סומייל
כפר ערבי לשעבר מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סומייל או אל-מסעודיה[3] (ערבית: صميل או المسعوديّة ; מתועתק גם כ"צומייל", "צומיל" או "סומיל"[4]) היה כפר ערבי שהתקיים במישור החוף, והחל משנות ה-30 של המאה ה-20 נכלל בעיר תל אביב. תושביו, מהגרים, רובם פלאחים מצרים - חמולת צראפי וחמולת דג'אברה (אבו ג'ברא), ומיעוטם בדווים מחצי האי סיני. לאחר מלחמת העצמאות ועזיבת תושביו התיישבה בשטחו אוכלוסייה יהודית. נראה כי מקור שמו של כפר סומייל בא מהמילה הערבית "צומיל", שפירושה אדמה יבשה; ישנם הרואים בכך רמיזה למיקומו של הכפר על רכס הכורכר הרם, אשר שרידיו עדיין ניכרים בפינת רחוב ארלוזורוב ורחוב אבן גבירול שבתל אביב.
 | |
| נוף ממגדל המאה דרומה: שרידי כפר סומייל בצומת הרחובות ארלוזורוב ואבן גבירול בתל אביב, 2004 (ברבע התחתון השמאלי של התמונה) | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | לוד |
| נפה | נפת יפו |
| שפה רשמית | ערבית |
| תאריך ייסוד | מחציתה השנייה של המאה התשע עשרה |
| סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
| תאריך נטישה | 25 בדצמבר 1947[1] |
| יישובים יורשים | תל אביב |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 850[2] (1945) |
| קואורדינטות | 32°05′07″N 34°46′54″E |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת תל אביב רגילה)   סומייל  | |
בדומה לשאר הכפרים הערבים בסביבה, גם כפר סומייל מוקם על אחת מבמות רכס הכורכר, לצד הדרך היוצאת מיפו ומובילה צפונה. ממיקומו הגבוה שלט הכפר על השדות החקלאיים והפרדסים אשר הקיפו את הכפר ואשר בהם עבדו תושביו. בתקופות הקטיף ואיסוף התבואה, התיישבו לצד הכפר שבטים בדווים במחנות אוהלים, וכך התמלאו החושות הרבות אשר היו פזורות סביב לכפר בכוחות סיוע בעבודות השדה. את מתיהם קברו אנשי הכפר בבית הקברות 'עבד אל נבי'[5], המצוי מאז 1952 בתחומי גן העצמאות.
כפר סומייל זכה לתנופה משמעותית בראשית המאה ה-20. על פי נתוני הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, מנתה בשנת 1870 אוכלוסיית הכפר 104 נפשות ששכנו ב-23 מבנים. בשנת 1922, מנתה אוכלוסיית הכפר 449 נפשות ששכנו ב-56 מבנים, ובשנת 1931 – 651 נפשות ששכנו ב-72 מבנים. על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945 מספר התושבים היה 850. בסקר לא ניתנו נתוני שטח. חוקר תולדות ארץ ישראל דן יהב רואה בגידול זה, גידול התואם את גידולה של האוכלוסייה הערבית בארץ בתקופה הנידונה, וכזה המעיד על גידול טבעי בעיקרו[6]. מאידך הגאוגרף פרופסור משה ברוור, במחקרו, "הגירה כגורם בגידול הכפר הערבי בארץ ישראל"[7] שעסק בהגירה של פועלים ממצרים בתקופת המנדט הבריטי והשתקעותם בעיקר במישור החוף, הגיע למסקנה שלפחות שליש מהגידול במספר הערבים תושבי מישור החוף בתקופת המנדט מקורו בהגירה ממצרים. כמו כן הגיע ברוור למסקנה שגידול האוכלוסין בכפרים של אזור החוף לא נבע מריבוי טבעי או כתוצאה מהגירה פנימית של ערבים שעזבו את כפריהם בגליל ובשומרון והשתקעו באזור החוף היכן שאפשרויות התעסוקה היו טובות יותר. ב-9 בספטמבר 1940 הפציץ חיל האוויר האיטלקי את סומייל וגרם להרג של שבעה מתושביו.
בשנת 1884 הגיעו דוד ושרה איטה פלמן עם משפחתם לכפר[8] וקנו 40 דונם על מנת להקים חווה חקלאית, הקרקע בחלקה הייתה נטועה פרדס. שמה של החווה לא ברור ומשתנה ממקור למקור בין השמות "גינת דוד" "נחלת דוד" "פרדס פלמן" ו"פרדס סומייל". אב המשפחה נפטר זמן קצר לאחר הגעתם אולם אשתו סירבה לנטוש את המקום והפרדס הפך תוך שנים ספורות לרווחי. תושבי יפו היהודים ביקרו בגינת דוד על מנת ללמוד איך לגדל הדרים. בשנת 1878 הוקמה פתח תקווה וההרכבות לפרדסי פתח תקווה נקנו מגינת דוד. בשנת 1936 מכרה שרה-איטה את הפרדס לקבלני בניין תל אביביים, כפי שעשו אחרים מתושבי הכפר[9]. בשנת 1931 הוקם בית ספר יסודי קטן לבנים בכפר.
במהלך שנת 1947 החלו תושבי הכפר הערביים לנטוש את בתיהם ולהשכירם לתושבים יהודים. ב-25 בדצמבר 1947, לאחר פרוץ השלב הראשון של מלחמת העצמאות, פונה הכפר כליל, ככל הנראה בגלל הפחד מהתקפה יהודית. תושביו נמלטו תחילה לכפר הסמוך ג'מאסין אל-ע'רבי. לדעת בני מוריס, הפליטים מסומייל "כנראה הדביקו את מארחיהם ב'קדחת הבריחה'" וגרמו למנוסת תושבי הכפר המארח.[1] הבריחה נעשתה מתוך כוונה לשוב אל הבתים, כך שהבורחים לא לקחו עימם מטלטלים רבים ולא עזבו בהיסטריה גדולה. רוב אוכלוסיית הכפר עזבה למרכזי אוכלוסייה ערבית כדוגמת יפו ולוד.
עם עזיבתם של יושבי הכפר הערביים נתפסו בתיהם על ידי תושבים יהודים, ברובם אותן משפחות אשר שכרו חדרים צרים בקומות התחתונות, ומצאו בכך הזדמנות להגדיל את דירותיהם. מקצת מתושביו החדשים של הכפר הגיעו מיפו הערבית, שממנה נמלטו עם פרוץ המלחמה. אל כל אלה התווספו עולים חדשים, והיו בהם שהתגוררו במגורים ארעיים, דוגמת לופטים ("ליפטים") מעץ, ששימשו קודם לכן כמכולות להובלה ימית. באפריל 1948, דווח ש-360 משפחות שוכנו בסומייל ובכפר ג'מאסין אל ע'רבי הסמוך[10]. בדצמבר 1949 דיווחה עיריית תל אביב כי בשכונה גרים 400 איש ב-55 בתים והיא לא חוברה לרשת המים העירונית[11].
פלישה זו של תושבים לבתי הכפר הנטושים נעשתה תוך העלמת עין מצד מוסדות המדינה והעירייה, אשר ממילא לא מצאו פתרון דיור אחר לעולים הרבים שהגיעו למדינת ישראל עם הקמתה. מאידך גיסא לא הוקנו לתושבים זכויות קניין במקרקעי השכונה.
סומייל, בדומה לשאר הכפרים הערביים ששכנו באזור העיר תל אביב (דוגמת הכפרים שייח מוניס אשר על אדמותיו הוקמו באותה העת שכונת רמת אביב ואוניברסיטת תל אביב, או סלמה, שלצידו שכנה שכונת התקווה) הפך למשבצת מרובעת, מוקפת (מצפון, בכיוון השעון) ברחובות ז'בוטינסקי, בן-שפרוט, ארלוזורוב ואבן-גבירול. הממסד התעלם כמעט לחלוטין מהשכונה המתהווה, תשתיות לא תוחזקו, לא נסללו בו כבישים ומדרכות, לא הוקמו בו מוסדות ציבור וכן לא ניתנה לתושבים התחושה כי זהו ביתם הקבוע. עם זאת, ילדי השכונה למדו בבתי הספר הסמוכים - בית החינוך "הר-נבו" (היום בית הספר לחינוך מיוחד "מצדה") ובית הספר "אלחריזי".
בשנת 1962, הוצא לראשונה על ידי עיריית תל אביב צו פינוי למספר משפחות מתושבי הכפר. משפחות אלו ישבו בבתים אשר שכנו במקום שיועד להרחבת צירי התנועה שברחובות ארלוזורוב ואבן גבירול, והפיכתם מרחובות חד נתיביים לרחובות מרכזיים דו נתיביים[12].
ב-12 בספטמבר 1962 באו לשכונה שוטרים בלווית פקידי ההוצאה לפועל, על מנת לבצע צו פינוי נגד אחד מתושבי השכונה. תושבי השכונה חשו לעזרתו של המפונה תוך גילוי התנגדות פיזית[13]. השוטרים הגיבו להתנגדות זו ביד קשה. האירוע צולם על ידי צלם של יומן כרמל - הרצליה. קטע בן דקה אחת ביומן שעמד בפני הקרנה, תיאר את האירוע ובין היתר הראה כיצד נגררה אשה בידיה וברגליה ותוך כדי כך שמלתה הופשלה ורגליה נחשפו. המועצה לבקורת סרטים ומחזות פסלה קטע זה להקרנה ונימקה זאת בכך שהקטע "פוגע בטעם הטוב וכן משום שאינו משקף את הבעיה בכללותה ועל כן עלול הוא להטעות את דעת הציבור ולפגוע בו". חברת "אולפני הסרטה בישראל בע"מ", בעלת היומן, הגישה עתירה לבג"ץ נגד הפסילה. בדיון הופיעו בין באי כוח העותרת עורך הדין שמואל תמיר ומטעם המשיבה עורך הדין מישאל חשין. בית המשפט, ברוב דעות, קיבל את העתירה והתיר את הקרנת הקטע, בפסק דין תקדימי (בג"ץ 243/62) שקבע כללים לחופש הביטוי ולזכות הציבור לדעת בישראל.
עם הרחבת נתיבי התחבורה ברחובות המקיפים את מתחם הכפר, נהרסו חלקים של שולי הכפר, מכל צדדיו, ויושרה הקרקע, כך שגם מאפייניו הטופוגרפיים של המקום כמעט ונעלמו מהעין. מספר מבני מגורים נוספים פונו ונעקרה צמחייה. בצידו המזרחי של המתחם הוקם בשנות ה-70 בית הכנסת היכל יהודה המשמש את קהילת יהודי סלוניקי. בחלקו הדרום-מזרחי הוכשר מגרש חנייה גדול.
מגדל המאה הוא מגדל משרדים בן 21 קומות המתנשא לגובה של 71 מטר, ואשר ניצב בסומייל ברחוב אבן גבירול 124. בתחילה הוקמו רק קומות הבסיס המוארך שמתחת למגדל, ובהן שכנו משך שנים חנות השקם, חניון עילי, ומרכז הבאולינג הראשון בישראל. לאחר מכן נוספה הקומה הרביעית של מבנה הבסיס וקומות החניה שבו הפכו לקומות משרדים. לבסוף הוקם המגדל. למעט פיר המעליות הבולט מקו החזית הדרומי של המגדל, עשויה המעטפת החיצונית שלו מריבועים שחורים ובהירים היוצרים דוגמה של זרימה אלכסונית.
ריבוי בעלויות הקרקע הקיים במתחם, הקשה באופן משמעותי על ההתנהלות ועל התכנון במתחם. אך בשל מפנה אשר חל בשנת 1996, בו גובשו וחברו יחדיו בעלי הקרקע והיזמים עם העירייה, החלה לקרום עור וגידים תוכנית מתאר חדשה למתחם. תוכנית זו ייעדה את עיקר השטח לצורכי מגורים, בתוספת מסחר לאורך הצירים הראשיים. בתחרות אדריכלים על תכנון מתחם סומייל זכו יחדיו משרדי האדריכלים יער וגולדנברג-בוכמן. הצעותיהם, אשר כונו בפי מנהל ההנדסה של עיריית תל אביב בחוות הדעת הראשונית כ-"אי הררי בלב ים", כללו צמצום של יחידות הדיור במתחם לכ-1,700 יחידות בלבד המשתרעות על פני 137,500 מ"ר, בנוסף לשטחי משרדים ומסחר בהיקף של 10,000 מ"ר. כמו כן, אם תוקם מערכת הסעת המונים בסמוך לפרויקט, יוקטנו על פי התכנון תקני החניה וייתוספו לפרויקט עוד 400 יחידות דיור בשטח של עד 44,000 מ"ר ו-12,000 מ"ר שטחי שירות. בשנת 2006 הופקדה תוכנית מתאר חדשה למתחם (תוכנית 2988) המייעדת את השטח למגורים ולמסחר. בנוסף מבקשת התוכנית לשנות את שם המתחם מ"סומייל" ל"סמל".
נכון ל-2021, כל הבתים נהרסו ובמקומם נחפר בור עמוק ועבודות לחפירת יסודות לבנייני מגורים.
תושב הכפר הערבי, בביקור לימודי במקום, מצביע על בית ילדותו, מרץ 2006
סומייל: מראה מרחוב אבן גבירול
הריסות סומייל, מאי 2021
_-_2021.jpg)
- רז סמולסקי, מחנה פליטים לעשירים, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2007
- ניר יהב, הכפר הערבי שבלב תל אביב, באתר וואלה, 19 בינואר 2008
- שלומית צור, בית המשפט המחוזי: על דיירים במתחם סומייל בתל אביב להתפנות ללא פיצוי, באתר TheMarker, 13 בפברואר 2011
- מיכאל יעקובסון, מגדל חדש של עיריית תל אביב יוקם במתחם סומייל, באתר Xnet, 9 בפברואר 2012
- מיכאל יעקובסון: עדויות מכפר סומייל, באתר 'חלון אחורי', 5 בנובמבר 2016
- רוני הראל, בקסבה של תל אביב, באתר כלכליסט, 27 במרץ 2014
יעל דראל, הכניסה למיליונרים בלבד: השכונה החדשה שנבנית בלב תל אביב כבר מושכת אש, באתר TheMarker, 7 בפברואר 2020
כתבת וידאו על כפר סומייל, אוקטובר 2007, סרטון באתר יוטיוב- מגדל המאה באתר אמפוריס
- יעל גרינפטר, השבוע לפני 52 שנה - זכות הציבור לדעת, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2014
- רחל נחומי, סומייל (אל מסעודיה), באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
