Loading AI tools
נישואין ללא רצון מאחד או יותר מהצדדים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נישואים כפויים הם נישואים בהם אחד או יותר מן הצדדים, נישאים ללא הסכמתם או נגד רצונם. נישואים בכפייה שונים משידוך בהסכמה, שבו שני הצדדים, מסכימים לסיוע של ההורים שלהם, או של צד שלישי (כגון שדכן) בבחירת בן הזוג. כפיית נישואים נעשית על ידי מגוון רחב של אמצעים, החל מאלימות פיזית ועד ללחץ פסיכולוגי.[1] נישואים כפויים מתקיימים בתרבויות שונות ברחבי העולם, ובמיוחד בחלקים של דרום אסיה ואפריקה. יש המתנגדים לשימוש במונח "נישואים כפויים" כי עשוי להשתמע ממנו מתן לגיטימציה ותוקף ליחסים הכפויים, כאילו מדובר ביחסים או נישואים לגיטימיים לכל דבר.[2]
האו"ם מגדיר נישואים כפויים כפגיעה בזכויות אדם, שכן הם מפרים את עקרונות החופש והאוטונומיה. ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם קובעת כי זכותם של בני האדם לבחור את בני זוגם, להיכנס בחופשיות לתוך ברית הנישואים כזכות מרכזית הקשורה לכבוד האדם ושוויון.[3] הכנסייה הקתולית רואה בנישואים כפויים עילה להענקת ביטול. האמנה בדבר ביטול העבדות של האו"ם, משנת 1956, גם היא אוסרת על נישואים בכפייה,[4] ודורשת קביעת גיל מינימום לנישואים כדי למנוע זאת.[5]
ב-1969, בית המשפט המיוחד בסיירה לאון (SCSL - מיזם משותף של ממשלת סיירה לאון והאו"ם כדי למצות את הדין עם פושעי מלחמה) קבע כי חטיפה וכליאה של נשים למטרת נישואים כפויים במסגרת מלחמה היא פשע נגד האנושות (החלטת AFRC).[6][7] ב-2012, בית המשפט בתיקו של צ'ארלס טיילור אף קבע שהמונח "נישואים כפויים" אינו יאה, ותיאר את הפרקטיקה כסוג של עבדות.[8]
ב-2013, אימצה מועצת האו"ם לזכויות אדם את החלטתה הראשונה נגד נישואי ילדות ונישואים כפויים; ההחלטה מזהה נישואים מוקדמים בגילאי ילדות ואילוץ לתוך מסגרת נישואים כהפרות של זכויות האדם, אשר "מונעת מאנשים לחיות את חייהם חופשיים מכל צורה של אלימות, ואשר לה השלכות שליליות על הנאתם מזכויותיהם, כגון הזכות לחינוך, והזכות לבריאות מקסימלית, כולל בריאות מינית ורבייתית".[9][10][11]
נישואים לאורך ההיסטוריה היו מסודרים בין משפחות, במיוחד לפני המאה ה-18.[12] הפרקטיקות היו שונות מתרבות לתרבות, אך בדרך כלל עירבו את ההעברה של החסות החוקית על האישה מאביה לחתן. שחרור נשים במאות ה-19 וה-20 שינה את חוקי הנישואים באופן דרמטי, במיוחד לגבי בעלות על רכוש ומעמד כלכלי. עד אמצע המאה ה-20, הרבה מדינות בעולם המערבי חוקקו חוקים הקובעים שוויון משפטי בין בני הזוג בדיני משפחה.[13] בשנות ה-1970, היו שינויים גדולים בדיני המשפחה במדינות כגון איטליה,[14][15] ספרד,[16] אוסטריה[17] גרמניה המערבית,[18][19] ופורטוגל.[20] ב-1978, מועצת אירופה העבירה את החלטת (78) 37 על שוויון של בני זוג במשפט האזרחי.[21] בין המדינות האחרונות באירופה שהסדירו שוויון מלא בנישואים היו שווייץ,[22] יוון,[23] ספרד[24] הולנד,[25] וצרפת[26] ב-1980.
שידוך בהסכמה אינו דומה לנישואים בכפייה: בשידוך בהסכמה, יש לבן או בת הזוג את האפשרות לדחות את ההצעה, בניגוד לנישואים כפויים. עם זאת, לא תמיד קל לזהות היכן עובר הקו בין נישואים מאורגנים לבין נישואים כפויים, מכיוון שקשה לזהות עד כמה הלחץ החברתי או המשפחתי משחק תפקיד.[27][28]
באירופה, במהלך סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, הציגה התנועה הרומנטית הספרותית והאינטלקטואלית רעיונות חדשים לגבי אהבה נישואים, אשר התחילו להיות מקובלים בחברה. בתקופה זו, שידוכים היו נפוצים בעיקר בקרב המעמד העליון.[29] נישואי ילדות היו נפוצים מבחינה היסטורית, אבל נעשו פחות מקובלים במאה ה-19 ובמאה ה-20. נישואי ילדות נחשבים לעיתים קרובות כנישואים כפויים, כי אין לילדים את האפשרות להסכים מדעת, והם נתונים באופן ייחודי להשפעת משפחותיהם.[30]
במיוחד במדינות המערב, במהלך העשורים האחרונים, התפישה של מהות הנישואים — ובמיוחד של חשיבות ההולדה והקלות של גירושים — השתנתה באופן דרמטי, מה שהוביל להפחתת הלחץ החברתי והמשפחתי להתחתן, ואיפשר יותר חופש לבחירה בבני זוג.[31]
היסטורית, לעיתים נישואים היו נכפים על שבויים כדי לאלץ אותם לקבל את גורלם לחיות בקרב אוכלוסייה זרה. נישואים כפויים גם אומצו כמדיניות של שלטונות אותוריטריים כדרך להגיע למספרי אוכלוסייה רצויים. שלטון החמר בקמבודיה אילץ אנשים להינשא בכפייה באופן שיטתי, על מנת להגדיל את האוכלוסייה ולהמשיך את המהפכה. לפעמים היו נישואים אלה נערכים בטקסים המוניים, ובמקרים רבים האנשים שנישאו באופן זה מעולם לא נפגשו עד לטקס.[32]
באירופה ובארצות הברית במאה ה-21, נישואים כפויים עדיין מתקיימים, בעיקר בקרב אוכלוסיות דתיות (מקרב כל מיני דתות), ומהגרים ממדינות שם הפרקטיקה רווחת.[33]
ישנם גורמים רבים אשר יכולים להוביל לתרבות אשר מקבלת ומעודדת נישואים כפויים. הסיבות כוללות: חיזוק קשרי המשפחה המורחבת; שליטה חברתית במיניות והתנהגויות אחרות; מניעת יחסים "אסורים"; שמירה על תפיסות תרבותיות או נורמות דתיות; שמירה על עושר או רכוש בתוך המשפחה המורחבת; התמודדות עם ההשלכות של היריון מחוץ לנישואים; תפיסה של אחריות לקביעת נישואים כחלק מחובתם של ההורים; הגנה מפני עוני; סיוע בהגירה.[34][35]
המנהגים המסורתיים של הנדוניה והמוהר מעודדים נישואים כפויים למען הרווח הכלכלי.[36][37][38] הנדוניה היא רכוש או כסף שאישה (או משפחתה) מוסרת לחתן עם הנישואים.[39] מוהר הוא סכום של כסף או רכוש שמשולם על ידי החתן (או משפחתו) להורי הכלה עם הנישואים. הנדוניה נהוגה בעיקר בדרום אסיה, בעוד המוהר נפוץ יותר באפריקה שמדרום לסהרה, וכן בכמה אזורים בדרום-מזרח אסיה (למשל קמבודיה ותאילנד).
נישואים על ידי חטיפה, הידועים גם כחטיפת כלה, הוא מנהג שבו גבר חוטף את האישה עמה הוא רוצה להתחתן. נישואים מסוג זה נערכו לאורך ההיסטוריה ברחבי העולם, וממשיכים להתרחש במדינות מסוימות גם היום, בעיקר במרכז אסיה, הקווקז וחלקים של אפריקה. נערה או אישה נחטפת על ידי החתן לעתיד, בדרך כלל בסיוע חבריו. הקורבן לעיתים קרובות נאנסת על ידיו, ומשום שאיבדה את בתוליה, הגבר יכול לנהל משא ומתן למוהר עם זקני הכפר ולהכשיר את הנישואים.[40][41][42] לכלה ברוב המקרים אין ברירה אלא לקבל על עצמה את הנישואים: אם תחזור למשפחתה, היא ומשפחתה בדרך כלל יוחרמו על ידי הקהילה שרואה בה "טמאה" בשל אובדן הבתולים.[43]
נישואים בכפייה הן לעיתים קרובות תוצאה של ריב בין משפחות, שבו הסכסוך "נפתר" על ידי מתן נערה או אישה ממשפחה אחת לאחרת. "ואני" הוא מנהג בחלקים מפקיסטן שבו נערה צעירה נישאת בכפייה כחלק מעונש על פשע שבוצע על ידי אחד מקרובי משפחתה,[44][45] עונש המוטל על ידי מועצת זקני שבט הג'ירגה.[46][47]
ירושת אלמנה, הידועה גם כירושת כלה, היא מנהג תרבותי וחברתי לפיו אלמנה נדרשת להינשא לקרוב משפחה של בעלה המנוח, לעיתים קרובות אחיו. הוא נפוץ בחלקים מסוימים של אפריקה. הפרקטיקה גם תורמת להתפשטות האיידס.[48]
באזורי עימות, נשים וילדות לפעמים נאלצות להתחתן עם האנשים בצד השני של הסכסוך. הנוהג הזה התרחש לאחרונה במדינות כמו סוריה, סיירה לאון, אוגנדה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. מבחינה היסטורית, תופעה זו הייתה נפוצה ברחבי העולם, כאשר נשים מקהילות האויב נחשבו ל"שלל מלחמה", אשר מותר לחטוף אותן, לאנוס אותן, ולאלצן לתוך נישואים או עבדות מינית.[49]
נישואים כפויים מתרחשים לעיתים בין בני זוג, כאשר צד אחד מכריח באמצעות אלימות או איומים את השני להינשא לו.
נישואי כפייה גוררים בעקבותם מגוון מעשי אלימות וניצול. עם המאפיינים הנפוצים של נישואי כפייה ניתן למנות:
לנישואי כפייה יש השלכות שליליות בכל תחומי החיים, לקורבנות ולחברה כולה.
נישואי ילדות ונישואים כפויים עלולים להביא לכניסת בנות למעגל העוני וחוסר האונים. רוב הילדות הנאלצות להינשא בכפייה צפויות לחוות התעללות, אלימות ואונס. נשים שנישאו בגיל צעיר נוטות להיות יותר נתונות לשליטת בני זוגן. הן גם סובלות מבריאות מינית ורבייתית ירודה. ילדות ונערות נשואות נמצאות בסיכון מוגבר להידבק בווירוס HIV ובריאותן הכללית נתונה בסיכון. רוב הנשים הנאלצות להינשא בכפייה הן חסרות חינוך והשכלה, ולעיתים קרובות אף אנאלפביתיות.[50]
נישואים בכפייה גורמים לכאב ולחץ רגשי הנובעים מהפרדת קטינים ממשפחתם וחבריהם, ומניעת תכנון חייהם על פי רצונם. לא רק על ידי הקביעה למי להינשא ובאיזה שלב יביאו ילדים נשללת מהם, אלא החלטות על דרך החינוך, ההתפתחות האישית, סוג העבודה והחברויות השונות בעתיד.
נישואים בכפייה מביאים לעיתים קרובות להפרעות פסיכיאטריות קשות, לפגיעה עצמית, לאובדנות ולהתאבדויות רבות. הנזקים הנגררים בעקבות נישואי ילדים בכפייה, מההיבט של סיכון הילדים והזנחתם, נכללים בחוקי ההגנה על קטינים וחסרי ישע. פקטור הגיל נחשב כגורם מרכזי כשעוסקים בסוגיית הנישואים בכפייה, שכן ילדות צעירות נישאות לגברים עוד בגיל מוקדם מאוד, כחלק מכפייה וביטול הזכויות שלהן. ישנם מצבים שונים שיכולים להיחשב כנישואים בכפייה ובהתאם לכך כל צו/ענישה/התייחסות משפטית לסוגיה, יכללו תנאים הנוגעים לנסיבות הספציפיות של הקורבן. נישואים בכפייה בין היתר נובעים מתפיסה פטרנליסטית - תפיסה הרואה ביחסי הבעל והאישה כיחס האב לילדיו הקטנים, כלומר תפיסה של סמכות. כך אכן הייתה התייחסות לנישואים באירופה עד לתקופה מאוחרת יחסית. תשומת הלב הייתה בנשים צעירות מהגל הראשון או השני של המהגרים, שנאלצו להינשא לגברים מארץ המוצא של הוריהם[51][דרושה הבהרה]
לעומת זאת, ישנם הורים לילדים שנישאו בכפייה, המאמינים שזוהי דווקא הדרך הטובה ביותר לסיפוק עתיד טוב יותר עבור ילדם, ולכן הם בעד כל מה שנכלל בנישואים בכפייה והם רואים בכך כתהליך בעל יתרונות רבים. חלקם משתמשים בנישואים בכפייה כדי לכפות על ילדיהם תפקידים מסורתיים שונים, כמו להגן על כבוד המשפחה. הכוונה היא, שמהרגע שילדיהם נישאו (כשהעובדה שמדובר בכפייה היא לא רלוונטית), הם נחשבים לאנשים בוגרים, והם צריכים להיות חלק ממנגנון ההגנה על כבוד המשפחה. כמו כן, רבים משתמשים בנישואים מאחר שדרך תהליך זה, הם יכולים להיות זכאים להטבות הגירה שונות, כשמדובר באזרחים זרים, המעוניינים לקבל אשרת שהייה המבוססת על נישואים.
נישואים כפויים מתקיימים לעיתים קרובות בהקשר של אלימות, הן לאלימות בתוך הנישואים (אלימות במשפחה), והן אלימות המופעלת כדי להביא צד שאינו רוצה בנישואים לקבל את הנישואים, או להעניש סירוב (במקרים קיצוניים נשים ונערות אשר לא מקבלות את הנישואים חשופות לרצח).[52][53][54]
תלוי במקום ובסמכות השיפוטית, נישואים בכפייה יכולים להיות בלתי תקפים או בני ביטול (או שלא). יש מקומות שהקרבנות יכולות לדרוש ביטול או גירושין.[55] בתחומי שיפוט מסוימים, מי שכפה את הנישואים על הקורבן עלול לעמוד בפני תביעה פלילית.[56][57][58]
רעיון ההסכמה הופיע בפעם הראשונה בצרפת בזמן משפט בשנת 1857, כאשר גבר קיים יחסי מין כשהתחזה לבעלה של אישה ישנה. בית המשפט קבע כי מדובר באונס. במאה ה-21 הסכמה שוב הפכה לאחת הנושאים המוסריים והפוליטיים העיקריים. יתרה מכך, נושא ההסכמה חזר לראש הדיון הפמיניסטי, באירופה ובארצות הברית. המאבק של תנועות הומוסקסואליות ולסביות הגן על מוסר ליברלי, שמתמקד בהסכמה חופשית של אדם המסוגל לקיים אינטראקציה מינית, ונגד מדינה שמגינה על מוסריותה. לעומת זאת, התפתחותה של התאוריה הקווירית ניסתה לפרק את המשמעות של מושג ההסכמה. בכך חידשו את הוויכוח כולו על ההשלכות הנורמטיביות של מושג ההסכמה. קבלת הסכמה נאמרת על ידי רוב תומכיה כפירוש של עקרון הכבוד לאוטונומיה אישית, שבו הפירוש של אוטונומיה הוא עצמאות אישית בהנהגת חיו של הפרט, כפי שהפרט רואה לנכון.[59]
סיום נישואים בכפייה עשוי להיות קשה מאוד בחלקים רבים של העולם. למשל, בחלקים של אפריקה, אחד המכשולים העיקריים עבור אישה המבקשת לצאת מנישואים כאלה הוא המוהר או מחיר הכלה. ברגע שהגבר משלם את המחיר הנערה או האישה נחשבת כשייכת לו או למשפחתו. אם היא רוצה לעזוב, הבעל רשאי לדרוש בחזרה את מחיר הכלה שהוא שילם למשפחתה. משפחות הילדות לעיתים קרובות לא יכולות או אינן רוצות לשלם.[60][61][62]
נישואים בכפייה נחשבים היום כסוג של עבדות. הם הוצאו מהחוק ברוב העולם ונחשבים לעבירה חמורה מאוד.
אחת הסיבות לחומרת העבירה, היא גילן הצעיר של הילדות שמוסד הנישואים נכפה עליהן. למרות שנישואים בכפייה אינם חוקיים ברוב העולם, מדובר בתופעה רחבת ממדים. על פי ההערכות, ישנם כ-15.4 מיליון בני אדם החיים במסגרת נישואים כפויים, ורובם המכריע הן בנות ונשים. למעלה משליש מהאנשים שנאלצו להינשא היו ילדים, מהם 40% מתחת לגיל 15 בעת נישואיהם.
המאבק נגד נישואים בכפייה הושתק במשך שנים רבות ולא קיבל תשומת לב מהעולם, עד 2013 לא התייחסו לנושא כבעיה הומניטרית המציגה פנים נוספות של עבדות ילדים. "אנטי-עבדות" היה הארגון הראשון שהחל להתייחס לנישואים בכפייה כעבדות, והעלה את התודעה בקרב העולם. כיום ישנם ארגונים רבים שעוסקים במלאכת שחרור הילדים ממוסד הנישואים בכפייה. ישנם ארגונים עולמיים וארגונים מקומיים. ברוב המקרים העיסוק המרכזי של ארגוני זכויות האדם אינו נישואים בכפייה, אך זה נושא שמקבל תשומת לב בולטת ומשמעותית ברחבי העולם.
האמנה המשלימה בדבר ביטול העבדות, סחר בעבדים, ומוסדות ומנהגים הדומים לעבדות משנת 1956 מגדירה "מוסדות ומנהגים הדומים לעבדות" ככוללים:[63]
ג) כל מוסד או פרקטיקה לפיה:
אמנת מועצת אירופה בדבר מניעה ומאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה, המכונה גם אמנת איסטנבול, קובעת:
סעיף 32 – השלכות אזרחיות של נישואים בכפייה
החתומות ינקטו בצעדי חקיקה או אמצעים אחרים כדי להבטיח כי נישואים שנערכו תחת כפייה יהיו בני ביטול, ללא נטל כלכלי או מנהליות כבד על הקורבן.
סעיף 37 – נישואים כפויים
1. החתומות ינקטו בצעדי חקיקה או אמצעים אחרים כדי להבטיח כי התנהגות המכוונת לאלץ אדם בוגר או ילד לתוך נישואים תיחשב כעבירה פלילית.
2. החתומות ינקטו בצעדי חקיקה או אמצעים אחרים כדי להבטיח כי התנהגות מכוונת לפתות בוגר או ילד לתוך שטחה של מפלגה או מדינה אחרת מזו שהיא או הוא מתגוררים בה, במטרה לכפות עליהם נישואים תיחשב כעבירה פלילית.
תופעת נישואים בכפייה נפוצה בקהילות רומה. הרומאני או הרומה, הם קבוצה אתנית מסורתית, המתגוררים בעיקר באירופה ובאמריקה, ומקורם בתת-היבשת הצפונית של הודו המודרנית ופקיסטן.[64] בתוך הקהילות הסגורות של הרומה, נישואים בכפייה עדין מתרחשים בהיקף גדול. בשנת 2008 הוקמה ועדה שהורכבה מנציגי ארגונים לזכויות הילד, זכויות אדם ונציגי ממשל בולגרים, יוונים ורומנים. תפקיד הוועדה הוא לרכז את פעילות הארגונים הממשלתיים והלא ממשלתיים על מנת לייעל את העלאת המודעות לתופעת הנישואים בכפייה באירופה בכלל ובמזרח אירופה בפרט.
בשנת 2013 פורסמו הנחיות בטיחות בבריטניה אשר המליצו לנשים, הנמצאות בסיכון גבוה להיחטף עבור נישואים בכפייה או מילת נשים, להכניס כפית מתכת לתחתונים שלהן, כדי שכאשר תובל הנחטפת אל שדה התעופה תחת איום להתנהג כשורה, הכפית תפעיל את גלאי המתכות שבשדה, ותזניק את אנשי הצוות אשר מיומנים במקרים כאלו. בשנת 2018 שוודיה יזמה מהלך דומה. על פי מנהלת הפיתוח של המרכז לאלימות במערכות ילדים בגטבורג, מהלך זה עשוי להיות "ההזדמנות האחרונה להשמיע אזעקה שתציל את האישה".[65][66]
ג'אסבינדר סאנגרה, פעילה בולטת בתחום מבריטניה הייתה קורבן לנישואים בכפייה וברחה מהבית בגיל צעיר.
ביבשת אפריקה נישואים בכפייה הם דבר נפוץ המתרחש כמעט בכל מדינה. ברוב המדינות נישואים בכפייה אינם חוקיים, ולמרות זאת התופעה עודנה רחבת היקף. ארגונים לזכויות האישה והילד כמו "פורום לנשים אפריקאיות" (Forum for African Women Educationalists (FAWE) ) או "קדימה" Forward – Foundation for Women’s Health) Research and Development), הם ארגונים אקטיביים שמקדמים העלאת מודעות, הפעלת מרכזי תמיכה ועזרה משפטית[67]
תופעת נישואים בכפייה אינה נפוצה במיוחד אך עדיין מתקיימת, בעיקר בתוך קהילות מהגרים ממדינות בהן ישנה מסורת של נישואים בגיל צעיר. "בת למעלה" (GirlUp) והארגון "ICRW" (International Center for Research on Women) הם ארגונים אמריקאיים הנלחמים במישור הפרלמנטרי (הצעת חוקים ופעילויות ממשלתיות נוספות למיגור התופעה), במישור התודעתי (העלאת מודעות בקרב הציבור האמריקאי) ונותנים מענה משפטי ונפשי מידי לנשים או ילדות הנישאות בכפייה.
הודו היא אחת המדינות עם אחוז הילדים העניים הגבוהים בעולם, ולכן גם בעיית הנישואים בכפייה, במיוחד בגילאים צעירים, היא נושא מרכזי. הודו היא מדינה ענקית (1.324 מיליארד בשנת 2016) ואחוז גבוה מאוכלוסייתה עני ומנוצל, בעוד הממשל אינו מצליח לטפל בבעיה בצורה אפקטיבית, הדרישה לארגונים רבים כמו Vasavya Mahila Mandali (VMM), The Knowledge Hub (KHub) ועוד שעוסקים בזכויות אדם (נשים וילדים בפרט) היא קריטית. הודו היא המדינה היחידה בעולם שבה פועל ארגון שכל תפקידו הוא מיגור תופעת הנישואים בכפייה, שם הארגון הוא Saarthi Trust והוא פועל מאז 2012. קיום של ארגון שתפקידו הבלעדי הוא מלחמה בנישואים בכפייה מעיד על חומרת המצב במדינה[68]
הארגונים מפעילים לוביסטים בממשל ההודי כדי לקדם חקיקה ופעולות אכיפה בתחומי זכויות אדם מגוונים אך בכולם נישואים בכפייה הם מטרה בכירה מאוד. בין השאר מפעילים הארגונים תוכניות חינוכיות בבתי הספר, מקדמים את מעמד הילד והאישה במגזר הפרטי (פתיחת משרות עבודה), מציעים הגנה משפטית, מקלטים לילדים שחולצו מנישואים בכפייה והתעללויות אחרות.
בקרב בדואים בישראל נפוצים נישואי פוליגמיה בהם יש מספר נשים הנשואות לגבר אחד. בדיון של הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת נאמר כי מצב זה גורם לכך שכ-70% מהנשים הבדואיות נישאות בכפייה.[69]
משרד עורכות הדין רוני אלוני-סדובניק הביא לשחרורה מהכלא של נערה בדואית שהורשעה ברצח גבר שהוריה השיאו אותה לו בניגוד לרצונה, תמורת תשלום מוהר. בדיון בעניינה בבג"ץ בספטמבר 2020 נקבע לראשונה כי נישואי כפייה הם סחר בבני אדם. השופטת דפנה ברק-ארז כתבה בפסק הדין: "כאשר הורים משיאים את בתם בניגוד לרצונה ומודעים לאפשרות שבעלה יבצע בה עבירות מין, או עוצמים את עיניהם לסכנה זו - היא תיחשב לקורבן לסחר בבני אדם."[70]
ישנו ארגון עולמי בודד שמטרתו הבלעדית היא מלחמה בנישואי כפייה עם קטינות, הקרוי "בנות הן לא כלות" (Girls Not Brides (GNB)). הארגון הוקם בשנת 2011 והוא פועל בלמעלה מ-50 מדינות שמחויבות לסיום הנישואים בכפייה, ובשיתוף פעולה עם יותר מ-300 ארגונים לא ממשלתיים ברחבי העולם. GNB פועלים במישור החברתי בעיקר, ומפעילים רשת פעילים שמעלים את המודעות לתופעה על ידי הפגנות ופעילות קהילתית ברחבי העולם. ישנם גם ארגונים רבים לזכויות הילד וארגונים נוספים לזכויות אדם שהגנה על זכויות הילד היא בראש מעייניהם. ארגונים כמו "להציל את הילד" (Save the Children), Humanium: Help the Children ונוספים הם חלק מהמאמץ הגלוי (העלאת מודעות, תמיכה בנפגעי נישואים בכפייה ועוד) והסמוי (הפעלת לוביסטים לשינוי בחקיקה, הפעלת לחץ מתוך המערכת הממשלתית לאכיפת הבעיה ועוד).
בתלמוד הבבלי נקבע במספר מקומות כי לא ניתן 'לקדש' קרי ליצור את אחת הפעולות המרכזיות העומדות בתהליך הנישואים היהודי 'שלא מדעתה של האישה' (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ב', עמוד ב'). ברם הפרשנים מכירים בעובדה כי קביעה זו שלא ניתן לקדש אישה שלא מדעתה אינה עולה בהכרח מפשטי הכתובים אלא מדרישתם (המאירי, בית הבחירה, קידושין ב.) שכן לשון הכתוב הוא 'כי ייקח איש אישה' לקיחה שאינה בהכרח רצונית. מתוך הסיפורים במקרא נראה כי קיימת אופציה משפטית 'לקיחה', אך בפועל אין כופים על אישה את הלקיחה ויעיד על כך אליעזר עבד אברהם האומר לאדונו כי 'אולי לא תאבה האישה ללכת' (ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ה'). להלכה התקבלה דעתו של מר בר רב אשי שלא ניתן לקדש אישה בעל כורחה וכך נפסק בשולחן ערוך: ”אין האשה מקודשת אלא לרצונה. והמקדש אשה בעל כרחה, אינה מקודשת.” (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן מ"ב, סעיף א')
על פי מאגר החדית'ים (אמירות העוברות במסורת) "בתולה לא צריכה להיות נשואה עד שמבקשים הסכמתה; והיא לא צריכה להיות נשואה עד שהיא נשאלת אם היא מסכימה להתחתן או לא". "וזה הנביא נשאל: הו השליח של אללה, איך היא (הבתולה) יכולה להביע את הסכמתה?" הוא אמר: "על ידי שתיקה". היו שטענו שאם רווקה לא מתבקשת להסכים, והגבר מציג במרמה שני עדי שקר המעידים כי הוא נשוי לה בהסכמתה והשופט מאשר את נישואיו כאמיתיים, על אף שהבעל יודע כי העדים היו כוזבים, הוא רשאי לממש את נישואיה ואז הנישואים נחשב תקפים ומוצדקים.[71]
בספר "פתח אלבארי" המפרש את החדית'ים של הנביא בצורה פשוטה ממקור (מאגר) החדית'ים הראשון - ״צחיח אלבוח'ארי״ - משתמע שאין אפשרות להכריח בנות בתולות להינשא כאשר הן מביעות את מחאתן, ויש צורך בשתיקה קלה המתפרשת כהסכמה לנישואים הללו.[72]
חוזה נישואים אשר נוצר על ידי הבורא, היוצר את האדם, חייב להיות בהסכמה אישית של שני הצדדים ללא שקר. מצריך להיות חיבור ביניהם, שישפר את חיי בני הזוג ויעזור להם להביא ילדים לקיים משפחה. (חוק / 776 בכנסייה הקתולית) בדוח הוותיקן השני "הכנסייה בעולם כיום" מבהיר את המושג "נישואים" כהתחייבות בין אנשים מתוך כוונה לחיות ביחד באהבה ושלווה.
אחד היסודות של הנישואים על פי חוקי הכנסייה הוא שההתחייבות מבוססת על הסכם בין בני זוג, כלומר, על שביעות רצונם האישית, שאינה מתבטלת. זהו מוסד שהוקם על ידי החוק האלוהי, ובעיני החברה עצמה, עולה מן המעשה האנושי שבו שני בני הזוג נותנים את עצמם זה לזה ומקבלים את האחר. "הקשר הקדוש הזה אינו כפוף לזכויות אדם. עקרון הנישואים הוא בעיקר לטובת הזוג והילדים והקהילה"[73]
לפי חוק הכנסייה הלטינית: הנישואים מתקיימים אחרי הצגת שביעות רצונם המלאה של בני הזוג מול הכנסייה והכומר. רק בדרך הזאת הם יכולים להתחתן. (החוק / 1623 של הזכות החוקית של קבוצת הכנסייה הלטינית). ועל פי המסורת של הכנסיות המזרחיות, בתפילה בטקס החתונה, בני הזוג מקבלים את רוח הקודש כמו הקשר של האהבה בין ישו לכנסייה.
נישואי ילדות (2008-2014):[74]
מדינה | נשואות עד גיל 15 | נשואות עד גיל 18 | |
---|---|---|---|
Afghanistan | - | 33% | |
Albania | 0% | 10% | |
Algeria | 0% | 3% | |
Armenia | 0% | 7% | |
Azerbaijan | 2% | 11% | |
Bangladesh | 18% | 52% | |
Barbados | 1% | 11% | |
Belarus | 0% | 3% | |
Belize | 3% | 26% | |
Benin | 11% | 32% | |
Bhutan | 6% | 26% | |
Bolivia | 3% | 22% | |
Bosnia and Herzegovina | 0% | 4% | |
Brazil | 11% | 36% | |
Burkina Faso | 10% | 52% | |
Burundi | 3% | 20% | |
Cabo Verde | 3% | 18% | |
Cambodia | 2% | 19% | |
Cameroon | 13% | 38% | |
Central African Republic | 29% | 68% | |
Chad | 29% | 68% | |
Colombia | 6% | 23% | |
Comoros | 10% | 32% | |
Congo | 6% | 33% | |
Costa Rica | 7% | 21% | |
Côte d'Ivoire | 10% | 33% | |
Cuba | 5% | 26% | |
Democratic Republic of the Congo | 10% | 37% | |
Djibouti | 2% | 5% | |
Dominican Republic | 10% | 37% | |
Ecuador | 4% | 22% | |
Egypt | 2% | 17% | |
El Salvador | 5% | 25% | |
Equatorial Guinea | 9% | 30% | |
Eritrea | 13% | 41% | |
Ethiopia | 16% | 41% | |
Gabon | 6% | 22% | |
Gambia | 9% | 30% | |
Georgia | 1% | 14% | |
Ghana | 5% | 21% | |
Guatemala | 7% | 30% | |
Guinea | 21% | 52% | |
Guinea-Bissau | 7% | 22% | |
Guyana | 6% | 23% | |
Haiti | 3% | 18% | |
Honduras | 8% | 34% | |
India | 18% | 47% | |
Indonesia | - | 14% | |
Iran | 3% | 17% | |
Iraq | 5% | 24% | |
Jamaica | 1% | 8% | |
Jordan | 0% | 8% | |
Kazakhstan | 0% | 6% | |
Kenya | 4% | 23% | |
Kiribati | 3% | 20% | |
Kyrgyzstan | 1% | 12% | |
Lao People's Democratic Republic | 9% | 35% | |
Lebanon | 1% | 6% | |
Lesotho | 2% | 19% | |
Liberia | 9% | 36% | |
Macedonia | 1% | 7% | |
Madagascar | 12% | 41% | |
Malawi | 9% | 46% | |
Maldives | 0% | 4% | |
Mali | 15% | 55% | |
Marshall Islands | 6% | 26% | |
Mauritania | 14% | 34% | |
Mexico | 5% | 23% | |
Mongolia | 0% | 5% | |
Montenegro | 1% | 5% | |
Morocco | 3% | 16% | |
Mozambique | 14% | 48% | |
Namibia | 2% | 7% | |
Nauru | 2% | 27% | |
Nepal | 10% | 37% | |
Nicaragua | 10% | 41% | |
Niger | 28% | 76% | |
Nigeria | 17% | 43% | |
Pakistan | 3% | 21% | |
Panama | 7% | 26% | |
Papua New Guinea | 2% | 21% | |
Paraguay | - | 18% | |
Peru | 3% | 19% | |
Philippines | 2% | 15% | |
Qatar | 0% | 4% | |
Republic of Moldova | 0% | 12% | |
Rwanda | 1% | 8% | |
Saint Lucia | 1% | 8% | |
Samoa | 1% | 11% | |
São Tomé and Príncipe | 5% | 34% | |
Senegal | 9% | 32% | |
Serbia | 0% | 3% | |
Sierra Leone | 13% | 39% | |
Solomon Islands | 3% | 22% | |
Somalia | 8% | 45% | |
South Africa | 1% | 6% | |
South Sudan | 9% | 52% | |
Sri Lanka | 2% | 12% | |
State of Palestine | 1% | 15% | |
Sudan | 7% | 33% | |
Suriname | 5% | 19% | |
Swaziland | 1% | 7% | |
Syrian Arab Republic | 3% | 13% | |
Tajikistan | 0% | 12% | |
Thailand | 4% | 22% | |
Timor-Leste | 3% | 19% | |
Togo | 6% | 22% | |
Tonga | 0% | 6% | |
Trinidad and Tobago | 2% | 8% | |
Tunisia | 0% | 2% | |
Turkey | 1% | 15% | |
Turkmenistan | 1% | 7% | |
Tuvalu | 0% | 10% | |
Uganda | 10% | 40% | |
Ukraine | 0% | 9% | |
United Republic of Tanzania | 7% | 37% | |
Uruguay | 1% | 25% | |
Uzbekistan | 0% | 7% | |
Vanuatu | 3% | 21% | |
Viet Nam | 1% | 11% | |
Yemen | 9% | 32% | |
Zambia | 6% | 31% | |
Zimbabwe | 4% | 34% |
אזור | נשואות עד גיל 15 | נשואות עד גיל 18 | הערות |
---|---|---|---|
אפריקה שמדרום לסהרה | 12% | 39% | |
מזרח ודרום אפריקה | 10% | 36% | |
מערב ומרכז אפריקה. | 14% | 42% | |
המזרח התיכון וצפון אפריקה | 3% | 18% | |
מזרח אסיה פסיפיק | - | 15% | למעט סין |
אמריקה הלטינית והאיים הקריביים | 5% | 23% | |
סי/חבר העמים | 1% | 11% | |
לפחות במדינות המפותחות | 13% | 41% |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.