Loading AI tools
רב צרפתי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליקים כַּרמוֹלי (Carmoly; תקס"ב, 5 באוגוסט 1802, זולץ, אלזס - תרל"ה, 15 בפברואר 1875, י' באדר א' התרל"ה (פרנקפורט) היה רב, ביבליוגרף ואספן של כתבי יד עבריים.
 | |
| לידה |
5 באוגוסט 1802 Soultz-Haut-Rhin, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
15 בפברואר 1875 (בגיל 72) פרנקפורט, הקיסרות הגרמנית |
| שם לידה |
Goschel David Behr |
| מדינה |
צרפת |
| השקפה דתית |
יהדות |
  | |
אליקים בן דוד בן יששכר בן יהודה בן אליעזר בן מאיר כרמולי[1], נקרא גם "גשטל בן דוד בֶּר". כפי הנראה שם המשפחה "כרמולי" אינו מקורי וייתכן שנבחר על ידו בגלל העיר קולמאר, בירתו של אחד מחבלי אלזס, שבה למד כרמולי תורה. אמו שרה לבית בלוך[2]. רבותיו היו הרב אהרן וורמס ממץ (תלמיד רבי אריה לייב גינצבורג, בעל ה"שאגת אריה") והרב דוד טבלי שייאר ממיינץ. ילדותו ונעוריו בחבל אלזס בעל האוכלוסייה המעורבת גרמנית - צרפתית הקנו לו שליטה הן בגרמנית והן בצרפתית. יש בעובדה זו כדי להסביר את התחנות הגאוגרפיות השונות בחייו.
כרמולי התמחה במחקר ביבליוגרפי של כתבי יד עבריים. שנים אחדות עשה כרמולי כספרן בספרייה הלאומית בפריז, שם היה אחראי על מדור כתבי היד העבריים.
בשנת 1832 מונה כרמולי לרבה של הקהילה היהודית בבריסל. לצד עיסוקיו כרב קהילה וכאב"ד עסק גם בשיפור החינוך שניתן באותה העת לילדיהם של עניי הקהילה. בכהנו שם נחשב כרמולי לרב 'מתקדם', שכן נשא את דרשותיו בצרפתית ולא ביידיש. תדמית זאת עמדה לו לרועץ שכן ב-1839 נאלץ כרמולי לפרוש משום שנחשד בנטייה ליהדות הרפורמית. לאחר עזיבתו את בריסל ישב תחילה בפריז ולאחר מכן בפרנקפורט. בשנים אלה עסק במחקרים ענפים בתחום הביבליוגרפיה העברית.
כרמולי החזיק ברשותו אוסף ספרים גדול שהתפזר אחרי פטירתו. כרמולי אף העביר כתב יד של מדרש פסיקתא דרב כהנא שהיה בידו לרבי שלמה בובר על מנת שיוציא לאור מהדורה מדעית של המדרש. קטלוג של האוסף יצא לאור ב-1885.
את חיבורו הראשון, "תולדות גדולי ישראל", התחיל כרמולי לכתוב עוד כשהיה תלמיד של הרב שייער במיינץ. הכרך הראשון והיחידי יצא לאור בפריז בשנת 1828. בזמן עבודתו בספרייה הלאומית בפריז פרסם מספר מאמרים מדעיים בתחום הביבליוגרפיה העברית, ובזכותם התפרסם כחוקר. הוא פרסם את מחקריו בצרפתית, גרמנית ועברית, דבר שהעצים את התהודה שעוררו מחקריו. לצד מחקריו בביבליוגרפיה, כרמולי עסק גם בהיסטוריה של אישים, משפחות וקהילות.
בשנת 1842 פרסם חיבור בשם עקטאן דמר יעקב, שהציג ככתב יד עתיק שבו דברי הנוסע "מר יעקב" שהגיע לארץ כוזריא ומצא שם את בני שמעון, שמלכיהם התגיירו והפכו יהודים. היו שפקפקו באמיתות הדברים[3].
חוקרים מסוימים מאסכולת חכמת ישראל כגון שד"ל[4] ולפי האנציקלופדיה העברית גם צונץ, שטיינשניידר ושלמה יהודה רפפורט (שי"ר) לא החשיבו את מחקריו של כרמולי. הם טענו שעבודתו כמהדיר וחוקר אינה דקדקנית די הצורך ועקב כך נופלות בה טעויות. יוסט ראה בו רמאי[4], וכמוהו גם גרשם שלום[5], ומיכאל איש-שלום[6] דורות אחריו, האשימו את כרמולי בזיוף מכוון של האיגרת המיוחסת לרבי יצחק חילו.[7]
לצד הטענה שלא תמיד ניתן להסתמך על מחקריו, הרי שבאנציקלופדיה היהודית נטען שגם פסילה גורפת של עבודתו אינה מבוססת דיה.
אליקים כרמולי הדפיס ופרסם שיר הזדמנות לכבודו של מלך צרפת, לואי פיליפ הראשון. ובכך חידש שימוש נושן בסוגת "שירי ההזדמנות". השיר נדפס בשנת תק"צ 1830, בעיר מץ, בדפוס יהודי כנראה, של פרוספר ויטרסהיים.
אליקים כרמולי (1802-1875), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
