש בדרך כלל זיז בצורת דמות מגולפת שעליו נשען המדף. הדמות ממוסגרת על ידי שני מוטיבים פרחוניים המכונים במונחי ההרלדיקה כ"תומכים" (supporters).
המיזריקורדים מתוארכים בין 1330 ל-1340. ייתכן שהם גולפו בהשגחתו של הנגר האמן ג'ון סטרוד (John Strode), אף ששמו לא מתועד לפני 1341. הוא נעזר בברתולומאו קוואטר (Bartholomew Quarter), ששמו מופיע בכתובים משנת 1343. במקור היו תשעים, שמתוכם שרדו שישים וחמישה. שישים ואחד הותקנו בבית המקהלה, שלושה מוצגים בקתדרלה ואחד מוצג במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון. תאי ישיבה חדשים הוזמנו כאשר הקצה המזרחי של בית המקהלה הורחב בתחילת המאה ה-14. הכמרים התלוננו שהם נשאו בעלות הבנייה מחדש והורו שאנשי הדת שנשאו תואר של prebendary ישלמו עבור תאי הישיבה שלהם. כאשר בית המקהלה המשופץ נפתח ב-1339 היו מיזריקורדים רבים בלתי מושלמים, כולל חמישית מה-65 ששרדו. רבים מאנשי הדת לא שילמו ונדרשו לתרום בסך הכול 200 ליש"ט. המיזריקורדים שרדו טוב יותר מחלקים אחרים של תאי הישיבה, שבמהלך הרפורמציה הפרוטסטנטית קוצצו החופות שלהם ומעליהם הותקנו גלריות. אחד המיזריקורדים, המתאר נער השולף קוץ מרגלו, מתוארך למאה ה-17. ב-1848 בוצע סידור מחדש מלא של הריהוט בבית המקהלה, ונעשה שימוש מחדש ב-61 מהמיזיריקורדים בתאי הישיבה שנבנו מחדש.
הנושאים של התגליפים של המשען העיקרי של המיזריקורדים מגוון מאוד, אבל כשנושאים רבים משותפים שבים ועולים בכנסיות שונות. בדרך כלל, הנושאים פחות אחידים ופחות קשורים לביבליה ולתאולוגיה הנוצרית מאשר הנושאים של פסלונים קטנים במקומות אחרים בתוך הכנסיות, כדוגמה אלו שעל כיסויי מפגש הצלעות. הדבר בולט בקתדרלת ולס, שבה אף אחד מהמיזריקורדים אינו קשור ישירות לסיפור תנכ"י. לנושאים, שנבחרו על ידי המגלף בעץ, או שאולי על ידי האדם ששילם בגין התא, אין נושא בולט. האלמנט המאחד היחיד הם הקישוטים העגולים משני צדי הפסלון המרכזי, שכולם הם עלווה מגולפת להפליא, במרבית המקרים בסגנון המקושט המאוחר הרשמי, אבל כמה דוגמאות של עלווה טבעית, כולל ורדים וחבלבלים (Convolvulus). לרבים מהנושאים יש פרשנויות מסורתיות. הדמות של "שקנאי" ממין נקבה הפוצעת עצמה על מנת להזין את גוזליה בדמה היא סמל מוכר לאהבתו של ישו את הכנסייה. חתול המשחק בעכבר יכול לייצג את השטן הלוכד את נפש האדם. נושאים אחרים מתארים סיפורי מעשה פופולריים או אימרות כדוגמת "כאשר השועל מטיף, השגח על ברווזייך".[54] נושאים רבים הם דמויות של בעלי חיים, שחלקם עשויים לסמל מידות רעות או סגולות אנושיות, או היבט של האמונה.
עשרים ושבעה מהתגליפים מתארים בעלי חיים: ארנבות, כלבים, כלבלב הנושך חתול, כבשה המאכילה טלה, קופים, אריות, עטלפים, והמוטיב הנוצרי הקדום של שתי יונים שותות מתוך כד. לשמונה עשרה מיזריקורדים יש נושאים מיתולוגיים, כולל בתולות ים, דרקונים ווייוורן. חמישה מהתגליפים הם נרטיב מובהק, כמו השועל והאווז, וסיפור אלכסנדר הגדול שעלה לגן עדן באמצעות גריפונים. יש שלושה ראשים: בישוף עם מצנפת בישוף, מלאך ואישה עוטה רעלה על שערה המסודר בסלילים מעל לכל אוזן. אחד עשר תגליפים הם של דמויות אנושיות, ביניהם כמה שעיצובם יוצא דופן, בשל העובדה שגולפו על ידי האמן במיוחד עבור מטרתם לתמוך במדף. דמות אחת שוכבת מתחת למושב, תומכת במדף בלחיה, ביד אחת וברגל אחת. אחרת יושבת בצורה מעוותת התומכת במשקל על מרפקה, בעוד דמות אחרת כורעת על ברכיה כשרגליה פשוקות לרווחה ומבט מתוח על פניה.
- מיזריקורדים
אחד מכמה מיזריקורדים של ראשים
זוג דררות על עץ אורן
זוג החולק כד יין
אחד מכמה מיזריקורדים של דמויות מעוותות
אביזרים ומונומנטים
כמה מהאביזרים והמונומנטים של הקתדרלה הם בני כמה מאות שנים. הסטנדר מפליז בקפלת הגבירה הוא מ-1661 שבו יש לוח מעוצב וציצה בצורת עלווה.[44] בקפלה שבטרנספט הצפוני יש סורג עץ אלון מהמאה ה-17 שבו יש עמודים, ששימש בעבר כתאים לפרות, שבו כותרות וכרכוב מהסדר האיוני, מעל קברו דמוי התיבה של ג'ון גודלי (John Godelee). יש תיבת אלון נעולה מהמאה ה-14, ששימשה לאחסן את החותם של מועצת הקתדרלה ומסמכים חשובים. כס הבישוף מתוארך ל-1340, שחזיתו המשופעת מורכבת מפנלים ומדרגות מאבן מובילות אליו, וחופה עמוקה בצורת אוגיי מעליו, עם גומחה בעלת שלושה שלבים וצריחונים. כס הבישוף שוחזר על ידי אנתוני סאלווין (Anthony Salvin) סביב 1850.[2] מול כס הבישוף יש דוכן מטיף מתומן מהמאה ה-19 על בסיס שבו יש חלל המצופה בלוחות עץ, והמדרגות עולות מהספינה המשנית הצפונית. אגן הטבילה העגול בטרנספט הדרומי הוא מהקתדרלה האנגלו-סקסונית הקודמת ויש בו ארקדה של קשתות מעוגלות על כן עגול. הכיסוי של האגן נוצר ב-1635 והוא מקושט בראשי ילדים מכונפים. הקפלה של מרטין מטור היא אנדרטה לכל אחד מאנשי סאמרסט שנפלו במלחמת העולם הראשונה.
המונומנטים והקברים כוללים: גיסה (Gisa), בישוף, מת ב-1088, ויליאם מביטון (William of Bitton), בישוף, מת ב-1274, ויליאם ממרץ (William of March), בישוף, מת ב-1302, ג'ון דרוקספורד (John Droxford), מת ב-1329, ג'ון גודלי (John Godelee), מת ב-1333, ג'ון מידלטון (John Middleton), מת סביב 1350, רלף משרוסברי (Ralph of Shrewsbury), מת ב-1363, ג'ון הארוול (John Harewell), בישוף, מת ב-1386, ויליאם בייקונייל (William Bykonyll), מת סביב 1448, ג'ון ברנרד (John Bernard), מת ב-1459, תומאס בקינגטון (Thomas Beckington), בישוף, מת ב-1464, ג'ון גנתורפ (John Gunthorpe), מת ב-1498, ג'ון סטיל (John Still), מת ב-1607, רוברט קרייטון (Robert Creighton), מת ב-1672, ריצ'רד קידר (Richard Kidder), בישוף, מת ב-1703, ג'ורג' הופר (George Hooper), בישוף, מת ב-1727, ולורד ארתור הארווי (Arthur Harvey), בישוף, מת ב-1894.
שעון
בטרנספט הצפוני יש שעון (Wells Cathedral clock) שעון אסטרונומי מבערך 1325, שמשערים שהוא יצירה של פיטר לייטפוט (Peter Lightfoot), נזיר מגלסטונברי. המנגנון שלו המתוארך בין 1386 ו-1392, הוחלף במאה ה-19, והמנגנון המקורי הועבר למוזיאון המדע בלונדון, שבו הוא ממשיך לפעול. זהו השעון העתיק ביותר ששרד באנגליה אחרי השעון של קתדרלת סולסברי.[55]
לוח השעון הוא הלוח המקורי מימי הביניים. בנוסף להצגת הזמן על בסיס 24 שעות, הוא משקף את תנועת השמש והירח, מופע הירח, והזמן מאז הירח החדש הקודם. המחוג האסטרונומי מייצג את המודל הגאוצנטרי או ההשקפה שקדמה לקופרניקוס על היקום, כשהשמש והירח סובבים סביב כדור הארץ הקבוע במרכז, כמו של השעון בכנסייה של אוטרי סנט מרי (Ottery St Mary).[12] רבעי שעה מנוגנים על ידי בובה מכנית קטנה המכונה ג'ק בלנדיפרס (Jack Blandifers), המכה בשני פעמונים בפטישים ובשניים אחרים בעקביו.[56] ברגע שהשעון מצלצל את רבע השעה פורצים אבירים בתחרות הפלה ברומח מעל לוח השעון.[57]
בקיר החיצוני של הטרנספט, מול ויקארס הול, יש לוח שעון נוסף של אותו שעון, שהוצב שם כשבעים שנים אחרי השעון הפנימי ופועל על ידי אותו מנגנון. לוח השעון השני כולל דמויות של אבירים בשריון המצלצלים כל רבע שעה.
ב-2010 פרש לגמלאות האדם שהפעיל את מנגנון המתיחה הידני של השעון והוא הוחלף על ידי מנגנון חשמלי.[58]
העוגב, האריסון והאריסון (1909–1910)
המזבח וריהוט מודרני בספינה המרכזית
לוח השעון של השעון האסטרונומי בתוך הקתדרלה
השעון בקיר החיצוני של הטרנספט הצפוני ובובות האבירים
.jpg)
העוגב ונגני העוגב
התיעוד הראשון של עוגב בכנסייה זו הוא מ-1310. עוגב קטן, קרוב לוודאי עבור קפלת הגבירה, הותקן ב-1415. ב-1620 עוגב שנבנה על ידי תומאס דאלם (Thomas Dallam) הותקן בקתדרלה בעלות של קרוב ל-400 ליש"ט (שווה ערך ל-37,000 ליש"ט במונחי 2014).
העוגב שהותקן ב-1620 הושמד על ידי כוחות הפרלמנט ב-1643. עוגב שנבנה ב-1662 הורחב ב-1786 ושוב ב-1855.[59] העוגב הנוכחי נבנה ב-1909–1910 על ידי חברת האריסון והאריסון (Harrison & Harrison) מדרהאם, תוך שמירה על החלקים הטובים ביותר מהעוגב הקודם. חברה זו עדיין מתחזקת את העוגב.
יש בקתדרלה גם עוגב קטן (chamber organ) שנבנה על ידי חברת בוני העוגבים הסקוטית למרמיור (Lammermuir), הנשמר בדרך כלל בבית המקהלה, אבל שניתן להזיזו לחלקים אחרים בקתדרלה לטקסים וקונצרטים. משתמשים בו באופן שוטף לליווי אותנטי של מוזיקת טיודור ומוזיקת בארוק.[60]
נגן העוגב הראשון המתועד בקתדרלת ולס הוא וולטר בייגל (Walter Bagele),[61] ומאז נשאו במשרת נגן העוגב או שוליית הנגן כ-60 אנשים.
מקהלת הקתדרלה
מאז 909 פועלת בקתדרלה מקהלת בנים. נכון ל-2018 יש במקהלה 18 בנים ו-18 בנות בגילאים משמונה ועד ארבעה עשר.[62] מקהלת הגברים הקרויה ויקארס קורל (Vicars Choral) הוקמה במאה ה-12 והייתה אחראית יחד עם מקהלת הבנים על הליטורגיה המושרת עד להקמת מקהלת בנות ב-1994. הבנים והבנות שרים לחלופין עם מקהלת הגברים והם לומדים בבית הספר של קתדרלת ולס.[63]
נכון ל-2018 מונה מקהלת הגברים שנים עשר גברים, שמתוכם שלושה מקבלים מלגה (choral scholars). מאז 1348 התגוררו החניכים (College of Vicars) בחצר שהוסבה במאה ה-15 לוויקארס קלוז. מקהלת הגברים מופיעה בדרך כלל עם מקהלת הבנים, למעט בימי רביעי, שאז הם שרים לבדם, מה שמאפשר להם לשיר רפרטואר שונה, בייחוד קנטוס פלאנוס.[64]
בדצמבר 2010 הכתיר כתב העת גרמופון את מקהלת קתדרלת ולס כ"מקהלת הילידים הטובה ביותר בעולם".[62] המקהלה מלווה את הליטורגיה בשירה בכל ימות השבוע. המקהלה הקליטה ביצועים רבים ומופיעה גם במקומות אחרים, כולל הופעות בבייג'ינג והונג קונג ב-2012. הרפרטואר של המקהלה נע בין מוזיקת כורלית של הרנסאנס ועד מוזיקה עכשווית.[62]
מקהלה חופשית
המקהלה החופשית של קתדרלת ולס (Wells Cathedral Voluntary Choir) היא מקהלת בוגרים מעורבת שבה 30 חברים, שהוקמה ב-1968 כדי לשיר במיסת חצות בערב חג המולד, והוזמנה לשיר בטקסים מיוחדים אחרים.[65] המקהלה שרה כיום במסגרת כ-50 טקסים בשנה, כאשר מקהלת הקתדרלה בפגרה או בסיור, ובמשך שבוע אחד בשנה שרה בקתדרלה אחרת כ"מקהלה אורחת". אף שהרפטואר שלה הוא בעיקר דתי, הוא כולל גם צורות מוזיקה אחרות, כמו גם הופעות באירועים כגון חתונות ולוויות.[65]
חברת האורטוריה של קתדרלת ולס
הקתדרלה היא משכן לחברת האורטוריה של קתדרלת ולס (Wells Cathedral Oratorio Society), שנוסדה ב-1896.[66][67] החברה הכוללת כ-160 זמרים מופיעה בשלושה קונצרטים בשנה תחת שרביט המנצח של מתיו אוונס (Matthew Owens), נגן העוגב ומנצח המקהלה של הקתדרלה. הקונצרטים נערכים בדרך כלל בתחילת נובמבר, דצמבר (הביצוע השנתי של האורטוריה משיח מאת גאורג פרידריך הנדל) ושלהי מרץ. היא מופיעה יחד עם תזמורות מתמחות כולל: מיוזיק פור א ויל (Music for Awhile), כמילאון ארטס (Chameleon Arts) ולה פוליה (La Folia).[68][69]
הפעמונים בקתדרלת ולס הם מקבץ עשרת הפעמונים הכבד ביותר בעולם.[70] פעמון הטנור (העשירי והגדול ביותר), ידוע כהארוול (Harewel), שוקל 2,864 קילוגרם. הפעמונים תלויים בצורת מעגל שלם בסגנון האנגלי המכונה "צלצול משנה" (change ringing). כל הפעמונים תלויים במגדל הדרום-מערבי, אם כי בעבר חלקם היו תלויים במגדל המרכזי.
הספרייה שוכנת מעל לאגף המזרחי של הקלויסטר, ונבנתה בין 1430 ל-1508. האוסף בספרייה מתחלק לשלושה: מסמכים קדומים, המאוחסנים בחדר מונימנט (Muniment]] Room);[hebrew 15] האוסף הקודם ל-1800 מאוחסן ב"ספרייה המשורשרת (Chained Library); והאוסף אחרי 1800 מאוחסן בחדר הקריאה (Reading Room).[71] האוסף הקודם יותר של מועצת הקתדרלה נהרס בתקופת הרפורמציה, ולכן הספרייה הנוכחית כוללת בעיקר ספרים מודפסים מוקדמים, ולא כתבי יד מימי הביניים.[71] הספרים המוקדמים ביותר כוללים 2,800 כרכים והם מראים על תחומי העניין של חברי מועצת הקתדרלה מהרפורמציה ועד 1800. המוקד של אוסף זה הוא בעיקר תאולוגיה, אבל יש גם כרכים על מדע, רפואה, חקר ארצות ושפות. ספרים המעוררים עניין מיוחד כוללים תולדות הטבע של פליניוס הזקן שהודפס ב-1472, מפת העולם של אברהם אורטליוס, שהודפסה ב-1606 ואוסף יצירות של אריסטו שהיו שייכות פעם לארסמוס מרוטרדם.[71] הספרייה פתוחה לציבור בשעות מסוימות בקיץ ויש בה תצוגה קטנה של מסמכים וספרים.[71]
מבט מכיכר השוק. משמאל, שער חסרי הפרוטה (Penniless Porch) המוביל למדשאה שלפני הקתדרלה. מימין, השער המוביל לארמון הבישוף.
הקתדרלה כפי שהיא משתקפת מעבר לחומה ולחפיר של ארמון הבישוף
מדרום וממזרח לקתדרלה שוכנים הגינה של הבישוף ובריכת ההשתקפות
ויקארס קלוז, רחוב מגורים שמור מאז המאה ה-15, משתרע צפונית לקתדרלה
הקתדרלה שוכנת בשטח הקרוי Liberty of St Andrew, הכולל את הקתדרלה והאזור סביב לה. הקתדרלה שוכנת מול כר דשא נרחב הקרוי מדשאת הקתדרלה (Cathedral Green), שאליה אפשר להגיע בשלושה שערים עתיקים: בית השער של בראון (Brown's Gatehouse), שער חסרי הפרוטה (Penniless Porch) ושער השרשרת (Chain Gate). מול המדשאה שוכן גם בית הדיקן העתיק (Old Deanery). המבנה במקור מהמאה ה-12, נבנה מחדש בשלהי המאה ה-15 על ידי הדיקן גנתורפ (Gunthorpe), ושופץ על ידי הדיקן בתהרסט (Bathurst) בשלהי המאה ה-17. המבנה אינו משמש יותר למגורי הדיקן, אלא כמשרדים של הדיוקסיה.[72]
דרומית לקתדרלה שוכן ארמון הבישוף המוקף חפיר, שבבנייתו הוחל ב-1210 על ידי הבישוף ג'וסלין מוולס, אבל הוא מתוארך בעיקר לשנות ה-30 של המאה ה-13. במאה ה-15 הוסיף הבישוף תומאס בקינגטון את האגף הצפוני, המשמש כיום כמגורי הבישוף.[73][74] הבניין שופץ והורחב על ידי בנג'מין פרי (Benjamin Ferrey) בין 1846 ו-1854.[75]
מצפון לקתדרלה ומחובר אליה באמצעות שער השרשרת נמצא ויקארס קלוז (Vicars' Close), רחוב שתוכנן במאה ה-14 שנטען כי הוא רחוב המגורים העתיק ביותר באירופה, שבו כל הבניינים למעט אחד שרדו בשלמותם. בבניינים שברחוב מתגוררים עובדים בקתדרלה דוגמת החברים במקהלת הגברים. הבניינים ברחוב כוללים את אולם הכמרים (Vicars Hall) והשער בקצה הדרומי, וקפלת הכמרים (Vicars Chapel) והספרייה בקצה הצפוני.[76][77]
הצייר האנגלי ויליאם טרנר ביקר בוולס ב-1795, וערך שרטוטים של המבנים בסביבה וציור בצבע מים של החזית המערבית, שכיום מוצג במוזיאון טייט בריטניה.[78] אמנים אחרים שציירו את הקתדרלה והציורים מצויים באוספים לאומיים הם אלברט גודווין (Albert Goodwin), ג'ון סייר (John Syer) וקן הווארד (Ken Howard).
הקתדרלה שימשה כהשראה לרומן ההיסטורי עמודי תבל של קן פולט, והוצגה בעיבוד הטלוויזיוני מ-2010 של הרומן כקתדרלת קינגסברידג' הבדיונית, תוך שינוי משמעותי של המגדל המרכזי.[79] פנים הקתדרלה שימש לאפיזודה "ניסוי לזרוס" (The Lazarus Experiment) בסדרה דוקטור הו, כשצילומי החוץ נעשו בקתדרלת סאת'ק.[80][81]
- Adkins, Lesley; Adkins, Roy (1992). A Field Guide to Somerset Archaeology. Dovecote Press. ISBN 978-0-946159-94-9.
- Ayers, Tim (2004). The Medieval Stained Glass of Wells Cathedral. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-726263-4.
- Bedford, Ronald (2007). Early Modern English Lives: Autobiography and Self-representation 1500–1660. Ashgate. ISBN 978-0-7546-5295-3.
- Brooke, C. N. L. (1976). Church and Government in the Middle Ages. Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-21172-7.
- Cave, Charles J. P. (1948). Roof Bosses in Medieval Churches: An Aspect of Gothic Sculpture. Cambridge University Press. OCLC 716449181.
- Clarke, Alfred Alexander (1896). Monograph on the cathedral church of Wells. Wells : Arthur G. Young ; London : W. H. Smith & Sons. ארכיון מ-24 במרץ 2016.
{{cite book}}: (עזרה) - Clifton-Taylor, Alec (1967). The Cathedrals of England. Thames & Hudson. ISBN 978-0-500-18070-9.
- Cockerell, Charles Robert (1851). Iconography of the West Front of Wells Cathedral. J. H. Parker.
- Colchester, L. S. (1987). Wells Cathedral. Unwin Hyman. ISBN 978-0-04-440015-8.
- Colchester, L. S.; Quilter, David Tudway; Quilter, Alan (1985). A History of Wells Cathedral School. Wells Cathedral School. OCLC 70336406.
- Cox, J. Charles (2008). English Church Fittings, Furniture and Accessories. Jeremy Mills. ISBN 978-1-905217-93-9.
- Crossley, Frederick Herbert (1962). The English Abbey. Batsford. OCLC 2038195.
- Dunning, Robert (2001). Somerset Monasteries. Tempus. ISBN 978-0-7524-1941-1.
- Fletcher, Banister (1961). A History of Architecture on the Comparative Method (17th ed.). University of London: Athlone Press. OCLC 490562168.
- Fryde, E. B. (1986). Handbook of British Chronology. Royal Historical Society. ISBN 978-0-86193-106-4.
- Hatton, Alf (1999). Cultural Resource Management in Contemporary Society: Perspectives on Managing and Presenting the Past. Routledge. ISBN 978-0-415-11785-2.
- Harvey, John (1961). English Cathedrals. Batsford. OCLC 2437034.
- Harvey, John (1987). English Mediaeval Architects. Sutton Publishing Ltd. ISBN 978-0-86299-452-5.
- Hay, Denys (1952). Polydore Vergil: Renaissance Historian and Man of Letters. Clarendon Press. OCLC 799050.
- Hopkins, Clare (2005). Trinity: 450 Years of an Oxford College Community. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-951896-8.
- Leete-Hodge, Lornie (1985). Curiosities of Somerset. Bossiney Books. ISBN 978-0-906456-99-6.
- Lehmberg, Stanford E. (1996). Cathedrals Under Siege: Cathedrals in English Society, 1600–1700. Penn State University Press. ISBN 978-0-271-01494-4.
- Malden, Richard H. (1947). The Story of Wells Cathedral. Raphael Tuck & Sons. OCLC 3138221.
- Malone, Von Carolyn Marino (2004). Façade as Spectacle: Ritual and Ideology at Wells Cathedral. Brill Publishers. ISBN 978-90-04-13840-7.
- Matthews, Melvyn (2005). "The Meaning of Wells Cathedral". In Dunning, Robert (ed.). Wells Cathedral. Scala Publishers Ltd. ISBN 978-1-85759-370-9.
- Pepin, David (2004). Discovering Cathedrals. Shire Publications. ISBN 978-0-7478-0597-7.
- Pevsner, Nikolaus (1958). North Somerset and Bristol. Penguin. OCLC 868291293.
- Powicke, Maurice (1961). Handbook of British Chronology. Royal Historical Society. ISBN 978-0-901050-17-5.
- Reid, R. D. (1963). Wells Cathedral. Friends of Wells Cathedral. ISBN 978-0-902321-11-3.
- Remnant, George L.; Anderson, Mary Désirée (1969). A Catalogue of Misericords in Great Britain. Clarendon Press. ISBN 978-0-19-817164-5.
- Robinson, William J. (1916). West Country Churches. Vol. 4. Bristol Times and Mirror. OCLC 7393657.
- Smith, John Colin Dinsdale (1975). Picture Book of Misericords of Wells Cathedral. Friends of Wells Cathedral. ISBN 978-0-902321-15-1.
- Swaan, Wim (1984). The Gothic Cathedral. Omega. ISBN 978-0-907853-48-0.
- Tatton-Brown, Tim; Crook, John (2002). The English Cathedral. New Holland Publishers. ISBN 978-1-84330-120-2.
- Wade, G. W.; Wade, J. H. (1926). Somerset. Methuen & Co. OCLC 500472869.
- Warren, Derrick (2005). Curious Somerset. Sutton Publishing. ISBN 978-0-7509-4057-3.
אתר האינטרנט הרשמי של קתדרלת ולס (באנגלית)
- באנגלית Hide, יחידת שטח עתיקה שהייתה מספיקה לתמוך במשפחה. היא נחשבה כיחידה פיסקלית, והשימוש בהייד בספר יום הדין מראה כי גודלה השתנה ממחוז למחוז, אבל בדרך כלל היה 120 אקרים, שהמונח אקר מתייחס לגודל השטח שצוות של שמונה שוורים יכול לחרוש ביום אחד, ולא דווקא למידה מקובלת כיום שעל פיה הייד שווה ל-490 דונם.[6]
- באנגלית Lady chapel, מונח בריטי מסורתי המתאר קפלה המוקדשת ל"גבירתנו", מרים הבתולה הקדושה, במיוחד אלו בתוך קתדרלה או כנסייה אחרת גדולה. הקפלות ידועות גם כ"הקפלה של מרי" או "כקפלה המריאנית", והן היו בדרך כלל הקפלה הצדדית הגדולה ביותר של הקתדרלה, שמוקמה מזרחה מהמזבח היוצרת הרחבה של הבניין הראשי
- , retrochoir או גם retroquire ו-back-choir הוא המרחב שמאחורי המזבח המפריד בינו לבין הקפלה האחורית
- באנגלית crossing, מרכז הכנסייה באדריכלות של כנסיות בו נפגשים אולם התווך ובית הרוחב
- באנגלית quatrefoil, קישוט דמוי פרח בעל ארבעה עלי כותרת
- בנצרות מקובל להצמיד לכל אחד מהקדושים סמלים הקשורים לסיפור חייהם או מותם. כך למשל סמלה של אגנס הקדושה הוא טלה
- המשולשים שבין הקשת לכרכוב
- באנגלית Transom, קורה או מוט, הבנוי בכיוון אופקי, אשר נועדה לחצוץ בין שני אלמנטים ארכיטקטוניים. למשל: קורה אופקית החוצצת בין דלת- ובין החלון אשר מותקן מעליה
- באנגלית Lierne, צורה של קמרון צלעות שבה צלע שלישונית מתחברת לצלע אחרת במקום לאבן הראשה
- באנגלית quadripartite, מחולק לארבעה חלקים
- באנגלית refoil, קישוט המורכב משלושה עלעלים
- ogee, שתי קשתות דמוי האות S שטוחה
- באנגלית Misericord, תגליף עץ קטן בתחתית מושב מתקפל בכנסייה, שכאשר הכיסא מקופל, מיועד לשמש כמדף שעליו יכול אדם המתפלל בעמידה חלקית להישען במהלך תפילה ארוכה
- מונימנט הוא מונח משפטי המתאר מסמכים המעידים על בעלות על נכס
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
