נעמת
תנועת נשים בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תנועת נשים בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נעמת - תנועת הנשים של ישראל (ראשי תיבות: "נשים עובדות ומתנדבות") הוא שמה של התנועה שצמחה מאיחוד מועצת הפועלות, תנועת הנשים שנוסדה מטעם הסתדרות העובדים הכללית, "ארגון אמהות עובדות" והגופים הקשורים אליהם. התנועה נוסדה בשנת 1921 והיא תנועת הנשים הגדולה בישראל. בשנת תשס"ח (2008) זכתה התנועה בפרס ישראל בתחום מפעל חיים "עבור תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה".
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |
| מדינה |
ישראל  |
|---|---|
| מטה הארגון |
תל אביב-יפו |
| תקופת הפעילות |
1921–הווה (כ־104 שנים) |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל (2008) |
|
www | |
  | |
קורותיה של נעמת שזורים בקורות המפעל הציוני כולו, החל מנשות העלייה השנייה והעלייה השלישית, שבאו מתוך להט ואמונה ציונית למצוא פתרון לבעיה הלאומית והמעמדית, לחדש את הקשר עם עמן ולבנות כאן את מולדתן ועד לנשים החיות היום בישראל. נעמת נוסדה במטרה לקדם את מעמד האישה בישראל, ולהביא לשינוי המדיניות החברתית לקראת השגת שוויון בין המינים במשפחה, בעבודה, בחברה ובכלכלה.
ניצניה הראשונים של תנועת הפועלות הופיעו כבר ב-1911, ונמשכו גם במהלכה של מלחמת העולם הראשונה. ביטוייה היו פגישות של חברות, כינוסים, ועידות אזוריות וועידות חקלאיות[2].
בשנת 1921, בסמוך לוועידת הייסוד של ההסתדרות, התכנסו בבלפוריה 43 צירות מכל רחבי הארץ, שייצגו את 485 הפועלות, שהועסקו אז ב–36 מקומות עבודה. היה זה כנס היסוד של ועידת הפועלות הראשונה, שבעקבותיה נוסדה מועצת הפועלות,[3].
חלוצות העלייה השנייה (1903–1918) והעלייה השלישית (1919–1923), ראו צורך להתארגן, מאחר שלא זכו להכרה ולייצוג במוסדות הקיימים וקופחו על אף היותן שותפות מלאות בעבודה. הן יצרו את המסגרת הייחודית ואת התשתית לתנועת הפועלות, חדורות אמונה ציונית ורעיונות סוציאליסטיים, שהביאו איתן בעיקר ממזרח אירופה. עד אמצע שנות העשרים בלטו במנהיגות הנשית של אותם ימים עדה פישמן-מימון ורחל כצנלסון-שזר.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 הקימה מועצת הפועלות "לשכות פועלות"[4] במטרה לפעול במישור החברתי, כסיוע למציאת עבודה ולשיפור תנאי ההעסקה של האישה העובדת. לשכת הפועלות הייתה הגוף היחיד שסייע לנשים חסרות מקצוע וחסרות מקום עבודה קבוע.
ב-1936, כאשר הגיעו לארץ ישראל עולות חדשות רבות שהיו זקוקות לעבודה, הקימה ההסתדרות בנוסף ללשכת הפועלות גם את "המחלקה לענייני העבודה לפועלת, שעל-יד מרכז העבודה של ההסתדרות ומועצת הפועלות". גוף זה ניסה לשלב נשים בעבודות משק בית, בעבודות עונתיות בחקלאות ובעבודות ציבוריות (כבישים, יישור חולות וכדומה).
בשנת 1925 יצאה רחל ינאית בן-צבי לארצות הברית כדי לגייס כסף לחפירת באר שתביא מים לחווה החקלאית, שניהלה אז ברמת רחל. שש נשים סייעו לה שם בגיוס הכסף, והבאר נחפרה. לאחר ההצלחה הן החליטו להפוך לארגון האחות הראשון של מועצת הפועלות בארצות הברית, שנקרא "פיוניר וימן" (Pioneer Women), ואחריהן נוסדו ארגוני אחות נוספים בארצות אחרות, שהיוו את הבסיס לתנועה העולמית של נעמת.
מראשית הקמתה הפעילה "מועצת הפועלות" מערכת חינוכית לתמיכה באם ובילדיה, שהלכה והתרחבה, וב-1930 התארגנה כיחידה נפרדת בשם "ארגון אמהות עובדות" בשמה המלא "ארגון אמהות עובדות במשק ביתן", כזרוע הרווחה של תנועת הפועלות. ממייסדות הארגון ויושבת ראש ארגון אמהות עובדות בחיפה, הייתה חנה חושי אשתו של ראש עיריית חיפה, אבא חושי. הארגון הקים מעונות יום לילדים, מעונות לעולים, מטבחים ציבוריים, יזם שוק שנתי, ימי משפחה ועוד.. מתביעות הארגון היו ביטוח רפואי לנשות העובדים (כלומר חברות בקופת החולים) והוצאת פנקס חבר נפרד לאישה ולא כנספח בפנקס של בעלה.[4]
בשנת 1934 יצא לאור הגיליון הראשון של ארגון “דבר הפועלת” בעריכת רחל כצנלסון-שזר, כחלק מ'עיתון דבר' של ההסתדרות הכללית.
בשנת 1948, חויבו כל הנשים הרווקות והנשואות ללא ילדים, (ילידות 1920, 1930) להתגייס לחיל הנשים. עליהן נמנו נשים ששירתו באיי.טי.אס.(A.T.S.) בהגנה ובפלמ"ח. להכשרתן לתפקידן נפתחו קורסים ואימונים תוך כדי המלחמה.
בשנת 1949 הוחל חוק שרות הביטחון על נשים בגיל 18 ועד 26, הוקם חיל הנשים (ח”ן) לתפקידים שאינם תפקידי כאשר מועצת הפועלות וארגון אמהות עובדות ליוו את החיילות בזמן שירותן הצבאי וגם לאחריו בהכשרות מקצועיות, בעזרה ובתרבות[5].
בשנות החמישים והשישים, הרחיב הארגון את פעילותו בקידום מעמד האישה העובדת, הופעלו קורסים ומוסדות להכשרה מקצועית, הוקמו בתי-חלוצות ומשקי פועלות לעולות חדשות, נפתחו מוסדות לילדי עליית הנוער, ובתי ספר תיכוניים חקלאיים.
ב-1967, בזמן מלחמת ששת הימים, גייס הארגון מתנדבות רבות לעזרה בבתי חולים, בהג"א, במד"א ועוד. עקב הצורך בסיוע לאלמנות צעירות אחרי המלחמה, הוחלה במתן סיוע משפטי, שהיה התשתית להקמת הלשכות המשפטיות הפועלות מאז בארגון.
בשנים שאחרי כן, עודדה הממשלה יציאת נשים לעבודה, והארגון סייע בכך. בנוסף הוקמו מרכזים קהילתיים ברחבי הארץ למטרת פעילות חברתית קהילתית באזורי פריפריה בעיקר.
בספטמבר 1975 בחרה מזכירות הארצית של מועצת הפועלות בשם "נעמת" כשם חדש לתנועה[6]. ובספטמבר 1976 אוחדו מועצת הפועלות, ארגון אימהות עובדות וכל הגופים השייכים לתנועת הפועלות לארגון אחד תחת השם "נעמת" (נשים עובדות ומתנדבות). באותה עת היו 640,000 נשים פעילות בארגון[7]. אז הפך עיתון הארגון מ-”דבר הפועלת” ל”ירחון נעמת”[5]
נעמת היא תנועת שטח פוליטית רב מפלגתית, שבראשה עומדת יו"ר התנועה, שנבחרת אחת ל-5 שנים. כל חברות ההסתדרות הן חברות התנועה. מדי חמש שנים נערכות בחירות לראשות התנועה ולמוסדותיה, ביניהן 30 יושבות ראש המרחבים הפזורים ברחבי הארץ.
נעמת מנהלת מעונות יום לילדים, מספקת שירותים חברתיים ומשפטיים לנשים, יוזמת חקיקה למען קידום נשים, ופועלת לספק שירותי רווחה לנשים, צעירים וילדים בישראל.
אתר האינטרנט הרשמי של נעמת (בעברית ובאנגלית)
נעמת, דף שער בספרייה הלאומית
נעמת, ברשת החברתית פייסבוק
פתיחת בית ילדים 'אמנה' של מועצת הפועלות בנווה שאנן. יומני כרמל, ספטמבר 1948 (התחלה 4:07) חנוכת מעון ילדים של מועצת הפועלות, יומני כרמל 1952 (התחלה 1:32) "יד למעברה", יומני כרמל נובמבר 1952 (התחלה 0:58) "האישה העובדת", סרטו של נתן גרוס עבור מועצת הפועלות, 1958Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
