פולחן קברי קדושים

פולחן קברי קדושים הוא סוג של פולחן מתים המקובל בדתות שונות, תוך ראיית הקבר כישות מתווכת בין המאמין לבין האל. עיקר הפולחן הוא עלייה לקברו של הקדוש, שלו מיוחסות סגולות של מקום תפילה מועדף. בחלק מהמקרים מיוחסת לקבר הקדוש סגולה ספציפית, כגון מציאת זיווג.

מאפיינים אנתרופולוגיים של הפולחן

לפולחן קברי קדושים יש שני מרכיבים: המקום הקדוש עצמו, והמסע אליו. הקדושה המיוחסת לאתר הקדוש, מתבטאת בשתי משמעויות עיקריות: ראשית, המקום הקדוש מהווה זירה מתווכת, משופעת בסמליות, המקשרת בין המאמין ובין העולם האלוהי, הנצחי, הנשגב. שנית, המקום נתפס כמשופע באנרגיות פלאיות, המייצגות את ברכת האל ושפע חסדו למאמיניו. מבחינה חברתית, למפגש המשותף של המאמינים במקום הקדוש יש אפקט מלכד התורם לסולידריות החברתית, בין אם זו המקומית, במקרה של צדיק מקומי, ובין אם כלל-דתית, במקרה של צדיק כלל-דתי.

פולחן קברי קדושים הוא מקרה פרטי של עלייה לרגל, אם כי ביהדות מונח זה מזוהה בעיקר עם עלייה לבית המקדש. ישנם שני מודלים מרכזיים של עליות לרגל.

• על פי המודל הקונצנטרי של מירצ'ה אליאדה, המאמין נע מהשוליים אל המרכז הקדוש. מודל זה תואם לרוב את אתרי הקדושה של הדת הממסדית. כך למשל, ביהדות ארץ ישראל היא מרכז העולם, ירושלים היא מרכז ישראל, הר הבית הוא מרכזה של ירושלים, וכך הלאה עד אבן השתייה שבקודש הקודשים.
• ויקטור טרנר הציע מודל אקסצנטרי, במסגרתו המאמין נע מהמרכז אל השוליים. המאמין נפרד מחיי השגרה, מלב החברה, ומתחיל מסע אל אתר מקודש הנמצא במה שהוא מכנה, "Centre out there", מקום שהוא מחוץ למסגרת החברתית היומיומית. לטענת טרנר, המסע אל הקבר והחוויה בקבר עצמו, הן חוויות לימינליות, במסגרתן המאמינים חווים תחושת התעלות, אחווה, השלתם של סטטוסים חברתיים ומחיצות חברתיות. מצב זה, שהוא השלב השני בטקס מעבר, מייצר רגשות עזים שהם בבחינת קרקע פורייה לשינויים אישיים וחברתיים. המודל של טרנר מתאים יותר לפולחן סביב קברי הצדיקים, הנמצאים לרוב במקומות רחוקים וקשים להגעה, ומעצם היותם מקושרים לדת העממית אזי גם בלתי פורמליים וקרנבליים באופיים.

קבר קדוש משמש בדרך כלל את מאמיניה של הדת שהקדוש השתייך אליה, אך לעיתים קדושתו של קבר משותפת לדתות אחדות (כדוגמת מערת המכפלה הקדושה ליהדות ולאסלאם, וכך גם קבר שמואל הנביא).

ביהדות

קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון בל"ג בעומר

ערך מורחב – קברי צדיקים ביהדות

סביב קברי צדיקים מתקיימת עלייה לרגל, הילולה ובקשת משאלות, כגון זיווג ופרנסה, על ידי המאמינים בכוחו וקדושתו של הצדיק הקבור שם. קברי צדיקים קדומים בארץ ישראל הם קברי האבות במערת המכפלה, קבר רחל, קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון, קבר רבי מאיר בעל הנס, ועוד. קברי צדיקים מהעת החדשה נמצאים בישראל (למשל: קבר הבאבא סאלי, הרב ישראל אבוחצירא, בנתיבות; קבר הצדיק משטפנשט, הרב אברהם מתתיהו פרידמן, בתל אביב) וגם בחו"ל (למשל: ציון רבי אלימלך מליז'נסק בפולין; קבר רבי נחמן מברסלב, באומן; אוהל הרבי מליובאוויטש בניו יורק). קברים אלה מושכים עשרות אלפי מבקרים מדי שנה.

אנשי הלכה רבים, ואנשי דת רציונליסטים לאורך ההיסטוריה, הביעו התנגדות למוסד זה של עלייה לקברם של צדיקים. היו שחששו מגלישה לעבודה זרה^{[דרוש מקור]} או דרישה אל המתים, על ידי הפיכת הצדיק למטרת התפילה, והיו אף שהצביעו על תופעות כאלה שהתרחשו בפועל. היו שראו בכך חלק מאמונות מאגיות אחרות, שהתורה באופן כללי שוללת לדעתם. אחרים הצביעו על כך שעל פי ההלכה קברים, גם של צדיקים, מטמאים, וראו בכך ביטוי רעיוני לכך שיש להתרחק מן המתים.

בנצרות

כנסיית הקבר ממוקמת במקום הנחשב על פי מרבית המסורות הנוצריות כאתר צליבתו, קבורתו ותחייתו של ישו, ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים. מאז המאה ה-4 לספירה משמשת הכנסייה, הנחשבת לאחת הכנסיות החשובות והקדושות ביותר בעולם, כמוקד עלייה לרגל לצליינים מכל רחבי העולם.

ביסודות המזבח של כנסיות רבות נטמנו קדושי הנצרות. לקברי קדושים יוחסו סגולות מיוחדות: בעיקר יכולת ריפוי, אך גם סגולות התואמות את סיפור חייו של הקדוש.

באסלאם

ערך מורחב – זיארה

מוחמד, מייסד האסלאם, נקבר באל-מדינה שבערב הסעודית, ובה נקברו גם שלושת הח'ליפים המוסלמים הראשונים. מסגד הנביא, שבו נמצא קברו של מוחמד, הוא המקום השני בחשיבותו באסלאם. העלייה לרגל לאל-מדינה אינה חובה על המוסלמים, אולם בקרב הסונים, שהם הפלג העיקרי באסלאם, מקובל לבקר בקברי הנביא והח'ליפים לאחר העלייה לרגל למכה ולהתפלל עליהם.

עלי בן אבי טאלב, האחרון במניין ארבעת הח'ליפים הראשונים, נקבר במסגד האימאם עלי, בנג'ף שבעיראק. קברו מהווה מוקד עלייה לרגל למוסלמים שיעים, ונחשב אתר קדוש.

פולחן סביב שרידיהם של קדושי האסלאם הפך לתופעה נפוצה בימי הביניים (המאה ה-11 ואילך). עלייה לקבר ביום שישי נחשבה כמנהג ראוי לחיקוי של מוחמד.

קבוצות סוניות מסוימות, כמו הווהאבים והסלפים, אינן רואות מנהג זה בעין יפה ואף מחשיבות אותו לכפירה ועבודת אלילים. לאורך ההיסטוריה, התרחשו מקרים רבים בהם סלפים או והאבים שהגיעו לשלטון אסרו על קיומה של הזיארה, ולעיתים אף החריבו מקומות אליהם המאמינים עלו לרגל. בנוסף לכך ישנן כיום קבוצות המזוהות עם הג'יהאד הסלפי שמבצעות פיגועי תופת באתרים כאלו.

בדת הדרוזית

נבי שועייב

נבי שועייב הוא אתר קדוש לדרוזים הנמצא בגליל, בסמוך לקרני חיטין. על-פי המסורת הדרוזית מדובר בקברו של הנביא שועייב, המזוהה עם יתרו המקראי. מדי שנה משמש האתר מוקד לעלייה לרגל בחג נבי שועייב האורך ארבעה ימים, החל מ-24 באפריל. במקום בנוי מבנה גדול, המהווה, פרט לציון הקדוש של מקום הנביא שועייב, גם מקום לאכלוס אלפי העולים לרגל במהלך החג.

בדת הבהאית

אל-באהג'ה ("מחוז ההנאה") הוא אתר קדוש לדת הבהאית השוכן צפונית-מזרחית לעכו, ומהווה חלק מהמרכז הבהאי העולמי. באתר שוכנים "מקדש בהאא אללה" בו שמורים שרידיו של מירזא חוסיין עלי, נביא האמונה הבהאית וכותבם של כתביה הקדושים, שנודע לימים כבהאא אללה; ו"אחוזת אל-באהג'ה" בה התגורר בשנותיו האחרונות ובה מת בשנת 1892. האתר הוא אחד משני היעדים החשובים ביותר בישראל לעלייה לרגל בדת הבהאית. שני המבנים מוקפים בגנים מטופחים ונרחבי ידיים, והאתר ידוע בשם "המתחם הקדוש". מקדש בהאא אללה הוא המקום הקדוש ביותר לבהאים, והוא מסמן את הקיבלה, שאליה הם פונים בעת תפילה.

לקריאה נוספת

• ויקטור טרנר, "עליות לרגל כתהליכים חברתיים", בתוך: אורה לימור, אלחנן ריינר (עורכים), עלייה לרגל, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה בשיתוף עם יד יצחק בן-צבי, 2005, עמ' 64-19.
• זהר עמר, "פולחן העצים ליד קברי קדושים במסורת היהודית והמוסלמית", אריאל, 118-117, 1996, עמ' 162-155.

קישורים חיצוניים

• אפרים שהם-שטיינר, ‏כי התפילה במקום ההוא תהיה רצויה יותר – יהודים, קברי קדושים ובקשת מרפא בין מערב למזרח בימי הביניים, פעמים 98–99, סתיו-חורף תשס"ד, עמ' 39–66