גוי

גוי או נוכרי הוא כינוי יהודי לכל אדם שאינו-יהודי.

אין לבלבל ערך זה עם הערך "G0y", העוסק בתת-תרבות בברזיל ובארצות הברית.

המונח "בן נח" מפנה לכאן. לערך העוסק במצוות בני נח, ראו שבע מצוות בני נח.

המילה "גוי" מופיעה פעמים רבות במקרא בהקשרים שונים, כשמשמעותה המילולית היא עם, ומכאן הכוונה לאדם המשתייך לעמי העולם, ולא-לעם ישראל.

משמעות המילה "נוכרי" היא זר.

בשפה המקראית משמעות המילה "גוי" היא עם, ולפיכך גם עם ישראל נקרא "גוי"^[1]. בספר בראשית הבטיח ה' לאברהם "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ...", ובהמשך נכתב "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם, וְנִבְרְכוּ-בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ".

מזמן התנאים חל שינוי במשמעות המילה, והיא קיבלה גוון בדלני או לאומי המציין אדם שאינו-יהודי.

מקורות שונים ביהדות מציגים צורות התייחסות שונות לגוי.

מצד אחד, על פי הכתוב במשנה, "חביב אדם שנברא בצלם"^[2] וממנה משתמע כי כל אדם הוא חביב על ה' מאחר שנברא בצלמו.

מצד אחר, ברכות השחר כוללות את ברכת "ברוך שלא עשני גוי". ברכה זו מתועדת כבר בתוספתא^[3]. בתלמוד הירושלמי הסבירו את הנוסח: 'שאין הגוים כלום. "כל הגוים כאין נגדו" (ישעיהו, מ', י"ז)'^[4].

בסידורי תפילה של הזרמים הלא אורתודוקסיים הומרה ברכה זו בדרך כלל בברכה חיובית "ברוך שעשני ישראל". נוסח זה קיים גם בדפוסים מצונזרים של התלמוד הבבלי ושל ספרות הראשונים^[5]. אף בקרב הציבור האורתודוקסי ישנם ביטויים של חוסר נחת מהברכה^[6]^[7]^[8].

ערכים מורחבים – חוקות הגויים. הלכות הרחקה מגויים

התורה דרשה מעם ישראל להתרחק משבעת עמי כנען שבארץ כנען, כדי שלא יושפעו מעבודת האלילים שלהם. במשנה ובתלמוד נוספו גזירות רבות^[9], שתכליתן להרחיק את ישראל מהשפעת הגויים ואליליהם. כמו כן, נאסר על יהודים להתקרב אליהם בימי חגיהם, ולאכול מפיתם, מיינם, מחלביהם ומבישוליהם. בנוסף, נצטוו לנהוג זהירות כלפי הגויים, בנימוק שהם חשודים על רצח ועל גזל.

ערכים מורחבים – גיור, גר תושב, שבע מצוות בני נח

בתורה מוזהרים עם ישראל לנהוג בכבוד ואהבה יתירה לכל גוי שהתגייר ונעשה ישראל: "וכי יגור איתך גר בארצכם לא תונו אֹתו: כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים"^[10]. בהלכה, ישנו מעמד נוסף של גוי שקיבל על עצמו את שבע מצוות בני נח, והוא נקרא גר תושב, והוא רשאי לגור עם ישראל בארצם.

ערך מורחב – דרכי שלום

חז"ל ציוו לתת לגויים יחס שווה במספר תחומים, על מנת למנוע שנאה ואיבה, וכך אמרו בתלמוד: "מפרנסים עניי נוכרים עם עניי ישראל, מבקרים חולים נוכרים עם חולי ישראל וקוברים מתיהם עם מתי ישראל^[11].

ובתלמוד ירושלמי הוסיפו ששואלים בשלום גויים מפני דרכי שלום. גזל גוי אסור וכן אין לגנוב את דעתם של הגויים ולרמותם. אבידת גוי מותרת ליהודי, אך חכמים הקפידו לנהוג לפנים משורת הדין ולהשיב לגוי את אבידתו כדי שיברך הגוי את אלוהי ישראל^[12].

דעתו של המאירי היא כי כל הדינים המפלים לרעה את הגוי ביחס ליהודי (כגון למאן דאמר גזל הגוי מותר וכדומה) תקפים אך ורק בזמן חכמי הגמרא, אז הגויים לא היו "גדורים בנימוסים" והיו גזלנים וכו' כך שכפי שהם נוהגים כך גם אנו נוהגים כלפיהם. אך בזמנינו שהגויים כבר גדורים בנימוסים ואינם גוזלים וחומסים, שוב יש להם דין של ישראל גמור ואסורה גזילתם ואבידתם כגזילתו ואבידתו של היהודי (בית הבחירה, בבא קמא דף לז: ובמקבילות רבות). עם זאת, שיטתו בנושא זה נתפרסמה בתקופה מאוחרת, ורוב העוסקים בעניין לא הכירוה ולא הלכו בדרך הדומה לדרכו.

ערך מורחב – שבע מצוות בני נח

נוכרי המקיים בקפדנות שבע מצוות בני נח משום שהאל ציווה לשומרן הוא חסיד אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא, אך אם קיימן מכיוון שהגיע אליהן מהכרע הדעת, לפי דברי הרמב"ם, אינו אלא מחכמיהם^[13]. גוי שעבר הליך גיור מול בית דין (נימול וטבל לשם גיור וקיבל על עצמו לקיים את המצוות) הריהו כישראל גמור^[14].

בכל הדיבור על גויים יש להבחין בין עכו"ם (=עובדי כוכבים ומזלות), שנגדם נאמרו כל ההגבלות החמורות, לבין גויים שאינם עובדי אלילים, כגון מוסלמים וסיקים (וכן נוצרים אנטי-טריניטריסטים, בעיקר אוניטרים) המאמינים אף הם כיהודים באל אחד, או חסרי דת. עקב ההאשמות שהטיחו הנוצרים ביהודים כי הביטויים העוינים לגוי שבתלמוד מכוונים נגדם, נהגו היהודים (על דרך האפולוגטיקה) בשתי דרכים:

הסבירו כי הכוונה היא לעובדי אלילים בלבד.
שינו בתלמוד את הכינוי "גוי" ל"נוכרי", "ערל", "עכו"ם" ועוד (אלא שגם כאן נמצאו נוצרים שאמרו שנוטריקון של עכו"ם הוא: עובדי כריסטוס ומרים). שינויי הכינויים נעשו לעיתים בכפייה על היהודים מצד הנוצרים שאיימו לשרוף את ספריהם.

ערך מורחב – טומאת גויים

מן התורה גוי אינו מקבל טומאה ואינו מטמא כלל בחייו. הדבר נלמד מכך שבפסוקי המקרא על הטומאה נאמר שמצווה זו מופנית ל"בני ישראל"^[15]. עם זאת, חכמים גזרו שגויים יחשבו כזבים לכל דבר ועניין^[16]. גזירה זו נועד למנוע מגורים משותפים של ישראל וגויים, בגלל נוהגי פריצות שרווחו בקרב גויים^[17]. בפרט מסוים הקלו חכמים, שזרע היוצא מגופו של גוי אינו מטמא^[18]. הדבר נועד להבליט את העובדה שזוהי גזירת חכמים, וכך ייזהרו שלא לשרוף תרומה וקדשים על טומאה זו. הגזירה חלה על גויים זכרים מגיל תשע ועל הנקבות מגיל שלוש^[19].

במספר מקומות בנביאים מבואר שגויים מקריבים קורבנות לה' בבית המקדש^[20]. במשנה במסכת שקלים^[21] מבואר שקורבנות נדרים ונדבות מקבלים מיד הגויים ומקריבים אותם. אולם בגמרא במסכת מנחות^[22] נחלקו רבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי האם רק קורבנות עולה יכולים הגויים להקריב בבית המקדש (רבי עקיבא), או גם קורבנות שלמים וכדומה (רבי יוסי הגלילי)^[23].

להלכה פסק הרמב"ם שרק קורבנות עולה יכולים גויים להקריב:

ואחד אנשים ואחד נשים או עבדים מביאין כל הקרבנות, אבל העכו"ם אין מקבלין מהן אלא עולות בלבד, שנאמר: "ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלוהיכם", אפילו עולת העוף מקבלין מן הנכרי אף על פי שהוא עובד ע"ז, אבל אין מקבלין מהן שלמים ולא מנחות ולא חטאות ואשמות, וכן עולות שאינן באות בנדר ונדבה אין מקבלין אותן מן הנכרי, כגון עולת יולדת וכיוצא בה מעולות שאינן באות משום נדר ולא משום נדבה

— משנה תורה הלכות מעשה הקורבנות פרק ג' הלכה ב'

על אף שהגוי מצווה רק בשבע מצוות בני נח, אין איסור לגוי לקיים את כל תרי"ג המצוות. מלבד שתי מצוות שניתנו לישראל בלבד, וגוי שיקיים אותם מתחייב מיתה:

שמירת שבת לגוי

ערך מורחב – גוי ששבת חייב מיתה

גוי ששובת בשבת ממלאכה חייב מיתה בידי שמים, וכך אמרו בתלמוד במסכת סנהדרין:

ואמר ריש לקיש: גוי ששבת – חייב מיתה, שנאמר "ויום ולילה לא ישבותו". ואמר מר: אזהרה שלהן זו היא מיתתן. פשיטא. אמר רבינא: אפִלו בשני בשבת.

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ח, עמוד ב'.

תלמוד תורה לגוי

ערך מורחב – איסור לימוד תורה לנוכרי

מצווה נוספת שקיים איסור על גוי לקיים היא מצוות תלמוד תורה (מלבד דברים השייכים לשבע מצוות בני נח שחייב בהם), גוי שעבר ולמד תורה חייב מיתה בידי שמים. וכך אמרו בתלמוד במסכת סנהדרין:

אמר רבי יוחנן: עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר (ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק ד'): "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה" - לנו (עם ישראל) מורשה, ולא להם (הגויים).

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ט, עמוד א'

מילת גוי

ערך מורחב – מילת גוי

ישנה מחלוקת ראשונים ואחרונים גדולה האם מותר ליהודי למול גוי לשם מצווה אך ללא גיור. מאז האמנציפציה והתגברות תופעת נישואי תערובת בין יהודים לגויות התעוררה שאלה נוספת בדבר מילת בני היהודים והגויות, שגררה מספר פולמוסים בעיתונים ובכתבי עת שונים בתפוצות.

ישי רוזן צבי, עדי אופיר, מגוי קדוש לגוי של שבת האחר של היהודים: קווים לדמותו, הוצאת כרמל, 2021
מנחם קלנר, גם הם קרויים אדם – הנכרי בעיני הרמב"ם, אוניברסיטת בר-אילן, 2016

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...

סגירה

"גוי", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
שמואל ספראי, ‏יחסי ישראל והאומות לאחר החורבן, באתר "דעת"
עדי אופיר וישי רוזן-צבי, האם המציא פאולוס היהודי את הגוי?, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2012
יוחנן גלוקר, "מי המציא את הגוי?", לשוננו, אדר ב' התשע"ד - תגובה למאמרם של אופיר ורוזן-צבי
תומר פרסיקו, הרגע שבו המציאו היהודים את הגוי, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2019
ישי רוזן-צבי, מגוי קדוש לגוי של שבת, באתר ראשית, ‏15 במרץ 2021
הערך "גוי", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
מאמרים בנושא גוי, באתר ספריית אסיף

[1]
”וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם” (ספר דברים, פרק ד', פסוק ח'); ”... וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן” (ספר יהושע, פרק ג', פסוק י"ז)
[2]
משנה, מסכת אבות, פרק ג', משנה י"ד
[3]
תוספתא, ברכות, ו, יח.
[4]
תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה א'. ושם נאמר שברכת 'שלא עשאני אשה' נאמרת מכיוון: שאין האשה מצווה על המצות. היו מן הראשונים (למשל רש"י על תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מ"ג, עמוד ב') שהסבירו את הברכה באופן שונה: הודיה על תרי"ג מצוות שבהן זכה היהודי, בעוד שהנוכרי חייב בשבע מצוות בני נח בלבד.
[5]
ראו דקדוקי סופרים למסכת מנחות מג, ב, עמ' 109–110, הע' ד.
[6]
למשל: אברהם ברלינר, "הערות על הסידור" בתוך הנ"ל, כתבים נבחרים, א, ירושלים, תש"ה, עמ' 21 צוריאל אדמנית, בתוך הזרם ונגדו, תל אביב, תשל"ז, עמ' 105.
[7]
השאלה עולה לא אחת בספרות השו"ת המקוונת, ראו למשל ב-שאלה שהופנתה לרב יובל שרלו.
[8]
Joseph Tabory, The benedictions of self-identity and the changing status of women and of Orthodoxy, Kenishta 1, 2001, עמ' 107-138
[9]
בעיקר במסכת עבודה זרה.
[10]
ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוקים ל"ג–ל"ד.
[11]
תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס"א, עמוד א'
[12]
תלמוד ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק ב', הלכה ה'
[13]
משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ח', הלכה י"א.
[14]
רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יד.
[15]
תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ג, עמוד ב'
[16]
שם ובתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ז, עמוד ב'
[17]
תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ז, עמוד ב'
[18]
תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ל"ד, עמוד א'
[19]
תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ז, עמוד א', משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות מטמאי משכב ומושב, פרק ב', הלכה י'.
[20]
למשל בספר ישעיהו, פרק ס', פסוק ז', וכן ספר זכריה, פרק י"ד, פסוק ט"ז
[21]
משנה, מסכת שקלים, פרק א', משנה ה'
[22]
תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ע"ג, עמוד ב'
[23]
להרחבה בעניין זה, ובטעמים מדוע לדעת רבי עקיבא גויים יכולים להקריב רק קורבן עולה, ראו במאמרו של הרב יאיר וייץ האם גוי יכול להקריב קרבן לה'?,

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

[1] [1]
”וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם” (ספר דברים, פרק ד', פסוק ח'); ”... וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן” (ספר יהושע, פרק ג', פסוק י"ז)

[2] [2]
משנה, מסכת אבות, פרק ג', משנה י"ד

[3] [3]
תוספתא, ברכות, ו, יח.

[4] [4]
תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה א'. ושם נאמר שברכת 'שלא עשאני אשה' נאמרת מכיוון: שאין האשה מצווה על המצות. היו מן הראשונים (למשל רש"י על תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מ"ג, עמוד ב') שהסבירו את הברכה באופן שונה: הודיה על תרי"ג מצוות שבהן זכה היהודי, בעוד שהנוכרי חייב בשבע מצוות בני נח בלבד.

[5] [5]
ראו דקדוקי סופרים למסכת מנחות מג, ב, עמ' 109–110, הע' ד.

[6] [6]
למשל: אברהם ברלינר, "הערות על הסידור" בתוך הנ"ל, כתבים נבחרים, א, ירושלים, תש"ה, עמ' 21 צוריאל אדמנית, בתוך הזרם ונגדו, תל אביב, תשל"ז, עמ' 105.

[7] [7]
השאלה עולה לא אחת בספרות השו"ת המקוונת, ראו למשל ב-שאלה שהופנתה לרב יובל שרלו.

[8] [8]
Joseph Tabory, The benedictions of self-identity and the changing status of women and of Orthodoxy, Kenishta 1, 2001, עמ' 107-138

[9] [9]
בעיקר במסכת עבודה זרה.

[10] [10]
ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוקים ל"ג–ל"ד.

[11] [11]
תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס"א, עמוד א'

[12] [12]
תלמוד ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק ב', הלכה ה'

[13] [13]
משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ח', הלכה י"א.

[14] [14]
רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יד.

[15] [15]
תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ג, עמוד ב'

[16] [16]
שם ובתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ז, עמוד ב'

[17] [17]
תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ז, עמוד ב'

[18] [18]
תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ל"ד, עמוד א'

[19] [19]
תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ז, עמוד א', משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות מטמאי משכב ומושב, פרק ב', הלכה י'.

[20] [20]
למשל בספר ישעיהו, פרק ס', פסוק ז', וכן ספר זכריה, פרק י"ד, פסוק ט"ז

[21] [21]
משנה, מסכת שקלים, פרק א', משנה ה'

[22] [22]
תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ע"ג, עמוד ב'

[23] [23]
להרחבה בעניין זה, ובטעמים מדוע לדעת רבי עקיבא גויים יכולים להקריב רק קורבן עולה, ראו במאמרו של הרב יאיר וייץ האם גוי יכול להקריב קרבן לה'?,

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]