פטישן כד-חרטום

פַּטִּישָׁן כַּד-חַרְטֹם^[2] (שם מדעי: Sphyrna lewini) המוכר גם בשם העממי כריש פטיש הוא כריש מרשים המופיע בגופי מים מלוחים באזורים טרופיים בכדור הארץ. זהו המין הנפוץ והמוכר ביותר בסוג פטישן, הכולל שמונה או תשעה מינים.

פַּטִּישָׁן כַּד-חַרְטֹם
מצב שימור
מצב שימור: סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה חמורה (CR) [1]
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	דגי סחוס
על־סדרה:	דמויי כריש
סדרה:	כרישאים
משפחה:	פטישניים
סוג:	פטישן
מין:	פטישן כד-חרטום
שם מדעי
Sphyrna lewini ‏גריפית וסמית, 1834
תחום תפוצה
תפוצת פטישן כד חרטום - בכחול.

פטישן כד חרטום

להקת פטישנים שוחה בים

תפוצה ובית גידול

בית הגידול האופייני של מין זה הוא מים פלאגיים. ("פלאגי" פירושו "מים פתוחים", גוף המים עצמו בניגוד לקרקעית הים או לשונית) בקרבת חופים. הוא מופיע במדף היבשת לאורך חופי היבשות ואיים מבודדים כאחד. קיום אזור קרוב של מים עמוקים הוא תנאי להימצאו.

כריש זה יכול לשחר בעומקים של עד 500 מטרים, אך רוב התצפיות שלו הן בעומק של כ-25 מטרים. לרוב, במהלך היום נמצאים הפרטים סמוך לחופים, ובמהלך הלילה הם מתרחקים ממנו. הפרטים הבוגרים מופיעים כיחידים, זאת לעומת פרטים צעירים שמעדיפים לשחר בלהקות גדולות.

כריש זה מצוי באוקיינוסים וימים בעלי מים חמים באופן יחסי, באזורים טרופיים. תפוצתו העולמית היא בין קווי הרוחב 46° בצפון ו-36° בדרום. מין זה מצוי למדי במפרץ אילת ומופיע באופן נדיר ביותר בחופי הים התיכון.

מאפיינים והתנהגות

אורכו של בוגר ממין זה מגיע עד 4.3 מטרים (14 רגל), אם כי בחופי ישראל נתפסו עד כה פרטים קטנים יותר שאורכם עד 2.5 מטרים. צבעם הכללי אפור. לראש צורת פטיש, ובקצותיו נמצאות עיניים. משקלם המקסימלי 150 קילוגרם.

תזונתו העיקרית מתבססת על דגים כדוגמת סרדינים, מקרל והרינג. באופן משני ניזונים מרכיכות כדוגמת דיונונים וקדם-זימאים (חלזונות ים). לעיתים רחוקות ניזונים מכרישים קטנים מהם.

על אף שנרשמו בעבר התקפות של כרישים כאלה על בני אדם, אין הוא נחשב מהכרישים המסוכנים לאדם. התנהגות, תוקפנית נצפית בעיקר כלפי שחיינים בעוד הוא נמנע ממגע עם צוללים.

רבייתו של מין זה נעשית באמצעות השרצת ולדות חיים, 15–31 במספר.

אטימולוגיה

מקור שם הסוג הוא בהטייה של שם כלי העבודה פטיש, על שום צורת ראשו של הכריש, המזכירה את צורת כלי העבודה. כך גם שם הסוג הלטיני, Sphyrna, שפירושו פטיש. שם המין- 'כד חרטום' מעיד על העגלגלות היחסית של הראש, בהשוואה למינים אחרים בסוג. השם העברי העממי, 'כריש פטיש' מהווה לשון נופל על לשון. שם זה משמש גם בהשאלה כמחמאה לדבר או אדם מסוים, לאחר התפעלות ממנו, לרוב בהקשר חיובי לאחר התנהגות כוחנית.

שמותיו העממיים באנגלית הם רבים, לדוגמה "Kidney-headed" - שפירושו "בעל הראש דמוי כליה"; ו-"Southern hammerhead" שפירושו "בעל ראש הפטיש הדרומי". שמות עממיים רבים מצביעים על רלוונטיות רבה של המין עבור האדם, וייצוגו בתרבות.

ייצוגים בתרבות

צלליתו הייחודית של כריש זה, האסוציאציה החזקה בין כל כריש לבין טריפה ו'רוע' כביכול, ושמו המתחרז הביאו את דמותו של מין זה לאזכורים בתרבות. לדוגמה, מחזה של פיליפ רדלי קרוי "כריש פטיש"^[3]. בסדרת האנימציה "בת הים הקטנה", קיימת דמות של כריש פטיש בשם דדלוק.

טקסונומיה

מין מרשים זה מוכר למדע החל מראשית המאה ה-18, ונרשם בעבר תחת שמות מדעיים שונים, כדוגמת Zygaena lewini, Cestracion leeuwenii, Zygaena erythraea Sphyrna diplana. ריבוי השמות מוסבר על ידי המראה המיוחד של המין ותפוצתו הרחבה, שגרמו למדענים במקומות שונים בעולם לרשום אותם כמין חדש.

על פי מחקרים גנטיים עדכניים, מין זה ראוי לפיצול לשני מינים, שאין ביניהם הבדל מורפולוגי חיצוני אלא גנטי בלבד. כמו כן נטען ששני מינים נוספים בסוג פטישן הקרובים למין זה התגלו בחופי דרום קרוליינה שבארצות הברית ביוני 2006. תצפיות אלו נמצאות תחת בדיקה.

ראו גם

• כרישאים
• מפרץ אילת

לקריאה נוספת

• אבי ברנס, החי והצומח של ארץ ישראל, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1983, כרך 4, עמ' 134
• מוקי שפיגל, 'דגי מפרץ אילת', תל אביב: החברה להגנת הטבע-הוצאה לאור, 1993, עמ' 22

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פטישן כד-חרטום בוויקישיתוף

• פטישן כד-חרטום, באתר ITIS (באנגלית)
• פטישן כד-חרטום, באתר NCBI (באנגלית)
• פטישן כד-חרטום, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• פטישן כד-חרטום, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• פטישן כד-חרטום, באתר FishBase (באנגלית)
• פטישן כד-חרטום, באתר GBIF (באנגלית)
• פטישן כד חרטום באתר הרשימה האדומה של IUCN
• Hammerhead Shark!

הערות שוליים

1. פַּטִּישָׁן כַּד-חַרְטֹם באתר הרשימה האדומה של IUCN
2. מילון בעלי חיים: דגי סחוס (תש"ס), 2000. האקדמיה ללשון העברית
3. "כריש פטיש", באתר "הבמה"