Loading AI tools
פעילות מינית, פיזית או מילולית, הנעשית באלימות או בכפייה ללא הסכמת הקורבן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלימות מינית היא כל פעילות מינית או ניסיון לפעילות מינית, בין אם היא פיזית או מילולית, הנעשית באלימות או בכפייה (אנ') ללא הסכמתו או בניגוד לרצונו של קורבן האלימות. גם כאשר הסכמה-לכאורה נכפית תוך איומים, הפעלת כוח או תחת ניצול יחסי מרות, הדבר נחשב לאלימות מינית. כפייה של מעשה מיני תוך כדי ערפול וחוסר הכרה של הקורבן, או תוך ניצול חוסר מודעות כמו במקרים של פגיעה בקטין חסר ישע או אדם בעל מוגבלות, אף הן צורות של אלימות מינית.
תקיפה מינית היא עבירת מין לפי החוק בישראל ובעולם. זו תקיפה בעלת אופי מיני המתבצעת כלפי אדם אחר, ללא הסכמתו או בניגוד לחוק. תקיפה מינית כוללת, בין השאר, מגע בעל אופי מיני באמצעות גופו של התוקף או באמצעות חפץ, וכן גם התעללות מינית, התעללות מינית בילדים, אונס בנישואים, בעילת קטינה, מעשה מגונה, אונס ומעשה סדום בכפייה ועוד.
קיימים סוגים נוספים של תקיפה מינית שאינם נמנים באופן מפורש בחוק, למשל הסרת קונדום ללא הסכמה. במקרים בהם מוגשת תלונה על סוג של תקיפה מינית שאינו מוזכר במפורש בחוק, יכול בית המשפט להחליט שהמעשה הוא בעצם גרסה שונה של אחת העבירות המוגדרות בחוק.
יש הרואים גם בעבירת הטרדה מינית סוג של תקיפה מינית, ויש המעדיפים להבחין בין השתיים, ולייחס את המושג "תקיפה מינית" למעשים, ואת המושג "הטרדה מינית" לדיבורים. בשל הבעיה בהגדרה זו, תקיפה מינית נכללת תחת אלימות מינית, הכוללת כל סוג של אלימות ופגיעה בעלי אופי מיני.
אוכלוסיות הנשים והילדים נחשבות כבעלות סיכון גבוה להיפגע מאלימות מינית, כשקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר היא נשים צעירות ורווקות.
אופי הפגיעה מושפע ממאפיינים שונים כמו הגיל בו היא החלה, משכה, הישנות התקיפות, פער הגילאים בין התוקף לקורבן, טיב הקשר והקרבה בין התוקף לקורבן ותגובת החברה והסביבה הקרובה לקורבן.
רובן המוחלט של הפגיעות מתבצע בידי יחיד ובשאר המקרים מדובר בתקיפה קבוצתית. בחלק קטן מהמקרים מופעלת אלימות פיזית שאינה קשורה לפעולה מינית.
כאשר התקיפות המיניות הן בילדים, ניתן למיין אותן באמצעות בדיקת מניעי התוקף במסגרת היחסים בין התוקף לקורבן:
במקרים מסוימים, האלימות המינית משמשת ככלי שליטה, טקטיקת הפחדה והכנעה של יריב במאבק, או במצב בו התוקף רוצה לשלוט במעשיו של הנתקף. במקרה כזה האלימות המינית איננה אמצעי לסיפוק מיני, אלא כלי הפחדה אלים ומרתיע[4].
לאלימות מינית השלכות קצרות טווח וארוכות טווח על הקורבן ובהן השפעות על תפקודיו הפיזיולוגיים (כתוצאה מהפגיעה), הנפשיים, הפסיכולוגיים, החברתיים והתקשורתיים[5].
בטווח הזמן הקצר עלולה הפגיעה להוביל לאירועי חרדה, הפרעות שינה, בחילות, קשיי קשב, פרנויה ועוררות פיזיולוגית.
בטווח הארוך ידוע על הופעתן של תופעות כדיכאון, הערכה עצמית נמוכה, האשמה עצמית, הפרעות אכילה, נטיות אובדניות, פגיעה עצמית והתמכרויות שונות כמו סמים ואלכוהול. תופעה קשה ועוצמתית במיוחד היא הפרעת דחק פוסט-טראומטית שעלולה לבוא לידי ביטוי שנים רבות לאחר האירוע[6]. בשנות השבעים, טרם כניסתה של האבחנה "הפרעת דחק פוסט טראומטי" למדריך הסיווג הפסיכיאטרי ה-DSM בשנת 1980, קמו חוקרות שהציעו אבחנות חלופיות על מנת לתאר את ההשפעה של תקיפה מינית חמורה: בשנת 1974 הציעו האחות אן וולברט ברג'ס (אנ') והסוציולוגית לינדה ליטלה הולמסטרום (Lynda Lytle Holmstrom), להשתמש באבחנה של "תסמונת טראומה בעקבות אונס"[7] – אבחנה שבסופו של דבר לא אומצה על ידי מדריכי הסיווג הפסיכיאטריים המרכזיים, כמו ה-DSM וה-ICD.
במקרים של חשיפה לאלימות מינית מתמשכת, ובפרט בגיל הילדות וכאשר שהאדם הפוגע היה דמות קרובה ובעלת סמכות, עלולה להתפתח פוסט-טראומה מורכבת[8] – אבחנה שהוצעה בראשית שנות התשעים בידי הפסיכיאטרית ג'ודית לואיס הרמן, בספרה "טראומה והחלמה"[9]. גם אבחנה זו לא נכנסה למדריך ה-DSM אך בשנת 2018 היא נכנסה למדריך האחרון של ה-ICD אותו מפרסם ארגון הבריאות העולמי, ה-ICD-11[10], מה שמעיד על קבלה הולכת וגוברת של האבחנה.
חוקרים נוספים, במטא-אנליזה מקיפה משנת 2005, ניסו להראות מכלול של ראיות מחקריות בדבר קשר סיבתי בין חוויות של התעללות מינית בילדות, לבין תופעות שמוגדרות על ידי הפסיכיאטריה כ"פסיכוזה" ואבחנות כגון סכיזופרניה בבגרות – תופעות ואבחנות שפסיכיאטרים רבים נוטים לייחס להן הסבר גנטי וביולוגי, ולהתעלם מהקשרים כגון טראומות ילדות[11].
אלימות מינית טומנת בתוכה גם תסמונת סודיות, הכחשה וסירוב לדון באירוע. איומי התוקף והרצון להדחיק את המקרה מובילים נפגעים רבים להימנע מדיווח עליו, וכן הפחד מסטיגמה ומתוצאות שליליות עבור הקורבן אם המקרה ייחשף, כמו הפחד מהתוקף ומתגובת הסביבה והמשפחה[6].
במישור הגופני, אלימות מינית יכולה להוביל להיריון בלתי רצוי, להדבקה במחלות בכלל ובמחלות מין בפרט, תוך סיכון חיי קורבן האלימות. מחקרים שונים מראים כי בכ-15 אחוז ממקרי אונס נשים שדווחו, האונס הוביל להריון[12].
גברים שנפגעו מינית בילדותם נוטים לשמור על יחסים בינאישיים מרוחקים ונטולי רגש. זאת מכיוון שיחסים אלה מעלים בגברים שנפגעו חרדה, בשל העבר הטראומטי שבו יחסים אינטימיים נקשרו לפגיעה. כמו כן, בשל נורמות מגדריות אשר 'מתירות' לגברים בכלל לחוש ולהביע זעם בלבד, גברים רבים אשר נפגעו מינית מצליחים לחוש ולהביע רק רגשות של כעס וזעם ביחס לפגיעה שעברו. אף על פי כן, לרוב מתחת לרגשות הכועסים ישנם רגשות פגיעים יותר, דוגמת אבל ועצב.
גברים שהיו קורבנות להתעללות מינית מתקשים להבחין בין מין, חיבה, הגנה והתעללות. פעמים רבות המושגים האלה נחווים אצלם במקשה אחת, ללא יכולת להבדיל ביניהם. זאת משום שחוויות אלו נקשרו יחדיו בקשר המתעלל שהם חוו. בהקשר של הקושי להבדיל בין מושגים אלה, גברים רבים חווים קושי ואמביוולנטיות ביחס למיניות של עצמם. מכיוון שחוו את ההתעוררות המינית הראשונה שלהם דרך התעללות, הם מקשרים את המיניות שלהם עם כפייה, פגיעה, חוסר שוויוניות ולפעמים אלימות. החיבור בין סודיות והתעוררות מינית משאיר את הקורבנות פעמים רבות מבוישים מאוד ביחס למיניות של עצמם, בייחוד אם היא שונה מהנורמה[13].
הטיפול בקורבנות אלימות מינית מתבצע במספר מישורים משלימים ובהם המישור הפסיכולוגי-נפשי ומתן סיוע להתמודדות עם הטראומה, המישור הרפואי פיזי והמישור המשפטי והפלילי. במספר בתי חולים בישראל מופעל חדר אקוטי (הידוע גם בשם ״חדר 4״), אשר מספק טיפול רפואי ונפשי ראשוניים לנפגעי תקיפה מינית. ההגעה לחדר אמורה להיות מהירה (עד שבוע מיום האירוע) כדי לאפשר מתן מענה נפשי ראשוני וכדי למזער את הפגיעה באיכות הראיות הנאספות.
דרכי הטיפול השונות באלימות מינית בישראל נועדו לסייע במיגור התופעה, עמותות שונות ובתי דין ייעודיים לתחום עבירות מין והטרדה מינית הוקמו לצורך התמודדות עם התופעה[14]. בתי הדין המיועדים לטיפול בפגיעות מיניות תורמים להובלת הליך מקצועי והוגן, להנגשת צד עבור הנפגעים, ולמניעת נזקים נפשיים נוספים. האלימות המינית מחייבת את בית המשפט בהיכרות עם עולם התוכן של הפגיעה המינית והבנת מאפייניה הייחודיים. בתי דין המיועדים לטיפול בפגיעות מינית הם דרך להבטחת מקצועיות, הליך הוגן, והנגשת צדק לנפגעים ומניעת נזקים נפשיים נוספים תוך שמירת זכויות הנאשם או החשוד[15].
במקרים רבים הקורבנות נזקקים לעזרה נפשית, כדי להתמודד עם הטראומה הנפשית. לעיתים קרובות אדם שעבר תקיפה מינית יסבול גם שנים רבות אחר כך מהשלכות פסיכולוגיות קשות, ובמיוחד אם ההתעללות אירעה בילדות. חלק מהקורבנות סובלים מתופעות של דיכאון, התקפי חרדה, ניסיונות התאבדות, דיסוציאציה (תחושת ניתוק מהגוף), הפרעות אכילה, התנהגות אובססיבית, פלאשבקים, בעיות זיכרון ובעיות ביצירת מערכות יחסים חברתיות, רומנטיות או מיניות. הטיפול בנפגעי אלימות מינית דורש סבלנות רבה ותשומת לב. יש להעניק לקורבן ואף לבני משפחתו תמיכה וטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי.
ענישה בחוק היא כלי שמטרתו להגן על הקורבן והחברה מפני התוקף, ובנוסף, ליצור הרתעה מביצוע מעשי אלימות מינית. בישראל עוסקים בתקיפה מינית סעיפים 345–355 לחוק העונשין. להטרדה מינית מוקדש חוק נפרד, החוק למניעת הטרדה מינית. תקיפה מינית מכל סוג היא עבירה פלילית ועוולה אזרחית. בגין תקיפה מינית ניתן להעמיד את התוקף לדין על העבירה הפלילית, שעונשה נקבע במשפט במגבלות החוק, וכן רשאי המותקף לתבוע במשפט אזרחי פיצוי על הנזק שנגרם לו, לרבות נזקים נפשיים כתוצאה מהעבירה האלימה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.