עולש (צמח)

עֹלֶשׁ (שם מדעי: .Cichorium L) הוא סוג של צמחים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים ממשפחת המורכבים. בסוג שישה מינים ותפוצתו משתרעת במקרונזיה, מצפון וצפון-מזרח אפריקה הטרופית עד חצי האי ערב, ומאירופה עד מרכז אסיה ומערב ההימלאיה^[1]. למרות שסוג העולש מצומצם במספר מינים, הוא מוכר היטב בזכות שני מינים מתורבתים ואכילים: עולש מצוי (C. endivia) ועולש תרבותי (C. intybus). העלים של שני המינים נאכלים חיים או מבושלים, ושורשי עולש תרבותי נקלים לעיתים לשימוש כתחליף או תוספת לקפה. מיני העולש נפוצים ברחבי העולם הישן, וחלקם הופצו לאזורים ממוזגים ויבשים-למחצה מחוץ לאזור תפוצתם המקורי.

עולש קוצני מכריתים

ערך זה מועמד לפיצול: ערך זה גדול מאוד או שהוא עוסק במספר נושאים. ייתכן שפיצול הערך לערכי משנה יקל על הקריאה ועל איתור מידע רלוונטי.

עולש
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	אסטראים
משפחה:	מורכבים
סוג:	עולש
שם מדעי
Cichorium ‏לינאוס, 1753

בישראל, לפי בוטנאים מקומיים, גדל בר רק מין אחד — עולש מצוי — אך קיים ויכוח מדעי באשר לזהותו המדויקת. מיכאל זהרי ואבינעם דנין זיהו את עולש מצוי בישראל כ-Cichorium pumilum, בעוד שבאתרים "צמחיית ישראל וסביבתה" ו"כלנית" הוא מזוהה כ-Cichorium endivia^[2]. בערך זה השם המדעי לעולש מצוי הוא ילך בדרכם של שני האתרים ואילו Cichorium pumilum ייקרא עולש קטן כתרגום שמו הלועזי. עולש מצוי הוא המין היחיד מתוך כל מיני הסוג עולש המוכר רק כמין מתורבת, הגדל בגידול חקלאי הגדל בישראל ובמצריים בטבע בצורה פראית או באוכלוסיות בר טבעיות. כקרובי הבר הקרובים ביותר לעולש מצוי הוצעו עולש תרבותי (C. intybus) ולעיתים קרובות יותר עולש קטן (C. pumilum).

ששת מיני העולש נחלקים לשתי קבוצות עיקריות על בסיס צורת חייהם ומנגנון הרבייה: קבוצה אחת כוללת מינים רב-שנתיים המאופיינים במנגנון של אי-תאימות עצמית ספורופיטית (sporophytic self-incompatibility), ובה שלושה מינים: עולש תרבותי (C. intybus), עולש קוצני (C. spinosum) ועולש ערבי (C. bottae). הקבוצה השנייה כוללת שלושה מינים חד-שנתיים עם תאימות עצמית מלאה (self-compatibility): עולש מצוי (C. endivia), עולש קטן (C. pumilum) ועולש קירח (C. calvum). חלוקה זו הוצעה כבר בעבר, ונמצאה עקבית לאור ממצאים פילוגנטיים עדכניים. המחקרים אף תומכים בהשערה כי האבקה עצמית התפתחה בשלושת המינים החד-שנתיים מתוך טיפוס קדום שהתבסס על האבקה זרה ועל אי-תאימות עצמית^[3].

לפי אתר POWO (Plants of the World Online), הסוג עולש (Cichorium) כולל שבעה מינים. שלושה מהם הם חד-שנתיים, ושלושה רב-שנתיים. המין השביעי, עולש בלוטי (Cichorium glandulosum), מצוי אך ורק במזרח טורקיה, וקיים ספק באשר למעמדו כמין עצמאי.

מבין המינים הרב-שנתיים, שניים נחשבים לקלים לזיהוי בזכות מאפיינים בולטים:

1. עולש ערבי (Cichorium bottae) – מין רב-שנתי, בעל שורש שיפודי עמוק ומבנה עץ-דמוי.
2. עולש קוצני (Cichorium spinosum) – מין רב-שנתי בעל עלים דוקרניים, גדל באיים ים-תיכוניים.

בישראל תועדו לכאורה ארבעה מיני עולש על פי POWO:

1. עולש מצוי (Cichorium endivia) – צמח חד-שנתי הגדל בר וגם כצמח תרבות המשמש למאכל.
2. עולש קטן (Cichorium pumilum) – צמח חד-שנתי הגדל בר, הנפוץ בעיקר באגן הים התיכון.
3. עולש קירח (Cichorium calvum) – צמח חד-שנתי בלעדי ואתיופיה, אולם, תיעודו באתיופיה ומעמדו כמין עצמאי מוטל בספק, לא כל שכן בישראל.
4. עולש תרבותי (Cichorium intybus) – צמח רב-שנתי מתורבת, אשר ייתכן שמופיע בישראל כפליט תרבות.

ארבעה מינים אלה נזכרים במקורות שונים כמצויים או מתועדים בישראל, אך רק עולש מצוי נחשב למין הבר היחיד הגדל בה בביטחון. עם זאת, זיהוי המינים בישראל נתון במחלוקת: בוטנאים ישראלים רבים סבורים כי בארץ גדל בר רק מין אחד - עולש מצוי - אך קיימת אי הסכמה באשר לשם המדעי שיש לייחס לו. מיכאל זהרי ואבינעם דנין זיהו אותו כ־Cichorium pumilum, ואילו אתרי "צמחיית ישראל וסביבתה" ו"כלנית" מזהים אותו כ־Cichorium endivia.

מאפיינים מורפולוגים של הסוג

צמחים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים המסתעפים בעונת פריחתם.

השורשים שפודיים קשים ועמוקים. ניתן להבחין בשלושה טיפוסים: 1. טיפוס שיפודי רגיל ולא מסועף; 2. שורש מעובה דמוי סלק סוכר, הקיים בזנים של עולש תרבותי המגודלים עבור שורשיהם (עולש תרבתי); 3. שורש שיפודי דמוי שורש עץ: הגדל לעומק והמתפשט לרוחב (בעולש ערבי).

העלים מסורגים ומרוכזים בעיקר בבסיס הצמח, עלי הגבעול יושבים (חסרי פטוטרת).

הקרקפות יושבות על פי רוב בחיק העלים. והן בעלות פרחים רבים שכולם לשוניים בלבד, והן יושבות או נישאות על עוקצים.

חפי המעטפת ערוכים בשני דורים. החפים החיצוניים יוצרים מעין גביעון והחפים הפנימיים ארוכים יותר וזקופים. המצעית חשופה, ובדרך כלל שטחה מגומם.

הפרחים לשוניים ודו-מיניים. צבע הפרחים תכלת ובזנים תרבותיים עשויים להיות ורודים או לבנים. לשונות הפרחים הכותרת קטומות ובעלות 5 שיניים.

הזירעונים דמויי ביצה הפוכה או כפירמידה הפוכה ובעלי 5 מקצועות. הציצית משתיירת ועשויה ממספר שורות של קשקשים קצרים, לעיתים מסתיימים קשקשי הזירעונים הפנימיים בזיפים או במלענים.^[4]

פרחי העולש המצוי מתאפיינים במופע של פריחה בשעות הבוקר המוקדמות ובסגירה לפני הצהריים.

בכל המינים נמנו 18 כרומוזומים בשלב הדיפלואידי (2n=2x=18)^[3].

האבקה ורבייה במיני עולש

בדומה לצמחים רבים במשפחת המורכבים (Asteraceae), חמשת המאבקים בפרחי העולש מאוחים זה לזה ויוצרים יחד מבנה גלילי חלול הקרוי צינור המאבקים (anther tube), המקיף עמוד שחלה דק. כל מאבק בנוי משתי לשכות אבקה נפרדות הנפתחות באמצעות סדק אורך הפונה אל חלל הצינור; באופן זה גרגרי האבקה משתחררים אל תוך חלל הצינור הפנימי ונאגרים בו. עם התארכות עמוד השחלה, נדחפים גרגרי האבקה כלפי מעלה מתוך צינור המאבקים בעזרת שערות מפושקות המצויות בחלקו העליון של עמוד השחלה ועל צדן החיצוני של אונות הצלקת (כמעין מסרק). כתוצאה מכך מוצגים גרגרי האבקה בראש עמוד השחלה בפני המאביקים — תופעה הידועה בשם הצגת אבקה משנית (secondary pollen presentation). חשוב להבהיר שהמאביקים הנוחתים על הפרח אוספים את האבקה מראש עמוד השחלה, ולא ישירות מן המאבקים עצמם^[3].

השלב המתואר לעיל מתרחש במהלך השלב הזכרי של הפרח, כאשר הצלקת עדיין סגורה ואינה בשלה לקליטת אבקה. מצב זה הוא דוגמה לדיכוגמיה פרוטאנדרית, שבה הבשלת איברי הנקבה (השחלה והצלקות) מתרחשת לאחר הבשלת האבקנים ופיזור האבקה. בשלב הנקבי הבא, שתי אונות הצלקת מתפשקות וחושפות את צדן הפנימי המכוסה בגבשושיות. כעת הצלקות בשלות לקליטת גרגירי אבקה מצמחים אחרים. אם לא התרחשה האבקה זרה, האונות עשויות בהמשך לבוא במגע עם שיירים של גרגרי האבקה שנותרו על גבי עמוד השחלה — מצב המוביל להאבקה עצמית מאוחרת (delayed self-pollination).

נמצאו שני טיפוסי מערכות רבייה בקרב ששת מיני העולש.

הטיפוס הראשון הוא מערכת רבייה בעלת תאימות עצמית (self-compatibility), כלומר – גרגרי האבקה מסוגלים לנבוט על גבי צלקת של פרח בעל אותו מטען גנטי ולהפרות את הביציות שבשחלה. מנגנון זה זוהה בשלושה מינים: עולש מצוי (Cichorium endivia), עולש קטן (Cichorium pumilum) ועולש קירח (Cichorium calvum).

הטיפוס השני הוא מערכת אי-תאימות עצמית מסוג ספורופיטי (sporophytic self-incompatibility), כלומר – גרגרי האבקה אינם מצליחים להפרות את הביציות של אותו פרט עקב תגובת דחייה בין דופן גרגר האבקה לבין פני הצלקת. מנגנון זה זוהה בשלושה מינים אחרים: עולש תרבותי (Cichorium intybus), עולש קוצני (Cichorium spinosum) ועולש ערבי (Cichorium bottae).

מקורות ופולקלור

בתקופת חז"ל נהגו כנראה להשתמש בו כירק ופרי יומיומי. הוא אף מובא מספר פעמים במשנה ובתלמוד בבלי: "כל שהוא מאכל אדם… העולשין והכרשין והרגילה" (משנה, מסכת שביעית, פרק ז', משנה א'). "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין"... (משנה, מסכת פסחים, פרק ב', משנה ו'), ראו ערך מרורים. נראה שהיו משתמשים בהם גם כמאכל לבהמות. "התולש עולשין... אם לאכילה... אם לבהמה..." (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ג, עמוד א').

שימושים

צמח המשמש כירק ומקורו בהודו ובאיראן.^[5] עליו נאכלים טריים או מבושלים והוא עשיר בוויטמינים, במינרלים ובסיבים תזונתיים - חומצה פולית, ויטמין A וויטמין K.^[6]

תכונות רפואיות

ברפואה העממית נוהגים להשתמש בכל חלקי הצמח לריפוי אנמיה, חוסר תיאבון, דלקות במערכת השתן ורמת סוכר גבוהה בדם. העולש נחשב לצמח הטוב ביותר לריפוי מחלות כבד ולניקוי מערכת הדם מזיהומים.^[7][8]

קשר בין עולש קטן לעולש מצוי

חוקרים רבים רואים בעולש קטן (Cichorium pumilum) אב-המוצא של עולש מצוי (Cichorium endivia). אף שדמיון ביניהם ניכר, קיימים ביניהם הבדלים במספר הפרחים בכל קרקפת (9 עד 14 בעולש קטן לעומת 15 עד 20 בעולש מצוי), במספר הקרקפות החוברות יחד (שתיים ולעיתים רחוקות עד ארבע בעולש קטן לעומת ארבע עד שש בעולש מצוי), ובאורך עוקצי הקרקפות (עד 10 ס"מ בעולש קטן לעומת עד 20 ס"מ בעולש מצוי).

התיאור המורפולוגי המובא כאן מבוסס על מקורות מודרניים, אך אינו מופיע בפירוש ב-Flora Palaestina, שבה המין היחיד שזוהה כצמח בר בישראל הוא Cichorium pumilum, ולא Cichorium endivia.

עולש מצוי

עוֹלֶשׁ מָצוּי (Cichorium endivia) הוא צמח עשבוני חד-שנתי בעל שורש שיפודי. הגבעול בגובה 100 עד 170 ס"מ, בעל ענפים צדדיים מרובים, ולעיתים קרובות מסתעף כבר מן הבסיס. הוא מזוהה כעולש מצוי באתר "צמחיית ישראל וסביבתה" ונחשב כצמח מתורבת (cultigen) שמקורו במין זה באזור מזרח הים התיכון^[9][10]. תפוצתו הטבעית כוללת רק את מצרים וארץ ישראל, והוא הוכנס והתאקלם גם בבלגיה, בולגריה, איי גילברט, בריטניה, הודו, איי מריאנה וסיציליה.

עלי הבסיס דמוי ביצה הפוכה, אורכם 30 עד 45 ס"מ ורוחבם 10 עד 18 ס"מ, קודקודיהם מעוגלים עד חדים, שפתם שלמה עד שסועה עד מנוצה עמוקות לאונות הפונות כלפי בסיס העלה (runcinate), והם קירחים עד מכוסים שערות קצרות ועדינות.

עלי הגבעול דומים לעלי הבסיס אך קטנים יותר ככל שמתקרבים לקצה הגבעול.

הקרקפות בודדות או מקובצות בקבוצות של 4 עד 6, יושבות או נישאות על עוקצים שקודקודם מעובים, אורכם 9 עד 20 ס"מ, ועוביים בחתך רוחב 3 עד 4 מ"מ. מעטפת הקרקפת בקוטר של 3.5 עד 5 מ"מ.

חפי המעטפת החיצוניים שווים או כמעט שווים באורכם לפנימיים, חלקם העליון כפוף לאחור, וצורתם דמויי ביצה עד אזמל, או אליפטית עד דמוית אזמל באורך 7 עד 15 מ"מ וברוחב 2 עד 5 לעיתים רחוקות 10 מ"מ. שפתם לרוב תמימה; חלקם התחתון בשרני, ואורכו 3.2 עד 4.5 מ"מ, ואילו חלקם העליון מסתיים בקצה חד עד מחודד; הם חסרי שערות או בעלי שערות בלוטיות או לא בלוטיות באורך של עד 2 מ"מ.

חפי המעטפת הפנימיים שמספרם 8, כפופים קמעא לאחור לאחר פתיחת הקרקפת, אורכם 8 עד 12 מ"מ ורוחבם 1 עד 3 מ"מ. הם חסרי שערות או בעלי שערות בלוטיות או לא בלוטיות באורך של עד 2 מ"מ.

בקרקפת 15 עד 20 פרחים לשוניים. בעת פריחה מלאה הם פתוחים למחצה, ויחד יוצרים גביע רחב. צינור הכותרת באורך 2 עד 3.2 מ"מ. לשונית כותרת הפרח באורך 10 עד 19 מ"מ וברוחב 2 עד 4.5 מ"מ, ולה אונות חדות באורך 0.3 עד 1.3 מ"מ. עמוד השחלה באורך 6.5 עד 12 מ"מ, ועל חלקו העליון שערות מפושקות באורך 2 עד 3.5 מ"מ; צבעו כחול. אונות הצלקת באורך 1.5 עד 3 מ"מ, גם הן בצבע כחול.

הציצית מורכבת מאחת עד שלוש שורות של קשקשים בעלי צורה בלתי-אחידה, קהים עד חדים, זקופים עד פרושים למחצה, באורך 0.7 עד 1.0 מ"מ לעיתים רחוקות כ-0.5 מ"מ. הקשקשים שבפרחים החיצוניים צרים יותר בצדם הפונה למרכז הקרקפת. ואילו הקשקשים שבפרחים הפנימיים ארוכים יותר ולעיתים מסתיימים בחוד שאורכו 0.5 עד 1.5 מ"מ.

הזירעונים דמויי ביצה הפוכה עד גליליים, באורך 2.0 עד 2.8 מ"מ וברוחב 1 עד 1.5 מ"מ, מצולעים קלות.

עולש קטן

עוֹלֶשׁ קָטָן (Cichorium pumilum) הוא צמח עשבוני חד-שנתי בעל שורש שיפודי דק. הגבעולים בגובה 6 עד 40 ס"מ, הגבעול העיקרי נושא לרוב 2 עד 3 גבעולים צדדיים, לעיתים רחוקות מסתעף כבר מבסיסו. הוא מזוהה כעולש מצוי במגדירים^[2] אבל הא נחשב כשם נרדף לעולש מצוי (Cichorium endivia) באתר "צמחיית ישראל וסביבתה". ולפי זה מדובר בצמח חד שנתי בעל תפוצה רחבה שתפוצתן מאגן הים התיכון, עד שינג'יאנג שבסין ובחצי האי ערב. הוא גדל בעיקר באזורי אקלים ממוזג על קרקעות שמכילות ריכוז גבוה של סידן פחמתי (CaCO₃), הנוצרות מאבני גיר ודולומיט. קרקעות אלו נוטות להיות אלקליות (בעלות pH גבוה) ולהתייבש במהירות.

עלי הבסיס דמויי ביצה עד ביצה הפוכה, קודקודיהם מעוגלים עד חדים, אורכם 2.5 עד 20 ס"מ ורוחבם 0.7 עד 4 ס"מ. שפת העלה משוננת באורח בלתי סדיר עד שסועה עמוקות. העלים קירחים עד שעירים בשערות קצרות ועדינות.

עלי הגבעול דומים לעלי הבסיס אך קטנים מהם בהרבה, דמויי ביצה, ושפתם תמימה עד משוננת. במחצית העליונה של התפרחת, עלי הגבעול תמיד קטנים מאורך של ס"מ אחד ומרוחב של חצי ס"מ.

הקרקפות בודדות או מקובצות בקבוצות של 2 לעיתים 4, יושבות או נישאות על עוקצים באורך של עד 4 עד 8 לעיתים רחוקות עד 10 ס"מ, שעוביים בחתך רוחב 3 עד 4 מ"מ. קצות העוקצים מעובים. קוטר מעטפת הקרקפת 3 עד 4.5 מ"מ.

חפי המעטפת החיצוניים ארוכים בכ־¾ מאורך הפנימיים, לעיתים שווים להם באורכם. חלקם העליון כפוף לאחור, וצורתם דמויית ביצה או אליפסה עד אזמל. אורכם 3.5 עד 12 מ"מ ורוחבם 1.5 עד 4.5 מ"מ. חלקם התחתון, באורך 2 עד 5 מ"מ, בשרני; חלקם העליון של החפים חד עד מחודד מאוד, לעיתים נדירות עגול או מסתיים בזיף קצר. שפתם תמימה או משוננת באורח קל. הם חסרי שערות או נושאים שערות בלוטיות או לא-בלוטיות באורך 0.1 עד 2.5 לעיתים רחוקות 3.9 מ"מ.

חפי המעטפת הפנימיים שמספרם 8, באורך 6 עד 11.5 מ"מ ורוחבם 0.8 עד 2.8 מ"מ. הם חסרי שערות או בעלי שערות בלוטיות או שערות לא בלוטיות באורך עד 2.25 מ"מ, המצויות בצדו החיצוני של העורק המרכזי בקצה העליון.

בקרקפת 9 עד 14 פרחים לשוניים. בעת פריחה מלאה הם פתוחים למחצה ויוצרים גביע רחב. צינור הכותרת באורך 2.2 עד 4.5 מ"מ. לשונית הכותרת באורך 8.8 עד 14.5 מ"מ וברוחב 2.5 עד 4.5 מ"מ, בעלת 5 אונות שאורכם 0.2 עד 1 מ"מ.

עמוד השחלה באורך 6 עד 10.5 מ"מ, וצדו העליון נושא שערות מפושקות באורך 1.1 עד 3.5 מ"מ; צבעו כחול. אונות הצלקת באורך 0.8 עד 2.5 מ"מ, גם הן כחולות.

הציצית מורכבת מ-1 עד 3 שורות של קשקשים בלתי-אחידים בצורתם, זקופים עד פרושים למחצה, באורך 0.15 עד 1.2 מ"מ, מעוגלים עד חדים. הקשקשים שבפרחים החיצוניים צרים יותר בצדם הפונה אל מרכז הקרקפת. הקשקשים שבפרחים הפנימיים צרים יותר, ולעיתים מסתיימים בקצה חד באורך 0.5 עד 2 מ"מ.

הזירעונים דמויי ביצה הפוכה עד גליליים, באורך 2.0 עד 2.5 מ"מ וברוחב 1 עד 1.5 מ"מ, מצולעים קלות.

מאפיינים נוספים: עולש קטן הוא צמח עשבוני חד-שנתי בעל שושנת עלים בצבע ירוק כהה הגדלים בחודשי החורף,^[11] העלים משמשים למאכל. התפרחת באביב המאוחר מגביהה עד גובה מטר. הפרחים יושבים במקומות ההסתעפות (פרחים לשוניים בצבע תכלת עם אבקנים בצבע כחול כהה). פרחי העולש נפתחים מוקדם בבוקר ונסגרים לפני הצהריים, ויפתחו שוב למחרת בבוקר. הזירעונים מוארכים, צבעם שחור והם ניתנים לקלייה ולהכנת משקה הציקוריה שמשמש כתחליף או כתוספת לקפה.^[12] הוא נפוץ בקרקעות כבדות בבתי גידול פתוחים ובצדי דרכים בחבל הים-תיכוני ובצפון הנגב. תפוצתו ים-תיכונית ומערב אירנו-טורנית.

בימי הצנע בארץ, כשהיה מחסור ובעקבותיו הונהג קיצוב במזון, נהגו לשתות תחליפי קפה, ובהם ה"ציקוריה", אותה היו מפיקים מצמח העולש.^{[דרוש מקור]}

עולש קירח

עולש קירח (Cichorium calvum Sch.Bip.) הוא צמח חד-שנתי נדיר בסוג עולש, בעל שורש שיפודי דק וגבעול דק המסתעף מאוד מבסיסו, בדרך כלל לגובה של 40 עד 80 ס"מ. תחום תפוצתו הטבעי מוגבל ככל הנראה לאתיופיה. בישראל הוא תועד בעבר כצמח גר, אך בהיעדר דגימות מאומתות ובשל היעדר התפשטות בטבע, מקובל כיום להניח שאם הופיע בישראל – היה זה באופן אקראי וחולף בלבד, והוא אינו חלק מצמחיית הבר המקומית^[13].

לפני הצגת מאפייניו של עולש קירח (Cichorium calvum), חשוב להבהיר כי כל הידוע עליו מבוסס על תיאור יחיד מצמח שגודל בתרבות בשנת 1859 מזרעים שנאספו באתיופיה על ידי החוקר שימפר. מאז לא נאספו דגימות מאומתות ולא נערכו תצפיות שדה או מחקר עדכני, והמידע הקיים נשען כולו על מקורות עשבייה ישנים ומאגרים בבנקי זרעים. המין נחשב אנדמי לאתיופיה, אך גם בפלורה של אתיופיה (2004) לא צוינה תפוצה גאוגרפית מדויקת, ונרמז כי ייתכן שמדובר בתת-מין של Cichorium endivia ולא במין עצמאי. קיומו בטבע מוטל בספק, ובוודאי כך בישראל, שם נחשב בעבר כצמח גר אך כיום מוסכם שאינו נמנה עם צמחיית הבר. גם ההבחנות בינו לבין מינים קרובים, כגון עולש מצוי ועולש תרבותי, נשענות על אותו תיאור בודד, שטרם אושש במחקר מודרני. לא קיימים כיום מחקרים אתיופיים עדכניים שעסקו במין זה, ולא נמצאו עדויות לשימוש מסורתי בו. לפיכך, יש לראות בעולש קירח ישות טקסונומית שטרם הובררה די הצורך, הדורשת בירור שיטתי נוסף ואימות באמצעות תצפיות ודגימות חדשות.

מין זה נבדל ממינים קרובים כמו עולש מצוי (Cichorium endivia) ועולש קטן (Cichorium pumilum) בשלושה מאפיינים עיקריים: היעדר כמעט מוחלט של ציצית (pappus), אשר לעיתים נותרת רק בצורת קשקשים זעירים שאורכם פחות מ־0.1 מ"מ; זירעונים קצרים ודמויי חרוט הפוך; מין זה נבדל ממינים קרובים כמו עולש מצוי (Cichorium endivia) ועולש קטן (Cichorium pumilum) בשלושה מאפיינים עיקריים: היעדר כמעט מוחלט של ציצית (pappus), אשר לעיתים נותרת רק בצורת קשקשים זעירים שאורכם פחות מ־0.1 מ"מ; זירעונים קצרים ודמויי חרוט הפוך; ואחד מחפי המעטפת החיצוניים, שגדול באופן חריג מהאחרים – במיוחד בקרקפות הנישאות על עוקץ ארוך – שאורכו 10 עד 20 מ"מ ורוחבו 8 עד 15 מ"מ. תכונה חריגה זו נחשבת סימן אבחנתי מובהק ויוצא דופן בסוג עולש.

עלי הבסיס דמויי אזמל-הפוך עד אזמל, באורך 10 עד 25 וברוחב 1.8 עד 4 ס"מ, מעוגלים, משוננים בצורה בלתי סדירה, קירחים או מכוסים פלומה עדינה. עלי הגבעול דומים לעלי הבסיס, אך בחלק העליון של התפרחת צורתם הופכת משולשת במקצת והם נעשים קטנים יותר לקראת הקצה; לעיתים קרובות הם נושאים שערות ארוכות לאורך השוליים ועל פני השטח.

הקרקפות ערוכות בודדות או באשכולות של 4 עד 9, יושבות או על עוקצים דקים באורך 10 עד 20 ס"מ, דקים, שקוטרם 1.5 עד 2 מ"מ, לעיתים נדירות עד 3.5 מ"מ. המעטפת ברוחב 4 עד 5 מ"מ.

החפים החיצוניים שונים מאוד זה מזה בגודלם, ואורכם חצי עד אחד וחצי פעמים מאורך החפים הפנימיים. החלק העליון כפוף לאחור, דמויי ביצה רחבה עד אזמלי-ביצה, באורך 6 עד 20 מ"מ וברוחב 2 עד 15 מ"מ. החלק התחתון באורך 1.5 עד 4.1 מ"מ, בשרני, וקצהו חד עד קהה עם חוד, השפה  תמימה; קירחת או מכוסה מעט שערות בלוטיות או לא בלוטיות, באורך 0.1 עד 2.5 מ"מ. אחד מן החפים החיצוניים גדול משמעותית מהאחרים, במיוחד בקרקפות הנישאות על עוקץ ארוך, ואז אורכו כ־10 עד 20 מ"מ וברוחב 8 עד 15 מ"מ.

החפים הפנימיים שמונה במספר, כפופים לאחור באופן קל לאחר פתיחת הפרחים, אורכם 8 עד 10 מ"מ וברוחב 1.0 עד 3.0 מ"מ. השערות חסרות או קיימות באורך של עד 2.0 מ"מ, בלוטיות או לא בלוטיות.

הפרחים הלשוניים בקרקפת מספרם 9 עד 13, ובעת פריחה מלאה פתוחים למחצה ויוצרים יחד גביע רחב. צינור הכותרת באורך 2 עד 4 מ"מ; לשונית הפרח באורך 6.2 עד 12.5 מ"מ וברוחב 2.4 עד 4.1 מ"מ, עם אונות חדות באורך 0.15 עד 0.85 מ"מ. עמוד השחלה באורך 6 עד 10.5 מ"מ, חלקו העליון נושא שערות פרושות באורך 1.1 עד 3.5 מ"מ, צבעו כחול. אונות הצלקת באורך 0.8 עד 2.5 מ"מ, אף הם בצבע כחול.

הציצית לכאורה נעדרת, אך קיימת בצורת שורת קשקשים זעירים, פתוחים, בלתי סדירים בצורתם – מעוגלים עד מחודדים – באורך של עד 0.1 מ"מ; לעיתים נדירות הקשקשים ארוכים יותר (עד 1.0 מ"מ כולל חוד קיצוני באורך 0.3 מ"מ).

הזירעונים קצרים, דמויי חרוט הפוך (כלומר – רחבות יותר בקצה העליון), באורך 2 עד 2.5 וברוחב 1.2 עד 1.7 מ"מ, לרוב בצבע חום בהיר^[3].

עולש תרבותי

עולש תרבותי (Cichorium intybus) הוא צמח עשבוני רב-שנתי בעל שורש שיפודי. הגבעול מגיע לגובה של 30 עד 200 ס"מ, לעיתים קרובות מסועף מבסיסו. תפוצתו רחבה בעולם, שמשרעת תפוצתו המקורית כוללת את ירדן, ישראל ואת חצי-האי סיני. זהו מין עשבוני רב-שנתי שתפוצתו מאירופה למרכז אסיה, ולהרי ההימלאיה המערביים, ומקארונזיה לצפון אפריקה. הוא גדל בעיקר באזורי אקלים ממוזג, ומשמש כמקור מזון לבעלי חיים, כצמח מרפא, כחומר בעל שימושים חברתיים וכמאכל לאדם^[14][12].

עלי הבסיס דמויי ביצה הפוכה עד דמויי אזמל הפוך, באורך 13 עד 60 ס"מ וברוחב 5 עד 12 ס"מ; קודקודם מעוגל עד חד, שפתם תמימה עד מפורצות עמוקות (runcinate), והם קירחים עד פלומתיים.

עלי הגבעול דומים לעלי הבסיס, אך הולכים וקטנים ככל שעולים לעבר קצה הגבעול.

הקרקפות בודדות או ערוכות בקבוצות של 2 עד 4 (לעיתים רחוקות עד 8), יושבות או נישאות על עוקצים שאורכם 4 עד 7 ס"מ (לעיתים רחוקות עד 13 ס"מ), וקוטרם 2 עד 3 מ"מ.

מעטפת הקרקפת ברוחב 5 מ"מ.

אונות המעטפת החיצוניות קצרות מאונות המעטפת הפנימיות, ואורכן נע בין מחצית האורך ועד מעט יותר מזה של הפנימיות; חלקם העליון כפוף לאחור; צורתם דמוית ביצה או אליפטית עד אזמלית (לעיתים עד אזמלית-ביצית), אורכם 4.7 עד 12.5 (לעיתים נדירות עד 16.0) מ"מ ורוחבם 2 עד 4 מ"מ. החלק התחתון בשרני ובאורך 2 עד 5 מ"מ, והחלק העליון חד עד מתחדד, לעיתים נדירות מסתיים בחוד קצר או במעין מחט נוקשה; השפה לרוב תמימה. העלים קירחים או מכוסים בשערות בלוטיות או לא בלוטיות, באורך 0.1 עד 1 מ"מ.

אונות המעטפת הפנימיות שמונה במספר, באורך 7.5 עד 14.5 (לעיתים עד 16.5) מ"מ וברוחב 1.9 עד 3.0 (לעיתים עד 4.0) מ"מ; שפתם תמימה. לעיתים קרובות קירחים, ולעיתים נושאים שערות בלוטיות או לא בלוטיות באורך עד 0.2 מ"מ.

מספר הפרחים בקרקפת נע בין 15 ל־19 (לעיתים רחוקות 12 או עד 25). בשלב הפריחה המלאה, הפרחים נפתחים כולם במישור אחד שטוח. צינור הפרח באורך 1.5 עד 3.2 מ"מ.

מצעית הקרקפת באורך 10 עד 19 מ"מ וברוחב 2 עד 4.5 מ"מ,  עם אונות חדות באורך 0.3 עד 1.3 מ"מ.

עמוד השחלה באורך 6.5 עד 10.5 מ"מ, וחלקו העליון מכוסה שערות פרושות לאורך 2 עד 3.5 מ"מ; צבעו כחול. אונות הצלקת באורך 1.5 עד 3.0 מ"מ, גם הן כחולות.

ציצית הזרע מורכבת משורה אחת או שתיים של קשקשים זקופים עד זקופים-נטויים, בעלי צורה לא סדירה, עגולים עד חדים, באורך 0.2 עד 0.5 (לעיתים עד 0.6) מ"מ. הקשקשים שבפרחים החיצוניים לעיתים רחבים יותר וקהים עד קהים מאוד בצידם החיצוני (הפונה החוצה מהקרקפת).

קשקשי הציצית של הפרחים הפנימיים גדולים בדרך כלל מאלה של הפרחים החיצוניים.

הזירעונים באורך 1.8 עד 2.7 מ"מ וברוחב 1 עד 1.5 מ"מ; צורתם ביצה הפוכה עד גלילית, מצולעים קלות.

עולש ערבי

עולש ערבי (Cichorium bottae) הוא צמח עשבוני רב-שנתי הגדל בצורת כרית שטוחה, ותפוצתו בלעדית לחצי האי ערב – בערב הסעודית ובתימן. הוא גדל לאורך דרכים ובאזורים מופרעים, לעיתים קרובות בסמוך לשדות מושקים, בגבהים של 1500 עד 3000 מטר מעל פני הים. הפריחה נמשכת מאפריל ועד אוקטובר.

לצמח שורש שיפודי מסועף ודמוי עץ, המתפשט לרוחב כבר בחלקו העליון ועשוי להגיע לעומק של כ־90 ס"מ. השורש מסתיים בצוואר שורש שממנו יוצאות אחת או מספר שושנות עלים. הגבעול הראשי לרוב חסר, ולעיתים נדירות מתפתחים ממנו גם מספר גבעולים קצרים. עלי הבסיס (השושנת) מוארכים מאוד, דמויי אזמל הפוך עד סרגליים; שפתם תמימה, משוננת או לעיתים מפורצת.

הקרקפות יושבות (חסרות עוקץ) או נישאות על עוקצים קצרים, וממוקמות בין עלי הבסיס. הפריחה מתרחשת כאשר עלי הבסיס עדיין נוכחים, ומספר הפרחים בקרקפת נע בין 10 ל־13. עמוד העלי ואונות הצלקת בצבע לבן – תכונה ייחודית למין זה.

עולש קוצני

עולש קוצני (Cichorium spinosum L.) הוא צמח עשבוני רב-שנתי בעל שורש שיפודי דק. גובהו 6 עד 15 ס"מ, ולעיתים נדירות עד 27 ס"מ. הוא מתפצל מענפים צדדיים רבים או ישירות מבסיסו. זהו צמח נמוך, בעל גבעולים קצרים ומסועפים, אשר חלקם העליון מתפתח לקוצים – כלומר, הענפים הקיצוניים נוטים להפוך לקוצניים לאחר שנושרות מהם קרקפות בלתי בשלות. הקרקפות קטנות, יושבות, ומכילות לרוב 5 או 6 פרחים כחולים. עלי הבסיס מוארכים, קירחים, ושפתם שלמה עד מפורצת עמוקות (runcinate), ולעיתים קרובות הם אינם נוכחים בזמן הפריחה. עלי המעטפת הפנימיים מועטים (5 בלבד), והקרקפות נבדלות מאלה של עולש קטן ועולש תרבותי גם במספר הפרחים המועט שבהן (עד 7 בלבד). לעיתים ניתן למצוא פרטים הדומים לעולש קוצני, אך מספר עלי המעטפת הפנימיים בהם גבוה מ־5, ומספר הפרחים בקרקפת עולה על 7. במקרים כאלה ייתכן שמדובר בבן־כלאיים בין עולש קוצני לעולש קטן (Cichorium spinosum × C. pumilum), המאופיין בתכונות ביניים ובכך שענפיו הקיצוניים אינם הופכים לקוצניים באותה תדירות.

עלי השושנת של עולש קוצני משמשים כירק בר פופולרי במטבח המקומי של האי כרתים, שם הם מכונים "חוֹרטה" (horta) ונצרכים מבושלים או מאודים. עם זאת, בשל הביקוש הגבוה וליקוט מוגבר מהטבע, המין מצוי בסכנת היעלמות מקומית.

עולש קוצני גדל לאורך דרכים וחופים, באזורים שטוחים עם קרקעות חרסיתיות, חוליות או סלעיות באזור הים. באי כרתים הוא מצוי גם באזורים הרריים. תחום הגובה שלו נע בין פני הים ועד 1700 מטר, ולעיתים עד 2100 מטר מעל פני הים. הפריחה נמשכת מיוני ועד אוקטובר.

עולש בלוטי

עולש בלוטי (Cichorium glandulosum) הוא צמח עשבוני חד-שנתי שתפוצתו בלעדית למזרח טורקיה. מין זה אינו נזכר וישנו ספק לגבי מעמדו כמין עצמאי והוא נחשב כשם נרדף לעולש קטן (Cichorium pumilum).

לקריאה נוספת

• עזריה אלון, 300 פרחי בר בצבעי הקשת, הוצאת החברה להגנת הטבע. 1987, עמוד 48.
• נסים קריספיל, המדריך השלם לצמחי מרפא בארץ ובעולם. מעריב – הד ארצי.
• מיכאל זהרי, כל עולם הצמחים, הוצאת עם עובד, 1978. עמודים 570, 572.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: עלש
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עולש (צמח)
טקסונומיה בוויקימינים: Cichorium

• סלט עולש / רותי קינן, באתר ynet
• יעל גרטי, אנדיב – "הזהב הלבן": מחדר חשוך אל מרכז הצלחת, 1 בינואר 2006
• עולש מצוי, משרד החינוך, תקשוב דרום
• עולש מצוי, מרכז הרופאים המומחים
• אורי וטלי מאיר-צ'יזיק, שירת העשבים – ליקוט עשבי בר למאכל, 19 במרץ 2007
• עולש באתר גמנון
• עולש באתר: 'דף יומי'.