Loading AI tools
זמר ושחקן אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מייקל ג'וזף ג'קסון (באנגלית: Michael Joseph Jackson; 29 באוגוסט 1958 – 25 ביוני 2009) היה זמר, מוזיקאי, רקדן, כוריאוגרף, מפיק מוזיקלי, שחקן, מלחין ופזמונאי אמריקאי. ג'קסון, שנודע בכינויו "מלך הפופ", נחשב לאחד הזמרים המצליחים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים.
 | |
| ג'קסון בסיבוב ההופעות Dangerous World Tour | |
| לידה |
29 באוגוסט 1958 גארי, אינדיאנה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
25 ביוני 2009 (בגיל 50) לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית |
| שם לידה | מייקל ג'וזף ג'קסון |
| מקום קבורה |
פורסט לאון ממוריאל פארק  |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1964–2009 (כ־45 שנים) |
| מקום לימודים |
בית הספר מונקלייר |
| עיסוק | זמר, מלחין, מפיק מוזיקלי, עיבוד מוזיקלי, רקדן, כוריאוגרף ושחקן |
| סוגה | רית'ם אנד בלוז • פופ • רוק • נשמה • דאנס • ניו ג'ק סווינג • פאנק • דיסקו • פוסט-דיסקו • דאנס-פופ |
| סוג קול | טנור |
| שפה מועדפת |
אנגלית אמריקאית, אנגלית |
| כלי נגינה | זמרה, כלי הקשה |
| חברת תקליטים |
מוטאון, אפיק רקורדס, סוני מיוזיק, The Michael Jackson Company, Inc. |
| בן או בת זוג |
ליסה מארי פרסלי (26 במאי 1994–20 באוגוסט 1996) דבי רואו (15 בנובמבר 1996–אפריל 2000) |
| צאצאים |
פרינס מייקל ג'קסון הראשון, פריס ג'קסון, פרינס מייקל ג'קסון השני |
| פרסים והוקרה |
15 פרסי גראמי 26 פרסי המוזיקה האמריקאית 19 פרסי המוזיקה של בילבורד 28 פרסי הווידאו-קליפים של MTV 7 פרסי המוזיקה הבריטית ועוד |
| MichaelJackson.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
הקריירה המוזיקלית של ג'קסון החלה בשנת 1963 כאשר הצטרף לאחיו בתור החבר הצעיר ביותר בהרכב המוזיקלי המשפחתי "חמישיית הג'קסונים". בהמשך עזב את הלהקה ופתח בקריירת סולו. אלבומו Thriller משנת 1982 נמכר מעל 110 מיליון עותקים ונשאר עד היום האלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים, לצד ארבעה אלבומים נוספים של ג'קסון. הווידאו קליפים לשיריו "Beat It", "Billie Jean" ו-"Thriller" נחשבו לפורצי דרך והשפיעו רבות על תעשיית המוזיקה בהמשך.[1] באותה העת, שילב ג'קסון בהפקותיו מספר טכניקות ריקוד מורכבות, אשר הידועה ביותר מביניהן היא "הליכת הירח". הסגנון המוזיקלי, הסגנון הווקאלי והכוריאוגרפיה הייחודית של ג'קסון זכו לפופולריות עצומה, אשר חצתה פערי דורות, גזעים ותרבויות. הקריירה המוזיקלית של ג'קסון היוותה השראה למיליוני אנשים ברחבי העולם ואמנים רבים בתחום המוזיקה והריקוד הושפעו ממנו[דרוש מקור].
הישגים נוספים לג'קסון כוללים בין היתר שבירת מספר שיאים עולמיים שנכנסו לספר השיאים של גינס: "האמן שזכה ביותר פרסים מכל אמן אחר" (15 פרסי גראמי, 26 פרסי המוזיקה האמריקאית, 17 סינגלים אשר הגיעו למקום ראשון במצעד הפזמונים האמריקאי, ארבעה מתוכם של חמישיית הג'קסונים), ו"זמר הפופ אשר תרם הכי הרבה עבור צדקה". סך מכירות אלבומיו, המוערך בכ-780 מיליון עותקים ברחבי העולם, הפך אותו לאמן המצליח ביותר מבחינה מסחרית בהיסטוריה של המוזיקה.
לאורך השנים עיתונים שונים ברחבי העולם עסקו באינטנסיביות בחייו הפרטיים של ג'קסון, בשינויים הקיצוניים במראהו החיצוני (מבנה אפו, צבע עורו, ועוד), במערכות היחסים שניהל, וכן בהאשמות כי ביצע סדרה ארוכה של מעשים מגונים בילדים.[2] בשנת 2019 יצא סרט תיעודי העוסק בהיסטוריה הבעייתית של ג'קסון עם ילדים.[3]
ג'קסון נפטר ב-25 ביוני 2009 מדום לב בשל מנת יתר של הסם פרופופול, סם הרדמה המשמש בניתוחים. מותו אירע במהלך ההכנות לסבב הופעותיו האחרון, "This Is It". רופאו האישי של ג'קסון, קונראד מארי, הורשע בהריגה שלא מרצון, ונידון לארבע שנות מאסר, מתוכן ריצה שנתיים בפועל.
ב-2008 דורג ג'קסון במקום ה-25 ברשימת 100 הזמרים הגדולים בכל הזמנים של המגזין "רולינג סטון".
ג'קסון נולד בשם מייקל ג'וזף ג'קסון ב-29 באוגוסט 1958 בעיר גארי אשר במדינת אינדיאנה שבארצות הברית (גארי היא פרוור תעשייתי הנמצא באזור המטרופולין של שיקגו). מייקל הוא בנם השמיני מבין עשרת ילדיהם של ג'וזף (שעל שמו נקרא מייקל בשמו האמצעי) וקתרין ג'קסון. משפחת ג'קסון השתייכה באותה העת למעמד הבינוני-נמוך, האם קתרין, השתייכה לזרם עדי יהוה וגידלה את ילדיה על פיה. האב, ג'וזף, היה פועל בבית חרושת לפלדה, והופיע לעיתים עם להקת הרית'ם אנד בלוז "The Falcons". ג'ו גידל את ילדיו באופן קשוח ושתלטני ונהג להתעלל בעיקר במייקל פיזית ונפשית באמצעות מכות וכינויי גנאי. אף על פי כן, ג'קסון ציין כי דווקא החינוך הנוקשה שאביו נתן לו היה גורם משמעותי להצלחתו.
ערך מורחב – חמישיית הג'קסוניםבשנת 1962 החלו ג'קי, טיטו וג'רמיין ג'קסון להופיע באזור העיר גארי עם שניים משכניהם בהרכב "The Jackson Brothers". ב-1963 הצטרפו ללהקה שני האחים הקטנים, מרלון ומייקל, לאחר שכבר אז הפגינו יכולות שירה וריקוד. באמצע שנת 1967 מייקל החליף את ג'רמיין כזמר הראשי של הלהקה. באותה תקופה אימצו חברי הלהקה את השם "The Jackson Five" (בעברית: חמישיית הג'קסונים) כשם להקתם. בהמשך הופיעו באופן אינטנסיבי באינדיאנה ולאחר שזכו בתחרות כישרונות צעירים חשובה ב-1966 (בה ביצעו גרסת כיסוי ללהיט של הטמפטיישנס, "My Girl", בביצוע מייקל), החלו לקיים הופעות באופן מקצועי בשיקגו, אילינוי.
בהמשך הלהקה הצליחה להשיג חוזה הקלטות בחברת התקליטים המקומית "Steeltown" ובעקבות כך החלו לעבוד על אלבום הבכורה שלהם. הסינגל הראשון שהוציאו נקרא "Let Me Carry Your Schoolbooks" והוא הפך במהרה ללהיט מקומי. שנה אחר כך הוציאו את הסינגל "We Don't Have to Be Over 21) To Fall in Love)". בשנת 1968 הוחתמה הלהקה עם חברת התקליטים "מוטאון". הלהקה זכתה לפריצה הגדולה כאשר ארבעה סינגלים שלהם הגיעו למקום הראשון במצעד ה-Billboard Hot 100 האמריקני ("I Want You Back", "ABC", "The Love You Save" ו-"I'll Be There").
חמישיית ג'קסון נשארו עם מוטאון עד שנת 1976, וכשרצו יותר חופש מוזיקלי עברו ל"אפיק" (Epic), אך כיוון ששם הלהקה היה שייך למוטאון הם החליפו את שמם ל"הג'קסונים" (The Jacksons), כפי שהיו ידועים בשנים המוקדמות יותר. הם המשיכו להופיע ברחבי העולם, הוציאו לשווקים שישה אלבומים נוספים בין השנים 1976–1984, במהלכם היה מייקל כותב השירים הראשי של הלהקה וכתב להיטים כמו "(Shake Your Body (Down to the Ground" "This Place Hotel" ו-"Can You Feel It".
במסגרת הלהקה, בין השנים 1972–1975, ג'קסון הוציא לשווקים ארבעה אלבומי סולו בחברת מוטאון, בהם "Got to Be There" ו-"Ben". הפופולריות של הלהקה החלה לדעוך לקראת אמצע שנות השבעים.
בשנת 1978 ג'קסון כיכב בתפקיד הדחליל לצידה של דיאנה רוס בסרט הקולנוע המוזיקלי "הקוסם", גרסה אפרו-אמריקאית לספר הקוסם מארץ עוץ בו צוות השחקנים כולו היה אפרו אמריקנים. במהלך הפקת הסרט, נוצר לראשונה חיבור בין ג'קסון למפיק המוזיקלי קווינסי ג'ונס, אשר הלחין את פסקול הסרט. ג'קסון ביקש מג'ונס להפיק לו אלבום סולו. בעקבות כך ג'ונס הפיק לג'קסון את אלבום הסולו הראשון של ג'קסון "Off the Wall". כותבי השירים של האלבום כללו בין היתר את ג'קסון עצמו, סטיבי וונדר ופול מקרטני. האלבום יצא לשווקים בשנת 1979 וזכה להצלחה עצומה כאשר בסופו של דבר הוא מכר מעל ל-20 מיליון עותקים ברחבי העולם והפך את ג'ונס למפיק-על בתעשיית המוזיקה. למרות ההצלחה המסחרית העצומה של האלבום, ג'קסון סבר כי האלבום היה צריך לזכות להצלחה רבה יותר ובשל כך היה נחוש בדעתו לגרום לכך שאלבומו הבא יתעלה על ההצלחה של "Off the Wall".
במהלך 1982 פרש ג'קסון באופן סופי מחמישיית הג'קסונים. שיתוף הפעולה הבא בין ג'ונס וג'קסון הניב את אלבום הסולו השישי של ג'קסון "Thriller", אשר יצא לשווקים באותה שנה. האלבום אשר מכר למעלה מ-110 מיליון עותקים היה לאלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים. האלבום זיכה את ג'קסון בשמונה פרסי גראמי (שיא עולמי) והניב להיטים כגון "Thriller", "The Girl Is Mine", "Billie Jean" ו-"Beat It".
ב-25 במרץ 1983, ג'קסון הופיע בשידור חי בספיישל טלוויזיוני לרגל 25 שנה לחברת מוטאון בו גם הופיע יחד עם חמישיית הג'קסונים וגם ביצע לבדו את השיר "בילי ג'ין". בהופעה זו ביצע ג'קסון לראשונה את ריקוד הליכת הירח. בשידור צפו כ-47 מיליון צופים.
ב-14 במאי 1984, ג'קסון הוזמן לבית הלבן כדי לקבל פרס מידי הנשיא רונלד רייגן, על תרומותיו הרבות לארגונים המטפלים באנשים בעלי התמכרות לאלכוהול וסמים.
בהמשך השנה ג'קסון שיחק בסרט מדע בדיוני תלת־ממדי בן 12 דקות בשם "קפטן איו", אותו ביים פרנסיס פורד קופולה והפיק ג'ורג' לוקאס. הסרט הוקרן בגני השעשועים של וולט דיסני ברחבי העולם במהלך שנות השמונים והתשעים וזכה לפופולריות רבה.
בשנת 1985 כתב ג'קסון את שיר הצדקה "We Are the World" (באנגלית: אנחנו העולם), יחד עם ליונל ריצ'י, אשר הופק על ידי קווינסי ג'ונס. השיר בוצע על ידי להקת על בה השתתפו האמנים הפופולריים ביותר בארצות הברית בתקופה זו. הסינגל הפך בהמשך לאחד הסינגלים הנמכרים ביותר בכל הזמנים, כאשר קרוב ל-30 מיליון עותקים שלו נמכרו ברחבי העולם. הכנסות השיר שימשו לצורך מתן סיוע לקורבנות הרעב באתיופיה באותה שנה.
שיתוף הפעולה הבא בין קווינסי ג'ונס וג'קסון הניב את אלבום הסולו השביעי של ג'קסון, "Bad", אשר יצא לשווקים בשנת 1987 וזכה להצלחה מסחרית ניכרת. נכון ל-2008, האלבום מכר מעל ל-32 מיליון עותקים ברחבי העולם, האלבום דורג כעשירי בעולם במכירות. לאחר מכן נפרדו דרכיהם של ג'ונס וג'קסון. סבב ההופעות העולמי של Bad החל ב-12 בספטמבר באותה שנה והסתיים ב-14 בינואר 1989. ג'קסון שבר שיא גינס לאחר שכ-504,000 איש נכחו בשבעה מופעים באצטדיון ומבלי. הוא ביצע בסך הכול 123 מופעים בפני קהל של 4.4 מיליון אנשים וזכה בשיא גינס נוסף כאשר סבב ההופעות גרף 125 מיליון דולרים. במהלך הסבב הוא הזמין ילדים מעוטי יכולת לצפות במופעים בחינם, נתן תרומות לבתי חולים, בתי יתומים וארגוני צדקה אחרים.
בשנת 1988, ג'קסון הוציא לשווקים את הספר האוטוביוגרפי הראשון שלו בשם "Moon Walk" ("הליכת הירח") אשר מכר מעל 200,000 עותקים. בספר, ג'קסון סיפק מידע רב על ילדותו, על התקופה בה היה שותף בחמישיית הג'קסונים ובהתעללות בו מצד אביו והחינוך הנוקשה שלו. ג'קסון ציין בספר גם כי עבר שני ניתוחי אף וניתוח פלסטי נוסף בו יצרו גומה בסנטרו. הוא ייחס את השינויים הרבים במבנה פניו לתהליכי התבגרות, להרזיה, לדיאטה צמחונית קפדנית שעבר, לשינוי סגנון השיער שלו, ולתאורה על הבמות. הספר הגיע למקום הראשון במצעד מכירות הספרים של הניו יורק טיימס.
בשנת 1988, שיחק ג'קסון בסרט הבדיוני "Moonwalker". עלילת הסרט הורכבה מקולאז' של סיפורים קצרים, קטעים מהופעותיו של ג'קסון ווידאו קליפים של ג'קסון.
ההצלחה העצומה לה זכה ג'קסון במהלך שנות השמונים הביאה לכך שזכה באותה העת לכינוי "מלך הפופ" (כינוי שניתן לו על ידי אליזבת טיילור).
במרץ 1991, ג'קסון חידש את החוזה שלו עם סוני עבור 100 מיליון דולרים. אלבום האולפן השמיני של ג'קסון "Dangerous" יצא לשווקים במהלך שנה זו. נכון לשנת 2008, האלבום מכר מעל לשבעה מיליון עותקים ברחבי ארצות הברית ומעל ל-32 מיליון עותקים ברחבי העולם. האלבום הניב להיטים כגון "Remember the Time", "Black or White" ו-"Heal the World".
בשנת 1992 הקים ג'קסון את "קרן רפאו את העולם" ("Heal the World Foundation"), ארגון צדקה שתרם מיליוני דולרים. מטרותיה העיקריות של הקרן הן עזרה לילדים נזקקים, תרומה לסביבה ומימון תרופות לילדים רעבים וחולים, הן בארצות המפותחות והן בארצות הלא מפותחות. בנוסף, הקרן פעלה למניעת ניצול והתעללות בילדים וסייעה לאנשים שהיו מכורים לסמים ולאלכוהול. הקרן עבדה בשיתוף עם קרנות ומוסדות אחרים על מנת להשיג את המטרות שלה בעוצמה מלאה. מחוץ לקרן, ג'קסון היה נוהג לבקר בבתי יתומים ובבתי חולים ברחבי העולם, לחלק מתנות ולעזור בנדיבותו לממן ניתוחים של השתלות איברים וטיפולים רפואיים.
אחת ההופעות המפורסמות ביותר שלו הייתה במחצית של משחקי הסופרבול בינואר 1993. בניגוד למקובל בהופעות המחצית של הסופרבול במרבית השנים הקודמות, ג'קסון היה האמן היחיד שהופיע במחצית כולה. ב-24 בפברואר 1993 ג'קסון קיבל את "פרס האגדה החיה" בטקס פרס גראמי ה-35 בלוס אנג'לס.
במהלך פברואר 1993 העניק ג'קסון ריאיון באורך 90 דקות לאופרה וינפרי, הריאיון הטלוויזיוני השני שלו מאז 1979. במהלך הריאיון, ג'קסון סיפר על הדרך שבה אביו התעלל בו במהלך ילדותו, וכמו כן ציין כי הוא חש שהחמיץ חלק גדול משנות הילדות שלו וציין כי הוא אחד האנשים הבודדים בעולם. כמו כן, באותו הריאיון ג'קסון הכחיש שמועות בצהובונים לפיהם הוא רכש את עצמותיו של ג'וזף מריק "איש הפיל". שמועות נוספות שהכחיש בריאיון זה, היו שמועות על כך שהוא ישן בתא חמצן, או על כך שהוא הלבין את עורו. בהקשר להלבנת עורו, במהלך הריאיון ג'קסון חשף את עובדת היותו חולה בוויטיליגו. הריאיון נצפה על ידי 90 מיליון צופים בארצות הברית בלבד, והפך בכך לשידור הרביעי שאיננו שידור ספורט הנצפה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. בנוסף, הריאיון הגביר באופן ניכר, בזכות אומץ ליבו של ג'קסון לספר על מחלתו, את המודעות למחלת הוויטיליגו, אשר לא הייתה מוכרת במיוחד עד לאותה העת.
בשנת 1995, הוציא ג'קסון לשווקים את האלבום הכפול "HIStory". האלבום הזה הוא האלבום האישי ביותר של ג'קסון שנכתב כמעט כולו אחרי ההאשמות שהוגשו נגדו שנתיים לפני כן. הדיסק הראשון הכיל 15 מהלהיטים הגדולים ביותר של ג'קסון, בעוד שהדיסק השני הכיל 15 שירים חדשים. זהו האלבום הכפול הנמכר ביותר בכל הזמנים, כאשר 20 מיליון עותקים שלו נמכרו ברחבי העולם.
בשנת 1997 הוציא ג'קסון לשווקים את אלבום האוסף המיוחד "Blood on the Dance Floor: HIStory in the Mix", אשר הכיל רמיקסים לסינגלים הנמכרים ביותר מהאלבום "HIStory", בנוסף לחמישה שירים חדשים. המכירות של האלבום בכל העולם נאמדו על 6 מיליון עותקים נכון לשנת 2007, מה שהפך אותו לאלבום הרמיקסים הנמכר ביותר בכל הזמנים.
ביוני 1999 היה ג'קסון מעורב במספר אירועי צדקה. הוא הופיע לצד לוצ'אנו פבארוטי במופע צדקה במודנה שבאיטליה. המופע, אשר נועד לגייס כספים ארגון המלכ"ר "War Child", גייס מיליון דולרים עבור פליטי קוסובו וילדי גואטמלה. מאוחר יותר באותו החודש, ג'קסון ארגן מספר מופעי צדקה בגרמניה ובקוריאה. אמנים נוספים אשר השתתפו במופעים הללו היו סלאש, הסקורפיונז, מריה קארי, אנדראה בוצ'לי ונוספים. הכספים אשר גויסו במהלך האירוע, הועברו לקרן נלסון מנדלה לילדים, לצלב האדום ולארגון אונסק"ו.
בספטמבר 2001 קיים שני מופעים במדיסון סקוור גארדן לציון 30 שנות קריירה. המופעים, בהשתתפות אומנים רבים שודר לאחר מכן כספיישל ברשת CBS. באוקטובר אותה שנה, ג'קסון הוציא לשווקים את האלבום "Invincible", שהגיע למקומות הראשונים בארצות הברית ובריטניה ונמכר בכ-8 מיליון עותקים. בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, ג'קסון עזר לארגן את מופע הצדקה "United We Stand: What More Can I Give" בוושינגטון הבירה, אשר שודר ב-21 באוקטובר באותה שנה וכלל הופעות של עשרות אמנים גדולים, לרבות ג'קסון, אשר ביצע את השיר "What More Can I Give" בסיום המופע. ב-15 בנובמבר 2006 קיבל ג'קסון את פרס ה-"Diamond Award" על מכירת למעלה מ-100 מיליון אלבומים, בטקס "פרסי המוזיקה העולמית" ל-2006.
ב-11 בפברואר 2008, יום השנה ה-25 ליציאת אלבומו של ג'קסון "Thriller", הוציא ג'קסון לשווקים גרסה מחודשת לאלבום שנקראה "Thriller 25". האלבום כלל רצועה שלא פורסמה בעבר בשם "For All Time", בנוסף למספר רמיקסים אותם הפיק יחד עם אמנים פופולריים שונים כגון אייקון, פרגי, ויל.איי.אם וקניה וסט. שני רמיקסים אשר יצאו לשווקים בתור סינגלים. האלבום זכו להצלחה מתונה: "The Girl Is Mine 2008" ו-"Want to Be Startin' Somethin' 2008". האלבום הגיע באותה העת למקום הראשון במצעד המכירות בשמונה מדינות באירופה. במשך 12 שבועות האלבום מכר יותר משלושה מיליון עותקים ברחבי העולם.
ב-29 באוגוסט 2008, במסגרת חגיגות יום הולדתו ה-50 של ג'קסון, סוני הוציאה לשווקים סדרת אוספים בשם "King of Pop" המכילה את להיטיו הגדולים של ג'קסון.
בשנת 2009, נודע כי אלבומו "Thriller" עתיד להיות מומחז בברודוויי.[4]
במרץ 2009, הודיע ג'קסון לראשונה במסיבת עיתונאים בלונדון כי במהלך יולי הוא מתכנן לערוך בלונדון 10 הופעות ענק בשם "This Is It" לאחר עשור ללא הופעות.[5] סבב ההופעות, אשר אמור היה להיות סבב ההופעות הגדול ביותר של ג'קסון מאז סבב ההופעות העולמי של אלבומו "HIStory" בשנת 1997, נחשב באותה העת על ידי רבים לאחד מהאירועים המוזיקליים החשובים ביותר של השנה כאשר למעלה ממיליון צופים היו אמורים לצפות במופעים. ג'קסון ציין במקביל, כי הוא מעוניין לפרוש לצמיתות לאחר סבב ההופעות. תוך שעות ספורות נמכרו כל הכרטיסים (זוהי שבירת שיא למכירת הכרטיסים המהירה ביותר), בעקבות כך ג'קסון התחייב לערוך 50 מופעים שונים. בשבועות שקדמו לסבב ההופעות ג'קסון התכונן לסבב ההופעות בלוס אנג'לס יחד עם הכוריאוגרף והבמאי קני אורטגה. סבב ההופעות אמור היה להיערך בין 13 ביולי 2009 ל-6 במרץ 2010, אך לא יצא לפועל עקב מותו של ג'קסון.
ב-25 ביוני 2009, פחות משלושה שבועות לפני תחילת סבב ההופעות הצפוי שלו, לקה ג'קסון בדום לב באחוזה אותה שכר במחוז הולמבי הילס שבלוס אנג'לס. לאחר שניסיונות ההחייאה אותם ביצע רופאו האישי כשלו, הוזמן צוות חובשים ממחלקת מכבי האש של לוס אנג׳לס וביצע ניסיונות החייאה ממושכים במקום ובאמבולנס בדרך למרכז הרפואי על שם רונלד רייגן ובמשך שעה לאחר מכן. בשעה 14:26 נקבע מותו של ג'קסון. דקות ספורות לאחר מכן, אחיו של מייקל, ג'רמיין, בישר לעולם על מות אחיו באמצעות אמצעי התקשורת. בשל ספקות לגבי סיבת מותו של ג'קסון, לבקשת המשפחה בוצעה בו נתיחה שלאחר המוות משפטית נוספת מספר ימים לאחר מותו.
ב-7 ביולי 2009 ערכה המשפחה טקס אשכבה פרטי לג'קסון, בבית הקברות "פורסט לואן" שבלוס אנג'לס, ולאחר מכן נערך טקס אשכבה ציבורי בהיכל הספורט סטייפלס סנטר בלוס אנג'לס בהשתתפות אלפי מוזמנים. הטקס שודר בתחנות הטלוויזיה הגדולות ברחבי העולם, ועל פי ההערכות צפו בו יותר ממיליארד איש בשידור חי. מספר הצופים בטקס האשכבה בארצות הברית נאמד, על פי נילסן, ב-31.1 מיליון איש. סטיבי וונדר, ליונל ריצ'י, מריה קארי, ג'ון מאייר, ג'ניפר הדסון, אשר, ג'רמיין ג'קסון ושאהין ג'אפרגולי הופיעו במהלך הטקס. ברי גורדי וסמוקי רובינסון קראו הספדים, בעוד שקווין לטיפה קראה שיר בשם "We had him" ("לנו היה אותו"), שנכתב לרגל האירוע על ידי מאיה אנג'לו. בתו בת ה-11 של ג'קסון, פאריס מייקל קתרין ג'קסון, בכתה כאשר סיפרה לקהל:
"מאז שנולדתי, אבא היה האב הטוב ביותר שאתם יכולים לדמיין... רק רציתי להגיד שאני אוהבת אותו... כל כך הרבה.
ארונו של ג'קסון לא נטמן בבית הקברות לאחר הטקס, ובני משפחתו לא הודיעו לתקשורת היכן ייקבר. הלווייתו של ג'קסון התקיימה ב-3 בספטמבר 2009 בטקס פרטי בבית העלמין "פורסט לואן" שבקליפורניה.
הדיווחים הרשמיים ציינו כי מותו של ג'קסון נגרם משימוש בכדורי שינה שבראשם סם השינה פרופופול אשר ניתנו לו על פי בקשתו, על ידי רופאו האישי, קונארד מארי. ב-8 בפברואר 2010 הגישה פרקליטות מחוז לוס אנג'לס כתב אישום נגד מארי באשמת הריגה שלא מרצון. הרופא הורשע בהריגתו של ג'קסון ונדון לארבע שנות מאסר.[6]
במהלך השעות שלאחר מותו של ג'קסון, חלה עלייה משמעותית במכירת אלבומיו. האלבום "Thriller", שיצא לשווקים לראשונה בשנת 1982, דורג במקום הראשון במצעד ההורדות של חנות המוזיקה המקוונת iTunes, ואילו שמונה אלבומים נוספים דורגו ב-40 המקומות הראשונים. בבריטניה, בה היה אמור ג'קסון להופיע כעבור מספר שבועות אילולא נפטר, הגיעו 15 מאלבומיו ל-15 המקומות הראשונים במצעד של חברת אמזון.
באוקטובר 2009 דלף לאינטרנט, כמה שעות לפני היציאה הרשמית ב-12 באוקטובר, סינגל חדש של ג'קסון בשם "This Is It"[7] שאמור היה ללוות את המופע הגרנדיוזי שתכנן להעלות בלונדון ומשמש כעת כשם הסרט באורך מלא, שיצא לאקרנים ב-28 באוקטובר, אשר תיעד את החזרות האחרונות של ג'קסון לפני מותו. יומיים לפני יצאת הסרט לאקרנים, יצא אלבום כפול הנושא את אותו השם, שכולל גרסאות מקוריות ל-14 שירים המופיעים בסרט כולל מיטב הלהיטים של ג'קסון, ומסתיים עם הסינגל החדש בגרסה מקורית ובגרסה מיוחדת בליווי ה"ג'קסונים". כמו כן, האלבום הכפול יכלול גרסאות מוקדמות ונדירות של שלושה מלהיטיו ("Beat It", "'Wanna Be Startin", "'Somethin" ו-"She's Out Of My Life") ותמונות בלעדיות מהחזרות האחרונות.
ב-28 באוקטובר 2009 יצא לאקרנים ברחבי העולם הסרט התיעודי "This Is It" אשר הופק על ידי סרטי קולומביה והכיל קטעים מהחזרות לסבב ההופעות. הסרט הוקרן במשך שבועיים ברחבי העולם. הסינגל החדש בשם "This Is It" יצא לשווקים ב-12 באוקטובר 2009, כאשר האלבום החדש בעל אותו השם יצא לשווקים ברחבי העולם ב-26 באוקטובר. הסרט הפך לסרט התיעודי הריווחי ביותר בכל הזמנים עם הכנסות של מעל ל-252 מיליון דולרים.
בדצמבר 2009 יצא לאור ספר חדש שנקרא "האופוס של מייקל ג'קסון" שהוא בעצם פרויקט מיוחד שהכינו קרוביו לקראת חג המולד. הספר כולל 404 עמודים של סיפורים ותמונות נדירות מחייו האישיים של ג'קסון שלא פורסמו בעבר. גם למעריציו של ג'קסון הייתה הזדמנות לתרום לחלק מהספר ואלפי מעריצים מכל רחבי העולם שלחו תצלומים, עבודות אומנות ומחוות שכתבו לג'קסון. עורכי הספר בחרו את העבודות הסופיות שזכו להיכלל בספר. הספר הוא כבד במיוחד, גדול ממדים וכרוך בעור שחור ומחירו כ-249 דולר.
בעקבות העלייה המסיבית במכירות של אלבומיו של ג'קסון לאחר מותו, הודיעה חברת סוני ב-16 במרץ 2010 כי הם חידשו את החוזה עם היורשים של זכויות היוצרים של שיריו של ג'קסון אשר היה אמור לפקוע בשנת 2015. במסגרת החוזה המחודש היו מתוכננים לצאת לשווקים בשנים הבאות עשרה אלבומים חדשים של ג'קסון עם חומר שלא פורסם בעבר. האלבום החדש הראשון יועד לצאת לשווקים בנובמבר 2010, והאלבום האחרון יועד לצאת לשווקים לפני דצמבר 2017, אך כבר לא יצא.
ב-19 בנובמבר 2010 יצא לשווקים מארז ה-DVD של ג'קסון "Michael Jackson's Vision" אשר מכיל אוסף סרטים קצרים של ג'קסון אשר כולל את הווידאו קליפ "One More Chance" שלא שודר מעולם.
ב-23 בנובמבר 2010 יצא לשווקים משחק הווידאו "Michael Jackson: The Experience", אשר פותח על ידי חברת משחקי הווידאו Ubisoft. המשחק מאפשר לשחקן לבצע את מהלכי הריקוד הנודעים של ג'קסון תוך כדי שירה באמצעות טכנולוגיית התנועה של קונסולות המשחקים החדישות.
ב-10 בדצמבר 2010 יצא לשווקים האלבום "Michael", אשר מכיל שירים ישנים של ג'קסון אשר לא יצאו לשווקים מעולם. השיר "Hold My Hand", אותו הקליט ג'קסון במקור בשנת 2007 יחד עם הזמר אייקון, היה הסינגל הראשון מתוך האלבום אשר יצא לשווקים.
ב-7 בנובמבר 2011, כשנתיים לאחר מותו של ג'קסון, רופאו האישי של ג'קסון קונרד מוריי (אנ') נמצא אשם בהריגתו. ב-29 בנובמבר 2011, גזר בית המשפט על ד"ר מוריי את העונש המקסימלי הקבוע בחוק – 4 שנות מאסר.
בטקס בילבורד 2014, הוצגה הולוגרמה של ג'קסון, שר את השיר "Slave to the Rhythm" מאלבומו האחרון.
את כלל הזכויות על יצירותיו המוזיקאיות שפורסמו טרם מותו ואלו שטרם יצאו לאחר מותו, שמרו קרובי משפחתו ועליהם קיבלו תגמולים גם לאחר מותו.
ב-18 באפריל 2025 צפוי לצאת סרט ביוגרפי על חייו בשם "Michael". את הסרט ביים אנטואן פוקואה. אחיינו של ג'קסון, ג'עפר ג'קסון, אמור לככב בתפקידו הגדול הראשון בסרט. הפקת הסרט החלה ב-22 בינואר 2024.[8]
במהלך סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים ניהל מערכת יחסים קצרה ומתוקשרת עם השחקנית זוכת פרס האוסקר טייטום אוניל. במהלך שנות השמונים ניהל מערכת יחסים קצרה ומתוקשרת עם השחקנית ברוק שילדס. שילדס ציינה בשנת 2009 כי על אף שג'קסון מעולם לא הציע לה להתחתן עמו באופן רשמי, ג'קסון נהג לשוחח עימה פעמים רבות על האפשרות שהם יתחתנו ויגדלו יחד ילדים מאומצים. כמו כן ציינה כי באותה העת היא הסתייגה מהצעותיו של ג'קסון.
ב-26 במאי 1994 נישא ג'קסון בחשאיות בטקס פרטי ברפובליקה הדומיניקנית לזמרת-יוצרת ליסה מרי פרסלי, בתו של אלביס פרסלי. הזוג הכחיש את קיום טקס הנישואים כמעט חודשיים שלמים לאחר שנישא. רק ב-1 באוגוסט 1994 נודע לראשונה בכלי התקשורת על נישואיהם של ג'קסון ופרסלי.
פרסלי וג'קסון נפגשו לראשונה בשנת 1975, במהלך מספר הופעות של משפחת ג'קסון בקזינו MGM Grand Hotel and Casino בלאס וגאס כאשר פרסלי הייתה בת שבע. השניים נפגשו בשנית באמצעות חבר משותף בתחילת שנת 1993. לאחר המפגש הם נשארו בקשר טלפוני מדי יום. כאשר ההאשמות בדבר ההתעללות המינית בג'ורדן צ'נדלר החלו להתפרסם בכלי התקשורת, פרסלי סיפקה לג'קסון תמיכה רגשית. אף על פי כן היא ציינה כי באותה העת היא הייתה מודאגת מאוד ממצבו הבריאותי המדרדר של ג'קסון וההתמכרות שלו לסמים. כמו כן פרסלי ציינה כי "אני מאמינה שהוא לא עשה שום דבר רע ושהוא נאשם בטעות ובשל כך התאהבתי בו. רציתי להציל אותו. הרגשתי שאני מסוגלת לעשות זאת." באחת משיחות הטלפון שהתקיימו בין השניים, פרסלי ציינה כי ג'קסון היה מסומם, מבולבל והזייתי. זמן קצר לאחר מכן, היא שכנעה אותו ליישב את ההאשמות בבית המשפט ולעבור שיקום. ג'קסון הציע נישואין לפרסלי, ארבעה חודשים בלבד לאחר שהקשר ביניהם חודש, במהלך שיחת טלפון אשר התקיימה בסתיו 1993.
באותה העת, גורמים שונים בכלי התקשורת העריכו כי נישואיהם של ג'קסון ופרסלי היו תעלול יחצני אשר נועד לשפר את תדמיתו של ג'קסון בלבד ולהסיט את תשומת הלב מההליכים המשפטיים שהתנהלו באותה העת נגד ג'קסון.
פרסלי הופיעה בווידאו קליפ של ג'קסון לשיר "You Are Not Alone", שיר אהבה מאלבומו "HIStory".
ג'קסון ופרסלי התגרשו ב-20 באוגוסט 1996.
במהלך סבב ההופעות העולמי של אלבומו HIStory, ג'קסון נישא לאחות הדרמטולוגית דבורה ג'ין רואו ב-14 בנובמבר 1996 בטקס מאולתר בחדר המלון בו שהה בסידני שבאוסטרליה. במהלך שלוש שנות נישואיהם רואו ילדה את שני ילדיו הבכורים של ג'קסון.
ג'קסון פגש לראשונה את רואו באמצע שנות השמונים לאחר שאובחן במחלת הוויטיליגו. במשך שנים רבות טיפלה רואו בג'קסון והעניקה לו תמיכה רגשית. במקור, לא היו לשניים שום תוכניות להתחתן, אבל לאחר שרואו נכנסה להריון, אמו של ג'קסון שכנעה אותם לעשות כן. ב-8 באוקטובר 1999 התגרשו בני הזוג ורואו העבירה את המשמורת על הילדים לאחריותו של ג'קסון וויתרה על זכויותיה כהורה.
ג'קסון היה אב לשלושה ילדים:
ב-20 בנובמבר 2002 כאשר ג'קסון התארח במלון אדלון בברלין, הוא הוציא את בנו בלאנקט, אשר היה באותה העת בן 11 חודשים בלבד, אל מרפסת חדרו והחזיק אותו מעבר למעקה הבטיחות אל המעריצים שחיכו לו למטה. התמונות של האירוע אשר זכו לכיסוי תקשורתי נרחב גרמו לתדהמה רבה ולפיקפוק בקרב רבים לגבי הכשירות של ג'קסון כהורה. ג'קסון ציין בעקבות האירוע כי זו הייתה טעות איומה מצדו והתנצל על מעשיו.
לאורך כל השנים תמיד כאשר ילדיו של ג'קסון הופיעו בפומבי, הוסתרו פניהם באמצעות מסכות בטענה כי צעד זה נועד להבטיח את שלומם תוך שמירה על זהותם. דבי רואו ציינה בעבר כי ג'קסון הגה את הרעיון בעקבות איומי המוות האנונימים הרבים אותם נהג לקבל ובשל החשש מניסיון חטיפה אפשרי של אחד מילדיו.
ב-30 ביוני 2009, החלו להתפרסם בתקשורת שמועות על כך שג'קסון איננו כלל אביהם הביולוגי של ילדיו.[9] בריאיון שהתקיים עימה ביולי 2009, טענה דבי רואו, אימם של שניים משלושת ילדיו של ג'קסון (מייקל ג'וזף ג'וניור ופאריס מייקל קתרין) כי, "מייקל היה גרוש ובודד ורצה ילדים. אני הייתי היחידה שהסכימה ללדת את ילדיו. הצעתי לו את רחמי – זאת הייתה מתנה. זה היה משהו שעשיתי כדי לשמח אותו. הייתי רק כלי קיבול, זה לא היה הזרע של מייקל. קיבלתי על זה תשלום, והמשכתי הלאה. אני יודעת שלעולם לא אראה יותר את הילדים".
ב-3 באוגוסט 2009, מעל לחודש לאחר מותו של ג'קסון, פסק בית המשפט כי בהתאם לצוואתו של ג'קסון, המשמורת הקבועה על ילדיו של ג'קסון תועבר לאמו, קתרין ג'קסון. כמו כן פסק בית המשפט כי לאחר שקתרין תלך לעולמה המשמורת תעבור לזמרת דיאנה רוס, ידידתו הטובה של ג'קסון.
.jpg)
צבע עורו של ג'קסון היה כהה, בהתאם למוצאו האפרו אמריקאי. אך החל מאמצע שנות השמונים צבע עורו החל להפוך בהיר יותר באופן הדרגתי עקב מחלת הוויטיליגו (בהרת) בה לקה כשהיה בשנות ה-20 לחייו. שינוי זה זכה לכיסוי תקשורתי נרחב, כולל שמועות שהוא מלבין את עורו. ג'קסון ציין כי מחלת הוויטיליגו שכיחה בקרב משפחתו של אביו. לאורך השנים המשיכה המחלה להתפשט בכל חלקי גופו וג'קסון טשטש את הבדלי הצבעים של עורו באמצעות איפור, דבר אשר גרם לו להיראות חיוור למדי. מכיוון שהאזורים הבהירים על גופו רגישים מאוד לשמש ג'קסון לקח עמו באופן קבוע שמשייה לכל מקום על מנת שלא להיחשף לקרני השמש. בשנת 1986 עבר ג'קסון סדרת טיפולים קוסמטיים בפניו, בצווארו ובידיו במטרה להסוות את התפרצות המחלה.
תדמיתו של ג'קסון נפגעה רבות בשל שינוי גוון העור שלו, בעיקר משום שרבים האשימו אותו בכך שהוא מתכחש לשורשיו ולגזעו, זאת על אף שג'קסון ציין לכל אורך השנים כי הוא גאה בהיותו אפרו-אמריקאי ושאין באפשרותו לעשות דבר נגד המחלה הקשה.
בנתיחה שלאחר המוות אומתה טענתו של ג'קסון כי סבל מן המחלה, והדבר נחשף בציבור במשפטו של רופאו.[10]
ג'קסון היה חולה בלופוס עורי (זאבת), דבר שגרם לפגיעה בצורת אפו של ג'קסון. כאשר ג'קסון עבר ניתוח שכשל הוא נכנס לסדרת ניתוחים שהצליחה לשקם את אפו. במהלך השנים ג'קסון ספג עלבונות וביקורות רבות על אפו, אך מעולם לא הגיב בנושא זה.
בשנת 1979 ג'קסון שבר את אפו במהלך ביצוע של ריקוד מורכב. ניתוח האף שעבר בעקבות כך לא היה מושלם וג'קסון התלונן על קשיי נשימה אשר לטענתו עלולים להשפיע על הקריירה שלו. הוא הופנה בהמשך לד"ר סטיבן הופלין אשר ביצע את ניתוח האף השני של ג'קסון.
תיקו הרפואי של ג'קסון מעולם לא התפרסם אך מומחים ומנתחים פלסטיים שונים שיערו כי הוא עבר מספר ניתוחי אף, ניתוח במצח, בשפתיים, וניתוח בעצם הלחי. ג'קסון מצדו טען כי הוא עבר במשך חייו רק שני ניתוחי אף ולא שום ניתוח אחר על פניו, אם כי בשלב מסוים הוא ציין כי עבר ניתוח להוספת גומה בסנטר.
ג'קסון איבד משקל רב במהלך שנות השמונים המוקדמות בשל שינויים בתזונה. לאורך השנים הועלו השערות בתקשורת כי ג'קסון סבל מאנורקסיה נרבוזה. ג'קסון סבל גם מירידה קיצונית במשקלו באופן חוזר ונשנה בשלבים מאוחרים יותר בחייו. רופאים שונים הניחו גם כי הוא סבל מתפיסת גוף שלילית, מצב פסיכולוגי שגרם לג’קסון לנטייה לדמיין פגמים גופניים עצמיים, אולם איש מלבדו לא היה מסוגל לראות את הפגמים הללו.
ב-27 בינואר 1984 ג'קסון ואחיו השתתפו בפרסומת לפפסי בלוס אנג'לס. בשל טעות בפירוטכניקה שערו של ג'קסון עלה בלהבות במהלך צילומי הפרסומת וג'קסון ספג כתוצאה מכך כוויות מדרגה שנייה על הקרקפת. בעקבות כך, ג'קסון נזקק לטיפול רפואי ממושך ולטיפול קוסמטי על מנת להסתיר את הצלקות שנותרו לו בקרקפת. ג'קסון מעולם לא החלים לחלוטין מפציעה זו, ולכן נהג ללבוש פאה.
במהלך שנות השמונים ג'קסון התעשר מאוד והחל לרכוש נכסים במיליוני דולרים בהם גם הזכויות על מרבית שירי להקת הביטלס עליהן שילם 47.5 מיליון דולרים.
במרץ 1988, ג'קסון רכש קרקעות בעלות של 17 מיליון דולר במחוז סנטה ברברה שבקליפורניה לצורך בניית אחוזת ענק שקרא לה "Neverland" ("ארץ לעולם לא"). בהמשך הוא בנה במתחם האחוזה לונה פארק פרטי, גן חיות פרטי ואולם קולנוע פרטי. ערך האחוזה נאמד בשנת 2003 על סך 100 מיליון דולרים.
ההכנסות השנתיות של ג'קסון בשנות השמונים ובשנות התשעים מוערכת בכ-50 מיליון דולר. בשנת 2003, סך הכנסותיו לאורך הקריירה הוערכו בכ-2 מיליארד דולר.
למרות ההכנסות הגבוהות מהן נהנה במשך הקריירה, ג'קסון שקע בחובות כבדים בשל אורח החיים הראוותני שניהל ובמהלך העשור הראשון של המאה ה-21 הוא לווה כספים רבים במטרה להציל את אחוזתו מעיקול.
בשנת 2007 ג'קסון וסוני רכשו את חברת ההפצה של ויאקום Famous Music LLC. עסקה זו העניקה לג'קסון את הזכויות על השירים של אמנים רבים בהם אמינם, שאקירה ובק. בנוסף במהלך שנת 2016 מנהלי עיזבונו של ג'קסון החליטו למכור את חלקו בקטלוג, על מנת לשלם את החלק הנותר מהחובות שהותיר אחריו, התמורה למכירה הייתה 750 מיליון דולר בקירוב.
הונו של ג'קסון נאמד בשנת 2007 בכ-236.6 מיליון דולרים.
לאורך השנים נפוצו סיפורים סנסציונים שונים בתקשורת אודות אישיותו של ג'קסון. הבולטים שבהם היו:
בילדותו משפחתו של ג'קסון השתייכה לזרם הנוצרי עדי יהוה. בשנת 1985 החליט ג'קסון להתנער מהשתייכותו לזרם עדי יהוה בתגובה לכך שהקהילה החרימה את הווידאו קליפ של Thriller.
במהלך 2008 נפוצה שמועה לא מבוססת באמצעי התקשורת ברחבי העולם על כך שג'קסון התאסלם אשר התבססה על כתבה בצהובון הלונדוני The Sun מ-21 בנובמבר 2008.[11] השמועה אשר לא התבססה על מקור מהימן לא אומתה מעולם ואף הוכחשה על ידי עורך הדין של ג'קסון לונדל מקמילן,[12] על ידי קט סטיבנס[13] והמוזיקאי הקנדי המוסלמי דאוד וארנסבי[14] אשר נטען כי נכחו בטקס. בנוסף לכך, ניתן להניח כי השמועות על כך שג'קסון התאסלם אינן מבוססות ואף מופרכות משום שלא ערכו לג'קסון טקס הלוויה מוסלמי ומשום שילדיו לא גדלו כמוסלמים.
בקיץ 1993 הואשם ג'קסון בביצוע מעשים מגונים בנער בן 13 בשם ג'ורדי צ'נדלר, בנו של רופא שיניים בשם אוון צ'נדלר. צ'נדלר אשר העיד בפני פסיכיאטר ובפני המשטרה, תחת השפעת סם הרגעה אותו נתן לו אביו, טען כי ג'קסון התעלל בו מינית, כולל אקטים של נשיקות, אוננות ומין אוראלי בעת שהוא התארח באחוזת נוורלנד. כמו כן צ'נדלר סיפק תיאור מפורט של איבר המין של ג'קסון. באותה התקופה אביו של ג'ורדי, אוון צ'נדלר הוקלט בחשאי כאשר הוא מאיים לפגוע בקריירה המוזיקלית של ג'קסון אם לא ייענו לתביעותיו. כמו כן, אוון צ'נדלר ניסה לנהל משא ומתן עם ג'קסון על הסדר כספי תמורת שתיקתו. מקורביו של ג'קסון טענו באותה העת כי ג'ורדי צ'נדלר היה קורבן לאב קנאי אשר מטרתו הבלעדית הייתה לסחוט כספים מג'קסון.
בעקבות ההאשמות החלה חקירה רשמית, על אף שאימו של ג'ורדי התעקשה כי ג'קסון איננו אשם. במהלך החקירה נערך חיפוש מקיף באחוזתו של ג'קסון. ילדים רבים ובני משפחתו של ג'קסון אשר נחקרו לא קשרו אותו למקרים אחרים של התעללות בילדים. במסגרת החקירה המשטרתית ג'קסון נאלץ להסכים לחיפוש גופני פולשני במהלכו נבדק אם איבר מינו של ג'קסון תואם לתיאורים אותם סיפק ג'ורדי. מקורביו של ג'קסון ציינו בעבר כי ג'קסון מעולם לא התאושש מההשפלה אותה עבר בבדיקה הגופנית.
ההאשמות שלא הוכחו מעולם יושבו לבסוף מחוץ לכותלי בית המשפט בהסדר כספי שחברת הביטוח של סיבוב ההופעות של מייקל ג'קסון שילמה. פרשה זו פגעה באופן ניכר בקריירה המוזיקלית של ג'קסון, בתדמיתו ובהצלחתו.
בשנת 2003 הואשם ג'קסון בשנית בביצוע מעשים מגונים, הפעם בנער בן 13 בשם גאווין ארוויזו. ההאשמות הועלו בעקבות ההקרנה של הסרט התיעודי "Living With Michael Jackson" במהלכו נראו ג'קסון וארוויזו מחזיקים ידיים בעת שארוויזו התארח באחוזת נוורלנד בשל מחלה סופנית ובעזרתו של ג'קסון החלים מהמחלה. כמו כן, במהלך הסרט צוין כי ילדים המתארחים באחוזת נוורלנד נוהגים לבקש לישון עם ג'קסון.
רצף של מאורעות אשר התרחשו לאחר הקרנת הסרט, הביא את אמו של הנער לפנות לייעוץ משפטי, שבגינו נשלחה המשפחה כולה לחוות דעת אצל פסיכולוג. אחיו של גאווין טען שהיה עד ראייה ליחסי מין בין גאווין לג'קסון. בשל גילו הצעיר של גאווין, היה מחויב הפסיכולוג לדווח לרשויות על המעשה. ביוני 2003 נפתחה חקירה רשמית במשרד השריף שבסנטה ברברה, ובחודש יולי נחקרה המשפחה בפעם הראשונה. ב-18 בנובמבר פשט צוות של יותר מ-70 חוקרים ממשרד התובע המחוזי וממשרד השריף על אחוזת נוורלנד, עם צו חיפוש.
במהלך השנתיים שעברו בין האישומים למשפט עצמו, ג'קסון התמכר לדמרול וירד במשקל באופן ניכר. המשפט החל ב-31 בינואר 2005 בסנטה מריה שבקליפורניה ונמשך חמישה חודשים עד אשר ב-13 ביוני 2005 חבר המושבעים זיכה את מייקל ג'קסון מכל 12 האישומים שבהם הואשם. בין האישומים: מעשה מגונה בקטין, ניסיון לשכר קטין וחטיפה. במהלך המשפט, נתפס השופט במשפטו של מייקל ג'קסון, טום סנדון על זיוף ראיות נגד ג'קסון, זאת נאמר מעד ראייה שנכח והיה עד בבית המשפט. העד אומר כי הוא ראה את סנדון נתפס על זיוף טביעות אצבעות, על עדויות טלפון שניסה לייצר ועוד.
לאחר המשפט, בצעד מתוקשר היטב עבר ג'קסון להתגורר באופן זמני באי בחריין שבמפרץ הפרסי, כאורחו של השיח' עבדאללה.
בשנת 2019 יצא לאקרנים הסרט התיעודי "לעזוב את נוורלנד". הסרט חשף עדויות חדשות שלא הוצגו קודם לכן ולפיהן ג'קסון התעלל לכאורה מינית בילדים. הסרט הוצג לראשונה ב-25 בינואר 2019 בפסטיבל הסרטים סאנדנס ביוטה שבארצות הברית. הסרט הופק ובוים על ידי דן ריד. הגברים המעידים בסרט, וייד רובסון (אותו פגש ג'קסון לאחר שזכה בתחרות ריקוד בסגנון שהיה ייחודי לג'קסון) וג'יימס סייפצ'ק (אותו פגש ג'קסון לראשונה על סט פרסומת לפפסי שצילמו יחד), טענו כי כשהיו בני שבע ועשר ניהלו "מערכות יחסים ארוכות" עם ג'קסון. בסרט מרואיינים גם אימהותיהם, אחיהם ונשותיהם. הסרט חושף כי ג'קסון אנס לכאורה את הילדים, העלים ראיות ובנה מקומות מסתור על מנת שמעשים אלו לא יתגלו.[15]
לאחר הקרנת הסרט בשנת 2019 חלה ירידה בהשמעות שיריו ובנוכחותו הציבורית. תחנות רדיו ציבוריות שונות (ביניהן גם בישראל) הודיעו כי יפסיקו או יפחיתו את השמעת שיריו, וחברות פרסום שונות הפחיתו את השימוש בדמותו ובמוצריו לצורך פרסום.[16]
ההצלחה הרבה של המוזיקה והווידאוקליפים של ג'קסון, ובמיוחד הווידאוקליפים Billie Jean, Beat It ו-Thriller אשר נחשבו לפורצי דרך, השפיעו רבות על תעשיית המוזיקה וסייעו לערוץ MTV בעת שהיה בראשית דרכו בשנות ה-80 להיכנס לתודעה הציבורית, והובילו את המיקוד של הערוץ ממוזיקת רוק למוזיקת פופ ו-R&B.
ג'קסון השפיע על אמני היפ הופ, רוק, פופ ו-R&B עכשוויים רבים בהם ביונסה,[17] מריה קארי, ג'ון מאייר[18] ולני קרביץ אשר הכירו בחשיבותו של ג'קסון על מוזיקת הפופ העכשווית.
לאחר מותו של ג'קסון, ערוץ MTV שידר תוכניות ספיישל רבות שהתמקדו בקריירה של ג'קסון ווידאו קליפים ישנים רבים שלו כמחווה עד להלווייתו של ג'קסון.
ב-2017, יצא סרט ביוגרפי המספר על שלוש השנים האחרונות בחייו של ג'קסון בשם "מייקל ג'קסון: חיפוש אחר ארץ לעולם לא" (Michael Jackson: Searching for Neverland) בכיכובו של החקיין Navi שהיה חבר קרוב וכפיל רשמי של ג'קסון. הסרט הוקרן בערוץ "Lifetime" ב-10 ביוני.
לאורך הקריירה שלו ג'קסון זכה בפרסים רבים. ג'קסון הפך לאחד האמנים המעטים שנכללו בהיכל התהילה של הרוק אנד רול פעמיים (על חלקו כחבר של בלהקת חמישיית הג'קסונים ועבור הישגיו בקריירת הסולו שלו). הישגים נוספים של ג'קסון כוללים 14 שיאי גינס, 13 פרסי גראמי, 26 פרסי AMA, שנים עשר פרסי WMA, שלושה עשר סינגלים של ג'קסון הגיעו לצמרת מצעד ה-Billboard Hot 100 והוא מכר כ-750 מיליון אלבומים ברחבי העולם, מה שהופך אותו לאחד האמנים המצליחים ביותר בכל הזמנים.
בשנת 1984 ג'קסון קיבל כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.
הנושאים המרכזיים בהם מתמקדים רוב שיריו של ג'קסון הם לרוב אהבה, שלום, איחוד בין העמים, שמירת כדור הארץ, תרומה, אמונה עצמית וכיבוד כל אדם באשר הוא.
הסגנון המוזיקלי של ג'קסון הושפע בעיקר ממוזיקת הרית'ם אנד בלוז, פופ ומוזיקת נשמה. כמו כן, סגנונו של ג'קסון הושפע גם ממוזיקאים רבים בהם ריצ'רד הקטן, ג'יימס בראון, ג'קי וילסון, דיאנה רוס, דייוויד רופין (סולן הלהקה The Temptations), ג'ין קלי, פרד אסטר, סמי דייוויס ג'וניור, להקת האחים אייזלי, ולהקת הבי ג'יז. בעוד שלריצ'רד הקטן הייתה השפעה עצומה על ג'קסון, ג'יימס בראון היה עוד מילדות המוקדמת מקור ההשראה הגדול ביותר של ג'קסון. הטכניקה הווקאלית של ג'קסון הושפעה באופן ניכר מדיאנה רוס.
![Thumb](#/media/קובץ:Michael_Jackson's_"Bad"_Jacket_and_Belt.jpg)
עוד מתחילת הקריירה ג'קסון תואר בתקשורת כאדם בעל סגנון אופנתי ייחודי. פרטי לבוש שונים אותם לבש ג'קסון לאורך הקריירה שלו הפכו מזוהים עמו, ובייחוד פריטים מסוימים כגון כובע, כפפה נוצצת על יד אחת ונעלי מוקסין שחורות עם גרביים לבנים.
בשיא הקריירה של ג'קסון, הווידאו קליפים שלו הפכו מכלי קידום מכירות לצורת אמנות באמצעות שילוב של קווי עלילה, ריקודים מורכבים, אפקטים מיוחדים והופעות אורח של ידוענים שונים. הפופולריות הרבה לה זכו הווידאו קליפים של ג'קסון ב-MTV עזרו במידה רבה בקידום הפופולריות של הערוץ בתחילת דרכו.
הווידאו קליפים הבולטים ביותר של ג'קסון לאורך השנים כוללים את:
בשנת 1993 ביקר ג'קסון בישראל והופיע פעמיים בפארק הירקון בתל אביב, במסגרת סבב ההופעות העולמי של אלבומו "Dangerous".
המופע עורר התרגשות ועניין רב בציבור ובאמצעי התקשורת בישראל. ג'קסון נחת בישראל ממוסקבה ביום שישי, בראש השנה ה-17 בספטמבר, יחד עם כ-200 עוזרים, מנהלים, ומאבטחים[19] ונשאר בישראל מספר ימים כאשר במהלך ביקורו בישראל ביקר ג'קסון בקניון דיזנגוף סנטר אשר נסגר לקהל הרחב במיוחד לכבודו של ג'קסון,[19] במתחם הלונה פארק אשר נסגר במיוחד לכבודו,[20] במצדה,[19] בעיר העתיקה בירושלים (ואף ניסה לבקר בכותל המערבי על אף שהמתפללים במקום לא אפשרו לו לעשות זאת מפני שביקורו היה בשבת[21][19][20]), במחלקות הילדים בבית החולים שניידר,[22] ובית החולים אסף הרופא אשר בהם הוא שהה מספר שעות במחלקות חולי הסרטן וההשתלות על מנת לעודד את המאושפזים הצעירים ובני משפחתם.[19] ג'קסון עזב את ישראל במהלך יום רביעי, 22 בספטמבר, לאחר שערך באותו היום ביקור בבה"ד 12.[23]
ההופעה הראשונה נערכה ביום ראשון, 19 בספטמבר, מול קהל של כ-70 אלף צופים.[19] ההופעה השנייה נערכה ביום שלישי, 21 בספטמבר, מול קהל של כ-100 אלף צופים.[19] הופעה זו נחשבת עד היום לאחת מההופעות הגדולות והחשובות שהופקו בישראל.[דרוש מקור]
על אף שבמקור תוכננה פגישה במהלך ביקורו של ג'קסון בישראל אשר במסגרתה הוא אמור היה להקליט גרסה חדשה של הלהיט "We Are the World" יחד עם תזמורת צה"ל, לבסוף ג'קסון נאלץ לבטל פגישה זו. כוונתו המקורית של ג'קסון הייתה לשלב קטעים מהקלטת הווידאו של ביצוע זה בווידאו קליפ שמכיל הקלטות שונות בהם ג'קסון מבצע את השיר יחד עם אנשים שונים שהוא פגש ברחבי העולם במהלך סבב ההופעות שלו.[19]
לאורך השנים חלק מחברי הקהילה היהודית בארצות הברית ובישראל העלו ספקולציות כי ג'קסון היה למעשה אנטישמי, אף על פי שטענה זו מעולם לא הוכחה באופן חד משמעי והיא בעיקר הסתמכה על שתי ידיעות אשר התפרסמו בתקשורת לאורך השנים הקשורות לגילויי אנטישמיות לכאורה מצדו של ג'קסון.
מנגד, רבים מחברי הקהילה היהודית בארצות הברית ובישראל טענו כי התקשורת והצהובונים בחרו לאורך השנים לעוות את דבריו של ג'קסון באופן מכוון וכי הטענות על כך שג'קסון היה אנטישמי אינן מבוססות ואף מופרכות מהסיבות הבאות:
שני המקרים נחשבו על ידי מספר אנשים כשנויים במחלוקת ועוררו סערה תקשורתית בשל התבטאויות אנטישמיות לכאורה מצדו של ג'קסון:
בשירו "לא אכפת להם מאיתנו" (They Don`t Care About Us) משנת 1995, אשר התייחס לאופן בו אחרים נוטים להעליב ולסווג אנשים בגלל צבע העור שלהם, הגזע והדת שלהם, ג'קסון השתמש במילים: "Jew me, Sue me" (בתרגום חופשי "תפעלו כיהודים, תתבעו אותי"), וכן במילה "Kike" (כינוי גנאי אמריקני ליהודים). ב-15 ביוני 1995, ימים ספורים לפני שחרור האלבום לשווקים, כתבה בניו יורק טיימס התייחסה לראשונה לאפשרות שמילות השיר הטיפו לגילויי אנטישמיות. בהמשך בעקבות המחאות והגינויים הרבים אשר הופנו כלפי ג'קסון באותה העת בעיקר מצד הקהילה היהודית בארצות הברית והליגה למניעת השמצה, ג'קסון ציין כי:
כשנשאל שוב על המילים השנויות במחלוקת בריאיון למהדורת החדשות של ABC, ג'קסון הכחיש בתוקף כי מילות השיר אנטישמיות, באומרו, "השיר לא אנטישמי משום שאני אינני גזען ... מעולם לא יכולתי להיות גזען. אני אוהב את כל הגזעים." ג'קסון ציין בריאיון גם כי חלק מהעובדים שלו והחברים הקרובים ביותר שלו הם יהודים. למחרת, הדיקן של מרכז שמעון ויזנטל לחקר השואה הרב מרווין הייר והמנהל האזורי של הליגה נגד השמצה דייוויד לרר, שני נציגים בכירים בקהילה היהודית האמריקנית, ציינו באמצעי התקשורת כי לניסיון של ג'קסון לבצע שיר ביקורתי על אפליה היה דווקא אפקט הפוך. הם ציינו כי מילות השיר לא התאימו לקהל היעד בגיל העשרה, אשר לטענתם איננו מסוגל להבין את המשמעות האמיתית שלהם בהקשר של השיר, וכמו כן ציינו כי המסר של השיר מעורפל ולא ברור באופן חד משמעי. אף על פי כן, הם ציינו כי כוונותיו של ג'קסון היו טובות והציעו כי ג'קסון יספק הסבר בחוברת האלבום.[26]
ב-17 ביוני 1995 ג'קסון פרסם התנצלות פומבית נוספת לכל מי שנעלב ממילות השיר. הוא הבטיח כי האלבום יכלול התנצלות, אולם בשלב זה, שני מיליון עותקים של האלבום כבר הופצו. ג'קסון סיכם באמרו "אני רק רוצה שכולכם תדעו עד כמה אני מחויב לסובלנות, לשלום ולאהבה, ואני מתנצל בפני כל מי שייתכן ונפגע".[27] בשל המחאה הפומבית העזה, ב-23 ביוני 1995 ג'קסון החליט להקליט מחדש את מילות השיר השנויות במחלוקת, על אף העלות הגבוה שכרוכה בצעד זה, עבור העותקים של האלבום שיימכרו בעתיד. בעקבות כך מילות השיר "Jew me" ו-"Kike me" הוחלפו ב-"do me" ו-"strike me". כמו כן, ג'קסון התנצל בשנית בפני מי שנפגע ממילות השיר.[28][29]
בשנת 2005 הופצה בתקשורת הקלטה אותה השאיר ג'קסון לכאורה במזכירה האלקטרונית של דיטר וייסנר, יועץ עסקי ממוצא יהודי אשר שימש כיועצו של ג'קסון בשנים 1996–2003, בה נשמעו לכאורה גילויים אנטישמיים מג'קסון אשר התייחס ככל הנראה למחלוקת כספית בינו לוייסנר, באומרו:
הם כמו עלוקות... כל כך נמאס לי מהם... הם ... עושים הרבה כסף, בית גדול מכונית והכל... הם רוששו אותי... זו מזימה. היהודים עושים את זה בכוונה[30]
ההקלטה של ג'קסון, אשר מעולם לא אומתה, פורסמה בתקשורת על ידי פרקליטו של וייסנר יום לאחר שהגיש תביעה משפטית נגד ג'קסון על סך 64 מיליון דולר בטענה להפרת חוזה והונאה. בשל כך יש הטוענים כי הקלטת נערכה וכי תוכן ההקלטה הוצא לחלוטין מהקשרה.
אף על פי כן, בעקבות הסערה התקשורתית, הליגה למניעת השמצה ציינה בתגובה כי "למייקל ג'קסון יש נטייה אנטישמית והוא לא למד מניסיון העבר, לרבות הביטויים האנטישמיים בשיר שכתב בשנת 1995. נראה שבכל פעם שיש לו בעיה בחייו הוא מאשים את היהודים. זה עצוב שג'קסון נגוע בסטראוטיפ הקלאסי של היהודים ככל-יכולים, חמדנים ותככנים".[30]
במשך השנים ג'קסון שבר שיאים ארציים והופיע איתם בספר השיאים של גינס, כגון:
ערך מורחב – דיסקוגרפיה של מייקל ג'קסון
אלבומי אולפן
|
אלבומי אוסף נבחרים
|
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל פופ | ||
 |
ספר: מייקל ג'קסון |
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד. | |
אתר האינטרנט הרשמי של מייקל ג'קסון (באנגלית)
מייקל ג'קסון, ברשת החברתית פייסבוק
מייקל ג'קסון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מייקל ג'קסון, ברשת החברתית אינסטגרם.svg){kind=icon}
מייקל ג'קסון, סרטונים בערוץ היוטיוב
מייקל ג'קסון, ברשת החברתית Goodreads
מייקל ג'קסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מייקל ג'קסון, באתר AllMovie (באנגלית)
מייקל ג'קסון, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
מייקל ג'קסון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מייקל ג'קסון, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
מייקל ג'קסון, באתר ספוטיפיי
מייקל ג'קסון, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
מייקל ג'קסון, באתר Last.fm (באנגלית)
מייקל ג'קסון, באתר AllMusic (באנגלית).svg){kind=logo}
מייקל ג'קסון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מייקל ג'קסון, באתר דיזר
מייקל ג'קסון, באתר Yandex.Music (ברוסית)
מייקל ג'קסון, באתר Discogs (באנגלית)
מייקל ג'קסון, באתר Songkick (באנגלית)
מייקל ג'קסון, באתר בילבורד (באנגלית)
מייקל ג'קסון, באתר טיידל (באנגלית)
מייקל ג'קסון, באתר אמזון מיוזיק
יניב חלילי, המלך העירום, באתר "ידיעות אחרונות", 27 בפברואר 2019 עמוס הראל, מייקל ג'קסון, האיש והאגדה, בדרכו להיעלם מחיינו, באתר הארץ, 6 במרץ 2019Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
