Loading AI tools
הייתה הזרוע הצבאית הימית של הפלמ''ח מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פַּלְיָ"ם (הלחם של פלמ"ח וים, ולא ראשי תיבות על אף שנכתב עם גרשיים) הייתה הזרוע הצבאית הימית של הפלמ"ח, הכוח הצבאי הסדיר של "ההגנה" בארץ ישראל בשנים 1941–1948.
 | |
| סמל הפל"ים המבוסס על סמל הפלמ"ח | |
| אירועים ותאריכים | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1943 – מרץ 1948 (כ־5 שנים)  |
פעילותה של הפלוגה (פלוגה י' של הפלמ"ח) התמקדה בהעפלה ובביצוע פעולות חבלה ימית כנגד הצי הבריטי, אך אנשיה השתתפו גם בלחימה היבשתית. בתחילת 1948 השתתפו כ-200 מימאי הפלי"ם במבצע 'נחשון' להסרת המצור מעל ירושלים, כ-70 מהם נקברו בבית הקברות בקריית ענבים. במהלך מלחמת העצמאות המשיכו ימאי הפלי"ם להוביל את אוניות המעפילים והעולים וכן את אוניות הרכש. בשיאה כללה הפלוגה הימית כ-370 איש, מהם כ-250 בוגרי עשרה קורסים למפקדי סירות וכ-100 בוגרי חמישה קורסי חובלים.
ה"הגנה" הייתה מעורבת בפעילות ימית ובהעפלה עוד לפני מלחמת העולם השנייה, למשל ב-8 ביולי 1939 נפתח קורס של ההגנה שמטרתו הייתה להכשיר אנשים לליווי אוניות מעפילים והורדת מעפילים ביישובי החוף[1], אולם לא היה גוף שעיסוקו רק בלוחמה ימית. ב-9 באוגוסט 1939 איש הפו"ם ישראל נורדין הטביע את סירת המשטרה החדישה "סינבד 2" שעסקה בגילוי והרתעה של ספינות מעפילים. בפיצוץ נהרג קצין בריטי אחד[2]. ב-18 במאי 1941 נשלחו כ"ג יורדי הסירה.
מגעים שנערכו בין המוסד לעליה ב' לפלמ"ח בסוף 1942, הביאו לפתיחת קורס ימי ראשון, "קורס מפקדי סירות", בינואר 1943. הרקע לכך היה הצורך בקאדרים ימיים למטרות ההעפלה, שצפויה הייתה להתחדש עם תום מלחמת העולם השנייה. התפקידים שנועדו לבוגרי הקורס היו א) ביצוע העפלה, ב) חבלה ימית, ג) תובלה ימית, ד) יחידות נחיתה מהים.[3][4]
בקורס היו 31 חניכים והוא נערך בקיבוץ שדות ים תחת פיקודו של יעקב סלומון. תוכנית הקורס הוכנה על ידי שמואל טנקוס (לימים מפקד חיל הים), אשר גם הדריך בו יחד עם דב מגן (ברצ'יק) ומרדכי (מוקה) לימון (לימים מפקד חיל הים). הקורס נמשך שלושה חודשים וכלל מגוון נושאים: שחייה, השטת סירות חתירה, סירות מפרש וסירות מנוע, טיפול בציוד ימי, הכרת חופי הארץ, ניווט חופי, מטאורולוגיה, הכרת הים וטבעו, שיטות להורדת מעפילים לחוף, חוקי ים בינלאומיים וידע בסיסי במקצועות הים השונים[5][3]. בהמשך נפתח גם קורס מכונאים בקיבוץ יגור[דרוש מקור].
עם תום הקורסים, נשלחו בוגריהם חזרה ליחידותיהם. לפלמ"ח היה באותה עת אוריינטציה יבשתית וגישת המטה הייתה שיש לערוך קורס ימי בסיסי לכל איש פלמ"ח. בהתאם לכך, במהלך 1943 נערכו קורסים של שבועיים בחוף קיסריה ובחוף גינוסר, שהקיפו של רוב חברי הפלמ"ח[3][5].
בקיץ 1943, אחרי הקורס השני, הושג הסכם בין המוסד לעלייה ב' לבין פיקוד העליון של "ההגנה", לפיו ימאי הפלמ"ח יעמדו בשעת הצורך לרשות המוסד, שמצדו קיבל לממן את האימונים. במקביל, מבין אנשי הפלמ"ח הימאים, בלטו כאלה שביקשו להקדיש את כל זמנם למקצוע הימי ובשלהי 1943 הבשילו התנאים להקמת יחידה ימית תחת פיקודו של זלמן פרח, כמחלקה בפלוגת המטה של הפלמ"ח, פלוגה ז'[3][5].
במטרה לרכוש ניסיון בימאות עבדו תחילה אנשי המחלקה בנמל חיפה. בשנת 1944 הוכשרה הספינה "עמוס" כאוניית בית ספר, כדי לאפשר לימאים לרכוש ניסיון מעשי בים. בנוסף היו ימאים שהפליגו על ספינות סוחר ודייג.
הכשרת אנשי הפלוגה בתחום הימי קיבלה תנופה בינואר 1945, כשנפתח קורס חובלים (קציני ים) ראשון של הפלי"ם. הקורס התקיים בבית הספר הימי בחיפה, שפעל ליד הטכניון והסתיים ביוני 1945. שישה מבוגרי קורס החובלים הראשון נמנו עם מלווי ספינות המעפילים שהגיעו לחופי הארץ עד סוף 1945.
חלק מהמשתתפים בקורסים הימיים (מפקדי סירות וחובלים) קיבלו בהמשך גם הכשרה צבאית מתקדמת בקורסים שונים של הפלמ"ח (קורס מפקדי כיתות, קורס מפקדי מחלקות וקורס חבלה).
לקראת סיום מלחמת העולם השנייה גברה ההכרה שיש להגדיל את היחידה הימית לנוכח הצורך להעלות את שארית הפליטה ארצה.
ואכן, על בסיס המחלקה הימית הוקמה באפריל 1945 הפלוגה הימית, שהייתה פלוגה י' בגדוד הרביעי (גדוד המטה) של הפלמ"ח. אברהם זכאי מונה למפקדה הראשון של הפלוגה ואחריו פיקדו עליה יוסף ריבקינד (יריב), יוסף (יוסוף) ברין-גדרון ושמואל ינאי. הבסיס העיקרי של הפלוגה היה בקיבוץ שדות ים, אך אנשיה נמצאו גם בגבעת השלושה, בנווה ים, במעברות, בשפיים וביגור.
לוחמים נוספים צורפו ליחידה ונפתחו קורסים נוספים הן להכשרת מפקדי סירות והן להכשרת קציני ים שנדרשו כדי להשיט וללוות את ספינות המעפילים ארצה. במקביל הכשירו אנשי הפלי"ם את אנשי הפלמ"ח בהורדת מעפילים מהספינות לחוף וגם סייעו בארגון והדרכה של אגודות הספורט הימי, במטרה להכשיר עתודות כוח אדם לפלוגה.
בסוף 1945 הוקמה במסגרת הפלוגה החוליה לחבלה ימית, שעליה פיקד יוחאי בן-נון ושמטרתה הייתה לשבש את הפעילות של הצי הבריטי לסיכול ההעפלה ארצה.
בתקופה שעד מלחמת העצמאות התמקדה פעילות הפלוגה הימית בשלושה תחומים:
בעקבות החלטת החלוקה שהתקבלה באו"ם בכ"ט בנובמבר, השתנו סדרי העדיפות של הפלי"ם. ההעפלה אמנם נמשכה עד סוף מאי 1948, אך הפלי"ם, שבאותה עת הגיע לשיא כוחו, פעל גם במשימות אחרות:
ב-17 במרץ 1948 הוקם השירות הימי, שהיווה שלב ביניים לקראת הקמת חיל הים הישראלי. מטה הפלי"ם וכ-120 ימאים הצטרפו לשירות והיו הגרעין שסביבו הלך והתגבש החיל. במהלך ההפוגה הראשונה, אחרי השלמת מבצע נחשון, הצטרפו לחיל הים עוד 100 מאנשי הפלוגה, שהשתתפו במבצע 'נחשון'.
בוגרי קורס החובלים של הפלי"ם הוו את מרבית הקצונה באוניות, לרבות מפקדיהן. חמישה ממפקדיו הראשונים של חיל הים הישראלי נמנו עם אנשי הפלי"ם: מרדכי לימון, שמואל טנקוס, יוחאי בן נון, אברהם בוצר ובנימין תלם.
תמונות מאוסף שלום בורשטיין מיחידת הגדעונים בפלי"ם, מתוך מאגר האוספים הדיגיטליים בספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
פלמ"ח, פל-ים, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
