מלחמת האזרחים בסוריה
מלחמת אזרחים ארוכת שנים נגד משטרו של בשאר אל-אסד מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת אזרחים ארוכת שנים נגד משטרו של בשאר אל-אסד מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת האזרחים בסוריה (בערבית: الحرب الأهلية السورية, בתעתיק חופשי: אל-חַרְבּ אל-אַהְלִ֫יַּה א-סּוּרִ֫יַּה) היא סכסוך רב-שכבתי ומתמשך שהחל ב-15 במרץ 2011 עם גל הפגנות נגד משטרו הדיקטטורי של בשאר אל-אסד כחלק מ"האביב הערבי". ההפגנות כוונו נגד הדיכוי, השחיתות, הפגיעה בזכויות אדם והשלטון הדומיננטי של העדה העלווית. המשטר הגיב להפגנות באלימות קשה ואף ביצע הפגזות כבדות על ריכוזי אוכלוסייה. כתוצאה מהדיכוי האלים החלו עריקות מצבא סוריה והוקם "הצבא הסורי החופשי", שהוביל מרד מזוין נגד אסד. המרד התדרדר במהרה לכדי מלחמת אזרחים מורכבת ומרובת צדדים.
| ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך | |
| מלחמת האזרחים בסוריה | |||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חלק מהאביב הערבי | |||||||||||||||||||||||||||||||||
 מצב צבאי נוכחי: אדום: הממשלה הסורית, ירוק: האופוזיציה הסורית, צהוב: פדרציה צפון סורית (SDF), אפור: המדינה האסלאמית, לבן: היאת תחריר א-שאם (היו ידועים בעבר כג'בהת א-נוסרה) ורוד: חדר המבצעים הדרומי, המפה לעיל עודכנה לאחרונה ב-8 בדצמבר 2024. | |||||||||||||||||||||||||||||||||
| תאריך |
15 במרץ 2011 - היום (13 שנים) | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| מקום: | סוריה (עם זליגה למדינות שכנות) | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| תוצאה: |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||
|
96,073[14]–10,275[15] (3,284 זרים; בעיקר פלסטינים) אזרחים הרוגים אשר תועדו על יד האופוזיציה סך אבידות: מעל 7,600,000 עקורים ( UNHCR מעריך, יולי 2015) מעל 5,000,000 פליטים (מרץ 2017 מוערך על ידי נציבות האו"ם לפליטים)[16][17]; מעל 4,000,000 ( UNHCR מעריך, יולי 2015)[18][19][20]
| |||||||||||||||||||||||||||||||||
ב-27 בנובמבר 2024, לאחר כמעט 14 שנות לחימה, פתחו המורדים במתקפת פתע בה כבשו את דמשק. אל-אסד נמלט לרוסיה, שלטונו נפל ונתפס בידי קבוצות מורדים עוינות זו לזו, ובראשן הארגון היאת תחריר א-שאם.
במהלך המלחמה נתמך אסד על ידי משמרות המהפכה האסלאמית של איראן, ומיליציות פרו-איראניות שבראשן חזבאללה. כמו כן זכה לגיבוי רוסיה וסין, ובשלב מסוים רוסיה אף התערבה צבאית לטובתו. מורדי האופוזיציה נתמכו בידי מדינות סוניות כמו ערב הסעודית וקטר, וקיבלו גיבוי ממדינות המערב. מלחמת האזרחים הביאה להופעת ארגוני ג'יהאד כמו ג'בהת א-נוסרה והמדינה האסלאמית (דאעש), שהכריז על ח'ליפות אסלאמית בשטחים נרחבים בסוריה ובעיראק ב-2014. הפילוגים בין ארגוני הג'יהאד למורדים המתונים, כמו הכורדים, הובילו לקרעים בתוך האופוזיציה.
המלחמה הוגדרה כאחד הסכסוכים האלימים ביותר במאה ה-21. בוצעו בה מעשי טבח, פשעי מלחמה, אלימות עדתית, ופשעים נגד האנושות. במהלך הסכסוך נעשה שימוש בנשק כימי, כולל המתקפה בע'וטה באוגוסט 2013 שגבתה מאות קורבנות. בעקבות זאת, הושגה עסקה לפירוק סוריה מנשק כימי בפיקוח בין-לאומי.[21][22] למרות זאת, דווח על המשך השימוש בגז כלור בעיר חומס.
מלבד זוועות הלחימה, גרמה המלחמה למשבר פליטים חמור, במיוחד משבר ההגירה לאירופה, לקריסת תשתיות, ולזליגת הלחימה למדינות שכנות. הסכסוך הבין-לאומי בסוריה נותר בעיצומו, עם השפעות רחבות טווח על המזרח התיכון והעולם.
מאז שנת 1962 מנוהלת סוריה תחת חוקי חירום, אשר מנטרלים בפועל את רוב ההגנות החוקתיות של האזרחים. למרות השינוי השלטוני שהתרחש ב-1966 ו-1970, ובהתאם לחוקת סוריה, מפלגת הבעת' השלטת נשארה המפלגה היחידה, והאזרחים מאשרים את שלטון הנשיא במשאל עם שבו משתתף מועמד יחיד. חאפז אל-אסד היה נשיא סוריה במשך 30 שנים עד מותו בשנת 2000, אז עבר השלטון בירושה לבנו בשאר אל-אסד.
האופוזיציה האסלאמית הסונית שהתנגדה לשלטון העלווים, כמו גם להגמוניה של מפלגת הבעת', בעלת האידאולוגיה החילונית, ניסתה להתקומם נגד המשטר הדיקטטורי בסוריה. ב-26 ביוני 1980, ניצל חאפז אסד מניסיון התנקשות בחייו. לאחר מכן, החלו מהומות והפגנות רחבות היקף, שדוכאו באלימות ברחבי סוריה. ההתקוממות הגיעה לשיאה בעיר חמאת, שבה נערך, בפקודת אסד האב, טבח חמאת שבמהלכו נהרגו בין 3,000 (לפי הממשלה הסורית) ל-40,000 (לפי הערכת מקורות חיצוניים) תושבים. הרבעים העתיקים בעיר נחרבו עד היסוד ומשפחות שלמות נהרגו.
עם עלייתו לשלטון, הבטיח בשאר אסד לבצע רפורמות, אך לא עשה שום דבר משמעותי בכיוון זה. בנוסף, הידק בשאר אסד את חוקי הצנזורה על האינטרנט. כל הגורמים הללו, כמו גם העובדה שמדובר בשלטון מיעוט עלווי המהווה כ-10% בלבד מהאוכלוסייה, בעיות כלכליות, ושחיתות, תרמו כולם יחד לתסיסה, בנוסף לגל המחאות בארצות ערב שהיה הזרז המרכזי לפרוץ הפגנות אלו.
בנוסף, המדינה נפגעה משלוש שנות בצורת רצופות בין השנים 2006–2009, שנוסף להן ניהול כושל של המשבר שהן יצרו. יתרה מכך, סוריה פנתה בשנת 2009 לאו"ם וביקשה סיוע על רקע היותה 'נפגעת משינוי האקלים', אך האו"ם דחה את בקשתה בקובעו שהיא לא הפעילה את תוכניות החירום שלה לשְנות בצורת.
ערב מלחמת האזרחים מנתה אוכלוסיית סוריה כ-22.5 מיליון נפש.
בתחילת מרץ 2011 הרגו אנשי הביטחון הסורי שלושה ילדים אשר ציירו גרפיטי כנגד השלטון בעיר הענייה דרעא. כשהוריהם של הילדים הגיעו לדרוש בשלומם נאמר להם "תשכחו מהילדים. לכו הביתה, תעשו חדשים. ואם יש לכם בעיות, נשלח אליכם חיילים שיעשו לכם ילדים".[23] בעקבות המקרה והמתח החריף בין כוחות הביטחון ותושבי העיר, התקיימו ב-18 וב-19 במרץ ההפגנות הגדולות ביותר בסוריה מאז ניסיון ההפיכה של האחים המוסלמים. על פי ההשערות, גרעין התסיסה צמח מעשרות אלפי פלאחים מובטלים שעזבו את שדותיהם וכפריהם ונדדו לדרעא בעקבות שנות הבצורת.[א] השלטון הסורי הגיב באלימות, וב-21 במרץ כוחות רבים של צבא סוריה נשלחו לעיר ולסביבותיה, אך ההפגנות נמשכו,[24] ומספר הקורבנות הגיע במהרה למאות.[25] כמו כן, המהומות שהחלו בדרעא גלשו לערים אחרות באזור החורן. תוך שבוע, התרחבו המהומות והגיעו אפילו ללטקיה, מעוזו של הנשיא. למעשה, התקיימו הפגנות כמעט בכל ערי סוריה. בין היתר החלו בתקופה זו גם המהומות בעיר חמאת אשר הייתה למעוז האחים המוסלמים.[23]
אסד ניסה להתמודד עם המשבר ופיזר את ממשלתו ב-27 במרץ.[26] שלושה ימים לאחר מכן נאם אסד בפני הפרלמנט הסורי. הוא טען ל"מזימה ישראלית-אמריקאית" שגרמה להפגנות. ב-3 באפריל הטיל אסד את הרכבת הממשלה על שר החקלאות בממשלה היוצאת, עאדל סַפַר. ב-8 באפריל התגברו שוב ההפגנות, לאחר דרשות יום השישי, והגיעו גם לערים הגדולות. כוחות הביטחון ירו אש חיה לעבר המפגינים והרגו רבים מהם. אסד ניסה פעם נוספת למתן את הלהבות על ידי הודעה על ביטול חוקי החירום במדינה, אך ההפגנות לא שככו. כמה מאות חברי פרלמנט וחברי מפלגת הבעת' מהאזורים שבהם התלקחו המהומות הקשות ביותר התפטרו כמחאה על האלימות הממשלתית.
ב-1 במאי 2011 הצטלם חייל מהצבא הסורי לסרטון וידאו, שבו הודיע כי ערק לשורות המפגינים יחד עם חמישה מחבריו, לאחר שפקדו עליו לירות במפגינים. הייתה זו סנונית שבישרה על גל עריקות נרחב שכלל אלפי חיילים וכן קצינים רמי דרג.[27] השלטון הגיב למחרת באולטימטום למורדים ולמתקוממים, לפיו עליהם להיכנע ולמסור את נשקם עד 15 במאי, אך ללא הועיל.
במהלך החודש, פורסם ברשת אל-ג'זירה סרטון וידאו המתעד את גופתו של חמזה עלי אל-ח'טיב, ילד סורי בן 13, אשר נעצר על ידי כוחות צבא במהלך הפגנה בדרעא, ובהמשך גופתו הוחזרה למשפחתו ועליה סימני התעללות ניכרים. פרסום הסרטון, וכן צילומים מתוכו, הובילו להתלהטות נוספת של הרוחות, ולזליגת המהומות לאזורים נוספים ברחבי סוריה.
ב"יום הנכבה", 15 במאי 2011, הגיעו כמה מאות פלסטינים תושבי סוריה לגבעת הצעקות ברמת הגולן, סמוך לגבול עם ישראל, ופרצו את גדר הגבול עם ישראל. ישנן הערכות שהם הובאו לשם על ידי השלטון הסורי בניסיון לטשטש את ההרג ולהפנות את הזעם נגד ישראל.[28] אירוע דומה קרה חודש לאחר מכן, ביום הנכסה.
ב-18 במאי 2011 הטיל נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, סנקציות אישיות על נשיא סוריה בשאר אסד וראשי הממשל שלו.[29] בהמשך, בעקבות הסנקציות האמריקאית והסלמת האלימות, הטילו גם האיחוד האירופי ומדינות ערב סנקציות משלהן, אך אלה לא מנעו מהשלטון הסורי להמשיך בדיכוי האלים של המפגינים.
באותו חודש הטיל אסד מצור על חומס, שבה החלו החיילים העריקים להתארגן להקמת הצבא הסורי החופשי.[23]
ב-6 ביוני 2011 נהרגו 120 אנשי כוחות הביטחון הסוריים. המשטר טען שהם נפלו למארב של כוחות האופוזיציה, אך אלה טענו שהחיילים הוצאו להורג על ידי המשטר.[30] מחשש לגורלם התגבר זרם הפליטים לטורקיה, שהסכימה לקלוט אותם ואף הקימה עיר אוהלים לצורך כך. יתרה מכך, טורקיה התחילה לדרוש בתוקף להפסיק את הדיכוי האלים, חרף יחסיה הטובים עם סוריה בתקופה שקדמה למשבר. ב-10 ביוני 2011, בחר אסד לראשונה להשתמש בכוח אווירי נגד המתקוממים, ומסוקים ירו לעבר מפגינים בעיר מערת א-נועמאן.
השלטון ניסה לשדר עסקים כרגיל ואף לרמוז שהעם תומך בנשיא וארגן ב-15 ביוני 2011 הפגנת תמיכה ענקית בנשיא אסד.[31] כל האמצעים האלימים לא עזרו וב-8 ביולי הפגינו כחצי מיליון איש בעיר חמאת.[32]
ב-29 ביולי 2011 הקימו עריקי הצבא הסורי ארגון בשם "הצבא הסורי החופשי", אך כוחות אלה לא היו מאורגנים ויחסיהם עם גורמים פוליטיים באופוזיציה הסורית, המאוגדים במסגרת המועצה הלאומית של סוריה,[ב] היו קרים.[דרוש מקור] הארגונים היו חלוקים בשאלת אופי המאבק: בעוד הצבא הסורי החופשי צידד במאבק בהמשך ההתקוממות האלימה, ניסתה המועצה הלאומית לפעול באופן לא אלים על ידי הכרזה על שביתות. מטה הצבא הסורי החופשי הוקם בעיר חומס.[23] בתחילה מנו כוחות הצבא הסורי החופשי עשרות מעטות של חיילים, אך עם הזמן גדל המספר לעשרות אלפים.[דרוש מקור] למרות הגידול במספרו, התקשה הצבא הסורי החופשי להתמודד עם כוחות הביטחון של הממשלה, גם בגלל נחיתותו בנשק כבד והסיוע שהוגש לממשל על ידי גורמי חוץ, כמו איראן, סין ורוסיה.
ב-8 באוגוסט 2011 הדיח אסד את שר ההגנה, עלי חביב, מתפקידו ומינה את הגנרל דאוד רג'חה במקומו.[33] למחרת דיווחו כלי התקשורת כי עלי חביב נמצא מת בביתו, אך כעבור כמה שעות נראה חביב בטלוויזיה והזים את השמועות שחוסל.[34]
בסוף 2011 הסכימה סוריה לכניסת פקחים של הליגה הערבית, אך שליחותם לא הפסיקה את ההרג. הצבא הסורי החופשי פתח במתקפה וכבש את העיירה זבדאני ואת העיר דומא. ב-30 בינואר 2012 יצא צבא סוריה למתקפת-נגד בפרברי דמשק.
ב-4 בפברואר 2012 תקפו כוחות סוריה וחזבאללה את העיר חומס, וכ-337 איש נהרגו בתקיפה ואלפים נפצעו.[35] במשך יותר משלושה שבועות ניטשו בחומס קרבות עזים בין כוחות אסד לבין המורדים, שבמהלכם הפגיז צבא סוריה את העיר באמצעות שריון וארטילריה. לאחר מכן נכנסו כוחות קרקעיים של צבא סוריה והשתלטו על מרבית שטחי העיר. משוער כי בחודש פברואר נהרגו בחומס כ-700 בני אדם.[36]
נפילתה של חומס, שהייתה גרעין השליטה של "הצבא הסורי החופשי", הגורם החילוני והמתון יותר במרד, הקלה על גורמים ג'יהאדיסטים להשתלט על המאבק נגד כוחות אסד.[23] כמה חודשים לאחר מכן, בקיץ 2012, שחרר אסד מהכלא אלפי אסירים ג'יהאדיסטים, אשר נתפסו על ידי אנשי המודיעין הסורי או הוסגרו לסוריה מאחת המדינות השכנות מאז ראשית שנות ה-2000, בטענה של 'בניית אמון' עם האופוזיציה בגלות. ככל הנראה מטרתו הייתה לאפשר לג'יהאדיסטים להשתלט על כוחות המורדים, במטרה לצבוע את המרד נגדו כמרד ג'יהאדיסטי ולרכוש טווח פעולה רחב יותר מדעת הקהל העולמית.[23]
בחודשים מאי ויוני 2012 אירעו מעשי טבח בחמה,[23] בדרעא ובמקומות נוספים בסוריה, שגררו גל גינויים בעולם.
בפיצוץ 18 ביולי 2012 בדמשק, שהתרחש במטה הראשי של הלשכה לביטחון לאומי, נהרגו או נפצעו מספר בכירים במשטר אסד. ההרוגים בפיצוץ היו:[38][39][40] דאוד ראג'חה, שר ההגנה הסורי; אסף שווכאת, סגן שר ההגנה וגיסו של הנשיא בשאר אל-אסד; חסן עלי טורקמאני, שר ההגנה והרמטכ"ל לשעבר, עוזר לסגן הנשיא; הישאם אל-איח'תיאר, ראש הלשכה לביטחון לאומי.
ב-24 ביולי 2012 פתח צבא סוריה במתקפה כבדה נגד עיירה בפרברי דמשק שנכבשה לפני כן בידי המורדים, ונגד העיר חלב, המאוכלסת ביותר בסוריה.[41] במהלך הלחימה בחלב טענו המורדים כי כבשו יותר מ-60% משטח העיר. כמו כן היו קרבות עזים בשכונות הדרומיות והמזרחיות של דמשק במשך כמה שבועות.
ב-1 באוקטובר 2012 נהרג מפקד כוח המשימה של חזבאללה בסוריה, אבו עבאס, על ידי המורדים.[43] בדצמבר 2012 ירה צבא סוריה לראשונה טילי סקאד וטילי M-600 לעבר המורדים.[44][45]
בפברואר 2013 נהרג מפקד המשלחת של משמרות המהפכה האיראניים ללבנון, הגנרל חסן שאטרי, הידוע גם בשם "המהנדס חוסאם ח'וש נויס". קיימים דיווחים סותרים על נסיבות מותו: דיווח אחד מצביע על כך שהוא נהרג בדרכו מדמשק לביירות על ידי מארב של המורדים, ואילו דיווח אחר מציין כי נהרג בתקיפת חיל האוויר על משלוח הנשק לחזבאללה.[46][47]
ב-21 בפברואר נערכה מתקפת מתאבדים על מוסדות השלטון בדמשק.
.svg)
בחודש יוני 2013 הצליח צבא סוריה, תוך הסתייעות בכוחות חזבאללה, להשתלט מחדש על העיר קוסייר, שעל הדרך שבין הבירה דמשק לחוף הים התיכון ובסמוך לגבול סוריה–לבנון, מיקום המקנה לה חשיבות אסטרטגית.
ב-16 בנובמבר 2013 נהרג מפקד המבצעים של ארגון חזבאללה בסוריה, עלי שביב, בקרבות עם המורדים.[49][50]
ב-12 בדצמבר 2013 נמלט מפקד הצבא הסורי החופשי סלים אידריס מסוריה לקטר לאחר שלוחמי ג'יהאד השתלטו על בסיסו בגבול עם טורקיה.[51] בעקבות התקרית הפסיקו ארצות הברית ובריטניה את משלוחי הנשק אל המורדים מחשש שיזלגו לכוחות המוג'אהדין בסוריה.
בתחילת שנת 2014 החלה לחימה פנימית בין ארגוני המורדים ושני הצדדים רשמו הישגים טריטוריאליים במקביל. הצבא הסורי החופשי, צבא המוג'אהדין והחזית האסלאמית לחמו לחימה עזה נגד מדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט (דאעש) בצפון המדינה. ארגוני המורדים תקפו עמדות של דאעש במחוזות אידליב וחלב, ועד 5 בינואר 2014 השתלטו המורדים על 80% מהשטחים שהיו בידי דאעש בפאתי אידליב ועל 65% משטחיו בעיר חלב ובסביבתה.[52]
ב-13 בינואר 2014 דווח כי דאעש הצליחו להשתלט על מרבית מחוז א-רקה[53] ולכבוש את הערים אל-באב ובְּזַאעַה (אנ') במחוז חלב, בזמן שהמורדים השתלטו על ג'ראבלוס (אנ'), השוכנת ליד הגבול עם טורקיה. ב-14 בינואר דווח כי המורדים השתלטו על שלוש עיירות במחוז חלב, בזמן שארגון המדינה האסלאמית ביסס את אחיזתו בעיר א-רקה לאחר שכיסי ההתנגדות האחרונים של המורדים נסוגו.[54] באותו זמן השתלטו המורדים גם על בית הסוהר בג'ראבלוס, ושחררו 70 אסירים שנפלו בשבי דאעש.
ב-1 בפברואר 2014 תקפו לוחמי דאעש את מפקדות ארגון לואא א-תווחיד בחלב והרגו את מפקדו עדנאן בַּכּّוּר ו-15 מורדים נוספים. ביום למחרת הודיע ארגון אל-קאעידה שהוא מתנער מהמדינה האסלאמית ומפעולותיה בסוריה.[55]
ב-8 בפברואר 2014 תקפו ארגון ג'בהת א-נוסרה וארגוני מורדים נוספים עמדות של המדינה האסלאמית במחוז דיר א-זור. כמו כן, דווח כי מפקד האזור מטעם המדינה האסלאמית, אבו דג'אנה, נהרג בעימותים. בין 10 בפברואר ל-12 בפברואר נסוגו לוחמי המדינה האסלאמית מהמחוז ועיר בירתו דיר א-זור כמעט לחלוטין.
ב-4 במרץ צבא סוריה השתלט על העיירה א-סחל (السحل) באזור הרי קלמון.[56] ב-8 במרץ כוחות המשטר כבשו את זרה שבמחוז חומס וחסמו עוד יותר את נתיבי האספקה של המורדים מלבנון. ב-11 במרץ הצבא וחזבאללה טיהרו את אזור חוות רימה בדרכם למתקפה על יברוד. ב-16 במרץ הם נכנסו ליברוד,[57] אחרי שלוחמי הצבא הסורי החופשי נסוגו במפתיע והשאירו את לוחמי ג'בהת א-נוסרה להילחם לבדם.
ב-19 במרץ השתלט צבא סוריה על ראס אל-עין שליד יברוד, לאחר יומיים של לחימה, ועל אל-חוסן (אנ') שבמחוז חומס, בזמן שהמורדים במחוז דרעא השתלטו על בית הסוהר המרכזי ושחררו מאות אסירים. ב-20 במרץ שחרר צבא סוריה את מבצר קראק דה שבלייה. ב-20 במרץ השתלט הצבא מחדש על הכפרים פליטה (אנ') וראס אל-מערה (אנ') שליד הגבול עם לבנון.
ב-22 במרץ כבשו המורדים את מעבר הגבול קסאב שבמחוז לטקיה. במהלך הקרבות נהרג הילאל אל-אסד (ער'), מפקד כוחות המשמר הלאומי בלטקיה ובן דודו של בשאר אל-אסד. ב-4 באפריל השתלטו המורדים על העיירה באבולין (אנ') במחוז אידליב. ב-9 באפריל, צבא סוריה כבש את העיירה רנכוס (אנ') שבאזור הקלמון. ב-12 באפריל המורדים בחלב הסתערו על אזור התעשייה שבשליטת המשטר במטרה לנתק את קווי האספקה של הצבא באזור. ב-26 באפריל צבא סוריה השתלט מחדש על העיר זבדאני. המורדים כבשו את הבסיס של חטיבה 61 בדרעא.
ב-7 במאי החלה הפסקת אש בעיר חומס. ארגוני המורדים התפנו מהעיר, שחזרה לשליטת הממשלה, בתמורה לשחרור אסירים ופתיחת מעבר חופשי לסיוע הומניטרי לנובול (אנ') וא-זהרא (אנ'), שתי מובלעות שיעיות שכותרו על ידי המורדים.[58]
ב-18 במאי מת מפצעיו מפקד מערך הנ"מ של צבא סוריה, גנרל חוסיין איסחאק, שנפגע קודם לכן במהלך מתקפה של המורדים על בסיס נ"מ באזור מליחה (אנ'), פרבר דרום-מזרחי של דמשק. המורדים השתלטו על העיירה תל מלח (אנ'), שבמחוז חמאת, והרגו 34 חיילים.[59]
ב-3 ביוני 2014 התקיימו בחירות לנשיאות סוריה באזורים שבשליטת ממשלת סוריה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של סוריה יותר מאדם אחד הורשה להיות מועמד לנשיאות. יותר מ-9,000 תחנות הצבעה הוקמו באזורים אלו. על פי בית המשפט החוקתי העליון של סוריה, 11.63 מיליון סורים הצביעו (אחוז ההצבעה עמד על 73.42%). הנשיא בשאר אל-אסד זכה בבחירות עם 88.7% מקולות הבוחרים.[60] חסן א-נורי הגיע למקום השני עם 4.3% מקולות הבוחרים ומאהר חג'אר הגיע למקום האחרון עם 3.2% מהקולות.
ארצות הברית, האיחוד האירופי ומועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ טענו כי הבחירות היו לא לגיטימיות ו"הצגה".
בשל שליטת המורדים, הכורדים והמדינה האסלאמית על שטחים מהמדינה, ב-60% מחלקי סוריה לא התקיימו בחירות.
ב-5 ביוני החל דאעש לכבוש שטחים נרחבים בעיראק בנוסף לכלי נשק כבדים ולציוד שבזז מצבא עיראק, שחלק ממנו העביר לתוך שטחי סוריה.[61] ב-14 ביוני כוחות המשטר כבשו מחדש את העיירה כסב (אנ') שבמחוז לטקיה, בזמן שהמורדים השתלטו על תל אל-גֻ'מוּע שליד העיר נווה שבמחוז דרעא ונכנסו מחדש לשטחי הרי קלמון.[62]
ב-7 באוגוסט השתלטו לוחמי דאעש על בסיס אוגדה 93 בא-רקה, כשהם השתמשו בכלי הנשק שהשיגו במהלך המתקפה בעיראק.[63] ב-13 באוגוסט כבש דאעש כמה עיירות מידי המורדים במחוז חלב.
ב-19 באוגוסט הוצא להורג העיתונאי האמריקני ג'יימס פולי בידי דאעש, שאנשיו טענו כי מדובר בנקמה על המתקפה האווירית של ארצות הברית בעיראק נגד יעדי הארגון. באותו סרטון הוצג גם סטיבן סוטלוף, אמריקני יהודי שנחטף בגבול בין סוריה לטורקיה באוגוסט 2013.[64]
ב-24 באוגוסט השתלטו כוחות דאעש על בסיס חיל האוויר של צבא סוריה בטבקה אחרי כשבועיים של קרבות עזים. שבויים מקרב כוחות הממשלה הוצאו להורג ותיעוד של ההוצאה ההמונית להורג פורסם ביוטיוב. מספר ההרוגים בתקרית נע בין 120 ל-250.[65]
ב-27 באוגוסט השתלטו כמה ארגוני מורדים, בהם ג'בהת א-נוסרה, על מעבר הגבול בקוניטרה בתום קרבות עזים עם צבא אסד. במהלך חילופי האש נפצע גם קצין צה"ל באורח בינוני ובתגובה תקף צה"ל כמה יעדים בסוריה.[66]
ערכים מורחבים – מבצע נחישות טבועה, המערכה על כובאניב-2 בספטמבר פרסם ארגון המדינה האסלאמית סרטון שבו תועדה הוצאתו של סטיבן סוטלוף היהודי להורג. ב-11 בספטמבר אישר נשיא ארצות הברית ברק אובמה לתקוף יעדים של המדינה האסלאמית בסוריה ושלושה ימים מאוחר יותר פרסם הארגון תיעוד חדש, שבו נראית הוצאתו של הבריטי דייוויד היינס להורג.
ב-19 בספטמבר כבשו לוחמי המדינה האסלאמית 16 כפרים כורדיים בצפון סוריה כחלק ממתקפה נרחבת לכיבוש העיר כובאני.[67]
ב-22 בספטמבר תקפו כלי טיס של ארצות הברית ושל בעלות בריתה הערביות – ירדן, סעודיה, קטר, ירדן ואיחוד האמירויות הערביות – מטרות של המדינה האסלאמית ושל קבוצת ח'וראסאן.
ב-6 באוקטובר הצליחו לוחמי המדינה האסלאמית לחדור לשטחה של כובאני ולהשתלט על אזור התעשייה ועל שתי שכונות בתום קרבות עזים עם לוחמי ה-YPG. ב-11 באוקטובר, כשהם שולטים על מחצית משטחה של כובאני, ניסו כוחות של המדינה האסלאמית להשתלט על מרכז העיר, אך נהדפו על ידי הלוחמים הכורדים, שהסתייעו בהפצצות כוחות הקואליציה מהאוויר. בין התאריכים 13–15 באוקטובר ביצעו כוחות הקואליציה 39 תקיפות אוויריות, ובכך אפשרו ללוחמים הכורדים להשיב לידיהם את השליטה על חלקים מהעיר. התקיפות בשלב זה הפכו למתואמות יותר, כאשר הכורדים העבירו לארצות הברית מטרות על הקרקע שבהן פגעו כלי הטיס של הקואליציה.
ב-11 בנובמבר טען סליח מוחמד, מראשי האוטונומיה הכורדית, כי הכוחות המקומיים הדפו את לוחמי המדינה האסלאמית מאזורים נרחבים בדרום כובאני וכי הם מתקדמים "רחוב אחר רחוב". ב-24 בנובמבר דווח כי בקרבות בין לוחמי מיליציית ה-YPG לבין לוחמי המדינה האסלאמית נהרגו 18 מאנשי הארגון ועוד כמה לוחמים כורדים, ובסופם הצליחו הכורדים להתקדם במזרח העיר ובצפון-מזרחה.[68]
במקביל ללחימה בכובאני, המשיכו צבא סוריה ומיליציות הנאמנות למשטר לנסות ולכבוש מחדש שטחים מידי ארגוני המורדים השונים. ב-23 באוקטובר השתלט צבא סוריה על העיירה מורכּ שנמצאת בין הכביש המהיר המחבר את העיר חמה ואת העיר חלב אחרי חודשים של לחימה עם המורדים.
עם זאת, ב-7 בנובמבר כוחות של ג'בהת א-נוסרה כבשו שלושה כפרים במחוז אידליב, שבצפון-מערב סוריה. יומיים לאחר מכן, הצליחו כוחות של ג'בהת א-נוסרה וארגוני מורדים נוספים לכבוש את העיר הדרומית נווה מצבא סוריה אחרי חודשים של לחימה.
ב-26 בנובמבר דיווח הארגון הסורי לזכויות אדם כי 95 בני אדם נהרגו בהפצצות חיל האוויר של סוריה בעיר א-רקה, שהוכרזה כבירת המדינה האסלאמית. ההפצצות היו חלק משינוי אסטרטגיה של המשטר בדמשק, שעד אז לא הרבה לתקוף את העיר שהפכה למעוז המדינה האסלאמית.[69] למחרת הרגו כוחות המשטר בסיוע לוחמי חזבאללה כ-30 מורדים במארב בפרבריה המזרחיים של הבירה דמשק כחלק ממתקפה לטיהור מקום מושבו של אסד מגורמים עוינים לשלטונו.[70]
ב-4 בדצמבר פתחו לוחמי המדינה האסלאמית במתקפה על בסיס חיל אוויר בעיר דיר א-זור, כשפוצצו מכונית תופת בסמוך למבנה שבו התרכזו כוחות המשטר והפציצו את הבסיס ואזורים נוספים בעיר שנשלטים על ידי אסד. כעבור שלושה ימי לחימה, הצליחו הכוחות הסוריים להדוף את המתקפה ולוחמי המדינה האסלאמית נסוגו מחלק במתחם הבסיס שאותו הצליחו לכבוש. הארגון הסורי לזכויות אדם דיווח כי במתקפה נהרגו יותר מ-100 לוחמי המדינה האסלאמית ועוד 59 חיילים ולוחמי מיליציות הנאמנות למשטר.[71]
ב-15 בדצמבר כבשו לוחמים מארגון ג'בהת א-נוסרה ומארגוני מורדים נוספים שני בסיסים של צבא אסד בוואדי א-דיף ובחאמדיה, שבמחוז אידליב, אחרי שנתיים של לחימה מתמשכת.[72]
בשנת 2015 חלה החרפה משמעותית בלחימה בסוריה. בינואר כבשה קואליציית המורדים "החזית הדרומית" את בסיס חטיבה 82, שבמחוז דרעא בדרום המדינה, אשר שימש את כוחות המשטר להפגזת אזורים בשליטת המורדים. במרץ, מועצת הביטחון של האו"ם קיבלה החלטה 2209 שעסקה בשימוש בנשק כימי בלחימה בסוריה. בהמשך השנה העמיקה רוסיה את מעורבותה בלחימה והציבה בסוריה מטוסי קרב וכוחות קרקע, שלחמו לצד משטר אסד, תוך תקיפת כלל קבוצות המורדים וגרימת אבידות כבדות באזרחים. מעורבות זו הגבירה את זרם הפליטים שברחו מסוריה.[73] באוקטובר יצא אסד לראשונה מאז תחילת המלחמה לביקור ברוסיה.[74] בדצמבר 2015 כוחות הממשלה כבשו מחדש בסיס במרג' אל-סולטן. מלחמת האזרחים זלגה גם ללבנון, בעיקר עקב מעורבותם של לוחמי חזבאללה לצד כוחות הצבא הסורי. ב-12 בנובמבר ביצע ארגון המדינה האסלאמית שני פיגועים בביירות, שבהם נהרגו 43 בני אדם.
בשנת 2016 המשיכה רוסיה במעורבות אינטנסיבית לצד אסד. בפברואר דווח כי מספר ההרוגים במלחמה הגיע לכ-470,000, ולמעלה מ-1.9 מיליון נפצעו[75] עד הפסקת אש בין המשטר למורדים, אשר לא כללה את דאעש, בסוף אותו חודש. במרץ הודיעה רוסיה על נסיגת כוחותיה מסוריה, אך המשיכה לתמוך בצבא אסד, שכבש מחדש את העיר תדמור.[76] באוגוסט פתחה טורקיה במבצע "מגן הפרת" יחד עם האופוזיציה הסורית, במטרה להרחיק את דאעש והכורדים מאזורי הגבול הטורקי עד נהר הפרת. ב-10 בספטמבר 2016, ארצות הברית ורוסיה חתמו בז'נבה על הסכם לצמצום הלחימה בסוריה, ושיתוף פעולה בלחימה במדינה האסלאמית.[77] למרות זאת בהמשך החודש ספגה חלב הפצצות כבדות של צבא סוריה.[78] בדצמבר 2016 תדמור נכבשה מחדש על ידי המדינה האסלאמית.
בשנת 2017 המשיכו המלחמה והמשברים ההומניטריים להתעצם. במרץ דווח כי מעל 5 מיליון סורים הפכו לפליטים, בנוסף ל-6.3 מיליון עקורים בתוך סוריה.[79] באפריל בוצעה מתקפה כימית בחאן שייח'ון שבמחוז אידליב, שגרמה לעשרות הרוגים ולמעלה מ-500 פצועים מסארין. לאחר מכן שבו והפציצו את בית החולים שבו טיפלו בניצולים.[80] בעקבות זאת בוצעה תקיפה אמריקאית, לראשונה מאז פרוץ המלחמה.[81] ב-18 במאי תקפה ארצות הברית בכביש דמשק–בגדאד שיירה של צבא אסד ומיליציות פרו-איראניות. ארצות הברית הודיעה כי תקפה את השיירה בעקבות העובדה כי היא סיכנה כוחות אמריקנים אשר מאמנים חיילים מצבא המורדים בסוריה. מחלקת המדינה האמריקנית הודיעה כי בידיה ראיות לכך שאסד בנה משרפות, על מנת לשרוף את גופות האסירים שמתו בבתי הכלא שבשליטתו.[82]ב-18 ביוני מטוס קרב אמריקאי הפיל לראשונה מטוס קרב סורי.[83] באותו יום שגרה איראן שבעה טילים בליסטיים מדגם ד'ואלפקאר לעבר מטרות של המדינה האסלאמית.[84] ביוני החלה מתקפה לשחרור א-רקה, אשר שימשה כבירה בפועל של דאעש. בספטמבר 2017 נהרג לוטננט גנרל ולרי אספוב, מפקד הארמייה החמישית בכוחות המזוינים של רוסיה, במתקפת מרגמות של המדינה האסלאמית על מפקדתו בדיר א-זור. בדצמבר אותה שנה כבשו ארגוני המורדים את אזור חרסתא (אנ') ושכונת עג'מי במרכז דמשק.[85]
בשנת 2018 נמשכו הקרבות והמעורבות הבין-לאומית. בינואר פלשה טורקיה למחוז עפרין שבשליטת הכוחות הכורדיים, וכבשה אותו לאחר שלושה חודשי לחימה. ב-10 בפברואר הצליחו בפעם הראשונה הסורים להפיל מטוס קרב ישראלי, לאחר בוקר של לחימה אווירית בין ישראל, סוריה ואיראן, שבו ישראל ביצעה מספר התקפות בשטח סוריה כתגובה לחדירת כטמ"מ איראני לשטח ישראל. באפריל ביצע משטר אסד מתקפה כימית בדומא, שגררה תגובה צבאית של ארצות הברית, בריטניה, וצרפת על מרכז סרס. לקראת סוף השנה נחתם הסכם בין רוסיה לטורקיה על יצירת אזור המפורז באידליב, אך הקרבות נמשכו באזורים נוספים. באפריל 2018 הותקף בסיס צבאי בחמה ששימש מיליציות שיעיות בחסות איראן. סוריה האשימה גורם עוין לא ידוע, כשארגוני המורדים לקחו אחריות, אך דיווחים זרים ייחסו את התקיפה לארצות הברית ולבריטניה.[86] בדצמבר אותה שנה הכריזה טורקיה על מבצע נגד המנהל האוטונומי של צפון ומזרח סוריה,[87] מה שעורר התנגדות מצד הפנטגון.[88] ימים לאחר מכן הודיע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על נסיגת כוחות אמריקאיים מסוריה, בעקבות דחיית המתקפה הטורקית המתוכננת.[89]
בינואר, היאת תחריר א-שאם כבש עמדות של החזית הלאומית לשחרור (NLF) באידליב ובחלב, עד שאלה נאלצו לסגת לעפרין, שבשליטת הצבא הסורי החופשי.[90] ב-6 בינואר, יועץ הביטחון הלאומי של ארצות הברית, ג'ון בולטון, הצהיר כי נסיגת ארצות הברית מסוריה תלויה בהשגת ניצחון על דאעש ובשמירת ההגנה על הכורדים מפני הטורקים, אותם רואה ארדואן כארגון טרור.[91] מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו הצהיר כי ארצות הברית לא תסייע לשיקום האזורים הנמצאים בשליטתו של נשיא סוריה בשאר אסד, כל עוד איראן ושלוחותיה נמצאים במדינה.[92][93] ב-23 במרץ, הכוחות הסוריים הדמוקרטיים הודיעו על הבסת דאעש בסוריה.[94] באפריל, דאעש ביצע מתקפות במחוזות חומס ודיר א-זור, שבהן נהרגו 27–35 איש. במקביל, העריכו גורמים במשרד ההגנה האמריקאי כי המדינה האסלאמית קרסה, אך למעלה מ-100 אלף לוחמים שלה נותרו בסוריה ובעיראק.[95]
ב-6 במאי 2019, חיל האוויר הסורי והרוסי ביצעו בהתקפות אוויריות נגד גורמי אופוזיציה באזור המפורז באידליב.[96] ב-7 באוגוסט, ארצות הברית וטורקיה הגיעו להסכם להקמת אזור חיץ בצפון סוריה.[97] באוגוסט, צבא סוריה כבש את העיר ח'אן שייח'ון,[98] וב-30 באוגוסט, רוסיה וסוריה הכריזו על הפסקת אש חד-צדדית.[99] באוקטובר פלשה טורקיה לצפון סוריה.[100] ב-13 באוקטובר ממשלת סוריה והמנהל האוטונומי של צפון ומזרח סוריה חתמו על הסכם, בתיווך רוסיה, לפעול נגד המתקפה הטורקית בצפון-מזרח המדינה.[101][102] ב-22 באוקטובר, פוטין וארדואן חתמו על הסכם להסדרת אזור חיץ.[103] ב-26 באוקטובר, כוחות מיוחדים אמריקאיים חיסלו את מנהיג דאעש, אבו בכר אל-בגדאדי.
ב-8 בינואר 2020, כוחות האופוזיציה הסורית כבשו כפרים בדרום-מזרח אידליב. לאורך שנת 2020, המשיך הנשיא הסורי בשיפור מעמדו עם הרחבת שליטתו באזור. כוחות אסד נלחמו על שליטה בשטחים במחוזות אידליב וחלב מול האופוזיציה שזכה לתמיכת טורקיה. מאז הפסקת האש בין רוסיה לטורקיה במרץ 2020, לא חלו שינויים משמעותיים בקווי החזית בסוריה, והמשטר הסורי לא יזם מתקפות חדשות על אזורים בשליטת המורדים. טורקיה פרסה חיילים באידליב והמשיך להילחם בדאעש. במהלך השנים, אסד השתלט על רוב סוריה בעזרת רוסיה, בעוד שמספר ההרוגים במלחמה הלך וגדל.[104] ב-2022, קולונל סורי הורשע בעינויים נגד אנושות.[105][106] ב-2023 החלה התקרבות בין סוריה לערב הסעודית, בתמורה משטר אסד התחייב למנוע הפצת סמי קפטגון ולצמצם נוכחות צבאית איראנית בשטח סוריה.[107] ב-6 בפברואר 2023 התרחשו רעידות אדמה קשות בחבל שבשליטת המורדים, וממשלת סוריה מנעה העברת סיוע עד 10 בפברואר.[108] במאי 2023, נשיא איראן אבראהים ראיסי ביקר בדמשק והצהיר כי סוריה "ניצחה במלחמה".[109] באוגוסט 2023, דאעש קיבל אחריות על הריגת 23 חיילים סורים בהתקפה במזרח המדינה.[110]
ערך מורחב – מתקפת המורדים הסורים (2024).svg)
בלילה שבין ה-26 ל-27 בנובמבר פתחו ארגוני המורדים במערב המדינה, בראשות חזית ההצלה הסורית, במבצע הרתעת התוקפנות נגד כוחות אסד ותומכיו, רוסיה וחזבאללה, באזור העיר חלב.[111] ב-30 בנובמבר פתחה האופוזיציה הסורית במבצע שחר החירות על מנת לעזור להם. ב-1 בדצמבר נפלה העיר חלב לכוחות המורדים והכורדים.[112] ב-2 בדצמבר החל מבצע קרב השיבה.
בצפון-מערב סוריה, ארגוני המורדים במערב המדינה, בראשות חזית ההצלה הסורית, השתלטו על כל מחוז חלב, כבשו גם את חמה ונכנסו לעיר חומס ב-7 בדצמבר. עד אז, בדרום, גורמי אופוזיציה כבשו את כל מחוזות דרעא וקוניטרה. ב-7 בדצמבר, המורדים החלו להתקדם צפונה, לדמשק. בצפון-מזרח, הכורדים השתלטו על כל מחוז רקה ועל חלקים נוספים ממחוז דיר א-זור. צבא אסד נסוג מחלקים במזרח ודרום המדינה.
יוזמי המתקפה נתמכו על ידי טורקיה. איראן ורוסיה התקשו לפעול למען אסד כפי שעשו ב-2015, כשעזרו לו לדכא את ההתקוממות באמצעות כוח אווירי ולוחמת שליחים. רוסיה הייתה בעיצומה של מלחמת אוקראינה–רוסיה, בעוד שאיראן, חזבאללה והמיליציות שהיא תמכה בה נפגעו על ידי מערכה אווירית וקרקעית ישראלית בלבנון ותקיפות בסוריה במלחמת חרבות ברזל.[113][114]
לאחר שהעיר חומס נכבשה ב-8 בדצמבר, נכנסו מורדים לבירה דמשק ומשטר אסד נפל. יום לאחר מכן נצפה בשאר אל-אסד במוסקבה אך פוטין סירב להיפגש איתו.[115] לאחר מכן, הוקמה ממשלת המעבר הסורית.
היו שהגדירו את נפילת משטר אל-אסד כסיום מלחמת האזרחים. בצפון סוריה נמשכה הלחימה בין ארגונים חמושים פרו-טורקיים ללוחמים הכורדים שנתמכו על -ידי ארצות הברית. לוחמים משני הצדדים נהרגו בקרבות באזור, למרות הסכם הפסקת אש שהושג בתיווך אמריקני.[116]
בצפון סוריה נמשכת הלחימה בין ארגונים חמושים פרו-טורקיים ללוחמים הכורדים שנתמכים על-ידי ארצות הברית. עשרות לוחמים משני הצדדים נהרגו השבוע בקרבות באזור, למרות הסכם הפסקת אש שהושג בתיווך אמריקני.
כוללת את הצבא הסורי החופשי (FSA) וארגונים תומכים, כגון צבא האסלאם.
ארגוני הג'יהאד השתלטו על שטחים רבים שהיו בשליטת הצבא הסורי החופשי, במיוחד בצפון סוריה, ופעלו נגד כוחות המיליציה הכורדית. הג'יהאדיסטים אף התפצלו והתאחדו בהרכבים שונים, ונלחמו בינם לבין עצמם.
שורשיהם של ג'בהת א-נוסרה ושל המדינה האסלאמית (דאעש) בארגון אל-קאעידה. ג'בהת א-נוסרה, בהנהגת אחמד א-שרע, הוקם כסניף של אל-קאעידה בסוריה, ונשבע אמונים למנהיג הארגון איימן א-זוואהירי. בהשפעת אל-קאעידה פעל הארגון באסטרטגיה מדורגת וביקש לשתף פעולה עם ארגוני אופוזיציה אחרים בסוריה. המדינה האסלאמית, בהנהגת אבו בכר אל-בגדאדי, לעומת זאת, התפתחה מארגון "אל-קאעידה בעיראק" ושאפה להתרחב ולשלוט גם בסוריה ולהקים בה ח'ליפות אסלאמית, תוך דחיית סמכותה של אל-קאעידה המרכזית.
באפריל 2013 הכריז אל-בגדאדי על איחוד בין ארגונו לבין ג'בהת א-נוסרה, תחת השם "המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה" (דאעש). מנהיג ג'בהת א-נוסרה, אחמד א-שרע, התנגד לכך ופנה לא-זוואהירי, אשר הכריע לטובתו והורה לדאעש לחזור לפעול בעיראק בלבד, בעוד ג'בהת א-נוסרה ימשיך לפעול בסוריה תחת הנהגת אל-קאעידה. אל-בגדאדי סירב לציית להוראה, מה שהוביל לניתוק דאעש מאל-קאעידה בתחילת 2014.
בהמשך שינתה ג'בהת א-נוסרה את שמה לג'בהת פתח א-שאם, בניסיון לקבל לגיטימציה בין-לאומית. בינואר 2017 התאחד הארגון עם ארגונים נוספים ליצירת היאת תחריר א-שאם.
ארגוני ג'יהאד נוספים המעורבים במלחמה: אחראר א-שאם ולגיון א-שאם.
ערך מורחב – כורדיסטן הסוריתהכורדים, המהווים מיעוט אתני משמעותי בצפון סוריה, ניצלו את מלחמת האזרחים כדי להקים אוטונומיה דה-פקטו באזורים שבהם הם רוב (כגון עפרין (אנ'), כובאני ואל-חסכה). המפלגה הדמוקרטית המאוחדת בסוריה (PYD) והזרוע הצבאית שלה, היחידות להגנת העם (YPG), הפכו לכוח המרכזי בשטחים הכורדיים.
האופוזיציה הערבית הסורית, בעיקר הצבא הסורי החופשי וארגונים אסלאמיים, ראתה בכורדים יריב פוליטי וצבאי. הכורדים הואשמו בכך שאינם מחויבים למטרות האופוזיציה ושהם משתפים פעולה עם משטר אסד ואף עם כוחות חיצוניים, כמו רוסיה וארצות הברית. פרט למתיחות האתנית, לצדדים יש מטרות סותרות: האופוזיציה הסורית חתרה להקמת משטר חדש בסוריה במקום משטר אסד, בעוד הכורדים שאפו להבטיח אוטונומיה או עצמאות לשטחיהם, ולהתנתק ככל הניתן מהממשלה המרכזית. ב-2013–2014 החלו קרבות בין כוחות האופוזיציה לבין הכורדים באזורים בצפון סוריה, כששני הצדדים ניסו להשתלט על שטחים אסטרטגיים. המערכה על כובאני הייתה נקודת מפנה, שבה הכורדים הדפו את דאעש בעזרת תמיכה אווירית מארצות הברית, מה שהגביר את מעמדם בזירה.
ההתערבות הטורקית במלחמה פגעה קשות באינטרסים הכורדיים. במבצע "מגן הפרת" בשנת 2016, טורקיה וכוחות אופוזיציה סוריים הנתמכים על ידה פתחו במבצע צבאי נגד דאעש – אך במקביל פעלו לדחוק את הכורדים ממזרח הפרת. במבצע "ענף זית" משנת 2018, כוחות האופוזיציה, בתמיכת טורקיה, תקפו את עפרין, אזור כורדי בצפון-מערב סוריה, והצליחו לכבוש אותו מידי הכורדים. חוץ מתמיכה במורדים שלחמו נגד הכורדים, כבשה טורקיה את צפון סוריה, ובמיוחד במתקפה הטורקית על כורדיסטן הסורית.
בין הכוחות הלוחמים: YPG, YPJ, הכוחות הסוריים הדמוקרטיים
ערך מורחב – פליטי מלחמת האזרחים בסוריה
הקרבות, שהתנהלו באזורים מיושבים ותוך פגיעה מכוונת באזרחים, הביאו לזרם גדל והולך של פליטים מסוריה למדינות הגובלות בה: טורקיה, ירדן, לבנון ועיראק. רבים המשיכו משם לאירופה. עד ספטמבר 2012 נמלטו מסוריה כ-470,000 פליטים,[117] ובאפריל 2013 הגיע מספר הפליטים מסוריה למיליון.[118] בנוסף, כ-1.5 מיליון סורים נאלצו לעזוב את בתיהם מחמת הקרבות, והפכו לפליטים בארצם.[119]
נכון לאפריל 2018 מדווחת סוכנות הפליטים של האו"ם כי מספר הפליטים הרשומים שברחו מסוריה מונה כ-5.65 מיליון בני אדם,[120] בנוסף לכ-6.3 מיליון סורים שנותרו בסוריה ונעקרו מבתיהם.
באפריל 2018 העביר משטר אסד חוק המלאים את בתיהם של למעלה מ-10 מיליון אזרחי סוריה שברחו בגלל המלחמה.[121] הערכה של העיתון ניו-יורק טיימס אומדת את מספר הפליטים הסורים שאיבדו את בתיהם בכ-13 מיליון נפש.[122]
ערך מורחב – הרס נכסי תרבות על ידי המדינה האסלאמיתבמהלך המלחמה נעשתה פגיעה רבה בנכסי תרבות בסוריה, במיוחד מצד ארגון המדינה האסלאמית שמבצע פעולות דומות גם בעיראק. באוגוסט 2014 כבש ארגון המדינה האסלאמית את העיר א-רקה,[123] ב-27 בפברואר של אותה שנה רמסו אנשי הארגון בעזרת דחפורים פסל אשורי עתיק מהמאה ה-8 לפנה"ס ששכן בעיר.[124] על פי מגזין "דאבק" השייך למדינה האסלאמית, שני פסלי אריות נוספים מאותה תקופה שמקורם באתר הארכאולוגי "ארסלאן טאש", והועברו לעיר א-רקה, הושמדו.[125] במרץ 2014 נמסר כי המחסנים של התל הארכאולוגי תל סבי אבייד שהכילו כ-6,000 פריטים נשדדו מהאתר.[126]
באביב 2012, קבוצת אחראר א-שאם שהיא אחד הצדדים המורדים במלחמת האזרחים, הוציאה ממוזיאון א-רקה 527 פריטים, בטענה שמטרת הוצאתם הייתה להגן עליהם. ביוני 2013 שודדים נכנסו למוזיאון ושדדו 6 מכולות של ממצאים שאוחסנו במוזיאון. בחודש נובמבר 2014, פצצה שהוטלה במרכז העיר פגעה במבנה המוזיאון וגרמה נזק לחזיתו, לדלתות ולחלונות.[127]
במאי 2015 כבש ארגון המדינה האסלאמית חלקים גדולים ממחוז חומס, סביב העיר העתיקה תדמור, והחל להפגיז את העיר; כתוצאה, הוכרזה סכנה לעתיקות העיר. ב-13 במאי, פתח הארגון במתקפה על תדמור החדשה. בלילה שבין 20 ל-21 במאי נכבשה כליל העיר בתום קרב בן מספר ימים[128] שבו נהרגו כ-350 איש. ב-21 במאי הוצאו כמה כלים קדומים מהמוזאון של תדמור על ידי האוצרים הסורים והועברו בשתי משאיות לדמשק. כמה פרוטומות יווניות-רומיות, תכשיטים וחפצים אחרים שנבזזו מהמוזאון של תדמור נמצאו בשוק העתיקות הבין-לאומי. באותו יום, כוחות המדינה האסלאמית נכנסו לאתר המורשת העולמית. על פי עדי ראייה, ב-23 במאי הרסו החמושים את האריה של אל-לאת ופסלים אחרים.[129]
מאז 27 במאי 2015, שימש התיאטרון הרומי בתדמור כמקום להוצאה להורג פומבית של מתנגדי המדינה האסלאמית. סרטון וידאו שנעשה על ידי המדינה האסלאמית מראה את הריגתם של 20 אסירים בידיהם של מוציאים להורג בני עשרה, לעיני מאות גברים וילדים. בפינוי המוזיאון של העיר לפני ההשתלטות של המדינה האסלאמית השתתף גם הארכאולוג ח'אלד אל-אסעד, מנהלה לשעבר של רשות העתיקות של תדמור. אל-אסעד בן ה-81 עונה במשך חודש ימים כדי להשיג מידע על אוצרותיה החבויים של העיר, אך סירב למסור כל מידע לשוביו. ב-18 באוגוסט 2015 הוא הוצא להורג בכיכר העיר, שם נושא-חרב רעול-פנים ערף את ראשו אל מול קהל. גופתו הוצגה לראווה בכיכר מרכזית בתדמור החדשה, כשעל מותניו נתלה שלט המפרט את "פשעיו" ובהם: ייצוג סוריה ב"וועידות של כופרים" והיותו "מנהל עבודת האלילים" בתדמור. לאחר מכן נתלתה גופתו על עמוד רומי בעיר העתיקה.[130]
תושבים מקומיים דיווחו שחיל האוויר הסורי הפציץ את האתר ב-13 ביוני וגרם נזק לחומה הצפונית בקרבת מקדש האל בעל. ב-23 באוגוסט הוחרב מקדש בעל שמין באמצעות חומרי נפץ שהונחו בתוכו.[131] שבוע לאחר מכן החלו להגיע דיווחים המדברים על כך שארגון המדינה האסלאמית הרס חלק ממקדש בל כשהיקף הנזק לא היה ידוע בבירור.[132] ב-1 בספטמבר פורסמו תצלומי לוויין של המקדש. צילומים אלה הראו שכל מבנה המקדש נהרס לחלוטין.[133] בחודש אוגוסט פוצץ גם מגדל אלהבל, מבנה קבר בתדמור שהיה חלק מהנקרופוליס של העיר העתיקה.[134] בתחילת אוקטובר פוצצו את הקשת הגדולה שהייתה חלק מהאכסדרה הגדולה של העיר העתיקה.[135][136][137]
ערכים מורחבים – המתקפה הכימית בע'וטה, פירוק הנשק הכימי בסוריה, המתקפה הכימית בח'אן שייח'וןבחורף 2012 השתלטו לוחמי הזרוע הסורית של אל-קאעידה, ג'בהת א-נוסרה, על מפעל לייצור נשק כימי מסוג כלור, ומאז המורדים הקיצונים עושים בו שימוש.[138]
באפריל 2013 אמ"ן חשף כי כוחות אסד השתמשו בנשק כימי, ככל הנראה גז עצבים מהסוג סארין. עוד קודם לכן היו דיווחים לא מאומתים ממקורות שונים על שימוש בנשק כימי. ארצות הברית הכחישה דיווחים אלה והסתייגה מהערכת אמ"ן, אך ב-25 באפריל אישר זאת מזכיר ההגנה של ארצות הברית צ'אק הייגל.[139]
ב-21 באוגוסט 2013 דיווחה האופוזיציה בסוריה על מאות הרוגים במתקפה הכימית בע'וטה שבמחוז ריף דמשק, כאשר לפי הערכות גורמי ביון מערביים המתקפה בוצעה על ידי כוחות המשטר אסד.[140][141] נשיא איראן, חסן רוחאני, הודה לראשונה כי אזרחים בסוריה נהרגו מנשק כימי, אך לא ציין מי אחראי לכך, מנגד משטר אסד טען כי צבאו איתר נשק כימי בידי המורדים באחד הפרברים של דמשק.[142]
ב-28 בספטמבר 2013 החליטה פה אחד מועצת הביטחון של האו"ם על פירוז סוריה מנשק כימי. ההסכם התייחס לגזים הרעילים מסוג סארין, גז חרדל, ו-VX, אולם לא התייחס לכלור שהשימוש בו במסגרת מלחמת האזרחים נמשך אף ביתר שאת.[138][23]
המתקפה הכימית בח'אן שייח'ון נערכה ב-4 באפריל 2017, ובה העיר ח'אן שייח'ון שבמחוז אידליב, הנשלטת על ידי המורדים הסונים, הופצצה מהאוויר בגז רעיל, ככל הנראה סארין, וכתוצאה מכך נהרגו כ-74 בני אדם ונפצעו מעל 557.[80] תקיפה זו עוררה זעזוע רב, והובילה לתקיפה אמריקנית שבה הופצץ, באמצעות 59 טילי שיוט מסוג טומהוק, בסיס חיל האוויר הסורי אשר ממנו המריאו המטוסים שביצעו יומיים קודם לכן את המתקפה הכימית. זו הייתה הפעם הראשונה שהבית הלבן הורה בגלוי ובפומבי על מתקפה צבאית נגד כוחות של צבא אסד.[143]
ב-8 באפריל 2018 נערכה מתקפה כימית נוספת של משטר אסד נגד אזרחים סורים. בתקיפה נפגעו מאות בני אדם. בתגובה לתקיפה זו בוצעה ב-14 באפריל 2018 תקיפה משולבת של ארצות הברית, בריטניה וצרפת, באמצעות מטוסי תקיפה וטילי שיוט, נגד מטרות אחדות של נשק כימי בסוריה.
במלחמת האזרחים בסוריה הרבו המורדים לעשות שימוש בטילי BGM-71 טאו, שמספרם מוערך בכ-5,000 טילים אשר סופקו להם ככל הנראה על ידי ארצות הברית, עם זאת, לא ברור מה מקורם של הטילים, מכיוון שמספריהם הסידוריים של הטילים נמחקו.
טילי ה-BGM-71 טאו הם טילים נגד טנקים מהדור השני. הטאו הוא טיל כבד ומדויק הניתן לשיגור ממשגר הנישא על ידי חוליית לוחמי חי"ר או ממשגר המותקן על גבי כלי רכב. הטיל, אשר ביכולתו לחדור את עיקר הרק"ם שברשות הצבא הסורי, גרם לפגיעות רבות בשריון של צבא סוריה בקרבות רבים. כמו כן, המורדים משתמשים בטיל זה כנגד מטרות 'רכות', כמו בניינים וריכוזי צבא בשל דיוקו וטווחו הרב.
במהלך מלחמת האזרחים בסוריה עשה חיל האוויר הסורי שימוש נרחב בפצצות חבית כנגד המורדים. מוערך כי במהלך המלחמה הוטלו בין 5,000 ל-6,000 פצצות חבית שמהן נהרגו כ-20,000 אזרחים סורים.
בנוסף לפליטים שנמלטו מסוריה למדינות השכנות ונזקקים לעזרתן, חילופי אש בקרבת גבולותיה של סוריה עם המדינות השכנות הביאו לדריכות במדינות אלה ולתקריות עימן.
ערך מורחב – ירדן במלחמת האזרחים בסוריהב-11 באוגוסט 2012 פרצו חילופי יריות בין כוחות ירדניים לכוחות סוריים, באזור מעבר של פליטים מסוריה לירדן.[144]
ב-3 באוקטובר 2012 נהרגו חמישה אזרחים טורקים ותשעה נפצעו, כתוצאה מפגז שנורה מסוריה.[145] בתגובה הפגיז צבא טורקיה מטרות בסוריה והרג חיילים סורים אחדים.[146]
ב-22 ביוני 2012 הפילו מערכות הנ"מ של סוריה מטוס F-4 פנטום של חיל האוויר הטורקי שחדר למרחב האווירי של סוריה.[147]
ב-23 במרץ 2014 מטוס F-16 של חיל האוויר הטורקי הפיל מטוס מיג 23 של חיל האוויר הסורי.[148]
תקריות נוספות התרחשו באזור הגבול שבין שתי המדינות.[149]
ערך מורחב – ישראל במלחמת האזרחים בסוריה
במהלך מלחמת האזרחים בסוריה התרחשו מספר קרבות ליד גבול ישראל, ובחלקם הלחימה זלגה לתוך שטח ישראל. כמו כן, יוחסה לחיל האוויר הישראלי שורה של תקיפות נגד יעדים של צבא סוריה ושל חזבאללה. ישראל לא קיבלה אחריות על התקיפות הללו סמוך למועד ביצוען, אך רמזה לכך שלא תאפשר העברת נשק מפר-איזון מצבא אסד לידי חזבאללה. בדצמבר 2014 הודיע שר הביטחון בתגובה על המחאה הדרוזית, שישראל עוזרת למורדים (ג'בהת א-נוסרה) בשלשה תנאים, שאחד מהם הוא לא לפגוע בדרוזים.
בעקבות המלחמה הקים צה"ל את מנהלת שכנות טובה האמונה על הסיוע האזרחי וההומניטרי לתושבים סורים שנפגעו ממלחמת האזרחים.
בעקבות נפילת משטר אל-אסד, פתח צה"ל במבצע חץ הבשן. הוא פעל לגרוע מיכולות צבא סוריה והשתלט על אזור החיץ הסמוך לרמת הגולן וכן על החרמון הסורי.
ב-8 בנובמבר 2012 פגעו שלוש פצצות מרגמה באזור אלוני הבשן.[150] כחלק מהיערכותה, פרסה ישראל מכשולים באזור הגבול וחיזקה את גדר הגבול. ב-11 בנובמבר 2012, בעקבות נפילה של פצצת מרגמה שנורתה מסוריה סמוך לתל חזקה שברמת הגולן, ירה צה"ל טיל "תמוז" לעבר העמדה שממנה שוגרה הפצצה.[151] הפצצה כוונה לכפר ביר אל-עג'ם, שמרוחק כשישה קילומטרים מהגבול, נגד המורדים. ב-12 בנובמבר, בעקבות נפילה נוספת באזור תל חזקה ולאחר ירי האזהרה ביום שלפני כן, הגיב כוח צה"ל שנמצא בעמדות לצד הגבול בירי פגז בודד מדויק על העמדה עצמה. הפגיעה בעמדה גרמה למספר פצועים בין החיילים הסורים והאש פסקה.[152]
במהלך פברואר 2013 הקים צה"ל בית חולים שדה במוצב 105 בצפון רמת הגולן, בסמוך לגבול עם סוריה, שבו טופלו מאות פצועים סורים, אזרחים ומורדים. חלק מהפצועים קשה הועברו לטיפול בבתי חולים ישראלים בצפון הארץ: פוריה, זיו בצפת, נהריה ורמב"ם.[153][154]
ב-15 במאי נפלו 2 פצצות מרגמה מסוריה לראשונה באזור החרמון. ההערכה הראשונה של צה"ל הייתה כי מדובר בירי תועה, כמו שאר המקרים עד אז.[155]
ביוני 2013 טענה בות'יינה שעבאן, יועצת של נשיא סוריה, שמסתערבים ישראלים מעורבים בלחימה בסוריה לצד המורדים.[156]
במרץ 2014 עלה סיור של צנחנים שסייר בגדר המערכת סמוך למג'דל שמס על מטען שהונח בידי חוליית מחבלים; לא היו הרוגים. בתגובה פתח צה"ל בירי ארטילרי שכלל פגזים וטילי "תמוז" לעבר סוריה, וזוהתה פגיעה ישירה באחראים. כעבור כמה שעות תקף חיל האוויר מוצבים של צבא סוריה, מאחר שישראל ראתה בסוריה ובחזבאללה כאחראים לפיגוע (ככל הנראה כנקמה על הפצצת משלוח נשק של חזבאללה, שיוחסה לישראל). התקרית קרתה שלושה ימים לאחר אירוע דומה בלבנון שגם בו הגיב צה"ל בירי פגזי טנקים ותותחים ללבנון.
ב-22 ביוני 2014 נהרג נער מירי טיל נ"ט מהצד הסורי של הגבול, לעבר רכב אזרחי על גדר המערכת בצד הישראלי, סמוך לתל חזקה.[157] צה"ל הגיב לילה לאחר מכן בירי טנקים לעבר מטרות קרובות בשטח סוריה.[158]
בספטמבר 2014 יירטה ישראל מטוס קרב סורי שחדר לשטח ישראל ברמת הגולן.
ב-27 בנובמבר 2016 חוליה של 8 מחבלים, שהשתייכה לצבא ח'אלד בן אל-וליד – סניף המדינה האסלאמית ברמת הגולן – פתחה באש מקלעים ופצצות מרגמה אל עבר כוח מגדוד הסיור של גולני, הכוח השיב באש והרג ארבעה מחבלים.[159] כלי טיס של חיל האוויר הישראלי שיגר טיל והרג את ארבעת המחבלים הנוספים.[160]
ב-28 בנובמבר הפציצו מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי מוצב נטוש של UNDOF ששימש כבסיס צבאי ללוחמי צבא ח'אלד בן אל-וליד. בתקיפה הוטלו 10 טון של פצצות והושמדו אמצעי לחימה רבים ששימשו את צבא ח'אלד בן אל-וליד בגזרה.[161]
באוקטובר 2017, אירעו מספר מקרים של ירי בודד של פצצות מרגמה של צבא סוריה לשטח ישראל, וצה"ל ירה בתגובה על המשגרים.
לאורך השנים, במהלך המערכה בין המלחמות, ישראל תקפה בסוריה במטרה למנוע את התחמשות חזבאללה. נוסף על כך, היו מתקפות שיוחסו לישראל בסוריה. באוקטובר 2023, עם הצטרפות חזבאללה למלחמת חרבות ברזל הפכה המערכה, שבהמשך הצטרפה אליה איראן, למלחמה גלויה, שנסתיימה מול חזבאללה בהסכם ישראל–לבנון 2024. לקראת נפילת משטר אסד ולאחריה, חיל האוויר הישראלי תקף פעמים רבות בסוריה במטרה למנוע הגעת נשק לגורמים עוינים.[162][163] חיל הים הישראלי תקף את ספינות הצי הסורי.[164]
ב-31 בינואר 2013 הודיעה סוריה שמטוסים ישראליים תקפו מרכז מחקר צבאי במחוז דמשק. בידיעות באמצעי התקשורת דווח שישראל תקפה שיירה של אמצעי לחימה שנעה מסוריה ללבנון.[165]
ב-3 במאי 2013 תקף חיל האוויר הישראלי בנמל התעופה הבין-לאומי דמשק משלוח טילי קרקע-קרקע שנועד לחזבאללה.[166] כעבור יומיים נערכה תקיפה נוספת באזור דמשק.
ב-22 ביוני 2014 נהרג נער ישראלי ונפצעו ארבעה ישראלים מטיל נ"ט שנורה מסוריה. בתגובה תקף צה"ל תשע מטרות של צבא סוריה.[167]
ב-18 בינואר 2015 ערך חיל האוויר הישראלי תקיפה אווירית סמוך לגבול ישראל-סוריה, שבה נהרגו 10 חמושים, בהם לפחות 6 פעילי חזבאללה וכן ראשי משמרות המהפכה האסלאמית של איראן. בין ההרוגים נמנים: ג'יהאד מורנייה בנו של עימאד מורנייה וגנרל במשמרות המהפכה. ככל הנראה, השיירה הזאת ערכה סיור מקדים לקראת פיגוע אסטרטגי של חזבאללה נגד ישראל באזור זה. הדבר היווה עליית מדרגה בסכנות הנשקפות לישראל מהלחימה בסוריה שנוצלו על ידי חזבאללה לפתוח חזית חדשה. המהלך נגדע באיבו בעקבות החיסול. נשיא סוריה, בשאר אסד, התייחס לכך בראיון ואמר: "חלק מהסורים צוחקים ואומרים: 'איך אומרים שלאל-קאעידה אין כוחות אוויריים?' בפועל יש להם חיל אוויר שהוא חיל האוויר הישראלי".[168]
ב-1 בדצמבר 2015 אישר לראשונה ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, כי "אנחנו פועלים בסוריה מעת לעת כדי למנוע את הפיכתה של המדינה לחזית נגד ישראל. אנחנו פועלים נגד חזית טרור נוספת שאיראן מנסה לבנות בגולן וכדי למנוע העברת נשק קטלני במיוחד מסוריה ללבנון. את זה נמשיך לעשות".[169]
בליל 19 בדצמבר 2015 הותקף בניין בג'רמאנא (אנ') שמדרום לדמשק. בתקיפה זו נהרג סמיר קונטאר יחד עם עוד שבעה פעילי טרור. לפי הערכות שפורסמו בכלי התקשורת, קונטאר ומפקדי חזבאללה חוסלו בעת שתכננו פיגוע טרור נגד ישראל.[170] לטענת חזבאללה, חיל האוויר הישראלי ביצע את התקיפה.[171][172]
באפריל 2016 אישר ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שישראל תקפה עשרות פעמים, "על מנת למנוע מחזבאללה נשק שובר שוויון".[173]
בליל 6 בספטמבר 2017 תקפה ישראל אתר של מרכז סרס המשמש לייצור טילי קרקע-קרקע ושימש בעבר לאחסון נשק כימי.[174]
ערך מורחב – זליגת מלחמת האזרחים בסוריה ללבנוןבעקבות השתתפות כוחות מזוינים של איראן וחזבאללה בדיכוי המתקוממים ובלחימה פעילה נגד המורדים ונגד אוכלוסייה אזרחית בסוריה, התרחב המאבק הסוני–עלווי הפנים-מדינתי לעימות נרחב יותר, שיעי–סוני, אשר גלש למדינות נוספות. מצד אחד, נלחמו המורדים על אדמת סוריה נגד כוחות מזוינים של איראן וחזבאללה, ובין היתר חטפו לוחמים שיעים לבנונים ואיראנים, ומן הצד השני, שיעים לבנונים פעלו נגד סורים המצויים בלבנון, ובין היתר, חטפו ב-15 באוגוסט 2012 אוטובוס עם פועלים סורים שחלקם משתייכים לטענתם לכוחות המורדים.[175] באותו היום, ארגון בלתי ידוע שמכנה עצמו "פלוגת האימאם חוסיין" הציב אולטימטום לערב הסעודית, לקטר ולטורקיה, לפיו אם לא יעזבו הדיפלומטים שלהן את המדינה, יבצע פיגועי טרור נגד שגרירויות אותן מדינות בביירות. נשיא לבנון, מישל סולימאן, כינס את ראשי מנגנוני הביטחון במדינה, והודיע לראש ממשלתו, נג'יב מיקאתי, לשוב מייד מערב הסעודית חזרה ללבנון. קטר, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות הודיעו רשמית לאזרחיהן שלא להגיע ללבנון ולאלה שנמצאים שם, לצאת מייד מהמדינה.
מדינות במזרח התיכון שמתערבות צבאית במלחמה סוריה
מדינות שתומכות במורדים
מדינות שתומכות בכוחותיו של אסד
מדינות שיש בהן מיליציות שתומכות במורדים ומיליציות אחרות שתומכות באסד
מדינות שיש בהן מיליציות שתומכות באסד |
טורקיה – תמכה בחלק מהאופוזיציה הסורית ונלחמה נגד חלקה האחר. מחד היא תמכה במורדים הסונים הערביים, אולם נלחמה נגד הכוחות הכורדיים ונגד הכוחות הג'יהאדיסטיים, שאף נלחמו בינם לבין עצמם. טורקיה פתחה את גבולה לתנועת לוחמים ונשק עבור המורדים, ומאז 2016 התערבה צבאית ישירות במבצעים "מגן הפרת" ו"ענף זית" ו"מעיין השלום".
מדינות המפרץ – סיפקו מימון ונשק למורדים, מתוך אינטרס להפיל את המשטר הנתמך על ידי איראן. קטר וסעודיה התחרו ביניהן על השפעה בקרב הפלגים המורדים.
ארצות הברית – הובילה את הקואליציה הבין-לאומית נגד דאעש ותמכה באופוזיציה המתונה, במיוחד בכוחות הדמוקרטיים הסוריים (SDF) הכורדים. ב-2018 תקפה את משטר אסד בתגובה לשימוש בנשק כימי.
ישראל – לא התערבה ישירות במלחמה, אך פעלה למנוע התבססות איראנית וחזבאללה בסוריה, וסיפקה סיוע הומניטרי לתושבי דרום סוריה באמצעות מנהלת "שכנות טובה". (ראו גם: הסכסוך האיראני-ישראלי במהלך מלחמת האזרחים בסוריה)
מדינות אירופה – סיפקו תמיכה דיפלומטית וסיוע הומניטרי לאופוזיציה. צרפת ובריטניה השתתפו בקואליציה הבין-לאומית נגד דאעש.בשנת 2012 ביוזמת נשיא צרפת ניקולה סרקוזי הוקם ארגון ידידי סוריה. מדינות וארגונים אלה מעניקים תמיכה כלכלית או צבאית למועצה הלאומית הסורית:[176][177]
מדינות אלה מעניקות תמיכה כלכלית או צבאית למשטר הסורי:
רוסיה – בעלת הברית המרכזית של אסד, עם אינטרס לשמר את ההשפעה במזרח התיכון ואת בסיס הצי שלה בנמל טרטוס. סיפקה תמיכה צבאית רחבה, כולל נשק, יועצים צבאיים וכוחות אוויריים, שהיו מכריעים במתקפות נגד המורדים. ב-2015 החלה במבצע צבאי ישיר בסוריה, שסייע למשטר לשוב ולשלוט בשטחים שאיבד. (ראו: המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה)
איראן – תמכה במשטר אסד כשותף אסטרטגי לשיעים באזור, שכן העלווים נחשבים לפלג באסלאם השיעי. איראן סיפקה תמיכת מיליציות שיעיות, כמו חזבאללה, ייעוץ צבאי ומשאבים כלכליים מצד משמרות המהפכה האסלאמית. מטרתה הייתה להבטיח את "הציר השיעי" מטהרן ללבנון ולהשיג השפעה אסטרטגית בסוריה. (ראו: המעורבות האיראנית במלחמת האזרחים בסוריה)
הרפובליקה העממית של סין – תמכה דיפלומטית במשטר אסד, בעיקר במועצת הביטחון של האו"ם, על ידי הטלת וטו על החלטות לגינויו. זאת מתוך אינטרס לדכא את השפעת המערב באזור.[178]
קוריאה הצפונית[179]
עיראק[180][181]
ונצואלה[182][183][184]כמו כן, מעורבות חזבאללה במלחמה הייתה גורם מכריע בהגנה על ממשל אסד.
למרות תמיכתה המוצהרת במורדים, העבירה ארצות הברית דרך המודיעין הגרמני לבשאר אל-אסד בחודש אוגוסט 2014 מידע מדויק על מיקומם של פעילי המדינה האסלאמית במזרח סוריה שאפשר לצבא סוריה להשמיד אותם באמצעות טילי סקאד.
האו"ם ניסה לתווך בין הצדדים ולהגיע להפסקת אש, אך אחרי שנכשל הפסיק להתערב באופן משמעותי בנעשה בסוריה.
קופי אנאן, שליח האו"ם לסוריה הביא לחתימת הסכם הפסקת אש בין הצדדים ב-10 באפריל 2012. למרות החתימה על ההסכם, הלחימה לא דעכה. פיגועים בתוך סוריה נמשכו וכך גם התקפותיו של אסד. ביוני 2012 נשלחו הפקחים לבדוק את הידיעות על מעשי טבח במדינה, וב-16 ביוני הם הפסיקו בעבודתם בגלל מעשי האלימות הקשים ובגלל המצב הקשה במדינה. ב-2 באוגוסט 2012 התפטר אנאן מתפקידו. הניסיון כשל והלחימה נמשכה בעצימות הולכת וגוברת.
בעקבות הטענות כי בוצע שימוש בנשק כימי על ידי אחד מהצדדים הלוחמים נשלחה משלחת של פקחי האו"ם על מנת לבדוק את הטענות. כחודש לאחר המקרים פרסם האו"ם דו"ח רשמי וחמור במיוחד שמצביע בבירור על שימוש בנשק כימי כלפי אזרחים, בהם ילדים וקשישים. הדו"ח קובע כי 'המסקנה היא שהיה שימוש בכלי נשק כימיים בסכסוך המתמשך בין הצדדים ברפובליקה הסורית הערבית נגד אזרחים כולל ילדים בקנה מידה גדול'. עם זאת, מהדו"ח לא עולה טענה לאחריות של אחד מהצדדים הלוחמים.[185]
רוסיה וסין, בעלות זכות הווטו במועצת הביטחון של האו"ם, השתמשו ביכולתן והטילו וטו על כל ניסיונות הגינוי על סוריה.[186]
ברקע המלחמה ישנו חשש במדינות ערב והאסלאם מפיצול סוריה למרכיביה העדתיים והאתניים על בסיס הזכות להגדרה עצמית למספר ישויות עצמאיות, בהן: מדינה לכורדים, לעלווים, לדרוזים ולסונים.[187]
בנובמבר 2011 הגיעה ממשלת סוריה בראשות אסד להסכם עם הליגה הערבית לסיום ההתקוממות, אך הפרה אותו תוך זמן קצר. כתוצאה מכך, השעתה הליגה הערבית את חברותה של סוריה בארגון ב-12 בנובמבר.[188] ב-22 בנובמבר הציבה הליגה הערבית לאסד אולטימטום של שלושה ימים להכנסת משקיפים בין-לאומיים למדינה, אך הממשלה הסורית לא הסכימה. ימים אחדים לאחר מכן, הוחלט להטיל סנקציות נגד המשטר הסורי. טורקיה הוסיפה סנקציות משלה ימים בודדים לאחר מכן.
ב-19 בדצמבר הסכימה סוריה ליוזמת הליגה הערבית להכניס לשטחה פקחים מטעם מדינות ערב שיפקחו על הנעשה במדינה.[189] יחסיה של סוריה עם חמאס הגיעו לכדי משבר כאשר למחרת סירב אסד להיפגש עם ח'אלד משעל בשל המעבר ההדרגתי של הנהגת חמאס מדמשק לקטר. דו"ח ראשוני של הפקחים הוגש לליגה הערבית בשבת, 7 בינואר 2012, מטעם מפקד כוח הפקחים, מוחמד א-דאבי (אנ'). הליגה החליטה להמשיך את עבודתם, זאת בניגוד לרצון האופוזיציה הסורית לערב את האו"ם ופקחיו. חרף עבודת הפקחים, התמידה רוסיה בתמיכתה במשטר הסורי וחתמה על עסקת נשק בשווי 550 מיליון דולר להספקת 36 מטוסי קרב.[דרוש מקור] למחרת הודיעה מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ כי המדינות מושכות את פקחיהן מסוריה.[190] גם הליגה הערבית הודיעה כי היא מקפיאה את עבודת הפקחים מטעמה.[191] ב-12 בפברואר 2012 התפטר ראש משלחת הפקחים של הליגה הערבית, והליגה עצמה החליטה אותו יום לפנות למועצת הביטחון של האו"ם והפעם בבקשה לשלוח לסוריה משלחת משותפת לליגה הערבית ולאו"ם, כוח צבאי לשמירת השלום.
ב-23 בפברואר 2012 הודיעו מזכ"ל האו"ם, באן קי מון, ומזכ"ל הליגה הערבית, נביל אל ערבי, כי מזכ"ל האו"ם לשעבר, קופי אנאן, ימונה לשליח האו"ם לנושא סוריה.[192] אנאן הצליח להגיע להסכם ב-10 באפריל בין אסד למורדים להפסקת האלימות, אך ההסכם לא כובד על ידי אסד והלחימה המשיכה. בעקבות התמשכות מעשי הטבח, הודיעו במאי 2012 ארצות הברית, צרפת, גרמניה, בריטניה, ספרד, איטליה, קנדה אוסטרליה וטורקיה על גירוש דיפלומטים של סוריה מארצם. ביולי 2014 מינה מזכ"ל האו"ם את סטפן דה מיסטורה לשליח מיוחד לסוריה מטעמו ומטעם הליגה הערבית.
שינוי ביחסים בין אסד למדינות ערב האחרות החל בהדרגה בסוף העשור השני של המאה ה-21.[193] התקרבות בין אסד לחמאס נרשמה בשנת 2019.[194] סוריה הושבה לליגה הערבית בשנת 2023.[195]
שמעון שמיר, ההתקוממות בסוריה והשפעותיה מבית ומחוץ, הרצאה בסדרת ההרצאות "בכור המהפכה", 19 במרץ 2015
עמוס הראל, 11 שנים לפרוץ המלחמה, אסד מבסס מחדש את שליטתו בסוריה, באתר הארץ, 22 בפברואר 2022Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
