שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
מערת רבי שמעון בר יוחאי
מערה בה לפי המסורת התחבאו רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר במשך 13 שנה מפני הרומאים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
מערת רבי שמעון בר יוחאי היא מערה המוזכרת בספרות חז"ל כמקום מסתורם של רבי שמעון בן יוחאי ובנו רבי אלעזר במשך שלוש-עשרה שנים, בתקופת השלטון הרומי בארץ ישראל במאה השנייה לספירה. על פי מספר מדרשים קדומים, המערה ממוקמת באזור המכונה "בקע" או "פקע", בעוד שעל פי ספרות הזוהר מיקומה באזור לוד. מסורת עממית, המתועדת לראשונה במאה ה-16, מזהה את המערה בכפר "בוקיעה" שבגליל (המוכר כיום כפקיעין). לעומת זאת, חוקרים מסוימים טוענים כי יש לזהות את המערה עם מערת "אל חביס" בבקעת הנזירים הסמוכה ללוד, בהתבסס על הזיהוי הגיאוגרפי המופיע בזוהר.
Remove ads
סיפורם של רבי שמעון ורבי אלעזר
סכם
פרספקטיבה
רבי שמעון (המכונה גם בראשי תיבות, רשב"י) נמנה עם החוגים שהתנגדו בצורה עזה לשלטון הרומאים בארץ ישראל. הוא היה בין המטיפים כנגד השלמה עם השלטון הזר לאחר מרד בר כוכבא, בשל גזירות אדריאנוס ורציחתו של רבי עקיבא (שהיה גם רבו של בר כוכבא בעת המרד).
על פי המסופר בתלמוד הבבלי, בשעה שישבו יחד רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, ויהודה בן גרים, דנו במעשי הרומאים ובפיתוח הארץ על ידיהם, ואז:
פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות, ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם - תיקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס.
— מסכת שבת ל"ג ע"ב
יהודה בן גרים, שנכח במעמד, סיפר על דבריו וכך הם נודעו למלכות. בעקבות זאת נדון ר' שמעון למיתה על ידי השלטון הרומאי, ונאלץ לרדת למחתרת.
על פי המסורת היהודית, רשב"י ובנו אלעזר התחבאו 13 שנים במערה. כל אותן שנים היו שניהם לומדים תורה, כאשר כל גופם מכוסה חול עד צווארם, ורק בזמן התפילה יצאו מהחול והתלבשו.
לאחר 12 שנה, הגיע אליהו הנביא למערה והודיע לרשב"י כי קיסר רומא מת ובטלו גזרותיו. אז, יצאו רשב"י ואלעזר בנו ממקום מחבואם. אז פגשו באדם שחרש את שדהו ושרפו אותו על "שהניח חיי עולם ועסק בחיי שעה". כתוצאה מכך יצאה בת קול שדרשה מהם לחזור למערה 12 חודשים נוספים. לאחריהם יצאה בת קול נוספת שהתירה להם לצאת מן המערה, ורק אז יצאו ממנה.
Remove ads
הבדלי גרסאות
מעשה ההסתתרות במערה מופיע בגרסאות שונות במספר רב של מקורות חז"ל (וכאלה המיוחסים לחז"ל), בתלמוד הבבלי[1], תלמוד ירושלמי[2], פסיקתא דרב כהנא[3], בראשית רבה[4], קהלת רבה[5], אסתר רבה[6], מדרש תהילים[7] וספרות הזוהר.
בקע, פקע, ואתבקע
בפסיקתא דרב כהנא, נכתב ששהו ב"מערת' דבקע", זאת על פי כתב יד אוקספורד, כתב היד החשוב והקדום ביותר של המדרש (כתב יד איטלקי משנת 1291). אמנם, על פי כתב יד כרמולי (מסוף המאה ה-15 או ראשית המאה ה-16), המונח 'בקע' הוא תיאור בקיעת המערה ולא כינוי לשמה: "במערתא ואתבקע ונפיק להון חרובין למיכל". במדרש קהלת רבה הגרסה היא: "במערתא דפקע".
לוד
בחיבורים "זוהר חדש" ו"תיקוני הזוהר" (חיבור ספר הזוהר מתוארך ברובו למאה ה-13, וחלקים ממנו מהמאה ה-11 עד המאה ה-14) מובא שרבי שמעון ובנו ברחו למערה באזור לוד.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אֲזַל לֵיהּ וַעֲרַק לְמַדְבְּרָא דְלוּד וְאִתְגְּנֵיז בְּחַד מְעַרְתָּא הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ
— זוהר חדש, פרשת כי תבוא (מדרש הנעלם)
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָזַל לֵיהּ וְעָרַק לְמַדְבְּרָא דְלוּד וְאִתְגְּנִיז בְּחַד מְעַרְתָּא הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ
— הקדמת תיקוני הזהר, דף א', עמוד א'
Remove ads
זיהוי המערה
סכם
פרספקטיבה
המערה בבוקיעה (פקיעין)
אמנם, אין מקור ברור בספרות חז"ל לכך שהמערה הייתה בבוקיעה, אך החל מהמאה ה-16 המערה מזוהה עם מערה ביישוב הנקראת בפי הדרוזים והנוצרים "מערת בני יעקב". הסיבה לזיהוי המערה בבוקיעה, היא ככל הנראה היות שעל פי המדרש המערה הייתה ב"בקע". ישנם המזהים את בוקיעה עם העיירה "בקע" אותה מזכיר יוסף בן מתתיהו כגבולו המערבי של היישוב היהודי בגליל העליון בתקופת בית שני. וכן יש המזהים אותו עם תקוע הגלילית, בו התקיים בית מדרשו של רשב"י, שם לימד תורה למספר תלמידים, ביניהם רבי יהודה הנשיא.
התיעוד הראשון למערה בפקיעין הוא משנת 1522, מאת רבי משה באסולה שביקר במערה כ-1300 שנה אחרי יציאת רבי שמעון ורבי אלעזר מהמערה וכותב: "וכל קהל לבוקיע, הוא כפר שיש בו המערה שנטמן בה רשב"י ובנו י"ג שנה כנזכר פרק במה מדליקין, ועדיין המעיין שם, אפס האילן של חרובים איננו".
הכפר מכונה בשם "פקיעין" רק החל מהמאה ה-18, בה ביקר רבי חיים בן עטר ביוני, 1741.
המערה אינה מערת קבורה ולא חלק ממערכת מסתור תת-קרקעית, אלא מערה קארסטית טבעית קטנה, שנוצרה מהמסת אבן הגיר על ידי מי-גשם.[8] על פי ממצאים ארכאולוגים הכוללים אבנים מעוטרות בדגמים יהודיים, התקיים באזור יישוב יהודי בתקופת המשנה והתלמוד.
כיום רוב המערה חסומה עקב מפולות וניתן להיכנס רק לתחילתה. רבים נוהגים לפקוד את המערה בהילולת הרשב"י ל"ג בעומר, ללמוד בה זוהר ולהדליק נרות. יהודים וערבים כאחד נוהגים להניח נרות, מטבעות ופכי שמן, בפתח המערה.[9]
עץ החרוב
ישנם שמזהים את העץ הנטוע בפתח המערה עם עץ החרוב העתיק מסיפורו של רבי שמעון בר יוחאי. הרב חיים בן דוב הורוויץ כתב על כך: ”וכתוב במדרש תלפיות כתב החכם ר’ יעקב פראגו, ששמע מר’ יונתן גאלאנטי, ששמע מפי קדוש מדבר, איש מפי איש עד רשב”י, שאילן החרובין בכל ערב שבת היה נהפך לתמרים ע”ש 'צדיק כתמר יפרח'”. הורביץ מוסיף ש"החרוב הוא קניין העדה היהודית, אך הוא קדוש גם בעיני תושבי הכפר הנוצרים והדרוזים".[10]
יצחק בן-צבי מתייחס במחקריו על ההתיישבות היהודית בפקיעין ל"עץ החרוב הנמצא בפתח מערתו של רבי שמעון בר יוחאי" כהוכחה לקיום יישוב יהודי במקום זה מאות בשנים.[דרוש מקור] הקשר בינו לעץ החרוב העתיק אף הביא לכך שהעץ נבחר להופיע על צדו האחורי של שטר 100 ש"ח, בו מופיע דיוקן הנשיא.[11] יש שפקפק בזיהוי זה.[12]
המערה בבקעת הנזירים
החוקר זאב וילנאי (המאה ה-20) הציע לזהות את מערת "אל חביס" בבקעת הנזירים (מערה מהתקופה הרומית בארץ ישראל), עם "מערתא דבקע" - המערה שהסתתרו רבי שמעון ובנו, וכן עם המערה שהסתתר בה נחום איש גמזו.[13] הזיהוי נעשה על פי קרבת המערה ללוד העתיקה, בטענה כי בכל סביבתה של לוד, אין כל מערה והקרובה אליה ביותר היא המערה בבקעת הנזירים.[14] כמו כן וילנאי הציע אפשרות כי הבריכה העתיקה שנמצאת למרגלות המערה הנקראת "ביר-א-שאמי" מזכיר את אותה אגדה וייתכן כי פרושה 'באר שמעון'.[15][16]
על פי מחקר שפרסם ישראל שפירא, נטען כי המהר"י דיסקין (בנו של המהרי"ל דיסקין, סוף המאה ה-19) זיהה את מערת "אל חביס" בבקעת הנזירים עם מערת הרשב"י.[15] כמו כן פרסם שפירא מסמך שמצא בארכיון המכון לחקר הציונות הדתית באוניברסיטת בר-אילן, מה-2 ביולי 1954 (כ"א תמוז תשי"ד), בו כותב מנכ"ל משרד הדתות דאז, ד"ר שמואל זנוויל כהנא לשר הדתות חיים משה שפירא ולסגנו זרח ורהפטיג על נושא "סקירה לבעיית המקומות הקדושים". כהנא בחר "מספר מצומצם" של אתרים "לטיפול ראשוני", מתוך רשימה של כ-500 מקומות קדושים שהציג הנשיא יצחק בן צבי, ביניהם: "תיקון המערה בדרך מלוד למודיעין הנזכרת בזוהר, התקציב המשוער 5000 לירות".[17] בפברואר 2023, פנה שפירא להרב הראשי לישראל דוד לאו, והאחרון פרסם כי "ראוי היה הדבר שבדברי ההסבר המובאים בכניסה ל"מערת הנזירים" יזכירו גם את העובדה... שישנה דעה שבמקום זה הסתתר רשב"י".[18]
אמנם, החוקר יאיר ליברמן הציע מיקום חלופי למערת לוד באזור תל חדיד של ימינו. הצעתו מתבססת על עדותו של הרב יהוסף שוורץ, המציין את הכפר "עין קיני" שנמצא "למזרח לוד בערך שעה אחת". ליברמן מקשר זאת עם אזכורים בזוהר המתייחסים ל"כפר קניא במערתא דלוד" ולכך שרשב"י "ערק למדברא דלוד ואתגניז בחד מערתא".[19]
לפי פרופ' עמוס פרומקין, מנהל המרכז לחקר מערות בישראל, אין הסכמה שהמערה בפקיעין היא מערת רשב"י, וכי "ההשערה שבלוד נמצאת מערת רשב"י יצאה מניתוח המקורות שעוסקים בשמות המקומות שרשב"י הסתובב בהם".[20]
בל"ג בעומר 2024, בעקבות מלחמת חרבות ברזל ואיסור הכניסה למתחם קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון, ערוץ הידברות ערך יום שידורים ממערת הנזירים, כולל הדלקה מרכזית עם הרב יצחק בצרי, הופעות חיות ופאנל אורחים לאורך כל היום.[21][22]
בשנת 2025 הוצב שילוט ברחבת מערת הנזירים המציין את המסורת המזהה במקום את מערת רשב"י - "מדברא דלוד". במקביל הוכרז על שיפוץ והנגשת המערה בידי עיריית לוד בשיתוף עם כלל הגורמים האחראים על האתר.[19][23]
Remove ads
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads