Loading AI tools
חכם יהודי מסתורי מהמאה העשרים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מר שושני (כונה גם פרופסור שושני או החכם שושני; בצרפתית: Monsieur Chouchani; י"ג בטבת תרנ"ה, 9 בינואר 1895 בריסק, האימפריה הרוסית – כ"ו בטבת תשכ"ח, 26 בינואר 1968, דוראסנו, אורוגוואי[1]) היה חכם ואינטלקטואל יהודי מסתורי, אשר העלים את זהותו האמיתית. לטענת רבים (שנים לאחר פטירתו) שמו האמיתי היה הלל פרלמן.[2]
 | |
| מר שושני | |
| לידה |
9 בינואר 1895 בריסק (ברסט), האימפריה הרוסית (משוער) |
|---|---|
| פטירה |
26 בינואר 1968 (בגיל 73) דוראסנו, אורוגוואי  |
| שם לידה | הלל פרלמן (משוער) |
| מדינה |
צרפת |
| כינויים נוספים | ויקטור (עייאן) סושון, מרדכי בן־שושן (שם רשמי) |
| השקפה דתית |
יהדות, יהדות אורתודוקסית |
|
mr-shoshani | |
  | |
הידיעות אודות שושני מתארות אותו כאיש אשכולות, תלמיד חכם ופילוסוף פנומנלי, בעל ידיעות מופלגות בכל מקצועות היהדות ובייחוד בתלמוד ובקבלה, וכן במתמטיקה, פיזיקה, תולדות הפילוסופיה, דתות העולם, שפות, ספרות ועוד. שושני שלט בלפחות 30 שפות.[3]
מר שושני לימד תלמידים רבים בכמה ארצות בשיעורים ובאופן אישי, בהם אישים ידועים כמו אנדרה נהר, שלום רוזנברג, עמנואל לוינס, אלי ויזל, מניטו וג'ורג פולדס.
.jpeg)
"מר שושני" היה דמות מסתורית ששמה האמיתי ורבים מפרטיה הביוגרפיים אינם ברורים. הוא שמר בקנאות על פרטיותו ועל שמו, וכדי להסתיר את זהותו קרא לעצמו "שושני". יש המספרים כי מעולם לא ראוהו "עולה לתורה" (מלבד עדותו של אלי ויזל, להלן) כדי שלא ייוודע שמו האמיתי. לכן מספר שמות נקשרו בדמותו:
שלום רוזנברג ואחרים סבורים כי מדובר בהלל פרלמן, כיוון שמר שושני סיפר לו כי למד אצל הרב קוק ונסע לארצות הברית, ובאגרותיו של הרב קוק מופיעה דמות בלתי מוכרת בשם זה שפרטיה מתאימים לתיאור זה. אומנם באיגרות אלו, הממוענות לפרלמן עצמו ולרב מאיר בר-אילן מכנה אותו הרב קוק "החתן", וככל הידוע הוא לא נישא מעולם (אולם כינוי זה משמש ביידיש גם עבור מי שהגיע לפרקו ועדיין לא השתדך). רוזנברג, כמו גם נכדו של עמנואל לוינס, משוכנעים בזיהוי זה ושניהם אף קראו לאחד מבניהם "הלל" על שמו. כמו כן כתב אלי ויזל בסוף ימיו שהוא נפגש עם אחיינו של שושני והלה סיפר לו הכול אודותיו.[דרוש מקור]
משה נחמני ויעל לוין טוענים כי הוכח במחקריהם מעל לכל ספק ששמו הוא הלל פרלמן. הוא אף לא הסתיר את שמו בערך עד גיל שלושים, מחקריהם בנושא הצליחו להתחקות אחרי חלק נכבד מחייו של פרלמן ולאתר את זהות משפחתו הביולוגית,[4][5][6] בעקבות סיבה שאינה ידועה וייתכן שמחמת מצוקה נפשית כלשהי החל פרלמן (בערך בגיל 30) להפסיק להזדהות בשמו ובדה לעצמו מספר שמות וכינויים.[6]
אלי ויזל כתב באוטוביוגרפיה שלו כי שמו המקורי היה מרדכי רוזנבאום, (בסרט הדוקומנטרי "חידת שושני" סיפר ויזל כי חשף את שמו - מרדכי, כאשר בשבת כשקראו בתורה "כיבד" את מר שושני בעלייה לתורה - מה שעל פי מנהג מצריך את העולה לומר את שמו ואת שם אביו[7]).
אף על פי שלדבריו אסף פרטים רבים מאנשים שונים ייתכן שמקור השם בעובדה שמר שושני השתמש מאז אוגוסט 1952 בתעודת לידה מרוקאית שנתן לו אדם בשם "מרדכי בן שושן" (רוזן = שושן).[דרוש מקור]
יש הטוענים כי השתמש בכינוי זה כדי להזדהות עם מרדכי היהודי משושן הבירה.[דרוש מקור]
יעל לוין כתבה כי מסתבר שוויזל העדיף לשמור על סודו של רבו ולכן נקב בשם זה. היא טוענת שהוא עצמו ידע ששמו האמיתי הוא הלל פרלמן. ויזל עצמו כתב במאמר בצרפתית כי פגש את אחיינו של מר שושני לאחר מותו והוא סיפר לו את זהותו האמיתית. אחיין זה היה הרב מאיר מינץ ממונסי, אחיינו של הלל פרלמן. מינץ מת בשנת תשמ"ח אך אשתו אישרה כי הוא זיהה את דודו.[5] במאמר אחר פרסמה לוין עדויות נוספות ביחס לשושני וכן תמונה בלתי מוכרת של פרלמן שצולמה בסביבות שנת 1912, המשמשת ראיה נוספת לזהות שבין פרלמן לשושני.[8]
שם אחר שנצמד לו הוא עאיין-ויקטור סושון.[hebrew 1][9] לפי תאוריה זו, נולד סושון במרקש שבמרוקו למרדכי (מרקו) וללאה דוד, בחודש דצמבר 1889 - שש שנים קודם גילו המזוהה עם תאוריית הלל פרלמן (אך ככל הנראה אינו שמו האמיתי אלא עוד כיסוי שחי תחתיו 12 שנה[10]).
הלל פרלמן נולד בבריסק בשנת 1895 (ה׳תרנ"ה)[hebrew 2]. עוד כילד התפרסם פרלמן כבעל זיכרון פנומנלי, עילוי מיוחד וכילד מחונן ומוכשר מאד ששלט היטב בכל פסוקי התנ"ך.[11]
על פי עדותו של הרב ישראל בונדהיים בילדותו למד מר שושני תורה בירושלים. שם, הובטח לו בעבור כל דף גמרא שידע בעל פה מטבע בשם "טול" ובכל יום היה לומד 20 דפים.[12]
לפי מחקריו של נחמני, עלה הלל פרלמן לארץ בילדותו, לפני הגיעו לגיל מצוות.[13]
לאחר עלייתו לארץ ישראל הגיע פרלמן לישיבת מאה שערים כדי ללמוד אצל ראש הישיבה הרב שאול חיים הלוי הורוויץ. עדות לנוכחותו בישיבה קיימת בארכיון הישיבה ששמר הרב מנחם שלמה ראב, בה נמצא ספר עליו כתוב שמו בכתב יד.
בשנת ה'תרס"ט הקים הרב קוק את ישיבת מהרא"י קוק ביפו לבחורים בגילי 14–21. בנו, הרצי"ה שלח מכתבים לישיבות בארץ, בבקשה שישלחו לאביו את הבחורים המחוננים ביותר בכל ישיבה (שכונו "עילויים"). בישיבה למדו תחומים מגוונים, כגון תלמוד בבלי וירושלמי, תנ"ך, קבלה, פילוסופיה, גאוגרפיה והיסטוריה. כמו כן למדו בישיבה שפות רבות: צרפתית, גרמנית, ערבית וטורקית, ובנוסף עסקו תלמידי הישיבה שעתיים בכל יום בעבודות כפיים.[14] על פי הארכיון של הרב מנחם שלמה ראב נשאר פרלמן בישיבה עד לסגירתה ב-1915 (ה'תרע"ה), כשהיה בן 20.[15]
ידוע כי בערך בשנת 1915 גר פרלמן בביתו של הרב קוק בנווה צדק, שבעצמו כבר לא נכח בבית משום שבשנת 1914 נסע לאירופה כדי להשתתף בכנסייה הגדולה של אגודת ישראל (שבסוף כלל לא התקיימה בגלל פרוץ מלחמת העולם הראשונה). אולם משפחתו של הרב קוק (אשתו, בנו הרצי"ה ובנותיו הקטנות) נשארו בבית זה. תיעוד של מגוריו של פרלמן בבית הרב קוק ניתן למצוא באגרות הרב קוק בעצמו שכתב לפרלמן:
ידידי החתן היקר, האברך כמדרשו חריף ושנון, נבון בהררי תורה וחכמה, מר הלל פרלמן נ"י שלו׳ שלו׳. ... אבקשך אהובי, כאשר היית איזה זמן בביתי הודיעני נא משלום כל בני ביתי שיחי׳
— אגרות הראי״ה, אגרת תשלד
לימים סיפר אלי ויזל כי "מר שושני" הראה לו מכתב שקיבל מהרב קוק בו כינהו "רבי אלופי ומיודעי".[16]
בשנת תרע"ה כתב הרב קוק איגרת לרב מאיר בר-אילן וביקש ממנו לסייע לפרלמן בארצות הברית. מלשון המכתב ניתן לראות את הערכתו המרובה לפרלמן:
...עתה באתי לטובת אחד הצעירים היותר מצוינים מבני ציון היקרים, הוא ידידי החביב החתן הרב הלל פרלמן נ״י, אשר מתגרת יד הזמן נדד מני קודש לאמריקה, ומשם נודעתי שהוא מאין מכיר ותומך. וצר לי מאד על כלי חמדה כזה, שלא יפותח חלילה ולא יוציא לפועל את כשרונותיו הנפלאים, מכובד יד העניות אשר מנוולת כל יפה ונשגב. אבקש בזה את כבוד אהובי: יעשה נא כברכת ה׳ עליו בהשפעתו בחוג מכיריו ומוקיריו ומעריציו הרבים, בשבתו שם באמריקה, לכונן יסוד של התקרבות הגונה ומכובדה להצעיר היקר הנ״ל, למען תשיג ידו להוסיף לקח לתורה ולתעודה, ויהי׳ לברכה בישראל בעזה״י.
— אגרות הראיה, אגרת תשלג
משפרצה מלחמת העולם הראשונה ועם גירוש יהודי יפו גלו רוב הישיבה ורבניה (ובכלל היישוב היהודי) למצרים, אך ההסתגלות למקום ולשפה הייתה קשה, ומשום כך היגרו רבים מאנשי הישיבה, ובהם פרלמן וגולדברג, לארצות הברית (ומתקופה זו המכתבים ששלח הרב קוק). בשנת 1917 מילא טופס רישום לגיוס בניו ג'רזי, אם כי אין עדות שאומנם התגייס.[5]
בשנת 1919 התפרסמה מודעה בעיתון יהודי אמריקאי בשם "דער מארגען זשורנאל" המבשרת על "שיעור בפרשת תולדות מפי הרב ר׳ הלל פערלמאן העילוי מירושלים":
במשך חייו הסתובב שושני כנווד ערירי ברחבי העולם: באירופה, בארץ ישראל, בארצות הברית, באורוגוואי ובארצות נוספות.
בשנות השלושים של המאה העשרים שהה שושני באוראן ובערים אחרות במגרב, שם למד היטב את מנהגיהם של יהודי עדות המזרח ואת השפה הערבית.[דרוש מקור]
ב-1942 שהה בפריז, ומכיוון שלא היו לו מסמכים נעצר על ידי הגסטאפו ועקב היותו נימול הואשם כיהודי. הוא הצליח לשכנע את חוקריו כי הוא מוסלמי ולכן נימול. לשם בירור הדברים הוזמן המופתי הראשי של צרפת לתאו לברר את טענותיו. בתום חמש שעות של שיחה דרש המופתי לשחרר את האיש באומרו שהוא קדוש מוסלמי.[17]
בזמן מלחמת העולם השנייה ברח שושני לשווייץ, שם, (על פי מסמכים מקומיים תחת השם ויקטור סושון) הזדהה כפרופסור לתאולוגיה ואובחן כבעל הפרעות נפשיות של פסיכופתיה ונוירוזה. הומלץ לא להסגירו לידי הגסטאפו בצרפת.[7]
בין השנים 1947–1952 שהה שושני בצרפת. באותן שנים שימש כמורה פרטי ולימד כמה מגדולי אנשי הרוח היהודיים של צרפת, בהם הפילוסוף עמנואל לוינס, פרופסור אנדרה נהר והרב יהודה ליאון אשכנזי ("מניטו"). הוא קיים בביתו לימוד בספר "נפש החיים" לרבי חיים מוולוז'ין. לימוד זה היה בתשלום, לדבריו במטרה שהתלמידים יעריכו את השיעור. הוא התחיל בשעות הקטנות של הלילה ונמשך עד הבוקר.[דרוש מקור]
לאחר מכן עלה לישראל. בעיתון "מעריב" שפורסם ב-16 באוקטובר 1952 פורסמה כתבה של העיתונאי דוד גלעדי אודות הרב-גוניות שבספינות העולים:
באוניה הפליגו רבים וגם חשובים, פרופסורים ושופטים, קונסולים ושד״רים, אך האישיות הפופולרית ביותר הייתה אותו יהודי בשם ״בן-שושן״ שתמיד נמצאו שומעים את לקחו, בין שישב בסוכה - שהוקמה לכבוד חג הסוכות, ובין שעלה לסיפון העליון, שעל אחד מספסליו היה מבלה את לילותיו מכורבל במעילו מצינת הלילה. בן שושן זה הוא יליד אפריקה הצפונית והתעסקותו היא - היותו מטיף באחד מבתי הכנסיות הקטנים בפאריס הבירה, איש מוזנח בחיצוניותו, לבוש קרעים וממבט ראשון לא היית נותן בעדו פרוטה, כפי שאומרים. אך אין תוכו כברו, ותהייה קלה על קנקנו יעמידך על פירוש המימרה על הקנקן הישן עם היין הישן. זהו תלמיד-חכם שלא רבים דוגמתו, שוחה כשחיין אלוף בים התלמוד, המדרשים, מפרשים - ראשונים ואחרונים ומדעים חיצוניים, ואין לך שאלה שלא יתרצה בק"נ טעמים, ואין לך מימרה של יידע אותה כלשונה לפי הדף והעניין - אם זו אגדה או הלכה. וידיעותיו שופעות כמעיין המתגבר, ומדרשי הפליאה שלו מפליאים את אוזני ולב שומעיו, ודיבורו שוטף בריבוי לשונו פוליגלוטי, ואם על ידען אומרים שהוא ״עילוי״, הרי שעל כגון זה אומרים שהוא ״גאון״, ואין פלא שקמו לו חסידים באניה מכל המחלקות ומכל הגילים, והיה האיש כחידה בעיני כולם, מניין צץ פתאום? וכיצד לא ידענו עליו ולא שמענו את שמו? ומדוע אינו נחשב בין גאני ישראל שבדור הזה - העני כ"כ מאדירי-ידיעות ובבעלי כושר ביטוי כמהו? ולמה חצוניותו העלובה המביישת את פנימיותו העשירה?
שושני עלה לארץ על האניה ״ארצה״ בתאריך 9 באוקטובר 1952. מהנמל הוא עבר למחנה העולים ״שער העלייה״, וחמישה שבועות לאחר מכן עלון קיבוץ סעד מזכיר שביקר בקיבוץ. בשנה הראשונה לשהותו בארץ היה שושני במספר קיבוצים של הקיבוץ הדתי (כגון בארות יצחק, שם פגש את צבי בכרך ואחרים), ומשנת 1953 ואילך מופיעות ידיעות שונות בעיתונות התקופה על הרצאות שנתן במרכזים של תנועת המזרחי (כך בירושלים, תל אביב, חיפה ופתח תקווה). יאיר מינצקר, ששיחזר את שהותו של שושני בארץ, הראה שנותן החסות להרצאותיו היה המרכז לחינוך תורני במשרד החינוך. נושא תדיר בהרצאותיו היה מחשבת הרמב"ם. ביולי 1954, מזכירות קיבוץ סעד ביקשה משושני לעזוב את הקיבוץ, בו ממילא לא שהה כבר תקופה ארוכה.[18]
בין השנים 1955–1956 התגורר שושני שוב בצרפת, ולאחר מכן עבר לדרום אמריקה והתגורר במונטווידאו.[דרוש מקור]
קשר היה לו עם האדמו"ר מליובאוויטש האחרון, רבי מנחם מנדל שניאורסון, אשר נפגש ושוחח איתו מספר פעמים בצרפת, בשנת תש"ז כאשר שניאורסון ביקר שם לפני היותו אדמו"ר.[19] בקיץ תש"כ פגש שושני בבית כנסת באורוגוואי שלוחי הרבי שהגיעו מניו יורק לשליחות לקיץ, ושאל אותם "אתם מכירים את הרבי?" ענו שהם רואים את הרבי מדי יום, הוא אמר: "אתם רואים אותו, אבל אינכם מכירים אותו", וביקש מהם למסור לרבי שישלח לו סט תלמוד וטלית וכשהם חזרו לניו יורק הודיעו זאת לרבי, ששלח לשושני את מבוקשו.[20] כמו כן הרבי דרש בשלומו על ידי אנשים שהכירוהו במונטווידאו אורוגוואי.[21] בנוסף לכך חלק ממחברות כתבי שושני שפורסמו, נכתבו על מחברות שהונפקו על ידי המרכז לענייני חינוך, ארגון בראשו עמד האדמו"ר.[22]
[23]מר שושני נפטר מהתקף לב[דרוש מקור] בכ"ו בטבת תשכ"ח, 26 בינואר 1968, בדוראסנו (אנ') שבאורוגוואי, במהלך סמינר לחניכי בני עקיבא ולמורים דתיים.[24] בשעת מותו היה על ידו תלמידו שלום רוזנברג. בכיסו נמצא פתק ובו מספר טלפון בשווייץ של אדם שהכירו. כאשר התקשרו למספר הטלפון, התברר כי אותו אדם נפטר כ-24 שעות קודם לכן. כך נותרה אישיותו עלומה גם אחרי מותו.
מר שושני נקבר בבית הקברות היהודי בלה פאס (ספ') שבאורוגוואי. על מצבתו נכתבו על ידי הסופר אלי ויזל, בין היתר, השורות הבאות: "הרב והחכם שושני ז"ל / לידתו וחייו סתומים בחידה / נפטר ביום שבת קודש כו טבת תשכ"ח". בכל שנה ביום פטירתו עורכת הקהילה היהודית במונטווידאו טקס אזכרה לזכרו.
הלל פערלמאן נולד למאניס (נולד ב-1866 בבריסק לדוד ופייגא מלכה פערלמאן) ולפייגא (לבית ליכטנברג) פערלמאן לשניים נולדו ככל הידוע שלושה ילדים: הלל, פישל, ושרה מינץ.[25]
אחותו של שושני, שרה מינץ, נולדה גם היא בבריסק בשנת 1899 (הלל היה בן 4), נישאה לאשר מינץ ונרצחה בשואה בשנת 1942 בגיל 43.[27] לשרה ואשר נולד בן בשם מאיר מינץ, לימים רב.
להלל פרלמן היה גם אח בשם "פישל". לא ידוע עליו דבר מלבד שחיפש את אחיו (הלל) בארצות הברית באוגוסט 1947. חיפושו זה כלל מודעה במדור החיפושים של העיתון "דער מארגען זשורנאל":
בשנה זו כבר לא הזדהה הלל בשם "הלל פערלמאן", ואחיו, כנראה, לא ידע זאת.
כמה חודשים לאחר פטירתו של שושני, הרב מאיר מינץ כתב לאלי ויזל וביקש לפגוש אותו. אלי ויזל במאמרו בצרפתית בספרו Paroles d‘étranger, המקביל למאמרו ב"ידיעות אחרונות" משנת 1968, כתב לקראת סוף המאמר כי חודשים אחדים לאחר פטירת שושני קיבל מכתב מרב שחשף בפניו שהוא שאר בשרו הקרוב ביותר - הוא אחיינו. רב זה ביקש לבקרו, וכשעשה כן חשף בפניו את סודו של שושני. ויזל מציין כי הודות לו בא להכיר את האמת עליו. לדבריו, אותו אחיין השביעו לבל יגלה את זהותו כדי לכבד את רצון דודו.
בקובץ "מונסיור שושני" מרחיב ויזל את היריעה בעניין אחיין זה. לדבריו, הוא נפגש עמו במשך שעות רבות וזה סיפר על זהותו האמיתית. ויזל מעיר שנוכח בדמיון החיצוני שהיה קיים בינו לשושני בהיותו צעיר יותר (עמ' 64–66). ויזל סיפר עליו דברים אחדים, ובנקודה מסוימת אמר שאינו בטוח שהוא רשאי למסור פרטים על חייו האישיים. ויזל ציין כי דיבר על שושני עם בני אדם רבים באופן שהוא יודע פרטים רבים עליו, והוא מזכיר מידע כללי כלשהו, לרבות העובדה שנולד בליטא (עמ' 15–16). גם כאן הוא מעלה את השאלה האם מותר לו לחשוף את דמותו המסתורית (עמ' 214).
אחיינו של שושני מוזכר ב"מונסיור שושני" בשמו בידי דניאל שנורמן, שהיה שכנו במונסי. באותה עת הוא כבר לא היה בין החיים, ושלמה מלכה שוחח עם רעייתו. הרבנית חשפה שהרב מינץ, בן אחותו של פרלמן, שמע על שושני באמצעות בני אדם ששבו ממונטווידאו ודיברו עליו, והוא זיהה מיד שמדובר בדודו האבוד. בין היתר סיפרה הרבנית שמוצא המשפחה מבריסק.
על פי מסמכים רשמיים (תחת השם ויקטור סושון) ידוע שהתארס לשרה אביטבול ממרקש בעיריית הרובע ה-11 בפריז, אך מלעולם לא נישאו. (על פי שמועות בלבד - בטרם נישאו, היא נרצחה על ידי מתנקש גרמני נאצי ב-1939 עת טיילו יחדיו ברחובות פריז[28]).
מר שושני לא היה אדם קל, והיה חריף ועוקצני. עמנואל לוינס, סיפר שמר שושני פתח בפניו את שערי התלמוד, כינה אותו בשם "מורה מופלא ואכזרי". אחד מתלמידיו סיפר שבתקופה שבה הכיר את שושני, הוא לא שמר על מראהו החיצוני, לא הקפיד להחליף בגדים ולא התרחץ. אשת לוינס לא הסכימה ששושני ילמד אותו בביתם, ולכן היו לומדים ברציפי הרכבת התחתית. לעומתו הרב קוק מתאר את הלל פרלמן כ"אחד הצעירים היותר מצוינים... חריף, בקיא, שלם ורב תבונות" ונעים הליכות. תלמידיו מציינים קודם כל את זכרונו המופלא, שלפי פרופ' רוזנברג כלל את כל ספרי היסוד של היהדות בנוסף למתמטיקה, לפיזיקה ולפילוסופיה המודרנית.
מר שושני היה דמות נערצת על ידי מאות תלמידיו, עד שפרופ' שלום רוזנברג אמר כי "העולם נחלק לאלו שהכירו אותו, ולאלו שלא". כמורה הוא עורר אי-שקט בתלמידיו, ועודד אותם להשתפר ולהתקדם כל הזמן.
אלי ויזל כתב עליו ב'שיר המתים':
אף אחד לא ידע את שמו או את גילו, מאין בא, מה שימח אותו ומה היה טיבם של פחדיו, מה הוא ניסה להשיג או לשכוח, זאת לא ידענו. מוצאו נע בין מרקש לווילנה, בין קישינב לצפת, בין כלכותה לפירנצה. הוא שלט בכשלושים שפות עתיקות ומודרניות, כולל הינדית והונגרית. הצרפתית שלו היתה טהורה, האנגלית שלו מושלמת, והיידיש שבפיו הותאמה למבטא של בן-שיחו. הוא היה מדקלם בעל-פה מתוך הוֶודות ההודיות ומסֵפר הזוהר. מאחר שהיה יהודי נודד, הרגיש כבן-בית בכל תרבות. תמיד מלוכלך, מוזנח, הוא דמה לקבצן או לליצן. הוא היה חובש כובע פצפון, תמיד אותו הכובע, על ראש ענקי, עגול, תפוח. מי שנתקל בו ברחוב ולא הכירוֹ, התרחק בגועל, אגב, לסיפוקו הרב. במשך שלוש שנים, בפאריס, הייתי גם אני תלמידו. לצדו למדתי הרבה על סכנות השפה והתבונה, על דחפיו של החכם, וגם של המטורף, על דרך המסתורין של המחשבה לאורך המאות, על הפקפוק דרך המחשבות, אבל לא למדתי דבר על הסוד שייסר אותו או הגן עליו אל מול אנושיות חולה.
— אלי ויזל, שיר המתים.
תלמידו עמנואל לוינס מספר שכשראהו לראשונה לא התרשם ממראהו, אך לאחר פגישה זו אמר "מה שהאיש הזה יודע איני יודע, אך כל מה שאני יודע הוא יודע". לוינס העריץ את שושני עד סוף ימיו, ואמר עליו כך: "כשהיה מלמד לא היה מונח ספר לפניו. הוא ידע הכול בעל פה, וכשהייתי מפענח בקושי את האותיות הקטנות בתוספות, הוא היה מפסיק אותי: 'אתה שם, בסוף השורה דילגת על מילה' … היה למר שושני כח דיאלקטי בלתי רגיל: כמות המושגים שהיה מסוגל לתפוס ולהרכיב בבת אחת הייתה משאירה רושם של פראות, בתגליותיה הבלתי צפויות". לוינס למד ממנו בצורה אינטנסיבית במשך כמה שנים עד שזה נעלם.
פרופ' שלום רוזנברג שמתייחס אל מר שושני כאל מורהו המובהק, ורואה בדמותו אחד מגדולי העולם, כינה אותו "סוקרטס ללא אפלטון". בריאיון למקור ראשון הוא אמר "אם אתה שואל אותי איך היה נראה תנא, איך היה נראה הגאון מווילנה, אז אני יודע - הוא!".
מר שושני לימד את תלמידיו בעל-פה. תלמידו דוד רטנר סיפר כי ראה את מר שושני כותב הרבה ולעיתים תכופות מאוד אך תמיד לאחר מכן תמיד שרף את כתביו.[29]
תלמידו עמנואל לוינס טען שלא השאיר שורה אחת כתובה "הוא היה כולה תורה שבעל-פה", סיפר. עם זאת בתחקיר של מיכאל גרינשפן על מר שושני (בעקבותיו ביים את הסרט הדוקומנטרי "חידת שושני") - חשף מיכאל מסמכים המעידים כי הייתה עמותה בצרפת שייעודה היה לשמר את כתביו של מר שושני ואחד החתומים עליה היה לוינס תחת התואר "מזכיר ראשי", מה שמעיד שכן היה מודע לכתביו הרבים וכנראה בכוונה שמר זאת בסוד.
גרינשפן נפגש עם תלמיד נוסף בשם משה שוובר אשר חשף בפניו כי הוא היה איש הקשר של העמותה בישראל, שוובר אף חשף בפניו כי כל כתבי העמותה נמצאים היום בידו למשמר והעביר את כל הכתבים לידיו של גרינשפן, המחברות עוסקות בין היתר בתלמוד, תנ"ך, מוסר, מתמטיקה, מדעים ואף מסמכים וסיפורים של שושני על עצמו. חלק מהמחברות נמצאו ברשותו של תלמידו, פרופ' רוזנברג.
ב-2019 נמכרו שש מחברות במכירה פומבית תמורת כעשרים אלף דולר.[30]
בשנת 2021 נמסרו חלק ממחברותיו על ידי פרופ' רוזנברג לספרייה הלאומית, וצילומיהן הועלו לאתר אינטרנט ייעודי שכיום אפשר למצוא בו 106 מחברות.[31]
לאורך השנים, נערכו ניסיונות שונים על ידי תלמידיו ומלומדים נוספים, לפענח את המחברות או חלקים מתוכן, המחברות כתובות באופן תמציתי, מלאות רמיזות ודילוגים. זו הסיבה שקשה להבין ולקשר בין הדברים הכתובים בתוך המחברות. אך מתוך שלל הכתיבה והסימנים השונים במחברות, נראה שלמרות הקושי הגדול בהבנתן, הן מהוות עדות ללימודו של מר שושני ושיטתו בלימוד בתוכנן ובאופן כתיבתן.
סגנון כתיבתו של שושני מתאפיין בכתיבת מקורות רבים בזה אחר זה כשעל הקורא לפענח את הקשר ביניהם ולהבין את המחשבה העומדת מאחורי צירופם יחדיו. לעיתים, במהלך הכתיבה מודגש חלק מהציטוט, לעיתים חלק אחר מהציטוט מושמט ולעיתים מקורות מחוברים זה לזה. מקורות רבים (ובעיקר פסוקי תנ"ך) לא מובאים בלשונם אלא בהפניה למיקומם במקרא (לרוב הפניה מספרית) או לחלופין במילות מפתח על פי הבנתו של מר שושני. כמו כן, כתיבתו נעזרת בסימונים גרפיים, המוכרים מהשפה המתמטית. במעקב ועיון אחרי המקורות השונים המובאים, השמטות מתוך מקורות אלה, הדגשות בתוך המקורות וקישורם עם המקורות שסביבם, אפשר לנסות ולהתחקות אחר אופי לימודו של מר שושני ומתוך כך לנסות ולגלות מתוך ההקשרים הטקסטואליים את כוונותיו ופרשנותו.
תופעה נוספת במחברות, היא רשימות של מילים ומספרים. פעמים רבות מר שושני לא כתב את דבריו ברצף, אלא ערך רשימה. רשימות אלה ממוספרות, כאשר לאחר כל מספר מתוך הרשימה, מופיעות מספר הפניות למקורות. חלק מהרשימות הן רשימות מוכרות וידועות שכנראה מר שושני התייחס אליהן בלימודיו, וחלקן נראות כרשימות פרי יוזמתו ומחשבתו.
על פי רוב, המחברות כתובות בשורות לרוחב העמוד, אך לעיתים מופיעות מעין השלמות לכתוב או הערות עליו הכתובות במאונך. העמודים עצמם מחולקים לעיתים ליחידות שונות, הנפרדות על ידי מרווח בין הפסקאות או על ידי קו שחוצה את העמוד. לעיתים קרובות ניתן להבחין במחברות בגלישה של פסקה לעבר מקומה של הפסקה הבאה. גלישה זו לרוב מתוחמת על ידי קו שמבדיל בינה לבין הפסקה המקבילה. המחברות מלאות ברווחים בין הפסקאות. יכול להיות שהשארת מרווחים אלה נועדה לאפשר השלמה לאחר זמן של הפסקאות. תופעה נוספת שקשורה לרווחים היא דילוג על דפים. בחלק מן המחברות דילג מר שושני על דפים ועל עמודים. אפשר לראות דילוג זה לא כסתם טעות, אלא כהשארת מקום להרחבת הנושא הקודם בו עסק.
בתוך הפסקאות עצמן מצויים כמה סימנים גרפיים החוזרים על עצמם. סימנים אלה מושאלים מהעולם המתמטי ומשמשים במחברות כמעין צורת כתיבה מקוצרת. הסימנים הרווחים הם:
שימושו של מר שושני בסימונים המתמטיים מעיד על אופי חשיבתו והקשר בין התחומים בהם עסק, שילוב בין מדעים מדויקים לבין עולם רוח ותרבות. כמו כן אפשר לראות שימוש זה כדוגמה נוספת לכתיבה התמציתית אך המובנית בתוך המחברות.
בחלק מן המחברות אפשר לזהות עטים שונים בהם כתב מר שושני. אפשר לשער ששימוש בעט שונה מעיד גם על זמן כתיבה שונה.
ב-2023 יצא לאור סרט דוקומנטרי בשם "חידת שושני" בבימויו של מיכאל גרינשפן. הסרט מתחקה אחר קורותיו של מר שושני ומנסה לפענח חלק מהחידות והמסתורין האופפים את דמותו. הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים ה-39 בחיפה.[41] ב-4 במאי 2024 שודר הסרט בכאן 11 והועלה לעמוד היוטיוב של הערוץ. הסרט מתעד את מסע החיפוש של גרינשפן, שהתחקה במשך 11 שנים אחר שושני, בתהליך שכלל מאות ראיונות ברחבי העולם.
אתר האינטרנט הרשמי של כתביו של מר שושני אתר האינטרנט הרשמי של מיכאל גרינשפן על מר שושני
עופר אדרת, הגאון היהודי המסתורי שניצל בגלל חידה לקצין נאצי, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2013 יעל לוין, תעלומת הגאון: היהודי שצילם במוחו את התנ"ך, בעיתון מקור ראשון, 26 בינואר 2018 הודיה הר־שפי (סמט), סודו של המורה השותק, בעיתון מקור ראשון, 29 באוגוסט 2021 הילה פלדות, צדיק אמיתי מתפלל עם מטרייה, באתר הארץ, 26 במרץ 2024
סיפורו המלא של הגאון, הנווד, המסתורי 'מר שושני' - הלל פרלמן, ספי גלדצהלר משוחח עם משה נחמני בערוץ "הרוח הגדולה", באתר יוטיוב (אורך: 01:44:20), אפריל 2024 מעבר למילים- תפיסת הפשט של מר שושני, הרצאה של הודיה סמט-הר שפי בערוץ "המחלקה לפילוסופיה יהודית (מחשבת ישראל) באוניברסיטת בר-אילן", באתר יוטיוב (אורך: 16:31) מניטו מדבר על מר שושני (המקור בצרפתית, הקראה בעברית - ספי גלדצהלר), סרטון בערוץ "הרוח הגדולה", באתר יוטיוב (אורך: 04:51) דמותו, זהותו ותורתו של מר שושני בעיני מניטו – הרב ספי גלדצהלר | תוכנית 'הרוח הגדולה', סרטון בערוץ "הרוח הגדולה", באתר יוטיוב (אורך: 32:17) ארבע ראיות הזהב לכך ששושני הוא הלל פרלמן, סרטון בערוץ "הרוח הגדולה", באתר יוטיוב (אורך: 08:22)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
