מרכז שמעון ויזנטל
ארגון העוסק בהגנה על יהודים ושימור זיכרון השואה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרכז שמעון ויזנטל (באנגלית: Simon Wiesenthal Center) הוא ארגון שבסיסו בלוס אנג'לס, שמטרתו להגן על יהודים באשר הם, ולשמר את זיכרון השואה. המרכז נוסד בשנת 1977 ונקרא על שם שמעון ויזנטל, שהיה צייד נאצים ידוע. על פי הצהרת הארגון, באתר האינטרנט הרשמי, "הארגון נועד לשמש כ"מרכז זכויות אדם יהודי אשר מטרתו תיקון עולם, צעד אחר צעד. משימותיו של המרכז מרובות, והן כוללות פעולות חינוכיות בנושאי אנטישמיות, שנאה וטרור, זכויות אדם וכבוד האדם, תמיכה במדינת ישראל, דאגה לשלום היהודים ברחבי תבל, והנחלת לקחי השואה לדורות הבאים."
,_Los_Angeles.JPG) | |
| מדינה |
ארצות הברית  |
|---|---|
| מטה הארגון |
לוס אנג'לס, ארצות הברית |
| מייסדים |
שמעון ויזנטל |
| תקופת הפעילות |
1977–הווה (כ־47 שנים) |
|
www | |
  | |
המרכז מוכר כארגון לא ממשלתי על ידי האו"ם, אונסק"ו, והאיחוד האירופי.
המרכז שם לעצמו למטרה להעצים סובלנות והבנה דרך מעורבות חברתית, חינוך ופעולות סוציאליות. המרכז מקיים הידברות על בסיס קבוע עם מגוון גדול של ארגונים ציבוריים ופרטיים ונפגש עם נבחרי ציבור, דיפלומטים וראשי מדינות מארצות הברית וממדינות זרות. בין התחומים הנוספים בהם מעורב המרכז: העמדה לדין של פושעי מלחמה נאצים, מלחמה ברשתות ODESSA, שהיה ארגון להברחת חברי SS לשעבר, חינוך לסובלנות ולזכר השואה, מדיניות במזרח התיכון, ומלחמה בארגונים נאו-נאצים ואתרי שנאה באינטרנט.
המרכז נקרא על שם שמעון ויזנטל, מהנדס לשעבר ויהודי אוסטרי שאיבד 89 בני משפחה בשואה. לאחר המלחמה נשבע שמעון ויזנטל לצוד נאצים ולהעמידם לדין. בהתאם לכך הוא ייסד ועמד בראש המרכז לתיעוד יהודי בווינה. בראשות המרכז עומדים הרב מרווין האייר וסגנו הרב אברהם קופר.
המרכז מוציא לאור כתב-עת בשם "Response" – "תשובה".
בשנת 1993 הקים מרכז ויזנטל את המוזיאון לסובלנות בלוס אנג'לס המארח 350,000 מבקרים בשנה, והקים מוזיאון סובלנות דומה גם בירושלים ב־2023.
בין הפעולות הנערכות במוזיאון מתקיימים:
- סדנאות המעניקות כלים לסובלנות.
- הכשרת צוותי משימה נגד שנאה.
- המוסד הלאומי נגד פשעי שנאה.
- הקניית כלים לסובלנות לנוער.
היו שטענו שפעילותו של מוזיאון הסובלנות תתחרה עם זו של מוזיאון יד ושם[1]. אחרים חששו כי הקמתו על בית קברות מוסלמי תהווה פגיעה במוסלמים,[2] והיו שטענו שעלותו הגבוהה (כמיליארד שקלים) והפעילות הדלה המתוכננת בו אינה מצדיקה העברת קרקע יקרה במרכז העיר לרשותו.[3]
מרכז הסובלנות בניו יורק הוא מרכז מולטימדיה המיועד להכשיר מחנכים, אנשי ביטחון, ואנשי ממשל לסובלנות. סירטי מוריה, מחלקת הסרטים של המרכז, הוקם כדי להפיק סרטים דוקומנטריים העוסקים בהסברה.
בנוסף למרכז הנמצא בלוס אנג'לס קיימים לארגון סניפים בין-לאומיים נוספים בניו יורק, מיאמי, טורונטו, ירושלים, פריז ובואנוס איירס.
בראש הסניף בירושלים עומד ד"ר אפרים זורוף, המכונה צייד הנאצים האחרון. הוא החל לפעול עוד לפני שקיבל היתר מעיריית ירושלים ולפני שנערך טקס הפתיחה הרשמי.[4]
בין השנים 1984–1990 פרסם המרכז שבעה כרכים של Simon Wiesenthal Center Annual המתמקד במחקרים אקדמיים אודות השואה, בהגדרה הרחבה.[5]
הספרייה והארכיון של המרכז ממוקמים בלוס אנג'לס. והם מכילים אוסף של לערך 50,000 כותרים וחומרים לא מודפסים. נוסף לכך, הארכיון מכיל תמונות, יומנים, מכתבים, פריטים, חפצי אומנות וספרים נדירים הזמינים לחוקרים, סטודנטים ולציבור הכללי.
בשנת 1980 החל את פעולתו מרכז מוריה, אשר מפיק סרטי תעודה לגבי אירועים היסטוריים במאות ה-20 וה-21. הסרט הראשון שהופק במסגרת זו, Genocide, עסק בשואה וזכה בפרס האוסקר. סרט נוסף שהופק תחת מכון מוריה וזכה באוסקר הוא הסרט The Long Way Home.[6]
ערך מורחב – צייד נאצים
בנובמבר 2005 פרסם המרכז רשימה של עשרת הפושעים הנאצים המבוקשים ביותר, ובראשם אריברט היים שלמרות טענת משפחתו כי נפטר בקהיר ב-1992 ממשיך ד"ר אפרים זורוף, ראש הסניף הירושלמי של הארגון, לטעון כי לא מן הנמנע כי עודנו בין החיים. ב-2008 יצא זורוף לדרום אמריקה במצוד אחר היים, ולפי דיווח בעיתון הבריטי דיילי טלגרף ב-16 ביולי 2008, החיפוש התמקד באזור הרי האנדים בפטגוניה שבדרום צ'ילה.[7] בנוסף לפרסום הרשימה העביר המרכז לרשויות גרמניה שמות של ארבעה חשודים בפשעים נאצים. שמות אלו היו הפירות הראשונים של מבצע הזדמנות אחרונה, מבצע שהחל המרכז באותה שנה למציאת פושעים נאצים לפני שימותו מזקנה.
בשנת 2015 יזם המרכז חקירה נגד הלמה קיסנר. עם זאת, בספטמבר 2016, הוכרה קיסנר כבלתי ניתנה לשפיטה עקב היותה סנילית.[8]
רשימת פושעי המלחמה הנאצים המבוקשים ביותר על פי מרכז שמעון ויזנטל (אנ') היא רשימה היוצאת בכל שנה מאז 2001 על ידי אפרים זורוף ממרכז שמעון ויזנטל שהיא בעצם דו"ח שנתי על מצב החקירות וההרשעות ברחבי העולם של פושעי מלחמה נאציים, לפחות מאז שנת 2005, כוללת הרשימה הכללית רשימה מפורטת של פושעים שמוגדרים "המבוקשים ביותר". נכון ל-2012, הרשימה הייתה כדלקמן:[9]
- אלויס ברונר – מת בשנת 2001 (ולפי גרסה אחרת מת ב-2010).
- דר. אריברט היים – מת בשנת 1992.
- לאסלו צ'אטארי – בן 97/98, מת ב-10 באוגוסט 2013.
- קלאס קארל פאבר – רשום עד שנת 2012, מת ב-24 במאי 2012 בגיל 90.
- גרהרד זומר – מת בשנת 2019. בשנת 2015 הוכרז כבלתי כשיר לעמוד לדין עקב דמנציה חמורה.
- ולדימיר קטריוק – מת בקנדה ב-22 במאי 2015, בגיל 93. היה מפקד פלוגה אוקראינית והיה בטבח בכפר קאטין בבלארוס במרץ 1943.לא הוגש נגדו כתב אישום, חודש לפני שנפטר ביקשו השלטונות הרוסים ממשלת קנדה שתסגיר אותו לידיהם אך היא סירבה להסגירו בשל לטענתה חוקי הפרטיות הקנדיים.[10]
- צ'ארלס זנתיי – בן 90 (הוצא מהרשימה בשנת 2013).
- סרן קאם – מת ב-23 במרץ 2015 בגיל 93.
- איוון קלימון – שירת במשטרת העזר האוקראינית שנתמכה על-ידי הנאצים בלבוב שבאוקראינה, בין השנים 1942–1944 קלימון השתתף ברצח וגירוש אלפי יהודים בגטו לבוב. קלימון עבר לארצות הברית לאחר המלחמה, אך אזרחותו נשללה בשנת 2007.[11] בעת ששירת בכוח המשטרה, קלימון מת ב-2014 במישיגן, בעודו ממתין להסגרה לגרמניה.[12]
- אלגימאנטאס דאילידה – מת ב-2015.[13]
- מיכאל גרושקאו – בן 89, תיקו נסגר באוקטובר 2011 מחוסר ראיות.
- הלמוט אוברלנדר – חי עד מותו בקנדה. שלטונות קנדה ניסו לשלול את אזרחותו שלוש פעמים אך אוברלנדר עתר לבית המשפט ושלילת אזרחותו נמנעה. טענתו הייתה ששימש כמתורגמן אך לא ביצע בפועל פשעי מלחמה.[14] הוא נפטר בשנת 2021 בהיותו בן 97.[15]
שמות מרשימות מאוחרות יותר
- אוסקר גרונינג – בן 94, עבד כרואה ומנהל החשבונות של האושוויץ, בתחום אחריותו היה מיון של הכספים וחפצי הערך של האסירים, הורשע ב-2015 בבית משפט בגרמניה במעורבות ברצח של 300 אלף בני אדם ונידון לארבע שנות מאסר. גרוניג הגיש מספר ערעורים לבית המשפט בטענה כי הוא מבוגר וכי אינו יכול לשאת את עונשו, בינואר 2018 הגיש בקשה לחנינה שאותה דחה בית המשפט. גרוניג נפטר במרץ 2018[16] מבלי שריצה את עונשו.[17]
- גרהרד זומר, יליד 1921, מת ב-2019. מואשם במעורבות בטבח של 560 בני אדם בכפר סנטאנה די סטזמה באיטליה באוגוסט 1944. ב-2005 הרשיע אותו בית משפט באיטליה וגזר עליו מאסר עולם, אולם בשל גילו המבוגר, הוא לא הוסגר מגרמניה, בה הוא מתגורר, ולכן הוא לא ריצה את המאסר. זומר המשיך להתגורר בבית אבות בהמבורג מבלי שהרשויות בגרמניה מנהלות נגדו הליכים משפטיים. ובמאי 2015 הוא הוכרז כבלתי כשיר למשפט על ידי התובעים בגרמניה.[18]
- הלמה קיסנר, ילידת 1923, הוכרזה כלא מתאימה למשפט במאי 2016
- אלפרד סטארק, מת בשנת 2018. יליד 1923
- הלמוט רסמוסן, יליד 1925
שמות מהרשימות הקודמות
- שאנדור קפירו – רשום עד שנת 2011,[19] מת ב-3 בספטמבר 2011
- מיליבוג' אסנר – רשום עד שנת 2011,[19] מת ב-14 ביוני 2011
- אדולף סטורמס – רשום עד שנת 2010,[20] מת ב-28 ביוני 2010
- פיטר אגנר – רשום עד שנת 2010,[20] מת בינואר 2010 בעודו ממתין למשפט
- ג'ון דמיאניוק – רשום עד שנת 2009,[21] גורש לגרמניה למשפט בשנת 2009, הורשע בשנת 2011 וערער על זאת, דמיאניוק מת ב-17 במרץ 2012 וזאת לפני שערעורו הספיק להתקבל בבית המשפט ולכן גזר דינו לא נקבע בחייו אך כמה ימים לאחר מותו, בית המשפט הגרמני הבהיר כי לפי החוק הגרמני, דמיאניוק היה "חף מפשע", כי לא היה לו עבר פלילי, וכי הרשעתו הקודמת נפסלה.[22]
ונצואלה
מרכז ויזנטל העביר ביקורת על הוגו צ'אווס נשיא ונצואלה בעקבות מספר הצהרות, ובכללן ההצהרה מינואר 2006 לפיה "העולם מיועד לכולנו, אבל קרה מקרה ומיעוט, צאצאיהם של אותם אנשים שצלבו את ישו, צאצאיהם של אותם אנשים שבעטו את בוליבר מכאן וצלבו אותו בדרכם שלהם כאן בסנטה מריה בקולומביה. המיעוט הזה נטל לעצמו את כל העושר של העולם..."[23] מרכז ויזנטל השמיט את ההתייחסות לבוליבר וקבע כי צ'אווס התייחס ליהודים בנאומו, ובהסתמך על כך האשים אותו באנטישמיות כשהאשים את היהודים בצבירת הון. באותו זמן, לפי האתר Forward.com, הוועד היהודי-אמריקני, הקונגרס היהודי האמריקאי והקונפדרציה היהודית בוונצואלה הגנו על צ'אווס, וקבעו כי לא התייחס ליהודים כי אם לאוליגרכים הדרום אמריקאים הלבנים. נציג מרכז ויזנטל באמריקה הלטינית השיב כי האזכור של צ'אווס ל"צולבי ישו" היה "במקרה הטוב שנוי במחלוקת" וכי "ההחלטה להעביר ביקורת על צ'אווס התקבלה לאחר שיקול זהיר".[24]
איראן
סגן הנשיא של מרכז ויזנטל אישר דיווח שנכתב על ידי גולה איראני לפיו מיעוטים דתיים באיראן חויבו ללבוש סימן זיהוי כדי לאפשר למוסלמים לזהות אותם. אימות זה גרר כתבה ביקורתית בעיתונות הקנדית על איראן וגרר תגובות בין-לאומיות נזעמות. לאחר חקירה נוספת התברר כי הטענה לקיומו של חוק איראני הייתה מפוברקת וכי אימות הטענה הייתה חסרת בסיס. עם זאת לעצם הטענה יש בסיס עמוק בתרבות האיראנית הידועה בגזענותה בכלל ובעמדתה החסלנית כלפי העם היהודי ומדינת ישראל בפרט, מטרה עליה מצהיר המשטר האיראני הנוכחי מיום התחלתו ב-1979.
צרפת
ב-8 במרץ 2007, האחראי על קשרי חוץ במרכז ויזנטל, שמעון סמואלס, הורשע בעבירת לשון הרע בבית המשפט בפריז, בעקבות האשמתו את הוועד לתמיכה בפלסטינים (CBSP) הממוקם בצרפת בשליחת תמיכה למשפחות של מחבלים מתאבדים.[25] הרשעה זו בוטלה בבית המשפט לערעורים ביולי 2009.[26]
בכתב התביעה קבע CBSP כי הטענות נגדם "מגוחכות", והצהירו כי פעילות הוועד כוללת מתן סעד ל-3,000 יתומים פלסטינים. בית המשפט קבע כי המסמכים שמרכז ויזנטל סיפק לא הצביעו על "קשר ישיר או עקיף במימון טרור" וכי הטענות נגד CBSP היו "השמצות כבדות".[25]
מרכז ויזנטל ערער על הפסיקה ובית המשפט לערעורים ביטל את ההרשעה.
אירלנד
בינואר 2004 הסניף הפריזאי של המרכז ביקש מנשיאת אירלנד מארי מקאליס שתדחה את הענקת "אות מוזיאון השנה" באירלנד באותה שנה שאמור היה להינתן ל"מוזיאון הצייד" בלימריק, וזאת עד שתסתיים חקירה בנוגע למקורם של חלק ניכר מהפריטים באוסף. חקירה זו נדרשה, לדעת המרכז, כיוון שלמייסדי המוזיאון היה קשר הדוק עם המפלגה הנאצית באירלנד, וחשד בריטי כי בזמן מלחמת העולם השנייה המייסדים עסקו בריגול לטובת הנאצים. בנוסף לכך טען המרכז כי המדריך למוזיאון מתאר רק 150 מתוך למעלה מאלפיים פריטים באוסף המוזאון. וכן כי בניגוד לתקנות הבין-לאומית, המוזיאון לא מציין את מקור כל הפריטים באוסף.[27]
טענה זו מעוררת חשד כי המוזיאון שומר גם על רכוש גזול ממלחמת העולם השנייה. המומחה לינן ניקולס שחקר את האשמות טען כי הן "חוסר מקצועיות משוועת" וטיהר את המוזיאון מכל אשמה.[28][29] הטענה נלקחה ברצינות והאקדמיה המלכותית האירית פיקחה על החקירה, שתוצאותיה משנת 2006 זמינות ברשת.[30]
נשיאת אירלנד מארי מקאליס, שאליה מוענה הטענה בראשונה, ביקרה את המרכז על כך שפרש "רשת של שקרים", והוסיפה כי המרכז פגע בשמו הטוב של שמעון ויזנטל.[31] המרכז ענה כי הוא הכין דו"ח בן 150 עמודים שיפורסם במאי 2008 לאחר שעורכי הדין של המרכז יסיימו לעבור עליו, אולם דבר טרם פורסם נכון לנובמבר 2008.[32] הדו"ח הושלם לבסוף ב-12 בדצמבר באותה שנה.
ישראל
- ערך מורחב – מוזיאון הסובלנות בירושלים
סניף של מוזיאון הסובלנות בירושלים – המוזיאון יגבול בבית קברות מוסלמי.
קריית הוותיקן
מרכז שמעון ויזנטל קיבל בברכה את החדשות כי הדרישה שהבישוף ריצ'רד ויליאמסון יחזור בו מטענותיו מכחישות השואה לפני שיקבל חזרה את מינויו בכנסייה הקתולית. ויליאמסון הוא אחד מארבעה בישופים מאגודת הקדוש פיוס העשירי שנודו ב-1988 כיוון שנמשחו לכהונה ללא סמכות על ידי מרסל לפבר.[33]
רשימת אנטישמים
בשנת 2013 פרסם המרכז רשימה של עשרת האנטישמים/אנטי-ישראלים הגדולים של השנה, ובהם ח'אמנאי, ארדואן, ריצ'רד פאלק, רוג'ר ווטרס ומפלגת יוביק ההונגרית.[34] ובן היתר פרסם עוד אנטישמים במשך השנים כמו סדאם חוסיין, השייח' אחמד יאסין, ח'אלד משעל, עבד אל-עזיז א-רנתיסי, מוחמד דף, מחמוד עאבס אבו מאזן, קרלוס לטוף, ודיע חדאד, מחמוד אחמדינז'אד ועוד.
- [35]
- מרכז שמעון ויזנטל, ברשת החברתית אינסטגרם
אתר האינטרנט הרשמי של מרכז שמעון ויזנטל (באנגלית)
מרכז שמעון ויזנטל, ברשת החברתית פייסבוק
מרכז שמעון ויזנטל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מרכז שמעון ויזנטל, סרטונים בערוץ היוטיוב
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
