Loading AI tools
רב, פרשן, מחנך, מחבר ספרות יהודית ומחבר פירוש שטיינזלץ על הגמרא (1937–2020) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב עדין אבן־ישראל (שטיינזלץ; ג' באב ה'תרצ"ז, 11 ביולי 1937 – י"ז באב ה'תש"פ, 7 באוגוסט 2020) היה מחבר ספרי הגות יהודית וביאורים, בפרט לתלמוד ולחסידות. נודע בעיקר בשל פירושו לתלמוד והיותו בעל ידע רחב בתחומי דעת שונים.
 | |
| הרב אבן־ישראל (שטיינזלץ) עם פירושו לתלמוד | |
| לידה |
11 ביולי 1937 ג' באב ה'תרצ"ז ירושלים פלשתינה (א"י)   |
|---|---|
| פטירה |
7 באוגוסט 2020 (בגיל 83) י"ז באב ה'תש"ף ירושלים, ישראל  |
| מקום קבורה | הר הזיתים, ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| השכלה | |
| תקופת הפעילות |
? – 7 באוגוסט 2020 |
| השתייכות | חסידות חב"ד, חסידות חדשה. |
| תחומי עיסוק | פירוש התלמוד, חסידות |
| תפקידים נוספים | נשיא הסנהדרין החדשה, נשיא ישיבת מקור חיים, ישיבת שפע מקור חיים, ישיבת תקוע; ראש ישיבת שפע |
| רבותיו | רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרב דב בער אליעזרוב, הרב שלמה חיים קסלמן, הרב נחום שמריהו ששונקין, הרב שמואל אלעזר היילפרין. |
| חיבוריו | תלמוד שטיינזלץ, פירושים לתנ"ך ולמשנה תורה, שלושה עשר עלי השושנה ועוד |
|
steinsaltz-center | |
| פרסים והוקרה |
 פרס ישראל (1988) עיטור נשיא מדינת ישראל (2012) |
  | |
חתן פרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשמ"ח (1988), עיטור נשיא מדינת ישראל לשנת 2012 ויקיר ירושלים לשנת 2017.
שימש כנשיא הסנהדרין החדשה (2004–2008), היה רב בית הכנסת צמח צדק בירושלים ונשיא הישיבות התיכוניות מקור חיים ושפע מקור חיים ונשיא ישיבת תקוע. השתייך לחסידות חב"ד.
נולד בירושלים כבן יחיד למשפחה חילונית, לרבקה לאה לבית קרוקוביץ', צאצאית רבי יצחק מוורקא, ולאברהם משה שטיינזלץ, מצאצאי האדמו"ר הראשון מסלונים.[1] היה גם מצאצאיו של בעל הלבושים.
בשנות העשרה שלו חזר בתשובה. את דרכו ליהדות ולחסידות, החל במפגש עם מורו ורבו הרב שמואל אלעזר היילפרין. הוא גם למד אצל הרבנים נחום שמריהו ששונקין ודב בער אליעזרוב בירושלים. בגיל שש עשרה וחצי החל ללמוד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים[2] והיה אז לסטודנט הצעיר ביותר בה,[3] ובמקביל למד בישיבת תומכי תמימים של חסידות חב"ד בלוד שם התחבר לרב שלמה חיים קסלמן. למד גם בישיבת תורת אמת ובישיבת מיר.[4] מסיבות רפואיות לא שירת בצה"ל.[4]
בה'תשי"א הקים עם הרב משה שפירא את אחוות שלהבת-יה, ובשנת ה'תשט"ז החלו השניים בהפצת ירחון בשם "רשפים"[5] בעילום שם לאנשי רוח. שמואל הוגו ברגמן תיאר את כתב העת כ"תופעה רוחנית מרתקת", ובעקבות כך נוצר קשר בין שטיינזלץ לבין ברגמן.[6]
לימד מתמטיקה בעזתה (לימים נתיבות). בגיל 24 מונה למנהל תיכון ממלכתי־דתי בבית הגדי. באותה שנה הוצעה לו משרת רב העיר חולון, אך הוא סירב להצעה.[4] בפגישה עם יושב ראש הכנסת קדיש לוז וראש הממשלה לוי אשכול, השניים עודדו אותו לפתוח ביוזמת התלמוד המבואר.[4]
בט"ו בסיוון ה'תשכ"ה נישא לחיה שרה, בתו של חיים הלל אזימוב, מחסידי חב"ד בצרפת.[7]
בשנת ה'תשנ"א (1991) שינה את שם משפחתו ל"אבן־ישראל", בהמלצת הרבי מליובאוויטש לשנות את שם משפחתו ללשון הקודש.[8]
היה עמית מחקר במכון לדתות באוניברסיטת ייל, עמית מחקר בכיר במרכז ללימודי המדעים והדתות באוניברסיטת קולומביה ומרצה אורח במוסדות אקדמיים נוספים.[9]
יעץ יחד עם פרופ' אביגדור שנאן מהאוניברסיטה העברית את הדיוק המקראי של הסרט נסיך מצרים.
בה'תשס"ד (2004) ייסד יחד עם קבוצה של רבנים ואקדמאים את תנועת הסנהדרין החדשה ושימש כנשיאה.
בה'תשע"ז (2016) עבר אירוע מוחי קשה וחדל מלדבר. בי"ז באב ה'תש"ף נפטר, כשבועיים לאחר שחלה בדלקת ריאות,[10] ונקבר בחלקת חב"ד בהר הזיתים בירושלים.[11] אישי ציבור ופוליטיקאים מכל גוני הקשת הפוליטית ספדו לו.
חיבר למעלה מ-400 חיבורים[12] בעיקר בפרשנות התלמוד, המקרא והחסידות, על פי הערכות שונות ספריו נמכרו בכחמישה מיליון עותקים.[13] כתב מאות מאמרים תורניים ומאמרי דעה בנושאים שונים.
הושפע מתורת אדמו"רי חב"ד והרבי מקוצק. היה תלמיד של הרבי מנחם מנדל שניאורסון[14], נפגש עמו ב'יחידות' גם בשנותיו האחרונות.[14][15] היה בקשר קרוב גם עם אדמו"רי גור, רבי ישראל אלתר, ועם רבי שמחה בונים אלתר.
לזוג אבן־ישראל נולדו בת ושני בנים, הרב מנחם יעקב צבי והרב אברהם משה חיים הלל.[16] מנחם עומד בראש הוצאת ספריו. בעבר כיהן בנו הצעיר (אמחי"ה) כמשפיע בישיבת "אחי תמימים" בכפר חב"ד. כיום שניהם עורכים את ספריו. גיסו הרב שמואל אזימוב היה שליח חב"ד בצרפת.
ערך מורחב – תלמוד שטיינזלץבשנת ה'תשכ"ה (1965) הקים את "המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים" לביאור התלמוד במטרה להנגישו לקורא הישראלי.[17] "תלמוד שטיינזלץ" מנוקד, מפוסק ומחולק לפסקאות. בנוסף לפירושי רש"י ותוספות, נכללים בו תרגום של התלמוד מארמית לעברית, בתוספת מבואות, הסברים, סיכומים, ביוגרפיות של חכמי התלמוד, תרשימים, תמונות ועוד. הכרך הראשון יצא לאור בשנת 1967[18] והאחרון בה'תשע"א (2010).[19]
ביאורו לתלמוד קיבל הסכמות ממנהיגים חרדיים בולטים: הרב משה פיינשטיין,[20] הרבי מליובאויטש,[21] הרב עובדיה יוסף, ועוד.[22]
פירוש דומה יצא על מסכת פאה ומסכת שקלים מהתלמוד הירושלמי.
לאחר סיום הוצאת הביאור לתלמוד, הוציא לאור (2016) את הביאור לתנ"ך,[23] למשנה תורה להרמב"ם (2017),[24] והכין את הבסיס לביאור המשנה (שהושלם לאחר פטירתו על ידי מכון שטיינזלץ) וסידור התפילה (עם ביאורי החסידות (דא"ח) של אדמו"ר הזקן בעל התניא), בין השאר בסדרת שיעורים מוקלטים.[25] שנים לפני כן הוציא לאור את ביאורו לספר התניא (הוצאת משכל), שנערך משיעור שבועי שמסר במשך עשרות שנים ("חוגי ח"ן למשנת חב"ד"), ובו השתתפו אנשי ציבור מפורסמים.
כבר בשנות ה-60 החל להרצות בישראל ומחוץ לה בנושאי יהדות. הרצה בין היתר בקיבוצים.[4]
בשנת ה'תשמ"ד (1984) הקים בירושלים את הישיבה הגבוהה "מקור חיים" בשיתוף הרב מנחם פרומן והרב שג"ר. הישיבה נסגרה לאחר ארבע שנים.[26] במקביל נפתחה בשכונת מקור חיים בירושלים הישיבה התיכונית מקור חיים בנשיאותו, שעברה בהמשך לכפר עציון, יחד עם בית ספר יסודי וגן באותו השם[9].
היה חבר בוועד המנהל של גן החיות התנ"כי, של ארגון גשר, ושל הג'וינט[9], וממייסדי וחברי הוועד המנהל של מכון פרדס.[27]
בשנת 1999 הוקמה הישיבה הגבוהה בתקוע ובשנת 2009 ישיבת שפע מקור חיים והוא עמד בנשיאות שתיהן.
בשנת ה'תשס"ה (2005) הקים ארגון בשם "הסנהדרין החדשה", עם הרבנים ישראל אריאל, יואל שוורץ ואחרים, ובמסגרתו מונה הרב אבן־ישראל ל"נשיא הסנהדרין". הוא ראה את הגוף החדש כגוף "עוברי", שאינו אלא בסיס לסנהדרין אמיתית בעתיד. במשך השנים התמעטה מעורבותו בגוף זה ובחודש סיוון ה'תשס"ח (2008) הודיע על פרישתו.[28]
בשנת ה'תשס"ו (2006) פתח בשכונת נחלאות שבירושלים את מרכז שטיינזלץ לידע יהודי, שבו מתקיימים שיעורים וסדנאות.
ב-2016 כתב במשך כמה חודשים טור על פרשת השבוע במוסף "שבת" של העיתון מקור ראשון.
שכתובים מהתוועדויותיו התפרסמו בעלון "קרוב אליך". חלקם יצאו לאור בספר "התוועדות" (2 חלקים) בהוצאת תורת חב"ד לבני הישיבות וכן בספר "עד בלי", בהוצאת מגיד-קורן.
בשנת 1989, סמוך להתפרקות ברית המועצות, הקים במוסקבה את הישיבה הראשונה שחזרה לפעול לאחר עליית מסך הברזל,[29] מכון בראשותו ללימודי יהדות ליהודים ברוסיה[3][30][31], ואת ארגון המורים היהודים בברית המועצות "למד"[9]. במהלך שהותו שם, קיבל אישור מגורבצ'וב לתעד את כתבי היד היהודיים בספריות במוסקבה ולנינגרד[31][32], וכן סייע בכינון הקשרים הממלכתיים הראשונים בין רוסיה למדינת ישראל[32].
בשנה לאחר מכן הוציא תרגום לרוסית של ספרו "שלושה עשר עלי השושנה" והחל תרגום של התלמוד המבואר על ידי האקדמיה הרוסית למדעים.[33][34] בשנת 1995 הוענק לו תואר "דוחובני ראבין" - המנהיג הרוחני של יהדות רוסיה, על ידי רבה הראשי של רוסיה, הרב אדולף שייביץ' ובמשך תקופה העביר שבוע מדי חודש בשיעורים והרצאות ברוסיה.[34]
בשנת ה'תשי"ח (1958) לאחר פטירתו של הרב אברהם חן[35] המשיך הרב אבן־ישראל את שיעור החסידות השבועי שמסר הרב חן בביתו שברחביה (לבקשת הרב שלמה יוסף זוין שמסר את השיעור במשך שנה).[36] בעשרות שנות קיומו עסק השיעור בלימוד ספרי היסוד של תורת חב"ד, בהם ספר התניא, תורה אור ולקוטי תורה,[37] סידור אדמו"ר הזקן[38] מאמרי אדמו"ר הזקן,[39] דרך מצוותיך של הצמח צדק[40] ועוד.
בין המשתתפים בשיעור היו זלמן שזר נשיאה השלישי של מדינת ישראל, שהשתתף בשיעור גם בעת כהונתו, פרופ' שמואל הוגו ברגמן וזלדה.[41] ביוזמת שזר יצא לאור במסגרת השיעור "ספר הקן" בעריכת הרב אבן־ישראל שטיינזלץ, במלאת 150 שנה לפטירתו של רבי שניאור זלמן מלאדי.[42][43]
בשנת ה'תש"ם (1980) החל הרב אבן־ישראל למסור שיעורים בספר התניא בתחנת הרדיו קול ישראל, ביוזמת אברהם זיגמן.[44] מספר שנים לאחר מכן הוציא לאור את סדרת "ביאור התניא" שהתבססה על שיעורים אלו.
רבים מתלמידיו של הרב אבן־ישראל שייכים לזרם הציונות הדתית; רבים אחרים הם חסידי חב"ד; ובנוסף יש עוד תלמידים רבים מכל המגזרים.
בתחילה, בניגוד לעמדתו של הרבי מלובביץ השוללת החזרת שטחים גם תמורת שלום, סבר הרב אבן־ישראל שיש להחזיר את "השטחים הכבושים" ביהודה ושומרון, כלומר השטחים הלא מיושבים ולא את ההתנחלויות[דרוש מקור]. עם זאת, הוא כינה את תוכנית ההתנתקות "איוולת מוסרית" ו"התעללות", והתנגד גם לפינוי מקומות קדושים כמו מערת המכפלה, קבר יוסף וקבר רחל. אף על פי כן, הרב שטיינזלץ ביטל את דעתו מפני דעת רבו הרבי מלובביץ' והתנגד למסירת שטחים כל שהם[דרוש מקור].
נושא אחר שבו הלך אחרי הרבי מלובביץ' היה תלמוד תורה לנשים; שטיינזלץ תמך בלימוד נשים:
בעבר אמרו חז"ל כי אין לנשים ללמוד תורה שבעל פה (כדוגמת תלמוד). הדבר נבע מכך שנשים לא למדו אז כלל, גם לא מדעים כלליים. בזמננו, כשנשים לומדות מדעים כלליים כמו גברים, גם לימוד תורה שבעל פה שייך אליהן, והדבר אף קשור לקִרבה שלנו אל זמן הגאולה.
— עדין שטיינזלץ, ארבעה שערים – פנימיות, ירושלים: קורן, 2017, עמ' 259.
הוא הגדיר את עצמו אנטי לאומי אך לא אנטי ציוני. על הלאומיות התבטא כך: "הדת הלאומית איננה מכובדת יותר מכל דת אחרת. יתר על כן, היא הרבה פעמים גרועה יותר מהקנאות הדתית, אפילו מזו של חומייני או של האחים המוסלמים במצרים [...] לקנאות דתית יש לפחות יתרון אחד על פני הקנאות הלאומית: היא קובעת לעצמה, בהגדרה, מגבלות מסוימות [...] הלאומיות מסוכנת כי היא אבסולוטית, ללא גדר." [דרוש מקור]
הרב אבן־ישראל נחשב לליברל יחסית לזרם החרדי.[45] הוא תמך ברעיון הישיבות תיכוניות ובלימודי ליב"ה במגזר החרדי[46] ועל ההסתגרות של המגזר החרדי משאר העולם אמר: "מי שינסה לעשות חומה בן שמיים וארץ, החומה שלו תיפול לארץ."[47]
ספרי ביאורים:
חיבורים נוספים:
ספריו תורגמו לאנגלית, רוסית, צרפתית, פורטוגזית, איטלקית, סינית ושפות נוספות.[49][50][12]
בשנת תשמ"ח (1988) נבחר לקבל פרס ישראל בתחום מדעי היהדות. בעת טקס קבלת הפרס שהה הרב אבן־ישראל בארצות הברית וספג ביקורת על כך, מועדת הפרס ואחרים, ובתו נכחה בטקס במקומו.[51][דרושה הבהרה] לימים פורסם כי שהה אז בארצות הברית לצורך פגישה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות, בנושא הקמת מרכז לימודי יהדות במוסקבה.[33].
בשנת 1994 היה בין הנואמים במעמד הענקת אות מדליית הזהב של הקונגרס לרבי מנחם מנדל שניאורסון.[52]
בשנת תשס"ב 2002 הוענק למרכז שטיינזלץ פרס זלמן שזר לחקר תולדות ישראל.[9] בשנת תשע"ב (2012) זכה בעיטור נשיא מדינת ישראל.[53] באותה שנה זכה גם בפרס הלאומי לספרים יהודיים.[54]
בשנת ה'תשע"ז (2017) הוענק לו התואר "יקיר העיר ירושלים".[55]
בשנת ה'תש"ף (2020) זכה עם משפחתו לאות הוקרה מהקונגרס האמריקאי עם הכנסת תלמוד שטיינזלץ לספריית הקונגרס.[56]
זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות בר-אילן, בן-גוריון, ברנדייס, פלורידה, ישיבה יוניברסיטי[9] ומכון ויצמן למדע.[57]
בשנת 1989 יצאו רבנים חרדים בולטים, בעיקר ליטאים, בקול קורא האוסר על עיון בספריו של הרב אבן־ישראל.[58] הרב אלעזר מנחם מן שך כתב כי על ידי הלימוד של התלמוד המבואר של הרב אבן־ישראל "סר כל זיק של קדושה ואמונה" והדבר יביא לשכחת התלמוד. עוד תקף את חיבוריו האחרים וטען "שיש בהם דברי מינות ואפיקורסות וחילול כבוד התורה" וכי הרב אבן־ישראל "מעז לדבר בזלזול נורא על האבות הקדושים, התנאים והאמוראים, אשר אין לנו כלל תפיסה בגודל מדרגתם והשגתם" ו"ספריו צריכים גניזה, ואסור ללמוד ולעיין בהם ולהכניסם לבית המדרש, והירא דבר ה' ישמור נפשו מלהחזיקם בביתו". אל קריאתו של הרב שך הצטרפו רבנים בולטים ובהם הרב יוסף שלום אלישיב והרב אהרן לייב שטיינמן.[59] הרב שמואל הלוי ואזנר פרסם עם בית דינו פסק הלכה לפיו חל איסור גמור לעיין ולהפיץ את ספריו, בנימוק כי בספרו "תלמוד לכל" ובפירושיו לתלמוד יש "לשונות של זלזול" בחכמי הגמרא. גם הרב ניסים קרליץ פרסם עם בית דינו פסק הלכה האוסר את ספרי הרב אבן־ישראל[דרוש מקור]. כתוצאה מכך הוחרם התלמוד המבואר אצל רבים בציבור החרדי[דרוש מקור], בעיקר בזרם הליטאי.
בתגובה לפסיקת בד"ץ העדה החרדית, שגינה חלק מספריו (התלמוד לכל, דמויות מן המקרא ונשים במקרא), פרסם המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, המוציא לאור את ספרי הרב אבן־ישראל, מודעת שבה נאמר כי בשלושת הספרים: ”שלטו בהם ידי סופרים זרים ונשתרבבו בהם דברים שאין רוח חכמים נוחה מהם ואסור לפרסמם, וכל הדברים הם רחוקים ממהלך מחשבות מרן שליט"א (=הרב שטיינזלץ)”. כעבור זמן פרסם הרב אבן-ישראל עצמו מודעת הבהרה ובה כתב: ”בעקבות תוכחת הגאונים הבד"ץ של העדה החרדית שליט"א תודתי נתונה להם על שהעמידוני על האמת שרבים מהדברים בספרים אחדים שפורסמו על שמי נכתבו שלא כדת. והנני מפרסם בזה שאתקן כל הראוי תיקון בס"ד בהתאם להוראות גדולי הדור שליט"א. ואני חוזר ומבקש מכל אשר הספרים הללו נמצאים ברשותם להחזירם אלי ואחזיר לתמורתם, ובינתיים שלא ישתמשו בהם כלל”.[60][61][דרושה הבהרה]
בשנת 2011 התבטא בעניין הביקורת על ספריו:
חלק מזה נבע ממקורות לא טהורים. היו לכך כל מיני סיבות ששייכות אל 'מתחת לחגורה', ואינן שייכות לעניינים שבקדושה. היו גם סיבות שאני יכול להבין. תראה, כאשר מישהו גדל והתחנך בתוך העולם החרדי אז מכירים אותו ומתייחסים אליו אחרת. אבל כשבא מישהו, שהוא, לגבי רבים, זר, חושדים בו. זה היה גם חלק מסוים מהמערכה נגד חב"ד.[47]
אתר האינטרנט הרשמי של מרכז שטיינזלץ
עדין אבן-ישראל, הבלוג הרשמי
צביקה קליין, הרב שטיינזלץ זצ"ל: "כל דבר הייתי עושה אחרת", בעיתון מקור ראשון, 7 באוגוסט 2020
הבית היהודי - עם הפרופ' הרב עדין שטיינזלץ | כאן 11 לשעבר רשות השידור, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 44:00) אלעזר שטורם מארח את הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) לשיחה על תורה, אלוקים, ליטאים וחסידים, ראיון בערוץ "אורות", באתר יוטיוב (אורך: 27:39), 2011 הראיון האחרון עם הרב עדין שטיינזלץ זצ"ל, בביצוע נעם וולק, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 6:00), 7 באוגוסט 2020
{{cite news}}: (עזרה) (באנגלית) ציון השלושים לפטירתו, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 47:44), 7 בספט׳ 2020Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
