מיכל

מִיכַל היא דמות מקראית, בתו הצעירה של שאול המלך ואשתו הראשונה של דוד המלך.

ערך זה עוסק בדמות מקראית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מיכל (פירושונים).

וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת-דָּוִד, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח, וַיִּמָּלֵט.

— ספר שמואל א', פרק י"ט, פסוק י"ב

מיכל מורידה את דוד מהחלון. ציור מעשה ידי גוסטב דורה משנת 1865.

איור מתנ"ך מורגן של אבנר בן נר (בירוק) לוקח את מיכל מפלטיאל בן ליש

בסיפור המקראי

לפי המסופר בתנ"ך,^[1] מיכל ניתנה כאישה לדוד לאחר שהבטחתו של שאול להשיא לו את בתו הבכירה, מרב, לא נתקיימה מאחר שנישאה לאיש אחר, עדריאל המחולתי. כמוהר לנישואיה, דרש שאול מדוד מאה עורלות פלשתים, מתוך תקווה שהדבר יביא למותו של דוד בקרב.

כאשר ניסה שאול להרוג את דוד בביתו, ושלח אנשים להורגו,^[2] מיכל הצילה את חייו. היא סייעה בידו להימלט דרך החלון, וחיפתה עליו בכך שהניחה במיטתו תרפים מכוסים, על מנת ליצור רושם שהוא חולה במיטתו. כשנחשפה התרמית שלה, נאלצה לספר לאביה שדוד אילץ אותה לעזור לו תחת איומי מוות.^[3]

לאחר שנמלט דוד מידי שאול והסתתר אצל הפלשתים, השיא אותה שאול בשנית לפלטיאל בן ליש.^[4] לאחר מות שאול ותפיסת המלוכה בידי דוד, דרש הוא לקבל אותה בחזרה מידי אשבעל, בן שאול.^[5]

מיכל נזכרת שוב בסצנת הסיום של סיפור העלאת ארון הברית לירושלים. כשהשקיפה מיכל מבעד לחלון וצפתה בדוד הרוקד בהתלהבות ללא חשש לכבודו, היא בזה לו בלבה על התנהגותו, שלהשקפתה אינה הולמת את מעמדו כמלך. כששב דוד לביתו נזפה בו מיכל על התנהגותו בנימה סרקסטית. דוד הגיב בלהט, והצהיר כי כל מעשיו היו לכבוד האל, והוא היה נכון להשפיל את עצמו אף יותר מכך. הסיפור מסתיים במילים: "וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ".

דמותה

סיפורה של מיכל בראשיתו הוא סיפור של אהבה ונאמנות לדוד. במהלך הזמן חלה תפנית. אהבתה התמימה של מיכל לדוד, הופכת לבוז. בספר שמואל ב, פרק ו, דוד מנצח באחת ממלחמותיו החשובות, ומעלה את ארון הקודש לירושלים. בפרק זה הופכת אהבתה של מיכל לספֵק לעג, ספק בוז, כאשר מיכל בזה לדוד על האופן שבו רקד לפני הארון, דבר שנראה לה בלתי מכובד.

הדבר מוביל לריב בין השניים: "וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר - מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים. וַיּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל - לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אוֹתִי נָגִיד עַל עַם ה' עַל יִשְׂרָאֵל, וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי ה'. וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת, וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה".^[6]

סיפור זה מסתיים בציון העובדה ש"לְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ".^[7] ברש"י על המקום מסייג "לא היה לה ילד מאותו היום והלאה" לדעת המדרש שמואל^[8] מיכל ילדה בן ביום מותה ושמו היה יתרעם.

יש המפרשים את הפסוק שביום מותה ילדה ילד, אם כי ברשימת נשות דוד וילדיהן היא אינה מוזכרת כלל.^[9] כן מוזכרים במקום אחר^[10] חמשת ילדיה לעדריאל בן-ברזלי המחולתי, אשר דוד מסגיר לידי הגבעונים אבל ככל הנראה, הכוונה היא לילדי אחותה מרב, שכן היא שנישאה לעדריאל, ולא מיכל.

סיפור אהבת מיכל הוא סיפור אהבה טראגי. על פי הכתוב: "וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו".^[11] אולם האירוניה בכך היא, שהדבר ישר בעיני שאול (כלומר מקבל את אישורו) לא מפני שהוא מקבל ברצון את אהבת בתו, אלא כיוון שברצונו לנצל אהבתה כדרך לא ישרה לחיסול דוד: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶתְּנֶנָּה לּוֹ וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים".^[12]

"מיכל בת שאול היא האישה הטרגית ביותר בתנ"ך. בת מלך, שחיים יפים ומאושרים היו מובטחים לה, הגיעה לחיי בדידות וצער שאיש לא חיכה להם. ...הייתה נתונה במאבק במי להכריע במי תתמוך: באביה או בבעלה. החלטתה לתמוך בבעלה גרמה לה לריחוק מאביה וממשפחתה, אך לא קרבה אותה אל בעלה. ...עם חלוף השנים מתברר למיכל שהיא נבגדת ומורחקת, שגם את בעלה הפסידה, ולא הועילה לה נאמנותה ומסירותה".

— "מיכל בת שאול", מאת ניסים מזוז, שדה חמד, תשנ"ח, גיליון 3.

מיכל קרועה בין אביה הרודף אחרי אהובה לבין דוד שמילטה במו ידיה מאביה; כי היא ויתרה על אהבת אביה כדי להיות עם בעלה; כי בעלה - הנרדף על ידי אביה - לא שהה כמעט במחיצתה. עם זאת, כאשר מת שאול ואבנר בן נר פתח במשא ומתן עם דוד, דרש דוד דרישה אחת ויחידה: ”וַיֹּאמֶר טוֹב אֲנִי אֶכְרֹת אִתְּךָ בְּרִית אַךְ דָּבָר אֶחָד אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתְּךָ לֵאמֹר לֹא תִרְאֶה אֶת פָּנַי כִּי אִם לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ אֵת מִיכַל בַּת שָׁאוּל בְּבֹאֲךָ לִרְאוֹת אֶת פָּנָי”.^[13]

מיכל היא הדמות הנשית היחידה במקרא שמיוחסת לה באופן מפורש אהבה כלפי בן זוגה - ”וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל, אֶת דָּוִד”.^[14]

לפי מסורת תלמודית מיכל הניחה תפילין.^[15] האר"י מסביר זאת (על פי הקבלה) בכך שהייתה לה נשמה מעלמא דדכורא (=נשמה מעולם הזכרים),^[16] מה שקשור אולי לכך שלא היו לה ילדים (כמפורט למעלה).

עץ משפחה

עץ משפחת שאול

בנימין בנימין   מקרא   קו שירד למטה מסמל קשר הורות   צאצא   קשר נישואין   נישואין שבוטלו   קשר נישואין לפילגש   גבר   אישה   נרצח על ידי תומכי דוד ללא אישורו   נרצח על ידי הגבעונים באישור דוד   נפל בקרב הגלבוע מלך על ישראל הערה: חלק מהקשרים לא ברורים בתנ"ך, והופעתם בתרשים מבוססת על פרשנות מקורות מאוחריום יותר. מקורות שונים מציגים פרשנות שונה.         משפחת המטרי                     אֲפִיחַ אֲפִיחַ                     בְּכוֹרַת בְּכוֹרַת                     צרור צרור                     אביאל אביאל                                     קיש קיש         נר נר                               אחינועם בת אחימעץ אחינועם בת אחימעץ   שאול שאול   רצפה בת איה רצפה בת איה   אבנר אבנר                                                         ארמוני ארמוני   מפיבושת מפיבושת                                                             יהונתן יהונתן   אבינדב אבינדב   מלכישוע מלכישוע   איש בושת איש בושת   מרב מרב   עדריאל עדריאל   מיכל מיכל   דוד דוד                                               מפיבושת מפיבושת                                   5 בנים, בני מיכל או מרב 5 בנים, בני מיכל או מרב פלטיאל בן ליש פלטיאל בן ליש                 מיכה מיכה                                     פיתון פיתון   מלך מלך   תארע תארע   אחז אחז                                                               יהועדה יהועדה

בתרבות

מיכל בת שאול צופה מחלון ביתה בדוד רוקד לפני ארון הברית, ציור מעשה ידי פרנצ'סקו סאלוויאטי משנת 1552 - 1554.

מיכל בת שאול צופה מהחלון בדוד. ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו משנת 1896 לערך.

הסצנה בה מיכל בזה לדוד בהעלות ארון הקודש ירושלימה היוותה השראה ליצירות אומנות כמו ציורו של הצייר האיטלקי פראנצ'סקו דה-רוסי סאלוייאטו.

בינואר 1941, עלה בתיאטרון הבימה המחזה מיכל בת שאול מאת אהרן אשמן. היה זה המחזה התנ"כי המקורי הראשון שהוצג בתיאטרון זה. מיכל בת שאול הוא גם שמה של טרילוגיית מחזות מקראית העוסקת בחיי מיכל מאת אשמן.

שירה של רחל המשוררת, מיכל^[17] מקשר בין הסיפור המקראי על מיכל לחייה של המשוררת עצמה. במוטו השיר מצוטטים שני פסוקים המתארים את הסתירה באהבתה של מיכל לדוד - ”וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת-שָׁאוּל אֶת-דָּוִד – – וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ” (שמואל א', י"ח, כ'; שמואל ב', ו', ט"ז).

יצירת תרבות מפורסמת אודות מיכל בת-שאול הוא שירה של נעמי שמר "למה צחקה מיכל" שהושר על ידי הגשש החיוור.

הספר "מלכים ג" של הסופרת יוכי ברנדס שנכתב בשנת 2008, מספר על תקופת שלטונם של שאול ובניו, דוד ושלמה מנקודת ראותן של הנשים ובהן מיכל, שנותרו משושלתו של שאול המלך וחיו בארמון המלך בירושלים.

ראו גם

• עץ משפחה של דמויות מקראיות - מתרח ועד שלמה

לקריאה נוספת

• חיה שרגא בן-איון, נשות דוד : מיכל, אביגיל, בת שבע, משכל-הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, תל אביב 2005.
• מאיר שלו, ראשית, הוצאת עם עובד, 2008.
• יוכי ברנדס, הפרק "מיכל", שבע אימהות הוצאת זמורה ביתן, 2010, עמ' 267–321 וספרה הנוסף מלכים ג מתאר את מהלך חייה של מיכל והדמויות שמסביבה.
• עדין שטיינזלץ, ‏נשים במקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1983, פרק ט' - "מיכל - הנסיכה שהתאהבה ברועה", עמ' 65–71.
• פנינה גלפז-פלר, ויולד-יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי, הפרק "שאול בן-קיש", בתוך הפרק "אבות לבנים ולבנות", הוצאת כרמל-ירושלים, 2006, עמ' 102–109.
• לורית רמון, "בעד החלון נשקפה - השתקפות המוטיב במקרא ובספרות הבתר מקראית", בתוך הפרק השני א. מיכל-הנסיכה המודחת בין החלונות - שמואל א' י"ט 10–18, עמ' 54–63; מקורות בתר מקראיים לסצנת הורדת דוד בעד החלון עמ' 63–71 ב. "ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון" - שמואל ב' ו' 16–23, עמ' 71–88, מקורות בתר מקראיים לסצנת השקפת מיכל בעד החלון, עמ' 88-98. הוצאת ספריית הילל בן חיים- הקיבוץ המאוחד, 2012.
• אורי אלטר,אמנות הסיפור במקרא, תל אביב: אדם,1981. פרק שישי, דרכי אפיון ואמנות השתיקה, עמ' 133–149.
• יאיר זקוביץ, מקראות בארץ המראות. ישראל: הקיבוץ המאוחד, 2001. עמ' 33–34.
• דניאל פרידמן, הרצחת וגם ירשת - משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא, הוצאת דביר, 2000, הפרק "גירושיה של מיכל", עמ' 362-351.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:מיכל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיכל

• מיכל בת שאול, מאמר מאת ניסים מזוז, פורסם ב"בשדה חמד" תשנ"ח גיליון 3, מתוך אתר דעת
• אלי אשד, "למה צחקה מיכל". על ספרה של טלה בר "מיכל בת המלך", אתר האייל הקורא, מדור "ספרים"
• מילות השיר "למה צחקה מיכל" מאת נעמי שמר באתר שירונט
• יחסי מיכל ודוד - ד"ר יוסף פריאל, סרטון באתר יוטיוב
• סיפור אהבה בשלושה חלקים – חלק ב': דוד ומיכל עם ד"ר אהובה אשמן, פרק 53 בפודקאסט עושים תנ"ך
• מיכל בת שאול דמות מקראית, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. ספר שמואל א', פרק י"ח, פסוקים י"ח–כ"ז
2. ספר שמואל א', פרק י"ט, פסוק י"א
3. ספר שמואל א', פרק י"ט, פסוק י"ז
4. ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק מ"ד
5. ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק י"ד
6. ספר שמואל ב', פרק ו', פסוקים כ"א–כ"ב.
7. ספר שמואל ב', פרק ו', פסוק כ"ג
8. פרשה יא ד״ה "וכלתו".
9. ספר דברי הימים א', פרק ג', פסוקים א'–ט'
10. שמואל ב', כ"א, ח'.
11. שמואל א', י"ח, כ'
12. שמואל א', י"ח, כ"א.
13. שמואל ב', ג', י"ג.
14. שמואל א', י"ח, כ'.
15. תלמוד ירושלמי מסכת עירובין פרק י' הלכה א; תלמוד בבלי מסכת עירובין צו, א, שם נקראת "מיכל בת כושי", שיש מפרשים שהיא מיכל בת שאול.
16. עיין כף החיים או"ח לח ט בשם 'יפה ללב': "אפש"ל דמיכל בת שאול הייתה אשה חכמה וידעה בעצמה שהייתה לה נשמה מעלמא דדכורא ולכך ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד".
17. רחל המשוררת, מיכל, באתר פרויקט בן-יהודה