פיט מונדריאן

פיטר קורנליס "פיט" מונדריאן (בהולנדית: Pieter Cornelis "Piet" Mondriaan; 7 במרץ 1872 – 1 בפברואר 1944) היה צייר הולנדי וממייסדי המודרניזם.

פיט מונדריאן

"קומפוזיציה באדום, צהוב וכחול", 1921

פיט מונדריאן
Pieter Cornelis (Piet) Mondriaan

לידה	7 במרץ 1872 אמרספורט, הולנד
פטירה	1 בפברואר 1944 (בגיל 71) ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	Pieter Cornelis Mondriaan
מקום קבורה	בית הקברות סייפרס הילז
מקום לימודים	אקדמיה המלכותית לאמנות
תקופת הפעילות	1893–1944 (כ־51 שנים)
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	פוסט-אימפרסיוניזם, דה סטייל, סימבוליזם
הושפע על ידי	קוביזם, בארט ואן דר לק, אנתרופוסופיה, האגודה התאוסופית, פבלו פיקאסו
יצירות ידועות	בוגי ווגי של ניצחון, Composition XIV, Composition in line, second state, ברודוויי בוגי ווגי
חתימה

רקע על האמן ורעיונותיו

מונדריאן נולד באמרספורט שבהולנד. הוא גדל במשפחה בעלת אמונה קלוויניסטית נוקשה, ולמד ציור באקדמיה AIA. בתחילת דרכו צייר תמונות נוף וטבע דומם לפי חוקים אקדמיים נוקשים. ב-1905 ביקר בתערוכה של ואן גוך והושפע ממנה מאוד, ובהמשך הושפע מהפוביזם ומהקוביזם. אז גם החל לעבוד על סדרת "העצים", שלה חשיבות מכרעת על ההתפתחות האומנותית שלו.

ב-1911 עבר לפריז, שם הלך בדרכם של הקוביסטים והחל לתת בציוריו קדימות לצבע על פני הרישום. האובייקט החל להיעלם מעבודותיו, כמו שניתן לראות בציורי העצים של אותה תקופה, בהם העץ מיוצג על ידי רשת של קווים אופקיים ואנכיים המסודרים סביב ציר מרכזי. הוא צמצם את ההבעה בציור, התעלם מפרטים והפחית את מספר הצבעים.

בשנים 1912–1914 הפכו ציוריו לפחות ופחות ריאליסטיים. הרצון ליצור חיקוי ואשליה הלך ונעלם, עד שלבסוף נותרו רק צורות גאומטריות שונות מסודרות על הבד, שהודגשו במעט צבעים. בתקופה זו, כדי להתנתק עוד יותר מההקשר המציאותי, הפסיק לתת לעבודותיו שמות תיאוריים והחל לסמן אותן במספרים, או שהוסיף תיאור של צבע או צורה.

ב-1916 פגש בהולנד את בארט ואן דר לק, אמן הולנדי שהחל מ-1914 צייר קומפוזיציות אבסטרקטיות של צורות גאומטריות בצבעים שטוחים וקונטרסטיים. שניהם עבדו יחד במשך תקופה מסוימת והושפעו זה מזה. מונדריאן נטש אז את קומפוזיציות הצלבים והחל לצייר ריבועים ומלבנים צבעוניים על משטחים נייטרליים.

הוא התוודע לתנועה התיאוסופית, והושפע מהסופר סְכוּנמָאקֶרְס (Schoenmaekers) ומספרו "דמותו החדשה של העולם" (Het nieuwe Wereldbeeld), וכן מכתביו של האנתרופוסוף רודולף שטיינר. הוא מצא בתאוסופיה ממדים חדשים של הבנה.

נאו-פלסטיסיזם

באוקטובר 1917 יצא לאור הגיליון הראשון של המגזין דה סטייל ("הסגנון") בהולנד, שסביבו התפתחה התנועה הנאו-פלסטיסיסטית ובו פורסמו לראשונה המניפסטים שלה. באחד המניפסטים נכתב:

"הצורה צריכה לשאוב לא ממראות חיצוניים אלא מהעולם הפנימי, לא מחיקוי אלא מייצוג; הרוח החדשה מנוגדת לספונטניות המתפרצת (ליריות); על הציור להיות כפוף לסדר אופקי אנכי, ללא אלכסונים ועקומות; הצבעוניות צריכה להיות מוגבלת לשלושת צבעי היסוד ושלשת הא-צבעים - שחור, לבן ואפור, שלעולם אסור שיהיו מעורבבים". (קוקרי, עמ' 92–93).

עקרונות אלה הלכו והתכופפו עם השנים ורק מונדריאן נשאר נאמן להם לחלוטין. האלמנטים המשמעותיים ביותר בנאו-פלסטיסיזם הם האובייקטיביות שלה והאנטי-אינדווידואליות. היומרה שלה כלפי הקבוע והאוניברסלי, והשאיפה לשלמות מוחלטת.

חוקי הנאו-פלסטיסיזם

בשנת 1926 ניסח מונדריאן רשימה ביחד עם מישל סופור, בה הוא מציין את ששת העקרונות הבאים:

1. המדיום הפלסטי צריך להיות משטח שטוח או פריזמה מלבנית בצבעי יסוד או חסר צבע. באדריכלות, חללים ריקים נחשבים חסרי צבע, החומר יכול להחשב כצבע.
2. חייב להיות איזון בין האמצעים הפלסטיים. למרות השוני בגודל ובצבע, יש לשמור על "משקל" שווה. באופן כללי שוויון נוצר בין שטח גדול וריק מול שטח צבוע קטן יחסית או חומר.
3. לקומפוזיציה נדרשת דואליות של אמצעים הפוכים.
4. האיזון מושג על ידי ניגודים ומובע באמצעות הקו הישר והזווית הישרה.
5. האיזון מושג באמצעות קומפוזיציה שיוצרת מקצב.
6. יש לבטל את הסימטריה.

המשך דרכו

בסוף 1919 וב-1920 המשטחים הגאומטריים בציוריו, שנוצרו כתוצאה מהקווים החוצים, גדלו בשטחם והתמעטו בכמותם. האסימטריה של הקומפוזיציה התבהרה, המשטחים הופרדו בבירור ומשטח אחד היה תמיד דומיננטי וגדול מאחרים. ב-1921 הוא הצליח לשכלל את השיטה כדי לבטא את עקרונותיו. הקווים שהפרידו בין משטחי הצבע הפכו עבים עד כדי כך שיכלו להחשב כמשטחי צבע בעצמם. הבד נשלט ברובו על ידי ריבוע או מלבן אחד. צבעי היסוד נוכחים פחות בקומפוזיציה, אך הפכו חזקים ובוהקים יותר.

בשיא הקריירה שלו, בשנות ה-30, הוא הפסיק לחלוטין להשתמש בצבע. משטח התמונה הלבן נחצה על ידי קווים שחורים בלבד (למשל שניים אופקיים ואחד אנכי), כך שהתמונה הפכה לדמותם הטהורה.

מונדריאן נהג לעבוד בדירות סטודיו בפריז, לונדון ומנהטן. בסוף שנת 1943 רכש סטודיו חדש במנהטן, ברחוב 59, עליו אמר שהוא החלל המושלם ליצירותיו. לאחר מספר חודשים לקה מונדריאן בדלקת ריאות ומת.

המוזיאון העירוני של האג מציג רבות מיצירותיו. ב-1998 רכש המוזיאון את יצירתו הבלתי-גמורה "בוגי ווגי של ניצחון" (Victory Boogie Woogie) תמורת 80 מיליון גילדן הולנדי (כ-36.3 מיליון אירו).

דעותיו על האמנות

מונדריאן ראה באומנות סוג של דת וטען שאנשים יוכלו להפוך לטובים ולרוחניים יותר אחרי שיביטו ביצירות מאוזנות. הוא היה אחד מדובריה הראשונים של האמנות המופשטת (אבסטרקטית) הבלתי-פיגורטיבית, שהתחילה להתפתח בשנות ה-20 של המאה ה-20 והפכה בהדרגה לזרם עיקרי באמנות באותה התקופה. מונדריאן תפס עמדה קבועה ויציבה ברקמה הסבוכה של אמנות המאה העשרים.

ציוריו של מונדריאן מופשטים וסינתטיים ביותר ומאופיינים במיעוט צבעים וצורות פשוטות. בחינה ראשונית של תמונותיו מגלה פשטות, מסגרות נוקשות, סטטיות וגאומטריה קפדנית, אך מבעד למרובעים ולמישורים הצבועים חבויה תסיסה המפיחה רוח חיים בצורות ובצבעים ומעוררת רגשות.

ראו גם

• ברודוויי בוגי ווגי
• חריט ריטבלד
• תיאו ואן דוסבורג

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פיט מונדריאן

• האתר של קרן מונדריאן (באנגלית)
• המוזיאון העירוני של האג
• פיט מונדריאן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• פיט מונדריאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מהן התבניות הגיאומטריות של פיט מונדריאן?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה
• פיט מונדריאן, באתר Discogs (באנגלית)