בלפוריה
מושב בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בַּלפוּרְיָה הוא מושב בעמק יזרעאל, 3 ק"מ צפונית לעפולה, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. הוא קרוי על שמו של שר החוץ הבריטי ארתור ג'יימס בלפור, החתום על הצהרת בלפור, ונוסד ב-2 בנובמבר 1922, במלאת חמש שנים למתן ההצהרה.
 מבט לבלפוריה | |
| מדינה |  ישראל |
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | עמק יזרעאל |
| גובה ממוצע[1] | 87 מטר |
| תאריך ייסוד | 1922 |
| תנועה מיישבת | תנועת המושבים |
| סוג יישוב | מושב |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 628 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 12.9% בשנה |
(למפת הכרמל רגילה)   בלפוריה  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
8 מתוך 10 |
חוות בלפוריה
המושב הוקם בשנת 1922 על ידי חברת "קהילת ציון" האמריקאית, שרכשה את האדמה וייעדה אותה לכ-100 חיילים משוחררים[3] אנגלים ואמריקנים מהגדודים 38 ו-39 של הגדודים העבריים. במחצית השנייה של 1919 המייסדים פנו אל ארתור ג'יימס בלפור וקיבלו את רשותו לקרוא ליישוב על שמו[4].
תוכנית החברה הייתה לקיים שנת לימודים ראשונה בה ינוהל המושב על ידי מדריכים חקלאיים בשיתוף המתיישבים והחברה ולאחר תום השנה יוחלט מי מהמתיישבים כשיר להתיישב במקום. למתיישבים יינתן בית וציוד למשק בהלוואה אותה יחזירו במהלך השנים[5]. קהילת ציון לא הצליחה לגייס את הסכומים הנדרשים[6] ושחרור החיילים מהצבא התנהל בעצלתיים כך שרוב המועמדים להתיישבות חזרו לארצותיהם.
כדי לא לאבד שנה חקלאית עלתה על הקרקע בסוף שנת 1919 קבוצה של 25 פועלים ותשע פועלות, שהקימו חווה חקלאית בניהולו של גרשון גפנר והחלו בהכשרת האזור להתיישבות, עוד טרם שהושלמה רכישת הקרקע[7]. בסוף שנת 1920 נכזבה החברה מהמקום ובקשה למכור את המושב לפועלים ולחיילים המשוחררים, אולם אלו לא הסכימו לכך ללא תוספת משאבים כהלוואה. בעקבות זאת, הוחלט להעביר את כל הניהול המעשי של החווה החקלאית לידי המתיישבים[8][9]. אדמת החווה החקלאית עברה לידי הקרן הקיימת שהחכירה אותו לוועד היתומים של דרום אפריקה לצורך הקמת כפר ילדים.
המושב
ב-1922 הומרה החווה החקלאית למושב על ידי מתיישבים שונים ותיקים ועולים[10] יוצאי קיבוצים, מספר אנשים מהקואופרציה במרחביה וכן מתיישבים מ"עזרת אחים" בפתח תקווה. רוב בעלי המגרשים שהוקצו לחברי קהילת ציון לא הגיעו בהתחלה אלא חיכו להתמסדות המקום לפני עלייתם[11]. חברת קהילת ציון העניקה למתיישבים הלוואות לרכישת הקרקע ולבניית בתים וההנהלה הציונית העניקה ל-25 מתיישבים הלוואות לרכישת ציוד[12]. המתיישבים החדשים התגוררו באופן זמני בחוות בלפוריה עד השלמת בניית הבתים במושבה החדשה[13]. הבתים והרפתות שנבנו במקום בכספי "קהילת ציון" היו בתי בטון ואבן ובעלי גגות רעפים, אשר זיכו את מתיישבי בלפוריה בכינוי "המיליונרים".
ב-6 באפריל 1925 ביקר הלורד בלפור בבלפוריה, בה נתקבל על ידי משלחת של הוועד הלאומי שכללה את הרב עוזיאל, יצחק בן-צבי, יעקב טהון, חיים מרגליות קלווריסקי ושמואל טשרנוביץ. בלפור סעד במושבה במלון "עמק יזרעאל", בסעודה בה השתתפו גם חיים ויצמן, נחום סוקולוב וקולונול קיש[14]. נציג קהילת ציון הכריז שיום ביקורו של בלפור במושב הוא יום חנוכת המושב[15][16].
בשנת 1939 הועברה אדמת המושב לבעלות קק"ל ונחתמו חוזי חכירה עם "קרן היסוד". ב-1934 סיימו המתיישבים חפירת באר חדשה, שהביאה להגדלת החקלאות המקומית, וב-1959 נחתמה ההתקשרות עם חברת "מקורות".
כלכלת המושב מבוססת על חקלאות (גידול שקדים וזיתים וגידולים פלחה שונים), עסקים קטנים ועבודה מחוץ למושב.
ילדי היישוב מתחנכים במערך גנים הפועל במושב. בית הספר היסודי אליו שייכים ילדי היישוב נמצא בקיבוץ גניגר. בית הספר התיכון, הוא בית ספר "עמקים" בקיבוץ מזרע.
עד שנות ה-50 יוצג המושב על ידי קבוצת הכדורגל "הפועל בלפוריה", ששיחקה שתי עונות בליגה הלאומית (הליגה הבכירה באותה תקופה).
שמורת בלפוריה
[17]שמורת בלפוריה היא השריד האחרון לביצות עמק יזרעאל.
השמורה נמצאת כחצי ק"מ מערבית לכביש עפולה - צומת עדשים, 2.5 ק"מ דרומית לצומת עדשים.
תחום השמורה כולל שטח ביצתי, האחרון ששרד מביצות עמק יזרעאל שיובשו במהלך המאה ה־20. בחלקה הצפוני של השמורה נמצא תל יפאר, תל עתיקות ובפסגתו אנדרטה לבני בלפוריה שנפלו במערכות ישראל. טקס יום הזיכרון לחללי מערכות צה"ל מתקיים מדי שנה למרגלות האנדרטה.
בתל גדלים, בין היתר, תורמוס ההרים, עיריוני צהוב, צמר מפוצל וקנרס סורי. בביצה גדלים צמחי מים שונים, בין היתר אגמון ימי וורבנה רפואית.
הביצה מגודרת, והובאו אליה מספר תאואים (ג'מוסים) וחמורים כדי למנוע את השתלטות הקנה המצוי על השטח. בשנים האחרונות אין תאואים בשמורה.
שביל יזרעאל-קק"ל: מגניגר לבלפוריה
שביל יזרעאל-קק"ל הוא שביל טיול רציף שאורכו כ-100 ק"מ. המסלול עובר בנופי עמק יזרעאל ובהרים שמסביבו (מידע נוסף על השביל בסוף רשימה זו), והוא מפעל משותף של המועצה האזורית עמק יזרעאל ושל קק"ל.
קטע שביל 18 במספר (מתוך 24), עובר בין גניגר לבלפוריה, בחלקו הצפוני-מזרחי של עמק יזרעאל. בדרך עוברים בין שני תִלים נמוכים המעניקים תצפית יפה על שדות העמק ועל ההרים שמסביב לו.
אורך המסלול כ-7.5 ק"מ.
מראה כללי, 1945
חזית בית הכנסת במרכז המושב
אולם התפילה בבית הכנסת
רפת בטון מימיו הראשונים של המושב
הכניסה לבלפוריה
- בלפוריה, באתר מועצה אזורית עמק יזרעאל
- בלפוריה, באתר הרשות לפיתוח הגליל
- קרקעות בעמק יזרעאל ע”י מרחביה, 1922 - מפה הכוללת את שטחי בלפוריה, מתוך אתר חינוך של הספרייה הלאומית
- ברוך יצחק סנדלר, ציונות האחוזה באמריקה והגשמתה בארץ-ישראל 1908–1934, קתדרה 17, אוקטובר 1980, עמ' 178–180
- מיכאל יעקובסון: סקירה על בית הכנסת בבלפוריה משנת 1927 באתר 'חלון אחורי', 3 באוקטובר 2015
- בלפוריה, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
- בלפוריה, באתר הבית
- תמונות מאוסף מושב בלפורה, מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
