עסקת ג'יבריל

עסקת ג'יבריל הייתה עסקת חילופי שבויים בין ישראל לבין ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית של אחמד ג'יבריל, שנעשתה ב-21 במאי 1985, ובמסגרתה שוחררו 1,151 אסירים ועצירים ביטחוניים שהיו כלואים בישראל כנגד שלושה שבויי צה"ל.

השבוי חזי שי חוזר מהשבי במסגרת עסקת ג'יבריל

יוסף גרוף בחזרתו מהשבי

פרטי העסקה

במסגרת העסקה שוחררו 1,151 אסירים ועצירים ביטחוניים שהיו כלואים בישראל כנגד שלושה שבויי צה"ל ממבצע שלום הגליל: חזי שי (במקור יחזקאל שחודה), שנפל בשבי ארגון הטרור של אחמד ג'יבריל בקרב סולטאן יעקוב, נסים סאלם ויוסף גרוף, שנשבו כחלק מקבוצה של שמונה חיילי נח"ל והועברו לידי ארגון הטרור של אחמד ג'יבריל. הייתה זו אחת ממספר עסקאות חילופי שבויים שביצעה מדינת ישראל עם ארגון טרור על רקע המלחמה בלבנון, במבצע ליטני ושנה וחצי קודם לכן עם אש"ף. יש המכנים אותה 'עסקת ג'יבריל השנייה' כי העסקה הראשונה עם ג'יבריל נחתמה ב-1979 - לאחר שביית החייל אברהם עמרם בלבנון.

האסירים הביטחוניים שוחררו בשלוש קבוצות, במקביל לשחרור הדרגתי של שבויי צה"ל:^[1]

• 394 אסירים הוטסו לז'נבה ושוחררו שם.
• 605 אסירים שוחררו בשטחי רצועת עזה ויהודה ושומרון.
• 151 אסירים מכלא אנצאר שוחררו לסוריה במעבר קוניטרה.

עם המשוחררים נמנו:

• קוזו אוקמוטו, אחד ממבצעי הטבח בנמל התעופה לוד שנידון לשלושה מאסרי עולם.
• אחמד יאסין, שנידון בשנת 1983 ל-13 שנות מאסר. לאחר שחרורו הקים את ארגון החמאס.
• ג'יבריל רג'וב, שנידון ב-1970 למאסר עולם על זריקת רימון לעבר משאית של צה"ל.
• מחמד סולימאן אל זקי, רוצח ילדי משפחת ארויו, שנידון למאסר עולם.
• פאוזי נימר, ערבי ישראלי שנידון ל-27 מאסרי עולם על עמידה בראש חוליית טרור שביצעה 22 פיגועים באזור חיפה ורצחה 3 יהודים.
• זיאד אבו עין, הורשע בהנחת פצצה שהרגה שני נערים בטבריה. מת ב-2014 מהתקף לב במהלך הפגנה נגד המאחז "עדי עד".
• דאוד תורכי, ראש רשת הריגול והחבלה היהודית ערבית שכללה גם את אודי אדיב.

• חאלד אבו עוסבה, אחד משני המחבלים שביצעו את פיגוע כביש החוף ונותרו בחיים.

על פי תנאי העסקה כמחצית מהמשוחררים גורשו, וכמחציתם שוחררו לבתיהם ביהודה, שומרון ורצועת עזה.

הפולמוס סביב אישור העסקה

ממשלת האחדות הראשונה בראשות שמעון פרס אישרה את העסקה ברוב גדול, שכלל גם את שרי הליכוד והמפד"ל. יצחק נבון היה השר היחיד שהתנגד. מאוחר יותר נימק נבון את החלטתו באומרו: ”חשבתי שזה מופת גרוע שאנחנו נראה לכל האויבים שמבחינתם העסקה הטובה ביותר היא לחטוף חיילים ואזרחים, שאפשר להשיג תמורתם את שחרורם של מאות אסירים ומחבלים... צריך שיהיה כוח להגיד למשפחות השבויים - יש קו שהמדינה אינה יכולה לחצות אותו”^[2].

על הממשלה נמתחה ביקורת ציבורית חריפה על שהסכימה לשחרר מחבלים כה רבים, בהם כאלה שנשפטו למאסר עולם על רצח אזרחים רבים, וכן על שהסכימה לעסקה ללא החזרתם של נעדרי קרב סולטאן יעקוב. שמואל תמיר, ראש הצוות המטפל בהשבת השבויים והנעדרים, שבשנים שקדמו לעסקת ג'יבריל עסק במשא ומתן לשחרור שבויים שהוביל אף הוא לשחרור מחבלים, התנגד לעסקה וראה אותה כבלתי סבירה לעומת קודמותיה^[3]. הוא פרש מתפקידו לאחר ביצוע העסקה, לאחר שדחה את פרישתו לבקשת שר הביטחון, כדי לא לפגוע במשא ומתן^[4].

10 שנים לאחר מכן, בנימין נתניהו, שכיהן כשגריר ישראל באו"ם בזמן חתימת ההסכם, מתח ביקורת חריפה בספרו "מקום תחת השמש" על העסקה שהתגבשה^[5]:

מלכתחילה ראיתי בעסקת ג'יבריל מכה אנושה לכל מאמציה של ישראל לגבש חזית בינלאומית נגד הטרור. כיצד תוכל ישראל להטיף לארצות הברית ולמערב לאמץ מדיניות של אי-כניעה לטרור, כשהיא עצמה נכנעת בצורה מבישה כל כך? הייתי משוכנע ששחרור כאלף מחבלים שייכנסו לשטחי יש"ע יביא בהכרח להסלמה איומה של אלימות, שכן טרוריסטים אלה יתקבלו כגיבורים, כדוגמה של חיקוי לנוער הפלסטיני. ... התוצאות לא איחרו לבוא. היום כבר ברור ששחרור אלף המחבלים היה אחד מן הגורמים שסיפקו מאגר של מתסיסים ומנהיגים שהציתו את אש האינתיפאדה^[6].

לאחר השחרור

מיד לאחר השחרור, במסיבות שנערכו במקומות מגוריהם, קראו חלק מהמשוחררים לחידוש המאבק האלים נגד ישראל. תוך שנה לאחר העסקה גורשו חמישה מהמשוחררים ונוספים נעצרו במעצר מנהלי^[7]. בין העצורים מחדש היה זיאד אבו עין, ראשון המשוחררים שהוחלט להעמידו לדין^[8]. אבו עין נחשד כי תכנן חטיפת אוטובוס. במרץ ואפריל 1986 ביצעה חוליה שכללה שלושה מהמשוחררים מספר פיגועי ירי בעיר העתיקה וסביבתה שבהם נרצחו זהבה בן-עובדיה והתייר פול אפלבי^[9]. חברי החוליה, עלי מוסלמני, עלאא בזייאן ואיברהים עוואדה, היו המשוחררים הראשונים שנאשמו על ידי כוחות הביטחון של ישראל בהשתתפות בביצוע פיגועים^[10]. ב-2011 שוחררו בזיאן ומסלמאני בשנית במסגרת עסקת שליט, ומסלמאני נבחר לראש עיריית א-ראם ברשות הפלסטינית^[11]. בזיאן חזר לעסוק בטרור, נעצר במהלך מבצע שובו אחים ב-2014 והוחזר לריצוי יתרת מאסרו (14 שנה)^[12].

חלק גדול מהמשוחררים היווה את עמוד השדרה של הנהגת האינתיפאדה הראשונה שפרצה פחות משלוש שנים לאחר העסקה. זאב שיף ואהוד יערי כותבים^[13]:

עסקה זו רוקנה כמעט את בתי הכלא מאסירים ביטחוניים ושלחה בחזרה לתוך השטחים מאות פעילים מאומנים ובעלי הכרה. אין עוד ספק, שמשוחררי העסקה ההיא (שכונתה בשם הצופן "זמירות חדשות") שיחקו תפקיד מרכזי באינתיפאדה. לפי הערכות מוסמכות יותר משליש מביניהם חידשו את פעילותם במחתרת בצורה זו או אחרת בתוך שנה בלבד ממועד יציאתם לחופשי. רוב הנותרים נכנסו לפעולה כמעט ללא שהיות עם פרוץ גל המהומות הראשון.

יובל דיסקין, ששימש באותן השנים כרכז השב"כ של נפות שכם, ג'נין וטולכרם, כתב לימים:

שחרור האסירים בעסקת ג'יבריל הוא הגורם העיקרי לשינויים והתהליכים שהובילו לאינתיפאדה הראשונה. הייתי שם בשטח והרגשנו את זה יום-יום. המסה של האסירים ששוחררה אז בנתה מנהיגות חדשה קיצונית ואקטיביסטית. זה יחד עם התרוממות הרוח והתחושה שהצליחו לכופף את מדינת ישראל הוביל לפיצוץ^[14].

משה ארנס, שבעת העסקה כיהן כשר בלי תיק^[15] ותמך בעסקה, אמר 24 שנים מאוחר יותר כי אישור העסקה היה טעות:

ברגע שהתברר לי שחלק מהמשוחררים בעסקה חוזרים לבצע פיגועים, היה לי ברור שהעסקה הייתה שגויה. אבל אז כולנו קיבלנו ללא ערעור את עמדת שר הביטחון, יצחק רבין, בנושא. גם לעובדה שמדובר בשלושה שבויים חיים שלנו היה משקל רב בהחלטה. ייתכן שהדברים היו אחרת אם היה מדובר בגופות^[16].

ביוני 2017 חזר לישראל יוסף אבו אל-חיר, אשר שוחרר בעסקת השחרור עם אש"ף מ-1983, 34 שנים לאחר שגורש. אל-חיר הורשע בין היתר בביצוע מתקפת הטרור בחיפה בה נרצחו 2 יהודים. מיד כשחזר נעצר. ועדת שחרורים בבית המשפט המחוזי בנצרת פסקה שהוא הפר את תנאי שחרורו, ולכן יחזור לרצות את מלוא עונשו, 15 מאסרי עולם ועוד 30 שנות מאסר^[17].

לקריאה נוספת

• רונן ברגמן, "מדינת ישראל תעשה הכל - הקרב החשאי על השבויים והנעדרים", הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2009

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עסקת ג'יבריל בוויקישיתוף