Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיני עבודה או משפט העבודה עוסקים בהסדרתם המשפטית של העבודה ויחסי העבודה, בתחומים הבאים:
ייחודם של דיני העבודה מודגש בישראל (ולא רק בה) בין היתר דרך קיומן של ערכאות נפרדות ומתמחות המיוחדת לתחום זה – בתי הדין לעבודה.
ההוראות של משפט העבודה הן הוראות משלימות או הוראות חלופיות להוראות מענפי משפט אחרים. חתימת חוזה עבודה תקפה כל עוד לא מתחייב אחרת מחוקי המגן. דיני החוזים הכלליים נסוגים בפני דיני העבודה. כך גם במישור של יחסים קיבוציים. ארגון עובדים חותם על הסכם עם איגוד המעסיקים, אם הסכם זה סותר הוראות שקיימות במשפט העבודה המגן, אזי ההוראות הללו נסוגות בפני הוראת דיני העבודה.
חוקי מגן הם חוקים הנכללים בדיני העבודה ומטילים על מעביד את החובה להעניק לעובדיו תנאי עבודה מינימליים מסוימים. חוקי המגן נועדו להגן על זכויותיהם של עובדים הן מפני המעבידים והן מפני ויתור של העובד עצמו על זכויותיו. מרבית חוקי המגן קובעים זכויות קוגנטיות (זכויות שהעובד אינו יכול לוותר עליהן). עובד (או נציגות עובדים) לא יכול לוותר על זכות מהזכויות המוענקות לו בחוקים אלו, גם לא בחוזה אישי או בהסכם קיבוצי. הסכמים יכולים ולשפר את זכויותיו של העובד מעבר למינימום הקבוע בחוקי המגן.
נושאים המוסדרים בחוקי המגן הם אורך יום העבודה ושבוע העבודה, הגנת השכר, זכות לחופשה, לדמי מחלה ולשכר מינימום, גיל עבודה מינימלי ועוד, וכן להטיל הגבלות כלליות על אופן העסקתם של עובדים, לשם שמירה על בריאותם וביטחונם האישי של עובדים. חוקי המגן הראשונים נחקקו באנגליה, בתחילת המאה ה-19 וכיום יש חוקים כאלו ברוב מדינות המערב והעולם המתועש, בהדגשים שונים הנובעים מאופי המקום, מהשלטון בו וכתוצאה מהקשרים חברתיים-תרבותיים.
הסדרת יחסי העבודה עוסקת בגיבוש ההסכמה החוזית שבין ארגון עובדים למעביד ובין ארגון עובדים לארגון מעבידים.
שלוש חירויות עוסקות בכך:
חוק הסכמים קיבוציים עוסק בדרכים לקביעה קיבוצית של תנאי העבודה, במשא ומתן בין ארגון העובדים לבין מעביד או ארגון מעבידים.
בישראל יש הכרה בקיום הסדרי עבודה לא רק בהסכמים קיבוציים אלא במה שבית הדין לעבודה כינה הסדרים קיבוציים. להסדרים מעמד נחות מההסכמים. הלגיטימציה של ההסדרים נוצרה מהמציאות ביחסי העבודה במשק הישראלי. למשל הוראות התקשי"ר שקובעות את תנאי העבודה של עובדי המדינה, מעמד של חלק גדול מהוראות התקשי"ר הוא של הסדר קיבוצי. גם חוקת ההסתדרות, שקובעת את תנאי העבודה של עובדי ההסתדרות, היא בגדר הסדר קיבוצי.
חוק יישוב סכסוכי עבודה[1] קובע מנגנונים ליישוב סכסוכים, ממנגנונים אלה ניתן להסיק את החובה של המעסיק לנהל משא ומתן. עיקר החוק הוא בשתי פרוצדורות בהם המדינה יכולה להתערב בסכסוך עבודה: תיווך ובוררות.
יחסי עובד-מעביד מבוססים על הסכם עבודה אישי. יסודו של ההסכם הוא התחייבותו של העובד לעבוד, והתחייבותו של המעסיק לשלם לעובד שכר בגין עבודה זו. בנוסף לקביעות המפורשות בהסכם העבודה האישי, חלות על העובד והמעביד הוראותיהם של חוקי המגן, והוראותיהם של צווי הרחבה והסכמים קיבוציים העוסקים באוכלוסייה שבמסגרתה נכללים מקום העבודה והעובד. הסכם העבודה הוא חוזה יחס – חוזה שבא להסדיר יחסים ארוכי טווח ומורכבים. ההסכם מסדיר יחסי שליטה וכפיפות – למעביד סמכות לנהל את מקום העבודה, ועל העובד לציית להוראותיו של המעביד.
לערכים, תחומים ומושגים נוספים ראו פורטל חוק ומשפט. |
במשפט העברי ניתן מעמד מיוחד לדיני עבודה. למשל, אף שעמדת המשפט העברי היא לאפשר חופש חוזים רחב מאד, רק בתחום של דיני עבודה נקבעה הלכה שאינה ניתנת להתניה (לוויתור) המאפשרת לעובד להפר את הסכם העבודה בכל עת, כדי להגן על חירותו.[2] זאת, בזמן שלמעסיק אין זכות כזו. בנוסף, במיוחד בתחום של דיני עבודה ניתן מקום להשפת מנהג המדינה על הדין העברי על פי הכלל "הכל במנהג המדינה".[3]
למשפט העברי הייתה השפעה מסוימת גם על דיני העבודה בישראל. למשל, לחוק פיצויי פיטורין ישנו בסיס כבר בספר החינוך (מצווה תפב) שכתב כי ראוי לאדם לתת לעובד שסיים את עבודתו מענק יפה: "ישמע חכם ויוסף לקח, שאם שכר אחד מבני ישראל ועבדו זמן מרבה או אפילו מועט שיעניק לו בצאתו מעמו מאשר ברכו השם".
לגבי מעמדם של חוקי העבודה על פי המשפט העברי כתב הרב אורי סדן: "חוקי העבודה ייחודיים בכך שהמדינה קבעה בחוק שהצדדים אינם יכולים לנהוג אחרת מן הקבוע בחוק, גם כאשר הדבר נעשה בהסכמה, ולכן גם מסיבה זו יש להם תוקף מחייב גם על פי ההלכה".[4]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.