Remove ads
אוצרת, עורכת, אמנית, מחברת, מרצה ומוציאה לאור מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מורן שוב (נולדה ב-19 במרץ 1968) היא אוצרת, עורכת, אמנית, מחברת, מרצה ומוציאה לאור ישראלית. בעבודתה היא עוסקת בשילוב שבין טקסט ודימוי.
מורן שוב נולדה וגדלה במושב גני עם. הוריה הם שרה שוב, משוררת וחוקרת חגי ישראל ומועדיו, וד"ר יוסף שוב, אגרונום שתיאר לראשונה את המבנה המורפולוגי של צמח הגרברה, וממציא השם סוסיתא למכונית הישראלית הראשונה. שוב היא אחותם של מבקרת הקולנוע יעל שוב (1962), השחקן עמוס שוב (1967–2015) ונגן הגיטרה הקלאסית עודד שוב (1969). בן זוגה של מורן שוב היה אביאל רובשוב פילוסוף, מוזיקאי, משורר ומשפטן.
ב-1991 סיימה לימודי צילום במרכז האקדמי (אז המכללה) לעיצוב ולאמנות ויצו חיפה, וב-1996 השלימה תואר ראשון בספרות ובפילוסופיה, באוניברסיטת תל אביב.
בלימודיה התמקדה שוב באקפראסיס, תיאור ספרותי מילולי של האמנות החזותית, וכן בחיבורים אחרים של דימוי וטקסט אשר המשיכו להעסיק אותה לאורך עבודתה המקצועית כאוצרת. המטאפורה, הכורכת דימוי ומילה, היא מוטיב מרכזי בכל אחד מהשדות בהם היא יוצרת ופעילה.
בשנת 2003 יזמה שוב את פרויקט "נגה היקרה", מקומון וחלון אמנות שאצרה בשכונת נגה ביפו עד 2010. בין השנים 2010–2011 השתתפה[דרוש מקור][מפני ש...] שוב ב"מובילים תרבות" – תוכנית העשרה למצוינות של מנהלים אמנותיים ביוזמת מנהל תרבות ופורום מוסדות התרבות בישראל, והייתה בין מובילי[דרוש מקור][דרושה הבהרה] "בית הדין העממי לדיור ציבורי" שהתכנס במוזיאון בית ריבק בבת ים בשנת 2012. בין השנים 2015–2018 הייתה אוצרת ההקמה של בית לעברית ראשון לציון – מרכז תרבות מוזיאלי לשפה העברית, שתוכנן לקום בעיר (תהליך ההקמה נעצר במאי 2018). היא כתבה את פרוגרמת האוצרות והתוכן, ערכה את אתר האינטרנט ופיתחה יצירת תשתית לפעילויות תרבות בנושא העברית ברחבי העיר ראשון לציון.
שוב פרסמה מאמרים, מסות ופרוזה לירית בכתבי עת ישראליים שונים, ופרסמה עד כה שני ספרים: "משירי פהמי נורין" (הוצאת תרסט, 2020) ו"אני דוברת שבע שפות וכולן עברית" (הוצאת מקום לשירה, 2021). היא ניהלה את ההוצאה לאור של בית הספר לאמנות קמרה אובסקורה (1997–2002). עבדה לצד אדם ברוך כעורכת ומפיקה של הפרויקטים שלו: ספרים, תערוכות ואחרים (1997–2008). בנוסף, היא צילמה וכתבה את המדור "מראה מקום" בנושא אסתטיקה ושפה למגזין "טקסטורה" של גלובס (2000–2003) וכן צילמה וכתבה את המדור "חיי מדף" במוסף הספרים של לאשה, "שיחות עם אוהבי ספרים" (2008-2006). בשנים 2011–2016 הייתה שוב חברה בקבוצת אנטייטלד (מגזין אינטרנט לעיצוב אמנות ותרבות), ופרסמה טקסטים ועבודות אמנות מדי חודש. בשנים 2011–2015 הייתה חברה בקבוצת המחקר האקדמית לצילום Photo-Lexic, של מרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, ובשנים 2015–2017 פרסמה את המדור החודשי "מילים מפוסלות", שעסק בשפה ובדימוי, במגזין "בסיס" (מגזין אינטרנט של בית הספר לאמנות בסיס).
שוב לימדה בבצלאל בירושלים קורס על קטלוגים באמנות (2013–2015), ומאז שנת 2015 היא מלמדת בבית הספר לאמנויות המילה בירושלים את הקורס "אותיות פורחות באוויר". בין השנים 2013–2019 הייתה חברת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות[דרוש מקור], חברה בוועדה לאמנות חזותית ובוועדה לספרות ושירה[דרוש מקור], שימשה כיו"ר הוועדה הבינתחומית ובהמשך כיו"ר הוועדה לאמנות חזותית[דרוש מקור].
במהלך הקריירה שלה פיתחה מורן שוב תזה ופרקטיקה בכל התערוכות שאצרה שנועדו לאפשר לצופה להישאר ערני בשונה מהתחושה שזכתה לכינוי "עייפת המוזיאונים".[1] על פי תזה ופרקטיקה אלה, אותן היא מכנה "הלימה", תפקיד האוצר לייצר התאמה בין הנושא הפנים פנימי של התערוכה לבין האפקט שלה על הקהל.[2]
חלון האמנות של "נגה היקרה" פעל בין השנים 2004–2010 בשכונת מגוריה, שכונת נגה ביפו. שנה קודם לכן ב-2003 הוציאו לאור מורן שוב וגיל טבת את העיתון נגה היקרה (בערבית: נגה אל עַ'לְיָיה, نوغا – الغالية) שנכתב, נערך, צולם ועוצב על ידי תושבי השכונה. חלון האמנות החל כוויטרינה קטנה ששימשה בעבר חנות טקסטיל ברחוב רוחמה 6, הרחוב החוצה את השכונה מרחוב אילת ועד לדרך סלמה, בהמשך התרחב ועבר לרוחמה 7 ולרוחמה 8. החלון הואר מדי לילה והיה נגיש לעוברי אורח 24 שעות ביממה. לאורך שש שנים אצרה בו שוב רובשוב למעלה מארבעים תערוכות של אמנים, ביניהם גם אמנים שפעלו בשכונה. בערבי הפתיחה הייתה התערוכה פולשת מן החלון על מידותיו הקטנות (מטר על שני מטר) אל הרחוב באמצעות מיצבים, מיצגים, מוזיקה ובעיקר באמצעות הקרנות ענק של עבודות וידאו או שקופיות על הקירות שמסביב לחלון.
ב-2008 בעקבות פרויקט נדל"ן רחב היקף נהרסו המבנים הנמוכים ובתי המלאכה לטובת בניה רוויה שהובילה בסופו של דבר לסגירת החלון ב-2010. במאמרה מ-2014 התייחסה שוב רובשוב לנסיבות הסגירה של הפרויקט: "כמחאה על הצל הכבד שמטילה הבנייה לגובה על השכונה, החשכתי את חלון האמנות המקורי הראשון, פשוטו כמשמעו, בעבודה לה קראתי 'לא תראו'. מאז אני אוצרת ומבקשת להאיר מקומות אחרים".[3]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.