Loading AI tools
מערכת מערות בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מערכות המסתור של בר כוכבא הן חללים תת-קרקעיים חצובים בסלע, המקושרים זה לזה במעברים נמוכים וצרים, שמצויים בשפלת יהודה ובגליל.[1] על-פי המחקר נחצבו מערכות אלו בידי אנשי צבאו של בר כוכבא כהכנה למרד שניהלו היהודים נגד האימפריה הרומית בשנים 135-132. מערכות המסתור היו ידועות למקומיים במשך מאות שנים, ונחקרו לראשונה באופן מסודר בידי הקרן לחקר ארץ ישראל במאה ה-19. תיארוכן למרד בר כוכבא נקבע רק בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20, ונכון ל-2008 רק מעטות מהן נחקרו ביסודיות, ובשפלת יהודה, למשל, נבדקו ומופו פחות מרבע מכלל מערכות המסתור הידועות. בסך הכול ידועות היום למעלה מ-300 מערכות מסתור, שהתגלו בקרבת כמאה יישובים ואתרים בשפלת יהודה, ובכשלושים וחמישה יישובים בגליל.[2]במחקר מסכם שפורסם בשנת 2019 סיכם ינון שבטיאל את מחקר הגליל והצביע על מאות מערות מפלט, המכונות בפיו "מקלטי מצוקים", ומעל ל-74 מערכות מסתור ברחבי הגליל הדומות לחלוטין לאלו שבארץ יהודה. לדעת המחבר, רוב מכלולי מערות אלו היו בשימוש או הוכשרו על ידי יהודים לזמני מצוקה, והן תואמות לזמני המצוקה בתקופת המרידות ברומאים בתקופה הרומית.[3]
| מערות מסתור במרד בר כוכבא | |
 |
 |
 |
 |
| מערות בחורבת רפע, בתל גודד וחורבת מדרס | |
 | |
| המערכת בתל גודד | |
ערך מורחב – מרד בר כוכבאכשישים שנה לאחר המרד הגדול שהביא לחורבן ירושלים בשנות 70 לספירה, הנהיג שמעון בר כוכבא מרד חדש, בעקבות טקס חרישת העיר וסימון רחבת הר הבית, ניקוי הרחבה וחללי ההר בתשעה באב ג'תתצ"ב, 8 ביולי שנת 132 במטרה למנוע מהקיסר אדריאנוס הקמת מקדשים אליליים על הר הבית וסקר החללים בבטן ההר לקראת אטימתם שיובילו לגילוי של ארון הברית המוסתר בתוכם מימי חורבן הבית הראשון.
המרד התחולל במשך שלוש שנים, ובתחילה נחלו המורדים הצלחה רבה, ואף זכו לתמיכת חכמי הדור, ובראשם רבי עקיבא. בחלוף הזמן דוכא המרד ביד ברזל. מאות אלפי יהודים נהרגו, והיישוב היהודי בארץ ישראל חרב. תקופת שלוש שנות המרד, שבהן שלט בר כוכבא בממלכת יהודה, הייתה לתקופת העצמאות האחרונה של עם ישראל בארצו, עד להקמת מדינת ישראל בשנת 1948.
המורדים פעלו בעיקר בשפלת יהודה ומעט בגליל, ובשנים שלפני המרד עסקו בתכנון מקיף ורציני. הם אגרו כלי נשק וחצבו מערכות מסתור, שבהן יחיו ומתוכן ייצאו להתקפה במהלך המרד, כפי שתיאר ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס:
"הם הכינו בצורה בלתי הולמת את כלי הנשק שהטילו עליהם (הרומאים) לייצר, כדי שיוכלו להשתמש בהם לאחר שייפסלו על ידי הרומאים. כשאדריאנוס התרחק, מרדו בו היהודים בגלוי. היהודים לא העזו להסתכן חזיתית עם הרומאים. הם תפסו את המקומות הנוחים של הארץ וחיזקו אותם במחילות ובחומות, כדי שישמשו להם כמקלטים בעת מצוקה וגם כדי שיוכלו לנוע בחשאי, אלה לקראת אלה, מתחת לפני הקרקע. הם קדחו פירים אל הדרכים התת-קרקעיות, כדי שייקלטו בהם אוויר ואור."
— תקציר על פי הנזיר קסיפיליניוס, מתוך "תולדות הרומאים" 69, 12 (התרגום של ב' איזק)
מערכות המסתור שימשו כבסיס יציאה להתקפות פתע על מחנות של חיילים רומיים, וכן למסתור במקרה של מצור רומאי על היישוב. המורדים היו מגיחים ביום ובשעה מוסכמים, תוקפים את מחנות הלגיון הסמוכים, ונסים אל נקודות המוצא. ההנחה היא ש"המקומות הנוחים של הארץ" בתיאורו של דיו קסיוס, הם בסיסי המסתור שמהם הגיחו המורדים במהירות לתפיסת עמדות מפתח חשובות, שאיפשרו להם עדיפות משמעותית להמשך הלחימה.[4]
רק שני מקורות היסטוריים מתארים הסתתרות ממוסדת בארץ ישראל: ההיסטוריון היהודי-רומי, יוסף בן מתתיהו, תיאר את הסתתרות היהודים במהלך המרד הגדול מפני הרומאים במאה הראשונה לספירה, ודיו קסיוס תיאר את הסתתרותם בימי מרד בר כוכבא במאה השנייה לספירה. סקירה מדוקדקת של מערכות המסתור מלמדת כי הן זהות כמעט לגמרי בצורתן, גודלן, ובטכנולוגיה בה השתמשו החוצבים הן בשפלת יהודה והן בגליל, דבר המלמד על יד אחת מכוונת שבנתה אותן.[5] תארוכן למרד בר כוכבא הסתמך על העדויות ההיסטוריות, ובעיקר על מיקומן ועל הממצאים שנתגלו בהן.[6]
כל מערכות המסתור בשפלת יהודה, ורוב המערכות בגליל, נחצבו בתוך מתקנים תת-קרקעיים קדומים שתוארכו כולם לתקופה ההלניסטית והרומית הקדומה, והיו בני כ-100–200 שנה לפחות בעת ששולבו במערכות המסתור. המאוחרים שבהם נחצבו במאה הראשונה לספירה, כלומר, גם הם לפני מרד בר כוכבא, אך אולי מימי המרד הגדול.[7] בשפלת יהודה משתרעות מערכות המסתור מאגן הניקוז של נחל מודיעים ונחל איילון בצפון, עד לדרום שפלת יהודה ומורדות הר חברון באזור חבל יתיר, ברצועה שאורכה כשבעים קילומטרים מצפון לדרום, ורוחבה הממוצע הוא כ-15 קילומטר. בגליל משתרע מרחב מערכות המסתור על שטח קטן יותר, ומתרכז בגליל המזרחי, מהכנרת במזרח ועד למורדות הצפוניים של הרי הגלבוע בדרום.[8]
הממצא הקרָאמי והנומיסמטי (ממצא המטבעות) במערכות המסתור דל ונטול סדר, בשל פעולה ענפה של שוד עתיקות. עם זאת, ממצא שברי קנקנים וכלים בחדרים ובאולמות (לא במחילות) תוארכו כולם באופן טיפולוגי למחצית השנייה של המאה הראשונה, ולמחצית הראשונה של המאה השנייה לספירה (בין 50 ל-150 לספירה), וזאת מתוך השוואה לממצא כלי חרס ואבן דומים מירושלים, מצדה ומערות המפלט במדבר יהודה.[9]
ערך מורחב – מטבעות בר כוכבא
.jpg)
עשרות מטבעות נתגלו במערכות המסתור, ורובם המוחלט הוא מהשנים השונות של מרד בר כוכבא (שנת המרד מופיעה על כל מטבע). גם ביישובים שתחתיהם הותקנו מערכות המסתור נתגלו מטבעות מרד רבים, וכן מטבעות הלניסטיים, חשמונאיים ורומיים, כולם קודמים למרד בר כוכבא. בחלק מהאתרים נתגלה גם ממצא דל של מטבעות מהמרד הגדול.[12]
רבים מהמטבעות הבר כוכבאיים שנתגלו במערכות המסתור הם למעשה "מטבעות רומיים ממוחזרים": המורדים הטביעו מחדש מטבעות כסף רומיים, ובכך הוציאו אותם מכלל שימוש. שימוש משני שכזה נתגלה על מטבעות של נירון קיסר ועד אדריאנוס, וכן על מטבעות מקומיים של אשקלון ועזה. החוקרים עמוס קלונר ויגאל טפר גורסים כי מוצא רוב מטבעות בר כוכבא שהגיעו לשווקים בעקבות שוד עתיקות הוא ממערכות המסתור, אך הדבר אינו ניתן להוכחה מדעית.[13]
התקופה הקצרה יחסית שחלפה בין המרד הגדול למרד בר כוכבא מקשה על תארוך מדויק של התקנת מערכות המסתור, אולם הממצאים מלמדים כי נעשה בהן שימוש ודאי במרד השני. בשל כך, ובשל השוני בתיאורים ההיסטוריים בין יוסף בן מתתיהו ודיו קסיוס, סוברים רוב החוקרים כי מערכות המסתור הותקנו בידי אנשי בר כוכבא, בעוד שמיעוטם (גדעון פרסטר למשל[14]) טוען כי לא ניתן להוכיח שהם לא עשו שימוש חוזר במערכות מסתור מימי המרד הגדול. כך או כך, הכל מסכימים כי מערכות המסתור שימשו יהודים במרידותיהם נגד הרומאים בתקופה הרומית. מאחר שמערכות המסתור נתגלו, כאמור, רק מתחת לשרידי יישובים ולא ביניהם, ניתן להסיק כי יישובים אלה היו יהודיים באותה עת, ולכן גם לא פלא שחלק מהם פרחו ושגשגו עד המאה השנייה לספירה, ולאחריה, כנראה בעקבות דיכוי המרד, סבלו מפגיעה קשה.[15]
ערך מורחב – משקולות בר כוכבא.jpg)
במחקר ידוע על שימוש במשקולות שהיו בשימוש בזמן מרד בר כוכבא, קיום משקולות אלו מצביע על שלטון מרכזי מסודר בעל מערכת מנהלתית סדורה. מתוך שבע משקולות שנמצאו עד עתה, שש משקולות מקורן בשוק העתיקות, ורק אחת מהן נתגלתה בסקר ארכאולוגי ופורסמה על ידי עמוס קלונר. המשקולת עשויה עופרת נמצאה בשנת 1987 במערכת מסתור תת-קרקעית בחורבת אלים שליד בית גוברין. משקלה 803 גרם, מעוטרת בורדה מסוגננת ומוקפת בכתובת באלפבית עברי מרובע: ”שמעון בנ כסבא נשי(א) ישראל ופרנשו פרס”. במרכז המשקולת צוירה רוזטה.[16] קלונר הזכיר במאמרו משקולת נוספת שנקנתה בשנת 1967 עבור מוזיאון ארץ ישראל ונגנבה ממנו בשנת 1976. המשקולת שקלה כ-400 גרם. עד למציאת המשקולת על ידי קלונר ב-1987, לא היה ידוע כי משקולת זו הייתה שייכת לתקופת בר כוכבא. גם על משקולת זו ניתן לקרוא באלפבית עברי מרובע: ”שמעון בן כסבה ופרנסו פרס”, ובמרכזה צוירה רוזטה.[16]
| מערות מסתור במרד בר כוכבא | |
| תפרוסת מערכות המסתור בגליל ובשפלת יהודה | |
 |
 |
 |
 |
| מימין: מערת פעמון בבית גוברין משמאל: הבדלי מפלסים כמלכודות מפני אויב | |
 | |
| קולומבריום בתל גודד המשולב במערכות המסתור של בר כוכבא | |
המסלע הבונה את רוב שפלת יהודה הוא סלע קירטון רך, המכוסה בקרום קשה בשם נארי, שעוביו מגיע עד שני מטרים. הקירטון היה שימושי ביותר עבור תושבי שפלת יהודה בכל התקופות, ובעיקר בתקופה ההלניסטית, שכן מסלע הקירטון הרך איפשר להם לחצוב את אבני בתיהם בצד אתר הבנייה ולא במחצבה מרוחקת, דבר שהוזיל את עלות הבנייה. כדי להימנע ממאמץ מיותר בחציבת שכבת הנארי, פערו בה המקומיים פתחים צרים, והרחיבו את חציבתם כאשר הגיעו אל הקירטון הרך. המבנה המיוחד, של חללים רחבים בעלי פתחים צרים ויציבים בתקרתם, איפשר שמירה על לחותו של הקירטון, ובכך מנע את התפוררותו. חללים אלה, המצויים עדיין בשפע בשפלת יהודה, נקראים בשם מערות פעמון. מערות מלאכותיות אלו נוצלו על ידי התושבים כמחסנים וכמתקנים תת-קרקעיים בעלי מגוון רחב של שימושים כמו בורות מים, מחסנים, בתי בד, אורוות, מתקני קולומבריום ועוד. השימוש הרב במתקנים תת-קרקעיים מסוג זה הביא לקיומן של אלפי מערות ובורות באזור שפלת יהודה, עד הפיכתן של גבעות רבות למעין "גבינה שווייצרית" מחוררת.
מורדי בר כוכבא, שרבים מהם התגוררו ביישובים בשפלת יהודה, ניצלו את המתקנים התת-קרקעיים, כדי ליצור בהם מערכות מסתור, כעין "שימוש משני". הם סתמו את פתחי המוצא של המתקנים התת-קרקעיים, וחיברו אותם במחילות ובמעברים צרים, עד יצירת מערכות ארוכות, המבוססות על המתקנים המקוריים.[17] ביסוס מערכות המסתור על המתקנים התת-קרקעיים חסך עבודת חציבה מיותרת וזמן רב. כן איפשר הדבר את הסתרתן של מערכות המסתור תחת יישובים קיימים, באופן שהקשה על הרומאים להתחקות אחר עקבותיהן.
חלק מן המתקנים הקדומים נוצל בעת המסתור בתפקיד המקורי, כבורות מים, מחסנים וכדומה. מתקנים אחרים עברו שינוי ייעוד, ושימשו את המסתתרים למטרות שונות, כמו אולמות התכנסות, חדרי מגורים וכדומה. הפקעת מתקנים קדומים לטובת מערכות המסתור שיבשה בוודאי את אורח החיים התקין של היישוב, ומכאן ניתן להסיק כי אנשי היישוב שיתפו פעולה עם המורדים, וכי המורדים היו נחושים במלחמתם, גם על חשבון האפשרות לשקם בעתיד את חיי היישוב התקינים.
סקירת מערכות המסתור מעלה כי ישנם מכנים משותפים רבים, ואפילו זהים, לכל מערכות המסתור שהותקנו לקראת מרד בר כוכבא. עמוס קלונר ויגאל טפר, שחקרו מערכות מסתור רבות, סיכמו באופן ממצה את מרכיבי מערכות המסתור לסוגיהם:
ברוב מערכות המסתור הייתה הגישה דרך פיר כניסה אנכי, אליו ניתן היה להיכנס רק בעזרת סולם או חבל. פיר הכניסה היה למעשה מחילה מפותלת, שכללה פיר אנכי, מחילה אופקית קצרה ופיר אנכי נוסף, כך שגם אם פתח הכניסה למערכת המסתור נתגלה על ידי האויב, לא התאפשרה לו כניסה מידית פנימה. מעניין כי במערכות המסתור בגליל נחצב פיר הכניסה באופן זהה, אף על פי ששם היה המסלע שונה לגמרי. יעילותו של פיר הכניסה הייתה בניטרולו של האויב המסתנן, שכן צורת הפיר חייבה את הנכנס להשתלשל פעמיים, כשידיו ורגליו נאחזות בקירות, והוא אינו יכול להשתמש בנשק או להתגונן. עומק הפיר העליון היה בדרך כלל בעומק שכבת הנארי הקשה, והמחילה האופקית והפיר השני נחצבו בשכבות הקירטון.[18]
מתחת לפיר הכניסה הייתה לרוב נקודת הסתעפות של מחילות לכיוונים שונים. במקרה שבו חוברו שני מתקנים קדומים גדולים למערכת מסתור אחת, הותקן פיר הכניסה בדרך כלל בתווך. במערכות מסתור גדולות נבנה ממש חדר מתחת לפיר הכניסה, וממנו התפצלו המחילות לכיוונים שונים. חדר כזה נקרא בפי החוקרים בשם 'חדר מבוא', והוא נדיר במערכות הקטנות.[19]
פיר הכניסה התאפיין בשלושה סוגי מתקנים: מתקן הסוואה, מתקן טיפוס ומתקן נעילה: הפתח הוסווה על ידי עץ גדול או שיח רחב; בפיר העליון נחצבו שקעים קטנים לכל האורך, כנקודות אחיזה לידיים ולרגלים בעת טיפוס פנימה או החוצה; ובמעבר מפיר הכניסה אל תוך המחילה האופקית נקבע מתקן נעילה: דלת אבן, שהקיר שמאחוריה הורחב מעט, כדי לאפשר הצבתם של אביזרי תמיכה עבורה מבפנים. פירי הכניסה נועדו להיסתם במהירות המרבית במקרי חירום. כל פתחי המוצא של הפירים סתומים היום, ברובם על ידי בנייה מכוונת, או בשל מפולות. הכניסה למערכות אפשרית, אם כן, דרך פרצות מאוחרות.[20]
המחילות נועדו לקשר בין אגפי מערכת המסתור, והן מרכיבות את רובה. המחילות נמוכות וצרות, ולכן מחייבות זחילה על ארבע. רק במקרים חריגים ניתן להלך במחילות בהליכה שפופה. צורתן ומידותיהן של המחילות דומות ברוב המערכות: מהלכן בדרך כלל אופקי ומידותיהן הן 60X70 ס"מ בקירוב. קלונר וטפר גילו כי במקרים בהם ניכר שינוי משמעותי ברוחב או בגובה המחילה, יש לבדוק אם מדובר במחילת אוורור צרה, או לחלופין - במחילה שהורחבה לצורך שילוב מתקן נעילה.
המחילות נועדו לקשר בין חללים שונים, ולכן הושקעו מחשבה ותכנון מדוקדקים מאוד בחציבתן, כדי להקשות ככל האפשר על אויב פוטנציאלי. לשם כך נתיבן לעולם אינו ישר, אפילו במקרים בהם, לכאורה, יכלו החוצבים להתקין מחילה פשוטה וישרה מחלל אחד למשנהו. חלק מהן כוללות הבדלי מפלסים דרך פירי מעבר אנכיים, שהתקנתם נוצלה כדי לשלב מתקני נעילה, או פשוט בורות עמוקים, המהווים מלכודת מוות למי שאינו מכיר את המחילה.[21]
החדרים הם חללים רחבים יחסית למחילות, ואשר הותקנו כחלק ממערכת המסתור כולה. יש להבדיל בינם ובין המתקנים הקדומים, ששולבו במערכת בשימוש משני, וכן בינם ובין האולמות (להלן). ברוב המקרים שימשו החדרים למגורים ולאחסון. חלקם נחצבו בצורה מסודרת ונאה, וחלקם בצורה מרושלת וחפוזה, כנראה בהתאם לזמן חציבתם (מקובל לראות באחרונים פעולות מסופו של המרד). גובה התקרה בחדרים הוא כקומת אדם ממוצעת, ולעיתים מעט נמוך יותר. גובה זה, בנוסף לשטחם הקטן של החדרים, מעיד כנראה על חישוב המידות לפי הצורך המינימלי לשהיית בני אדם בתוכם, לעיתים עד כדי הליכה ועמידה שפופה. חישוב זה נבע, כנראה, מן הצורך לחסוך כמה שאפשר בזמן ובמאמץ שהיו כרוכים בהתקנת מערכות המסתור. ישנן מערכות מסתור בעלות חדרים לא מושלמים, וכן מערכות שבהן מחילות קטועות, שאינן מובילות לשום מקום ("מחילות עיוורות"). כמעט לכל החדרים שבמערכות המסתור, אלה ששימשו למגורים ואלה ששימשו כמחסנים, נחצב פתח הדומה בצורתו לפתחי הבתים ביישוב שמעל: משקוף, אבן סף, מזוזות ולעיתים אף מתקן נעילה לדלת. בדפנות החדרים ניתן לזהות בבירור בשקעים וגומחות לנרות, בדרך כלל לנר אחד או שניים בכל חדר.[22]
בחלק מהחדרים נתגלו גומחות חצובות בפתחי החדרים בצד ימין, ולעיתים בצד שמאל עבור מה שנראה כמו בתי מזוזות. אם הנחה זו נכונה, הרי שמדובר בממצא הקדום ביותר לקביעת מזוזות בפתחי חדרים ובתים, המקדים את הממצא המוכר מיישובי דרום הר חברון בכמה מאות שנים.[23] מקורות ארצישראליים אינם עוסקים במנהג קביעת המזוזה בצד הדלת, לעומת המקורות הבבליים, המלמדים כי נוהג זה היה פופולרי מאוד בבבל באותה עת.[24] קביעת בתי המזוזה במערכות המסתור בצד שמאל או ימין לפתחי החדרים ללא הבחנה, מעידה, כנראה, על הכרעת ההלכה בעניין זה רק בשלב מאוחר יותר.
בחלק ממערכות המסתור מצויים חדרים ששטחם גדול מ-15 מטר מרובע. חדרים אלה נחצבו על ידי המורדים כחלק ממערכת המסתור, והם אינם מתקנים קדומים. תקרת האולמות גבוהה מתקרות החדרים, דבר שאיפשר שהייה נוחה בהם. אף אמצעי התאורה בהם רבים בהרבה מאשר בחדרים, ולעיתים כוללים מתקני תאורה תלויים (להלן), שאפשרו את הארת האולם כולו. נראה כי האולמות נועדו לשמש להתכנסויות ציבוריות של יושבי מערכות המסתור. במערכות מסוימות נבחרו לתפקיד אולם ההתכנסות מתקנים קדומים גדולים, כמו בית בד או בור מים. כמעט בכל מערכות המסתור הותקנו האולמות על פי תוכנית אחידה של צורה ומידות.[25]
כל חלל תת-קרקעי המשמש בני אדם או בעלי חיים מצריך פתח אוורור. עם זאת, במתקנים קדומים בשפלת יהודה, כמו בתי בד תת-קרקעיים, מערות קולומבריום ועשרות מתקנים לגידול בהמות, לא אותרו כל מתקני אוורור או פתחים מיוחדים לצורך כך, אלא האוויר נכנס דרך פתחי הכניסה. החוקרים סבורים שהטמפרטורות בחללים תת-קרקעיים נמוכות בהרבה מאלה שבחוץ, ולדבר יש קשר גומלין ישיר להיעדר תחושת מחנק בעת שהייה ממושכת בהם.[20]
בשל כך, כנראה, לא התקינו חוצבי מערכות המסתור בתחילה כל פתחי אוורור מיוחדים, שכן בזמן החציבה שהו רק מעט אנשים במערכות, ופתחי המחילות לא היו חסומים או מוסתרים. ההשערה היא כי המורדים לא העריכו נכונה את יכולת מערכות המסתור להכיל מספר כה גדול של מסתתרים ללא אוורור. הצורך באוורור נוצר, אפוא, רק עם פרוץ המרד, כאשר הלוחמים ובני משפחותיהם מילאו את מערכות המסתור, חסמו את פתחיהן, ואף הדליקו בתוכן נרות שכילו את החמצן. רק אז נפרצו מעברים מאולתרים מתוך המערכת אל פני השטח, דבר שפגע בתפקוד מתקני הביטחון של מערכות המסתור.
ניתן לזהות ללא קושי את המעברים האלה, שכן הם נחצבו בחפזון, ולרוב על חשבון התכנון הראשוני של המערכת. דוגמה לכך ניתן למצוא במערכת הקטנה בחורבת נקיק, בה נעשה חיבור חפוז על ידי מחילה צרה מאוד, בקוטר של 15 סנטימטרים, מהחלק הפנימי של המערכת אל מעבר האוויר של המערכת הציבורית הסמוכה. במערכת הציבורית עצמה היה צורך בפתרון בעיות אוורור, ומעבר נפרץ ממתקן הקולומבריום הסמוך והתחבר אל החצר המרכזית של המערכת דרך התקרה. בחורבת שם טוב, שהגישה אליה הייתה דרך מחילה מאובטחת ומשוכללת, נפרצה מחילת אוורור מחדר המבוא אל תקרת החדר הפנימי. במחילה זו לא שולב ולו מתקן נעילה אחד, ונראה בבירור כי היא נחצבה באופן חפוז ולא מתוכנן.[25]
לעומת המערכות הקטנות, לא נוצרה כלל בעיה של אוורור במערכות המסתור הגדולות והמסועפות. הסיבה לכך היא שילובם של מתקנים קדומים גדולים, בעיקר מערות פעמון שפתחיהם העליונים הוסתרו, ולא היה צורך לחסום את פתחי המחילות שיצאו מהם. המתקנים שימשו כ"מכלי אוויר" רזרביים, וכך התאפשרה זרימת אוויר חופשית אל תוך המערכת.[26]
| מערות מסתור במרד בר כוכבא | |
| חתך אופייני למערכת מסתור | |
 |
 |
 |
 |
| מחילת מסתור בחורבת מדרס | |
 | |
| מערכת מסתור בגבעת התיתורה במודיעין-מכבים-רעות | |
מתקני נעילה היו אמצעי בטיחות, שנועדו למנוע את כניסתם של זרים לתוך המערכת. מתקני הנעילה מופיעים בכל מערכות המסתור, והם כוללים צורות שונות: [27]
לעיתים ניתן למצוא מתקני נעילה מצורות שונות באותה מערכת מסתור, דבר המעיד כי מתקיני מערכות המסתור פעלו מתוך ידע נרחב בטכניקות נעילה. במערכות המסתור הקטנות היה מתקן הנעילה משולב בפיר הכניסה והיווה למעשה את אמצעי הביטחון היחיד של המערכת כולה.
מערכות המסתור, מעצם היותן תת-קרקעיות, הפכו את אמצעי התאורה להכרחיים בכל שעות היממה. דיו קסיוס, בתארו את מערכות המסתור, ציין כי "היהודים החדירו אור למערכות המסתור באמצעות פירים, שנחצבו במיוחד לשם כך". לדברים אלה לא נתגלה ביסוס בשטח, וניכר כי המסתתרים ביכרו שימוש באמצעי תאורה מלאכותיים על פני חשיפה, ואפילו קטנה, של המערכת כלפי חוץ למטרות תאורה. הארת המערכות נעשתה בעיקר באמצעות נרות חרס, שהיו אמצעי התאורה הפופולרי ביותר בתקופות הקדומות. הנרות הוצבו במערכות המסתור בתוך שקעים, במתקני תלייה ומעל בליטות:[28]
פתרונות תברואה וסניטציה היו חלק בלתי נפרד משהיית בני אדם במקומות סגורים לאורך זמן, קל וחומר כאשר מדובר בציבור גדול החי בתוך חללים קטנים, כפי שהיה במערכות המסתור. סקרים וחפירות ארכאולוגיות לא העלו כל ממצא מובהק למתקני סניטציה במערכות המסתור, וסביר כי כל חדר צדדי ומנותק יחסית, או מתקן קדום מרוחק, יכלו להתאים לצרכים אלה. מתקני סניטציה היו קיימים עוד בתקופת בית ראשון וגם בתקופה הרומית, אך היה זה רק בערים הגדולות ולא בכפרים ובישובי הפריפריה.
שלושה סוגי מתקנים שימשו במערכות המסתור לאחסון מזון ותוצרת חקלאית: מתקנים ניידים; מתקנים שנחצבו כחדרים במערכת; ומתקנים קדומים, ששימשו מלכתחילה להסתרת תוצרת חקלאית או כמחסנים. המתקנים הניידים שימשו בעיקר במערכות המסתור הקטנות, ושרידי קנקני אגירה רבים נמצאו ברוב מערכות המסתור, הרבה יותר מכל כלי החרס האחרים. מתקני האחסון והאיסום שנחצבו כחלק מתוכנית המערכת דומים כמעט בכל לחדרי מגורים רגילים, אלא שבולט בהם מאוד העדר תנאי האוורור החיוניים למגורי בני אדם. לעיתים מדובר בחדר כה צדדי ומוסתר, עד כי נדמה שאפילו המסתתרים במערכת לא ידעו על קיומו. דוגמה לכך הוא חדר 'הסליק' בחורבת נקיק, שייתכן כי שימש להסתרת נשק; או 'חדר הגומחות' שבחורבת עיטון, ששימש אולי להטמנת מגילות.
מחסנים ומתקנים קדומים ששימשו להסתרת תוצרת חקלאית מפני גנבה, שולבו כהווייתם במערכות המסתור. המאפיין אותם הוא רצפת שקערוריות להצבת קנקנים, ומערות שברצפתן חצובים פתחי בקבוקונים. ניתן היה, להניח כי מתקנים אלה נחצבו כחלק ממערכות המסתור, אך צורת חציבתם המסוגננת, מיקומם ומתקני התאורה המעוצבים שבהם, מסגירים את שימושם המקורי.[30]
מתקני המים במערכות המסתור נועדו לאגור ולספק מים למסתתרים במהלך המרד. למטרה זו שולבו מתקנים קדומים, וגם נחצבו מאגרים מיוחדים במהלך התקנת מערכות המסתור. לעיתים שימש המתקן לאגירת מים שנאספו לפני המרד, ולעיתים שולבה בו מערכת תעלות חיצוניות לניקוז מים במהלך המרד עצמו, אולי מפני חשש שהכמות שנאספה מראש לא תספיק. שיטת התקנת מתקני המים הייתה שונה ומגוונת במערכות שונות, וזאת על פי טיב החציבה, ובהתאם לבעיות מקומיות שעמדו בפני המתקינים: התמודדות עם מסלע וטופוגרפיה, האפשרות להעביר את המים בתעלות במורד פיר הכניסה או מתקני הנעילה וכדומה.[31]
המחקר מצביע על מתודה של חפירת מערכות המסתור שהוכתבה על ידי גודל המערכת, שילוב של חללים קיימים ופינוי הפסולת. במחילות הצרות עבד אדם אחד ובתחילת החציבה נאלצו החוצבים לשכב על בטנם או גם על גבם בקטעי-חציבה שונים, במחילות ואפילו בחדרים ,עד להרחבת החלל הנחצב. ככל הנראה לצדו של כל חוצב הייתה חוליה של מסייעים שפינו את חומר החציבה לאחור. במקרים אחדים אוחרו פירים שדרכם הוצא חומר החוצה, בעת החציבה, והם נסתמו לאחר-מכן בבנייה. בחישוב שנערך באחד האתרים בו השתמשו החוצבים בחללים קיימים נמצאו שמונה נקודות-חציבה שונות בעת ובעונה אחת: שתי כניסות מבור-מים דמוי-פעמון, שלוש כניסות ממערת-קולומבריום ושלוש כניסות מפירים שנסתמו אחר-כך. החוקרים מעריכים כי מערכת של 100 מטר הושלמה תוך כחודש ימים של עבודה ומערכות שכללו חדרים גדולים ואולמות נחצבו במספר חודשים. באתר אחר, קטן יותר שבו כניסה יחידה מפני השטח נמצא, כי משך החציבה של המחילה העיקרית יכול היה להסתיים תוך כעשרה שבועות, כאשר במקביל מתקינים חוצבים אחרים את החדרים, צוואר הבקבוק של העבודה היה פינוי החומר דרך אותה מחילה יחידה עובדה שהאריכה את הזמן הנדרש לסיום הכנת מערכת המסתור[32]
קיומן של מערכות המסתור הרבות והענפות מעוררת שאלות רבות, ובהן - כיצד הספיקו המורדים לחצוב כמות כה גדולה ומחוכמת של מערכות מסתור בזמן כה קצר? וכן, כיצד העלימו את פסולת הגיר והקירטון, מבלי שהרומאים הבחינו בכך? בראשית שנות ה-90 נערך ניסוי ליד בית גוברין, בו בני נוער נתבקשו לחצוב מחילה בקירטון, שעומקה כמטר וחצי, רוחבה כ-60 סנטימטרים וגובהה כ-80 סנטימטרים. על אף החציבה החובבנית וגילם הצעיר של המתנדבים, הם עמדו במשימה ללא קושי מיוחד בתוך שלוש שעות בלבד.[33] הניסוי הוכיח כי התקנת מערכות המסתור לא הצריכה עבודה רבה, שכן המסלע הרך היה פשוט לחציבה.
באשר לסילוק פסולת הקירטון: בדיקות מדגמיות שנערכו בפריפריית מערכות המסתור העלו משארי קירטון חצוב פזורים בקשת רחבה בכל האזור, דבר שלימד כי החוצבים הוציאו את החומר בערימות קטנות ופיזרו אותו על פני שטח נרחב, כנראה בלילה. חורבת עקד, שהותקנה בתוך גיר, היוותה בעיה, שכן רסיסי הגיר הלבן בולטים למרחוק. פתרון התעלומה נמצא, כאשר החוקרים איתרו מערומים נמוכים של שברי סלע ושיירי חציבה מאחורי קיר נמוך בשדות. ההנחה היא שהחוצבים הקימו את הקיר כדי להסתיר מעיני הרומאים את שברי הגיר במהלך היום, ופיזרו אותם בלילות.[34]
ההסבר המקובל לניצחון הרומאים הוא שהם איתרו את פתחי האוורור של מערכות המסתור, הדליקו מדורות בקרבתם והיפנו את העשן פנימה, עד שהמחסור בחמצן הרג את המורדים, או אילצם לצאת ולהיכנע.[35] עם זאת, בחורבת עקד נתגלה פתח מערכת המסתור חסום בדרדרת אבני גזית גדולות, שפורקו בעמל רב מבית סמוך. במערכת נתגלה שלד אדם אחד ומטבע משנה ג' למרד בר כוכבא. באזור יתיר נתגלתה מערכת מסתור חסומה, ובה כמה שלדי קשישים, נשים וילדים, שנלכדו בה כנראה בידי הרומאים. מערכות מסתור רבות טרם נבדקו, ולכן קשה לדעת אם המורדים נחנקו בעשן או נקברו חיים. בכל אופן, נראה כי לאחר דיכוי המרד התירו הרומאים ליהודים לאסוף את מתיהם מתוך מערכות המסתור ולהביאם לקבורה, כך שלא ניתן היום לדעת כמה מתו ובאילו נסיבות.
בגליל נסקרו מערכות מסתור הדומות לאלו שבשפלת יהודה, בשטח שבין גוש חלב ומרות בצפון ותל עמל בדרום, ובין אעבלין במערב לבין איילת השחר וחוקוק במזרח. בסקרים האחרונים שנעשו על ידי שבטיאל (2009) נמצאו 65 מערות ב-35 אתרים בהם גוש חלב, עיילבון, יודפת, ציפורי, בית שערים, בית נטופה, טורען, נצרת, מגדל העמק, אילניה, כפר כנא ועוד. שבטיאל מסווג את המערות לטיפוסים הבאים: מערכות מסתור פשוטות, הדומות למערכות מסתור בשפלת יהודה, מתקופת הבית השני. מערכות מסתור מפותחות, הדומות למערכות מסתור בשפלת יהודה מתקופת מרד בר כוכבא. מערכות מסתור שנחצבו מתוך מתקנים ששימשו לחיי שגרה, מערכות מסתור שנחצבו מתוך מערות קבורה. מחילות מילוט דומות למערכות שנמצאו בנחל יתיר ובחורבת עקד ביהודה.
רוב הממצא הארכאולוגי המועט מן המערות, מתוארך לזמן שבין המרידות.[36] בעקבות פלויוס יוספוס המזכיר בספרו מחילות ומנהרות בקשר למרד הגדול, הניח גדעון פרסטר כי יש לתארך את מערכות המסתור לתקופת המרד הגדול.[37] כתוצאה מכך שאין ולו מטבע אחד מזמן מרד בר כוכבא במערכות המסתור בגליל, הניח מוטי אביעם כי מערכות המסתור בגליל שייכות לתקופה שבין שתי המרידות.[38] לעומתם יובל שחר רואה במערכות המסתור בגליל חלק מההכנות למרד בר כוכבא. לדעתו, מערכות המסתור בגליל לא שייכות לתקופת המרד הגדול, מכיוון שבעוד שבזמן המרד הגדול בוצרו היישובים ההרריים בלבד, מערכות המסתור נחצבו בגליל ביישובים רבים, כולל אלו שבבקעות.
לדעת שחר הנתונים הטיפולוגיים וצורת החציבה מצביעה כי יהודי הגליל התכוננו לקראת מלחמת בר כוכבא. וכי שיתוף הפעולה של היהודים בגליל ניכר גם בחציבה עצמה וגם בשמירה על החשאיות המוחלטת שהסתירה את מערכות המסתור מהרומאים. התקוממות בגליל בתחילת מרד בר כוכבא ריתקה כוחות לאזור זה, אולם הידוק השליטה הצבאית בגליל כנראה מנע את התפשטות שלטון בר כוכבא לאזור זה.[39]
על פי ינון שבטיאל יש במערות הללו עדות לפחד מהשלטון הרומי בזמנים שונים, והיו מערות שנחצבו בתקופת המרד הגדול (הפשוטות ללא גימור), והיו מערות מהמאה השנייה (המפותחות), שנחצבו או לקראת מרד בר כוכבא, או לאחריה על ידי אנשים שבאו מיהודה לגליל וידעו את החיוניות שיש במערות מעין אלו.
מערכות מסתור תת-קרקעיות אינן נפוצות. בקפדוקיה שבאסיה הקטנה נתגלו מערכות מסתור תת-קרקעיות בכעשרה אתרים שונים, אך הן שונות מאוד ממערכות המסתור שנתגלו בישראל, ולכן סביר כי אינן קשורות זו בזו. מערכות המסתור בקפדוקיה מאופיינות בחדרים גדולים, במחילות ארוכות מאוד ומשופעות, באגנים גדולים לניקוז נוזלים ובפירים עמוקים ביותר. נראה כי מערכות אלו שימשו למסתור למשך תקופות ארוכות ותארוכן אינו חד משמעי. עם זאת, מקובל כי שימשו נוצרים שהסתתרו מפני השלטון או ההמון המוסלמי.[40]
.JPG)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
