ט. כרמי

ט. כרמי הוא שם העט של כרמי טשרני (צ'רני; 31 בדצמבר 1925; י"ד בטבת תרפ"ו – 20 בנובמבר 1994; כ"ט בכסלו תשנ"ה), שהיה משורר עברי, מתרגם ועורך ישראלי.

ט. כרמי

ט. כרמי ב-1984
לידה	31 בדצמבר 1925 ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	20 בנובמבר 1994 (בגיל 68) ירושלים
שם לידה	כרמי טשארני
מדינה	ארצות הברית, ישראל
לאום	יהודי
עיסוק	משורר, מתרגם ועורך
מקום לימודים	ישיבה יוניברסיטי
שפות היצירה	עברית
סוגה	שירה
זרם ספרותי	מודרניזם
יצירות בולטות	ספרי שירים: "הים האחרון", "דבר אחר", "שירים מן העזובה" ספר ילדים: שמוליקיפוד תרגומים: אנטיגונה, מחזות שייקספיר
תקופת הפעילות	1947–1994 (כ־47 שנים)
הושפע מ	טי אס אליוט
בן או בת זוג	שושנה היימן
פרסים והוקרה	פרס ביאליק, פרס ברנר, פרס שלונסקי, פרס ניומן, פרס ראש הממשלה ליצירה

ביוגרפיה

כרמי טשרני נולד ב-1925 בברוקלין שבניו יורק, למשפחה חרדית. אביו, הרב ברוך (ברנרד) טשרני, היה איש חינוך ושנים רבות שימש כמנהל בית ספר לעברית ומורה. בביתם דיבר האב עם הבנים רק בשפה העברית, בעוד שהאם, בוגרת אוניברסיטת הסורבון, דיברה עמם באנגלית המקומית. למען חינוכם העברי, שלח האב את שני בניו עם אשתו לתל אביב, ושם החל כרמי בן השש את חינוכו היסודי בבית הספר בלפור בשלוש השנים 1931–1934. עם חזרתו לניו יורק למד בישיבת "עץ-חיים" ובבית המדרש למורים והקולג' של ישיבה יוניברסיטי. לאחר קבלת תואר ראשון בספרות אנגלית וצרפתית התחיל ללמוד בבית הספר למוסמכים של אוניברסיטת קולומביה.

בעקבות ביקור בניו יורק של איש המחתרת היהודית בצרפת מימי הכיבוש הנאצי, עזב כרמי את לימודיו באוניברסיטת קולומביה והתגייס לעבודה הומניטרית בצרפת. בשנים 1946–1947 עבד שם במוסדות חינוך ליתומים ולילדי פליטי המלחמה היהודיים. בתום שנת השירות חזר לניו יורק וזכה במלגה ללימודים באוניברסיטה העברית מטעם הסתדרות ציוני אמריקה.

באוקטובר 1947 עלה לארץ ישראל והתחיל את לימודיו באוניברסיטה העברית בחוג לספרות עברית. חודש לאחר מכן, עם פרוץ מלחמת העצמאות, הניח כרמי את לימודיו והתגייס לשירות ההגנה. הוא שירת בחי"ש בזמן המצור הערבי על ירושלים. עם פלישת הלגיון באמצע מאי 1948 היה ט. כרמי מקלען בכיתת חי"ש שבלמה את טור הלגיון הירדני באזור שבין בית הספר לשוטרים ומעבר מנדלבאום. מפקד החזית, יוסף נבו, המליץ בפני מפקד המחוז, דוד שאלתיאל, להעניק לכרמי ציון לשבח על לחימתו בקרב בלימה זה. ט. כרמי המשיך ושירת בחטיבת הראל של הפלמ"ח בשעת ההתקפה על לטרון, ולבסוף כקצין בחיל האוויר. באוקטובר 1949 שוחרר בדרגת סרן וחזר ללמוד באוניברסיטה העברית.

כרמי לא המשיך ללימודי התואר השלישי. הוא העדיף להקדיש עצמו ליצירה הספרותית על פני קריירה אקדמית. עם פרסום ספרו הראשון, ולבקשת המוציא לאור ישראל זמורה כי יעברת את שמו, אימץ את שם העט "ט. כרמי".

ט. כרמי הרצה הן באוניברסיטה העברית בירושלים והן באוניברסיטת תל אביב, ומשנת 1978 ועד למותו היה פרופסור-אורח לספרות עברית בהיברו יוניון קולג' בירושלים. כמו כן היה פרופסור-אורח באוניברסיטאות ייל, סטנפורד, ברנדייס, ניו יורק ואוקספורד.^[1]

בשנת 1990 נבחר ט. כרמי לחבר-יועץ באקדמיה ללשון העברית.

ט. כרמי נפטר ממחלת הסרטן בכ"ט בכסלו ה'תשנ"ה, 20 בנובמבר 1994. הוא נקבר בקיבוץ גן שמואל. ארכיונו של ט. כרמי שמור במרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית שבאוניברסיטת תל אביב.

חיים אישיים

ט. כרמי היה נשוי שלוש פעמים.

אשתו הראשונה הייתה הפסלת והציירת שושנה היימן, ולהם בן אחד משותף, גד צ'רני. אשתו השנייה הייתה האמנית תמרה ריקמן (ילידת 1934), ולהם בן אחד. לאשתו השלישית, הצלמת לילך פלד צ'רני (ילידת 1954), נישא בשנות ה-80 של המאה העשרים, ולהם בן אחד.

אחיו הוא פרופסור ישראל טשרני, פסיכולוג, היסטוריון וחוקר רצח עם.

ט. כרמי התגורר ברמת גן ובשכונת אבו תור שבירושלים.

יצירתו

את שירו הראשון, שיר אהבה בשפה העברית, כתב כרמי בהיותו בן 16. עוד בניו יורק עזר לו הפרופסור שמעון הלקין, ועם עלייתו ארצה ציידו הלקין במכתבי המלצה לאליהו דוד שפיר ולאשר ברש. שירו הראשון שהודפס בארץ, לימים חלק מהמחזור "אין פרחים שחורים", התפרסם בכתב העת גליונות בעריכת יצחק למדן. בעקבות פרסום השיר זכה כרמי גם בהכרתו של אברהם שלונסקי שפרסמו בכתב-העת עיתים.

ספר שיריו הראשון, "מום וחלום", ראה אור בשנת 1950. בשנים 1950–1951 חיבר את ספרו השני, מחזור השירים "אין פרחים שחורים", בעקבות עבודתו ההומניטרית בצרפת. בשנת 1955 הקדיש לבנו גד (הילד-גיבור בסיפור נקרא גדי) את ספר הילדים "שמוליקיפוד"^[2] לציורים מאת אשתו הראשונה, שושנה היימן, תחת השם כוש (ראשי תיבות של "כרמי ושושנה").^[3]

כפי שכרמי העיד על עצמו, בשירתו ניכרת היטב השפעתה של השירה האנגלית, ובפרט שירתו של ת"ס אליוט.^[4] בשנים בהן השירה העברית בישראל השתייכה ברובה לאסכולה הרוסית, ובמיעוטה לאסכולה הגרמנית, סגנונו של ט. כרמי הבדילו משאר משוררי דורו. שירתו של ט. כרמי מאופיינת בסגנון לירי, אך לא סנטימנטלי, עם שימוש רב באירוניה. המחזור "אין פרחים שחורים" בנוי באופן לא שגרתי כאוסף מונולוגים כך שרק מן המכלול ניתן להקיש על יחסן של הדמויות אחת לשנייה ולשוני בתפישתן את סיטואציית החורבן המשותפת כתוצאה מהמלחמה. בספרו "שלג בירושלים" משנת 1956 ניתן למצוא שירי מחאה חברתית.

בקיאותו בספרות האנגלית והצרפתית מזה ובתנ"ך ובתלמוד מזה משמשת לו מקור לא-אכזב לסמלים וצורות כתיבה. וככל מי שחדור תרבות עמוקה, תרבותו מעורבת בדמו ומשתלבת ביצירתו בדרך אורגנית. לעולם הוא נרתע מן הראוותנות ומן הציטטה הפשטנית, הגסה הברורה מדי.

— מרים אורן, שתי פינות בעולם אחד (עיתון "דבר", 23 במאי 1958).

בשירתו ניכרת השפעה מודרניסטית חזקה. עם זאת, מוצא כרמי את דרכו האינדיבידואליסטית במודרניזאציה של הצורות הפיוטיות. דרך זו יש והיא נשארת בתחום הלירי, יש והיא נכנסת לתחום של פרוזאיות הביטוי.

— אברהם שאנן (עורך), מילון הספרות החדשה העברית והכללית (תל אביב: הוצאת יבנה, 1959), עמוד 390.

יש בשירתו של ט. כרמי צליל מקורי חדש בשירתנו. אמנם הבא לתור בחדרי היכל "נחש הנחושת" ולחשוף את אוצרותיו נמצא תועה ותוהה לא מעט, נקלע למבואות המשאירים עליו רושם עז, אך לפתע הם מסתיימים ואובדים בחלל הריק, עומד בפני ציורים מופשטים שהמוחש מזדעק מתוכם, פורץ ומתערפל ונחבא בסמל הצופן גנזי משמעויות, חש ברטט החיים שקפאו בצו ההגיון הצורני והדבקות במופשט ומבחין בסערת רגשות המזעזעת את כביכול השלווה החיצונית, שנכפתה בתוקף נצחון הצורה על הדחף הפנימי המתפרץ.

— אדיר כהן, סופרים עבריים בני זמננו (תל אביב: הוצאת ספרים מ. מזרחי, 1964), עמוד 251.

שירתו מורכבת ורבת-פנים. זו שירה מודרניסטית מובהקת, אך בה בעת נוטה אל הקלאסיציסטי: סגנון, במבנה ובעמדה הפואטית. לצד שירים ליריים נטולי חרוז או משקל מופיעים סונטות, ססטינות ושירים בעלי צורה וריתמוס מוקפדים. כפל הפנים ניכר גם בדמות הדובר בשירים: שכלתני, חסכן, מאופק, מפוכח, שנון ואירוני, שהפואטיקה שלו היא כעין משחק תמידי של הסוואות ותחבולות הסתרה. עם זאת, בשירים רבים הוא מתגלה כדובר "מפולש" וחשוף, שחרדותיו ותשוקותיו גלויות וקיומו נובע ממגע נטול חציצה בינו לבין נמענים שונים, ובעיקר בינו לבין ישות נשית, או נשים. המתח הזה עולה בין השאר משירי האהבה שלוף שהם חלק הארי של שירתו.

— מעין הראל, בתוך: זיסי סתוי ויגאל שוורץ (עורכים), לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים (אור יהודה: הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר ומכון הקשרים, 2014), עמוד 520.

ט. כרמי הרבה לתרגם מחזות לעברית על פי הזמנות בתי התיאטרון השונים, ובכך העשיר משמעותית את הרפרטואר בארץ. עיקר תרגומיו נעשה משפת אמו האנגלית, ולהם נוספו תרגומים לא מעטים מצרפתית ומגרמנית, וכן תרגום מיוונית עתיקה לטרגדיה אנטיגונה. בתרגומיו לכמה ממחזותיו של שייקספיר ובתרגומו המדובר ל"אנטיגונה", ביסס ט. כרמי את שמו כמתרגם מוכשר שבכוחו לתרגם לעברית קולחת ובת-הצגה על הבמה המודרנית, ועם זאת לא להחסיר מן המשמעות המילולית של הטקסט ואף לטפל ברגישות ובנאמנות במשקל השירה המקורי. מרבית תרגומיו ראו אור לאחר הצגתם בהוצאות הספרים השונות.

לצד שירתו ותרגומיו, שלח ט. כרמי ידו במשך שנים רבות בעריכה, בעיקר בתחום ספרות הילדים והנוער. בשנים 1945–1946 היה עורך "ניב" בניו-יורק; היה ממייסדי השבועון הספרותי "משא", ובין השנים 1951–1954 היה אחד מעורכיו (לצדו של אהרן מגד); בשנים 1955–1956 ערך את "אורות קטנים", כתב עת לילדי הגולה; בשנים 1957–1961 ערך את המדור לספרות ילדים של ספרית פועלים (עם לאה גולדברג), ובשנים 1963–1971 היה עורך המדור לספרות ילדים של עם עובד.^[1] בנוסף ערך את "אריאל: רבעון לאמנויות ולמדע בישראל" ואת ספריית "דן חסכן". כמו כן ערך את תוכנית הרדיו "רגע של שיר" בקול ישראל.

בשנת 1965 הוציאה הוצאת שוקן אנתולוגיה דו-לשונית לשירה עברית מודרנית בעריכתם המשותפת של ט. כרמי, הרב עזרא שפייזהנדלר (Spicehandler, 1921-2014) וסטנלי ברנשו (Burnshaw, 1906-2005) תחת השם: "השיר העברי כשהוא לעצמו" (The Modern Hebrew Poem Itself). האנתולוגיה הכילה 69 שירים מאת 24 משוררים וכללה את המקור העברי, תעתיק לכתב רומי, תרגום מילולי לאנגלית והסברים ופרשנויות. על בסיס מבחר השירים בעבודה זו הופנו כלפי כרמי ביקורות חריפות מצד משוררים שלא נכנסו לאנתולוגיה, ובראשם ש. שלום.^[4] מהדורה שנייה ומורחבת יצאה לאור בשנת 2003.

תרומתו הגדולה לספרות העברית עבור הקהל האנגלי, פרי עמלן של עשר שנים, היא האנתולוגיה "ספר פינגווין של השירה העברית" (The Penguin Book of Hebrew Verse). זו אנתולוגיה דו-לשונית שעבורה כינס ט. כרמי ותרגם שירה עברית למן המקרא ועד לימינו. האנתולוגיה ראתה אור בהוצאת ספרי פינגווין בשנת 1981.

קבלה ומורשת

ט. כרמי השתתף במספר פסטיבלי שירה בינלאומיים וזכה לפרסים רבים על שירתו, בהם פרס שלונסקי, פרס ברנר ופרס ביאליק. למרות זאת, ולמרות עבודותיו כעורך, שירתו של ט. כרמי לא נכנסה עד היום לקנון השירה העברית. אף עורך או הוצאה לא העלו על נס את שירתו וטרם נכתבה ביקורת מעמיקה אודותיה.

ט. כרמי לא היה חבר באף חבורה ספרותית, וכן לא היה חבר באף מפלגה ומשך ידיו ממעורבות פוליטית. ככלל העדיף כרמי להימנע ממאבקי כוח, וייתכן כי הדבר שיחק לרעתו.

ט. כרמי לא עשה עלי רושם של אדם האוהב את זירת הקרבות והשש להתגרות באחרים. בשיחתי עמו לא חשתי את היהירות המאפיינת כמה מהמשוררים הצעירים, בני הדור הזה, המבטלים כעפרא דארעא את קודמיהם, וביחוד את הקאלסיקנים שבספרותנו.

— אייזיק רמבה, ט. כרמי - משורר ישראלי שלידתו וגידולו באמריקה (עיתון מעריב, 16 במאי 1969).

שיריו של ט. כרמי תורגמו לשפות זרות, בעיקר לאנגלית, לצרפתית ולגרמנית. על אף שהיה דו-לשוני, נמנע ט. כרמי מכתיבת שירה באנגלית ומתרגום שיריו לאנגלית, ותרגומם נעשה בידי אחרים.

ט. כרמי זכור בעיקר בזכות תרגומיו למחזות שייקספיר ולטרגדיה "אנטיגונה", ובמיוחד בזכות ספר הילדים "שמוליקיפוד". זה האחרון זכה להצלחה רבה, הולחן בשנת 1964 בידי מל קלר ועובד לתקליט ילדים מצליח בביצועה של דליה פרידלנד, ובהמשך גם עובד להצגת ילדים מאת סמדר שיר. בשכונת קריית רבין בחולון הוקם גן סיפור של שמו.

שירים מספר משל ט. כרמי הולחנו בידי אבל ארליך, יחזקאל בראון וחוה אלברשטיין. השיר "תנאי" הולחן ובוצע בידי מתי כספי באלבומו הראשון (1974), אך נגנז לבקשת המשורר והושמט מהמהדורות המאוחרות של האלבום.^[5] השירים ״מום וחלום״, ״כל חיי״ ו"אנטומיה של מלחמה" הולחנו בידי חיים רחמני ובוצעו על ידי ההרכב קטב מרירי באלבומיהם "״על חורבות האביב״ (2010) ו"קסמים לסבל" (2011).^[6]

בשנת 2006 הציגה אלמנתו, לילך פלד צ'רני, תערוכה לזכרו בגלריה של כפר האומנים עין הוד תחת הכותרת: "ט. כרמי 1925-1994".

בשנת 2020 הוציאה עמותת מקום לשירה בשיתוף עם הוצאת עמדה ובעריכת המוזיקאי והסופר יובל יבנה את המהדורה הראשונה של כל שירי ט. כרמי, אשר זכתה בפרס שרת התרבות לעידוד היצירה העברית בקטגוריית ספרות מופת לשנת תשע"ט. יבנה גם הלחין מספר שירים שלו והקליט ביחד עם מספר מוזיקאים ירושלמים 11 משיריו המולחנים באלבום מיוחד.^[7]

ספרי שירה

• מום וחלום, תל אביב: מחברות לספרות, 1950.
• אין פרחים שחורים (חיתוכי עץ: שושנה הימן), תל אביב: מחברות לספרות, 1953, 1958².
• אין פרחים שחורים, מהדורה מחודשת עם אחרית דבר מאת רחל סטפק: חבל מודיעין: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2017.
• שלג בירושלים (חיתוכי עץ: שושנה הימן), מרחביה: ספרית פועלים, 1956.
• הים האחרון (ליתוגרפיות צבעוניות: שושנה הימן), תל אביב: מחברות לספרות, 1958.
• נחש הנחושת (רישומים: אביגדור אריכא), ירושלים ספרי תרשיש, 1961.
• האוניקורן מסתכל במראה, ירושלים: ספרי תרשיש, 1967.
• תביעה (תחריטים: תמרה ריקמן), ירושלים: ספרי תרשיש, 1967.
• דבר אחר: שירים 1969-1951, תל אביב: עם עובד, 1970.
• התנצלות המחבר, תל אביב: דביר, 1974.
• אל ארץ אחרת, תל אביב: דביר, 1977.
• ליד אבן הטועים, ירושלים: דביר, 1981.
• בפנים (רישומים: תמרה ריקמן), ירושלים: מרכז ברסטון לגרפיקה ליד מוזיאון ישראל, 1981.
• חצי תאוותי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1984.
• אחת היא לי, תל אביב: ספרית פועלים, 1985.
• שירים מן העזובה, תל אביב: דביר, 1988.
• אמת וחובה, תל אביב: דביר, 1993.
• שירים: מבחר 1994-1951, תל אביב: דביר, 1994.
• "שירים (והדמיות) בעל-כרחי". בתוך: "חדרים: כתב עת לשירה", ת"א: גלריה גורדון, גיליון 11, קיץ 1994. עמ' 6–11.
• כל השירים, ירושלים: מקום לשירה, 2020. שני כרכים.

• The Brass Serpent, London: André Deutsch, translated by Dom Moraes, 1964.
  Athens, Ohio: The Ohio University Press, 1964.
  Ann Arbor, Michigan: University Microfilms International, 1964.
• Somebody like you, London: André Deutsch, translated by Stephen Mitchell, 1971.
• At the Stone of the Losses, Philadelphia: Jewish Publication Society of America and University of California Press, translated by Grace Schulman, 1983.
  Manchester: Carcanet Press, 1983.
• T. Carmi, Dan Pagis, Selected Poems, Harmondsworth: Penguin Books, translated by Stephen Mitchell, 1976.
• Le serpent d’airain / Die Kupferschlange, St. Gallen und Stuttgart: Tschudy-Verlag, herausgegeben von Hans Rudolf Hilty, traduction française par Yvette Szczupak-Thomas, deutscher Übersetzung von Tuvia Rübner, 1964.
• An den Granatapfe, München: Carl Hanser, von dem Hebräischen von Gila Lustiger, 1991.

תרגומים

מאנגלית

• ויליאם שייקספיר, אותלו, תל אביב: דביר, 1991.
• שייקספיר, המלט, ירושלים: דביר, 1981. מהדורה שנייה - 1990.
• שייקספיר, חלום ליל קיץ, מרחביה: ספרית פועלים, 1964.
• שייקספיר, מידה כנגד מידה, תל אביב: ספרית פועלים, 1979.
• שייקספיר, מהומה רבה על לא דבר, ירושלים: דביר, 1983.
• ג'ורג' פרקהר, תעלולי אהבים [מאוחר יותר תחת השם: נוכלים ואוהבים], רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה, 1980.
• אדגר לי מאסטרס, גבעת ספון ריבר. (עבור תיאטרון בימות, 1968).
• ליליאן הלמן, שועלים קטנים, מרכז ישראלי לדרמה, 1960.
• ג'ון פטריק, הלב הנמהר, תל אביב, 1955.
• כריסטופר פריי, הבכור, תל אביב: הארץ, 1958.
• פיטר שאפר, האוזן הפרטית והעין הציבורית. (עבור בית צבי, 1988).
• אדוארד אלבי, סיפור גן החיות, תל אביב: איגוד בימות החובבים, 1970.
• ג'ון אוסבורן, הבט אחורה בזעם. רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה, 1960.
• ברנדן ביהן, בן ערובה. (עבור תיאטרון חיפה, 1963).
• טום סטופארד, רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים, תל אביב: דביר, 1990.
• ג'ק גילברט, "חמישה שירים", בתוך: מאזנים, כרך ס"ז, חוברת 9 (1993), עמ' 33.^[8]
• סידני ולטר פינקלשטיין, מגמות האמנות: ספרות, ציור, מוזיקה, מרחביה: ספרית פועלים, הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1951.

מצרפתית

• אדמון רוסטאן, סירנו דה ברז'רק, תל אביב: זמורה-ביתן, 1986.
• ז'אן ז'ירודו, המשוגעת משאיו, תל אביב: דביר, 1977.
• אנדריי אוביי, נח. (עבור תיאטרון החאן, 1968).
• מישל דה גלדרוד, גיבור היום (פאנטאגליז), תל אביב: עמיקם, 1963.
• פראנס דה האס, "יום אחד", בתוך: מאזנים, כרך ס"ט, חוברת 2 (1994), עמ' 42.^[9]

מגרמנית

• ברטולט ברכט, אדון פונטילא ומאטי משרתו, ירושלים: תרשיש, 1962.

מיוונית עתיקה

• סופוקלס, אנטיגונה [ע"פ תרגומם האנגלי של דודלי פיטס ורוברט פיצג'רלד], תל אביב: דביר, 1970.

מטורקית

• נאזים חכמת, מבחר שירים [ע"פ תרגומו הצרפתי של טריסטן צארה והאנגלי של עלי יונוס], מרחביה: ספרית פועלים, 1955.

מעברית לאנגלית

• The Modern Hebrew Poem Itself: From the Beginnings to the Present, New York: Schocken Books, 1965.
• The Penguin Book of Hebrew Verse, Harmondsworth: Penguin Books, 1981.
• Lea Goldberg, Lady of the Castle, Tel-Aviv: Institute for the Translation of Hebrew Literature in co-operation with the Cultural Division of the Department for Education and Culture in the Diaspora, 1974.

פרסים

• 1958: פרס שלונסקי, על ספרו "הים האחרון".^[10]
• 1972: פרס ברנר, על ספרו "דבר אחר".^[11]
• 1973: פרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול.
• 1978: פרס קובנר (מועצת הספר העברי, ניו יורק), על ספרו "אל ארץ אחרת".^[12]
• 1982: פרס ניומן (המכון לתרבות עברית, אוניברסיטת ניו יורק).^[13]
• 1982: פרס סמילן (Kenneth B. Smilen Present Tense Literary Award), על האנתולוגיה "ספר פינגווין של השירה העברית".
• 1987: מלגת גוגנהיים בתחום השירה.^[14]
• 1990: פרס ביאליק לספרות יפה, על ספרו "שירים מן העזובה" ועל מכלול יצירתו.
• 2005: פרס התיאטרון הישראלי בקטגוריית "מתרגם השנה", על תרגומו ל"המלט".^[15]

לקריאה נוספת

• ט. כרמי, "גלוי-עיניים ותפוש-לילה". דברים שנאמרו בטקס מתן פרס לאה גולדברג לחוקרת השירה חביבה מאירי-שוחט. עיתון דבר, 9 ביוני 1972, מוסף "משא", גיליון מס' 27, המשך.
• ט. כרמי, "מתחת לשיר". דברי זכייתו בפרס ברנר. מאזנים, כרך ל"ה, חוברת 5–6 (1972), עמ' 426-427.^[16]
• ט. כרמי, "על עקרונות הארגון בשירה". בצרון (סדרה חדשה), כרך ט', גל' 39–40 (369–370) (תשרי תשמ"ט 1988), עמ' 33–42.
• רן יגיל, "אמת שהיא חובה: לזכרו של המשורר והמתרגם ט. כרמי". מאזנים, כרך ס"ט, חוברת 4 (1995), עמ' 3.^[17]
• גליה שנברג, רחל בן כנען, "המשורר כפולמוסן: הפרדוקס כתבנית רטורית בשירתו של ט' כרמי". דפים למחקר בספרות, כרך 16–17 (2009), עמ' 226-250.^[18]
• לאה פילובסקי, המפתח בכיסו הריק: מסע פואטי בעקבות ט. כרמי, ירושלים: הוצאת כרמל, 2018.

• Ezra Spicehandler, "Carmi, T.", in: Sorrel Kerbel (ed.), The Routledge Encyclopedia of Jewish Writers of the Twentieth Century, London: Fitzroy Dearborn, 2003. pp. 204-209.
• Haim Chertok, "To Heal the Breach" [an interview with T. Carmi], in: Chertok, We Are All Close: Conversations with Israeli Writers, New York: Fordham University Press, 1989. pp. 25-36.
• Grace Schulman, "'The Voice Inside': Translating the Poetry of T. Carmi", in: Daniel Weissbrot (ed.), Translating Poetry: The Double Labyrinth, Iowa City: University of Iowa, 1989.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ט. כרמי

• כתבי ט. כרמי בפרויקט בן-יהודה
• ט. כרמי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה" – כולל ביבליוגרפיה של מאמרים ורשימות על המשורר ועל יצירתו
• ט. כרמי, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• מידע על ט. כרמי בקטלוג הספרייה הלאומית
• ט. כרמי, באתר הבימה
• ט. כרמי, באתר האקדמיה ללשון העברית
• ט. כרמי, באתר מקום לשירה
• ט. כרמי, באתר שירונט
• ט. כרמי, באתר משרד החינוך
• "דעת", 2005. רבקה ארנפרויינד, בשני קולות מאת ט' כרמי: עיון בשיר, מסה באתר "דעת"
• "בעקבות החתול". יצירה מאת יחזקאל בראון למקהלת נערות ולפסנתר (1984) למילים מאת ט. כרמי
• ט. כרמי, לזכר לאה גולדברג, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 13 בדצמבר 2017
• עמית נאור, הכירו את "הילד הרע" של "שמוליקיפוד", בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, אוגוסט 2021
• ט. כרמי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ט. כרמי, דף שער בספרייה הלאומית
• ט. כרמי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• ט. כרמי, בארכיון הבימה

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: יש לנרמל בתבניות את הקישורים לעיתונים.

בעיתונות

• עיתון "על המשמר", 15 ביוני 1951, המשך. שולמית ריפתין, שירת המום והחלום. כתבה של ספרו של ט. כרמי, "מום וחלום".
• עיתון "על המשמר", 23 בינואר 1953, המשך. שולמית ריפתין, אין פרחים שחורים. כתבה על ספרו של ט. כרמי, "אין פרחים שחורים".
• עיתון "דבר", 23 במאי 1958, המשך. מרים אורן, שתי פינות בעולם אחד. ריאיון עם ט. כרמי על חייו ועל יצירתו המשותפת עם אשתו שושנה הימן.
• עיתון "מעריב", 30 במאי 1958. יצחק כספי, טכניקה שירית מעניינת. כתבה על ספרו של ט. כרמי, "הים האחרון".
• עיתון "דבר", 2 בינואר 1959, המשך. גדעון קצנלסון, שירי ט. כרמי. כתבה על ספרו של ט. כרמי, "הים האחרון".
• שבועון "דבר השבוע", גיליון ה', 2 בפברואר 1962. מיכאל אוהד, במות הישן נולד החדש. ריאיון עם ט. כרמי בצאת ספרו "נחש הנחושת".
• עיתון "מעריב", 21 באפריל 1967. משה בן-שאול, עולמו השירי של ט. כרמי. כתבה על ספרו של ט. כרמי, "האוניקורן מסתכל במראה".
• עיתון "מעריב", 16 במאי 1969, המשך. אייזיק רמבה, ט. כרמי - משורר ישראלי שלידתו וגידולו באמריקה. כתבה על חייו ועל יצירתו של ט. כרמי.
• עיתון "דבר", 17 בנובמבר 1972, מודעת זכייתו של ט. כרמי בפרס ברנר לשנת תשל"ב על ספרו "דבר אחר".
• עיתון "דבר", 14 באפריל 1978. יערה בן דוד, זכותי לומר כמו. כתבה על ספרו של ט. כרמי, "אל ארץ אחרת".
• אריאל הירשפלד, שני שירים, ארבעים שנה, באתר הארץ, 11 באפריל 2007 - לכבוד 40 שנה לצאת ספרו של ט. כרמי, "האוניקורן מסתכל במראה".
• אילן ברקוביץ', המשורר כשחקן, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2014 - רשימה על שיר גנוז בשם "על רצינות השיר" אשר התגלה בפנקס הטיוטות של המשורר מאוקטובר 1973.
• זיוה שמיר, הכאב והכזב, "ידיעות אחרונות", 29 באוקטובר 1993, באתר מב"ע - מחקרים בספרות עברית - על ספרו של ט. כרמי "אמת וחובה"

• "Jewish Telegraphic Agency", 21 November 1994. Poet T. Carmi Dead at 68.
• "The Independent", 16 December 1994. Tudor Parfitt, Obituary: T. Carmi.
• "The Independent", 16 December 1994. Jospeh Finklestone, Obituary: T. Carmi.

הערות שוליים

1. לקסיקון משוררים בישראל היום (ת"א: הוצאת עקד, 1995), חלק א', עמ' 77.
2. עמית נאור, הכירו את "הילד הרע" של "שמוליקיפוד", הספרנים - בלוג הספרייה הלאומית, 23 באוגוסט 2021
3. שירה קדרי-עובדיה, אלה הילדים שמאחורי ספרי הילדות המפורסמים, באתר nrg‏, 26 בדצמבר 2014 - ראו "פרק ראשון: שמוליקיפוד".
4. אייזיק רמבה, "ט. כרמי - משורר ישראלי שלידתו וגידולו באמריקה" (עיתון מעריב, 16 במאי 1969).
5. האתר הרשמי של מתי כספי.
6. על חורבות האביב, קסמים לסבל.
7. כרמית ספיר ויץ, ‏"כותב אמיץ וישר": שירי המשורר ט. כרמי בדרך לאלבום מולחן, באתר מעריב אונליין, 31 ביולי 2019
8. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
9. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
10. עיתון "דבר", 11 ביולי 1958, מודעת זכייתו של ט. כרמי בפרס שלונסקי לשנת תשי"ח על ספרו "הים האחרון". זכייה משותפת עם הסופר נתן שחם.
11. עיתון "דבר", 17 בנובמבר 1972, מודעת זכייתו של ט. כרמי בפרס ברנר לשנת תשל"ב על ספרו "דבר אחר".
12. אתר פרס הספר היהודי הלאומי.
13. בצרון: רבעון לספרות הגות ומחקר, שנה ד', גל' 15 (1982), עמ' 56–57.
14. אתר קרן הזיכרון לג'ון סימון גוגנהיים.
15. אתר פרס התיאטרון הישראלי.
16. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
17. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
18. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

הקודם: אבנר טריינין, אברהם ב. יהושע

פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם פנחס שדה, נתן יונתן 1990

הבא: ס. יזהר