Loading AI tools
משורר, פסל ומתרגם ישראלי (1922–2014) יליד בוקובינה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנפרד וינקלר (27 באוקטובר 1922, פּוּטילָה – 12 ביולי 2014, צור הדסה) היה משורר ומתרגם ישראלי, יהודי יליד רומניה, שכתב בשפות גרמנית ועברית.
לידה |
27 באוקטובר 1922 פוטילה, Rădăuți County, ממלכת רומניה |
---|---|
פטירה |
12 ביולי 2014 (בגיל 91) ירושלים |
מדינה | ישראל, רומניה |
שפות היצירה | עברית, גרמנית |
פרסים והוקרה | פרס היצירה לסופרים עבריים (2000) |
מנפרד וינקלר נולד בפּוּטִילָה, כפר גדול (בימינו עיירה באוקראינה) בעל רוב אוקראיני, השוכן בצפון חבל בוקובינה כ-75 ק"מ דרום-מערבית מצ'רנוביץ. באותן השנים האזור היה שייך לרומניה, אחרי תקופה ארוכה של שלטון אוסטרי. וינקלר גדל במשפחה יהודית אמידה, בעלת יערות ואדמות[1]. בבית דיברו גרמנית. אביו, אמיליאן ברטהולד וינקלר, בוגר אוניברסיטת וינה היה עורך דין. אמו יוהנה וינקלר לבית וילדהולץ, היה צאצאית למשפחה מן העיר ברודי בגליציה. סבה, יוסף וילדהולץ היה מורה ידוע לספרות גרמנית בגימנסיה הגרמנית בברודי, ואחד מתלמידיו היה דב סדן. המשפחה שהתה זמנית בצ'רנוביץ בשנים 1930–1932 וחזרה לגור בפוטילה. אחרי לימודים בבית ספר יסודי בכפר, נשלח וינקלר על ידי הוריו, בשנת 1936, אל קרובים בצ'רנוביץ על מנת שילמד שם בתיכון רומני. מגיל 13–14 התחיל להתעניין בשירה הגרמנית[2]. מבחינה פוליטית, בדומה לאחיו הבכור, גרהרד, הוא נמשך לאידאולוגיה הקומוניסטית.
בלילה של 13 ביוני 1940, כשצפון בוקובינה סופחה לברית המועצות, הוריו והאח גרהרד, פעיל קומוניסטי בעבר ורופא, מנהל בית החולים בפוטילה, יחד עם אשתו שושה, נעצרו על ידי השלטונות הסובייטיים. האם והגיסה נשלחו למחנה בקזחסטן, והאח נשלח באשמת "טרוצקיזם" לגולאג של צפון רוסיה. איש מהם לא שרד. האב העדיף לשים קץ לחייו, בגיל 50[3][4]. מנפרד ניצל מכיוון שנמצא עדיין אצל קרוביו בצ'רנוביץ. סיים את לימודי הבגרות בקיץ 1941. בשנת 1941, אחרי כיבושה החוזר של צ'רנוביץ על ידי רומניה בברית עם הנאצים, וינקלר גורש בתור יהודי לטרנסניסטריה, בה נספו חלק גדול מיהודי בוקובינה ובסרביה. למזלו שרד, ובשנת 1944 שב לצ'רנוביץ, שנכבשה בחזרה על ידי הצבא הסובייטי. אחרי תום מלחמת העולם השנייה, כמו רבים מניצולי השואה בבוקובינה, העדיף שלא להישאר בברית המועצות הסטליניסטית אלא לעבור, בתור אזרח רומני, לתחום רומניה.
גם רומניה הפכה במהרה למדינה קומוניסטית. אחרי שנת 1946 חי וינקלר בעיר טימישוארה, עיר בחבל באנאט, בעלת מסורת תרבותית גרמנית, ובה גם קהילה יהודית גדולה ששרדה כמעט בשלמותה. בטימישוארה נקלטו במהלך השנים פליטים מאותם חלקי רומניה שסופחו לברית המועצות. וינקלר, שלא קיבל בעבר חינוך יהודי, הצטרף לתנועת הנוער הציוני הבונים דרור ובשנת 1948 להכשרה חקלאית מתוך כוונה לעלות לארץ ישראל. בסופו של דבר נאלץ להישאר עדיין ברומניה, כשהתנועה הציונית הוצאה מחוץ לחוק על ידי הקומוניסטים ב-1949. הוא למד תקופה קצרה בפקולטה לגרמנית שהוקמה בעיר ושנסגרה כעבור זמן קצר, עבד כפועל ייצור וכטכנאי מבקר איכות במפעל למתכות[5], ובמקביל כתב שירים בשפה הגרמנית. בעת הפעילות בתנועה הציונית הכיר וינקלר את הרמה לוין, מצ'רנוביץ, אשתו לעתיד[6].
בשנת 1956 פרסם וינקלר ברומניה את קובץ שיריו הראשון בגרמנית Tief pflügt das Leben ("החיים חורשים עמוק"). לפרנסתו כתב גם שירי ילדים (Kunterbunte Verse, 1957), סיפורי ילדים בחריזה (Fritzchens Abenteuer, 1958) ולתוכניות בגרמנית של תחנת הרדיו בטימשוארה. התקבל באותן השנים כחבר המחלקה הגרמנית של איגוד הסופרים הרומנים.
בשנת 1956, במפגש סופרים בבוקרשט, הכיר וינקלר את הסופר הגרמני-רומני הַנְס בֶּרְגֶל (יליד 1925), בן למשפחה סקסונית טרנסילבנית. ברגל, שסבל מרדיפות נגד הגרמנים אחרי מלחמת העולם השנייה, נכלא ב־1959 למשך שש שנים על ידי שלטונות רומניה ואחר כך היגר לגרמניה. קשר הידידות ביניהם התחדש כעבור כ־40 שנה, ב-1994, וההתכתבות בין השניים פורסמה על ידיהם בשנת 2011. ברגל כתב אחריות דבר לספרי וינקלר שפורסמו בגרמניה, כולל לספרו האחרון שפורסם בגרמניה בשנת 2014 ("היכן שהיקום צריך להתחיל"). שני הסופרים החליפו ביקורים הדדיים, ובסתיו 1999 ביקרו ביחד בירדן[7].
בשנת 1959 עלה וינקלר לישראל, וכמי שלא ידע אף אות בעברית למד את השפה בקיבוץ בית אלפא ואחר כך באולפן עציון[8]. השליטה בעברית איפשרה לו בהמשך להירשם בשנים 1959–1963 ללימודי ספרות עברית ויידיש באוניברסיטה העברית. עוד בשנה הראשונה כסטודנט בירושלים התחיל לכתוב שירים גם בעברית, ופרסם אותם בעיתון העולים ובעיתון הסטודנטים[2]. בשנים הראשונות בארץ זכה וינקלר לעידודם של פרופ' דב סדן, של עזרא פליישר ואחרים.
וינקלר הצטרף לחוג "ליזיס" של אנשי רוח יהודים כותבי גרמנית[9]. הוא עבד בהמשך כארכיונאי וניהל את הארכיון בנימין זאב הרצל במסגרת הארכיון הציוני המרכזי בירושלים. הוא השתתף בשנים 1964–1981 בהוצאה לאור של כתבי הרצל. וינקלר התיישב ביישוב צור הדסה בפרוזדור ירושלים, ואחרי 1981 פעל כסופר, מתרגם ופסל עצמאי. בשנת 1994 שכל וינקלר את בתו בתאונה.
בנוסף לכתיבת שירה בעברית וגרמנית, תרגם לעברית יצירות ספרות מגרמנית ומרומנית.
מנפרד וינקלר היה חבר באגודת הסופרים העבריים, באגודת הסופרים כותבי גרמנית בישראל (שהוקמה בשנת 1975) ובמרכז PEN של המחברים בשפה הגרמנית מחוץ למדינות הדוברות גרמנית.
בשנת 2008 התראיין וינקלר בסרט התיעודי "צליל המלים" (Der Klang der Wörter), המוקדש לסופרים יהודים כותבי גרמנית שעלו לישראל וחיים בה.
הלך לעולמו ב־12 ביולי 2014 ונקבר בבית הקברות בנס הרים.
וינקלר פרסם 4 קובצי שירים בעברית:
בשנת 1977 פרסם שיחון עברי-גרמני.
שיריו העבריים של וינקלר תורגמו לאנגלית, גרמנית, רומנית, ואוקראינית.
ב-2005 כמה משיריו פורסמו באנתולוגיה דו-לשונית של יצירות משוררים רומנים וישראלים - מולדת המשורר Națiunea Poeților שפורסמה בסוצ'אבה, בירת דרום בוקובינה[10] עם איורים מאת מיכאי פַּנְזָארוּ-פים.
EUPHORION, Anul XXVI 2015,, בתרגום לרומנית מאת נורה יוגהסיביו, בוקרשט, רומניה,
Israelischer Lyriker, Übersetzer und Bildhauer Manfred Winkler gestorben
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.