מתחם נבי שועייב

מתחם נבי שועייב (בערבית: مقام النبي شعيب, בתעתיק מדויק: מקאם אלנבי שעיב) הוא אתר קדוש לדרוזים וליהודים הנמצא בגליל, בסמוך לקרני חיטין. על-פי המסורת הדרוזית מדובר בקברו של הנביא שועייב, המזוהה עם יתרו המקראי. גם על פי המסורת היהודית, מקובל לזהות את הקבר עם יתרו, אמנם ישנם מספר זיהויים נוספים. מדי שנה משמש האתר מוקד לעלייה לרגל בחג נבי שועייב הנמשך ארבעה ימים, החל מ-24 באפריל. במקום בנוי מבנה גדול, המהווה, פרט לציון הקדושה של מתחם הנביא שועייב, גם מקום לאכלוס אלפי העולים לרגל במהלך החג. כן נובע במקום מעיין.

המונח "נבי שועייב" מפנה לכאן. לערך העוסק באישיות שעל שמה קרוי המקום, ראו יתרו.

מתחם נבי שועייב
النبي شعيب

מידע כללי
סוג	קבר
מיקום	הגליל העליון
מדינה	ישראל
קואורדינטות	32°48′19″N 35°27′02″E
(למפת הגליל העליון מוגדלת)   מתחם נבי שועייב (למפת הגליל העליון רגילה)   מתחם נבי שועייב (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום מתחם נבי שועייב (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום מתחם נבי שועייב

היסטוריה

מתחם נבי שועייב באפריל 1957.

ראש העדה הדרוזית בישראל שייח' אמין טריף במתחם באפריל 1957

.

לפי המסורות הדרוזית והמוסלמית באחרית ימיו עבר שועייב להתגורר במערה באזור חיטין. במערה זו מת בשיבה טובה. מאמיניו קברו אותו והקימו מצבה במקום הקבורה.^[1]

מסורת דרוזית נוספת גורסת כי בלילה שלפני קרב קרני חיטין חלם סלאח א-דין על מלאך, אשר הבטיח לו ניצחון בתנאי שלאחר הקרב ירכב עם סוסו מערבה. המלאך הבטיח כי מקום עצירתו של סוסו יהיה אתר קבורתו של שועייב. על פי מסורת זו, סלאח א-דין אכן רכב מערבה בתום הקרב, איתר את מקום קבורתו של שועייב, והדרוזים בנו את האתר במקום.

העדויות ההיסטוריות המוקדמות ביותר המזהות את המקום כמקום משכבו של שועייב הן עדויות של מטיילים והיסטוריונים^{[דרוש מקור]} מהמאה ה-12^{[דרוש מקור]}.

אתר נבי שועייב הורחב ושופץ לאורך השנים. החלק הישן ביותר במתחם שעדיין עומד בתחילת מאה ה-21, נבנה בשנות ה-80 של המאה ה-19, לאחר שמנהיגם הרוחני של הדרוזים, שייח' מוהנא טריף מג'וליס זימן אספת נכבדים לדיון בנושא בנייתו של מתחם חדש. משלחת נכבדים יצאה לסוריה ולבנון לגייס כספים לבניית המתחם. הקהילה הדרוזית בגליל ובהר הכרמל תרמה אף היא סכומי כסף נכבדים.

בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל פרצה מחלוקת בין הדרוזים לבין המועצה המוסלמית העליונה לגבי השאלה מי בעל האפוטרופסות על האתר. לאחר קום מדינת ישראל העניקה המדינה אפוטרופסות מלאה לדרוזים על המתחם ועל מאה דונמים הסובבים לו. תחת הנהגתו של שייח אמין טריף, האתר שופץ והוספו לו מספר חדרים לאירוח העולים לרגל.

השם

הארכאולוג נחמן אביגד מסר אודות חותם עברי אופייני מן המאה השביעית לפנה"ס ובו מופיעה הכתובת לשענפ בנ. נביא. הניתן לקריאה בצורה: "לשעיבב בנ. נביא". ד"ר ט.ל. פנטון מאוניברסיטת חיפה קרא את הכתובת על החותם שֻע (בּנ) יֻבַּבּ. השם שענפ הוא שם מורכב הכתוב בכתיב חסר: שע ו-נפ, בעוד המרכיב שע (שוע) מצוי במקרא: ”וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ (לדָויִד) בִּירוּשָׁלָיִם שִׁמְעָא וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה אַרְבָּעָה לְבַת שׁוּעַ (בת-שבע) בַּת עַמִּיאֵל” / (דברי הימים א,ג',ה'). בעוד המרכיב 'נפ' לא מצוי לא במקרא, לא בממצאים האפיגרפיים מתקופת בית ראשון ולא מהישובים היהודיים במצריים פשר המילה נף הוא גבוה ומופיע בחותם יהודי "אלנפ בר אשיהו" מדיסקליאון שבאסיה הקטנה מן המאה החמישית-רביעית לפנה"ס.

אביגד מוסיף כי 'בנ.נבי' הוא אזרח העיר נב שהייתה מזרחית לירושלים והכינוי בנ נבי מתייחס לאזרח בן העיר נוב, ציוּן בית האב מעיד על מעלה מיוחדת של האזרח, אופי התפקיד אותו הוא נושא או שהייתה משמעות מיוחדת לעיר המוצא היות שהעיר נוב נודעה כעיר כהנים גם לאחר תקופת שאול ודוד. שתי החותמות מובילות למסקנה שמדובר בכהן בן העיר נוב ומהוות עדות על המשכיות הכהונה בואיכה התקופה הגלותית.^[2]

קברים במתחם לפי המסורת היהודית

זהות הנקברים במתחם הוא נושא שנוי במחלוקת במסורת היהודית. מסורות שונות (מרביתם מימי הביניים) מונות מספר אפשרויות:

• יהושע (זיהוי מתחילת המאה ה-13)
• יתרו (זיהוי מתחילת המאה ה-13)
• צפניה (זיהוי מתחילת המאה ה-13)
• צפורה (זיהוי מהמאה ה-13)
• יעקב איש כפר חיטיא (זיהוי מהמאה ה-14)
• יהושע בן פרחיה (זיהוי מתחילת המאה ה-17)
• אלישע בן אבויה (זיהוי מתחילת המאה ה-20)
• הושע (זיהוי מהמאה ה-20)
• רב ענן (זיהוי מהמאה ה-20)

וכן טביעת כף רגלו השמאלית של יתרו (זיהוי מהמאה ה-18) או של משה (זיהוי מסוף המאה ה-19)^[3].

רבי שמואל ב"ר שמשון שסייר בארץ ישראל בתחילת המאה ה-13 (1210 לערך) כנראה היהודי הראשון לתעד מסורת זו, הוא כותב בספרו "מסע דפלסטינא": "הלכתי לכפר חטים וראיתי בצד ההר ב' קברים, יש אומרים קבר יהושע ויש אומרים קבר יתרו וקבר צפניה".

עלייה לרגל

לפי המסורת הדרוזית, טביעת רגלו השמאלית של שועייב נראית באתר הקבר. העולים לרגל נוהגים ליצוק שמן לתוך טביעת הרגל ולמשוח את השמן על גופם על מנת להתברך במזל טוב.^[1]

במקור לדרוזים לא היה תאריך קבוע לעלייה לרגל. כאשר הכירה ממשלת ישראל בחגים הדרוזיים באופן רשמי, תאריכי החג נקבעו כימים שבין 24 באפריל ל-28 באפריל.^[4] במהלך החג נערכות חגיגות המוניות במתחם ומנהיגי העדה נאספים לדון בסוגיות דתיות.

ב־14 במרץ 2025 עלו למקום 100 אנשי דת דרוזים מסוריה בעת ביקור מיוחד של אנשי דת דרוזים מסוריה במקומות קדושים בישראל.^[5] וכן ב־25 באפריל הורשו להיכנס מעל ל־600 חכמי דת נוספים לרגל חג הנביא שועייב.^[6]

תמונות

• 
  קבר יתרו במתחם נבי שועייב
• 
  צופים דרוזיים בצעדה ליד נבי שועייב
• 

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מתחם נבי שועייב בוויקישיתוף

• מתי טוכפלד, דני ברנר, סוף למחלוקת: קבר יתרו יועבר לדרוזים, באתר ישראל היום, 13 באוגוסט 2014
• עלייה לרגל לנבי שועיב, סרטי גבע, ארכיון שפילברג, 1958 (התחלה 9:44)
• איתמר צור, שלושה אוחזין, באתר ערוץ 7, 16 באוקטובר 2016
• נבי שועייב (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית