Loading AI tools
שבועון ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאִשה הוא שבועון ישראלי בהוצאת "קבוצת ידיעות אחרונות", הפונה בעיקר לקהל נשי, אך עם השנים נעשה פופולרי גם בקרב גברים. הוא המגזין הנפוץ ביותר בישראל, לדוגמה בשנת 2017 הגיע שיעור החשיפה שלו ל-5.4%[1]. בין השנים 1999–2014 הייתה אורנה ננר העורכת הראשית של המגזין. החל מ-2014 העורכת הראשית שלו היא קרינה שטוטלנד, והעורכת האחראית שלו היא מרים נופך-מוזס.
 | |
 | |
| שער גיליון 70 שנה ללאשה | |
| סוג | שבועון |
|---|---|
| תדירות |
שבועון  |
| סוגה |
עיתונות נשים |
| פורמט | שבועון נשים |
| מו"ל | ידיעות אחרונות |
| בעלים | קבוצת ידיעות אחרונות |
| עורכת ראשית | קרינה שטוטלנד |
| תאריכי הופעה | ינואר 1947 – הווה (כ־77 שנים) |
| שפה | עברית |
| מערכת |
 נח מוזס 1, ראשון לציון |
| תפוצה | שבועון הנשים הנפוץ ביותר בישראל |
| מדינה | ישראל |
|
www | |
  | |
ב-22 בינואר 1947 צורף לעיתון "ידיעות אחרונות" מוסף בן ארבעה עמודים שכותרתו "ידיעות אחרונות לאשה".
דבר המערכת הציג את מטרת המוסף: [2]
ב-23 ביולי 1947 החל "לאשה" לצאת לאור כשבועון עצמאי[3], בעריכת חמדה נופך-מוזס, משפטנית במקצועה. מהגיליון הראשון הודפסו 200 עותקים, ומחיר הגיליון היה 20 מיל.
בשנותיו הראשונות הציגו עמודי השער של השבועון נשים עובדות: מורות, לוחמות, אחיות וחקלאיות, וגם את פולה בן-גוריון, אשת ראש הממשלה, ביומה הראשון בשדה בוקר. בהמשך עברו עמודי השער להתמקד בידועניות נאות: מלכות יופי, דוגמניות, זמרות שחקניות וכדומה. הדוגמנית גלית גוטמן הופיעה בשער השבועון 27 פעמים, יותר מכל אדם אחר, במקום השני ניצבת ספיר קופמן עם 25 שערים. ב-70 שנותיו הראשונות זכו רק כעשרה גברים להופיע בשער "לאשה", ובהם צביקה פיק, יאיר לפיד, יהודה לוי וליאור אשכנזי. בשער לא שגרתי, תחת הכותרת "לא תאנסו אותנו לשתוק", הופיעו 22 נשים שעברו תקיפה מינית.
בשנת 2022 זכה שער לאשה לציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, בפרס הברונזה לעיצוב, בתחרות הפרסום הבינלאומית היוקרתית "קליאו". השער עוצב על ידי מערכת "לאשה" ומשרד הפרסום "ענבר מרחב"[4]
| שם | תקופה |
|---|---|
| חמדה נופך-מוזס | 1947–1953 |
| דוד קרסיק | 1953–1978 |
| צבי אלגת | 1979–1996 |
| איריס זוהר-פנחסי | 1996–1999 |
| אורנה ננר | 1999–2014 |
| קרינה שטוטלנד | 2014–היום |
השבועון הוא הנפוץ ביותר בישראל, ובעבר היה ניתן למצוא אותו במספרות ובחדרי המתנה רבים, כגון אלה של רופאים ועורכי דין, לנוחות הממתינים. מאפיין זה הגדיל את החשיפה לשבועון, כשאל קוראיו הקבועים הצטרפו קוראים מזדמנים רבים. בשירו "ישנן בנות" (1967) כלל יורם טהרלב את השורה: "ישנן בנות אשר קוראות ללא בושה את השטויות ב'לאשה' וזה, אם תשאלו אותי, כל עולמן התרבותי!".
בתחילת חייו כיוון השבועון בעיקר לקהל עקרות הבית תוכניות היו נושאים שנחשבו "נשיים" מסורתיים או מנקודת המבט הגברית-פטרונית, רתיים כמו טיפול בילדים, מטבח ואופנה. החל משנות ה-70, עם עליית המודעות הפמיניסטית, החל השבועון לשלב גם כתבות על נשים עצמאיות ובעלות קריירה, וכן כתבות ביקורתיות יותר כלפי החברה. במהלך שנות ה-70 וה-80 ניכרת התלבטות בשבועון בין ייצוג נשי מסורתי לבין ייצוג פמיניסטי ומודרני [7]יותר.
ערך מורחב – מלכת היופיבשנת 1950 ערך "לאשה" את תחרות מלכת היופי הראשונה, מסורת שנמשכה עד 2021.
אתר האינטרנט הרשמי של לאשה
לאשה, ברשת החברתית פייסבוק
לאשה, ברשת החברתית אינסטגרםSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
